חינוך מחדש

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. הכותב אינו מעודד אלימות מכל סוג שהוא. 

הבוס שלי זיין אותי, שכבתי על הגב ברגליים פתוחות והוא שכב עלי ודפק אותי בהתלהבות.

גנחתי בתשוקה, מזייפת אורגזמה בדיוק כמו באותו סרט ישן שראיתי רק ששם היא עושה את זה במסעדה, יושבת לבושה ליד השולחן ומדגימה לחבר שלה באיזה קלות אשה מזייפת גמירה. אני עשיתי את זה פה, בחדר במלון זול, מזייפת אורגזמה בשביל הבונוס, משקרת ולוחשת לו בתשוקה "וואו, כמה הוא גדול, אתה קורע אותי", מלטפת לו את האגו למרות שיש לו שם בולבול בין הרגליים, לא איזה נשר, אבל החודש אני צריכה לעשות טסט לסוזוקי שלי ואקסטרה במשכורת יכול מאד לעזור לי עם זה.
הרגשתי שהוא הולך לגמור ועטפתי אותו ברגליי הארוכות, מצמידה את גופו לגופי ולוחשת "כן, תן לי, אני רוצה להרגיש אותך בפנים!", מחבקת אותו בשתי ידי ונועצת ציפורניים בגבו ושוב לוחשת, "אני מתה על הזיין שלך, אני מתה על מה שאתה עושה לי!" ומרגישה איך כל גופו נמתח ורגע אחרי הוא השפריץ במעמקי הנרתיק שלי, שולח את מליוני השחיינים שלו למסע חסר תועלת, אני עקרה.

לרגע הוא שכב עלי, מועך אותי תחתיו, ואז התגלגל לצידי, שוכב על הגב, "את זיון טוב" התנשף בקול.

"תודה" לחשתי, "גם אתה תותח על" הוספתי עוד מחמאה, לא יזיק, שוכבת ויודעת שזה עוד לא נגמר, יודעת שכמו תמיד הוא יבקש ממני עוד רגע שאני אעמיד לו אותו שוב, מין טקס קבוע כזה.
זה שהבוס שלי, מנכ"ל החברה, נשוי – אני יודעת, זה שיש לו חולשה לנשים יפות – כולם בחברה ידעו, זה שהוא מזיין את המזכירה שלו גם ידעתי באותו יום שעשיתי לו את המארב המתוכנן במעלית, מה שעוד ידעתי זה שהמזכירה שלו בהריון מתקדם ושהוא מחפש מזכירה שתחליף אותה לחופשת הלידה וזאת הסיבה שעיכסתי על נעלי העקב עם חצאית מיני קצרצרה שהבליטה את רגלי הארוכות והחטובות וחולצה לבנה, קצת שקופה, שדרכה ראו את החזיה הסקסית והחזה העסיסי והמפתה ואם זה לא מספיק אז גם כפתור אחד יותר מדי היה פתוח בחולצה ולא יכולתי שלא לחייך למראה המבט המגורה שהוא נעץ בעמק הקסום והמפתה שנגלה לו בין שדיי.

באחד מימי ההדרכה שעשו למזכירות בחברה למדתי שאסרטיביות זה סוד ההצלחה, שאת צריכה ליזום ולא לתת ליד המקרה להוביל אותך, וזה בדיוק מה שעשיתי, לרגע בלעתי רוק, תופסת אומץ, ואז… "שמעתי שאתה מחפש מחליפה לדוריס" פניתי אליו, דוריס היא המזכירה שלו, "אפשר להציע את שרותי?" הדגשתי בכוונה את המילה שרותי.

ראיתי אותו בוחן אותי שוב מלמעלה למטה במבט מפשיט כזה ולא מצמצתי, "בסוף השנה נבחרתי כעובדת מצטיינת" הוספתי עוד פרט חשוב אבל יותר מזה התכופפתי קצת שיוכל לראות יותר עמוק בין שדיי.

לרגע אומנם הוא היסס אבל אז ראיתי את הזקפה במכנסיו וידעתי שהפתיון עבד, "תוכלי להגיע לראיון נגיד ב…" הוא שלף את האייפון שלו ובדק במהירות, "שש בערב?"

"בוודאי" עניתי מייד למרות שבשש בערב קבעתי להפגש עם חברה במכון כושר, "אני לא נשואה ואין לי ילדים" נידבתי מידע שנראה לי חשוב באותו רגע, "ואין לי שום בעיה להגיע בכל שעה שתרצה" רמזתי.
הגעתי בחמישה לשש, דוריס מכירה אותי היטב אבל הפעם היא הביטה בי במבט שונה, "תודה שהסכמת להחליף אותי" היא אמרה בקול ציני כזה, "אבל רק שיהיה ברור מראש שברגע שאני חוזרת את עפה מפה"

"בטח" עניתי, כאילו אין ברור מזה, "אני רק מחליפה בזמן חופשת הלידה" הוספתי למרות שלי כבר היו תוכניות אחרות.

"הוא עוד בפגישה, תחכי" אמרה במין זלזול מתנשא ואני התיישבתי על הכורסה בצד.

דוריס נכנסה לחדר שלו כשסמנכ"ל השיווק וסמנכ"ל המכירות יצאו כשהם שולחים לעברי מבט וחיוך, דוריס עברה איתו על תוכנית הפגישות שלו למחר, מעדכנת אותו על הודעה שאשתו השאירה עבורו, מודיעה לו שאם הוא לא צריך ממנה עוד משהו היא יוצאת ורק בסוף הוסיפה כאילו דרך אגב, "אהה, מישהי מחכה פה לראיון שקבעת לה", מישהי, כאילו היא לא יודעת את השם שלי, "להכניס אותה?"
ישבתי מולו וסיפרתי לו על התפקידים הקודמים שלי באנגלית שוטפת, ידעתי עד כמה אנגלית חשובה לתפקיד, קודם בצה"ל, רל"שית של אלוף פיקוד, אחר כך עוזרת למזכירת המנכ"ל בחברת ביטוח ידועה, אחר כך מחליפה לפקידה של סמנכ"ל השיווק בחברת תרופות גדולה ועכשיו פה, הגעתי כמחליפה למזכירתו של סמנכ"ל הכספים ואחר כך המשכתי כמחליפה למזכירת סמנכ"לית משאבי אנוש "רק שהיא חוזרת ביום ראשון אחרי שנה בחופשת לידה" הסברתי למה אני מחפשת לעצמי תפקיד חדש.

"כן, אני יודע" הוא אמר, "בדקתי ויש לך המלצות טובות" חייך, "אבל…" עצר וראיתי שהוא חושש להמשיך "את יודעת…דוריס היתה עבורי קצת יותר מסתם מזכירה".

"כן, אני יודעת" אמרתי, יודעת בדיוק למה הוא מתכוון, "אתה בטח זוכר שהחלפתי אותה כמה פעמים כשהיא יצאה אתך לאותן פגישות חשובות" הדגשתי את החשובות כאילו רומזת שאני יודעת בדיוק מה הם עשו באותן גיחות משותפות שלהם, "פעם גם החלפתי אותה כשהיא הצטרפה אליך לחו"ל".

לרגע הוא עצר, שוב הביט בי מהסס ואז שאל, "וגם את תסכימי להצטרף לאותן פגישות?"

למרות שהתכוננתי לשאלה הזאת הסמקתי קצת, "בטח" עניתי בבטחון, "זה חלק מהתפקיד שלי, לא?" שאלתי בקול תמים כזה, "כמו שכבר אמרתי, אני לא מוגבלת בשעות ו…אולי אתה רוצה לראות מה יש לי להציע?"

הפתעתי אותו, אחרי רגע ראיתי את המבט שנדלק בעיניו, הוא קם ונעל את הדלת והתיישב חזרה בכורסת המנהלים הגדולה שלו, משלב ידים מאחורי העורף ומותח רגליים, "כן, בואי נראה מה יש לך להציע" פנה לעברי עם חיוך גדול ואני קמתי והתחלתי להתפשט!
האמת שאני לא כזאת, אף פעם לפני לא שכבתי עם הבוס שלי, אבל כמזכירת סמנכ"לים נחשפתי להרבה רכילויות, ביחוד עכשיו במשאבי אנוש כשכל ההודעות על הבונוסים המיוחדים שהוא היה מעניק למזכירה שלו במשכורת היו עוברות דרכנו, סקס אהבתי תמיד, הזדיינתי בכל הזדמנות שהיתה לי, אז למה לא לשלב את זה, ביזנס ופלאז'ר.

זה שהוא נשוי לא הפריע לי, היו לי כבר די הרבה סטוצים עם גברים נשואים לפני ותאמינו לי נשואים זה אפילו יותר מחרמן בבחינת פירות גנובים ימתקו, וחוץ מזה נעמה מהרווחה, זאת שאין רכילות עסיסית שהיא לא מכירה, סיפרה לי שדוריס סיפרה לה שהבוס סיפר לדוריס שמאז שאשתו התחזקה, כלומר חזרה בתשובה, היא כבר לא ממש נתנה לו, פעם אחת בחודש, כשהיא לא היתה בהריון ואחרי שהיתה מבקרת במקווה, היא הרשתה לו להכנס למיטה הנפרדת שלה ולעלות עליה אבל רק לצורך פרו-ורבו! לא להנאה, היתה שוכבת על הגב בעינים עצומות, מרימה מעט את הכותונת ומפשקת רגלים, שוכבת כמו בול עץ, לא זזה רק ממלמלת תפילה חרישית שיגמור כבר ונותנת לו לפרוק בה את מרצו עד שגמר ומיד, בלי לחכות, שלחה אותו חזרה למיטה שלו, מסתובבת ונרדמת ואם זה לא מספיק אז אחרי שעשתה לו חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות, היא החליטה שמבחינתה היא קיימה כבר את פרו-ורבו ועברה לישון בחדר אחר, נועלת את הדלת שחלילה לא יתכף עליו יצרו ויכנס, אז מה הפלא שהוא המסכן, גבר עם צרכים ויצרים, התייאש והלך לחפש את פורקנו בין רגלים אחרות, רגלים שכן רוצות אותו, הרגלים של דוריס, המזכירה שלו שתמורת הבונוסים שהיה מחלק לה והנסיעות לחו"ל שאליהן היה מצרף אותה עשתה עבורו כל מה שביקש, הכל אבל רק לא שם, לא בדלת האחורית שלה! בתחת היא לא הרשת לו וגם את זה נעמה מהרווחה גילתה לי. 
עיניו נצצו כשנעץ אותן בשדיי החשופים, זוג שדיים גדולים וזקופים המעוטרים בעטרות כהות שפטמה נוקשה בראשן. עמדתי מולו ככה על נעלי העקב כמעט עירומה, עומדת עם חגורת ביריות וחוטיני קטנטן בלבד, "להמשיך?" שאלתי בקול הכי תמים שהצלחתי.

"כן" ושמעו מקולו שזה כן של גבר מגורה.

