יושבת חלוצה על הגורן

פרולוג

כשעזבתי את וילנה עדיין הייתי בתולה, לא ידעתי גבר מעולם. נערה צעירה בוגרת בהצטיינות של הגימנסיה לבנות, ניבאו לי שאני אהיה רופאה אבל אצלי החלום הציוני בער בעצמות. בת 18 וחצי, חולמת, יצאתי למסע הארוך לארץ ישראל, רציתי להיות חלוצה, להפריח את השממה.

שרה-בלה היתה הראשונה בכיתה שלנו שברחה מהבית ועלתה לפלסטינה, ארץ ישראל כמו שאנחנו קוראים לה. שרה-בלה היתה כותבת לי מכתבים מהארץ הרחוקה, מתארת את הכנרת הכחולה, הנופים הקסומים, מספרת בהרחבה על החיים המאושרים בקבוצה, חיים של שיתוף ויצירה. כולם קוראים לי כאן שרל'ה, כתבה לי, אמרו לי ששרה-בלה הוא שם גלותי כל כך. בסוף כל מכתב היתה מצרפת שיר שכתבה משוררת, חברת הקבוצה, ומבקשת שאצטרף גם אני אליה, שאעשה עליה.

 

כבר לא בתולה

ארץ ישראל לא הייתה כמו בציורים וחצר החווה לא דמתה בכלל לתאורים של שרל'ה. נכון היתה הכנרת, כחולה וחלקה, אבל מסביב הכל היה סלעים ושממה, בחצר המגודרת עמדו כמה אוהלים בלויים ששימשו למגורים, פרות שדופות טיילו להנאתן. חושה גדולה, שעמדה בצד אחד של החצר, שימשה למטבח ולחדר האוכל המשותף וצמודה אליה ניצבה עוד חושה קטנה ששימשה את גדעון, מנהל החווה, כמגורים ומשרד. בצד השני עמדו להם הגורן ולידו לול תרנגולות קטן.

התקבלתי באהבה, שרל'ה לקחה אותי תחת חסותה, חולקת איתי את מיטתה, מסבירה לי, מלמדת אותי, הופכת אותי במהירות לחברה מן המנין. השותפות היתה שם המשחק, מוסקיטרים, אחד בעד כולם וכולם בעד אחד, כל אחד תורם מה שהוא יכול, עוזר במה שהוא טוב, נכון לכל משימה.

עבדנו בפרך, כל הגוף כאב לי, שרירים שלא הכרתי צעקו לעזרה, מותשים אכלנו את ארוחת הערב ומשם ישר למיטה, נופלים שדודים, מנסים לתת לגוף לנוח, להתכונן ליום העבודה הבא.    

 

סוף השבוע התקרב, ביום שישי בצהרים שרל'ה קראה לי לשיחה עם גדעון, מנהל החווה, יחד נכנסנו אליו לחושה הקטנה שלו.
גדעון התחיל בשיחת נימוס, שאל אותי איך השתלבתי ומה דעתי על הקבוצה, לאט לאט עבר לפסים יותר אישיים, שאלות יותר פרטיות ואני  הסמקתי במבוכה.

"את לא צריכה להתבייש" עודדה אותי שרל'ה ששתקה עד עכשיו, "אצלנו הכל גלוי, אין סודות בקבוצה".
גמגמתי, נותנת תשובות לדברים שאפילו עם אמא שלי לא דיברתי עליהם.
"בערב שבת, אחרי ארוחת השבת, יש לנו מסיבה" התחיל גדעון להסביר לי "מדליקים מדורה, שרים שירים, מנגנים באקורדיון, רוקדים ועולים לגורן".
לא הגבתי ושרל'ה כנראה הרגישה שאני לא בדיוק מבינה, "את מבינה מה זה עולים לגורן?" שאלה אותי ישירות.
"לא" הסמקתי שוב.
"את יודעת, בן לוקח בת ויחד עולים לגורן, לחגוג" הסבירה לי כשהפעם גם היא מסמיקה.
החוורתי, "אבל…" ניסיתי לדבר "אבל…" הסמקתי כעגבניה בשלה, "אבל אני בתולה ו…"

את בתולי איבדתי כמה דקות אחר כך על המיטה של גדעון. שכבתי ערומה על מזרון הקש הדק, רגליי פשוקות ושרל'ה אוחזת בידי, תומכת.
גדעון כרע בין רגליי, שלשל את מכנסיו וכיוון את אברו הנוקשה אל הפתח הצר שמשולש שיער שחור ורך מסמן את מקומו.

היום אני יודעת שלגדעון הגדול, המנהל הכל יכול, היה זיין קטן, אולי בגלל זה שרל'ה בחרה בו כמי שיפתח אותי ואולי בגלל הדמות האבהית שלו, גדעון כיוון את הזיין שלו אל פתח היכל צניעותי ושרל'ה ליטפה את ראשי, הרגיעה אותי, ואז, בעדינות, גדעון חדר לתוכי, דחף לאט, קורע את דרכו, חודר את תומתי וממשיך, הרגשתי את הכאב החד ואחר כך את הרטיבות של דם בתוליי שנבקעו וידעתי שהפכתי לאשה.

שכבתי על הגב, דמעה זלגה מעיניי וגדעון דפק אותי, כאב לי אבל שתקתי, גדעון זיין אותי במהירות, מתלהב, התחיל להתנשף ואחרי רגע ברח, שופך את זרמתו על בטני החשופה.

אותו ערב רקדתי ושרתי אבל לא הלכתי לגורן, הסרט האדום ששרל'ה קשרה לצווארי בישר לכולם שאני בנידה, אסורה לביאה, לא נקיה, אבל היא, שרל'ה, חגגה.

