חופשה קצרה בכפר

חליבה 

המראה שנגלה לעיניי דרך החריץ שבקיר הרפת הפנט אותי, עמדתי כפופה מעט, נשענת על קיר העץ, מתאימה את עצמי לגובה החריץ שבקיר, והסתכלתי מוקסמת בברוך, בעלה של שרה דודתי, אחותה של אימי, שמזיין במרץ בחורה שעמדה כפופה, כמעט כמו שאני, נשענת על צינור הברזל המפריד בינם לבין הפרות שעומדות מחוברות למכונת החליבה המוצצת מעטיניהן את החלב בקולות יניקה חזקים, בחורה שלא הכרתי.

היו לה שדיים גדולים, לבחורה, כמעט כמו לפרות שחלבה, תלויים תחתיה, מתנדנדים לקצב נעיצותיו החזקות של ברוך, משמיעים צליל עמום בכל פעם שמכים בגופה, צליל שמצטרף למקהלת גניחות ההנאה של שניהם, ברוך והיא, גניחות חנוקות, כאילו מנסים שלא ישמעו, שלא למשוך תשומת לב.

ברוך אחז בשתי ידיו במותניה ופמפם אותה, נועץ במכות אגן חזקות את אברו במעמקיה, אגנו מכה בישבנה, עוד צליל שמצטרף למקהלה, ובכל תקיעה כזאת גונח “כן” ארוך ונועץ, נצמד חזק לאחוריה ומשחרר, לוקח אוויר… ושוב נועץ בה את שרביטו במכה חזקה הסוחטת ממנה עוד גניחת “כ-ן-ן-ן” ארוך של הנאה.

הרגשתי איך אני מתחרמנת, העקצוצים בין רגליי בישרו לי שאני רטובה, הכרתי את זה, את ההרגשה שמזיינים אותך, שעושים לך נעים שם בפנים, כבר מזמן לא הייתי בתולה.

הייתי כל כך שקועה שלא הרגשתי שמתקרבים אלי מאחור עד ששתי ידים חסונות אחזו בי, אחת עוטפת בחוזקה את מותניי והשניה מכסה את פי, חונקת את צעקת ההפתעה שלי “מציצים… אה?” שמעתי קול לוחש באוזני וכמעט שקיבלתי שבץ, “תרגעי, זה אני” זיהיתי את קולו של ציון, הבן של דודתי, “למי את מציצה??” התכופף ונצמד אלי מאחור, מציץ גם הוא דרך החריץ שבקיר ומסתכל איך אביו מזיין בלהט “יופי, שוב אבא שלי מזיין את רויטל, מכירה אותה?” המשיך ושאל, עדיין חוסם את פי ואני נענעתי ראשי בשלילה.

“זאת רויטל, הבת של השכנים שעובדת אצלנו ברפת” הסביר “נימפומנית, בת 30 ועדיין לא נשואה, התימניה עם השדים הכי גדולים שאני מכיר, גם אני מזיין אותה!” התפאר ושמעתי את הגאווה בקולו “תגידי, אם אני אעזוב את היד תהיי בשקט?”

“כן” עניתי שוב בתנועת ראש והוא עזב, עדיין נצמד אליי מאחור ומחזיק חזק במותניי, נשמתי נשימה עמוקה, לוקחת אוויר והרגשתי את היד שהתפנתה מפי חודרת אל מתחת לחולצת הטריקו שלי, מושכת למעלה את החזיה, משחררת וחופנת את שדיי האגס שלי שהשתחררו מכלאם.

“מה אתה עושה?” לחשתי בזעם.

“ש…” לחש חזרה והמשיך למזמז אותי “וואו… תראי מה הוא עושה לה” החזיר אותי לנעשה בתוך הרפת “תראי איך הוא טוחן אותה, אני בטוח שגם את לא היית מתנגדת!”

התרגזתי, סבא שלי היה אומר שמהאמת מתרגזים והאמת שהוא צדק, הייתי מגורה בטירוף, חרמנית אש, ומה שהייתי צריכה עכשיו זה באמת שמישהו ינענע אותי, יזיין אותי בחוזקה, יתקע אותי טוב טוב ויביא לי את האורגזמה שלה אני כל כך מיחלת.

ציון היה חרמן לא פחות ממני, אפילו מבעד לבד העבה של הג’ינס שלבשתי יכולתי להרגיש את הזיין שלו נלחץ אל החריץ שבין פלחי ישבני, איבר זכרות לתפארת המתחכך ודוחף את בד המכנסיים הצמודים לגופי, כלי גדול ונוקשה שרוצה רק דבר אחד, להכנס בי ולזיין.

“רוצה גם?” לחשתי לציון בקול מתגרה.

“כן” הרגשתי איך הוא לש בתאווה את השד שלי החפון בכף ידו המסוקסת, משחק בפטמה שהפכה קשה ורגישה, “מאד” התנשף “מת להשחיל אותך”.

פתחתי את המכנסיים, דוחפת אותם למטה בשתי ידיי, מרגישה איך גם הוא מאחורי עושה אותו דבר, מוריד את מכנסיו, לציון לא היה זמן, בער לו, במהירות משך את תחתוני הביקיני שלי, כמעט קורע אותם מעליי, והצמיד את עטרת הזיין שלו אל בין שפתי הכוס הרטובות, מכוון, משפשף בחריץ הרטוב, נותן לי להרגיש מה מחכה לי ותוקע אותי בתנועת אגן חזקה.

לא נולדתי בכפר, אני גם לא חיה בו, הכל התחיל כשחזרתי מהמכינה הקדם צבאית ואמא שלי שלחה אותי לחופשת קיץ אצל אחותה בכפר.
פעם, כשהייתי ילדה קטנה, זה היה הבילוי האהוב עליי, אז זו נראתה לי החופשה הכי מפנקת שיש בעולם, אבל מאז גיל 15 לא הגעתי לכאן יותר, הבילויים בעיר, עם החבר’ה, קסמו לי יותר.

לא התגייסתי ישר אחרי שסיימתי תיכון כמו מרבית חברותיי, דחיתי את הגיוס בשנה והלכתי למכינה קדם צבאית, יצאתי לשנה של חיזוק וביסוס האמונה והציונות, עיון מעמיק ויסודי בבעיות העם והמדינה, התרבות והחברה, הכשרה לקראת שירות מלא ומשמעותי בצה”ל, רציתי להיות לוחמת! ואפילו במנילה, אותו שאלון העדפות לקראת גיוס, ביקשתי להתגייס לקרקל!

הגעתי למכינה בתולה ויצאתי שרליל’ה… לא!! שלא תבינו לא נכון, זה לא מה שהם מלמדים שם במכינה! חס וחלילה! אבל ככה זה יצא, קבוצת בני נוער ביחד, ההורמונים משתוללים, שבוע החזקתי מעמד ואמרתי לא, עד שהתמסרתי לדוד, החתיך השרמנטי מאיזה התנחלות לא חוקית בגדה שפיתה אותי עם פסוקים משיר השירים, התחיל תמים, מה יפו דודייך, ואחר כך התחמם ונתתי לו לרדת לגני, לערוגות הבושם שלי, לבתק את בתוליי על הספה הישנה בפינת הזולה ולגלות לי את טעם ההנאה שבסקס, להשאיר אותי עם טעם של עוד… והרבה.

אהבתי את זה, את השפשוף של זיין נוקשה בין שפתי הכוס המגורות שלי, את החמימות שמציפה מבפנים כשגומרים בתוכי, את הזיקוקים מול העיניים כשאני מגיעה לאורגזמה ואת ההרגשה שאחרי זיון טוב.

שכבתי בלי סוף, עם כל מי שבא לי, אבל תמיד אני היא זאת שקובעת! טועמת מהכל, גם בנות! למזלי הטוב אמא שלי היא אמא מודרנית והיא דאגה לי, אולי חזתה את הנולד או סתם החליטה שהגיע הזמן, ולפני שיצאתי למכינה הלכה איתי לרופאת נשים, לביקורת שגרתית כדבריה, דאגה לי לגלולות שאותן התחלתי לקחת באופן קבוע, משוחררת וחופשיה לחגוג כאוות נפשי.