הסתובבתי, דואגת ששדיי יקפצו בכל תנועה, הפנתי את ישבני למולו ובפישוק קל ברגליי התכופפתי קדימה, מנענעת בפלחי ישבני ויודעת היטב מה הוא רואה שם, מושכת באיטיות את החוטיני שממילא לא הסתיר הרבה משפתי הכוס שלי, לאורך רגליי ותוך כדי כך מתכופפת עוד קצת, נותנת לו לראות את החריץ הוורוד והרטוב שבין השפתיים הכהות והנפוחות.
עמדתי ככה רגע, גומרת להוריד את החוטיני ונותנת לו לשטוף את העיניים והתרוממתי, הסתובבתי והעינים שלו ננעצו בערוותי החשופה, עמדתי מולו ככה, עירומה, וחייכתי, "עוד משהו שאדוני רוצה לראות… או אולי לבדוק?"

הוא דחף את הכסא מעט אחורה וראיתי את התורן שהתרומם בין רגליו, מותח אוהל גדול במכנסיים שלבש, "תרשה לי" שוב חייכתי, יורדת על ארבע ומתחילה להתקדם אליו, "מיאו" יללתי כחתולה מתפנקת כשכבר הייתי ממש בין רגליו ושלחתי ידים אל החנות שבמכנסיו, "אפשר?" שאלתי בקול מתגרה ובלי לחכות לתשובה פתחתי אותה, דוחפת יד ושולפת את הזיין המתוח שלו והתחלתי ללקק.

קודם ליקקתי את הזקפה המתוחה והוא נמתח בכורסה ופתח את החגורה במכנסיו, "אפשר?" שאלתי שוב בקול מנומס ומשכתי מעליו את המכנסים והתחתונים כשהוא עוזר לי ומרים את ישבנו, "יאמי" ליקקתי עוד ליקוק ארוך, מתחילה בשק האשכים ועולה עד ראש העטרה המתוח, "וואו, הוא כל כך גדול, אני לא יודעת אם אצליח להכניס את כולו" שיקרתי לו בפעם הראשונה והתחלתי למצוץ.

מצצתי לו, לא הייתי צריכה להתאמץ כדי להכניס את כל הזיין עמוק בגרוני אבל עשיתי קולות של נחנקת, יודעת בדיוק מה זה עושה לו לאגו, הנעתי את הראש קדימה ואחורה כשאני משפשפת את העור המתוח בשפתיי, מגרגרת בהנאה ומרגישה איך הזיין שלו נמתח בפי, מתרומם.

"זה טוב?" לחשתי לו בין מציצה למציצה.
"כן!" הוא גרגר בהנאה צרופה והרגשתי איך הזיין שלו נמתח.
מצצתי לו עוד קצת ואז עזבתי אותו ונעמדתי בינו לבין השולחן, מסתובבת ומפנה את ישבני לעברו, "יש לי רעיון יותר טוב" ציחקקתי ונשענתי במרפקי על השולחן כשאני עומדת בפישוק, "למה שלא תבדוק אותי גם מבפנים" ציחקקתי שוב והוא לא היה צריך הסבר נוסף.

ברגע שהוא אחז במותני ונעץ בי את הזיין שלו ידעתי שקיבלתי את התפקיד, הוא היה חרמן ומיוחם והוא דפק אותי מהר וחזק, גנחתי בקול, מעודדת אותו, מרגישה איך הוא תכף גומר, "שלא תברח לי!" גנחתי לעברו והרגשתי שלרגע הוא כאילו נתקע, "זה בסדר, אל תפחד! אתה יכול לגמור לי בפנים" עודדתי אותו, "כן, הנה, תן לי!" והפעם לא הייתי צריכה לשקר, הפעם באמת גמרתי, גמרתי והוא איתי, הרגשתי איך הוא נלחץ חזק לאחורי, קופא במקומו ומשפריץ…
"יש לך כוח?" באה השאלה שחיכיתי לה, חלק מהריטואל הקבוע של הבוס שרומז לי שהוא מוכן לסיבוב הבא.

"כן, בטח" התמתחתי לצידו ועניתי "בשבילך תמיד" הסתובבתי על הצד לעברו, שולחת יד ומתחילה לשחק לו בזיין הרטוב והמדולדל, קודם בנגיעות קטנות, ליטופים, אחר כך נצמדתי אליו, יורדת ומועכת את שדיי לירכיו ומתחילה למצוץ לו, להעמיד לו מחדש את סוכת דוד הנופלת שלו.

מצצתי לו, מרגישה איך האיבר הולך ומתקשה, מדי פעם עוצרת בשביל ללחוש לו כמה אני נהנית מזה, "אתה יודע איך אני רוצה לחטוף אותך?" לחשתי כשהרגשתי שהוא כבר מוכן, יודעת שמילים גסות עושות לו את זה, מחכה ומשלא באה תשובה המשכתי, "כמו כלבה, בדוגי, עומדת על ארבע ואתה תוקע אותי מאחור, בכניסת המשרתים, בטוכעס!"

לזיין בתחת זה הערך מוסף שאני נתתי לו על דוריס! אין גבר שלא מת לזיין בתחת וכשהסתבר לי שלא אשתו ולא דוריס לא הרשו לו לבקר בדלת האחורית שלהן ידעתי שזה בדיוק הפיתיון שאני צריכה לזרוק לו וכך אכן היה, כשהצעתי הוא קפץ על המציאה ו…חגג לי בישבן, מה שבא לידי ביטוי בבונוס המיוחד שקיבלתי באותו חודש.

"בוא" נעמדתי על ארבע בשפת המיטה, מפשקת רגליים ועושה לו מקום לעמוד בינם, "בוא ת'זיין אותי" גרגרתי ככלבה מיוחמת, "תתקע לי בטוכעס" הוספתי בקול מתפנק והאמת שבאמת התגריתי לעמוד ככה ולדעת שתכף הוא נועץ שם את זקפתו.

הוא נעמד מאחורי, קודם נעץ אצבע בכוס הרטוב שלי, מורח אותה באותו נוזל שמנוני הממלא אותו ומעביר לפי הטבעת, משמן את הפתח המכווץ, "תתכונני!" הוא הפליק על ישבני והוביל את הזיין שלו אל בין שפתי הכוס, "קודם נשמן אותו, שלא יכאב לך" ציחקק ותקע את כל הזיין בנעיצה חזקה שהרעידה את שדיי הגדולים התלויים תחתי, פמפם פעמיים או שלוש, מרח את כל הזיין והוציא, מכוון שוב, הפעם אל המקום הנכון, לפי הטבעת, "מוכנה?" ובלי לחכות לתשובה נעץ את עצמו בחוזקה.

נשכתי שפתיים, תמיד הנעיצה הראשונה הזאת כואבת, פי הטבעת נמתח כאילו רוצה להקרע, לרגע הוא עמד ככה, נעוץ כולו בישבני ונותן לי להתרגל ואז זה נרגע וכנראה שהוא הרגיש את זה כי הוא התחיל לפמפם.

הבוס זיין אותי בתחת ואני נהניתי! הייתי מגורה והשפשוף הזה בפי הטבעת שלח גלי חום נעימים בכל גופי, "כן" גרגרתי בהנאה והרגשתי איך הוא אוחז במותני ומתחיל לפמפם חזק יותר, "כן, זה טוב, אני מתה על איך שאתה טוחן אותי!" הכרזתי בקול ו…פתאום הדלת נפרצה, פלאש חזק האיר עלינו ושוטרי "משטרת הצניעות" התפרצו לחדר!


לרבים זכיתה של מפלגת "משיח צדקנו" בבחירות לא היתה הפתעה, מול ציבור חילוני שאנן ואדיש שנח לו על זרי הדפנה של הסכם השלום שנחתם עם סוריה והפלסטינאים ומול מפלגות חילוניות רבות ומפוצלות שרק השמיצו זו את זו, העמיד הרחוב החרדי מפלגה אחת מאוחדת, אשכנזים וספרדים, שבזכות תעמולת בחירות חכמה והבטחות לשיפור המצב הכלכלי הצליחה לשכנע גם לא חרדים משכבות המצוקה להצביע עבורה.

בנאום הניצחון של מנהיג "משיח צדקנו" הוא אומנם ניסה להרגיע את החילונים שהסטטוס קוו ישמר ואכן הוא עמד במילתו כמעט שנה אבל אז אושר חוק השבת המורחב שאסר על כל בתי העסק ובתי העינוגים, גם כאלה בישובים חילוניים ובקיבוצים, לפתוח את שעריהם בשבת, וחודשיים אחרי אושרו חוקי ההפרדה באוטובוסים ונשים נדרשו על פי חוק לפנות מקום לגבר ולשבת מאחור, וכשאושר חוק הלבוש המחייב כל אשה בלבוש צנוע על פי כללי סאטמר המחמירים הוכרו גם "משמרות הצניעות", אותו ארגון חרדי בלתי רשמי עד אז שמטרתו היתה לפקח על ענייני צניעות בקרב החרדים תוך השלטת מגמותיו, לעתים גם בדרך כוחנית, כגוף הרשמי לעקיפת חוק הלבוש בכל המדינה, ולא רק בין החרדים, ושמו שונה ל"משטרת הצניעות" ורק טבעי היה שכשאושר גם חוק הפריצות, אותו חוק האוסר על יחסים שאינם לצורכי פרו-ורבו, יחסים בין אשה ומי שאינו בעלה או חלילה יחסים שאינם כדרך ההלכה, קיבלה משטרת הצניעות את האחריות לאכיפה גם של חוק זה.

תמונות של אשה המובלת ברחוב על ידי "שוטרי" משטרת הצניעות לעבר תחנות האכיפה שלהם כששלט גדול תלוי על צווארה ועליו מפורסם פשעה, "חטאתי, לא עברתי לשבת מאחור באוטובוס" או "חטאתי, לא סגרתי את כפתורי החולצה ועורי נחשף ברבים" או אפילו "חטאתי, שרתי בנוכחות גברים" הפכו לעניין שבשגרה כמו גם הדרישה לתרום סכום כסף נכבד עבור אברכים הלומדים תורה ככופר במקום עונש המלקות הקבוע בחוק לאשה שסרחה ו…ככה מצאתי את עצמי נגררת לתחנת משטרת הצניעות הקרובה, לבושה רק בחלוק שבו עטפו אותי במלון, שלט גדול "חטאתי, אני נואפת!" תלוי על צווארי ושם, בתחנה, הושלכתי אל תא קטן ומלוכלך, החלוק נלקח ממני ונשארתי עירומה תוך שהם מודיעים לי שבגלל החטא הנורא שלי, גם עשיתי את זה עם גבר נשוי, גם עשיתי את זה שלא למטרת פרו-ורבו וגם עשיתי את זה כמנהג הסוטים, לא אוכל לבחור בבררת הכופר ואלקח למשפט!

יומיים שכבתי עירומה בתא הקר, רועדת ובוכה, ורק אחרי יומיים נתנו לי להתרחץ והלבישו אותי בשמלה מבד גס שכיסתה את כל גופי וכשמטפחת קשורה על ראשי ומסתירה את שיערותי ואזיקים על ידי ורגליי לקחו אותי למשפט בבית הדין הרבני שם התברר לי שלא רק שהבוס שלי, תמורת תרומה גדולה לגמ"ח של השופט, דאג לסגירת התיק שלו ושוחרר אלא גם שהוא הפך לעד מדינה והפליל אותי, חתם על מסמך המפרט איך פיתיתי אותו, שאני היא זאת שרציתי שנעשה את זה שלא כדרך הטבע והוא המסכן, תינוק שנשבה, לא עמד בפיתוי, ובכלל שדוריס היא זאת שהלשינה עלינו במלשינון של משטרת הצניעות למרות שהבוס החזיר אותה לתפקידה אחרי שסיימה את חופשת הלידה אבל הוא השאיר גם אותי כעוזרת האישית שלו והבונוסים שלה נפגעו קשות.