עקבתי אחריה, שלוש פעמים היא הלכה לגורן, עשתה מה שעשתה וחזרה לרקוד. היה ניגש אליה אחד הבנים מושיט לה יד, לוחש לה משהו באוזן  והיא היתה הולכת אחריו, בשמחה, נעלמת בגורן וחוזרת ופניה קורנים, כאילו עשתה מצווה.

בפעם השלישית לא התאפקתי, עקבתי אחריה, התחבאתי בפינה חשוכה והצצתי במעשיה. ראיתי אותה שוכבת על הגב וראובן הבריון, בחור גבוהה ושרירי כורע בין רגליה הפשוקות, פורם את חולצתה וחושף את שדיה הגדולים, מנשק אותם, את השדיים, ובאותו הזמן מרים את החצאית הארוכה שלבשה וחושף את ערוותה.

שרל'ה פתחה את מכנסיו ושלפה את אברו המגודל, זיין אדירים שכמותו לא ראיתי אפילו לא בתמונות שהיינו מסתכלות בהחבא בגימנסיה, זיין זקוף ופועם שאותו ליטפה וכיוונה אל בין רגליה הפשוקות לצדדים, "בוא" הזמינה אותו והוא בא, במכת אגן אחת חזקה תקע עצמו ראובן לתוכה, מחדיר את הזיין ולא נודע כי בא אל קירבה, העלים את כולו בין רגליה ושכב עליה, מוחץ את שדיה הגדולים בחזהו החשוף, מנשק אותה בפיה והיא מחבקת אותו חזרה.   

ישבנו הלבן של ראובן עלה וירד, בהתחלה לאט ואחר כך מהר יותר, אנחות התאווה של שרל'ה התערבבו עם אלה של רחל שרכבה על יאיר בפינה אחרת של הגורן ושדיה החשופים מקפצים בכל פעם שהיא עולה ויורדת על השרביט הנעוץ בתוכה, הרגשתי את החום הפושט בחלציי, הרטיבות הממלא את נרתיקי, לא ידעתי מה זה אבל רציתי גם.

יאיר הפך את רחל על גבה וזיין אותה במרץ, שרל'ה ורחל צעקו בתאווה ושני הבנים, כאילו ישנה איזו תחרות בינם, הגבירו את הקצב, טוחנים אותן, נכנסים ויוצאים, דוחפים בחוזקה.

יאיר גמר ראשון, שולף את אברו ויורה את מטענו על ביטנה של רחל, ראובן המשיך עוד תקיעה אחת או שתיים וגם הוא ברח מתוכה וירה את מטענו, גומר על בטנה ופניה של שרל'ה.

"תדעי לך שהם נזהרים" הסבירה לי שרל'ה אחר כך, כששכבנו במיטה שלנו, "גומרים בחוץ, דואגים שחס וחלילה לא נכנס להריון"
שכבנו אחת מול השניה, פנים מול פנים, "הצצתי לך" התוודיתי.
"מתי?" שאלה.
"כשהיית עם ראובן"
"הו ראובן" נאנחה שרל'ה בערגה, "אני אוהבת להזדיין אתו, וואו איזה כלי יש לו, איך שהוא יודע לפנק אשה"
"אבל יש לו כזה גדול, אז איך את… ?"  נתקעתי, לא הצלחתי להשלים את המשפט.

"אל תדאגי, גם את תצליחי, אני מבטיחה" השיבה שרל'ה והחדירה את ידה אל מתחת לכותונת הלילה שלי, "פעם ראשונה זה יכאב קצת, אחר כך תתרגלי ואז תגיע ההנאה" המשיכה כשהיא מלטפת את שדיי, "תרצי עוד, תשכבי ותפשקי את הרגליים ותתפללי שלא יגמר, תראי כוכבים ותודי ברוך שעשני אשה"

אותו לילה נרדמתי כששרל'ה מחבקת אותי מאחור וידה חופנת את שדיי.

 

החזק מנצח

כל השבוע חיכיתי שיגיע ערב שבת, רוצה אבל מפחדת. ביום שישי עבדתי עם שרל'ה במטבח, תורנות משותפת, והיא נתנה לי עצות אחרונות,  עברה לדבר איתי על חוקי הטבע, תיאוריית החזק מנצח, זכותו של החזק בקבוצה לקחת אותי לגורן בפעם הראשונה.

"ומי החזק?" שאלתי "מי יזכה בפעם הראשונה?"
"את זה כבר תראי" אמרה, מצחקקת, ולא פירשה, "צריך שתהיה לך קצת הפתעה"

ישבנו סביב המדורה והמשוררת שלנו הקריאה שיר חדש שכתבה. אחר כך התחלנו לשיר, גדעון הפליא בנגינת האקורדיון, יאיר במפוחית, שרנו שירים בעברית, מילים חדשות למנגינות שהכרתי מהבית.

שרל'ה נעמדה באמצע והשירה הופסקה, "כמו שאתם יודעים יש לנו חברה חדשה" אמרה והושיטה לי יד, "בואי, תעמדי כאן לידי"
קמתי, ראיתי את המבטים הנשלחים אליי מכל עבר, הצחקוקים הקטנים של הבנות וההתלחשויות בין הבנים.
"היום היא תעלה לגורן בפעם הראשונה" המשיכה שרל'ה, "מי רוצה לקחת אותה? לעשות אותה בפעם הראשונה מאושרת?"