לא סתם אמא שלי קמה ושלחה אותי לכפר! גדליה, השכן מהקומה שמעליי, גילה לי שהוא שמע שאמא שלי סיפרה לאמא שלו שהיא חוששת, שהיא לא מצליחה לישון בלילות, שאני חוזרת מהבילוי מאוחר בלילה, או אולי יותר נכון להגיד מוקדם בבוקר, “היא מסתובבת עם פושטקים” נשבע לי גדליה שהיא אמרה לאמא שלו “ערסים שמנסים לתת לה סמים ולנצל אותה” המשיכה והסבירה לאמא שלו “בכפר יותר בטוח, בכפר לא עושים דברים כאלה”.

גדליה היה קטן ממני בשנה, רק עכשיו בן 18 אבל למד בכתה שלי, גאון שקפץ כתה והיה קופץ עוד אחת אם אמא שלו לא היתה מתנגדת. בדיוק כמוני גם גדליה עדיין לא בצבא רק שהוא לומד בתוכנית מיוחדת לגאונים כמוהו בטכניון.

אמא שלי שנאה את גדליה, בעצם כולם שנאו את גדליה, היה בו כל מה שצריך בשביל לשנוא, גאון מתנשא וחנון מעצבן, נודניק אמיתי, פרצוף מחוצ’קן ברמות, כזה עם ראשים לבנים מגעילים, משקפי עיגולדים עבים שעשו לו עיניים גדולות, קול צווחני שבא להכניס לו סטירה, חסר חוש הומור… בקיצור אף בת לא הסכימה להתקרב אליו, בטח שלא לתת לו לגעת בה, ואם הוא לא הלך בינתים לאיזו זונה בתחנה המרכזית הישנה ושילם לה אז הוא עדיין בתול עד הרגע הזה.

גם אני לא בדיוק סבלתי אותו, את גדליה, אבל מה… ניצלתי אותו לצרכיי!

את הציון תשע בביוטופ קיבלתי רק בזכותו, כל חלקי בהכנת הביוטופ היה לעבור ולתקן במקומות שהוא התבלבל וכתב בלשון זכר ולא נקבה. את הציון הגבוהה במתמטיקה אני חייבת רק לו, פיזיקה לא הייתי עוברת בחיים בלי ההסברים שלו, בטח לא בציון 8 המכובד, בקיצור אני חייבת לו והוא ידע את זה, ידע וניצל.

לשכב איתו לא הסכמתי, גם עכשיו! גם לי יש קווים אדומים! מבחינתו אני עדיין בתולה, סיפרתי לו שאני שומרת באדיקות את בתוליי לבעלי והמצחיק הוא שהגאון שלי קנה את זה.

את המידע על מה שאמא שלי אמרה לאמא שלו לא קיבלתי בחינם, קניתי! כמו תמיד, ישבתי מולו על כסא בחדר שלו כשהוא כורע לפניי על ברכיו, מכנסיו מופשלים ועיניו נעוצות בי, חיכה עד שאני הרמתי את החולצה והתחיל לשפשף את הזין הקטן שלו, אני יושבת ככה, כששדיי האגס הזקופים שלי חשופים, משחקת לעצמי בפטמות והוא מולי מאונן, עושה ביד, משפשף לעצמו במרץ, מביט בחזה המדליק שלי, זקוף גם בלי חזיה, ונוהם נהימות הנאה שהולכות ומתגברות, גדליה לא היה צריך הרבה כדי לגמור, גומר ומשפריץ, משפריץ ומחייך כאילו רק הרגע קיבל את הזיון של חייו.


ציון טחן אותי מאחור מהר וחזק, עמדתי בפישוק, מכופפת ומציצה לזיון שברפת, הזיין שלו מפמפם בתוכי, משתפשף בין שפתי הכוס שהתנפחו מתאווה, מחליק בין דפנות נרתיקי המשומנות, מתוחות סביב האיבר הגדול שלו, מתכווצות ועוטפות אותו.

הרגשתי איך הזיין של ציון נמתח בתוכי וידעתי שהוא עומד לגמור, ברפת אבא שלו גנח בקול, מעודד את רויטל, העובדת שלו, לגמור “בואי” נמתח כולו, נצמד אליה חזק מאחור “בואי, אני גומר” המשיך והרגשתי איך גם ציון נמתח בתוכי.

“אל תברח!” לחשתי לו “תגמור לי בפנים” המשכתי, מרגישה את פעימות הזיין שלו בתוכי “אני רוצה להרגיש אותך” הוספתי כדי להיות בטוחה ששמע “כן…” גמרתי ולחשתי בהנאה, חונקת בקושי גניחת הנאה קולנית ומסתכלת בשדיה של רויטל המשתוללים כאילו קיבלו חיים משל עצמם.

ברוך, האבא, גמר בקול, אוחז חזק במותניה של רויטל, נצמד וקופא במקומו “כן” ארוך ומהחיוך שעל פניו היה ברור שהוא גמר ורגע אחרי הרגשתי את ציון, בנו, נצמד גם הוא לישבני, גוחן ומחבק אותי וידו מועכת את שדיי, “הנה זה בא” לחש לי באוזן ואחריו בא “כן” ארוך, בדיוק כמו של אביו, והוא השפריץ, הרגשתי אותו גומר בתוכי, מציף אותי בזרמתו החמה.

ציון לא נתן לי הרבה זמן להתאושש, בקושי סידרתי את בגדיי והוא משך אותי אחריו “בואי” התרחקנו מהרפת, עולים על השביל וחוזרים חזרה, הפעם מגיעים מסודר, מהדלת “הגענו” צעק מרחוק, כאילו מתריע בפניהם.

כשנכנסנו הם נראו תמימים כל כך, רוחצים את העטינים ומצמידים את אשכול החליבה לקבוצה חדשה של פרות.

“שלום” קצר וציון הצטרף, התחיל לעבוד, משחרר פרה אחת ומחבר את השניה, עמדתי והסתכלתי עליו, בפעם שעברה שהייתי כאן הוא סיים י”א ועכשיו הוא כבר אחרי צבא, בחור יפה, הרבה יותר שרירי ושזוף ממה שזכרתי, עובד וחוסך עוד קצת כסף לקראת הטיול הגדול בדרום אמריקה “חלבת פעם?” קטע אותי ממחשבותיי “בואי, אני אלמד אותך” המשיך בלי לחכות לתשובה “זה קל”.

ציון נעמד מאחורי כשאני בינו ובין הפרה, נצמד, אוחז את הצינור בידו והתחיל להסביר לי “קודם את שוטפת” השפריץ מים באקדח המחובר לצינור גומי גמיש על עטיני הפרה “טוב טוב, שלא ידבקו במחלות בעטין” המשיך להסביר, הניח את הצינור ולקח אשכול חליבה, מצמיד אחת אחת את כוסיות הנירוסטה המבריקות לעטינים, בודק שנתפסו טוב בוואקום, רושם את שם ומספר הפרה בטופס המוצמד למיכל “וזהו מתחילים לחלוב” לחץ על עוד כפתור, העטינים רעדו וקול יניקה נשמע “פשוט נכון?”

הצטרפתי לחליבה, עבדנו ככה בערך שעה, רויטל וציון עושים כאילו תחרות מי חולב יותר מהר, מי מספיק יותר פרות כשברוך גוער בהם לשווא “תפסיקו!” ואני הרבה מאחור, בכלל לא בליגה שלהם.

הייתי שקועה בלשטוף את העטינים לפרה שהתכוונתי לחלוב כאשר רעש של משהו כבד נופל נשמע בחלל הרפת.

הסתובבתי וראיתי כד חלב גדול שנפל וכל החלב נשפך, המחשבה הראשונה שעלתה לי היתה לצחוק, נזכרת במשפט המפורסם “לא בוכים על חלב שנשפך” אבל המבט הרציני של ברוך מחק את החיוך שהתחיל להמרח על פני.

