סקס או משטרה – סוף גנבת לדפיקה

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. 

ישבתי דרוך מול מסך הפלזמה הגדול התלוי על הקיר מולי, מתפעל ביד ימין את השלט המתוחכם השולט על התמונות של ארבעת המצלמות שהעליתי על המסך המפוצל, אחת שעוקבת אחרי תמר, הסגנית המסורה שלי, ושלוש נוספות עוקבות אחר הלקוחה החשודה. “תמר מירון, החשודה הולכת לכיוון מעבר המציאות” דיווחתי לתמר במכשיר הקשר שבידי השמאלית “תיצרי קשר עין אבל אל תעצרי אותה בינתים” הוספתי, מדברים בערוץ הפרטי שרק שנינו יכולים לשמוע. “רות” ענתה תמר בקצרה, מכשיר הקשר שלה מוסתר ולרגע נראה כאילו היא מדברת לעצמה, “זאת עם המיני?” שאלה כשעמדה בקצה המעבר. “לא, דווקא הדוסית!” תיקנתי אותה, “לא כל פרחה במיני היא גנבת” הוספתי בציניות מכיר היטב את הדעה הקדומה שלה.
“קשר עין” דיווחה חזרה ושמעתי את הציחקוק בקולה, “בא לך היום על דוסית, אהה בוס?…לעצור אותה?”
“לא, רק אחרי הקופות” עניתי בתקיפות, מכיר את הלהט של תמר לתפוס דוסיות גונבות, “היא נראת לי מכובדת מדי וחייבים לתת לה צ’אנס לשלם” הסברתי לתמר את החלטתי, “יש לי אומנם מספיק תמונות אבל את יודעת איך זה… עד הקופות עוד אפשר לספר סיפורים אחרי הקופות אין כבר דרך חזרה, לא שילמת, את גנבת! ואני רוצה לתפוס אותה על הכי חם שאפשר!” המשכתי לעקוב אחר החשודה, מחליף בין מצלמות, רואה אותה עוצרת ומתכופפת וממקד עליה את המצלמה הקרובה, מביט איך היא שולחת מבטים ימינה ושמאלה, בודקת שאף אחד לא רואה, לוקחת זוג גרביים מהמדף התחתון, עושה עצמה בודקת אותם ושוב שולחת מבטים לצדדים ואז, בתנועה מהירה, מכניסה אותם אל מתחת לחצאית הארוכה שלה, מסדרת, לא ראיתי בדיוק איך כי החצאית שלה הסתירה, וקמה, ממשיכה ללכת, ברגע הראשון בחשש ואחר כך מקבלת שוב בטחון ופוסעת בצעד בטוח אל עבר הקופות. “שער, שים לב ללקוחה בקופה 14” הודעתי לשומר בשער כשהקופאית התחילה לעשות לחשודה חשבון “תמר תעצור אותה כשתגמור לשלם, חפה עליה” במצלמה אחת עקבתי אחרי הנעשה בקופה, לא רק רואה גם מקשיב, במצלמה השניה ראיתי את השומר, בחור גדול ממדים שנעמד עם הפנים לקופה 14, ומבט קפוא על פניו והידים שלו שלובות על החזה מה שהופך אותו דווקא ליותר גדול ומאיים. הדלקתי נורית אדומה שרק הקופאית יכלה לראות, סימן מוסכם שרק הקופאיות מכירות, “זה הכל?” שמעתי אותה שואלת בקול קצת רועד, למרות שהיא היתה קופאית ותיקה עדיין היא התרגשה, “לא שכחת משהו בתיק” המשיכה במבטא הרוסי הכבד שלה. “לא!” והיה זה לא נחרץ של החשודה, מין לא נעלב כזה, “זה הכל!” הדגישה בקול שלו שהפתיע אותי וגרם לי לרגע להסס והגישה לקופאית את כרטיס האשראי שלה, כרטיס פלטינה מכובד. הקופאית הביטה בה במבט ארוך, מהססת, כיביתי את האור האדום, מאותת לה להמשיך כרגיל, “לחלק?”
“לא!” ונראה על החשודה שהיא קצת לחוצה ורוצה כבר לגמור ולצאת.
“שיהיה לך יום טוב” זהיתי את הציניות בקולה של הקופאית כשראתה את תמר עומדת בצד ומעיינת באיזה דף פרסומת למבצע, “ותודה שקנית ב…” דיקלמה את התודה שמחייבים אותם להגיד אבל אני לא נשארתי להקשיב לה ועברתי חזרה לתמר, “מקליט” הודעתי לה, מקליט את המיקרופון הפתוח שלה, מיקרופון רגיש שיעביר לי כל מילה של תמר והחשודה ומכוון שתי מצלמות לעבר נקודת המפגש הצפויה שלהן. 

“סליחה, אבטחה” תמר הציגה לה תעודה ששלפה מכיסה, מדברת בשקט, “את מוכנה להתלוות אלי בבקשה”
“מי את? מה את רוצה ממני??” והפעם קולה של החשודה כבר לא היה רגוע כל כך.
“ששש… חבל לעשות מהומות, אני בטוחה שזאת אי הבנה קטנה אבל אני חייבת להיות בטוחה”.
“תעזבי אותי” סיננה הלקוחה וניסתה להמשיך ללכת לעבר הדלת, לברוח, ואז היא הבחינה בשומר העומד בדרכה, מביט בה באותו מבט קר וידיו שלובות על חזהו באותה תנועה מאיימת. “מה את רוצה ממני?” פנתה בקול מאיים לתמר, “תדעי לך שאני אשתו של רב ידוע וזה לא יעבור לכם בשתיקה, את אומרת שאני גנבת?” עברה לטקטיקה הכי ידועה בעולם, ההגנה הכי טובה היא ההתקפה! “חס וחלילה, אני לא אומרת כלום” ענתה תמר באותו קול שלו שלה, “בעזרת השם אני בטוחה שזאת טעות אבל אני חייבת לבדוק ואת לא רוצה שאבדוק אותך פה, לפני כולם, נכון?” והיא חיבקה אותה בעדינות והתחילה להוביל אותה לעבר המעלית “בואי, חבל, דווקא היום יש פה צוות טלוויזיה שעושה כתבה על החנות ואת לא רוצה שהם יצלמו אותנו” הוסיפה רמז עבה. ברגע שהן נכנסו למעלית בדקתי במצלמות מסביב, הכל נראה כרגיל, חוץ מהקופאית שעקבה אף אחד כנראה לא הרגיש בזה, גם השומר חזר לעמידתו הרגילה, בודק את הנכנסים. עקבתי אחריהן במצלמה אחרת יוצאות מהמעלית לעבר המסדרון הצר והארוך של המרתף, פוסעות לעבר החדר שלי שבקצהו המרוחק. היה משהו מאיים במסדרון הצר הזה, למרות שהחדר שלי היה גדול ומרווח. 

הקפאתי על המסך הגדול ארבע תמונות, התחלה של ארבעה סרטונים שבהם היא נראת גונבת, ואני בטוח שאין מילה אחרת לתאר מי שלוקחת שפתון ומחביאה אותו בחריץ שבין שדיה הגדולים וסוגרת חזרה את כפתורי החולצה, בטח ובטח אם היא לא משלמת על זה אחר כך בקופה, ישבתי על הכסא הגדול שלי, מוגבה קצת ולא קמתי לקראתה, עושה עצמי מעיין באיזה מסמך שמונח לפני, “אני כבר אתכם” אמרתי בלי להפסיק לעיין במסך כשתמר הכניסה אותה, מוליכה אותה אל הכסא שממולי ומושיבה אותה, גבה אל המסך, “את רוצה קצת מים גברת…?” “יפה” היא אמרה כמי שכפאו שד, “אבל כולם קוראים לי שיינדל” חייכה חיוך מאולץ, כאילו רוצה להפוך אותנו לחברים שלה, “כן, תודה” המשיכה כשהיא מושיטה יד ומחייכת לעבר תמר. נתתי לה להתבשל עוד קצת במיץ של עצמה, לגמור את המים מהכוס שתמר הגישה לה, “אז מה גברת…?” הבטתי בשאלה דווקא לעבר תמר שעמדה בצד השולחן, כאילו לא שמעתי כבר קודם את התשובה. “יפה” תמר חזרה על השם “אשתו של רב” המשיכה במין יראת כבוד למרות שידעתי שזה רק משחק, רבנים לא עושים רושם על תמר. “כן, רב ידוע, אתם עוד תשמעו ממנו” מהרה החשודה להדגיש, “מילה שלו וכל בני ברק מחרימה את החנות שלכם” המשיכה עם אותה טקטיקת התקפה שלה ועוד הוסיפה איום. על תמר זה לא עשה רושם, בדיוק כמו שעלי, “והיא חשודה בגניבה” סיימה תמר את דבריה ונעמדה לצידה.
“מה פתאום גניבה?” הזדעקה יפה “אני רוצה לצלצל לעורך דין שלי” המשיכה כשהיא שולחת יד ושולפת פלאפון מהתיק שלה.
“לפני שאת מצלצלת אליו גברת…” עצרתי, כאילו אני לא זוכר את שמה.
“יפה” השלימה לי וראיתי את הפחד בעינים שלה.
“לפני שאת מצלצלת לעורך דין שלך גברת יפה אולי כדאי שתביטי על המסך שמאחוריך” אמרתי לה בקול קר והפעלתי את הסרטון הראשון. 