עם הודאה כזאת של הבוס שלי, עם התמונות שצילמו אותנו על חם ואחרי שהעורך דין שמינו לי שכנע אותי להודות ולבקש מחילה השופטים לא היו צריכים הרבה כדי להרשיע אותי, מתעלמים כמובן מבקשת המחילה שלי, ודנו אותי לחינוך מחדש!


היינו שש נשים בזינזנה שהובילה אותנו למחנה החינוך מחדש של משטרת הצניעות, יושבות צמודות ואזיקים על ידינו ורגלינו. האמת שלא חששתי, חודש לפני ראיתי סרט הסברה בטלוויזיה הממלכתית על מחנה כזה לחינוך מחדש שהזכיר לי יותר בית הבראה מפואר בנוף גלילי פסטורלי, חדר אוכל מפואר, הרצאות רגועות של רבניות על חשיבות שמירת מצוות שהתקימו בחדרי הרצאות מפוארים ושיחות נפש שלוות בהפסקה על דשא ירוק ומטופח ו…כל זה לא הסתדר לי פתאום כשזהיתי מבעד לחריץ בחלון המסורג של הזינזנה את הכביש המוכר לי מתקופת שרותי בצבא, הכביש המוביל לכלא קציעות שננטש לאחר שכל המחבלים שבו שוחררו כחלק מהסכם השלום.

הזינזנה נכנסה לחצר סגורה מבעד לשער גדול שנסגר אחריה בטריקה חזקה ונצמדה בנסיעה לאחור לכניסה למבנה, שני סוהרים פתחו את דלת הזינזנה ומשכו אותנו החוצה בכוח תוך שהם משתמשים באלות שבידם לזרז אותנו והעמידו אותנו בטור, אחת מאחורי השניה, קצין הגיח לפתע, בוחן אותנו במבט מזלזל, "ברוכות הבאות למחנה החינוך מחדש" הרעים בקולו וחיוך ציני על פניו, "אחרי!" נעמד בראש הטור והתחיל לפסוע, "מהר!" זרזו אותנו השומרים מהצד, דוחפים אותנו עם האלות, ואנחנו מדדות מאחורי הקצין בצעדים קטנים ומהירים, מנסים לעמוד בקצב שלו ככל שהאזיקים שלרגלינו מאפשרים לנו.

עברנו דרך מסדרון ארוך חשוך וצר כשהסוהרים מדרבנים אותנו באלות שבידם, רעש שרשרת האזיקים שברגליים הפוגעת ברצפה בכל צעד העביר רעד בגופי, המסדרון הסתיים וירדנו במדרגות אל מרתף גדול ומואר, "מהר!" האיצו בנו הסוהרים וסידרו אותנו בשורה מול במה קטנה, מעמידים אותנו על עגולים לבנים הצבועים במרחק שווה על הרצפה לאורך פס לבן רחב ומסירים את האזיקים מרגלינו וידנו.

הקצין נעלם ואנחנו עמדנו וחיכינו. "לא לזוז!" רעם קולו של אחד הסוהרים שהסתובב ביננו על אשה שניסתה לזוז מעט, מלווה את דבריו במכת אלה על בטנה, "אמרתי לא לזוז!" חזר שוב, מכה בעוד אחת אפילו שלא זזה.

עמדנו ככה אולי חצי שעה, או יותר, עד שהקצין חזר, מלווה קצין בכיר יותר שעלה על הבמה הקטנה ונעמד מולנו. 

"ברוכות הבאות למחנה לחינוך מחדש על שם הרב כהן שליט"א" פתח בקול שהזכיר לי את קבלת הפנים של המורה שלי בכתה א', כאילו שמח לפגוש בנו, "אני מפקד האגף לחינוך מחדש" המשיך באותו קול רגוע וגאה, "אשתי קוראת לי בעלי היקר ואתן תקראו לי אדוני המפקד!" והפעם קולו היה חד וקשוח, "ועכשיו… תתפשטו!"

לרגע היינו המומות, "אני לא מסכימה" קפצה אחת מאיתנו אבל מכת אלה חזקה בבטן ועוד אחת מאחורי הברכים הפילו אותה לרצפה בלי אוויר.

"כלל ראשון" רעם קולו של מפקד האגף שעל הבמה אחרי שאחד הסוהרים משך בשערותיה והעמיד אותה חזרה על הרגלים, "אנחנו אומרים ואתן עושות, לא מסכימה או לא רוצה לא קיים מהיום בלקסיקון שלכן! זה ברור?!?" ובלי לחכות לתשובה חזר שוב על הפקודה "תתפשטו!!"

"תתפשטי!" ננעצה אלה בצלעותי, מדרבנת אותי, היססתי עוד רגע אבל אז ראיתי את זאת שלימיני מתחילה להתפשט והצטרפתי אליה, ביד רועדת פתחתי את כפתורי השמלה שלבשתי והתחלתי להוריד אותה.

עמדתי רק עם תחתונים וחזיה, מתלבטת, "להתפשט, לגמרי!" נחתה האלה על ישבני, שולחת כאב חד בכל גופי, "גם את זה" משך בחוזקה את התחתונים שלי, "ואת זה" משך בחוזקה ברצועת הגומי שבחלקה האחורי של החזיה ועזב, מצחקק בהנאה כמו ילד קטן מגניחת הכאב שיצאה לי, "להוריד הכל!"

עמדנו מולם עירומות. ניסיתי להסתיר את ערוותי ושדיי אבל מפקד האגף לא וויתר, "ידים על העורף" רעם שוב קולו וידעתי שעם האלות המאימות שבידי הסוהרים שהסתובבו ביננו אין טעם להתווכח, שילבתי את אצבעותי מאחורי העורף, עומדת ככה מולם עירומה כביום היוולדי ודמעת עלבון ראשונה זלגה מעיניי.

"החינוך מחדש שלכן מתחיל עכשיו!" רעם שוב קולו של מפקד האגף, "כלל שני, על טעויות משלמים!" המשיך באותו קול באס עבה, "על כל טעות שתעשו תענשו בחומרה! זה ברור?!?"

שתקנו, מה אפשר להגיד? מכת אלה חזקה מאחור הבהירה לנו שזאת היתה טעות, "כן" מלמלנו וחטפנו עוד מכה, "המפקד לא חבר שלכן" הצטרף גם הקצין שעמד לצידו, "מעכשיו כל התשובות שלכן תהיינה כן אדוני המפקד או כן אדוני הקצין כשאני פונה אליכן או כן אדוני הסוהר! ברור?!?"

"כן, אדוני הקצין" מלמלתי.
"חזק!" הצטרף גם הסוהר, מלווה את דבריו בעוד מכה באלה.
"כן אדוני הקצין" צעקתי בקול, מוותרת על כבודי.

"כלל שלישי!" המשיך מפקד האגף, "מרגע זה אין לכן זכויות! רק חובות! החובה לעשות כל מה שאנחנו רוצים!" עצר לרגע, נותן למילים לחדור למוחנו "ואל תשכחו את כלל מספר 2, על טעויות משלמים!" הוסיף וחיוך סדיסטי נמרח על פניו.
"מהיום אין לכן יותר שם, רק מספר!" הוא אמר תוך שהוא יורד מהבמה לעברנו ונעמד מול האשה הראשונה בשורה, מחכה.
"לעמוד בפישוק!" רעם קולו של הקצין.

נעמדתי אבל מכה נוספת של האלה באחורי הבהירה לי שמשהו עשיתי לא מספיק טוב, "כשהקצין אומר אתם עונות כן הקצין!" רענן את זכרוננו הסוהר, מלווה את הסברו בעוד מכה.

"מרפקים לאחור ופישוק יותר רחב" המשיך הקצין.
הפעם כבר לא חיכיתי, "כן אדוני הקצין" צעקתי בקול תוך שאני מרחיבה את הפישוק ומותחת מרפקים לאחור ומבליטה את שדיי הזקופים.

אחת אחת עבר מפקד האגף על פנינו, בוחן אותנו מכף רגל ועד ראש, לא מתבייש למשש, גומר לבדוק והקצין עובר אחריו ועונד קולר עור על צווארנו ואליה מחוברת דיסקית שבה מוטבע מספר הזיהוי שילווה אותנו מעכשיו, השם החדש שלנו.

רעד עבר בגופי כשהוא נעמד לפני ולא יכולתי שלא לראות את הברק שנידלק בעיניו, הייתי צעירה ויפה, לא כמו הנשים האחרות שלצידי, קודם הוא בדק את שדיי, ממזמז ומשחק בפטמות הכהות, אחר כך הוא הסתובב סביבי ובדק את ישבני המוצק, ממשש בהנאה, שוב חזר ונעמד מולי, קרוב, ובתנועת יד מהירה חפן את ערוותי ודחף אצבע לכוס שלי, מחייך וידעתי גם למה, הייתי רטובה!

כן, הייתי רטובה, גם אני לא האמנתי אבל מסתבר שכל המעמד הזה, ואולי גם האצבע שלו התקועה ככה בתוכי, חירמנו אותי, הפטמות שלי היו נוקשות וזקופות והכוס מוצף כאילו אני מוכנה לאיזה זיון טוב.

מפקד האגף לא הפסיק, מפמפם במהירות, יש דברים שלא למדתי בבית ספר אבל טבועים כנראה באינסטינקטים הנשיים שלי וגנחתי גניחת הנאה קטנה, מנחשת שאת זה הוא רוצה לשמוע.

ניחשתי נכון, החיוך הגאה על פניו אישר לי שלא טעיתי, עוד כמה פמפומים, עוד גניחה מזוייפת שלי והוא שלף את האצבע, מנקה אותה בהפגנתיות בין שדיי, לחש משהו לקצין שחייך ורשם משהו בדף שבידו ועבר לאשה הבאה.

גם מול האשה האחרונה בשורה המפקד התעכב, שוקל בידו את שדיה הענקיים שעטרות כהות וגדולות עיטרו אותם, גם אצלה הוא דחף אצבע לכוס אבל כנראה שהוא לא מצא בה את מה שמצא בי וראיתי את האכזבה על פניו, "כולן להתכופף קדימה ולחבק את הברכיים!" הכריז הקצין ברגע שהמפקד עזב אותה, עובר ודוחף אותנו בידו עד שירדנו למצב שהוא רצה, "אני מקווה שאף אחת מכן לא מנסה להבריח משהו" הוסיף כשהוא מלביש לידו כפפה גומי הדוקה וניגש אל מאחורי הראשונה בשורה, "תתכונני!" והוא דחף אצבע לכוס שלה, מפשפש וחוקר, מוציא ובלי לחכות דוחף אותה שוב, הפעם לתחת, "כואב?" שאל בזלזול כשהיא צווחה מכאב, דוחף יותר עמוק ובודק גם שם.

עד האחרונה הכל עבר חלק, כאב לי כשהוא דחף את האצבע שלו בתחת שלי וחיטט, כאב חד כזה כאילו תקעו בי חרב, אבל שלא כמו הנשים לפני אני נשכתי שפתיים ולא הוצאתי מילה, אבל אצל האחרונה פתאום שמעתי את הקצין מודיע "מצאתי!" ובזווית העין ראיתי אותו שולף ומגיש למפקד האגף שקית ניילון קטנה ובה אבקה לבנה.