דווקא רויטל חייכה, מין חיוך ממזרי כזה, עושה עצמה שקועה בעבודה ומסתכלת מהצד על ציון שעמד ושתק.
חשבתי שברוך, האבא, יצעק עליו אבל לא, הוא לא צעק, רק שאל בקול הבס העמוק שלו “אתה יודע מה עושים ל..” לא השלים את המשפט.
“כן” ראיתי את ציון עומד מבויש, מסמיק משהו, “אני יודע, אבל” פזל לעברי וסימן לאביו בראשו שגם אני פה.
“דנה”, רעם קולו של ברוך לעברי “תחזרי הביתה ותודיעי לשרה שתכין את ארוחת הערב, אנחנו כבר באים! גם רויטל!”
התחלתי ללכת, תמימה, לא מבינה שבעצם מגרשים אותי, “תציצי” סינן לי ציון בין שיניו כשעברתי לידו “כדאי לך”.

ברגע הראשון לא הבנתי ורק בחוץ נפל לי האסימון, עשיתי כמו שציון עשה קודם, התרחקתי בשביל ורק אחרי הסיבוב התגנבתי בשקט חזרה, מגיעה מאחור לעבר החריץ שבקיר. הצצתי ונדהמתי, נפלתי ברצפה, פיזית לא מטפורית, המראה שהתגלה בפני מבעד לחריץ שבקיר היה מדהים עוד יותר מהמראה של ברוך שזיין את רויטל, קמתי חזרה ושוב הצצתי, לא מאמינה למראה עיניי.

ציון עמד ונשען על צינור הברזל המפריד בינם לבין הפרות, בדיוק כמו שרויטל עמדה קודם, מתכופף קדימה, מכנסיו ותחתוניו משוכים למטה, חושפים את ישבנו המוצק שמשולש לבן בולט על רקע העור השזוף, מסמנים את אותו אזור שבגד הים מכסה, ואביו עומד מאחוריו כשחגורת מכנסיו בידיו ומצליף בו.

“ארבע” ספר ציון כששוב נחתה החגורה על ישבנו, חורצת פס אדום בעור הלבן, “חמש” הכריז ושמעתי את הכאב בקולו כשעוד פס אדום נמרח על ישבנו.

הסתכלתי על רויטל, עומדת מול אחת הפרות, כאילו חולבת, כאילו זה לא עניינה אבל בעצם מסתכלת בעניין כשחיוך של הנאה על שפתיה. מהזווית שלי יכולתי לראות היטב את היד שתקועה בין רגליה, האגרוף שנלחץ ומשפשף את ערוותה, רויטל היתה חרמנית ולהפתעתי גם אני.
“שש” הודיע ציון כשעוד הצלפה נחתה על ישבנו, מסתכל לעברי, לעבר החריץ שבקיר וכנראה הבחין בי כי חיוך קטן נמתח על שפתיו, קורץ לעברי… “שבע” צעק בכאב וחזר להסתכל ברצפה.

להפתעתי הרגשתי שגם אני מתחרמנת, הסתכלתי מוקסמת בישבנו הלבן שפסים אדומים חורצים אותו ונדלקתי, שלחתי יד וכמו רויטל לחצתי באגרופי על ערוותי, לא דוחפת את היד לתוך מכנסיי אבל לוחצת ומשפשפת, מאוננת, לא הייתי צריכה הרבה והרגשתי את הפיצוץ המוכר בבטן, הזיקוקים מול העינים, הרעד בכל הגוף ו…גמרתי, גמירה מתוקה כל כך.

“תשע” צעק ציון, את שמונה כנראה פספסתי כשגמרתי, הסתכלתי עליו נדהמת, עמד לו, לציון, זיין גדול ומתוח לתפארת מדינת ישראל, תלוי ומתנדנד בין רגליו. לא חיכיתי לעשר, ברחתי, רצתי הביתה מנסה לסדר את נשימתי. “דודה” צעקתי כשנכנסתי לבית “הם כבר מגיעים וביקשו שתכיני ארוחת ערב” המשכתי “אני הולכת להתרחץ” מהרתי לחדר, לוקחת בגדים נקיים מהמזוודה, ומשם ישר למקלחת, נותנת למים החמים לשטוף את גופי, עוצמת עיניים, חושבת על מה שהיה ומנסה להרגע.

כשירדתי כולם היו כבר בבית, ברוך וציון ישבו סביב שולחן האוכל הגדול, מדברים בשקט כאילו כלום לא קרה, רויטל עוזרת לשרה להניח על השולחן את האוכל שהכינה.

הארוחה עברה גם היא בשקט, אוכלים ומדברים על הכל, שרה מספרת שרן, הבן השני שלהם, צלצל מהצבא וגם השבת הוא לא יגיע, ברוך ביקש שאספר לו על המכינה שבה הייתי. אחר כך רויטל הלכה, אני עזרתי לשרה לפנות ולהכניס למדיח וברוך וציון עברו לסלון ושיחקו כדורגל בפלייסטיישן, צועקים כמו שני ילדים קטנים, כמו שני חברים שמשחקים, מתעלמים לחלוטין ממה שהיה ברפת, אין אפילו שמץ של רמז לגבי ההצלפה שברוך העניק לציון, כאילו לא היה.

הלכתי לישון מוקדם, הייתי עייפה והתנדבתי לעזור בחליבת הבוקר, שרה העירה אותי בשעה ארבע, ארבע בבוקר! בדרך כלל בחופשה כשאני בבית אני רק הולכת לישון בשעה כזאת. הפעם גם שרה הצטרפה, ציון לא, מתוכנן לעבוד בשדות עם הטרקטור. רויטל הגיעה כמה דקות אחרינו ויחד חלבנו, בשקט, מרוכזים, גומרים הולכים.

את היום ביליתי בבריכה, קוראת ספר ששרה נתנה לי, “בשלוש דרכים” של יהושע בר יוסף, ומשתזפת, מתחממת ומזיעה, נכנסת למים להתקרר ושוב קוראת, מרותקת ולא יכולה להפסיק.

גם בערב הצטרפתי לחליבה וגם הפעם זה עבר בשקט, הפעם רויטל לא הצטרפה לארוחת הערב שאחריה ציין ציון שהוא הולך לחבר ושאל אותי אם אני רוצה לבוא. היה משהו בקולו שהצביע שזאת רק שאלה של נימוס אבל אני התעלמתי, קפצתי על המציאה, לא בא לי לבלות את הערב מול הטלוויזיה עם ברוך ושרה.

החברים של ציון היו בעצם רויטל, העובדת מהרפת, ישבנו בסלון הקטן של הצימר שלה, יחידת דיור עצמאית שההורים בנו לה, ושתינו תה צמחים, הייתה מין מבוכה כזאת באוויר וראיתי את המבטים שהם החליפו בינם.

“אתמול” התחיל פתאום ציון לספר לה “כשאבא שלי ניקנק אותך…”
כמעט ונחנקתי “צי-ון!” צעקתי, מנסה להשתיק אותו ללא הצלחה.
“זה בסדר, אין ביננו סודות” הסביר לי והמשיך לספר לרויטל “דנה ואני הצצנו לכם”.

ראיתי את המבט שרויטל שלחה לעברי, מחייכת חיוך ממזרי כזה, ואני הסמקתי כמו עגבניה. “נו, איך? נהנית?” שאלה אותי במין שלווה כזאת, ממשיכה לחייך.

לפני שהספקתי לענות ציון המשיך “בטח” השיב במקומי “מאד” הוסיף בגאווה “מזה ומהזין שלי, התחרמנו וגם היא רצתה אז זיינתי אותה בעמידה, מאחורה, כמו שאבא שלי זיין אותך” סיפר לה ואני כולי אדומה “תדעי לך שהיא זיון טוב העירונית הזאת, באמת, באמא שלי! כדאי גם לך לנסות”.

זה שלא קיבלתי התקף לב על המקום זה נס, אני לא רגילה לדיבורים כאלה “רויטל, תביאי לה מים” צחק ציון “עוד רגע היא מתעלפת לנו”.
“נו דנה, איך ציון??” שאלה רויטל מתעלמת ממנו.
בקושי הצלחתי לענות “טוב” גמגמתי.
“מה טוב? תותח!” תיקנה אותי רויטל “כלי כלי יש לבן דודה שלך, תאמיני לי אני מבינה בזה, אני בעלת ניסיון” ושוב היתה דממה.