ברגע הראשון היא לא הבינה מה קורה, נשארה קפואה ורק הפכה לבנה כמו סיד, ממלמלת משהו שנשמע לי כמו תפילה אבל לא הבנתי, החלק שרציתי בסרטון הראשון נגמר ועברתי לשני, עוד גניבה שצולמה במצלמות ה-HD החדישות, ברורות כל כך שלא יהיה שום ספק בזיהוי, “להמשיך?” שאלתי בציניות אבל היא לא ענתה, רק מילמלה לעצמה משהו שנשמע לי כמו יידיש אז עברתי לסרטון השלישי, נותן לה לראות ומדבר לעבר תמר “נראה לי שצריך לקרוא למשטרה אבל לפני זה אולי כדאי לקרוא לבחור ההוא מהעתון החרדי, איך קוראים לו?” יפה החווירה עוד יותר ולרגע היה נדמה לי שהיא מתעלפת, “לא” היא מלמלה בקול חלש, “לא, לא משטרה, לא עיתון” היא המשיכה באותו מלמול ופרצה בבכי, מכסה את פניה בכפות ידיה וכל גופה מתנועע קדימה ואחורה. “אולי דין תורה” זרקה תמר בציניות, לא שמישהו מאתנו באמת רצה ללכת לדין תורה, אבל יפה נבהלה עוד יותר, “לא!” והתחינה נשמעה מקולה, “אסור שהרבנים ידעו” המשיכה בבהלה אמיתית. תמר קרצה לי וידעתי מה אני צריך לעשות, “אני ניגש לדוברת, לברר את הפלאפון של העתונאי” אמרתי בקול וקמתי, ראיתי את המבט המבוהל של יפה, את התחינה בעיניה והתעלמתי, הלכתי לעבר הדלת, “כשאני אחזור נצלצל אליו, ניתן לו את הזמן שהוא צריך כדי להגיע ונזעיק את המשטרה” אמרתי כשהדלת היתה כבר פתוחה ויצאתי מהחדר, משאיר אותן לבד. לא הלכתי לשום דוברת, הדבר האחרון שהדוברת היתה רוצה זה שנלך למשטרה או נגרום לקרע כל שהוא מול המגזר הדתי שהם לקוחות טובים שלנו. מכירים את הסיפור על השוטר הטוב והשוטר הרע? אז זה בדיוק מה שקורה גם אצלנו, תמר היא השוטר הטוב, או אולי השוטרת הטובה, והיא הולכת להציע ליפה הצעה שאם באמת יפה לא רוצה שהפשלה שלה תתפרסם ושאפילו בעלה לא יידע, היא לא תוכל להגיד לה לא, תמר הולכת להציע לה לסגור את הפרשה בכותלי החדר שלי, שהיא, יפה, תבקש ממני כשאחזור סליחה וכפיצוי, מעבר לתשלום הכספי הכפול על הסחורה שגנבה, תציע לי הצעה שאני לא אוכל לסרב לה, תציע לי את עצמה! תציע לי שאעשה בה מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה ואיך שאני רוצה או בקיצור תציע לי לזיין אותה! 

נתתי לתמר את הזמן, מכיר את הכשרונות שלה, יודע שברגע שהעסקה תסוכם היא תקרא לי במכשיר הקשר. 

שלא תחשבו שכל חיי הייתי מניאק כזה, לא ולא!, עד לפני כמה חודשים הייתי ישר יותר מהסרגל מתכת המונח על שולחני, הייתי רווק, בדיוק כמו היום, שכל חייו מוקדשים רק לדבר אחד – לאבטחת הכל-בו הגדול שתחת אחריותי, תמים, שלא כמו היום, ולא חשבתי בכלל שאפשר להציע הצעות כאלה למישהו ויותר מזה, שמישהו, או יותר נכון מישהי, יהיה מוכן לעשות מעשה כזה כדי שלא תתגלה חרפתו ברבים. הדבר השתנה לפני ארבעה חודשים כשתמר הפכה לסגנית שלי במקום אהוד שעזב, כמה מנהלים הציעו לי מועמדים חיצוניים, אתם יודעים איך זה, חבר מביא חבר, אבל אני התעקשתי על קידום פנימי ולא מועמד מבחוץ, פרסמתי מכרז פנימי ושלושה ניגשו ומתוכם בחרתי בסוף בתמר. 

למאבטחים היה קצת קשה עם העובדה שאשה תתן להם פקודות והלשונות הרעות אמרו כמובן שבחרתי בה רק בגלל שהיא אשה יפה, שלא יכולתי לעמוד מול הכפתור שהיא פתחה בחולצתה כשראיינתי אותה, ואני לא יכול כמובן להכחיש שאכן עיניי נמשכו אל החריץ הקסום שבין שדיה העסיסיים, אבל לתמר היה רקורד מכובד מאד בתקופת עבודתה בחנות הכל-בו הגדולה שלנו, הרבה גנבים ורמאים היא תפסה כבלשת סמויה המתחזה כלקוחה וכמובן היו גם המבדקים במכון כוח האדם שהמליצו עליה ולא השאירו לי ספק במי מהשלושה אני צריך לבחור. 

יומיים אחרי שמיניתי אותה היא לכדה גנבת שניסתה לגנוב טבעת יקרה, על המוכרת הגנבת הצליחה להערים אבל לרוע מזלה תמר היתה בסביבה ועקבה אחריה, תופסת אותה על חם ומצדיקה את הקרדיט שנתתי לה כשהיא מביאה אותה אלי בלי לעורר מהומה ולמשוך תשומת לב, שזה עוד יתרון של מאבטח מקצועי, לקוחות לא צריכים לדעת שעוקבים אחריהם. אני לא יודע על מה הן דיברו בדרך, באותו מסדרון צר ומאיים אבל כשהיא התיישבה בחדרי ותמר הציגה בפניה את הסרט המפליל אותה הבחורה התחילה לבכות ולהתחנן על חייה. היא התחננה בפני שלא אתקשר למשטרה, “לא, בבקשה, בלי משטרה” היא בכתה בקול “אני אעשה הכל, מה שאתה רוצה” המשיכה באותו בכי “רק תגיד ואני מתפשטת” היא אפילו הוסיפה לי רמז עבה עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת אבל אני בשלי, “גנבת ואת תענשי!” לא ויתרתי וקראתי למשטרה, הגשתי תלונה ומסרתי אותה לשוטרים שאזקו אותה ולקחו אותה מהפתח הקדמי לניידת שחיכתה להם. ראיתי את המבט על פניה של תמר כשהשוטרים עזבו, “בוס אני לא מבינה אותך” היא מילמלה והלכה בעצבים.

