הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.
חזי ישב ליד שולחן האוכל הגדול של סימה האלמנה, לבוש רק בחלוק הרחצה הלבן ושתה מהתה המתוק שהכינה לו באותה כוס זכוכית קטנה ודקה שמביאים לה במיוחד מתורכיה.
"תאכל עוד מעמול" האלמנה האיצה בו, יושבת לצד השולחן לבושה בחלוק שקוף למחצה שדרכו ניתן היה לראות כי אין כלום מתחתיו ושדיה מציצים מבעד לשולי החלוק הקשור ברישול מכוון, שדיים גדולים ולבנים המעוטרים בעטרת פטמה גדולה וכהה שבמרכזה הדובדבן שבקצפת, הפטמה הזקורה והנוקשה שחזי כל כך אוהב למצוץ לה אותה.
כל שבת ראשונה בחודש היא מחכה לו, מבשלת את מיטב המאכלים שחזי אוהב ובדיוק בשעה 12 בצהרים הוא מחנה את המרצדס הכסופה שלו ועולה לבקר אותה, נכנס לביתה לאותו טקס קבוע שמתחיל כבר בחדר המדרגות כשהיא קופצת עליו והוא נושא אותה בקלות לחדר המיטות ושם נותן לה להפשיט אותו ולתת נשיקת 'ברוך הבא' ארוכה ורטובה לזיין שלו שנגלה מול עיניה, הזיין שבגללו כולם קוראים לו חזי הגדול, ואחר כך גם היא מתפשטת ועושה לו מסז' מפנק עם שמנים ארומטיים שהיא רוקחת בעצמה ומקנחת בזיון תאוותני, נותנת לו לעשות בה בדיוק את מה שהוא אוהב לעשות ואז מגיעה הארוחה, בדיוק כמו זאת שהוא סיים רק לפני רגע, יושב בראש השולחן, במקום הכבוד השמור לבעל הבית, אוכל ממטעמיה, וכל איש בשכונה יודע שהמאכלים שהיא מבשלת על אותן פתיליות ישנות טעמם טעם גן-עדן והופכים כל גבר שזכה לאכול מהם למאושר באדם, ואז בא התה שכמוהו עכשיו חזי שותה, ופעם מגישה עם התה בקלווה משובחת שעשתה בעצמה ופעם מעמול תמרים או שקדים שנימוח בפה ושגם אותו היא עושה בעצמה, ואז, אחרי שיתקע גרפס חזק שישמע גם בחוץ ויבשר לכולם עד כמה הארוחה שהכינה נעמה לו, והגרפס החזק הוא סימן בשבילה להכנס אל מתחת לשולחן ולהעמיד לו מחדש, למצוץ לו עד שישלח אותה שוב לחדר השינה להתכונן, לחכות לו שיבוא ויתקע בה שוב את זקפתו אבל הפעם יעשו את זה כמו שהיא אוהבת, כדרך התורכים כמו שפה בשכונה קוראים לזה, עומדת על ארבע כתנוחת הכלבים או שוכבת על הבטן כשכרית גדולה תחתיה, מבליטה את ישבנה המפואר לעברו והוא עולה ותוקע בו את זקפתו שצמחה מחדש, נועץ את גבריותו הנוקשה הישר בפי הטבעת שדאגה לשמן, נכנס לה בדלת האחורית בדיוק כמו שבעלה המנוח היה נוהג לעשות לה בעונג השבת שלהם.
"תאכל, תאכל" האלמנה האיצה בו שוב וחזי לקח מעמול נוסף שהגישה לו, שתה בלגימה קולנית מהתה המתוק והחם שבידו ונזכר בפעם הראשונה שישב פה ליד השולחן רק שאז לא הוא ישב בכסא הכבוד, הבורר הוא זה שישב.
את בעלה של סימה, התורכי השמן שהיה חוזר כל יום שלישי שיכור מאלגרה הזונה ומרביץ לה, מצאו יום אחד תלוי על עץ התות. את המשטרה מכתב התאבדות שמצאו בכיסו סיפק והיא סגרה במהירות את התיק אבל כל אחד בשכונה יודע שהתורכי השמן לא ידע לכתוב ויותר מזה, מי שמוצאים אותו תלוי על עץ התות הזקן ומכתב התאבדות בכיסו לא באמת תלה את עצמו אלא שמישהו הראה לו ת'דרך ואפילו 'עזר' לו.
חזי ידע בדיוק מי עזר לתורכי השמן, הוא היה שם אצל הבורר באותו הלילה כשהביאו את התורכי השמן למשפט. יאמר לזכותו של התורכי השמן שהוא התנהג כמו גבר, הודה שהוא זה שזימר אצל השוטרים ושבגללו נהרגו שלושה מאנשיו של יחיאל התימני ועוד שלושה נשלחו למאסר עולם, הוא גם לא התחנן על חייו כשהבורר דן אותו 'להתאבד על עץ התות' שכן פעם אחת הבורר כבר סלח לו וידוע לכל שהבורר לא יסלח פעמיים, אבל רגע לפני שגרישה התליין, אותו גולית ש'עוזר' לאותם 'מתאבדים', לקח אותו התורכי השמן ירד על ברכיו לפני הבורר והשביע אותו בשם חברותם ארוכת השנים שידאג לסימה אשתו.
כולם הגיעו לקבורה של התורכי השמן וחזי עמד שם וראה את סימה עומדת ובוכה וכל הקהל מתפלל לעילוי נשמתו אבל לא באמת, לשבעה אף אחד לא הגיע! האלמנה ישבה לבדה בדירה והפחד של האנשים שחלילה וחס יחשבו שהם קשורים לעניין התגבר גם על ריחות המאכלים שהיא הכינה למנחמים שיבואו עד שאשת הבורר ניגשה אל בעלה ואמרה לו, "בעלי, תדאג לה!" וכולם יודעים שמילה של אשת הבורר זה מצווה בשבילו והוא קרא לחזי הגדול ולקח אותו איתו כשעלה לאלמנה והאלמנה עשתה להם כבוד והושיבה אותם ליד השולחן והגישה להם ממיטב המאכלים שבישלה ובסוף, כששבעו, הגישה תה מתוק וחם בכוסות זכוכית דקות שמביאים לה במיוחד מתורכיה עם עוגיות מעמול פיסטוק משובחות שאפתה במיוחד לשבעה וככה הם ישבו שם שותקים עד שהבורר פנה לעבר חזי והודיע לו שהוא, חזי, חייב מעכשיו לדאוג לכל מחסורה של האלמנה ופעם בחודש לפחות לדאוג גם לעונתה ומייד פנה לאלמנה והודיע לה שבתמורה היא חייבת לעשות כל מה שחזי ידרוש ממנה ולספק את יצריו בכל דרך שיבחר, ואם לא תעשה כך אז הוא, הבורר, מרשה לחזי לעשות לה את מה שעושים לאשה סוררת והיא, האלמנה הטריה, למרות שידעה היטב למה ואיך מת בעלה, נישקה את ידו והודתה לו על דאגתו והודיעה לחזי שמעכשיו היא רכושו ומוכנה לכל שידרוש ממנה.