"תקשרו אותה!" רעם קולו של המפקד ושני הסוהרים תפסו בה וגררו אותה אל שולחן שעמד בצד, משעינים אותה עליו, אחד לחץ על גבה, מצמיד חזק את שדיה ודואג שלא תזוז והשני התחיל לקשור אותה ברצועות שכאילו חיכו רק לזה לרגלי השולחן.

"תעמדו ישר, ידים מאחורי העורף!" פקד עלינו הקצין.
"כן אדוני הקצין" צעקתי בפחד והתישרתי כמו האחרות.
"אמרתי לכן שעל טעויות משלמים" המפקד לקח חגורת עור עבה שהיתה מונחת בצד ורעד עבר בגופי, לפי איך שהוא סידר אותה היה ברור לי מה הוא מתכוון לעשות לה.

"סליחה!" צרחה האשה בהיסטריה, "אני מצטערת, סלח לי, בבקשה, אני מכורה, אני אמות בלי זה" בכתה בקול אבל למפקד זה לא הזיז, "את!" הוא פנה אלי, "תספרי בקול" הניף את החגורה שבידו.

ספרתי, יש לי ברירה? ספרתי בקול, שלא יענישו גם אותי, "אחת" צעקתי כשהוא הנחית על ישבנה את החגורה במכה חזקה, מנסה להתגבר על צרחת הכאב של המסכנה, "שתים" המשכתי כשהוא שוב הצליף על ישבנה, מותח עוד פס אדום שבלט על רקע העור הלבן.

עשר הצלפות הוא קצב לה ולא עזרו צעקות הכאב והתחינה שלה, תשע מכות הוא חילק בין ישבנה וגבה ובעשירית, חזקה מכולם, הוא כיוון ופגע בשפתי הכוס שלה!

אחר כך אחד הסוהרים הסביר לנו את כללי ההתנהגות במתקן, כללים נוקשים שעל כל חריגה מהם אנו נענש בחומרה ושוב אזקו את רגלינו והובלנו בטור דרך מסדרון אחר אל האפסנאות, לקבל את מדי האסירות שלנו, שתי חולצות שמספר הזיהוי שלנו מוטבע עליהם בגדול, שני זוגות מכנסיים שני זוגות תחתונים, חזיה מבד גס, שתי שמיכות, מגבת וכלי רחצה.

הובילו אותנו שוב בטור, עירומות כמובן, כשכל רכושנו החדש מונח מקופל על ידינו, חצינו את החצר המוארת והסתבר לנו פתאום שבחוץ כבר חושך, לילה, הלכנו מדדות באותם צעדים קטנים ומהירים, משתדלות לעמוד בקצב של הקצין שבראש ולא ליפול מהשרשרת הקשורה בין רגלינו, הפעם כבר הובילו אותנו אל האגף שלנו, לתאים, לבית החדש.

מהתאים לאורך המסדרון הארוך הציצו בנו האסירות האחרות, קוראות לנו "בשר טרי" וצועקות לעברנו הערות מעליבות, אחת אחת פיזרו אותנו לתאים על פי רשימה שהיתה בידי הקצין, לא את כולנו יחד אלא כל אחת בתא אחר.

"1984!"

ברגע הראשון לא הבנתי שבעצם קוראים לי כשעצרנו שוב מול אחד התאים והמנעול החשמלי בדלת שלו נפתח, עדיין לא התרגלתי ל"שם" החדש שלי, מכת אלה כואבת החזירה אותי למציאות, "איי, כן אדוני הקצין" צעקתי מיד.
"תכנסי", הקצין הצביע על הדלת הפתוחה, "וכדאי מאד שתהיי בשקט אם את לא רוצה לבלות את 24 השעות הקרובות בצינוק!" הוסיף בקול משועשע, כמו לכל האחרות, כשהסוהר שיחרר אותי מהאזיקים שלרגליי. 

רעד עבר בגופי כשהדלת מאחורי נסגרה בטריקה והמנעול החשמלי ננעל, עמדתי נבוכה במרכז החדר, ארבע נשים היו בתא, אחת ישבה על המיטה היחידה שהיתה שם והאחרות ישבו בצד על אחת השמיכות שלהן שפרסו על הרצפה.

היתה שתיקה, ראיתי אותן בוחנות את גופי העירום בסקרנות והסמקתי, על המדף הגדול בצד היו מסודרות ערמות הרכוש של האסירות האחרות, בדיוק כמו שהסבירו לנו, ניגשתי והנחתי גם את הערמה שלי, לוקחת סט בגדים בכוונה להתלבש.

"חבל!" זאת היתה המילה הראשונה ששמעתי מהאשה שישבה על המיטה, "חבל שתתלבשי" המשיכה בקול אדיש, "הלילה את הביץ' שלי ואני רוצה אותך עירומה!" חייכה לעברי.
"תשכחי מזה" פלטתי והתחלתי ללבוש את התחתונים, מפספסת את הסימן שהיא עשתה לשלושת הנשים האחרות ואלה קפצו ותפסו אותי, מצמידות אותי בחוזקה אל הקיר.
"תעזבו אותי!" ביקשתי, מנסה להשתחרר ללא הצלחה, "תעזבו אותי" צעקתי חזק, "אני אקרא לסוהר!"

האשה שישבה על המיטה קמה והתקרבה אלי, "תקראי" אמרה בקול מזלזל והנחיתה בבטני אגרוף חזק, "נו ביץ'" הוסיפה עוד אגרוף אכזרי, "תצעקי! נראה אותך" תפסה לי בפטמות וצבטה בחוזקה.

את 24 השעות הבאות ביליתי בצינוק! את הקצין שהגיע למשמע צעקותי לא עניין בכלל ששכבתי מוכה וחבולה על הרצפה, המילה שלה שאני סתם צועקת ואני משוגעת הספיקה לו ואני נגררתי למרתף והושלכתי לצינוק הקר והמלוכלך שג'וקים טיילו בו חופשי, עירומה! איך לא, אפילו בלי שמיכה.

את 24 השעות האלה אני לא אשכח בחיי, גם לא את מה שקרה לאחר מכן. ביציאה מהצינוק לקחו אותי להתרחץ, שטיפה היא אולי מילה יותר טובה לתאר את ה"מקלחת" שעשו לי, העמידו אותי בעמדה מיוחדת וסוהר משועשע עמד מולי והשפריץ על גופי סילון חזק של מים קרים מצינור, מרקיד אותי כשאני מנסה להתגונן מפני הזרם החזק שכוון דווקא לאזורים הרגישים שלי, "קחי" הוא זרק לעברי חתיכת סבון, "1492 שלחה לך מתנה" הוסיף בקול משועשע, "היא אמרה שהיא רוצה אותך הלילה נקיה וריחנית" ושמעתי את הלגלוג בקולו, יודע בדיוק למה היא מתכוונת.

את אותו הלילה ביליתי במיטתה של 1492, אותה אשה שהכתה אותי מהתא שאליו הוחזרתי אחר כבוד, "אני מקווה שלמדת את הלקח" קיבל את פני באגף הקצין התורן והוביל אותי הישר אל התא שלי, "כי הפעם, אם שוב תצעקי ותטרידי אותנו, נוסיף לצינוק גם איזו הצלפה קטנה" הוסיף איום ברור וחייך.

כשנכנסתי לתא 1492 לא התייחסה אלי, יושבת על המיטה שלה ברגליים משולבות ועינים עצומות כאילו במין מדיטציה, התחלתי להתלבש, מוותרת מראש על החזיה, והיא לא הפריעה לי ורק אחר כך הבנתי שזה רק עליה לצורך ירידה.

"תרקדי בשבילי" היא אמרה ופתחה עינים כשסיימתי להתלבש ורציתי לשבת בצד.
"מה??"
"1984, את לא חרשת!" היא אמרה בקול רגוע אבל האיום נשמע בו היטב, "אמרתי שתרקדי עבורי ביץ', שתעשי לי סטריפטיז!"

הפעם כבר ראיתי את הסימן שהיא עשתה ואת שלושת הנשים קמות על הרגלים, מול כל אחת מהן בנפרד לא היתה לי בעיה להסתדר, סך הכל אני די חזקה, אבל מול שלושתן ביחד זה כבר יותר מדי ולמרות זאת, אולי בשביל הכבוד העצמי שלי, ניסיתי להתנגד.

שוב הן תפסו והצמידו אותי לקיר, שוב היא קמה מהמיטה וחבטה בי בחוזקה בבטן, רק שהפעם נשכתי שפתיים ולא צעקתי, זוכרת היטב את סיוט הלילה האחרון ואת האיום של הקצין התורן, עוד מאמץ להשתחרר, עוד אגרוף אכזרי שקיפל אותי לשתיים ונשברתי! "אוקיי, נכנעת, אני ארקוד!" התנשפתי, עומדת לפניה על הברכים מקופלת ומנסה להחזיר את האוויר לראותי.

התחלתי לפתוח את כפתורי החולצה והיא עצרה אותי, "ברגש!" היא אמרה לי "אמרתי סטריפטיז, ביץ'!"

רקדתי, מתפשטת לאט, מזמזמת לעצמי בלב איזה שיר שקט ומתנועעת על פיו, "יפה, ביץ'" היא חייכה כשהורדתי את המכנסיים והחולצה ועמדתי מולה רק בתחתונים, "רגע, ביץ'" היא עצרה אותי כששלחתי יד להוריד את התחתונים, "עוד לא, תמשיכי לרקוד ביץ' ותשחקי לך בבז'ז'ים!"

עשיתי כדבריה, עצמתי עינים ורקדתי, מניעה את ירכי בתנועות מגרות ומשחקת לעצמי בפטמות, מגלגלת אותן בין אצבעותי, מועכת בעדינות ומרגישה שזה מגרה אותי!

שמעתי רחש ופתחתי עיניים, ראיתי אותה קמה ומורידה לעצמה את המכנסיים והתחתונים ומתיישבת חזרה, "עכשיו תורידי גם ת'תחתונים, ביץ'" היא חייכה לעברי, נשענת בגבה אל הקיר ומפשקת רגלים, "בואי נראה ת'מנוש שלך".

הורדתי גם את התחתונים, מתנועעת באיטיות ונותנת להן לראות את שפתי הכוס הכהות שלי ואת החריץ הורוד והמבריק החוצה בינן, אחת הנשים שלחה יד אל בין רגליה והתחילה לאונן וכאילו נתנה סימן לאחרות שהצטרפו. "בואי ביץ'" 1492 קראה לי, "בואי תרדי על הברכים ותמצצי לי!" הצביעה על הכוס שלה.

מצצתי לה, זאת לא הפעם הראשונה שאני יורדת לאשה למרות שזאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה בכפיה, היא אחזה בראשי והצמידה אותו חזק לערוותה ואני דחפתי את הלשון ושיחקתי בה, עשיתי את מה שאני אהבתי שיעשו לי ועל פי גניחות ההנאה שלה ידעתי שעשיתי את זה טוב.

האורגיה בתא היתה בעיצומה, לצידנו שתי נשים התחברו ב-69 לוהט, מפנקות אחת את השניה וגונחות בהנאה, האשה השלישית היתה עסוקה בעצמה, שוכבת ומאוננת, ואני פינקתי את 1492, מרגישה שהיא גומרת אבל לא עוזבת אותי, רוצה עוד, לא מוותרת לי גם כששאר הנשים כבר הפסיקו ושכבו מתנשפות.