למחרת תמר דחפה בפני את הדף האחורי של העתון, חינמון צהוב המחולק בכל פינת רחוב, “תראה” היא הראתה לי את התמונה של הבחורה מצולמת כשהיא נכנסת לתחנת המשטרה, מנסה להסתיר את פניה ללא הצלחה ובמקום מציגה את האזיקים שעל הידים שלה, “אתה לא נורמלי בוס” תמר זרקה בפני “חמש דקות של תהילה יש לפליטת ראליטי ואתה הרסת לה אותם” הטיחה בפני “בחורה מציעה לך לזיין אותה ואתה אומר לה לא!? מה אתה? הומו??” “מה?!?” לא הבנתי על מה היא מתלוננת, בטח לא את האשמה שהטיחה בפני.
“מה מה?” הפעם תמר לא הבינה מה לא ברור לי, “מה הרווחת? כלום! מישהו אחר יזיין אותה והתיק יסגר מחוסר עניין לציבור” הסבירה “היא בטח יושבת עכשיו עם התובע שטוחן אותה מאחור ורגע אחרי שהוא יגמור הוא יאבד את התיק שלה במעמקי המרתף כך שעד שימצאו אותו, אם בכלל יצליחו למצוא, תהיה כבר התישנות ומה יצא לך מכל זה?” פנתה אלי. “מה?” שאלתי המום.
“אתה איבדת את זיון חייך, הוא הרוויח ועכשיו הוא בטח מספר לחברים שלו איזה גולם אתה”
ישבתי המום, שותק, חושב מה לענות ולא מוצא תשובה, “תגיד בוס” תמר המשיכה באותו להט “אתה זוכר שתפסנו את ההיא שגנבה שמלה, זאת שלבשה אותה בחדר ההלבשה מתחת לשמלה שלה ויצאה בלי לשלם, זאת המטומטמת שלא שמה לב שמחובר לזה זמזם” חייכה. “זוכר”
“ואתה זוכר מה עשו לה?”
הסמקתי, “זוכר”
“מה?”
“ביטלנו את התלונה”
“למה?”
זכרתי היטב אבל לא רציתי להודות, “לא זוכר?”
“אני אזכיר לך בוס” תמר הביטה בי במבט מלגלג, “הדוברת, שהיא במקרה הבת של בעל הכל-בו, ביקשה ממך, בעצם אמרה שאבא שלה ביקש”
“נו?”
“לא אבא שלה ולא נעלים, הדוברת שלנו סתם לסבית שקרנית, הבחורה נתנה לה את ליקוק חייה, בילתה בין רגליה יותר משעה! רק רציתי שתדע שכשהיא דיברה איתך הלשון של הבחורה היתה תקועה עמוק בכוס שלה!!” “אני לא מאמין!” קפצתי.
“בוס!” היא ציחקקה “שים במחשב” הגישה לי דיסק-און-קי שהוציאה מהכיס, “אתה זוכר את המצלמה שהתקנו כשהדוברת התלוננה שהמנקה מחטטת לה במגירה?” “זוכר” נזכרתי, נתתי לתמר לחקור את זה בזמנו, עוד לפני שהפכה לסגנית שלי, והיא אכן תפסה את המחטטת רק שזאת לא היתה המנקה, זאת היתה המזכירה של הדוברת. “אז זהו” חייכה אלי “שהמצלמה היתה שם גם כשזה קרה!…תראה” הפעילה ועל המסך הופיעה ההוכחה החמה, מה חמה – רותחת! לא רק רואים גם שומעים, בדיוק מה שתמר תארה לי! הבחורה כורעת מתחת לשולחן, החולצה שלה זרוקה בצד אבל לצערי ראו רק את הגב, הראש שלה עמוק בין רגליה של הדוברת שמדברת בטלפון, מדברת איתי! משכנעת אותי לבטל את התלונה ובאותו הזמן מתאמצת שלא לצרוח מהנאה ו…ברגע שהיא סגרה את הטלפון היא לא התאפקה יותר, גונחת בקול, גומרת בסערה ולא מסתפקת, שולחת אותה לסיבוב נוסף שאת סופו כבר לא ראיתי. “עכשיו אתה מאמין לי?” היא פנתה אלי בקול ציני, “נו בוס? מה כבר היה קורה אם במקום האורגזמה שלה אתה היית זה שגומר??” הסמקתי, מסביבי כולם חוגגים ואני, הטמבל, משחק אותה צדיק, ילד טוב ירושלים.
אני לא יודע אם תמר קראה את מחשבותי אבל היא ניגשה לדלת, נעלה אותה וחזרה, נעמדה מאחורי והתחילה לעסות את צווארי, “יש לי הצעה בשבילך, בוס” לחצה בבהונות ידה בדיוק במקומות הנכונים בעורף, המקומות ששלחו זרמי תענוג בגופי, “אני אספק לך את הסחורה כשהיא מוכנה ומבושלת ואתה…” נמתחתי, פתאום הבנתי שתמר לא עושה את זה רק מאהבת מרדכי, “אתה יודע שאני אוהבת נשים, סיפרתי לך את זה בראיון” שזה נכון, תמר אכן סיפרה לי, לא הסתירה, ואני אמרתי לה בתגובה שנטיותיה המיניות אינם מענינות אותי כל זמן שהיא מספקת את הסחורה, מצחיק שאני הייתי זה שדיבר על לספק את הסחורה שפתאום קיבלה עכשיו קונוטציה חדשה, “אני לא מרשה לזקפה גברית לבקר בבית מקדשי” המשיכה תמר “אבל מצד שני אני אוהבת שמדי פעם גבר יורד לי, מפנק אותי עם הלשון” עצרה. היתה שתיקה, היא לא היתה צריכה להמשיך, אולי הייתי תמים אבל בטח לא מטומטם, תמר המשיכה בעיסוי, מפנקת אותי עד שלא יכולתי וגנחתי בהנאה, “מה אתה אומר בוס? יד לוחצת יד?” ציחקקה. “אבל…” גמגמתי.
“מה? מפחד?” ציחקקה, מפסיקה את העיסוי המפנק וחוזרת אל מול השולחן שלי כשהיא הולכת ועושה תנועות של שיר הציפורים עם הידים ומקרקרת כמו תרנגול עד שלבסוף נעמדה מולי, מחייכת לעברי ואומרת “אתה יודע מה בוס? תשכח מכל מה שדיברנו!” 

לא שכחתי. כנראה שתמר עשתה לי בדיוק מה שחווה עשתה לאדם בגן העדן, פיתתה אותי, יומיים אחרי קראתי לה ואמרתי לה שאני מסכים, “אבל רק אם את סוגרת איתה מראש” הוספתי תנאי “מודיעה לי שהיא מבושלת ומוכנה… ניתן לזה שם קוד” חזרתי לשחק בשוטרים וגנבים “נקרא לזה משחק מכור…לא! לא טוב, אם מישהו ישמע זה לא ישמע טוב…נקרא לזה” הפסקתי רגע, חושב. “אני יודעת, אני אודיע לך בקשר שמחכה לך במשרד חמים וטעים” הציעה תמר.
חייכתי, רעיון מעולה, חמים וטעים כל אחד שהיה בצבא יודע מה זה, ככה מציינים אוכל ברשת הקשר ואם מישהו ישמע במקרה זה לא ישמע מוזר שמחכה לי אוכל במשרד, לא מסגיר את החמים וטעים האמיתי שמחכה לי שם! 

“ירון מתמר, האם שומע? עבור” החזיר אותי צרצור מכשיר הקשר חזרה למציאות.
“שומע, עבור” עניתי, מנסה בכל כוחי להשמע הכי רגוע למרות שהלב שלי דפק בחוזקה.
“ירון מתמר, חמים וטעים מחכה לך במשרד” ויכולתי לשמוע את הגאווה בקולה.
“רות, קיבלתי, מגיע תוך חמש קטנות, סוף” עניתי באותה עגה צה”לית.
לא סתם לקחתי לי את חמש הדקות, אמרתי לעצמי שאני רוצה שהיא תתבשל עוד קצת במיץ של עצמה אבל בעצם אני הייתי זה שצריך להתכונן, לסדר את המחשבות, בפעם הראשונה תמר אומנם עזרה לי אבל מאז אני לבד, ילד גדול, משתפר מפעם לפעם אבל עדיין צריך להתכונן, לסדר את הדברים בראש! נגשתי לקולר שעמד בפינה ומזגתי מים קרים לכוס פלסטיק דקה, שותה בלגימה אחת ארוכה ומוזג שוב, נשען עם הגב אל הקיר ושותה שוב, הפעם בלגימות קצרות, שותה ונזכר בפעם הראשונה. 