אחרי שיצאנו מהדירה שלה התחילו הנשים להתגנב, כל אחת נושאת סיר עם תבשיל או עוגה שאפתה כי בושה לאשה להגיע לנחם בידים ריקות, בערב היה כבר מניין של גברים, ולמחרת רב השכונה בעצמו הגיע ואחרי התפילה נשא דרשה לעילוי נשמתו של המנוח ובשבת הראשונה אחרי השבעה, בדיוק ב-12 בצהרים כשכולם יצאו מבית הכנסת ועמדו ברחוב ודיברו, חזי החנה בפעם הראשונה את רכבו מתחת לבית האלמנה ועלה לסעודת השבת הראשונה שלהם.
"ויי, ויי, ויי" חזי שמע את האלמנה מיבבת פתאום, קוטעת את חוט הזכרונות שלו, "השם ישמור" היא הוסיפה באותו קול חרד, "אני רואה הילה שחורה סביב ראשך!"
חזי הזדקף בכסא, "האלמנה" ככה הוא קורא לה תמיד, "על מה את מדברת?" שאל כאילו חשב שהיא השתגעה.
"ויי" היא שוב מילמלה, "אני רואה הילה שחורה מעל ראשך, זה לא טוב, תרשה לי לקרוא לך בקלפים".
חזי חייך, "קלפים?" הוא שאל בספקנות מבטלת, אבל בתוך תוכו קינן בו הספק, רק לפני חודשיים היא קראה לו בקלפים, סתם כי היא ביקשה כל כך יפה והוא לא רצה לצער אותה, אבל הרמז שלה מאותם הקלפים עזר לו אחר כך לא ליפול למארב של השוטרים, "יאללה תביאי" הוא ציחקק, "אבל רק כי אני רוצה שתהיי מרוצה" הוא פתר את הסכמתו בביטול מלגלג כאילו הוא לא באמת מאמין וטפח על ישבנה כשהיא קמה ומשך בהיתול את חגורת החלוק שנפתח והחליק מעל גופה.
האלמנה הביאה חפיסת קלפי טארוט גדולים עם ציורים משונים וערבבה במהירות ופרסה על השולחן הפוכים, "תבחר" היא ציוותה, יושבת מולו עירומה בארשת פנים רציניות.
חזי בחר במהירות שלושה קלפים ובלי להפוך הגיש לה אותם והיא הביטה בציורים ארוכות והפכה עוד יותר רצינית וביקשה עוד אחד והניחה אותם לפניה ושינתה את הסדר פעם ועוד פעם, הביטה בו, הביטה שוב בקלפים, "אני רואה משטרה" היא התחילה, "אני רואה בחורה יפה ואני רואה מלכודת" המשיכה ולחזי נראה שהיא מזיעה מהמאמץ, "זה לא עכשיו, זה לקראת הקיץ" היא קראה מהקלף האחרון וביקשה ממנו עוד קלף, "אתה חייב להזהר עינים שלי" היא אמרה באותו קול רציני ודואג לפני שנכנסה אל מתחת לשולחן להעמיד לו את מה שממילא כבר עמד ומין רעד עבר בגופו, אף פעם היא לא קראה לו עינים שלי.
"תתכונני" הוא שלח אותה לחדר השינה לקראת הפינלה הגדול שלהם והיא הלכה, מענטזת, יודעת שהוא עוקב אחריה, במהירות סידרה את הכרית הגדולה במרכז המיטה ושימנה לעצמה היטב את ישבנה באותו שמן ריחני שהיא רוקחת במיוחד לתנוחה הזאת, קשרה לעצמה את הצעיף שהביא לה פעם סביב העינים, נשכבה על הבטן כשרגליה לכיוון הדלת כדי שיוכל בקלות להציץ לה, סידרה את הכרית תחת גופה שיבלוט ישבנה, פישקה את רגליה וחיכתה שיבוא.
הוא בא. כמו תמיד קודם עמד ליד הדלת והציץ לה, רואה בין רגליה עד כמה היא מגורה ומתגרה בעצמו, אחר כך הוא עלה על המיטה ונעמד מעליה, "יש לך תחת משגע" הוא הכריז עם הרבה תאווה וכופף את הברכים עד שקצה שרביטו הענק נשק לפתח ישבנה המשומן, "ואני הולך לדפוק לך אותו!" השלים את המשפט הקבוע ונעץ בה את זקפתו הנוקשה כפלדה.
סימה לא הצליחה לחנוק את גניחת הכאב כשהזין הגדול נתקע באחוריה, קורע דרכו בפי הטבעת שנמתח סביבו. סימה לא הייתה צריכה הרבה בשביל לגמור בפעם הראשונה, כל החודש היא חיכתה לרגע הזה שיבוא ויתקע אותה כדרך התורכים האהובה עליה, האהובה על שניהם, למרות שידעה שלא תוכל לשבת יום או יומיים היא כבר חיכתה למחר שתלך לאורך השוק באותה הליכה מצחיקה השמורה לאותן נשים שבעונג שבת תקעו בישבנן את שרביט המלכות וכל הנשים הרי יודעות מי זה תקע לה וכולן יקנאו בה ויעשו לה כבוד.
האלמנה עמדה בחלון והציצה בחזי הנכנס למרצדס הכסופה שלו, כאב לה שם מאחור, כמו תמיד וכמו תמיד היא גם הייתה מסופקת רק שהפעם היא לא חייכה כמו שאשה שדאגו לעונתה בגדול מחייכת, הפעם היא מהרה רצינית לקלפים הפזורים על השולחן ושלפה במהירות עוד קלף ורק אז, אחרי שהציצה בו, החיוך התפשט על פניה.