ראובן וחיים קפצו ונעמדו לידנו, שניהם חסונים ושריריים כל כך. שניהם רצו, מאד רצו, ראיתי את הבליטות במכנסיים שלהם, כלים לתפארת מוכנים למשימה, פחדתי, החוורתי, מה יהיה אם…

"הורדת ידים" הכריזה שרל'ה למצהלות הסובבים אותנו, שני הבנים נשכבו על הרצפה, מרפק על הקרקע, יד ימין זקופה אוחזת ביד ימין של חברם, רגליים משוכות לאחור, יד שמאל על הקרקע אוחזת גם היא ביד שמאל של חברם, מחזיקים בחוזקה, "התחל" הכריזה שרל'ה והם מנסים להוריד זה את ידו של זה, שרירי הידים שלהם התנפחו מהמאמץ, הפנים הפכו אדומות, רגע זה מוריד מעט ורגע זה כשכל הקבוצה עמדה סביבם ועודדה, מתלהבת.

שניהם היו חזקים, לא מוותרים, מנסים בכל כוחם לנצח, להוריד את ידו של השני. מה מתחבא במכנסיו של ראובן ידעתי, מה יש לחיים היתה חידה. הידים שלהם התחילו לרעוד מהמאמץ אבל אף אחד לא נכנע, לוחצים בחוזקה, גופם נמתח, מאמץ אחרון והכרעה.

חיים תפס אותי בידיו ובקלות הרים אותי על כתפו, כשפניו זורחות מגאווה נשא אותי בידיו ולקול מצהלות החברים לקח אותי לגורן.
עששית קטנה האירה את הגורן, חיים טיפס לראש הערימה הגדולה והטיל אותי לתוכה, שרועה על גבי, מפשקת רגליים, מפחדת.

חיים נשכב לידי והתחיל ללטף אותי, בעדינות, כזאת שאת לא מצפה מידיים גדולות וחסונות כל כך, מטייל על בגדיי, חודר אל מתחת לחולצה שלי ומרים אותה לאט לאט, חושף את שדיי, לבנים וזקופים, נוגע בפטמה ומעביר בי רטט.

עזרתי לחיים להוריד לי את החולצה, הרגשתי את הקש בגבי אבל לא היה אכפת לי. חיים התחיל לנשק אותי, קודם על שפתיי ואחר כך על החזה, בידו המשיך וירד במורד החצאית הגדולה, החדיר אותה  מתחתיה והתחיל לעלות, לטפס לאורך הרגל, לחשוף אותה, נוגע בעור החשוף, מלטף ועולה עד שהגיע לתחתונים שלי וחדר לתוכם, מושך אותם למטה, חושף את ערוותי, נוגע בחריץ שבין רגליי, חודר למקדשי הפרטי.

חיים לקח את ידי והכניס אותה לתוך מכנסיו, נותן לי להרגיש את זכרותו, האיבר המוכן לקראתי, כלי חם וארוך, זיין קשה ומוכן לפעולה.

"תכווני אותו" לחש לי חיים כשהוא כורע בין רגליי הפשוקות ומכנסיו משולשלות עד ברכיו, מבעד לאור הירח שחדר אל הגורן ראיתי את הכלי הגדול המזדקר בין רגליו, "אני לא אצליח" עבר רעד בגופי אבל הובלתי אותו מהופנטת, מכוונת אותו בשתי ידי לפתח הצר, מפשקת את רגליי בחוזקה. חיים עצר בפתח, עטרת הזיין נושקת לשפתי היכל תענוגותיי, נוגע וחודר מעט, רק מעט "תגידי מתי את מוכנה"

הרגשתי שאני רטובה, רוצה, "בוא" לחשתי והוא בא, תוקע את שרביטו עמוק לתוכי, קורע דרכו, חודר בסערה, נכנס עד שלא יכול יותר ועצר.

בהתחלה זה כאב, נמתחתי ורציתי לצעוק אבל נשכתי שפתים ועצרתי בעצמי. חיים שכב עלי, מנשק אותי, לא זז. אחר כך התרגלתי, חיים הרגיש והתחיל לנוע בתוכי, זז לאט, יוצא מעט ונכנס, בעדינות, בלי כוח, הרגשתי את הזיין מחליק בתוכי, הייתי רטובה. עוד תקיעה או שתים והתחלתי להנות, בדיוק כפי ששרל'ה אמרה, שרירי נרתיקי התכווצו סביב הפולש שבתוכם, מחבקים, רוצים שלא יברח.

חיים ידע לזיין, מחץ את גופי בגופו ותקע בי תקיעה גדולה. אהבתי את זה וחיבקתי אותו, "זה טוב" לחשתי באוזנו והוא דפק יותר מהר, יותר חזק, "כן… עוד…" לא עצרתי בעדי, "כן, זה טוב…" צעקתי וגמרתי בפעם הראשונה, מגיעה לאורגזמה הראשונה בחיי.

ספרתי לו והוא צחק, פתאום הוא יצא ממני, במהירות הוא סובב אותי על הבטן, עלה עלי מחדש, פישק את רגליי ברגליו ותקע לי את זקפתו הנוקשה מחדש ושב לפמפם, דהר עליי כמו על סוסה, משתולל, תוקע, לא הייתי צריכה יותר בשביל אורגזמה שניה, צעקתי מהנאה, ידעתי ששומעים ולא היה אכפת לי, לא שלטתי בעצמי, חיים זיין אותי במהירות, כמו שפן ואז ברח, יורה את מטענו על גבי החשוף, משפריץ את זרמתו על ישבני הלבן.

חיים יצא ראשון מהגורן, אני יצאתי קצת אחריו. כולם עשו עצמם לא רואים, עסוקים בשיחה ערה על הפרה החדשה שקנינו, סוקרים אותי מזווית מבטם ומחייכים. שרל'ה קמה ומשכה אותי אחריה אל האוהל "ספרי" דרשה "נו איך היה?"

סיפרתי, לא הסתרתי ממנה אפילו פרט אחד, "צדקת" אמרתי לה "ראיתי כוכבים, אני רוצה עוד כאלה" ושרל'ה צחקה, היה לה צחוק מתגלגל כזה, מדבק, חיבקתי אותה וצחקתי איתה.