הפעם הראשונה הגיעה יותר מהר ממה שחשבתי, השומר בפתח עצר אשה כבת 40, שאחר כך התברר שהיא מנהלת בית ספר, אחרי שהזמזם המודבק על קופסת בושם יקר הפעיל את האזעקה בדלת והוא מצא אותו בתיקה! בהתחלה היא טענה שזאת טעות של הקופאית, שהיא בעצם שמה את הקופסה על הדלפק והקופאית כנראה פיספסה, “מה אתם רוצים ממני” התלוננה “הקופאית שלכם היא זאת ששכחה להקליד ולהוריד את הזמזם!”, אבל אז תמר גילתה שזאת לא הפעם הראשונה שלה, שהיא מופיע ברשימה השחורה אחרי שנתפסה פעם בחנות אחרת של הרשת, וכשהרצנו את המצלמה שמעל הקופה לא ראו אותה מניחה את הקופסה על הדלפק ויותר מזה בזכות המצלמה האיכותית התלויה מעל הקופה הצלחנו להבחין בקופסה המונחת בתוך התיק שלה כשהיא פתחה את התיק להוציא את הארנק לשלם! עשינו לה את תרגיל השוטר הטוב והשוטר הרע, אני, השוטר הרע, יצאתי לרגע לפני שאני מצלצל למשטרה ותמר, השוטר הטוב, ניצלה את הזמן כדי לשכנע אותה למה כדאי לה להציע לי זיון כדי שלא אצלצל. לפי הליכה המהוססת שלי כשנכנסתי חזרה תמר כנראה קלטה שאני לא בדיוק יודע מה לעשות ולקחה פיקוד, “בוס” היא פנתה אלי במין נימוס ויראה שלא שמעתי ממנה עד היום, “שוחחתי הגברת והיא מצטערת, נכון פנינה?” היא פנתה אליה בתקיפות. “כן, אני מבקשת סליחה, זה לא יקרה יותר” היא פנתה אלי בקול בוכה.
“את זה בטח אמרת גם בפעם הקודמת” תמר ניהלה את המשחק ואני רק ישבתי ולמדתי.
“לא באמת, אם תוותרי לי הפעם אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב” התחננה פנינה על חייה.
“זה לא אני שצריכה לוותר, זה הוא! הוא המנהל!” הצביעה עלי, חיכתה רגע לראות אם אני מתערב וכשזה לא קרה המשיכה, “ותדעי לך שאני מכירה אותו טוב והוא לא יסכים לוותר, הבוס טוען שעל טעויות צריך לשלם ובגדול, עונש חינוכי שלא ישכח! בפעם שעברה מה עשו לך?” פנינה הסמיקה כסלק, “ויתרו לי, התנצלתי, הבטחתי שזה לא יקרה שוב ושלמתי כפל מחיר”
תמר ציחקקה, “את רואה, הבוס צודק, העונש לא היה מספיק חינוכי אז שכחת… תגידי, בתור מנהלת בית ספר, אולי יש לך רעיון לעונש חינוכי שהפעם תזכרי?” פנינה עמדה חיוורת, הביטה ברצפה כאילו אבדה שם משהו, כמו שהתלמידים שלה עומדים לפניה אחרי שנתפסו בקלקלתם, עומדת חיוורת ושותקת, “את יודעת…” המשיכה תמר “אולי תציעי לו מה שהצעת לי קודם?” דממה, שום הצעה מכיוונה של פנינה ותמר עברה לשלב הבא, “בוס, לצלצל קודם לצלמת הפפרצי ההיא שהבטיחה לך בונוס” ומאיך שהיא אמרה בונוס ומהחיוך שעל פניה היה ברור לאיזה בונוס היא מתכוונת, “ואחר כך למשטרה שישלחו ניידת או רק למשטרה?” “לא, בבקשה, אני מתחננת, אני אעשה הכל, כל מה שתרצו רק בלי משטרה ופפרצי…בלי שאף אחד ידע, במיוחד לא בעלי! בבקשה” הרגשתי שנעמד לי, המחשבה שאני הולך תכף לזיין מתחה לי את הזיין והפכה אותו קשה כפלדה, ראיתי את החיוך הקטן על שפתיה של תמר, התוכנית שלה עובדת כמו שהיא רוצה, “מה למשל את תעשי?” פנינה עמדה מולי לבנה כסיד ואז בבת אחת הסמיקה, “אני אתפשט” מלמלה כאילו לעצמה.
“לא מספיק!” הצטרפתי, מתערב בפעם הראשונה בשיחה ותופס אומץ, “תצלצלי קודם לצלמת” פניתי לתמר בקול חסר סבלנות.
“לא!! בבקשה!” התחננה פנינה למראה היד המושטת של תמר לעבר הטלפון שעל השולחן, “אני אתן לך מה ש…מה שאתה…” כאילו נתקעה לרגע, כאילו קשה לה להגיד את מה שהיא יודעת שהיא צריכה להגיד, “אני אתן לך מה שאתה רוצה, אני אתן לך לזיין אותי!!!” תפסה אומץ והשלימה במהירות כאילו פוחדת שתתחרט. “לא מספיק!” אמרה תמר, “צריך שתזכרי את זה טוב טוב!” ראתה את המבט המפוחד בעיניה וחייכה לעברה “קודם הוא ישפיל אותך ורק אחר כך יזיין אותך!” “ישפיל?” פנינה לא הבינה והאמת שגם אני לא.
“כן” והיה לתמר מבט משועשע בעיניה, “ראית את הסרט שורו”
“כן”
“ואת זוכרת מה איבגי מציע לנהג מונית כשזה מגלה שאין לו כסף?”
“לא”
“שהוא ישפיל אותו במקום, שיאלץ אותו לרקוד…רק שפה זה לא סתם לרקוד, פה זה לעשות סטריפטיז!”
“מה?”
תמר התישבה על השולחן שלי, בצד שלא להסתיר לי את פנינה שעומדת מולנו, מסתכלת עליה במבט בוחן וממשיכה להסביר לה, “את תשירי, תרקדי וכל פעם שמישהו משנינו ימחא כפים את תוריד בגד, ברור!?!” “מה?!?” התפרצה פנינה.
“את לא חרשת, את גם לא טיפשה, את שמעת!, זה ברור?!?” השלימה בקשיחות חסרת סבלנות.
“ברור” מלמלה פנינה, מסמיקה.
“אז תתחילי!”