כבר למחרת חזי צלצל והפעיל את אותם קשרים שהשתיקה יפה להם. יומיים אחרי אחד מהם התקשר חזרה ומסר לו פרטים ראשונים וגם דרך הטלפון חזי שמע את החיוך הגדול על פניו כשחזי הודיע לו שהשליחה עם 'הכרת התודה' שלו תגיע אליו בשמונה בערב ושהיא תשאר להודות לו עד שיהיה מרוצה.
אחר כך הוא קרא לקטי ונתן לה משימה…
תמר זהבי נכנסה ללובי בניין המשרדים הגדול שבשעה זאת של הערב היה כבר שומם. בת 30 ועדיין לא נשואה, בעצם נשואה למשטרה, לתפקיד שלה, למשימה שלקחה על עצמה לנקות את הרחובות מאותם עבריינים. התפקיד הנוכחי שלה, סוכנת סמויה, היה גולת הכותרת של הקריירה מבחינתה, סוף סוף היא מצליחה לשלב בין התואר בקרימינולוגיה ולימודי ראיית החשבון שסיימה בהצטיינות יתרה.
תמר זכרה את הרגע ההוא לפני כחצי שנה כשהמפקד שלה קרא לה לחדר שלו והציג בפניה תמונות של גבר לא גבוה, אומנם שרירי אבל לא מצדיק את הכינוי חזי הגדול שהדביקו לו, עם חיוך שובה לב והכי פחות הסטראוטיפ שהצטייר בעיניה על עבריין אכזרי כמו שתארו לה אותו. "האיש טפלון" המפקד אמר, "אנחנו לא מצליחים להדביק לו שום עבירה" הסביר והיא שמעה את התסכול בקולו, "ולכן החלטנו לעשות לו אל-קפונה" הוא חייך לשניה ותמר ידעה למה הוא מתכוון, לתפוס אותו על עבירות מס כמו את אותו עבריין מפורסם משיקגו, "ולכן סידרנו לך ג'וב במשרד רואה החשבון שלו ודאגנו שאת תטפלי בתיק שלו".
לא מיד היא קיבלה את התיק שלו. קודם תמר נטמעה במשרד, התידדה עם העובדים, עבדה על תיקים אחרים והצדיקה את ההצטינות שבה סיימה את התואר, רכשה את אמונם עד שכולם הרגישו שזה הכי טבעי כשנתנו לה לטפל גם בתיק שלו. כמה פעמים הם נפגשו אצלה במשרד והפעם הפגישה היא אצלו. מבחינתה התיק סגור, ברור לה מה הוא עושה, איך הוא עובד על כולם, היא תוכל בקלות להוכיח את זה אבל בשביל הצדק וההגינות היא הייתה חייבת את הפגישה הזאת, הפעם היא לא תתן לו להתחמק בטיעון שהוא שכח את המסמכים שביקשה במשרד שלו, הפעם הם נפגשים במשרד והוא יאלץ להראות לה אותם או להודות שאינם.
תמר עמדה ליד דלתות המעלית וחיכתה, היא הרגישה את מבטו של האיש הגדול שישב משועמם מאחורי דלפק הכניסה חורך את עורפה, היא הכירה את המבטים האלה, מבטים שיודעים להעריך אשה יפה ואין ספק שתמר הייתה יפה, חטובה, תוצאה של הרבה שעות בחדר הכושר, שיער בלונדיני גולש, בלונדיני טבעי, היא לא מאלה שצובעות, וחזה גדול וזקוף שאותו היא דואגת להבליט, מכירה את החולשות של הגברים.
דלת המעלית נפתחה ותמר נכנסה לתא הקטן, לא רואה איך האיש שבדלפק ממהר לצלצל ולהודיע שהיא בדרך, המעלית עלתה לאט ותמר ניצלה את הזמן לבדוק שוב במראה הגדולה שלא רואים את מכשיר ההאזנה הזעיר שהתקינה לעצמה בחזיה, נרגעה קצת כשאפילו היא, שיודעת מה ואיפה לחפש, לא הצליחה להבחין ועברה לבדוק את הרשם-קול שבתיק, את השיחה הזאת, כמו כל השיחות הקודמות שקיימה איתו, היא מתכוונת לתעד למשפט.
המעלית עצרה במין רעד כזה והדלת נפתחה, אשה יפה חיכתה לה בחוץ, לבושה צנוע, כל כך שונה מאותן בחורות שראתה איתו בתמונות, "שלום, קוראים לי קטי, ברוכה הבאה" היא הושיטה לה יד ללחיצה, "הבוס מחכה לך" חייכה ותמר לא יכלה שלא להבחין בנימת הכבוד בקולה כשאמרה הבוס ולא את שמו, חזי או חזי הגדול כמו שכולם קראו לו, "תרצי משהו לשתות?" היא שאלה כשעברו ליד בחורה צעירה שישבה ליד שולחן קטן והדפיסה משהו במחשב, מגניבה מבט ומביטה בתמר בחשש.
"לא תודה" תמר הודתה לה והלכה אחריה, "רק הרגע שתיתי" כאילו הרגישה צורך להתנצל. מסביב הכל נראה לה נטוש אבל היא שייכה את זה לשעה המאוחרת יחסית, חזי הודיע שאם הם לא יפגשו עכשיו זה יאלץ להדחות כי הוא נוסע לחו"ל, ותמר אכן אימתה בסוכנות הנסיעות שלו שהוא הזמין למחר בבוקר כרטיסי טיסה, והיא לא רצתה לחכות.
המשרד של חזי היה גדול וצנוע. מצד אחד שולחן כתיבה ועליו מסך מחשב גדול, כסא מנהלים בשבילו ושני כסאות לאורחים מעברו השני, מהצד השני שטח גדול פנוי ושטיח שפרוש אולי כדי להסתיר את הרצפה החשופה, תמונה גדולה של הבבא-סאלי תלויה על הקיר מאחוריו, מזגן עבד בשקט ברקע ותמר שמה לב שאין בחדר חלונות.
חזי קם אליה, "ברוכה הבאה" חייך באותו חיוך כובש שלו ולחץ את ידה, לחיצה חמה ששידרה כוח בלי להפעיל כוח, "אני מעריך מאד שהצלחת להתפנות, שבי בבקשה, תרגישי בנוח" סימן על הכסא שמולו ותמר הופתעה לראות שקטי לוקחת את הכסא השני וספר תהילים קטן שהיה על השולחן ומתיישבת בפינה הרחוקה ומתחילה לקרוא, להתפלל, "אני מקווה שלא אכפת לך" חזי שאל למראה המבט המסוקרן על פניה של תמר, "אני מתחזק ואת יודעת, שלא יהיה חשש ליחוד".