"תלכי לישון" השכיבה אותי שרל'ה במיטה המשותפת שלנו, "מספיק לך בשביל הפעם הראשונה, אל תדאגי, יהיה גם מחר"
נרדמתי ברגע, חולמת על מה שהיה, שרל'ה חזרה לגורן, לדרוש את עונתה.

 

דוד ויהונתן

דוד הגיע משום מקום, אף אחד לא הכיר אותו קודם. יום אחד הופיע בשער וביקש להצטרף, נראה עדין כל כך, שברירי.
נשלח לעבוד בשדה, חזר וידיו פצועות, מלאות יבלות אבל לא הסכים להחליף עבודה ולמחרת יצא שוב, לא מוותר, נלחם.
ביום שישי, כשכולנו חגגנו בגורן, דוד היה נשאר באוהל, קורא שירה לאור העששית הדלה. ניסינו לקרוא לו, למשוך אותו אבל הוא לא התרצה "עזבו אותי" ביקש "לא תודה"

יהונתן הגיע חודש אחריו, ביקש רשות להשאר לפני שהוא ממשיך בדרכו והציע לעבוד תמורת האוכל והלינה.
ראיתי את המבטים בעיניי דוד ויהונתן כשראו זה את זה בפעם הראשונה, כאילו ראו משהו מוכר, הרגשתי שזאת לא הפעם הראשונה שהם מתראים אבל הם התעלמו אחד מהשני, לא אמרו מילה, כאילו היו זרים, עסוקים כל אחד בעניניו.
בלילה, במיטה, סיפרתי לשרל'ה על החשדות שלי אבל היא רק צחקה.

ביום שישי יהונתן לקח אותי לגורן, נשא אותי על כפיים למרומי הערימה הגבוהה וזרק אותי לקש, נשכבתי על הגב, מפשקת רגליים אבל הוא סובב אותי "תעמדי על ארבע" לחש באוזני.

ראיתי פעם, בתמונות האסורות שהיינו רואות בהחבא בהפסקות בגימנסיה אשה עומדת כך, על ארבע, והגבר כורע מאחוריה ונעמדתי כך, מחכה ללא נודע. יהונתן שלשל את מכנסיו, כרע על ברכיו מאחוריי, הרים את החצאית הארוכה שלבשתי וחשף את ישבני העירום, הייתי ללא תחתונים, עצה שנתנה לי שרל'ה אחרי הלילה שבו אבדתי את תחתוניי בערמת הקש, ויהונתן נצמד אליי. הרגשתי את האיבר התפוח מחפש את דרכו, נושק לפי הטבעת שלי מנסה לחדור לכניסתי האחורית, לישבני!

התכווצתי כולי, "זה לא שם" לחשתי לו אבל הוא המשיך בשלו, אוחז במותניי ומנסה לפרוץ את החומה שבפניו.
"לא, לא שם" אמרתי בתקיפות.
יהונתן ניסה לשכנע אותי בדברי נועם, "זה בסדר, לא יכאב לך, תרגעי" אמר והמשיך ללחוץ ופי הטבעת שלי מתכווץ עוד יותר.
ראובן נכנס לגורן עם אחת הבנות ואני ניצלתי את המצב, "אני אצעק" לחשתי ליהונתן.
יהונתן הוביל בידו את אברו לפתח הנכון וחדר לתוכי, בקלות, הייתי רטובה, לא רציתי בתחת אבל התחרמנתי מזה, "אולי בכל אופן היה כדאי לנסות" חשבתי לעצמי.

יהונתן תקע אותי, אחז בחוזק במותניי ודפק אותי מאחורה, בכוס. אברו לא היה נוקשה כמו קודם אבל מספיק בשביל לזיין, נכנס ויוצא בתנועות חזקות, מהירות ועוד לפני שהספקתי להתחמם ברח וגמר על ישבני, גמר, רכס את מכנסיו והלך, משאיר אותי ותאוותי בידי, מגורה ולא מסופקת.

רציתי עוד, שרתי ורקדתי אבל ראשי היה במקום אחר, יאיר הושיט לי יד "בואי יפתי" לחש "בואי אל הגורן"

באתי, ועוד איך באתי, השתפדתי על אברו הזקור, רכבתי עליו, בדיוק כמו שראיתי את רחל רוכבת עליו באותו לילה כשהצצתי להם בגורן, שדיי קפצו, לא הייתי צריכה הרבה בשביל לגמור פעם ראשונה ושניה, יאיר שכב על הגב וחייך, נותן לי לעשות את העבודה, דהרתי אל האורגזמה השלישית, משתוללת, גומרת בקול.

פתאום יאיר הפך אותי, שכב עליי וזיין, במהירות, ידעתי שהוא הולך לגמור, ניסיתי לגנוב עוד אורגזמה אחת, עוד גמירה והצלחתי.
שכבתי מותשת, יאיר שכב לצידי, נושמים בכבדות, מהצד שמעתי את שרל'ה גונחת, גומרת, הסתכלתי אליה, יהונתן שכב עליה, זיין אותה מאחור, תקע אותה בישבן!

ערב אחד, כשגמרתי את תורנות המטבח שלי והלכתי לי לאוהל ראיתי את יהונתן ודוד עומדים ומדברים, ניצבו בצד, בחשכה, בקושי הבחנתי בהם.
לא שמעתי אותם אבל היה ברור שהם מתווכחים על משהו, התחבאתי, פתאום יהונתן אחז את דוד ביד ומשך אותו אחריו, לעבר השביל היוצא מהחצר למקשת האבטיחים.