פנינה התחילה בהיסוס, רק מתנועעת, “תשירי!” גערה בה תמר “אחרת זה לא יחשב!”
פנינה שרה, מנסה אבל מזייפת אבל על זה תמר כבר לא העירה לה, מתנועעת לקצב השיר שהיא שרה ומביטה בנו בעיניים נוגות, רציתי למחוא כף אבל תמר עצרה אותי, “תן לה קודם להתחמם בוס” עמד לי! עדיין לא ראיתי קצה ציצי אבל כבר מהרעיון עמד לי בטרוף, המבט שלי ננעץ בפנינה המתנועעת מול עיני, בשדיה הגדולים שבינתיים רק העמק הקסום נגלה וכבר הייתי מת לראות את כולם, “אפשר?” לחשתי לתמר. “עומד לך בוס?” לחשה בתגובה.
“כן” הודיתי, לא התאפקתי.
“אז תתחיל”
ראיתי את המבט של פנינה בי, נדרכת, כנראה שמעה את הלחישות, מחאתי כף, חזק, להיות בטוח שתשמע, ופנינה החווירה והתחילה לפתוח את כפתורי חולצתה. הדעה הקדומה שלי על הלבוש של המורות השתנתה למראה החזיה שלה, חזיה סקסית אדומה שלא השאירה הרבה מקום לדימיון, היו לה שדיים גדולים והחזיה בקושי הצליחה להחזיק אותם כשהיא המשיכה עם תנועות הריקוד שלה. מחיאת הכף הבאה הפתיעה גם אותי, תמר מחאה כף ופנינה, נועצת בה מבט כאילו רוצה לרצוח אותה, שלחה יד ופתחה את החצאית הארוכה שלה, מנענעת את אגנה ודוחפת בידים והחצאית החליקה לאורך רגליה ונפלה על הרצפה, מגלה זוג רגלים ארוכות וחטובות העטופות בגרבי נילון האחוזות בחגורת ביריות אדומה וסקסית וחוטיני קטנטן, כזה שעד היום ראיתי רק בסרטים כחולים, אדום גם הוא ובקושי מסתיר את ערוותה. המראה שלה ככה, הזקיף עוד יותר את מה שהיה זקוף גם ככה בין רגליי ותקע את המסמר האחרון בארון הקבורה של דעתי הקדומה על איך מורות מתלבשות, אם יהיה לי ילד, יותר נכון כשיהיה לי ילד, כזאת מורה אני רוצה לילד שלי. “STOP!” עצרה אותה פתאום תמר וירדה מהשולחן, “ידים על הראש!” העמידה אותה במין פוזה מגרה עוד יותר, “לא לזוז!” הזהירה אותה כשהיא ניגשת אליה, “בוס תראה” ציחקקה ונגעה בקצה אצבעה במשולש הבד הקטנטן המכסה את הכוס שלה, “היא רטובה!” רק עכשיו הבחנתי בפס הרטיבות הקטן שסימן את מקום חריץ הכוס שלה, פנינה הסמיקה כמו שלא הסמיקה עד עכשיו, מנסה להוריד את הידים ולכסות את חרפתה אבל תמר עצרה אותה עם “לא!!” תקיף במיוחד, “לא! שימי ידים על הראש” חזרה שוב על הפקודה, מחליקה עם הציפורן שלה לאורך הפס הרטוב “עכשיו תורידי את החזיה!” לרגע פנינה לא זזה ותמר לא חיכתה, “את צריכה עזרה?” היא שלחה יד במהירות וצבטה את הפטמה שבלטה מתחת לבד החזיה הדק.
“לא” מיהרה פנינה ושלחה ידים לאחור, פותחת באותה מיומנות נשית שתמיד מפתיעה אותי את הקרסים שמאחור ומחליקה מעליה את החזיה, חושפת את שדיה הגדולים ואת העטרה הכהה המבליטה את הפטמה הנוקשה והזקופה שבראשם. “תשחקי לך בפטמות, תעמידי אותם…או שאת צריכה” פקדה תמר, ועוד לפני שהשלימה את המשפט פנינה שלחה ידים והתחילה לשחק לעצמה בפטמות, מוותרת על העזרה שתמר עמדה להציע לה. זה מחרמן כשאשה עומדת ככה מולך ומשחקת לעצמה בפטמות, במיוחד כשהיא עומדת רק עם חוטיני דק, חגורת ביריות תואמת וגרבי ניילון שקופות והגבר גבר שלי הגיב בהתאם, הפך יותר גדול ונוקשה, נלחץ אל מכנסי וניסה לפרוץ החוצה. להפתעתי הפטמות שלה נעמדו, ראיתי איך היא עוצמת עינים ומשחקת בעצמה, מחאתי כף, “את התחתונים!” הוסיפה תמר אם זה לא מספיק ברור, לרגע פנינה היססה ואז התחילה להוריד, לאט, מהססת, מושכת מעט ומחזירה, “צריכה עזרה” סיננה תמר מבין שיניה ופנינה הבינה את הרמז, התכופפה קדימה ומשכה את החוטיני מעליה, מוציאה אותו ונעמדת, מגלה את ערוותה המגולחת למשעי ואת החריץ הורוד שניצנץ בין השפתיים הכהות והנפוחות משהו, אוחזת בידה את החוטיני האדום ולא יודעת מה לעשות איתו ולבסוף זורקת אותו לידה על הרצפה ליד החצאית, החולצה והחזיה הזרוקים שם. אם בהתחלה הרגשתי קצת לחוץ עכשיו כבר הייתי הרבה יותר משוחרר, הרגשתי כאילו אני באיזה סרט כחול וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות מפה, “מספיק” קמתי מהכסא שלי “חגורת ביריות דווקא מחרמנת אותי” המשכתי וניגשתי לעברם, “שבי על השולחן” פניתי לתמר, אני רוצה לראות איך היא מוצצת לך! “מה?!?” התפרצה פתאום פנינה.
“עכשיו אנחנו בקטע של להשפיל אותך!” חייכתי לעברה “לא משפיל אותך למצוץ לאשה?”
פנינה לא ענתה, רק השפילה מבט ושוב הסמיקה, “אני רוצה שתזכרי את היום הזה טוב טוב” המשכתי בהטפת המוסר שלי, “קודם את תמצצי לה, תמצצי עד שהיא תגמור! ורק אז אני אצטרף, את תמשיכי לפנק את הסגנית שלי ואני אזיין אותך מאחור” הסברתי לה מה הולך לקרות. תמר הורידה במהירות את המכנסיים והתחתונים שלה, מפתיעה אותי בחוטיני הקטנטן שכל כך לא ציפיתי לראות עליה, מתיישבת על השולחן ברגליים פתוחות ואוצרותיה גלויים בלי בושה ממני או מפנינה, מגלה את ערוותה שפלומת שיער רך מעטרת את ראשה, “בואי תמצצי לי” חייכה אל פנינה וסימנה לה על הכוס שלה, “לא, לא ככה, תעמדי שם” הצביעה על מקום ברצפה קצת לפניה “בפישוק” חיכתה שזאת תפשק את רגליה, “עוד קצת…עכשיו תתכופפי, תניחי ידים על השולחן ותכופפי לעברי” קלטה בדיוק באיזה פוזה אני רוצה שהיא תעמוד וסידרה אותה, “עכשיו תמצצי לי” וכדי להיות בטוחה אחזה בראשה בשתי ידיה והצמידה את פניה אל בין רגליה. וואו, בקושי שלטתי בעצמי, נעמדתי מאחורי פנינה, משקיף על הכוס הפתוח שלה המוכן לקבל אותי לתוכו והתחלתי לפתוח את חגורת המכנסיים, “עם הלשון, תכניסי את הלשון” הדריכה תמר את פנינה, מסבירה לה מה בדיוק היא רוצה ממנה, “כן, יותר עמוק” נשענה תמר לאחור על ידיה, “כן, ככה, תמשיכי” גנחה בקול, “כן, בוס, היא בכיוון אבל עדיין זה לא זה!” התפשטתי לאט, מביט בהן ומתחרמן עוד יותר, כששלשלתי את התחתונים עד ברכי וחשפתי את זקפתי שמעתי את תמר אומרת לפנינה “וואו, תתכונני, איזה שטרונגול את הולכת לחטוף!”, ראיתי את המבט שלה בזיין הגדול והמתוח שלי, זה שיש לי זיין גדול ידעתי, לא הייתי צריך את האישור של תמר בשביל זה, “וואו בוס, כל הכבוד על הזרג” המשיכה לצחקק ואני נעמדתי מאחורי פנינה ונצמדתי אליה, משפשף עם הזקפה הנוקשה בין רגליה, מחכך את העטרה המתוחה לאורך החריץ הרטוב שבין שפתי הכוס הכהות ומרגיש את הרעד שעבר בגופה. הזיין שלי נלחץ אל בין שפתי הכוס, מונח מוכן בפתחה, אחזתי במותניה בשתי ידי, רואה על פניה של תמר שהיא בשיא האורגזמה שלה ומחכה לרגע שהיא תודיע שהיא גמרה, “כן” ארוך וחזק בישר שהיא באה, “כן, אמא’לה זה טוב, כן אני גומרת, כן!!!” הכריזה תמר ואני לא חיכיתי יותר ונעצתי את עצמי עמוק לכוס של פנינה, מחליק בתוכו בקלות ומגלה להפתעתי שהיא רטובה! פנינה היתה מוכנה לקראתי, חשבתי שאמצא משהו יבש כמו הנגב, בכל אופן היא לא מזדיינת איתי מתוך בחירה, אבל במקום זה מצאתי כוס רטוב ומשומן שרק חיכה שאכנס לתוכו, “כן” גנחתי בהנאה, מושיט ידים תחת גופה וחופן את שדיה, “כן, זה טוב” התחלתי לפמפם בה ומוללתי בין אצבעותי את פטמותיה הנוקשות, “כן, אני מזיין אותך” נעצתי את עצמי בתוכה בתנועות חזקות, מוציא ותוקע, תוקע ומרעיד את כל גופה. תמר גמרה שוב, מודיעה על כך בקול ומצמידה חזק את ראשה של פנינה אל ערוותה הרותחת, ואני טחנתי את פנינה מאחור, אוחז חזק בחגורת הביריות שלה ומפמפם בה מהר וחזק, מרעיד את שדיה הגדולים התלויים תחתיה, מרקדים מצד לצד. גניחת הנאה קטנה שלה הפתיעה אותי, זה שהיא רטובה שם בפנים הצלחתי להסביר לעצמי, היא לא כל כך שולטת בזה, אבל הגניחה הפתיעה אותי לגמרי, היא נהנית מהעונש! וההנאה שלה לא היתה חלק מהתוכנית שלי. “תתכונני” אמרתי לה ועוד לפני שהיא הבינה מה אני הולך לעשות שלפתי את הזיין המתוח המצופה באותו נוזל תאווה שמנוני שלה והצבתי אותו בפי הטבעת המכווץ שלה, “זה לא שם” היא מילמלה באימה, מנסה להזיז את אחוריה שהזיין יחזור למקום ממנו יצא אבל אני עצרתי אותה “אל תזוזי!” הצלפתי בכפות ידי על פלחי ישבנה הלבנים, מטביעה עליהם חמסה אדומה ואוחז בשתי ידי במותניה, מכוון ותוקע, “לא” היא מלמלה באימה כשפי הטבעת שלה נמתח עד שכמעט ונקרע, “לא שם, בבקשה” אבל לא שאלתי אותה, תקעתי חזק, נעצתי את עצמי לישבנה בכל הכוח, פורץ את מחסום פי הטבעת וחודר למעמקי ישבנה, ה-“כן!” שלי, כן מלא הנאה, וה-“איי!” שלה, איי של כאב, השתלבו כשכל הזיין שלי היה נעוץ עמוק בתחת שלה, לרגע עצרתי, מתחשב בה למרות שלא מגיע לה, ואז שוב התחלתי לפמפם. טחנתי לה ת’תחת, פמפמתי במהירות בישבנה, גחנתי שוב ושיחקתי לה בפטמות, אבל בעיקר נהניתי, החיכוך הזה של פי הטבעת המתוח סביב הזיין שלי עשה לי רק טוב ולפנינה כאב, בעיקר שרף לה בפי הטבעת מהחיכוך ששלח גלי חום בכל גופה, אבל אני לא הפסקתי, להפך, הגברתי את הקצב. עם שפשוף כזה אי אפשר להחזיק הרבה מעמד, ידעתי את זה אבל הכיף הקצר היה שווה את זה, הרגשתי שזה בא לי והמשכתי לטחון אותה במרץ, גונח בהנאה, שומע את תמר גומרת שוב…וגם אני גמרתי, משפריץ במעמקי ישבנה של פנינה וממלא אותו בזירמתי החמה, “אל תדאגי, את מורה ואת יודעת שלא נכנסים מזה להריון דרך התחת” צחקתי למרות שאת פנינה זה לא הצחיק, “אני מקווה שלמדת את הלקח” תקעתי בה תקיעה אחרונה, נצמד חזק אל ישבנה ולא עוזב עד שהזיין הרטוב שלי התכווץ והחליק מתוכה, ברח, ורק אז עזבתי אותה, משחרר אותה ומרים חזרה את מכנסיי שהיו משולשלות עד ברכי. “את יכולה להתלבש” קפצה גם תמר מהשולחן, לובשת גם היא חזרה את החוטיני והמכנסיים שלה, ורק פנינה התלבשה באיטיות, זזה בקושי. “מה קרה?” ציחקקה תמר “קרעו לך ת’תחת?”
“נורא מצחיק” מלמלה פנינה כשהיא לובשת את החוטיני שלה, מרימה מעט את הרגל וראו על פניה שכל תנועה כואבת לה שם מאחור, “כן” המשיכה, מנסה לשמור על פאסון ולחייך אבל ללא הצלחה גדולה “קרעו לי ת’צורה” התחילה להלביש לעצמה את החזיה ועדיין ראו שכל תנועה כואבת לה שם מאחור, “נתנו לי שיעור שלא אשכח רק…” עצרה רגע מהססת והמשיכה, ממלמלת לעצמה,”חבל שגם אני לא יכולה לתת לתלמידים המופרעים שלי שעורים כאלה”. 