"לא" היא ענתה, דווקא היה לה נוח שהיא לא לבד איתו ותמר הרגישה פתאום יותר בטוחה, "אתה בטח עסוק", היא הביטה בו, מנסה לקרוא את פני-הפוקר שלו, "צריך להתארגן לקראת הנסיעה מחר בבוקר".
חזי התרווח בכסאו ומתח רגליים, "כן" הוא חייך לעברה, "במה אני יכול לעזור לך?".
"אני רוצה לראות את המסמכים שהבטחת" היא עברה מייד לתכל'ס.
"כמובן" חזי הושיט יד למגירה שמימינו ושלף מעטפה עבה וסגורה שעליה כתוב בטוש שחור "תמר", "בבקשה, הכנתי לך אותם" הניח אותה לפניה כשהוא מחייך את החיוך השובה שלו. לרגע נשימתה של תמר נעצרה, לא לזה היא הכינה את עצמה, היא התכוננה להתווכח איתו, לאיים, והנה הוא מוסר לה את מה שביקשה בקלות כזאת, "תודה" היא מילמלה וקרעה בסקרנות את שולי המעטפה, הוציאה את ערימת הנירות שבפנים, הסתכלת במסמך הראשון והפכה לבנה, ידיה התחילו לרעוד, מדפדפת במהירות בין הדפים!
לא מסמכים היו בשקית אלא תמונות. תמונות שלה. תמונות שלה בעירום מחולקות לקבוצות. הקבוצה הראשונה מהמקלחת, עומדת עירומה וראו לה את הכל. בשניה היא שכבה עירומה במיטה ואוננה עם הויברטור הכסוף שלה. בשלישית היא עדיין הייתה עירומה במיטה אבל כבר לא לבד, הפעם הזדיינה במיטה עם החבר שלה, זה שעזב אותה רק לפני שבועים בלי להסביר למה, פעם שוכבת על הגב ברגלים פתוחות והוא מעליה, מזיין אותה, ופעם עומדת על ארבע בדוגי והוא מאחוריה, דופק בהנאה ומשחק לה בציצים, ובקבוצה האחרונה תמונות שלה עם בחורה צעירה, קודם מתנשקת איתה על הבר, נשיקות תאוותניות, לא כאלה של נימוס, ואחר כך שתיהן שוכבות במיטה של תמר עירומות ב-69 לוהט!
"מ…מה…מה זה?" היא גמגמה והרגישה איך היא כמעט מתעלפת.
"תמונות" חזי חייך אליה, "אני חושב שהן שלך, לא?" שאל בציניות, "כי יש לי עוד הרבה כאלה" הוא הוציא עוד ערימה מהמגירה והניח לפניה, "וגם סרטים אם תרצי".
תמר הרגישה את הדמעות בעיניה. "אבל למה?" היא שאלה בקול בוכה.
חזי הזדקף בכסא והמבט המשועשע על פניו הפך בשניה לרציני, "בואי נדלג על הבולשיט" הוא הסתכל להה ישר בעינים, "אני יודע שאת קצינה במשטרה" המשיך בקול שקט ורגוע, "ואני יודע גם למה את עובדת עכשיו במשרד רואי-החשבון שלי" חזי עצר לשניה וראה בהנאה איך התדהמה מתפשטת על פניה ועיניה נפערות לרווחה, "בדיוק כמו שלכם יש את השטינקרים שלכם גם לי יש את השטינקרים שלי אצלכם ותאמיני לי, לא אחד" הוא חייך בהנאה, "ועכשיו אני מבקש שתרדי מכל החקירה הזאת שלך, שתלכי למפקד שלך ותודיעי לו שאני צח כשלג" ולתמר היה ברור מקולו שהמבקש שהדגיש הוא בעצם פקודה.
"תשכח מזה" היא הזדקפה בכסא שלה וראו עליה שהיא עצבנית, "אני לא…"
"את כן" הוא קטע אותה וסובב את מסך המחשב לעברה. תמר ראתה שתוכנת הדואר שלו פתוחה ומוכן שם מכתב חדש למשלוח, מכתב עם מבחר מהתמונות שלה ושל הבחורה, "את תעשי בדיוק מה שאני אומר לך" והפעם קולו היה עוד יותר תקיף והחלטי, "ואם לא" הוא עבר לקול מאיים ותוך כדי כך הצביע עם העכבר על לחצן ה'שלח' בתוכנת הדואר, "המכתב הזה יגיע לכל מי שצריך במשטרה עם הערה שהבחורה שאיתה את מזדיינת היא קטינה".
"לא!" תמר צווחה באימה, עוצרת אותו מללחוץ, "בבקשה לא" היא עברה לתחינה ודמעות מילאו את עיניה, "אני לא לסבית" היא מילמלה, "זאת הייתה הפעם הראשונה שלי, סטוץ חד פעמי" תמר נזכרה איך היא ישבה אז בפאב והברמנית התחילה איתה, מפתה אותה לשתות איתה ולוחשת לה שזה "על חשבון הבית", מעודדת אותה להרים עוד כוסית ועוד כוסית והדבר הבא שהיא זכרה זה שהיא התעוררה בבוקר במיטה שלה ומצאה את עצמה עירומה ומחובקת עם אותה בחורה, גם היא עירומה.
"אני יודע" חזי שוב חייך, "היא לא באמת ברמנית, היא עובדת אצלי ואני שלחתי אותה" הוא עצר, נותן לה להבין מה אמר והמשיך, "אל תדאגי, היא לא באמת קטינה" הוא צחק, "אבל את בחיים לא תמצאי אותה כדי להוכיח את זה"
תמר נראתה מובסת, היא ישבה בכסא המומה, היא ידעה בדיוק מה יקרה אם התמונות האלה יגיעו למח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, והכתובת שלהם הייתה אחת מהכתובות שהיא זיהתה מייד במכתב, "מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה בקול דיי מובס אבל עדיין היה בה שביב תקווה, את הבושה שכולם יראו את התמונות היא אומנם לא תצליח לשנות אבל ההקלטה שהיא עושה לשיחה אולי תצליח להוכיח שזה סתם תיק שהוא תפר לה.
"אוקיי, אם אנחנו מבינים אחד את השני אז אני רוצה שתוציאי לאט, עם שתי אצבעות, את האקדח שלך מהתיק ותניחי אותו כאן, על השולחן".
"תשכח מזה" הכבוד העצמי שלה כשוטרת לא אפשר לה לעשות את זה.