עקבתי אחריהם, יורדים לעבר סככת השומר הנטושה שבקצה המקשה, יהונתן פוסע במרץ ודוד נגרר אחריו, כאילו משלים עם גורלו, בסככה הם עצרו, עומדים זה מול זה, מדברים.

התחבאתי, צופה עליהם מאחורי עץ הדומים הגדול, רואה ולא נראית, הירח היה כמעט מלא וזה עזר לי, התבוננתי בהם אבל לא שמעתי מה הם אומרים.

יהונתן התלהט, דיבר במרץ, בתנועות ידים, לפתע אחז בראשו של דוד ונישק אותו, על השפתיים, נשיקה ארוכה ותאוותנית, כמו שגבר מאוהב מנשק אשה, בהתחלה דוד עמד ולא התנגד אבל אחר כך גם הוא חיבק את יהונתן חזרה, נצמד אליו, החזיר לו אהבה.

בלי להפסיק לנשק פתח יהונתן את חגורת מכנסיו והניח למכנסיו ליפול לרצפה, אחר כך הניח את ידיו על כתפיו של דוד ולחץ, דוד הבין בדיוק מה יהונתן רוצה, ירד על ברכיו, משך והוריד את תחתוניו של יהונתן, חשף את הזיין הזקור ובלי להסס הכניס אותו לפיו, מוצץ, אוחז בידיו את פלחי ישבנו של יהונתן,  מחדיר את הזיין עמוק לפיו ויוצא חזרה, ושוב מכניס…

הייתי מוקסמת, כזה דבר לא ראיתי מעולם, אפילו לא בתמונות הגסות שהיינו רואות בהסתר בגימנסיה, דוד מצץ ליהונתן ואני התחרמנתי, הסתכלתי מוקסמת ושלחתי יד אל בין רגליי, חודרת אל מתחת לתחתוניי ומשפשפת.

אגנו של יהונתן נע קדימה ואחורה, ידיו אחזו בראשו של דוד והוא זיין אותו, בפה, תקע בו את אברו הזקור.

פתאום הם הפסיקו, חשבתי שגילו אותי אבל לא, דוד הסתובב ונעמד וברכיו על מזרון הקש הישן ששימש את השומר, הוריד את מכנסיו ותחתוניו ונעמד על ארבע, כמו כלב, כמו שיהונתן העמיד אותי בגורן.

הרגשתי כאילו זרמים עוברים בנרתיקי, הייתי מחורמנת, אוננתי, יהונן כרע על ברכיו מאחוריו, כיוון את אברו הזקוף בידו ותקע אותו בישבנו של דוד, תקיעה אחת חזקה, חודר לעומקו.

דוד צעק, את זה שמעתי עד אליי, צעקה אחת והשתתק, נושך את שפתיו, יהונתן נתן לו להרגע והתחיל לדפוק אותו, עמד לדוד, ראיתי את הזיין שלו משתלשל זקוף בין רגליו אבל את יהונתן זה לא עניין, הוא טחן את ישבנו של דוד במהירות, תקיעות חזקות שהרעידו את כל גופו של דוד, שטלטלו את הזיין שלו קדימה ואחורה.

גמרתי, הרגשתי את האורגזמה המתפוצצת בתוכי, את עסיס תענוגותיי השוטף את נרתיקי, מוקסמת המשכתי לצפות במשחק האהבה הגברי, יהונתן נעמד, רגליו מכופפות וטחן את דוד, ידיו אוחזות במותניו של דוד וישבנו נע קדימה ואחורה, נכנס ויוצא במהירות, לפתע עצר, נמתח וקפא במקומו.
יהונתן קם ממקומו, ראיתי את אברו הרפוי והמדולדל, יהונתן גמר ולא ברח, ירה את מטענו עמוק בישבנו של דוד.
דוד עמד על ברכיו ואונן, עמד לו והוא שפשף את הזיין שלו במהירות, יהונתן עמד לידו מחייך, חיוך של בוז, אמר כמה מילים והתחיל ללכת חזרה. עוד רגע וגם דוד גמר, יורה את מטענו לכל עבר, לרגע שכב על הרצפה ואז קם, הרים את מכנסיו ורץ אחרי יהונתן.

חיכיתי שיעלמו ורק אז חזרתי לחווה, הייתי המומה, כזה דבר לא ראיתי מעולם, האמת שהתחרמנתי, אפילו גמרתי, התרחצתי במהירות, רועדת מהמים הקרים, ונכנסתי למיטה המשותפת.

שרל'ה היתה עדיין ערה "את רועדת" אמרה.
"התרחצתי"
"לא, יותר, מה קרה?"
סיפרתי לה והיא לא האמינה לי, "את הוזה, נראה לי שקבלת מלריה, בואי אני אחמם אותך" אמרה וחיבקה אותי.
ניסיתי לשכנע אותה והיא סרבה להאמין, "פעם הבאה תקראי לי" סיכמה את הויכוח כשהיא נצמדת אליי מאחור, שדיה הרכים נמעכים אל גבי וידה מחבקת ומלטפת את בטני ושדיי, "תשני" לחשה שרל'ה "את חולמת, הוזה, לילה טוב"

לא הייתי צריכה לחכות הרבה, כבר ביום רביעי, כשסיימנו לאכול את  ארוחת הערב, ראיתי את יהונתן עובר ליד דוד ולוחש לו משהו, המבט על פניו של דוד הבהיר לי במה מדובר, יהונתן יצא ודוד אחריו, ראיתי אותם פוסעים לכיוון השביל למקשת האבטיחים. "בואי" לחשתי לשרל'ה "בואי ותראי"

ידעתי לאן הם הולכים, חיכיתי שיתרחקו, שלא יראו, והלכנו אחריהם, שומרות מרחק, עושות עיקוף ישירות לעץ הדומים הגדול ומתחבאות מאחוריו.