"פינקת אותי, ביץ'" היא עזבה לי את הראש "עכשיו בא לי לזיין אותך, ביץ'" היא חייכה וראיתי גם את האחרות מחייכות, "תשכבי!" דחפה אותי על המיטה, מסדרת אותי על הגב לרוחב המיטה, "תפתחי ת'רגליים, ביץ'"

פתחתי. פתחתי רגליים ופתחתי בפניה את הדרך אל קודש הקודשים שלי, לה זה כנראה לא הספיק, "בנות, בואו תעזרו לה" ציחקקה ושתים מהן אחזו ברגליי ומתחו אותן לצדדים כשהשלישית מתיישבת לי על החזה ומונעת ממני לזוז, "יפה" צחקקה 1492 ודחפה לי אצבע ראשונה לכוס, "אני רוצה לשמוע שאת מתלהבת, ביץ'" דחפה עוד אצבע והתחילה לפמפם.

אותו לילה עשו לי בפעם הראשונה בחיי פיסטינג, 1492 לא הסתפקה בשתי אצבעות והמשיכה, מוסיפה אצבע אחרי אצבע עד שכל האגרוף שלה היה בתוכי, תוקעת אותו עמוק וחזק אל תוך הכוס המבעבע שלי.

גנחתי, גניחות הזיוף הראשונות התחלפו בגניחות אמת, כבר מזמן שכחתי שבעצם אונסים אותי והתמכרתי לתענוג, הייתי רטובה וגמרתי אבל היא לא הפסיקה, "את אוהבת את זה ביץ'" היא פמפמה עם האגרוף בתוכי, מובילה אותי לעוד גמירה ועוד גמירה…


לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין את כללי ההתנהגות בכלא, אומנם יש את החוקים הפורמליים, אלה שהסוהרים הסבירו לנו כשהגענו, אבל החוקים היותר חשובים הם החוקים הלא פורמליים, חוקי הג'ונגל שעל פיהם אנחנו מתנהלות.

זה שחוק החזק מנצח שולט בתא למדתי על בשרי בשעור המעשי שעשתה לי 1492, זה לא היה משהו אישי מולי, כל הבנות בתא הקפידו לעשות כדבריה ובערב הבא מישהי אחרת רקדה ופינקה אותה, אבל מהר מאד גם למדתי שהכוח שלה הוא לא רק פיזי, הכוח שלה נובע בעיקר מהמנטור שלה, הקצין!

כבר למחרת, כשהקצין פתח את הדלת וקרא ל-1492 להתכונן לראיון, למדתי למה בדיוק התכוון מנהל האגף כשקבע שחובתנו לעשות כל מה שהם רוצים. 1492 הסמיקה לרגע, "כן אדוני הקצין" היא שאגה אבל לפני שהיא יצאה החוצה היא הורידה משום מה את התחתונים והחזיה שלה, קיפלה אותם והניחה על חבילת הבגדים שלה, לבשה שוב את המכנסיים והחולצה ויצאה, "לפקודתך אדוני הקצין" היא נעמדה בדום מתוח מחוץ לדלת.

"ראית איך עומד לו, הוא הולך לזיין אותה" לחשה לי 1405, שותפתי לתא, והיתה מין שמחה לאיד באיך שהיא משכה את המילה לזיין.
"מה?" כמעט התעלפתי.
"כן, ככה זה פה" הסבירה לי ולימדה אותי עוד חוק בחוקי הג'ונגל של האגף לחינוך מחדש, התברר שאנחנו בעצם הזונות שלהם, שלא רק הקצין אלא כל מי שבא לו יכול לקרוא לנו ל"שיחה" או "ראיון" ושם לבצע בנו את זממו, "תמיד את יכולה להגיד לא" היא אמרה בקול רשמי כזה ועצרה, ולרגע חשבתי שהיא רצינית, "אם את רוצה לבלות איזה שבוע בצינוק ולטעום מטעם החגורה" המשיכה וצחקה, "למה לדעתך 1492 היא השליטה בחדר?"
"כי היא החזקה?" עניתי בשאלה משלי.
"לא רק" ציחקקה, "לדעתי את אפילו יותר חזקה ממנה" לחשה לי באוזן כאילו מפחדת שהאחרות תשמענה, "היא השליטה כי הקצין הוא המנטור שלה" הסבירה לי, "אותנו מזיינים הסוהרים אבל היא של הקצין וכל זמן שהוא ימשיך לזיין אותה כולנו נרקוד על פי צלילי החליל שלה או שהוא יזמין אותנו לשיחת חינוך מחדש שתאמיני לי את לא רוצה להשתתף בה!" ומהפחד בקולה הבנתי למה היא מתכוונת גם בלי שתסביר.

אם הייתי צריכה הוכחה יותר ברורה כמה דקות אחרי זה אחד הסוהרים קרא ל-1405 ל"שיחה", גם היא עשתה אותו הדבר בדיוק, הורידה את התחתונים והחזיה ורק אז יצאה וכשהיא חזרה, מהר, עוד לפני ש-1492 חזרה מה"שיחה" שלה עם הקצין, ידעתי בדיוק איפה הוא ביקר לה על פי איך שהיא הולכת ועל פי הכאב על פניה כשלבשה חזרה את התחתונים ואחר כך היא גם סיפרה לי בפרטי פרטים איך המניאק העמיד אותה בדוגי וקרע לה ת'תחת.

את 24 השעות הבאות עברתי בלי פגע. הפחד שלי שיקראו לי לא התממש, למרות שעוד אחת מנשות התא נקראה ל"ראיון" אצל אחד הסוהרים החרמנים ו-1405 לחשה לי שאני אלמד מה לעשות כי בטח עוד מעט יקראו גם לי, ואחרי ארוחת הערב, כשדלת התא ננעלה בטריקה מאיימת, חששתי ששוב 1492 תדרוש ממני לפנק אותה אבל גם זה התבדה והיא דרשה את זה מאשה אחרת בתא שבלי היסוס צללה אל בין רגליה ונתנה לה את עונתה.

למחרת אחרי ארוחת הבוקר נלקחנו לשעור אצל הרבנית, זה לא שישבנו באיזה כתת הדרכה אלא הובילו אותנו, כל נשות האגף, לאותו מרתף גדול ומואר, העמידו אותנו בשורות על אותן נקודות לבנות הצבועות על הרצפה, והרבנית עלתה על הבמה והתחילה בהרצאתה על חשיבות שמירת הצניעות על ידי האשה.

גיבוב שטויות ושקרים כזה לא שמעתי בחיי, גם במרצה משעממת כל כך לא נתקלתי בכל לימודי באוניברסיטה, אבל עשינו את עצמנו מקשיבות ומתענינות כדי שהסוהרים שהסתובבו ביננו, שוחרים לטרף, לא ידרבנו אותנו עם האלות שבידם.

אם חשבתי שכשהרבנית סיימה את דבריה נגמרה ההתעללות מהר מאד הבנתי שהיא רק התחילה. קודם חילקו לנו דף ועפרון ונדרשנו למלא שאלון אמריקאי על ההרצאה שקיבלנו ואז נגשנו אחת אחר השניה אל השולחן שעליו ישבה הרבנית, הגשנו לה את הדף לבדיקה והושטנו קדימה את ידנו כשכפות ידנו מופנות למעלה. עשר שאלות היו במבחן, קשות וטריקיות, ועל כל שאלה שענינו לא נכון הצליפה בנו הרבנית על כף היד המושטת בסרגל מתכת שאחזה בידה.

משם הובילו אותנו לטיול היומי בחצר, מסתובבות במעגל גדול כשפלג גופנו העליון חשוף "כדי לקלוט את השמש", כפי שהסביר הסוהר שדרש מאתנו להוריד את החולצה והחזיה, מצליף בחוזקה באחת החדשות שטענה שזה לא צנוע ולא יכולנו שלא לשמוע את ההנאה להשפיל אותנו מקולו. כדי שלא נבזבז סתם את הזמן בהליכה בטלה השמיעו לנו ברמקול הרצאה של רב ידוע המסביר בהתלהבות מדוע מצווים הגברים לומר "ברוך שלא עשני אשה" ועל הנשים להסתפק ולומר "ברוך שעשני כרצונו".

אחרי ארוחת הצהרים, אם אפשר לקרוא ארוחה לאותה דייסה בצבע דוחה שקיבלנו, החזירו אותנו לתאים, לא לפני שהסוהרים, כמו אחרי כל ארוחה, בדקו אותנו ביסודיות שלא גנבנו משהו מחדר האוכל, מנצלים את המצב למזמז ולצבוט לנו בפטמות ודוחפים אצבעות ומחטטים לנו בפרטיים שלנו שכאן בכלא הם כבר מזמן הפכו ציבוריים.

בארוחת הערב הסוהר החליט שעברתי את הקו הצהוב כשהתכופפתי לקחת את המגש שלי ו"זכיתי" להצלפה קטנה, עוד אחד מהטקסים הסדיסטיים האהובים עליהם, התכופפתי קדימה, משכתי את המכנסיים והתחתונים עד קרסולי, ישבני נחשף לפני כל יושבי חדר האוכל וחטפתי חמש מלקות בישבן עם החגורה שהחזיק בידו, מלקות חזקות שצבעו את ישבני באדום בוהק והקשו עלי אחר כך לשבת וכדי להשלים את ההשפלה נדרשתי להכריז אחרי כל מכה כזאת "תודה אדוני הסוהר, זה מגיע לי כי עברתי את הקו הצהוב".

אותו לילה 1492 רצתה שוב שאני ארקוד ואפנק אותה, לא מוותרת לי למרות ישבני הכואב, ואני עשיתי כדבריה, מבינה שהדבר האחרון שאני רוצה זה שהקצין התורן, שהוא המנטור שלה, ידאג לי לצינוק ומלקות כמו ש-1405 סיפרה לי שקרה לכל מי שסרבה לה.

בתור השכמה, 1065, עוד אחת משוכנות התא, נקראה ל"שיחה"! הסוהר היה כל כך חרמן שהוא אפילו לא טרח לקחת אותה לתא צדדי אלא השעין אותה על סורגי דלת התא, משך מעליה את מכנסיה וזיין אותה לעיני כולנו, שיא ההשפלה! טוחן אותה בתנועות חזקות שהרעידו את גופה ושדיה הגדולים, גונח בקול וגומר בשאגה, משפריץ ומנקה את אברו המדולדל והרטוב במכנסיה.

"אני לא מבינה איך לא קוראים לך" לחשה לי 1405 בזמן שהסוהר טחן את חברתנו, "זה לא שאני רוצה או מאחלת לך" הוסיפה בבהלה, מתנצלת, "אבל בדרך כלל הסוהרים טוחנים את הבשר הטרי" הסבירה, "מעניין למה?"

את התשובה קיבלנו אחרי ארוחת הצהרים, רגע לפני שהדלת ננעלה נעמד סוהר ליד דלת התא שלנו והכריז "1984! צאי לראיון!"
רעד עבר בגופי, "כן אדוני הסוהר" צעקתי בקול, רועדת, קצת מבולבלת, רוצה לצאת אבל 1405 עצרה אותי, "קודם תורידי את התחתונים והחזיה!"