"אני לא מתכוון להשתמש בו אבל אני רוצה שהשיחה ביננו תהיה נעימה יותר וכמו שאת רואה גם לי אין אקדח" הוא חייך, "אל תפחדי, לפני שתלכי אני אתן לך אותו חזרה, מילה של חזי".
אם לתמר היו תכניות לקום ולברוח היא פתאום חשה בקטי שעומדת מאחוריה ושמה את ידיה על כתפה, היא לא הרגישה מתי קטי קמה ונעמדה שם אבל היה ברור לתמר שקטי חזקה ממנה, בטח עכשיו, במצבה.
"את לא צריכה לפחד שאני אפגע בך" חזי חזר לאותו קול רגוע ונעים, "אם הייתי רוצה כבר מזמן היית מריחה את הפרחים מהשורש" הוא הוסיף, מתבדח אבל את תמר זה בכלל לא הצחיק, היא הרגישה צמרמורת קרה וטיפת זעה שיורדת במורד עמוד השדרה שלה כשהאצבעות של קטי התהדקו קלות סביב צווארה. תמר ידעה שאין לה הרבה ברירות והיא הרימה את התיק שלה על הברכים, יודעת שקטי עוקבת מעליה וידעה שהיא לא תהסס ללחוץ אם תעשה תנועה חשודה, דחפה את ידה לתוכו ושלפה ממנו את האקדח שלה, עושה את זה לאט, עם שתי אצבעות כמו שביקש, והניחה אותו על השולחן.
לרגע נעצרה נשימתה כשחזי אחז באקדח אבל הוא רק שלף את המחסנית, החזיר לה אותה והרחיק את האקדח לפינת השולחן, רחוק משניהם, "תודה" הוא הביט לעברה, מחייך את החיוך המרגיע שלו, "עכשיו את האזיקים!"
הפעם היא לא התווכחה איתו, היא שלפה גם את האזיקים והניחה על השולחן, שולחת בו מבט של שנאה.
"ילדה טובה" הוא חייך ודחף את האזיקים לצד האקדח, "עכשיו תראי לי איפה את מחביאה את מתקן הציטוט שלך!"
רעד עבר בגופה. "תשכח מזה" היא מילמלה, משלבת ידים כאילו מגינה על עצמה.
חזי הביט בה, חייך חיוך ציני כזה לעברה ושלח יד לעבר העכבר שעל השולחן, מוביל שוב את החץ במסך ללחצן ה'שלח'.
"לא!" תמר שוב הזדעקה באימה כשהחץ עמד במרכז הלחצן, "בבקשה לא, אני אראה לך" היא התחננה והתחילה לפתוח את כפתורי החולצה.
חזי הביט בתמר כשהיא פותחת כפתור אחר כפתור בידים רועדות, "בפעם הבאה תעשי מייד מה שאני אומר לך" הוא נזף בה כאילו הייתה ילדה קטנה, מדגיש במיוחד את המייד, "עכשיו אני רוצה שתורידי את החולצה לגמרי!".
תמר הסמיקה, ראו שהיא מתקוממת ורוצה לסרב, בחיים היא לא נתנה למישהו לדבר אליה ככה, בטח לא לעבריין כמוהו, אבל עכשיו היא רק הביטה בו עם מבט של רצח בעיניים, נשכה שפתיים וצייתה.
חזי אהב מה שראה, בכל כפתור שנפתח נחשפו השדיים הכלואים באותה חזית תחרה שלבשה והתגלה עוד קצת מהחריץ המפתה שבין שתי הגבעות המפוארות ומהעור הלבן והחלק שלה.
תמר פשטה את החולצה, אוחזת אותה ולא יודעת מה לעשות בה. חזי הבחין במיקרופון הזעיר המתחבא מאחורי סרט החזיה במורד החריץ שבין שדיה ובתנועה מהירה הוא גחן לעברה מעבר לשולחן, אחז בו, רואה את הרעד שעבר בגופה, ותלש אותו במשיכה חזקה.
"יפה, צעד גדול קדימה" חזי התרווח חזרה בכסא והניח גם את המיקרופון ליד האקדח שבצד, , "לפני שתלכי תקחי אותו" הוא חייך אליה, חיוך סרקסטי, "ועכשיו תוציאי בבקשה את מכשיר ההקלטה ותני לי אותו".
תמר ידעה שאין טעם להתווכח, היא הוציאה את המכשיר מהתיק ומסרה לו אותו. חזי שלף מתוכו את סרט ההקלטה, "קחי" הוא מסר לה את המכשיר הריק חזרה וזרק את הסרט לפח שמתחת לשולחן, "תודה" הוא שוב חייך, כאילו מודה לה אבל היתה הרבה ציניות בחיוך וב'תודה' שלו, "אני רואה שאנחנו מתחילים להבין אחד את השני".
"אני לא אגלה לאף אחד" תמר הביטה בו, "אני מבטיחה" השפילה עיניים, "אני נשבעת ב…"
"אני יודע" הוא קטע אותה, מחייך את אותו חיוך נוקשה אבל מרגיע שלו.
"אז אני יכולה ללכת?" תמר שאלה בתקווה.
"עוד לא" הוא חייך, "קודם אני רוצה שנשחק משחק קטן".
רעד עבר בגופה "משחק?" היא שאלה ושמעו את הפחד בקולה.
"כן" הוא התרווח עוד יותר בכסאו.
"ואחר כך תתן לי ללכת?"
"את מפחדת?" הוא שאל חזרה במין הנאה.
"אהה…כן".
"את לא צריכה" הוא התיישר בכסא והביט בה ישר בעיניים, "את מוצאת חן בעיני ואני רק רוצה שנכיר יותר לעומק".
תמר פחדה, אף פעם היא לא הייתה במצב כזה, גם בקורס הקצינים שעברה לא הכינו אותה לכזאת סיטואציה. חזי ישב מולה והביט לה ישר לחזה, מחייך בהנאה ולא מנסה אפילו להסתיר את מבטו, תמר קיללה את עצמה על החזיה שלבשה, חזיה סקסית מתחרה עדינה שלא הסתירה הרבה, אבל מה שהפתיע אותה זה העיקצוצים האלה שהרגישה בין הרגליים, היא הכירה אותם, היא ידעה בדיוק מה קורה לה, איך שהוא הביט לה בציצים פשוט חירמן אותה!
"את לא צריכה לפחד" חזי חזר על דבריו, "אני לא רוצה לפגוע בך".
"אז תן לי ללכת" היא התפרצה.