בסוכת השומר ראינו את דוד כורע על ברכיו, עומד מול יהונתן שמכנסיו שמוטות ומוצץ לו. הבטתי בשרל'ה וראיתי איך עיניה פעורות לרווחה, לא מאמינה, נושכת את סינורה שלא לצעוק. ישבנו של יהונתן נע קדימה ואחורה, מזיין את דוד בפה, ידיו של יהונתן אחזו בראשו של דוד, לא נותן לו לברוח, מכניס את אברו עמוק לגרונו של דוד עד שזה כמעט ונחנק, ויוצא, רק כדי שזה ינשום, ייקח אוויר, ושוב נכנס.

בירח המלא יכולנו לראות היטב את הנעשה בסוכה, הסתכלתי גם על שרל'ה, כורעת על ברכיה, פניה  אדומות, עיניה נעוצות בשני הגברים המשחקים לפנינו, וידה משחקת בין רגליה.

דוד פתח את מכנסיו, הוציא את אברו הזקור והחל משפשף אותו, יהונתן דופק אותו בפה והוא מאונן. יהונתן כנראה לא אהב את זה, ראיתי אותו שולף את הזין ודוחף את דוד שנעמד מיד על ארבע בעמידת כלב כשהוא מגביה את ישבנו, יהונתן ניגש אליו מאחור וכיוון את אברו הזקור, ראיתי את ישבנו נע קדימה, בתנועה חדה וחזקה, נועץ את כל הזיין בישבנו של דוד, אוחז במותניו של דוד ותוקע עצמו עמוק יותר.

שמענו את זעקת הכאב של דוד, כמו בפעם הקודמת, זעקה אחת כשהזין של יהונתן קרע את דרכו בפתח הצר, ואחריה דממה.

שרל'ה נשכה את סינורה חזק יותר, בקושי שולטת בעצמה ואני הרגשתי את הרטיבות בנרתיקי, התחרמנתי, רציתי גם, לא בתחת, בנרתיק, אבל רציתי גם.

מול עיננו דפק יהונתן את דוד, זיין אותו במהירות, בכוח, טחן את ישבנו.
לא יכולתי להתאפק, "אני גומרת" לחשתי לשרל'ה.
"אני כבר גמרתי" לחשה לי חזרה בקול חנוק, "קודם כשהוא דפק אותו בפה" הוסיפה "אבל הנה, אימא'לה הנה, הנה עוד אחד בא" היא שוב גמרה וגנחה בהקלה.

יהונתן דפק במהירות, ישבנו הלבן נע קדימה ואחורה, הזיין שלו יצא ונכנס, הזיין של דוד השתלשל בין רגליו, זקור, נע גם הוא בקצב הדפיקה של יהונתן.
עוד רגע ויהונתן שלף את אברו, דוד הסתובב ונעמד על ברכיו ויהונתן החדיר שוב את הזיין התפוח לפיו של דוד, חוזר ומזיין אותו בפה, דוד חזר לאונן, לשפשף לעצמו ויהונן השקיע עצמו עמוק בפיו.

יהונתן לא היה צריך הרבה, שתים או שלוש דפיקות נוספות והוא גמר, שולף את אברו מהפה ויורה את זרמתו על פניו של דוד, גמר, הרים מכנסיו, הסתכל על דוד המאונן מולו, אמר לו משהו, לא שמענו מה, והתחיל לחזור לחווה.

"אל תזוזי" אמרתי לשרל'ה ונשכבנו על האדמה, מפחדות שחלילה יראה אותנו, דוד המשיך לשפשף עד שגם הוא גמר, שפך את זרעו על האדמה וגם הוא התחיל לחזור לחווה.

שכבנו על האדמה, מחכות שיעברו, שיכנסו לאוהל שלהם ורק אז העזנו לקום.

באותו לילה גיליתי אהבת אשה מהי. לא הצלחנו לישון, לא שרל'ה ולא אני, נצמדות זו לזו, מסביבנו ישנו הבנות שנת ישרים, שינה עמוקה, לאהל'ה נחרה כרגיל אבל זה כבר לא הפריע לאף אחת, התרגלנו.

תמיד היינו שוכבות גב לגב, הפעם שכבנו זו מול זו, פנים מול פנים, מסתכלות אחת לשניה בעיניים ושותקות. לאט לאט התחלנו לנגוע אחת בשניה, ללטף זו את זו, שרל'ה פשטה את כותונת הלילה שלה ואני אחריה, שכבנו ערומות מתחת לשמיכה הגסה וליטפנו אחת את השניה, נישקתי את שרל'ה, נגיעה קלה על השפתיים, שרל'ה החזירה לי בנשיקה תמימה שהלכה והתלהטה, נצמדנו חזה מול חזה, נלחצות, שד נמעכת מול שד, לשוני חדרה לפיה כשידיה אחזו בישבני, מושכת ומצמידה את ערוותנו, משתפשפת קלות.

כנראה שבהשפעת אהבת הגברים שראינו תפסנו אומץ, התחלנו לנגוע זו בזו במקומות האינטימיים, הפרטיים, הכנסתי את ידי ונגעתי בחריץ המוחבא בין רגליה, בפלומת שיער ערוותה, הרגשתי את ידה בין רגליי, אצבע חדרה לתוכי, בתחילה מהססת ואחר כך חודרת עמוק יותר, נוגעת בנקודות נסתרות, נכנסתי גם אני להיכל תענוגותיה, מלטפת באצבעי את תוכה, הרגשתי את עסיס תאוותה, חדרתי יותר עמוק, כל האצבע ואחר כך עוד אחת, היא שיחקה בי ואני בה, מתחממות.