"לפקודתך אדוני הסוהר" צעקתי כשאני נצבת מחוץ לתא, מנסה לעמוד בדום מתוח ושהסוהר לא ירגיש איך ברכי רועדות.
"בואי אחרי!" הוא הוביל אותי לאורך התאים וראיתי את הבנות מביטות בי ומחייכות.

להפתעתי הוא הוביל אותי למקלחת, מקלחת אמיתית עם מים חמים ולא עמדת שטיפה, הוא לא נתן לי הרבה זמן להנות, למרות שהוא עמד והביט בי כשאני מתרחצת ושפשף לעצמו ומשם הוא הוביל אותי אל רופא האגף שבדק אותי ביסודיות בכל המקומות האינטימיים, כותב משהו על פתק ומוסר לסוהר שהוביל אותי במהירות לאורך מסדרון ארוך עד שהגענו מול דלת שעליה כתוב בגדול "מפקד האגף".

עמדתי מתוחה לפני הפס הצהוב הצבוע על הרצפה, כמטר לפני השולחן הגדול של מפקד האגף, המבט שלי מושפל, בדיוק כמו שציווה עלי הסוהר שעמד עכשיו מאחורי ושמעתי אותו משחק עם האלה שבידו כאילו מחכה שאכשל ואתן לו סיבה להצליף בי.

"את יודעת למה את פה 1984?" שאל אותי פתאום מפקד האגף בקול הבס העבה שלו ומבטו עדיין שקוע במסך המחשב השטוח.
"קראת לי לראיון אדוני המפקד" עניתי מיד בקול רם וברור, שגם הסוהר שמאחורי ישמע וחלילה לא יחשוב שלא עניתי ויצליף בי.
מפקד האגף הסתכל עלי לרגע במבט משועשע, מחייך בזווית הפה, וחזר להביט במסך המחשב, "כן, קראתי לך לראיון, את יודעת מה זה אומר?"
"ש…" גמגמתי, מסמיקה, "שאתה רוצה שאני אספר על עצמי?"

הוא אפילו לא הביט לעברי, מכה חזקה של האלה בירך שלי הפילה אותי לרצפה והסוהר הבהיר לי שעשיתי שתי טעויות, הראשונה שלא עניתי את התשובה הנכונה והשניה שלא השלמתי את המשפט באדוני מפקד האגף כמתחייב.
"סליחה אדוני מפקד האגף" קמתי ונעמדתי מחדש מולו, מרגישה את הכאב המתפשט מהרגל בכל הגוף.
"את לא טיפשה 1984" הוא שוב הביט לעברי, "אני בטוח שכבר הסבירו לך" חייך לעברי חיוך מרגיע כזה, "אני גם חושב שעם הניסיון שלך הבנת טוב מאד מה עושים בראיון כזה!"
"כן אדוני מפקד האגף" עניתי במהירות.
"אז למה את פה?" שאל שוב.
"כי אני שרמוטה, אדוני מפקד האגף" אמרתי במהירות, זוכרת ש-1405 סיפרה לי שמפקד האגף אוהב לקרוא לנו שרמוטות.
"כן, אני יודע" הוא אמר כאילו לעצמו, "בדקתי ויש לך המלצות טובות" חייך חיוך זימתי.
"תודה אדוני מפקד האגף" אמרתי, יודעת שהוא מתכוון לאותה בדיקה שערך בי ביום שהגענו, לאותה אצבע שהוא דחף לי בכוס והוציא רטובה, "תודה שאתה מסכים לחנך אותי אדוני מפקד האגף".

לרגע הוא עצר ושוב הביט בי, "1984, אני מחפש שרמוטה!" הודיע, מגיע ישר לתכלס "ואני רוצה אותך".
הסמקתי, "בטח, אדוני מפקד האגף" עניתי במין בטחון, "האם יש מישהי שלא תשמח לקבל את התפקיד הזה?" שאלתי בקול תמים כזה, "אהה…אולי אתה רוצה לראות מה יש לי להציע?"
אני לא יודעת אם הפתעתי אותו אבל ראיתי את המבט שנדלק בעיניו כשהוא דחף קצת לאחור את כורסת המנהלים הגדולה שלו, שילב ידים מאחורי העורף, מתח רגליים בתנועה הפגנתית כזאת, "כן, בואי נראה מה יש לך להציע" פנה לעברי עם חיוך גדול ואני התחלתי להתפשט! מתעלמת מהסוהר שעומד מאחורי ומנסה להוריד את המעט שעלי בתנועות מפתות.

עיניו של מפקד האגף נצצו כשנעץ אותם בשדיי החשופים, זוג שדיים גדולים וזקופים המעוטרים בעטרות כהות שפטמה נוקשה בראשן, "תסתובבי!" הוא פקד עלי, בוחן גם את אחורי ונותן גם לסוהר להציץ בשדיי ותאמינו לי, עמד לו!

בפעם הראשונה מפקד האגף דפק אותי בתנוחת המזכירה, עומדת בפישוק, מתכופפת קדימה, נשענת על השולחן שלו במרפקיי וכפות ידי והוא עומד מאחורי וטוחן אותי בהנאה ובכלל לא מעניין אותו שהסוהר עומד ומביט בנו.

השדיים שלי רעדו בכל תקיעה שלו, אוחז במותני ונועץ לתוכי את השטרונגול הגדול והנוקשה שלו, הוא היה חרמן ומיוחם, הרגשתי את זה מהאופן שבו הוא דפק אותי, מפמפם בי מהר וחזק, ידעתי בדיוק מה גברים אוהבים וגנחתי בקול, מעודדת אותו, "אלוהים כמה שהוא גדול" החמאתי לזיין שלו והרגשתי אותו נמתח בתוכי, "כן, הנה, זה בא!" הייתי רטובה שם בין הרגלים ולא חששתי לזייף גמירה, "כן, אני באה" כיווצתי את שרירי הכוס סביב הזיין שבתוכי, "כן, בוא!" הזמנתי אותו והרגשתי איך הוא נלחץ בכוח אל אחורי, "כן, תן לי!!" הוא קפא פתאום במקומו, לא זז, ואחרי רגע השפריץ, מילא לי את הכוס בשפעת זרמתו החמה.

אם חשבתי שבזה נגמרה ה"שיחה" שלנו התברר לי מהר מאד שטעיתי, הוא אפילו לא חיכה רגע לפני שהוא הוריד אותי על הברכים ונעמד מולי, "תעמידי לי שוב!".

"כן, אדוני מפקד האגף" נצמדתי אליו, מועכת את שדיי לירכיו והכנסתי את הזיין הרטוב במיצינו לפי והתחלתי למצוץ בקולות תאווה "בשבילך תמיד מפקד האגף" הוספתי בין מציצה למציצה ושלחתי יד והתחלתי לשחק לו בשק האשכים המדולדל, בנגיעות קטנות, בליטופים, בליקוק, עד שהגבר גבר שלו הזדקף והרים ראש.

מצצתי, מרגישה איך האיבר הולך ומתקשה, מדי פעם עוצרת בשביל ללחוש לו "אדוני מפקד האגף, תודה שאתה מרשה לי"
"1984, באיזה תנוחה את הכי טובה?" הוא הפתיע אותי.
"כמו שרמוטה" לחשתי בקול מפתה, "כמו כלבה, אדוני מפקד האגף" הוספתי, יודעת שמילים גסות עושות את זה לגברים, "בדוגי" המשכתי, "עומדת על ארבע ואתה תוקע אותי מאחור, בדלת האחורית שלי, בטוכעס!"
אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שאף גבר לא עומד בפני ההצעה לזיין אותך בתחת, לבקר לך בדלת האחורית שלך ומפקד האגף לא היה שונה מהכלל.

"על המיטה!" הוא הצביע על מיטה שעמדה בצד.

ירדתי על ארבע והלכתי לעבר המיטה, מנענעת את ישבני בתנועות מגרות, על ארבע גם נעמדתי בשפת המיטה, מפשקת רגליים ועושה לו מקום לעמוד בינם, "בוא ת'זיין אותי אדוני מפקד האגף" גרגרתי ככלבה מיוחמת, "בבקשה" הוספתי בקול מתחנחן, "בוא תתקע לי בטוכעס" והאמת שבאמת התגריתי לעמוד ככה ולדעת שתכף הוא נועץ שם את זקפתו.

הוא נעמד מאחורי והיתה לי מין תחושת דה ז'וו לאותו ראיון קבלה שעשה לי הבוס רק שהוא, מפקד האגף, לא שימן לי קודם ת'רקטום רק הניח את ראש הזיין הגדול והנוקשה שלו בפי הטבעת שלי, אחז במותני ותקע לי את כל הזיין בנעיצה חזקה שהרעידה את שדיי הגדולים התלויים תחתי!

נשכתי שפתיים חזק ולמרות זאת יצאה לי גניחת כאב חזקה, תמיד הנעיצה הראשונה הזאת כואבת, במיוחד אם פי הטבעת לא משומן ונמתח כאילו רוצה להקרע, לדעתי גניחת הכאב שלי עודדה אותו והוא נעץ עוד קצת, יותר עמוק, ועוד גל של כאב חצה את גופי, סוחט ממני עוד גניחת כאב חזקה.

"את אוהבת את זה שרמוטה?" הוא ציחקק ושוב תקע.
"כן אדוני מפקד האגף" חרקתי שיניים והפעם הצלחתי שלא לצעוק מכאב.
לרגע הוא עמד ככה, נעוץ כולו בישבני ואז הוא הפליק לי בחוזקה בשתי כפות ידיו על פלחי ישבני והתחיל לפמפם.

מפקד האגף זיין אותי בתחת ואני זייפתי אורגזמה, "כן" גרגרתי, מנסה שזה ישמע אמיתי והרגשתי איך הוא אוחז במותני ומתחיל לפמפם חזק יותר, "כן, זה טוב, אני מתה על איך שאתה טוחן אותי!" המשכתי והכרזתי בקול "אדוני מפקד האגף, אני גומרת" צעקתי והיתה זאת יותר צעקה כדי לשחרר את הכאב שפשט באחורי.

"מה אתה אומר, ציון" הוא פנה לסוהר שעמד בצד והביט בנו מהופנט.
"שרמוטה" שמעתי אותו עונה כאילו מרחוק.
"אחול שרמוטה" ציחקק מפקד האגף, "זונה בת זונה כמו שאני אוהב" המשיך ורגע אחרי זה גמר! מילא לי גם את התחת באותו נוזל לבן חם ושמנוני שמילא את החדר בריחו החזק.

"קח אותה חזרה לתא" גמר מפקד האגף לרכוס את מכנסיו וחזר לשבת בכורסת המנהלים שלו.
"ו…קיבלתי את התפקיד אדוני מפקד האגף?" שאלתי בדחילו ורחימו.
"לא יודע! אני צריך עוד לחשוב!" ענה, "עשית מבחן טוב אבל…" לא סיים את המשפט וסימן לי ביד לצאת מהחדר.

בדרך הסוהר רצה שאני אעשה לו ביד, הודיע לי שחירמנתי אותו בהצגה שעשיתי למפקד האגף ולקח אותי הצידה, "את חייבת לפרק את הזקפה שעשית לי" שלף את הזיין העומד שלו ואני שפשפתי לו עד שגמר לי על הפנים, אז עוד לא ידעתי אם זה טוב או לא אבל למחרת, כשסיפרתי את זה ל-1405, היא אמרה שזה טוב, סימן שיש לי עדיין סיכוי כי אם לא הסוהר היה עושה אותי ולא מסתפק בסתם לעשות ביד.