הסתכלתי עליה, יושבת במרכז הספה, ברגליים מקופלות תחתיה, לבושה בגופיה צמודה שהבליטו את גזרתה הדקה ואת שדיה הגדולים הנתמכים בחזיה סקסית שהציצה מבעד לגופיה הקטנה ובישבנה המוצק והעסיסי הארוז במכנסי הטייץ ההדוקים, “רוצים יין?” הציעה.
יין ישמח לבב אנוש, צדק מי שאמר את זה, אחרי שתי כוסיות של ליקר תוצרת בית שמזגה לנו האווירה התחממה “בואי” הזמינה אותי “שבי לידי” פינתה לי מקום בספה עליה היא ישבה “עשית את זה פעם עם אשה?” חיבקה אותו והצמידה אותי לגופה.

ציון שתה עוד כוסית והתיישב מולנו, מסתכל בסקרנות, “בואי דנה, נדליק אותו” לחשה לי רויטל באוזן וליקקה לי את תנוך האוזן “עשית את זה פעם עם אשה?” חזרה שוב על השאלה.
“כן” לחשתי חזרה “עשיתי”.
“מה?” לחשה לי באוזן בקול מגרה והחליקה את ידה אל מתחת לחולצת הטריקו שלבשתי, מלטפת לי את הבטן החלקה ומתחילה להרים את החולצה.

“בערב בנות היינו משחקות אמת או חובה” סיפרתי בקול, שגם ציון ישמע, מרגישה איך היד שלה מגיעה לחזיה שלי “בהתחלה רק התנשקנו” הסתובבתי לעברה “ככה” נישקתי אותה בעדינות על השפתיים, נשיקה קלה, “אחר כך עברנו לצרפתית” נישקתי אותה שוב, נשיקה צרפתית בפה, והיא נתנה לי להחדיר את הלשון, “אחר כך התפשטנו” הרמתי ידים והנחתי לה למשוך מעליי את חולצת הטריקו, “ובסוף הגענו לששים ותשע של בנות” הרגשתי את ידה חודרת אל תוך מכנסיי והמשכתי לספר “ופעם אפילו פינקנו אחת את השניה עם מלפפון…” הסמקתי “את יודעת”, והתחלתי להוריד לה את הגופיה.

ציון רצה להצטרף אלינו אבל רויטל לא, “שב!” עצרה אותו “אתה כבר טעמת, עכשיו תן לי” אמרה כשהיא פותחת את החזיה שלי וקוראת דרור לשדיי הקטנים “יאמי!” מצצה לי פטמה בקול “מעדן” עברה לפטמה השניה. ציון ישב מולנו והסתכל, עמד לו, אפשר היה לראות את הבליטה שצמחה במכנסיו, “אם אתה רוצה אתה יכול לשפשף” צחקה לעברו רויטל “אבל שלא תעז לגמור!”

נעמדנו, מפשיטות אחת את השניה במהירות, עירומות התיישבנו חזרה, יושבות מחובקות ומתנשקות ולאט לאט נשכבות על הספה, אני על הגב ורויטל עליי, שדיה הגדולים נלחצים לחזה שלי, מוחצים גם אותו, רגלה בין רגליי ורגלי בין רגליה, דוחפות ומשפשפות אחת לשניה את שפתי הכוס המגורות, זזות לאט, גונחות בהנאה, גניחות קטנות וחרישיות, מעודדות זו את זו. בזווית העין ראיתי את ציון משפשף לעצמו, נע לאט לאורך כל הזין הגדול והזקוף ששלף ממכנסיו, נשען לאחור, מביט בנו במבט מהופנט ומפנק את עצמו.

“בואי איתי לשטיח” לחשה לי רויטל וקמה, מושיטה לי יד, הלכתי אחריה.
“תשכבי”.
נשכבתי על הגב.
“לא ככה, על הצד” נשכבה לצידי, הפוכה, פניה לערוותי וערוותה מול פניי.
נשכבתי על הצד והיא חבקה את ישבני והצמידה את ערוותי לפניה, מנשקת ומחדירה את לשונה אל בין שפתי הכוס הרגישות שלי, המיוחמות.

עשיתי כמוה, אוחזת בישבנה בידי ונצמדת, מנשקת את שפתי הכוס שלה ומחדירה את הלשון אל תוך החריץ הרטוב, מרגישה את הטעם ומוצצת, מחפשת בלשון את הדגדגן שלה ומרגישה שהיא כבר מצאה את שלי, שהיא מוצצת לי אותו, שאני בשמיים, שאני גומרת!

הרגשתי את השדיים הגדולים שלה נלחצים לגופי, נמעכים, סוף סוף מצאתי את כפתור תענוגותיה והתחלתי לשחק בו בלשוני, למצוץ אותו, מרגישה את רגליה נכרכות סביב ראשי ולוחצות, שומעת כאילו מרחוק את גניחות ההנאה שלה, קולניות כל כך, לא כמו שלי, לא מתביישת “כן, תמשיכי” נצמדה אליי יותר חזק “כן, עוד, עוד, עודדדדדדדד” הרגשתי בטעם עסיס תאוותה כשהיא גמרה “כן, ככה, כן, גמרתי!!” גמרה בקול ואני אתה, גומרת בפעם השניה, מרגישה את הפיצוץ במעמקי נרתיקי, רואה זיקוקים מול העיניים ו…גמרתי, גמירה מפנקת כזאת, כמו…כמו…כמו שמישהו טחן אותי דק-דק אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

רויטל לא נתנה לי זמן להרגע, “מוכן?” שאלה את ציון ובלי לחכות לתשובה נעמדה על ארבע כשזוג שדיה הגדולים תלויים תחתה מתנדנדים וקראה לי “בואי דנה, תעמדי ככה לידי”.

נעמדתי גם אני על ארבע, צמודה אליה, ראש ליד ראש, ישבנינו מופנים לעבר ציון, רגלים מפושקות מעט, עמידת דוגי סטייל קלאסית, מרגישה את הרוח הנעימה מהחלון הפתוח מחליקה על פלחי הישבן ולאורך החריץ הלוהט, רויטל התחילה לנענע בישבנה ואני אחריה, מנענעות וצוחקות, שדיינו מטלטלים תחתינו “תביאי נשיקה” לחשה לי רויטל והתנשקנו, נשיקה צרפתית ולא יכולתי שלא להרגיש את טעמי על שפתיה.

ציון נעמד מאחורינו, הזיין שלו עומד זקוף ומתוח, איבר גדול ומפותח. הרגשתי את האצבע של ציון בודקת בין שפתי הכוס המגורות שלי וחודרת להיכל תענוגותיי הרטוב, מפמפמת באצבע יד אחת בתוכי וביד השניה משחק בתוך הכוס של רויטל, דופק גם אותה, עושה לה את מה שהוא עושה לי, מגרה אותנו עוד קצת ושואל בקול מצחקק “מי רוצה ראשונה?”.

“אני, אני” ענינו שתינו, כאילו במקהלה.
“היא כבר קיבלה היום” אמרה רויטל מנענעת את ישבנה מהר יותר.
“גם את” עניתי מייד, לא נותנת לה להשלים ומנענעת כמוה.
“כן, אבל לא מהגבר-גבר שלך”.

“שקט!” הפליק לשתינו על הישבן, “נעשה אן-דן-דינו” התחיל לדקלם “אן-דן-דינו, סוף-על-הקטינו, סוף-על-ה-קטי-קטו, אליק-בליק-בום” נוגע פעם בישבני ופעם בישבנה, “מי-יצא-ראשון?” ורויטל ניצחה.

ציון לא חיכה יותר, נעמד מאחוריה, כיוון את הכלי הזקור בין רגליו ובתנועה חזקה נעץ אותו היישר אל הכוס הלוהט מתשוקה של רויטל, תוקע אותו בחוזקה למעמקי נרתיקה הרטוב, אוחז בידיו במותניה ומתחיל לפמפם. ציון דפק אותה חזק ומהר, עוזב יד אחת ממותניה ומחדיר שוב אצבע לכוס שלי, דופק אותה ומזיין אותי באצבע, “שלא תתקררי לי” אמר וצחק בקול “תתכונני אני תכף בא.”