שרל'ה התחילה לנשק אותי לאורך צווארי, יורדת, מתחברת לפטמה ומוצצת אותה, ממשיכה לרדת, מלקקת את בטני ולא עוצרת, יורדת עמוק יותר לעבר הכוס, נוגעת בפתחו בלשונה, חודרת מעט.

לרגע עצרה וקמה, בשקט, רק כדי לשכב חזרה. ראשה בין רגליי ורגליה מול פניי, מחבקת את אחוריי ונושקת לפתחי. חבקתי גם אני את ישבנה, שפתיי נצמדו לשפתיי היכל תענוגותיה, לשוני חדרה לתוכה, יונקת. הרגשתי את טעם עסיס תאוותה, מגרה כל כך, חדרתי עמוק יותר, נוגעת בכפתור תענוגותיה, מעבירה צמרמורת בגופה.

עשינו הכל לאט, נשמרות שלא לעשות רעש, לא להעיר את הבנות במיטה הסמוכה. הרגשתי את האורגזמה הנבנת בתוכי, רציתי לצעוק מתענוג אבל התאפקתי, שרל'ה אחזה בדגדגן שלי בין שפתיה ומצצה אותו, מצצתי גם אני את שלה, נוגעת בו קלות בשיניי, מרגישה שהיא באה, שהיא גומרת, שהיא משפריצה ומיד אחריה באתי גם אני, באתי מאהבה.

יומיים אחרי זה קיבלתי מיטה משלי, סתם במקרה כי הגיע תורי, ואחרי עוד יומיים יהונתן נעלם. רק אחרי שנים נודע לי ששרל'ה לא התאפקה ודיברה איתו, סיפרה לו שהיא יודעת, שאם לא יפסיק תחשוף את הסוד.

הימים עברו, המשכנו בשגרת החיים הקשה, כל השבוע עבדנו בפרך, עמלנו קשה במלאכת עיבוד האדמה ובערב הייתי נופלת שדודה על המיטה ורק בסוף השבוע, בליל שבת המלכה, הייתי מרשה לעצמי חגיגה, שרה, רוקדת, מזדיינת בגורן, מגיעה לאורגזמה ושוב חוזרת לשגרה.

הקשר בין שרל'ה ודוד הלך והתחזק, היו יושבים יחד בחדר האוכל, מדברים מעט, אחרי כחודש הוא הצטרף למסיבת ליל שבת, בהתחלה ישב בצד, לא שר ורקד, ליל שבת אחרי זה התחיל גם לשיר, בשקט, כאילו פחד שיצחקו.

ליל שבת אחד ראיתי אותם מסתודדים, שרל'ה לחשה לו משהו באוזן והוא הסמיק, בעדינות משכה אותו אחריה והובילה אותו לעבר הגורן, מנסה לא למשוך תשומת לב.

עקבתי אחריהם, בלי שירגישו, נכנסתי בשקט לגורן והתחבאתי בפינה. ראיתי אותם על ערמות הקש, הוא שוכב על הגב ושרל'ה יושבת עליו, אוחזת בידו ומצמידה אותה לשדיה, מתחת לחולצתה, אחר כך התחילה להוריד את מכנסיו, לגלות את אברו המבויש.

שרל'ה התכופפה והחלה מנשקת את הזיין הקטן, דוד ניסה לעצור בעדה אבל היא דחפה אותו והמשיכה, לאט לאט נרגע ונתן לה לטפל בו, לרדת לו, להעיר את האיבר המדולדל שהלך וטפח, הזדקף וקיבל חיים משלו. שרל'ה שפשפה אותו בעדינות והאיבר הקטן הפך למפלצת, גדול וזקור, מוכן לפעולה.

שרל'ה התיישבה עליו, כוונה את הזיין המוכן לפעולה בידה אל היכל תענוגותיה, מחדירה אותו לתוכה עד שכולו היה תקוע בה, ישבה כך, משופדת, והורידה את חולצתה, חשפה את שדיה העסיסיות שפטמות כהות מעטרות את ראשן, התכופפה לעברו, נישקה אותו על פיו וחזרה והזדקפה, הניחה את ידה על חזהו והתחילה רוכבת, עולה ויורדת  וחיוך על שפתיה, חוגגת על זיקפתו.

הייתי מוקסמת, שקועה ולא הרגשתי מה קורה סביבי, לפתע הרגשתי מישהו שמחבק אותי מאחור, כפות ידיו חופנות את שדיי והוא מתחכך בישבני "מציצים… מה?" לחש לי באוזן והחדיר את ידו אל מתחת לחולצתי, הכרתי את הקול, יענקל'ה, אחד שיודע לפנק אשה, "תמשיכי…" אמר והרגשתי את זקפתו נלחצת לעברי כשהוא מועך את פטמתי הזקורה "אל תפריעי לעצמך"

שרל'ה היתה בשיאה, אמנם היא לא צעקה אבל ראיתי את זה עליה, דוהרת במהירות, שדיה רוקדים, ראשה מתוח לאחור, נושכת את שפתיה. במין תאווה כזאת אחזה בידיו של דוד והצמידה אותם לשדיה, מדריכה אותו בלי מילים והוא הבין, סחט בידיו את שדיה, הוא מטפל בשרל'ה ויענקל'ה מטפל בי.

שרל'ה גמרה, ראיתי את זה עליה, נשכבה על דוד, נושמת בכבדות, שדיה נמעכים אל חזהו וזכרותו נעוצה בה. נצמדה אליו חזק והסתובבה על גבה והוא עליה, בלי לצאת, שרל'ה פשקה את רגליה וחבקה בהם את ישבנו, לרגע שכב עליה דוד כאילו לא יודע מה לעשות ואז התחיל לדפוק, קודם לאט, בעדינות, ואחר כך יותר מהר, מזיין, כמו גבר, שוכב בין רגליה ודופק אותה.