חזרתי לתא והתיישבתי מכווצת בפינה, בוכה ומנסה לעשות סדר במחשבות שלי.

1492 התעלמה ממני, פתחה לרגע את העינים וסגרה חזרה, ממשיכה באותה ישיבת מדיטציה שלה, רגליה משולבות תחתיה, נשענת בגבה אל הקיר ולוחשת לעצמה את מילת המנטרה שלה, גם שאר בנות התא עשו עצמן עסוקות במשהו והתעלמו ממני ורק 1405 ניגשה והתיישבה לצידי וחיבקה אותי, "את בסדר?"

"כן" משכתי באף, מנסה לא לבכות.
"ו…"שוחחו" איתך?" שאלה בלחישה ועשתה באצבעותיה את תנועת המרכאות הכפולות מבהירה שה-שוחחו זה לשון סגי נהור.
"כן" לחשתי חזרה.
"סוהר אחד או יותר?" והסקרנות והרחמים התערבבו בקולה.
"לא, רק אחד…מפקד האגף" לחשתי.

פתאום השתררה דממה, למרות שלחשתי כנראה שכולן שמעו את התשובה שלי, גם 1492 פתחה את העיניים ולדעתי היא הסמיקה.
"והוא יהיה המנטור שלך?" המשיכה 1405 בשאלה שכנראה סיקרנה את כל יושבות התא.
"לא יודעת" משכתי שוב באף, מנגבת בשרוול את הדמעות והשפיך של הסוהר שעדיין על פניי, "הוא לא אמר לי, הוא אמר שהוא עוד צריך לחשוב".

"גם לי מפקד הכלא קרא לשיחה כשבאתי" נידבה 1065 אינפורמציה, "גם לי הוא אמר שהוא עוד צריך לחשוב, תתכונני!" והיתה מין שמחה לאיד כזאת בקולה, "כי למחרת הסוהרים קשרו אותי לשולחן במרתף ועשו בי גאנג באנג, את יודעת, אונס קבוצתי כזה" נעמדה ועשתה תנועת זיון גסה באגנה, "אחד אחרי השני הם תקעו אותי, גם בתחת!"

אותו לילה 1492 הרקידה את כולנו, כאילו רוצה להכריז אני פה השליטה ואתן תעשו כל מה שאני רוצה, אותי היא שמרה אחרונה, אחרי שכל הבנות ליקקו את הפוסי שלה היא הורידה גם אותי אל בין רגליה ודרשה שאני אפנק אותה ולקינוח היא זיינה אותי, דחפה לי שוב לכוס את אותו האגרוף שלה.

למחרת הסוהרים לא קשרו אותי לשולחן במרתף ועשו בי גאנג באנג, בעצם לא קרה כלום חוץ מעוד ההרצאה משעממת של הרבנית, שוב הטיול בחצי גוף עירום בחצר כשברמקול מושמעת הרצאה בנושא צניעותה של בת ישראל ובמין לעג לרש כזה הסוהרים היו עוצרים אותנו מדי פעם ודורשים מאיתנו לקפוץ ופורצים בצחוק למראה הציצים הקופצים שלנו או "עוזרים" עם האלה שבידם למי שלדעתם לא הקפיצה מספיק את הציצים שלה.

בערב 1492 שוב דרשה שארקוד לכבודה ושוב הורידה אותי אל בין רגליה רק שהפעם, בזמן שפינקתי אותה, היא דרשה מ-1065 לעשות פיסטינג ל-1405 כי זה מחרמן אותה וזה אכן חירמן אותה, הרגשתי את זה בטעמים של הכוס שלה.

עוד יום הזדחל לו, הזמן כאילו לא זז, הפעם במקום סתם טיול בחצר נדרשנו להעביר ערימת אבנים גדולות וכבדות מצד אחד של החצר לצד השני וכשכבר חשבתי שסיימנו נדרשנו להחזיר את האבנים חזרה למקומן.

אחרי ארוחת הצהרים נלקחנו למקלחת, תא אחר תא הובילו אותנו למקלחות. קודם כיבסנו את הבגדים שלנו ו-1492 דרשה שאני אכבס גם את הבגדים שלה, אחר כך התרחצנו, ביחד, ובדיוק כמו במקלחת הקודמת שעשו לי גם הפעם סוהר עמד ושטף אותנו במים קרים, צוחק בקול ומרקיד אותנו עם זרם המים החזק שכיוון למקומות האינטימיים שלנו.

האקשן התחיל כשהכניסו אותנו חזרה לתאים. שמעתי את מנעול הדלת נפתח מחדש ואת הסוהר שנעצר ליד דלת התא שלנו מכריז "1984! צאי לשיחה!"

"כן אדוני הסוהר" צעקתי בקול, רועדת, אבל הפעם כבר זכרתי מה אני צריכה לעשות ובמהירות הורדתי את התחתונים והחזיה שלי ולובשת חזרה את המכנסיים והחולצה.
"לפקודתך אדוני הסוהר" צעקתי כשאני נצבת מחוץ לתא, עומדת בדום מתוח ומתפללת בלב שיקח אותי לתא צדדי ולא ישפיל אותי לפני כל הנשים.
"בואי אחרי!" הוא טפח על ישבני עם האלה שבידו והוביל אותי לאורך התאים וראיתי את הבנות מביטות לעברי ברחמים ומחייכות.

עמדתי מול מפקד האגף בדום מתוח, מקפידה שלא לעבור את הפס הצהוב, מתבוננת במפקד האגף היושב מול מסך המחשב וקורא משהו, מדי פעם גם כותב.

"1984, את צריכה הזמנה מיוחדת? את צריכה שיעזרו לך?" והיתה מין נימה של גיחוך בדבריו, "תתפשטי!"
"לא אדוני המפקד" הכרזתי בקול והתפשטתי במהירות, מקפלת את המכנסיים והחולצה ומניחה אותם לרגלי ושוב עמדתי בדום מתוח, עירומה!
"תשאיר אותנו לבד" שיחרר המפקד את הסוהר שעמד מאחורי וזה יצא החוצה, לרגע המפקד קם ופתח את מכנסיו ושוב התיישב, "1984!" הוא שוב פנה אלי, "תזחלי אל מתחת לשולחן ותמצצי לי!"

זחלתי, כמו נחש זחלתי אל מתחת לשולחן שלו ומצצתי לו כשהוא ממשיך לעבוד על המחשב, את כל הטריקים שאני מכירה השקעתי באותה מציצה, יודעת היטב שמה שיקרה איתי הלאה, אם אני אהפוך לבשר תותחים לסוהרים חרמנים או אזכה להגנתו של מנטור ולא סתם מנטור, מפקד האגף! תלוי הרבה גם במציצה הזאת.

עמד לו, הרגשתי איך הזיין שלו נמתח בתוך הפה שלי, חודר עמוק אל תוך הגרון, הראש שלי נע קדימה ואחורה והשפתיים שלי מחליקות לאורך העור המתוח.

"זהו, גמרת" שמעתי אותו מעלי, שולף את הזיין שלו מהפה שלי וקם מהכסא, "עשית עבודה טובה 1984" ציחקק כשהוא מניף מול עיניי את זקפתו המתוחה, ותאמינו לי היה לו במה להתגאות, "בואי" תפס בשערותי ומשך אותי, מזיז כמה דברים מהשולחן ועושה מקום, "תשכבי!" הצביע על השולחן "על הגב!" תיקן אותי כשרציתי להתכופף קדימה.

שכבתי על הגב ופישקתי חזק את הרגליים לצדדים, יודעת היטב מה הוא מצפה ממני, מפקד האגף שילשל את מכנסיו עד הקרסוליים ונצמד אלי, הניח את עטרת הזיין המתוח בין שפתי הכוס, שפשף כמה שפשופים ותקע אותי בתנועת אגן חזקה.

זה שיש למפקד האגף זיין גדול כבר סיפרתי לכם ואחרי המציצה שהענקתי לו הוא היה בשיאו, ארוך עבה ונוקשה, ואת כולו הוא נעץ בתוכי! "אמא'לה" מילמלתי כשהרגשתי אותו עמוק בתוכי וראיתי חיוך קטן של גאווה על שפתיו, "כן" זייפתי גניחת הנאה, יודעת היטב מה עושה את זה לגבר ומפקד האגף לא שונה מהשאר, "כ-ן-ן-ן" זייפתי שוב גניחה ארוכה של הנאה, כשהוא התחיל לפמפם בתוכי במרץ, אוחז בקרסוליי ומפשק חזק את רגליי.

עוד כמה פמפומים חזקים והייתי רטובה! מפקד האגף הביט בי, מחייך לעצמו, "את רוצה להיות השרמוטה שלי?"
"כן, אדוני מפקד האגף" עניתי במהירות, "מאד, אדוני מפקד האגף".
"אני אחשוב על זה" ציחקק והמשיך לזיין אותי, פתאום הניח את שוקיי על כתפיו, חיבק את ירכי, נצמד חזק יותר אל אחורי וטחן אותי.

את ה-"כן" הבא כבר לא זייפתי! לא נעים לי להודות אבל הייתי מחורמנת, המפקד זיין אותי ולרגע שכחתי הכל ונהניתי, גנחתי בקול וזה דירבן אותו, טוחן אותי בתנועות חזקות ומהירות, מזיין וגונח בתאווה, עשיתי הכל כדי שהוא יהנה, כיווצתי את שרירי הכוס שלי סביב הזיין הנעוץ בתוכו, משתפשף במהירות בין קירות נרתיקי שנצמדו אליו בחוזקה, "וואו, הוא כל כך גדול!" הודעתי לו וראיתי את הגאווה על פניו, "אמא'לה אני גומרת" המשכתי והוא רק הגביר את הקצב ו…זיון לוהט כזה לא יכול להמשך הרבה, הרגשתי איך הזיין שלו נמתח בתוכי ורגע אחרי הוא נצמד חזק לאחורי, עוצר ו…משפריץ, יורה את זרמתו החמה עמוק בכוס שלי.

הוא עמד ככה צמוד, קפוא במקומו, ואני לא זזתי, חיכיתי עד שהזיין שלו יתרכך ויחליק מתוכי, "את זיון טוב, 1984" הוא אמר, מחייך בגאווה, ועזב אותי, התכופף והרים את מכנסיו, רכס והלך לעבר הכסא שלו.

לא ידעתי מה לעשות אז נעמדתי שוב מעבר לקו הצהוב, עומדת במין דום מתוח ומרגישה איך טיפות מזרמתו מחליקות מהכוס המלא לאורך רגלי. "אדוני מפקד האגף" פניתי אליו פתאום, לא יודעת מאיפה זה בא לי, "תודה".

היא הביט בי במבט מסוקרן, מבט שואל, "תודה שזיינת אותי" לחשתי במבט מושפל והסמקתי, "ו…אם אני אעמיד לך אותו שוב" תפסתי מין אומץ "תסכים לזיין אותי גם בתחת?"

לרגע הוא הביט בי במבט משועשע, חזר ונעמד מולי ולרגע היה נדמה לי שהוא כועס עלי, אחר כך הוא פתח שוב את מכנסיו ונתן להם לצנוח לרגליו, הוריד את תחתוני הבוקסר שלו עד ברכיו, "תתכבדי" הצביע על הזיין המדולדל והרטוב בקוקטייל מיצינו. "אבל אם לא תצליחי זה יעלה לך ביוקר!"