“לא אומרים תודה?” שאלתי את פנינה באירוניה כשתמר ליוותה אותה לעבר הדלת, הולכת כמו ברווז, כמו מי שתקעו לה מקל בתחת. “על מה?” הסתובבה אלי ולא חייכה.
“שוויתרתי לך, שלא קראתי למשטרה” חייכתי לעברה.
“תודה” היא סיננה מבין שיניה ואם מבט היה יכול להרוג הייתי מת באותו הרגע, “תודה, שלום ולא להתראות” היא הוסיפה במהירות בלי להסתובב רגע לפני שהדלת נסגרה. 

תמר חזרה אחרי כמה דקות, אחרי שליוותה את פנינה עד היציאה, דופקת ומחכה שאקרא לה, נכנסת בדלת, סוגרת אחריה ומתיישבת בכסא שמולי, “נו בוס, איך?” “בסדר” אמרתי במין אדישות כזאת, כאילו לא זיינתי בכיף רק לפני רגע וגמרתי למישהי בתחת, “איך אצלך”
“בסדר” השיבה לי באותה מטבע “בקרוב יהיה קצת יותר בסדר” חייכה לעברי, “זוכר ת’דיל שלנו?”
זכרתי, ועוד איך זכרתי את הסיכום שלנו על יד לוחצת יד, “דיל? איזה דיל?” עשיתי את עצמי.
לרגע תמר היתה המומה, מסתכל עלי במבט בוחן, “בוס, אתה צוחק עלי?”
לא עניתי, חיכיתי רגע ארוך בפנים קפואות וחסרות הבעה ורק אז חייכתי אליה, “צוחק עליך” משכתי את המילים “בואי” סימנתי לה שתבוא אלי וזזתי לאחור עם הכסא, נותן לה מקום לעמוד מולי, “בואי אני אפנק אותך” פתחתי לה את חגורת המכנסיים והפשלתי אותם, מוריד ומושך אחריהם גם את התחתונים, מרים אותה בקלות ומושיב אותה על השולחן, “תפתחי רגלים” חזרתי עם הכסא אל בין רגליה וירדתי לה, הרגשתי את הטעם של הגמירות הקודמות שלה ונתתי לה עוד אחת, תקעתי את הלשון עמוק בכוס החם, מוצא את הדגדגן שלה ומוצץ לה אותו ו…הענקתי לה עוד אורגזמה, עוד פיצוץ בנרתיק וזיקוקים מול העיניים, נתתי לה עוד גמירה, גדולה!, נתתי לה את ה-גמירה! 

נכנסתי לחדר, נועל את הדלת מאחורי ופוסע בצעד בטוח אל כסא המנהלים הגדול שלי, מביט בזווית העין ביפה שעומדת במבט מושפל מול השולחן שלי, קצת מרוחקת שאראה את כל גופה. “בוס, יפה רוצה להגיד לך משהו” פתחה תמר כשהתיישבתי, עומדת קצת מאחוריה, מוסתרת ממנה וקורצת לי, מחייכת.
” אזוי וואָס, שיינדל” חייכתי לעבר יפה החיוורת, מגייס את המעט יידיש שאני מכיר וגם את ה-אז מה שיינדל שהתכוונתי להגיד לא בטוח שאמרתי נכון, “מה את רוצה להגיד לי?” חזרתי לעברית. “שאני מצטערת” ושמעתי איך היא מנסה לא לבכות, “שעשיתי טעות וזה לא יקרה עוד פעם, אני מבטיחה”
“מצטערת זה לא מספיק” אמרתי בקשיחות, מאז הפעם הראשונה ההיא כבר עברתי כמה תירגולים שחישלו אותי.
“אני מבקשת סליחה, זה לא יקרה יותר, אני נשבעת ו…” רעד קולה “אני מוכנה לתנאים שלך”
“איזה תנאים?” התממתי, “אני לא זוכר שהעמדתי לך תנאים”
ראיתי את המבט שלה בתמר, לא מבינה מה קורה, “תגידי לו מה אמרת לי שאת מוכנה לעשות כדי שלא יקרא למשטרה” תמר לחשה לה מאחור ואני עשיתי עצמי לא שומע, “תגידי לו מה שאמרת לי, שאת מוכנה שהוא יזיין אותך!” ראיתי את המבט החיוור על פניה של יפה, העיניים כאילו כבויות ומושפלות לרצפה, הכתפים שמוטות במין הכנעה, “אני אעשה כל מה שאתה רוצה רק אל תגלה ברבים” אמרה בקול שבור ומתחנן. “מה זה כל מה שאתה רוצה” הקשתי.
“אני אתפשט לפניך” וראו עליה שזה קשה לה להגיד.
“ו…” הבהרתי לה שזה לא מספיק.
“ואני אתן לך ל…ל… לעשות בי מעשה גבר באשה”
צחקתי, “מה זה מעשה גבר באשה?” התממתי.
“אתה יודע” הסמיקה “להכניס את המכחול שלך לשפופרת שלי” הסבירה.
“את מתכוונת לזיין אותך!” התעללתי בה.
“אהה…כן” הסמיקה עוד יותר, “לזיין אותי” תפסה אומץ ואמרה את המילים המפורשות.
“ומה עוד?”
לרגע היא שוב החווירה, לא יודעת מה להגיד, “לא יודעת, כל מה שתרצה!”
תמר עשתה סימנים שהיא יוצאת מהחדר, בפעם האחרונה אמרתי לה שהייתי רוצה פעם לעשות את זה לבד והיא כנראה החליטה שהפעם זאת הפעם, אבל יפה נבהלה, “לא, בבקשה, תשארי, שלא יהיה חשש ל…יחוד” רעד קולה. התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק, יחוד ידעתי מה זה אבל ראבק, אני הולך לזיין אותה, הבגידה הכי בגידתית בבעל, וזה מה שמעניין אותה עכשיו? שלא יהיה יחוד. “אם היא נשארת היא משתתפת” קבעתי, “את תצטרכי גם לרצות אותה” הוספתי ולהפתעתי יפה נרגעה קצת ואחרי רגע מילמלה “תודה” הוצאתי מצלמה מהמגירה והתחלתי לכוון אותה, “לא, בלי תמונות! אני לא מוכנה!!” נבהלה יפה.
“לא מוכנה זה לא בלקסיקון שלך עכשיו” אמרתי לה בקול אדיש, “אם את לא רוצה, לא צריך, נקרא לכתב ואחר כך נצלצל למשטרה…”
“לא, בבקשה לא, בלי עיתון ומשטרה” וראיתי דמעות בעינים שלה.
הייתי יכול לוותר לה, החדר מצולם מכמה מצלמות HD ויהיו לי את כל התמונות שארצה אבל היה חשוב לי שהיא תדע את זה, תדע שיש בידי חומר מפליל נגדה, “אני מבטיח לך שהתמונות האלה לא יתפרסמו” הבטתי בה ישר לעינים “אלא אם כן את תחליטי לדבר על זה עם מישהו ואז אנחנו צריכים את ההוכחה המפלילה” הסברתי לה והתרווחתי בכסא, מכוון לעברה את המצלמה שהצבתי על חצובה קטנה על השולחן “ועכשיו בוא נתחיל! תורידי את החולצה!” 