עוד כמה אבחות חזקות באגנו ורויטל גמרה, צועקת ומודיעה לכולם, ציון שלף במהירות את אברו ממנה ודילג אליי, נעמד מאחורי ותקע בי את הזיין הנוקשה והמשומן שהוציא ממנה, נעץ את כולו בתוכי במכה חזקה והתחיל לזיין אותי במהירות. לא הייתי צריכה הרבה בשביל לגמור, הייתי מחורמנת והרגשתי את האורגזמה הנבנית בתוכי מתפרצת, את הזרמים שעוברים בכל גופי, את הפטמות שהפכו נוקשות, ציון טחן אותי, מהר וחזק, נוהם בכל תקיעה, ואני הרגשתי שזה בא. צעקתי, “כן!” ארוך של הנאה ואחריו סדרה של “כן” קצרים ומהירים בקצב של התקיעות שלו, “אמאל’ה זה בא” המשכתי, לא שולטת בעצמי והרגשתי שאני הופכת רטובה עוד יותר, שאני תכף גומרת, “אני גומרת” צעקתי, מושכת את הגומרת כאילו לא רוצה שזה יגמר וציון ממשיך לפמפם במרץ כשלידי רויטל מנענעת באגן כאילו מזמינה אותו אליה שוב, “גמרתי” הודעתי כשחיוך גדול על פניי “וואו, גמרת אותי!” גנחתי, מתפנקת.

ציון יצא ממני וחזר לרויטל, מזיין אותה במהירות, בתנועות חזקות, אגנו מכה בישבנה. נשכבתי על השטיח, מתנשפת, מסדרת את הנשימה ומסתכלת איך הם מזדיינים.

ציון דחף את רויטל ובלי לצאת מהכוס שלה השכיב אותה על הבטן, שוכב עליה וכותש אותה, הכלי הגדול שלו מכה במכתש הרטוב שלה, טוחן ושניהם גונחים, הברות אולי לא ברורות אבל דבר אחד כן ברור, שהם נהנים! מאד נהנים, “בוא, בוא, בוא” גנחה רויטל בקול וציון הצטרף אליה, ה”בוא” שלה התערבב עם ה”אני בא” שלו, מזיין במהירות, תוקע אותה ונמתח בתוכה, צועק “בואי” ארוך והיא אחריו, הוא משפריץ בתוכה והיא מיללת מהנאה, גומרים ביחד, קופאים במקומם עד שהוא נפל עליה, מועך אותה תחת גופו ומתגלגל לצידה, שוכב על הגב והזיין שלו, רטוב ומצומק שוכב בין רגליו.

ישבתי על הכורסה, שותה קוקה-קולה ומוצצת בקול את אחת מקוביות הקרח שהיו בתוכה, עדיין עירומה, כמו כולם, מסתכלת ברויטל שמזמזמת לעצמה שיר לא מוכר ורוקדת בתנועות איטיות, מניעה את הבטן והאגן בתנועות מגרות.

ראיתי את הזין של ציון ולא האמנתי, רק לפני כמה דקות גמר בסערה ושוב התעורר לחיים, מרים ראש ומזדקף, יושב על הספה ומביט ברויטל הרוקדת מולו, כאילו בשבילו, “מה עניינים חרמן קטן” פנתה לציון והתקרבה לעברי “אני רואה שבא לך עוד סיבוב” המשיכה ואמרה לו כשהיא נעמדת מולי בפישוק קל, מנענעת את גופה, שדיה קופצים מצד לצד לקצב תנועתה ולאט לאט התכופפה לעברי, שדיה כמעט נוגעים בפניי ונשענה בידיה על ידיות הכורסה. לא עמדתי בפיתוי ונישקתי לה בפטמה, מלקקת סביבה עם הלשון “חרמנית הבת דודה שלך” חייכה והחלה מנענעת בישבה הבולט כאילו מזמינה את ציון להצטרף “בוא חרמן קטן, בוא לחגוג איתי”.

ציון לא היה צריך הזמנה נוספת, קפץ ונעמד מאחוריה, עמד לו כמו טיל ובלי הרבה משחקים אחז במותניה ובתנועת אגן חזקה השחיל אותה, תקע את הזין הגדול והנוקשה למעמקי היכל תענוגותיה הפתוח בפניו, נכנס וגונח “כן” ארוך, כאילו הגשים את חלום חייו, ותוקע חזק יותר, עמוק יותר, עד שכל האיבר המפואר נבלע בתוכה, עד שאגנו נצמד חזק לישבנה.

ציון חגג עליה, מפמפם אותה במהירות מאחור, ואני אחזתי בשתי ידיי בשדיה ומצצתי לה בתאווה את הפטמה, בקול, מפסיקה רק כדי לעבור לפטמה השניה ושוב מוצצת.

“תגידי” שאלה אותי רויטל “הוא לקח אותך כבר לסיבוב על הטרקטור? לחרוש??”
“לא” עניתי, מופתעת, לא מבינה את הקשר.
“כדאי לך” הוסיפה ולחצה לעברי את שדה הגדול כאילו מבקשת שאמצוץ יותר חזק “כדאי לך” חזרה שוב בקול “המלצה של רויטל, לא תצטערי”.

התחרמנתי, יש משהו מדליק בעמידה שלה, שדיה הגדולים אחוזים בידיי וציון טוחן אותה, רויטל כנראה הרגישה שאני נדלקת “אל תתביישי” אמרה לי, צוחקת, “תאונני!” ואני כאילו רק חיכיתי לאישור שלה שלחתי יד אל בין רגליי והתחלתי לשפשף, לוחצת על הכוס ומעסה.
לא היינו צריכים הרבה, שלושתנו, רויטל גמרה ראשונה, לא פלא אחרי טיפול כזה, צורחת בקול, ציון אחריה, גומר בשאגה ומרוקן בתוכה את מטענו הרותח ואני מייד אחריו, בשקט, מרגישה את הפיצוץ בפנים וגומרת בהנאה.

חלק ב

על הטרקטור 

היה לי קשה לקום מוקדם בבוקר לחליבה לעומתי רויטל נראתה ערנית כל כך, ציון לא היה, שוב יצא לעבוד בשדה.
אחרי החליבה חזרתי לישון, מוותרת על הבריכה, לקראת הצהרים, כשקמתי, שמעתי את שרה, דודתי, רוטנת “שוב הוא שכח את האוכל, מה יהיה עם הילד הזה?”
“מי?” שאלתי “איזה ילד?”
“ציון” הסבירה “הכנתי לו סנדביץ’ והוא שכח, כל פעם אותו דבר, שוכח”.
ברגע הראשון רציתי להתעלם, ללכת לבריכה, אבל אז נזכרתי במה שרויטל אמרה לי בלילה.
“אם את רוצה אני אביא לו” הצעתי “מתאים לי עכשיו טיול באופניים” הוספתי מנסה שלא להתלהב יותר מדי, שלא תחשוד.
שרה דווקא קפצה על המציאה “נהדר, אני אכין עוד סנדוויץ’ ותוכלי לאכול איתו” התחילה לפרוס לחמניה ולמלא אותה בכל טוב.

מרחוק ראיתי את הטרקטור הגדול חורש באדמה היבשה, רועד ומקפץ. עמדתי בקצה השדה וחיכיתי, מסתכלת בטרקטור המתקרב אליי, ציון נראה קטן כל כך בתא הנהג הגדול והממוזג.

“לא היית צריכה” קפץ ציון מהטרקטור ושתה מבקבוק המים הקרים שהבאתי, אחר כך פרס שמיכה שהוציא מהטרקטור, ישבנו בצל שמתחת לעץ ואכלנו.

“תגיד ציון, אפשר לשאול אותך משהו?”
“כן” ענה והמשיך לאכול במרץ.
“קצת אישי אבל” גמגמתי “אתה לא מוכרח לענות”.
“נו יאללה, תשאלי” שתה בלגימות גדולות כשטיפות נוזלות ומרטיבות את חולצת הטריקו הלבנה שלבש.
“אתה כבר ילד גדול אז למה” גמגמתי.
“למה מה?” קטע אותי לפני שסיימתי “למה נתתי לו להרביץ לי עם חגורה? שם ברפת?”
“כן” הסמקתי.
“ככה זה אצלנו” אמר בנחרצות “לא שומרים טינה וכעסים! פישלתי, נענשתי והעניין נסגר” לגם עוד לגימה ארוכה מהמים “ראית איך שיחקנו אחר כך בפלייסטיישן”.