"אני לא אפגע בך כי אני רוצה שתהיי שלי" הוא הביט בה ישר בעינים.
"בחיים לא!" תמר ניסתה להשמע החלטית.
"עוד נראה" הוא ענה בשלווה וחייך "עוד נראה, עכשיו קומי!"
לרגע היא היססה, מביטה בו באותו מבט של 'אם הייתי יכולה הייתי הורגת אותך' ואז קמה, נעמדה וחיכתה לראות מה יקרה.
"קטי!" חזי קרא לבחורה השניה ותמר הבחינה פתאום שהיא כבר לא עומדת מאחוריה אלא שוב יושבת בפינה עם הספר ומתפללת.
"כן בוס" קטי קמה מייד, הניחה את הספר על הכסא ונעמדה לידה מול השולחן.
"קחי" חזי מסר לקטי את האזיקים של תמר שהיו מונחים על השולחן, "תאזקי אותה!"
"בחיים לא!" תמר צווחה והחביאה את ידיה מאחורי גבה, מביטה בו במבט מפוחד.
חזי רק הביט בה באותו מבט נוקב שלו ושתק אבל תמר הרגישה את הפרפורים בבטן שלה וכאילו מישהו שלט בה, "סליחה" היא מילמלה, כאילו לעצמה, "אבל למה?" היא כמעט פרצה בבכי, "יש לך את כל מה שאתה רוצה, אני אעזוב את החקירה, אדווח שאתה נקי מכל אשמה, יש לך כבר מספיק חומר כדי לסחוט ממני כל מה שתרצה".
"תרגעי" חזי חייך אליה, "אנחנו הולכים להנות במשחק הזה, אני נשבע לך שמה שקורה כאן בחדר נשאר כאן בחדר, אף אחד לא יגלה את זה לאף אחד".
תמר היססה עוד רגע לפני שהושיטה את ידיה קדימה לעבר קטי "בוא נגמור עם זה" היא מלמלה במבוכה, "תעשה את זה מהר ויותר אני לא אחזור לכאן לעולם".
קטי הצמידה את האזיקים לפרקי ידיה ואזקה אותה, אחר כך היא דחפה אותה בעדינות לעבר הקיר המרוחק עד שהצמידה את גבה אל הקיר ואז, בתנועה מהירה וחזקה היא תפסה והרימה את ידיה של תמר באוויר ותלתה אותה על וו שהיה מוצמד אל הקיר, תופסת את השרשרת הקצרה שבין האזיקים בשאקל שהיה שם וכאילו הוכן במיוחד בשביל זה.
"מניאקית!" תמר צעקה, משתוללת, מנסה לשווא לשחרר את עצמה, "תשחרר אותי!" היא פנתה לחזי באותו קול עצבני, "תשחרר אותי, אני קצינה במשטרה, אתה עוד תחטוף על זה! תשחרר!"
חזי קם מהכסא שלו, התקרב וחייך אליה, "אני אוהב שאת ככה" הוא ליטף אותה על לחיה והיא ניסתה לברוח מהמגע שלו, "את כל כך יפה כשאת כועסת" הוא החליק את אצבעו בין שדיה, מלטף, חודר עם שתי אצבעות אל מתחת לבד הדק ונוגע לה בפטמה, ממולל אותה ולהפתעתה של תמר היא הרגישה עד כמה היא נוקשה, מגורה.
"אני אצעק!" היא הזהירה אותו.
"תצעקי, אף אחד לא ישמע" ענה בביטול.
"ההיא שבחוץ" תמר התריסה, "ההיא שיושבת בחוץ בטוח תשמע".
"תנסי" הוא אמר בקול בטוח וחזר וישב בכסא.
תמר צעקה, חזק, "הצילו!" היא צרחה בכל הכוח שלה והביטה בתקווה בדלת אבל כלום לא קרה.
"תנסי שוב, אם את רוצה" חזי חייך, מותח את עצמו בכסא.
"הצילו!" תמר צווחה הכי חזק שיכלה, "הצילו!"
דממה. כלום לא קרה ותמר הבינה שישועה לא תבוא לה מהצעקות והפסיקה להשתולל. חזי שוב קם וניגש אליה, רעד עבר בגופה כשחזי העביר שוב את האצבע שלו בחריץ המפתה שבין שדיה, "ילדה טובה" הוא החליק את האצבע לאורך שפת החזיה וחשף את הפטמה הימנית שלה, פטמה כהה ונוקשה, "הרבה זמן אני מפנטז על הרגע הזה" הוא לחש לה בקול מפתה וחשף גם את הפטמה השניה, "אל תפחדי, אני לא הולך לפגוע בך" הוא ליטף אותה על לחיה.
קטי יצאה לרגע מהחדר. כשהיא חזרה היא כבר לא הייתה לבושה באותו לבוש צנוע שלה, להפך, עכשיו היא הזכירה לתמר את אותן הבנות שראתה במשטרה, חולצת טריקו שחורה, צמודה מספיק כדי שפטמות שדיה הקטנים יבלטו וכולם ידעו שהיא בלי חזיה, ומכנסי ג'ינס הדוקים שהבליטו את גזרתה המושכת ורגליה הארוכות והשריריות. בידיה של קטי הייתה מצלמת וידיאו וחצובה שאותה היא הציבה וכיוונה לעבר תמר, "מניאקים" תמר לחשה אבל היא ידעה שבמצבה הנוכחי אין לה הרבה מה לעשות נגד זה, "סוטי מין" היא לחשה כשראתה איך קטי מחברת את המצלמה למסך המחשב ומסובבת אותו אל עבר חזי.
"זה למזכרת, אני מבטיח לך שאף אחד לא יראה את זה" ולרגע נשמע כאילו חזי מתנצל.
"כן, בטח" תמר ענתה בקול ספקני, "מניאק, סוטה מין, בטח תשב ותאונן עם זה".
"זה בדיוק מה שאני אוהב בך" הוא חייך, ניגש אליה וליטף אותה שוב, "תמיד רציתי לשלוט באשה חזקה ומושכת כמוך" הוא חזר והתיישב בכסא שלו, "קטי, תפשיטי אותה".
שערה של תמר הסתמר כשהיא ראתה את קטי שולפת אולר קפיצי מכיסה האחורי ופותחת אותו, "שלא תתקרבי אלי עם זה" היא צווחה בקול היסטרי והתחילה להשתולל.