הרגשתי איך יענקל'ה מרים את החצאית הארוכה שלי וחושף את ישבני החשוף, גם הפעם הייתי בלי התחתונים, מוכנה לחגיגה, פשקתי את רגליי והתכופפתי מעט קדימה ונשענתי על העמוד, שלחתי יד אל מתחת לבטני ואחזתי בזיין הזקוף של יענקל'ה, איבר גדול ונוקשה, בדיוק מה שאני צריכה עכשיו חשבתי לעצמי והובלתי את האיבר הרוטט מתשוקה לחריץ הרטוב שבין רגליי, לכוס המיוחם המצפה לו, יענקל'ה לא היה צריך יותר ובמכת אגן חזקה חדר עמוק לתוכי, החליק למעמקי נרתיקי והתחיל לדפוק, לזיין אותי כשהוא לא מפסיק לרגע ללוש את שדיי.

טחנו אותנו, את שרל'ה ואותי, מזיינים אותנו חזק, דופקים מהר, תוקעים אותנו באופן אלגנטי.

יענקל'ה גמר, הרגשתי אותו תוקע תקיעות אחרונות ומשפריץ את זרמתו על ישבני, לא זזתי ממקומי גם כשהוא הרים את מכנסיו והלך, לרגע לא הפסקתי להסתכל על שרל'ה ודוד, להציץ מוקסמת למעשה אהבתם, חודרת בגסות לפרטיותם.

הרגשתי עוד מישהו מרים את החצאית שלי ונלחץ לישבני החשוף, זיין גדול ומתוח, מוכן לפעולה, חיפש את דרכו. ראובן הבריון אחז במותני ואני, כאילו אין מובן מזה, הובלתי אותו לפתח הנכסף. ראובן חדר לתוכי, ממשיך את שיענקל'ה לא סיים, מביא אותי לאורגזמה, מעניק לי גמירה מדהימה.

גמרתי ורציתי עוד, מולי המשיך דוד לזיין את שרל'ה שגמרה שוב, הפעם שמעתי "כן, כן…" כשהיא לא שלטה בעצמה "אמאל'ה, זה טוב, עוד…" המשיכה "תן לי… כן… תן לי…בוא… בוא…" ודוד בא, לרגע נמתח ואחר כך ברח מתוכה וירה את מטענו על שדיה החשופים, על פרצופה.

הרגשתי את הזיין התקוע עמוק בנרתיקי הגועש, עושה לי טוב, וגמרתי שוב. אני הגעתי לסיפוקי אבל ראובן לא, במהירות הוא זיין אותי, נכנס בי בחוזקה, אגנו מכה בישבני, אברו משתולל בתוכי, מחליק בנרתיקי המוצף בעסיס תענוגותיי. ראובן הוציא את הזיין כמעט עד הסוף וחיכה, "בוא" לחשתי "תכניס לי" והוא חזר, תוקע עצמו במכה חזקה ושוב יצא, שיחק בי, הוא מוציא, אני מתחננת שיחזיר חזרה והוא תוקע בחוזקה  עד שלא יכול יותר וירה את מטענו הרותח על ישבני.

"בואי" אמרה לי שרל'ה אחרי שסיימנו את ארוחת הערב למחרת, "נלך קצת לטייל"

הלכנו בשקט, לא מדברות, יצאנו מהחצר ועלינו לעץ הדומים, קטפנו כמה פירות שטעמם כטעם תפוח מתוק והמשכנו לסוכת השומר שבמקשה הסמוכה ושם התיישבנו על המזרון הזרוק והתחלנו לאכול, יושבות שקועות בתוך עצמנו, אוכלות ושותקות.

"עשיתי אותו גבר" אמרה לי פתאום שרל'ה "את דוד"
"ראיתי" התוודיתי.
"מה??"
"כן הצצתי לך אתמול, בגורן"  

שרל'ה דחפה אותי אל המזרון ונשכבה עליי, שפתיה נצמדו לשפתיי בנשיקה לוהטת, ידיה מטיילות על גופי, חודרות אל מתחת לשמלתי. חבקתי אותה, משיבה לה אהבה, מלטפת אותה, מרימה את שמלתה, חודרת אל תחתוניה, מלטפת את שפתיי מעיין תענוגותיה.

היינו חרמניות, מגורות, שוכבות ב-69 לוהט, מפנקות זו את זו, גומרות ומתחרמנות עוד יותר, מהטעם, מהריח, לשוני חקרה עמוק בתוכה ולשונה חפרה במעמקי, נוגעות זו לזו בנקודות הנכונות, לוחצות בכפתורים המתאימים וגומרות שוב ושוב.

אף פעם לא גמרתי כל כך הרבה פעמים ברציפות כמו עם שרל'ה, שכבנו מותשות, זו ליד זו, מביטות לשמיים.
"אני אוהבת אותו" הפתיעה אותי שרל'ה.
"והוא?" שאלתי.
"אוהב אותי, אמר לי, הציע לי חתונה"
"מה?" הפעם היה תורי לקפוץ.
"כן, והסכמתי"
שכבנו בשקט, מביטות בכוכבים.
"זאת הפעם האחרונה שלנו" אמרה לי שרל'ה.
נישקתי אותה, חושפת את שדיה ומוצצת אותם, יונקת, מכאיבה לה, בכוונה.
שרל'ה שתקה.

אפילוג

נחמה הגיעה לחווה בתולה, הכרתי אותה עוד בוילנה, למדה בגימנסיה שלי, בכיתה מקבילה. אימצתי אותה, חלקתי אתה את מיטתי, עד שתקבל מיטה משלה, הדרכתי אותה, ביום שישי לקחתי אותה לגדעון, מנהל החווה, לשיחה.

כשיצאנו נחמה כבר לא היתה בתולה…