סוגרים עניין ופותחים דף חדש, יש משהו בדבריו חשבתי לעצמי “וגם עם רויטל זה אותו הדבר?” שאלתי בסקרנות.
“כן” ענה בשיא הטבעיות “רק אבא שלי לא, כבד את אביך ואת אימך” המשיך “וגם אם את תפשלי” עצר בלי להשלים ורעד עבר בגופי, היה ברור לי למה הוא מתכוון.

היה חם, למרות שישבנו בצל הזעתי וחולצת הטריקו נדבקה לגופי, מדגישה את הפטמות שהזדקרו, חושפת את סודי, מגלה שאני בלי חזיה.
“זהו, ההפסקה נגמרה, הגיע הזמן לחרוש” קם ציון ממקומו “אם את רוצה יש מזגן בטרקטור” הציע לי והחל מטפס על הטרקטור הגבוה.
עליתי אחריו, מושיטה יד והוא עוזר לי לעלות “רק סיבוב אחד” אמרתי מתנצלת “רק בשביל להתקרר”.

הטרקטור התחיל לנסוע, רועד וקופץ ובפנים היה יותר שקט ממה שחשבתי, ישבתי בכסא הנוסף, קצת מאחוריו, הרדיו התנגן ברקע, גלגל”צ, מדווח על פקקים באילון, תאונה בשער הגיא ועומס כבד בכביש 65, “תגיד” אמרתי “אפשר עוד שאלה?”

“אוף, כמה שאלות יש לך”.
שתקתי.
“נו יאללה, מה את נעלבת לי, תשאלי כבר” פנה לעברי מחייך ואני המשכתי לשתוק, מהססת, “נו כבר תשאלי!” האיץ בי.
“למה רויטל אמרה לי שכדאי שתקח אותי לנסיעה בטרקטור?”
“ידעתי!” פלט ציון, מחייך “רק בשביל זה באת להביא לי את הסנדוויצ’ים”.
“לא נכון” הכחשתי, מסמיקה, אבל היה יותר ממשהו בדבריו, “אני בכלל לא יודעת למה היא התכוונה”.
ציון עצר את הטרקטור “את בטוחה שאת רוצה לדעת?”
“כן” עדיין לא הבנתי.
“אז תתפשטי, תורידי את התחתונים” התחיל לפתוח את החנות במכנסיו.
“מה?!”
“תורידי את התחתונים ובואי תשבי לי” הסביר כשהוא שולף את אברו הזקוף ממחבואו.
עמד לו, לציון, עד עכשיו בכלל לא שמתי לב, אולי בגלל מכנסיי העבודה הרחבים שלבש “בואי” הזמין אותי שוב “לא ככה, עם הגב אלי”

התפתלתי, מורידה את המכנסיים הקצרים והתחתונים והתיישבתי על ברכיו, מסתדרת מעט, מרגישה את ידיו החזקות אוחזות בפלחי ישבני ומרימות אותי בקלות, מובילות אותי כמו מלגזה אל מעל התורן המזדקר בין רגליו ומתחילות להוריד, לאט. עזרתי לו וכיוונתי את הזין שלו בידיי, לא כל כך רואה אבל מרגישה איך הוא נוגע בין שפתיי הכוס וחודר, נכנס בדיוק בקצב שבו ציון הוריד אותי על הזיין הנוקשה, משפד אותי על התורן הזקור שלו.

ישבתי עליו, הזין שלו תקוע במעמקי, ציון חיבק אותי מאחור והרים את חולצת הטריקו שלי ממזמז את שדיי “עד כאן אין שום חידוש” אמר “עכשיו תחזיקי בהגה” המשיך “חזק” הושיט יד לעבר מוט ההילוכים “מוכנה?” לא חיכה לתשובה ושילב הילוך.
הטרקטור רעד, מתחיל לנסוע לאט “תחזיקי חזק ותסעי ישר!” לחץ עוד קצת על הגז והגביר מהירות “מבינה??”

הבנתי, מהר מאד הבנתי, לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין, ולא רק שהבנתי גם גמרתי! הרעידות האלה של הטרקטור הקפיצו את הזין שבתוכי כמו ויברטור משוכלל, מריץ אותי במהירות לאורגזמה ראשונה ואחריה עוד אחת ועוד אחת.

עד שהגענו לקצה הרחוק של השדה גמרתי שלוש פעמים, ציון עזר לי לסובב את הטרקטור ושוב יצאנו לדרך, משהו מוזר קרה לנו בדרך, אני המשכתי לגמור וציון לא, רק נעמד לו יותר, הרגשתי אותו נמתח בתוכי “אמאל’ה, אני לא יכולה יותר” לחשתי, מתנשפת בקול, מרגישה שעוד פעם אחת אני מתעלפת.

ציון עצר ועזר לי לרדת מעליו, ראיתי את הזין שלו עומד זקוף, מכוסה במיציי “מסכן שלי” צחקתי “צריך עזרה?” המשכתי ובלי לחכות ירדתי לו, מכניסה בקושי את כל האיבר המתוח לפי ומוצצת, מרגישה את טעמיי המרוחים על הכלי הרוטט למגע לשוני. ציון הניח את ידיו על ראשי, כאילו פחד שאברח, אבל אני לא התכוונתי, מצצתי לו בכיף, אחרי כל הגמירות שהיו לי הגיע גם לו לגמור פעם אחת “אני בא” צעק בקול משחרר את אחיזתו בראשי ואני מצצתי עוד קצת, מתגרה בו עם הלשון, “הנה אני בא!” ואני המשכתי ללקק לו את העטרה המתוחה “אני משפריץ!!” והפעם ברחתי, משפשפת לו במהירות ביד עד שגמר, מתיז על רגליו וממלא את תא הנהג בריח עז של זרע גברי טרי.

את שארית היום ביליתי בבריכה, מרחתי את עצמי בשכבה עבה של קרם הגנה ושכבתי בשמש, תופסת צבע, צולה את עצמי וקוראת את “אפיקורס בעל כורחו”, עוד ספר של יהושע בר יוסף ששרה נתנה לי לקרוא אחרי שהחזרתי את הקודם וסיפרתי לה כמה נהנתי ממנו.

בערב ציון נסע לחיפה, לפגוש חברים מהפלוגה שאתם הוא מתכנן את הטיול הגדול של אחרי הצבא, ואני החלטתי לנצל את ההזמנה של רויטל, לא כי תכננתי משהו אבל באמת שלא בא לי לשבת עם הדודה שרה וברוך בעלה ולראות ערוץ ראשון בטלויזיה.

התחיל רגוע, תה צמחים עם עוגיות שאמא שלה אפתה, סיפרתי לה על המכינה, מדלגת על הקטעים הפיקנטיים ומתמקדת בתכנים, היא סיפרה לי על הצבא שלה, על הטיול בהודו בו בילתה כמעט שנתיים אחרי הצבא, בקיצור… שיחת בנות רגועה.

הענינים התחילו להתחמם כשגיליתי לה שנסעתי עם ציון על הטרקטור “איך היה?” שאלה בסקרנות ולא ויתרה גם כשניסיתי להתחמק באלגנטיות, התעקשה לשמוע פרטים, “איך נהגת קדימה או אחורה?”