הצלחתי. כרעתי מולו ומצצתי לו, משחקת לו תוך כדי כך בשק האשכים ולא הייתי צריכה מאמץ מיוחד כדי להרגיש אותו נמתח מחדש בתוך הפה שלי, שפשפתי אותו עם שפתי, מתופפת בעדינות עם שיניי, מניעה את ראשי קדימה ואחורה, והוא רק עמד ונהנה מהפינוק.

"תתכונני" הוא שלף את זקפתו מפי, ניצלתי! עמד לו שטרונגול עבה וגדול כאילו זאת הפעם הראשונה, נעמדתי בפישוק רחב והתכופפתי אל השולחן, נשענת עליו בשדיי ובראשי ושלחתי את שתי ידי לאחורי, מפשקת בחוזקה את פלחי ישבני, פותחת את הדרך אל פי הטבעת שלי בפניו.

מפקד האגף תקע אותי! בתחת!! ולמרות שפישקתי חזק ולמרות שהזיין שלו היה רטוב מהמציצה שלי, הרגשתי את הכאב החד הזה כשהוא נעץ באחורי את זקפתו הנוקשה, מותח את פי הטבעת עד שכמעט ונקרע ו…נשכתי שפתיים, מתאפקת שלא לצעוק, יודעת שעוד רגע זה ירגע וזה בדיוק מה שקרה.

להגיד שנהניתי מזה זה לא מדוייק, עשיתי את זה כי ידעתי שגברים מתים על זה ורציתי שמפקד האגף יהיה המנטור שלי! "אמא'לה כמה הוא גדול!" גנחתי בקול מלא תשוקה ושלחתי יד אל מבושיו וליטפתי את שק האשכים התלוי ומתנדנד בקצב נעיצותיו, "כן, תזיין אותי!", הוספתי בקול מיוחם, יודעת היטב ללטף לגבר את האגו ואכן זה הצליח.

"1984, את תהיי השרמוטה שלי!" מפקד האגף טפח בחוזקה על פלחי ישבני, אומר לי את מה שרציתי לשמוע ואצלי הלב קפץ מאושר, "1984, את זיון טוב" טחן את ישבני וידעתי שיהיה לי קשה לשבת עליו בזמן הקרוב אבל זייפתי גניחת הנאה שחירמנה אותו עוד יותר, "1984!!" הוא השפריץ שוב, גומר לי בתחת וממלא גם אותו בשפעת זרמתו.

שוב עמדתי עירומה באותו דום מתוח מאחורי הפס הצהוב, "עוד משהו שאני יכולה לעשות בשבילך אדוני מפקד האגף?" שאלתי כשהוא התלבש חזרה והתיישב בכסא הגדול שלו.

"להיום זה מספיק" הוא חייך, חיוך של חתול ששתה את השמנת, "תאכלי!" הצביע על צלחת ועליה כריך שעמדה על שולחן קטן בצד ולידה פחית קוקה-קולה פתוחה, "הפסדת כבר את ארוחת הערב".

הבטתי בו במבט לא מאמין, "תודה אדוני מפקד האגף" ניגשתי בצעד מהוסס לצלחת, מפחדת שזה עוד אחד מהמשחקים הסדיסטיים שלהם וכל רגע הוא יעצור אותי, והתחלתי לאכול, מנסה שלא יראו באיזה תאווה אני אוכלת.

"1984!" הוא קרא לי אחרי כמה ביסים.
נדרכתי, "כן אדוני מפקד האגף" עניתי ונגסתי במהירות עוד ביס גדול במיוחד, שוב החשש הזה שיפסיקו אותי באמצע.
"1984, בתור הזונה שלי" והוא הדגיש את השלי, "החל מהלילה את תשני על המיטה בתא, אבל!" והוא עצר במין דרמטיות כזאת, חייך והמשיך "תני לקצין שלי להודיע לה את זה בדרכו המיוחדת"
"תודה אדוני מפקד האגף" עניתי בקול רועד וחייכתי אליו, אוכלת במהירות ומתענגת שוב מטעם קוקה-קולה למרות שהיא לא היתה קרה וגם הגזים כבר יצאו ממנה.

הסוהר החזיר אותי לתא, לפי ההליכה שלי היה ברור לכולן איפה בדיוק ביקרו בי, נכנסתי ונשכבתי בפינה, מקופלת כעובר ברחם. 1405 רצתה כנראה לגשת אלי אבל מבט חד של 1492 עצר אותה והחזיר אותה למקומה.

לא הייתי צריכה לחכות הרבה כדי ללמוד למה התכוון מפקד האגף כשאמר שהקצין יודיע ל-1492 בדרכו המיוחדת שאני עוברת לישון על המיטה והיא לרצפה, כמה דקות עברו ו… "1492, צאי לשיחה!"

"כן אדוני ה…" היא ענתה ונעצרה, מסמיקה, "הסוהר" השלימה, קולטת פתאום שלא הקצין שלה קורא לה.
במהירות היא התחילה להתכונן, להוריד את התחתונים והחזיה, "1492, אני אחכה לך עוד הרבה?" רעם שוב קולו של הסוהר.
"לפקודתך אדוני הסוהר" היא נעמדה מחוץ לתא, נמתחת למראה הקצין שלה שעומד בצד ומביט בה כשלצידו עומדת אשה מאחד התאים האחרים ומוצצת לו. 

"1492 תשעני על הסורגים!" שיחק הסוהר באלה שבידו בתנועה מאיימת.
הסמקתי, היה לי לא נעים, לא להשפלה כזאת ציפיתי אבל כנראה שהמסר שהעבירו ל-1492 היה חייב להיות חד וברור.
ברגע הראשון היא היססה אבל מכה חזקה באלה שבידי הסוהר עזרה לה להבין את מצבה החדש כי היא נעמדה על הפס הצהוב שלפני דלת התא, פישקה רגלים והתכופפה קדימה, נשענת ואוחזת חזק בסורגי דלת התא, נושכת שפתיים וראיתי את הדמעות בעיניה.

הסוהר משך את המכנסיים מעליה והעביר את האלה בין רגליה, רעד עבר בגופה והיא אחזה חזק יותר בסורגים, נושכת חזק יותר את השפתיים, "1492, אני הולך לזיין אותך!" הודיע לה הסוהר ומקולו לא היה ברור מה הוא רוצה יותר, לזיין אותה או לגרור אותה לצינוק ולהפליק לה.
"תודה אדוני הסוהר" הכריזה 1492 ושמעו את הבכי בקולה.
"בתחת!" הוא הוסיף בהנאה גלויה.
"תעשה בי כרצונך אדוני הסוהר" השלימה 1492 עם גורלה.

ברגע שהוא חדר לתוכה, נעץ בישבנה את אברו השמן וקרע לה ת'תחת, אני קמתי והתיישבתי על המיטה, קובעת עובדה! יושבת באותה תנוחת בודהה שהיא היתה יושבת תמיד, הרגליים משולבות תחתי ונשענת על הקיר, מביטה בה, רואה את הכאב על פניה כשהסוהר דופק אותה בתחת, "תרגעי" חייכתי ל-1405 למראה המבט החושש על פניה, "מהיום אני הזונה של מפקד האגף" אמרתי בקול, דואגת שלא רק הנשים בתא אלא גם 1492 תשמע.

אותו לילה 1492 מצצה לי, כרעה על הרצפה בין רגליי וליקקה, ניקתה בלשונה את שאריות זרמתו של מפקד האגף ולא רק, דוחפת את הלשון למעמקי הכוס שלי, מוצאת את הדגדגן ומוצצת בעדינות, נזהרת לא להכאיב לי.

למצוץ לאשה היא יודעת 1492, גמרתי אבל זה לא הספיק לי! "עכשיו בא לי לזיין אותך, ביץ'" חייכתי אליה וראיתי גם את האחרות מחייכות, "תשכבי ביץ'!" דחפתי אותה על הגב מסדרת אותה על הרצפה, "תפתחי ת'רגליים, ביץ'" והיתה לי מין תחושת דה ז'וו.

היא פתחה, חזק, אבל זה לא הספיק לי, "בנות, בואו תעזרו לי" ציחקקתי ושתים מהן אחזו ברגליה ומתחו אותן לצדדים כש-1405 מתיישבת לה על החזה ומונעת ממנה לזוז, "יפה" גיחכתי ודחפתי לה אצבע ראשונה לכוס, "אני רוצה לשמוע שאת מתלהבת, ביץ'" דחפתי עוד אצבע והתחלתי לפמפם.

באותו לילה הבנתי את המושג נקמה מתוקה, נהניתי כל כך לעשות לה את מה שהיא עשתה לי כשהגעתי, כמוה גם אני לא הסתפקתי בשתי אצבעות והמשכתי, תוקעת עוד אצבע ועוד אצבע עד שכל האגרוף שלי היה בתוכה, תוקעת אותו עמוק וחזק אל תוך הכוס המבעבע שלה.

"מה לא ברור לך ביץ'?" נעצתי בחוזקה את האגרוף בתוכה, "אני רוצה לשמוע שאת מתלהבת, ביץ'" והיא גנחה, מזייפת! אשה יודעת להבדיל בין זיוף לאמת, אבל לאט לאט הגניחות שלה התחלפו בגניחות אמת, ופתאום הרגשתי שגם אני רטובה "את אוהבת את זה ביץ'" פמפמתי בתוכה במהירות ו…גמרתי!!



סוף דבר

ששה חודשים ארוכים עברו עלי במחנה לחינוך מחדש, מנותקת מהעולם ולא יודעת מה קורה, שומעת את שטיפות המוח היומיות של הרבנית, מטיילת את הטיול היומי הקבוע עם החזה החשוף "כדי לקלוט את השמש" לעיני הסוהרים החרמנים העומדים ומביטים ולא משנה אם יש שמש קופחת או קור נוראי, פותחת רגלים למפקד האגף ומפצה את עצמי אחר כך בהורדת אחת מבנות התא למצוץ לי ולטעום מהטעמים שהשאיר בגופי או מזיינת את 1492 עם האגרוף בכל פעם שמפקד האגף ביקר בישבני, עד ש…בוקר אחד התעוררנו ומצאנו את הדלת של התא לא נעולה!

בהתחלה פחדנו לצאת, אולי זה עוד תרגיל מלוכלך של הקצין התורן, משחק חדש שלו כדי להמציא לנו עונש מקורי, אבל אז שמענו קריאות מהתאים שליד שגם הם פתוחים ואחרי עוד כמה דקות האסירה הראשונה העזה לצאת ואחרי זה עוד אחת ואז גם אני הצטרפתי, מגלה להפתעתי שהסוהרים נעלמו.

התחלנו לשוטט באגף, כמו כולן רצתי ישר לחדר האוכל של הסוהרים והתנפלתי על האוכל שהיה שם, אוכל אמיתי, איכותי, לא הזבל הרגיל שהיו מגישים לנו.

הטלוויזיה היתה פתוחה ובדיוק מהדורת החדשות של הבוקר התחילה, ישבנו מרותקות, מבינות פתאום שהיו בחירות ומפלגת "משיח צדקנו" הפסידה ויותר מזה, שאתמול בלילה ראש הממשלה החדשה חתמה על צו שהוציא את משטרת הצניעות אל מחוץ לחוק!…