המעבר היה מהיר מדי בשבילה כי פתאום היא החווירה כולה, “אפשר עוד מים?” מלמלה ותמר מיהרה ומזגה לה, מגישה לה את הכוס ומחכה שתשתה ומציעה לה עוד. היא ברכה משהו ורק אז שתתה, “תודה” מלמלה יפה כשסיימה לשתות, עדיין חיוורת, “סליחה, באמת סליחה, תוותרו לי, אני אשה נשואה ו…” “היית צריכה לחשוב על זה קודם” עניתי בקשיחות עוד לפני שסיימה “עכשיו תחליטי, את מורידה ת’חולצה או שאנחנו מצלצלים לכתב של המקומון בבני ברק או בעצם למה לא להוא מיתד נאמן?!?” כמי שקפאו שד הורידה יפה את הז’קט שלבשה, קיפלה והניחה על הכסא שלידה, שלפה בתנועות איטיות את החולצה שלה מהחצאית והתחילה לפתוח אותה מלמטה למעלה, כאילו מנסה לדחות את הרגע שיחשף החזה שלה, בוכה בלי קול ורק הדמעות הזולגות מעיניה והמשיכות הקצרות באף מסגירות את הבכי שלה. החזיה שלה הזכירה לי את החזיות של סבתא שלי שהיו תלויות ליבוש על החבל, חזיה לבנה גדולה שכיסתה כמעט את כל החזה הגדול שלה, לוחצת אותו כאילו מתביישת בגודלו ומבליטה את השפתון התקוע שם! צילמתי ויפה הסמיקה כסלק, תופסת פתאום את מה אני מצלם, עברתי במהירות לצלם סרטון “עכשיו תוציאי אותו לאט לאט” אמרתי לה והמשכתי לצלם, מנציח אותה מוציאה את השפתון הגנוב מהחזיה שלה, “עכשיו תפתחי את החזיה!” אמרתי לה, לא מפסיק לצלם, “נראה אם לא החבאת שם עוד משהו!” הידים רעדו לו כשהיא שלחה אותם לאחור וניסתה ללא הצלחה לפתוח את החזיה.
“צריכה עזרה” התקרבה אליה תמר.
“לא תודה” עבר רעד בגופה ושוב ניסתה עד שסוף סוף הצליחה, פותחת ביד אחת ובשניה מחזיקה מקדימה שהחזיה לא תיפול, מורידה את הכתפיות מהכתפים, מסמיקה ובסוף חושפת את שדיה הגדולים, גדולים וזקופים, עומדים מתריסים עם פטמות ענקיות וכהות כמו שלא ראיתי בחיי, שוב היא קיפלה את החזיה והניחה על הכסא וחזרה למקומה, עומדת לרגע ככה, עם השדיים חשופים, ואז קולטת ומנסה לכסות אותם בידיה. “עכשיו החצאית!” לא הנחתי לה, מכוון את המצלמה לעבר פלג גופה התחתון, “קודם תרימי אותה לאט לאט”
יפה התכופפה קדימה והרימה את שולי החצאית, שדיה הגדולים מתנדנדים תחתיה, התרוממה ונעמדה חזרה והחצאית עולה איתה, חושפת עד הברכים את רגליה העטופות בגרבי צמר עבות, “בבקשה, רחם עלי, אני אשה דתיה ו…” ניסתה בקול מתחנן. “תמשיכי!” קטעתי אותה בקול תקיף, “דתיה עאלק” הוספתי בגסות “לא כתוב בתורה לא תגנוב!?!…תרימי!”
יפה השתתקה והמשיכה להרים את שולי החצאית, מגלה את הגומיה שבראש הגרביים שלה, גומיה רחבה המחזיקה את הגרבים שלה שלא יפלו ואיתם גם מחזיקה שני זוגות גרבים חדשים עדיין בעטיפה, זוג בכל גרב שלה. צלמתי שוב, מנציח את הגנבה, “עוד!” זרזתי אותה, “אני רוצה לראות את הגומי של התחתונים שלך” גיחכתי. יפה הסמיקה והמשיכה, מרימה עוד, לא רק החזיה שלה היתה כמו של סבתא שלי גם התחתונים, זוג לבן וגדול, כל כך לא אופנתי, ובתוכו בלט משהו נוסף, קופסה קטנה של איפור! “הבנתי! תתפשטי, לגמרי!” פקדתי בקול חסר סבלנות למראה הגנבה הנוספת, זאת שלא ידעתי עליה, “תמר תערוך עליך חיפוש”
את הקטע של החיפוש הוספתי פעם במקרה ותמר התלהבה, זה נתן לה הזדמנות לעשות את מה שהיא כל כך אוהבת, למזמז נשים ובעיקר עסיסיות, כמו זאת למשל, בונוס נוסף ממני. יפה התפשטה כשתמר לידה, לוקחת ממנה כל בגד שהורידה ובודקת אותו עד שיפה עמדה עירומה לגמרי ותאמינו לי היה לה גוף לגמרי לא רע, גזרה חטובה שהסתתרה בתוך הבגדים הגדולים והעבים שלבשה. “ידים על הראש” סיננה תמר לעברה במין רשעות כזאת כשיפה ניסתה להסתיר את מערומיה בידיה ונעמדה מאחוריה, “עכשיו אני אבדוק אותך מכף רגל עד ראש” הסבירה לה במין שמחה לאיד, “אל תתנגדי כי זה עלול לכאב!” גיחכה ושלחה מאחור את ידיה אל מתחת לבית השחי שלה, בודקת כמו בסרטים ועוברת אל שדיה הגדולים ושם נעצרת, ממזמזת אותם, מושכת לה בפטמה ובודקת מתחת לשד שהתרומם, מקפיצה את השד השני כאילו שוקלת אותו, מתעכבת לרגע וראיתי את החיוך על פניה כשהתחילה לרדת אל המותניים, “תפשקי רגלים ותתכופפי קדימה, אני הולכת לבדוק לך ברקטום” השאירה אותה ככה מתכופפת קדימה ברגליים פשוקות וניגשה ולקחה כפפה ווזלין שהוצאתי מהמגירה, הלבישה את הכפפה על ידה הימנית, מרחה שכבת ווזלין עבה על האצבע וחזרה אל מאחורי יפה, מלטפת לה את התחת, “תתכונני” גיחכה “תתכופפי יותר חזק” לחצה לה על הגב ביד שמאל והחדירה את האצבע המרוחה עמוק לתחת שלה. אני לא יודע אם כאב ליפה אבל ראיתי את העלבון על פניה, נושכת שפתים שלא לפרוץ בבכי, תמר תקעה את האצבע יותר עמוק מחפשת ברקטום שלה ובעצם משמנת לה היטב את פי הטבעת, מכינה אותו לקראת מה שאני מתכנן לה! “עכשיו אני אבדוק לך בכוס” הודיעה תמר במין אדישות וראיתי את הרעד העובר בגופה של יפה, “אבל למה?” שאלה בקול בוכה.
“כי ראינו שהלכת לשרותים ובשרותים אנחנו לא מצלמים” הסבירה תמר “ואולי שם החבאת עוד משהו” השלימה בציניות ושיחקה לה עם האצבע עמוק בכוס, בעצם מזיינת אותה עם האצבע, עושה לה ביד ומחייכת, היא מחייכת ויפה לא הצליחה להתאפק יותר והתחילה לבכות מההשפלה. 