“מה?” לא הבנתי.
“איך דהרת עליו, עם הפנים אליו או הגב אליו?”
“עם הגב”.
“והוא מזמז לך את הבז׳ז׳ים?” המשיכה לשאול, משתמשת בשפת הרחוב שרק חירמנה אותי יותר.
“כן” צחקתי ועניתי “מיזמז לי את הבז׳ז׳ים”.
“וגמרת?”
הפעם לא הייתי צריכה בכלל לענות, החיוך שעל שפתיי אמר הכול, “הרבה” אמרתי “המון”.
“כמה?” התעקשה רויטל לדעת.
“לא יודעת, בארבע הפסקתי לספור” עניתי, נזכרת ומרגישה בחום המתפשט בין רגליי “בסוף לא יכולתי יותר והפסקנו”.
“והוא גמר?”
“לא, אני לא מבינה איך הוא החזיק מעמד” התפלאתי.
“ככה הוא, הבן דודה שלך, לא גומר בפוזה הזאת” חייכה חיוך של אושר “אז מה עשיתם?”
“עשיתי לו ביד, בעצם קודם מצצתי לו ואחר כך, בסוף, עשיתי לו ביד עד שהוא השפריץ”.
“גבר גבר הבן דודה שלך” צחקה רויטל “רב שגל אמיתי” הוסיפה “אני מתה על הזין שלו” השלימה כאילו לעצמה ואחר כך נפלה שתיקה, שתינו שותות מהתה בשקט ולא מדברות.

רציתי לשאול משהו את רויטל אבל לא העזתי, כנראה שהייתי שקופה מדי, שהיא הרגישה, כי פתאום היא שאלה אותי “את רוצה לשאול משהו, נכון??” עצרה לרגע ועוד לפני שעניתי המשיכה “מה את רוצה? רואים עליך שאת רוצה לשאול, מה את רוצה לדעת? למה אני עדיין רווקה? נו תשאלי כבר”.

הסמקתי, “לא…” מלמלתי “זאת אומרת כן, אני רוצה לשאול אבל משהו אחר” המשכתי לגמגם עדיין מהססת.
“נו, אז מה הבעיה? תשאלי”.
“תגידי…” עדיין גמגמתי, מהססת, ואז תפסתי אומץ “זה נכון שגם את מרשה שיפליקו לך בתחת?” אמרתי במהירות, אדומה כעגבנייה, “את יודעת, כשאת מפשלת”.
רויטל צחקה, צחוק משוחרר כזה “בטח, ואת זה פחדת לשאול?”
“כן, את יודעת” התנצלתי.
“אני יודעת” צחקה שוב “אבל מאיפה את יודעת?”
סיפרתי לה, סיפרתי איך ציון לחש לי ואיך הצצתי כשאבא שלו הפליק לו עם החגורה.
“נו, והתחרמנת?” הפתיעה אותי.
“כן” לחשתי.

“ככה זה אצלנו” ענתה, חוזרת כמעט במדויק על התשובה של ציון “לא שומרים אצלנו טינה, אם פישלתי אז מענישים אותי, לא הופכים את זה לסיפור, לטלנובלה, צ’יק צ’ק סוגרים עניין וממשיכים בלי משקעים” הסבירה וכשכבר חשבתי שסיימה המשיכה “וחוץ מזה לי הוא מפליק עם היד, לא עם חגורה, וזה מחרמן!” ראיתי את המבט החרמני שנדלק לה בעיניים “זה כואב, נכון, אבל בדרך כלל אני גומרת תוך כדי… את לא?”

“לא!” עניתי.
“מה לא? לא גומרת או לא עשית??” חייכה חיוך ממזרי כזה.
“לא עשיתי, אף פעם!”

“אז את בתולה” צחקה רויטל בצחוק המתגלגל שלה “מה את יודעת, אפילו הדודה שלך, שרה, חוטפת כשהיא מפשלת” התיישבה לידי והתחילה לספר במהירות, כאילו שפחדה שאפסיק אותה “אבל אל תספרי לאף אחד, בטח שלא לציון, הוא לא יודע וכדאי שלא יידע, תשבעי לי!”

נשבעתי.

“פעם אחת היא פישלה בגדול” חזרה לספר “ברגע הראשון הדוד שלך לא עשה כלום אבל כשסיימנו את החליבה הוא ביקש ממנה להישאר עוד רגע, מחכה שאני אלך, הבנתי שמשהו הולך לקרות, לא עשו אותי באצבע, הלכתי וחזרתי בשקט מאחורה, מציצה מבעד לחריץ שיש שם בקיר”.
“משם גם אני הצצתי” ניצלתי הפסקה שהיא עשתה “את יודעת” הסמקתי.
“יודעת” אמרה וחזרה לספר “בקיצור, עד שהגעתי שרה, הדודה שלך, כבר עמדה וחטפה, ישבנה חשוף ושדיה גם, תלויות תחתיה מתנדנדים בכל פעם שבעלה מפליק לה”.

“עם חגורה?” שאלתי, מפסיקה אותה.

“לא, ביד, מפליק ומחליק, כאילו תוך כדי מעביר אצבע בחריץ שבין רגליה, נוגע ומחרמן עוד יותר” הפסיקה שוב “התחרמנתי” התנשפה “רק מלספר” שפשפה באיטיות את בד המכנסיים שמעל ערוותה “אחרי המכה העשירית הם לא יכלו יותר, עמד לו כמו טיל, היא גנחה מתאווה והדוד שלך, ברוך, שלף את התותח שלו, לא כזה גדול כמו לציון אבל עדיין כלי מכובד, ותקע את הדודה שלך מאחור, זיין אותה בפראות, אוחז במותניה השמנות ונועץ בתוכה את הזין שלו, מביא אותה לגמירה מפנקת, היא גמרה והוא אחריה, גומר בשאגה, משפריץ בתוכה בהנאה כשחיוך של אושר מרוח על פניו”.

הרגשתי את היד של רויטל מטיילת על ירכי, מלטפת בעדינות באצבעותיה, נתתי לה, לא עצרתי אותה, נשענת לאחור ועוצמת עיניים “צריך לעשות אתך משהו” אמרה רויטל והרגשתי איך היד שלה עולה באיטיות, מתקדמת כאילו במקרה במעלה רגלי “אי אפשר להשאיר אותך ככה בתולה” לחשה לי כאילו היה זה סוד באוזן.

“סתם להפליק לא עושה לי את זה” אמרה בקול תוך שאצבעותיה חודרות אל מתחת לבד מכנסיי “צריך שתהייה סיבה” המשיכה, חושבת כשאצבעותיה מלטפות וכמעט נוגעות בשפתי הכוס הרגישות שלי “איזה משחק מקדים… תגידי, שיחקת פעם מלחמה?”

ברגע הראשון לא הבנתי, רויטל כנראה הבחינה ומהרה להסביר “את יודעת, מלחמה עם קלפים, מכירה?” קמה ממקומה והוציאה ממגירה בארון חבילת קלפים שראו עליה שכבר שיחקו בה הרבה “זה בדיוק המשחק שאנחנו צריכות, צ’יק צ’ק ונגיע לתכל’ס” התיישבה מולי.

“אני לא מבינה” אמרתי “זה בכלל משחק של ילדים”.

“אולי” חייכה “אבל לא עם החוקים שלנו” התחילה לערבב את הקלפים “ההתחלה דומה, מוציאים קלף והגבוה מנצח, עד כאן זה אותו דבר כמו אצל הילדים, אבל אצלנו במקום לקחת את הקלף לוקחים בגד, המפסידה עומדת, ידיים על הראש, והמנצחת מורידה ממנה בגד אחד, מפשיטה ומנצלת קצת את ההזדמנות” חייכה חיוך גדול ופיצלה את החבילה לשתי חבילות בערך שוות, “איזו חבילה את רוצה?” שאלה והניחה את זאת שבחרתי לפניי והשנייה לפניה “לוקחים תמיד את הקלף שלמעלה, לא בוחרים!” הסבירה.

“רגע, עצרתי אותה “אבל איך זה קשור לכך שאני… את יודעת… שלא הפליקו לי” גמגמתי.

“אהה, נכון, לא הסברתי, כשאין יותר בגדים” משכה את דבריה “חוטפים! נתחיל עם שלוש ובכל הפסד נוסף מוסיפים עוד פליק, בפעם השנייה ארבע ואחר כך חמש וכך הלאה למרות שמהניסיון לא עוברים את השש או השבע כי…”

“כי מה?” חקרתי.
“לא חשוב, כשנגיע לגשר נעבור אותו” אמרה ופתחה מייד קלף ראשון, תשע לב אדום.