"תרגעי" קטי חייכה אליה, "זה רק לחזיה שלך" היא חתכה במהירות את שתי הכתפיות של החזיה, "מצטערת" היא ציחקקה, "אין מה לעשות, הבוס רוצה לראות אותך עירומה והידים שלך קשורות" היא משכה עם האצבע את הסרט הדק שחיבר בין שני חלקי החזיה, "אל תזוזי!" קטי החליקה את הלהב בין הסרט וגופה של תמר ומשכה, חותכת את סרט הבד הקטן והחזיה נפלה לרצפה, מגלה את שדיה לעין כל.
קטי קיפלה את האולר והחזירה אותו לכיסה האחורי, אחר כך היא פתחה את מכנסיה של תמר ומשכה אותם למטה, ירדה על ברכיה ואותתה לתמר וזאת הרימה רגל אחר רגל ונתנה לה להוריד לה אותה.
תמר לא האמינה שזה קורה לה, שמשפילים אותה והיא מתחרמנת מזה! היא הסמיקה כעגבניה בשלה, לא רק שהיא ניצבה עכשיו לפניהם באותו חוטיני זעיר שלא כיסה הרבה היא גם ידעה שהם רואים בברור את כתם הרטיבות שעליו ואת הפטמות שלה שהתקשו והזדקרו, הסימן הטוב ביותר לזה שהיא מגורה ברמות. "מישהי פה חרמנית, בוס" היא שמעה את קטי מצחקקת כשהיא אוחזת את החוטיני שלה ורעד עבר בגופה כשהיא משכה אותו מעליה, מורידה אותו עד קרסוליה במשיכה אחת חזקה ושוב מאותתת לה ותמר מציתת, מרימה רגל ונותנת לה להוריד לה אותם לגמרי.
קטי נעמדה מאחורי המצלמה וכיוונה אותה אל תמר, מתמקדת בה. חזי סובב את מסך המחשב לעבר תמר והיא ראתה את עצמה עומדת עירומה, ידיה מורמות ותפוסות מעל ראשה ואין לה שום אפשרות לכסות את הפרטיים שלה. קטי התמקדה בערוותה החשופה ותמר הרגישה שזה דווקא מחרמן אותה, שהיא הופכת עוד יותר רטובה, שטיפה מתחילה לנזול משפת הכוס ולהחליק לאורך רגלה.
חזי קם ממקומו והתקרב אליה, "וואו, את מיוחמת עלי" הוא ציחקק ותפס לה בפטמות, משחק בהן, "זאת הסיבה שהן כל כך קשות, נכון?" הוא מולל אותן בין אצבעותיו.
"לך לכל הרוחות" תמר הטיחה בו.
"אל תתעצבני, אנחנו רק הולכים להכיר אחד את השני בצורה יותר אינטימית" והוא תפס את הפטמה הנוקשה בשפתיו והתחיל למצוץ אותה, משחק בה עם הלשון, נוגס קלות ועובר לפטמה השניה, מטפל גם בה עד שגם היא התקשתה עוד יותר ואז אחז בהן באצבעותיו והחל צובט אותן בחוזקה. כאב לה ותמר נשכה שפתיים שלא לצעוק. "חשבתי שאמרת שאתה לא הולך לפגוע בי" היא סיננה בין שיניה וניסתה להשמע רגועה, לא לתת לו את ההנאה שהוא אכן מכאיב לה.
"אני לא פוגע בך" הוא חייך, "אני רק מענג אותך ואת עדיין לא מבינה את זה אבל אם את רוצה לשים לזה סוף אז פשוט תספרי לי מי המלשין שלך אצלי".
"בחיים לא!" תמר מיהרה להשיב.
חזי חייך ושוב ליטף אותה על הלחי, "כל הכבוד, תמיד רציתי לבחון עד כמה את קשוחה" הוא צבט אותה שוב בפטמה ועזב שולח יד אל בין רגליה, מלטף ברכות עם האצבע את שפתי הכוס הנפוחות שלה, משפשף בעדינות, מחייך ומרגיע, מחרמן אותה עוד יותר ותמר לא האמינה עד כמה היא מתגרה מהמגע שלו, "לא" היא אמרה לעצמה, "זה לא קורה לי" אבל כבר מזמן היא לא שלטה בעצמה, היא הייתה כל כך מגורה שלא רצתה שיפסיק!
חזי המשיך, בעדינות, מחייך אליה, "תפשקי רגלים" הוא לחש לה כשהוא מפשק ברגלו את רגליה והיא צייתה, מפשקת ומתמכרת לליטוף העדין, מרגישה שעוד רגע היא גומרת ומנסה להסתיר, לא לתת לו את ההנאה שהוא עושה לה את זה ואז הוא סטר לה! סטירה חזקה על הכוס הכל כך מגורה שלה, מכה בכף ידו על שפתי הכוס הרגישות שלה, סטירה ומייד עוד סטירה ותמר עשתה כמיטב יכולתה שלא לצעוק מכאב, "עכשיו תגלי לי?" הוא לחש בקול מפתה.
"אף פעם" תמר גנחה.
חזי חייך, היא הייתה יותר קשוחה משחשב והוא אהב את זה, זה גירה אותו והוא הרגיש איך הזיין שלו נמתח עוד יותר ומאיים לקרוע את מכנסיו, חזי אהב לשלוט בנשים שלו אבל הוא גם אהב שהן לא יהיו כנועות מדי, "שלב ב'" הוא לחש לה ודחף לה את האצבע המלטפת עמוק לכוס הרטוב שלה.
"בן זונה, אמרת ש…"
"אמרתי שאני אענג אותך" הוא קטע אותה וחייך, מתחיל לפמפם לה בכוס הרטוב, "ואני רואה שאת נהנית ממה שאני עושה לך"
"תשכח מזה" היא חרקה שיניים אבל בתוכה היא ידעה שהוא צודק, שהיא מתחרמנת, שהיא מתגרה ממה שהוא עושה לה, שהיא מיוחמת כמו שלא הייתה אף פעם והכי גרוע, היא רוצה שהוא ימשיך, שהוא יגע לה שם עוד ועוד!
חזי פמפם אותה במרץ, דוחף את האצבע עמוק לכוס הבוער שלה, אחר כך הוא דחף עוד אצבע והתחיל לתופף על הדגדגן הנפוח שלה, קודם בעדינות, מגרה אותה עוד יותר עד שגניחת הנאה חמקה מפיה, "בן-זונה" היא מילמלה ועצמה את עיניה וחזי ידעה שהיא בדרך לאורגזמה שלה ואז, שניה לפני השיא, הוא תפס את הדגדגן המגורה והנפוח בין שתי אצבעותיו וצבט, צבט חזק, דוחף אותה לנקודה שהכאב היה כבר בלתי נסבל ו…"זאת סיגלית" היא צווחה באימה.