נתתי לתמר את כל הזמן שהיא רצתה לעשות ביפה ככל העולה על רוחה, לזיין אותה עם היד עם הכפפה וזאת שבלעדיה, להכין אותה עבורי.
“עכשיו נגיע לדבר האמיתי” קמתי ממקומי וניגשתי אליהם, “תמר, תתכונני ושבי על השולחן” שלחתי אותה לשבת עם הכוס חשוף על השולחן שלי, “את תעמדי פה” הובלתי את יפה העירומה שידיה מונחות על ראשה לעמוד מולה כששתי בלטות מפרידות בינן, “עכשיו תעמדי בפישוק” סימנתי לה ברגלי עד כמה לפשק את רגליה, “עכשיו תתכופפי לתמר ותשעני על השולחן” המשכתי בהעמדה שלה כשאני מתחיל לפתוח את החגורה במכנסיי, “ועכשיו תמצצי לה!” “מה?!?” לא הבינה יפה.
“ייחוד, זוכרת! הסכמת שתמר תשתתף כתנאי שלא תצא מהחדר” הסברתי וגם מקולי נשמעה השמחה לאיד, “תתכופפי ותפנקי לה עם הלשון את הכוס עד שהיא תצרח מהנאה!” יפה התכופפה ותמר אחזה בראשה והובילה אותה למקום הנכון, מדריכה אותה מה לעשות בזמן שאני המשכתי להתפשט, “מצצת פעם לאשה?” שאלתי את יפה תוך שאני מוריד את המכנסיים. יפה שתקה ולא ענתה.
“כשאני שואל את עונה! ברור!!” אמרתי ליפה כשאני מפליק בחוזקה על אחוריה החשופים, “מצצת?”
“אייי!” שלחה יד ושפשפה את פלח ישבנה הימני שטביעת ידי באדום בוהק התנוססה עליו, “לא” ענתה בקול רפה ומגומגם אבל מהקול שלה היה ברור שהיא משקרת. “תגידי ת’אמת! מצצת??” שאלתי והרמתי שוב את ידי.
“כן” הודתה.
“מתי?”
“באולפנה” הרימה ראש מבין רגליה של תמר ולחשה לעברי “כשהייתי תלמידה חדשה” המשיכה כאילו מתנצלת.
“וכשהיית ותיקה?” המשכתי לחקור, משום מה זה חירמן אותי.
“החדשות מצצו לי” הרימה שוב ראש בשביל לענות והחזירה.
הגניחות הראשונות של תמר היו הסימן עבורי להתחיל, יפה כנראה ידעה את העבודה כי תמיד לוקח לתמר יותר זמן להגיע לגניחות האלה, עמדתי מאחורי יפה והצבתי את ראש העטרה המתוח בפתח הכוס שלה, משפשף בעדינות בין השפתיים הנפוחות ומרגיש שהיא רטובה, לחצתי עוד טיפה, לא שיכנס אלא רק שלא יברח, ואחזתי במותניה בשתי ידי, מתכונן. צעקת ה-“כן, אמא’לה, זה בא!” החזקה של תמר היתה הסימן עבורי ובלי להודיע נעצתי את הזיין עמוק לכוס של יפה, אוחז בידי, לוחץ באגני ותוקע את כול הזיין הגדול והנוקשה למעמקי נרתיקה. קודם כל הבנתי שיפה רטובה לגמרי כי החלקתי בקלות בכוס שלה, מרגיש את קירות נרתיקה העוטפים את הזיין ונצמדים אליו, אחר כך באה הגניחה שלה, בעצם שתים, הראשונה “אמא’לה” קצר, בעיקר של הפתעה, ומייד אחריו “כן!!” ארוך של הנאה! בפעם הראשונה שמישהי גנחה זה הפתיע אותי, זה היה צריך להיות עונש ולא הנאה בשבילה, אחר כך התרגלתי, מסתבר שיש משהו ב”טקס” הזה שהופך גם אותן לחרמניות, בדרך כלל זה לוקח יותר אבל יפה הפתיעה אותי במהירות שבה היא גנחה וברצף הגניחות החזקות שבאו אחר כך, “כן, השם ישמור, זה טוב!” היא צעקה בלהט, עוד חידוש, גנחו כבר לפניה אבל מקסימום “כן” ארוך, אבל אף אחת לא הודתה במילים ברורות כל כך שזה טוב לה, שהיא נהנת, פמפמתי אותה בכוח, גוחן מעליה ומשחק בשדיה הגדולים, ממולל את הפטמות הנוקשות ומושך אותן אבל השיא היה כשהיא צעקה בקול “אמא’לה, כמה זה גדול! אמא’לה, זה הרבה יותר גדול מהמכחול של שלוימל’ה בעלי! אמא’לה לא סיפרת לי שזה יכול להיות כל כך גדול… אמא’לה שבשמים, אני גומרת!!” “תתכונני” משכתי את הזיין מתוכה, מתכנן לעבור לצעד הבא.
“למה?” התלוננה בקול כמו ילדה קטנה שלקחו ממנה סוכריה, “זה לא שם!” התריעה באימה כשקלטה איפה אני מניח אותו, “לא!!…אייי!!” זעקה בקול כשנעצתי את הזקפה הגדולה והנוקשה עמוק לתחת שלה, קורע דרכי דרך פי הטבעת המכווץ שתמר שימנה עבורי כבר קודם ומותח אותו עד שכמעט ונקרע! להפתעתי היא נרגעה יותר מהר מהאחרות שחטפו בתחת, בעצם כולן חטפו בתחת ויפה היתה הראשונה שנרגעה ואפילו גנחה שוב בהנאה, משכתי לה בפטמות וטחנתי לה את התחת והיא גרגרה בהנאה. חכיתי שתמר תגמור שוב, תשלים את סדרת הגניחות החזקות שלה כשהיא מגיעה לאורגזמה ושאלתי את יפה “תגידי, את אכלת כבר קודם בתחת?” משתמש בכוונה במילים גסות. “לא” היא מלמלה בהתרסה, מרימה את הראש ומחייכת ומחזירה אל בין רגליה של תמר ששכבה על השולחן מותשת אבל לא מוותרת.
“אכלת?!?” הצלפתי בבת אחת בשתי כפות ידי על פלחי ישבנה המוצקים.
“איי…כן”
“באולפנה?” שאלתי בציניות.
“לא, השם ישמור!” אמרה בבהלה, לא מבינה בדיחה, “מבעלי”
“מבעלך?” הפעם תורי היה לא להבין, לא הסתדר לי עם הדימוי שיש לי על דוסים.
“כן, בעלי, הוא אוהב את זה, הוא סיפר לי שבכולל שלהם הרב היה תוקע אותם בתחת והוא נשבע שגם הוא יעשה את זה פעם אז אחרי החתונה הוא סיפר לי וניסינו ו…” עצרה לרגע, מהססת, יורדת שוב לתמר, מוצצת לה את הדגדגן עד שזאת גמרה שוב והמשיכה “אתה מבין, שנינו אהבנו את זה, תרי”ג מצוות בעלי כבר לא יקיים כי מפעם לפעם, כשתוכף עליו יצרו, הוא שופך את זרעו לשווא בתחת שלי” עוד כמה פמפומים ולא יכולתי יותר “אני בא!!” הודעתי בקול וגמרתי לה בתחת, נצמדתי אליה חזק מאחור ומלאתי את אחוריה בשפעת זרמתי החמה והריחנית, עוד תקיעה, נכנס יותר עמוק, עוד שפריץ והרגשתי איך הזיין שלי הולך ומתכווץ אבל לא זזתי, נשאר כך עד שהוא החליק מתוכה. “על הברכים” פקדתי עליה והצבעתי על הרצפה לפני, “תמצצי! תנקי אותו” עוד שלב שהוספתי באחת הפעמים למסע ההשפלה שלהן והמשכתי איתו גם הלאה. לא הייתי צריך להסביר לה, יפה אחזה בעדינות בזיין המרוח והתחילה ללקק אותו, מנקה לי אותו במין מיומנות כזאת, “בעלך?” שאלתי בציניות. יפה הרימה את עיניה, הזיין שלי עמוק בפיה, ובלי להוציא אותו עשתה “כן” עם הראש.
“אז תגידי לו שאני אמרתי…” גיחכתי “שאת זיון טוב” חייכתי אליה מלמעלה ולהפתעתי היא חייכה אלי חזרה ומילמלה “תודה”

התלבשנו בשקט, שלושתנו. גמרתי והתיישבתי על הכסא, מביט ביפה שגומרת להתלבש, מהתנועות שלה היה ברור שכואב לה בתחת למרות שהיא לא הוציאה הגה. “שלום ולא להתראות” אמרתי לה כשהיא היתה מוכנה “אני מקווה שלמדת את הלקח!”
“כן” היא גמגמה “תודה שלא קראתם למשטרה ו…תודה על ה…” והיא עשתה בידה תנועה גסה של זיון שלא הייתי מצפה מאשה דתיה כמוה, חייכה אלי והתחילה ללכת לעבר הדלת באותם צעדי ברווז של מי שביקרו לה בכניסת המשרתים שלה, “תגיד” היא פנתה אלי פתאום “אם תתפסו אותי שוב?…תסכים לאותו סידור?” ושוב עשתה את התנועה הגסה. “לא!” עניתי בתקיפות “פעם שניה זה משטרה! בלי אלטרנטיבות!!” וראיתי את המבט ההמום על פניה ועל פני תמר, “אבל!” עצרתי אותה כשכבר הניחה את ידה על ידית הדלת, “אצלנו השרות ללקוח זה יעד מספר 1 אז…לא צריך לגנוב בשביל זה, את תמיד יכולה לבוא אלי בכל בעיה, תקבלי ממני שרות עם חיוך” חייכתי אליה ועשיתי גם אני את התנועה הגסה. 

“בוס, שיחקת אותה” תמר אמרה אחרי שליוותה את יפה לדלת החנות וחזרה, “היה טוב לדפוק ת’דוסית, אהה” חייכה אלי באותו חיוך זימתי שלה, “אז תתכונן, היא עוד תחזור אליך” חייכה אלי, “ועכשיו” פתחה את מכנסיה ואני נסעתי עם הכסא הגדול שלי אחורה ועשיתי לה מקום ביני לבין השולחן, “הגיע הרגע של יד לוחצת יד” חייכה והתיישבה על השולחן מולי, מפשקת רגליים ומגלה בפני את ערוותה, “בכבוד!” חייכה והצביעה על הכוס שלה “דאגתי לך? עכשיו תדאג לי בוס” נשכבה לאחור והניחה לי לעשות את העבודה…