"רק היא?" חזי חקר וצבט עוד יותר חזק.
"כן! איי!! נשבעת לך, רק היא!!" תמר פרצה בבכי, "לא!" היא התחננה כשהרגישה שהוא הולך להוציא את היד, "בבקשה" התחננה וסגרה את רגליה על ידו, מאוננת עליה, לא מאמינה למה שהיא עושה אבל לא יכולה להפסיק לשפשף עד שגמרה, בקול, לא מתאפקת.
חזי נתן לה לגמור, מחייך. "תודה" הוא הרים את ראשה שנשמט והביט בה ישר בעיניים, "את רואה, זה לא היה כל כך נורא, אמרתי לך שאת תהני והנה גמרת" הוא חייך לעברה והציג בפניה את האצבע הרטובה ששלף מתוכה.
תמר התנשפה בקול, מזיעה, מסמיקה כולה, "מה תעשה לה?" היא שאלה בחשש, מעכלת את מה שעשתה.
"את מכירה אותה? ראית אותה פעם? נפגשתם?"
"לא, רק בטלפון" תמר ענתה, עדיין מתנשפת בכבדות.
"אל תפחדי" חזי חייך לעברה, "הבוקר היא סיפרה לי" הוא הוסיף, "אבל בלי עונש בכלל היא לא תצא מזה!" הוא השלים בקשיחות וסימן לקטי עם הראש וזאת פתחה את הדלת וקראה "סיגלית!"
סיגלית נכנסה כשכולה רועדת מפחד ותמר ראתה שזאת הבחורה הצעירה שישבה בחוץ כשהיא נכנסה והדפיסה משהו במחשב. סיגלית הביטה בה בעינים פעורות, אחר כך בחזי ואז פרצה בבכי וירדה על ברכיה לפניו, "לא, תסלח לי, בבקשה, אני נורא מצטערת, הם סחטו אותי, הם שלחו לי את העובדת הסוציאלית שאיימה לקחת לי את התינוקת שלי, בבקשה, זה לא יקרה לי יותר, אני מבטיחה, אני נשבעת לך, בבקשה, תסלח לי, סליחה, סליחה" והיא אחזה בכף ידו של חזי ונישקה אותה.
חזי משך את ידו ממנה כאילו הייתה מצורעת. "סיגלית, סיגלית, מה נעשה איתך" הוא נאנח.
"סליחה, סליחה, אני מבטיחה" היא שוב התחילה באותו קול בכייני.
"שקט!" הוא עצר אותה והיא השתתקה, חונקת את הבכי שלה, "את יודעת מה אנחנו עושים לשטינקרים שמזמרים למשטרה?"
"כן" היא ענתה באימה ותמר ראתה שהיא מחווירה כסיד ופתאום הלמה במוחה המחשבה שאולי חזי הולך לירות בסיגלית עם האקדח שלה המונח על השולחן ולסבך אותה עוד יותר במה שהיא כבר ממילא מסובכת עד הצוואר.
"אז הפעם אני לא אעשה לך את זה, בגלל שביוזמתך באת וסיפרת לי" חזי ליטף את ראשה של סיגלית, מרגיע, והיא שוב ניסתה לנשק את כף ידו ללא הצלחה, "אבל בלי עונש אי אפשר, את צריכה לזכור את זה!" חזי הוסיף בקשיחות.
"תודה בוס" היא שוב ניסתה לנשק את ידו אבל הוא משך אותה ממנה, "עד שאני לא אסלח לך אני לא מרשה לך לקרוא לי בוס!" הוא גער בה.
"אני מצטערת, כל מה שתרצה, אני אמצוץ לך".
"למצוץ לי זה פרס ולא עונש" חזי פרץ בצחוק וקטי אחריו, "וחוץ מזה את מוצצת לי גם ככה בכל פעם שאני אומר לך".
"אז אני אעשה כל מה שתגיד לי, הכל".
"גם זה לא עונש, גם את זה את ממילא עושה" הוא המשיך ללטף את ראשה, "עונש צריך לכאוב! שתזכרי אותו!" הוא אחז בחוזקה בשערה ומשך את ראשה לאחור שתביט בו, "רגע" הוא עשה את עצמו חושב לפני שהמשיך כשחיוך על פניו, "אולי נספר לבורר מי גנב מקופת הצדקה של בית הכנסת שלו?"
סיגלית הפכה לבנה, "בבקשה, לא" היא פרצה בבכי, "הוא יהרוג את בעלי, אתה מכיר אותו, הוא ישבור לו את הרגלים והידיים ואתה יודע שכדורגל זה הדבר היחיד שהוא יודע לעשות".
"אז אולי נקעקע לך על המצח כמו שעשינו לזמר ההוא" הוא חייך לעברה, חיוך ציני כזה.
"לא, בבקשה, אני מתחננת" היא צווחה באימה.
"אז מה את מציעה?"
"בוס" קטי התערבה פתאום, "אולי נעשה לה כמו שעשינו לפרלה-פה-גדול אחרי שלכלכה על האלמנה".
"לא בבקשה" סיגלית שוב התחננה ושמעו את הפחד בקולה, היא הייתה אז בקפה של רוסו כשהם הענישו את פרלה-פה-גדול לפני כולם, "בבקשה, סליחה, אני מתחננת" המשיכה והשתתקה ברגע שחזי סימן לה לשתוק עם האצבע.
"מה דעתך?" חזי שאל וחייך לעברה.
"בבקשה, לא, זה כואב" היא התחננה.
"זה עונש ועונש צריך לכאוב שיזכרו אותו" חזי ענה בקשיחות, "כמה נתנו אז לפרלה?" הוא שאל את קטי.
"עשר"
"וכמה מגיע לה?"
"בבקשה, רחמים" סיגלית הזדעקה עוד לפני שקטי הספיקה להגיב אבל נראה שזה לא השפיע על קטי, "תלוי בוס, אם היא תשבע לך אחר כך עם כל הטקס אז חמש ואם לא, עשר לפחות!"
"אני אשבע" סיגלית מיהרה להודיע, "עם כל הטקס, כל מה שתגידו לי, בבקשה"
"אוקיי, חמש, תתכוננו" חזי זרק לעבר סיגלית וקטי והתיישב על השולחן, מחכה.