עמדתי במרכז החדר, ידיי על ראשי, אומנם שבע הוא מספר מזל אבל מול התשע של רויטל הוא לא הספיק והיא הורידה לי את החולצה, מפשיטה אותי ונותנת לי להבין למה היא התכוונה כשאמרה קודם לנצל קצת את ההזדמנות, הידיים שלה מזמזו אותי, נוגעות בכל מקום, מלטפות לי את הבטן, מחליקות מעל החזיה ואפילו חודרות ונוגעות מתחתיה.

בתור הבא החזרתי לה, “המלך שלי אוכל את הנסיך שלך בלי מלח” אמרתי והידיים שלי טיילו על הגוף החטוב שלה, מורידות לאט את חולצת הטריקו שלה. בתור שאחריו הורדתי לה את החזיה, קוראת דרור לשדיה הגדולים, ובתור הבא היא הורידה לי את החזיה, משחקת בשדיי האגס הזקופים שלי ונושכת בעדינות את הפטמה הזקופה.

כשהיא הורידה לי את המכנסיים, מתכופפת על ברכיה ועיניה בדיוק מול הכוס שלי, לא יכולתי להסתיר את חרמנותי, הכתם הרטוב שעל תחתוניי החוטיני שלי הסגיר את סודי, ובתור שאחריו גם התחתונים שלי ירדו, רויטל חגגה על התחתונים, מנצלת את המצב ונוגעת בכוס הרטוב שלי, מחליקה אצבע בין השפתיים המגורות ומעבירה רעד בכל גופי.

המתח עלה, הייתי עירומה, בלי בגדים להוריד במקרה של הפסד “את רוצה להמשיך?” שאלה רויטל, כאילו נותנת לי צ’אנס אחרון להתחרט.
“רוצה” אמרתי בקול בטוח כל כך ופתחתי עוד קלף מהחבילה שלי, מציגה ג’וקר מנצח וקמה להפשיט ממנה את מכנסיה ולגלות שגם היא כבר רטובה ויותר מזה, היא בלי תחתונים!

ישבנו עירומות זו מול זו, כוסית ליקר תאנים תוצרת עצמית שרויטל מזגה ביד, “לעידוד המורל” אמרה “לחיי זאת שתחטוף!”
“לחיים” נקשתי את הכוסית שלי בשלה “ולחיי זאת שתחטיף” הוספתי, משלימה אותה ושתינו גמרנו את הכוסית בלגימה אחת, מניחות את הכוס על השולחן בטריקה ופותחות קלף.

הנבואה התגשמה, עמדתי מכופפת קדימה, נשענת בידיי על הכורסה הגדולה, שדיי האגס שלי תלויים תחתיי, רגליי מפושקות וישבני בולט לאחור, מצפה לעונש, השש שלה ניצח את השתים העלוב שלי, אין פחות ממנו, כאילו רציתי בכוונה להפסיד.

“מוכנה?” שאלה כשידה מחליקה על ישבני, מלטפת אותו.
“מוכנה” לחשתי, נושכת שפתיים, מחכה ללא נודע.

הרגשתי את היד שלה המונחת על ישבני עוזבת אותי ואז נוחתת בחוזקה “אחת” ספרה בקול, והרגשתי כאב ואחר כך צריבה בפלח הישבן שעליו נחתה ידה, מושכת ומחליקה את כף היד על פלח הישבן הדואב בתנועה סיבובית ומעבירה אצבע אחר אצבע לאורך החריץ הרטוב שבין רגליי, שולחת זרמים בגופי “מוכנה?” שאלה שוב.

“מוכנה”.

המכה הבאה הייתה דומה לקודמת, קצת כואבת וקצת מחרמנת, צורבת את טביעת כף ידה על פלח ישבני השני, המכה השלישית נחתה בלי הכנה, בלי לשאול אם אני מוכנה, חזקה יותר, פוגעת ישר בשפתיים הנפוחות מתאווה, כמעט וצעקתי אבל אחר כך בא הזרם הזה בתוכי והרגשתי שגמרתי, לא מבינה איך אבל גמרתי, אולי מהאצבע שליטפה את שפתי הכוס הרגישות, אולי מהמחשבה ואולי סתם כי הייתי חרמנית אבל גמרתי, בשקט, לא מספרת, מתביישת.

שפשפתי את ישבני, מסתכלת ברויטל שמסתכלת בי ומחייכת “בתור בתולה שלטת בעצמך” אמרה “חשבתי שתצעקי, איך היה?”
“קצת כואב” שפשפתי שוב את פלחי ישבני, מסתכלת במראה הגדולה התלויה בצד החדר ורואה את חותם אצבעותיה באדום על רקע פלח הישבן הלבן “אבל מחרמן” חייכתי, מרגיעה אותה, “וואו, זה מחרמן, נדלקתי”.

“גמרת?” שאלה והיה ברור שאכפת לה.
“כן, חייכתי והסמקתי “במכה השלישית שלך, וואו, פיצוץ, פיצוץ טוב, קתרזיס”.
“רוצה עוד סיבוב?” שאלה.
“כן בטח וחוץ מזה אני רוצה גם” הסמקתי בלי להשלים אבל היה ברור מה אני רוצה.

לא כל מה שאני רוצה מתקיים וגם בתור הבא חטפתי, כאילו שידור חוזר, כאילו מלמעלה חשבו שעוד לא הגיע הרגע, שוב פתחתי שתים ועם שתים אי אפשר לנצח אז עמדתי וחטפתי עוד ארבע מכות בישבן. גם הפעם גמרתי, שוב במכה האחרונה, קוראת בקול לאמא שלי אבל לא באמת רוצה שתבוא, “שוב גמרת?” שאלה אותי רויטל כשנעמדתי ושפשפתי את ישבני הכואב.

“כן” חייכתי בבישנות “שוב, אבל הגיע הזמן שגם אני אנצח”.
רויטל חייכה “כן, הגיע הזמן, תתפללי להוא שלמעלה, תבקשי ממנו טיפת מזל”.
אף פעם אני לא מתפללת לאלוהים, אני לא מאמינה בזה, אבל הפעם ביקשתי, בקול, “אלוהים, תן לי רק טיפת מזל”.
אז ביקשתי, אלוהים היה עסוק כנראה בדברים יותר חשובים, ואני חטפתי חמישיה, רויטל חגגה לי על הישבן, מטביעה בי את חותם כף ידה, ממזמזת אותי ומפליקה לי על אחורי.

גם הפעם גמרתי, קצת יותר חלש אבל גמירה, חששתי שבקצב הזה לא יהיה לי כוח וכמו עם ציון על הטרקטור אני אבקש להפסיק עוד לפני שכף ידי נחתה על ישבנה של רויטל, והושטתי את הכוסית הריקה שלי לרויטל “תמזגי לי עוד סיבוב” אמרתי “לשטוף את הנאחס”.

שתיתי בבת אחת, הרגשתי את הנוזל יורד במורד בטני, צורב את דרכו, מעביר בי גל חום ופתחתי קלף, נסיך, התקדמות, כבר לא השתים העלוב.
רויטל שתתה אחרי, גמרה בלגימה אחת ודפקה את הכוסית בשולחן, פותחת קלף, מציצה ומציגה בפני, גם לה נסיך.
“כמו אצל הילדים, שלושה קלפים סגורים והרביעי קובע” אמרה ופתחה, מציגה את הקלף הרביעי, שלוש קטן, יש לי צ’אנס.
פתחתי גם אני, מעבירה במהירות שלושה קלפים בלי להציג ופותחת את הרביעי, מלך, תותח על מנצח, זהו, סוף סוף ניצחתי, הפעם אני מפליקה!

רויטל התכופפה קדימה, עומדת בפישוק ונשענת על ידיות הכורסה הגדולה, עמדתי לצידה, כמו שהיא עמדה קודם לצידי, יד שמאל מתחת לגופה, ממשמשת את שדיה הגדולים התלויים תחתה, משחקת לה בפטמות כמו שהיא שיחקה בשלי, וידי הימנית מלטפת את ישבנה, מחליקה בחריץ הישבן אל עבר הכוס הפתוח בפני, יורדת ועולה בין שפתי הכוס ומרגישה עד כמה היא רטובה “חרמנית אה?” לחשתי לעברה “מוכנה?”

רויטל עשתה הכנות אחרונות, מזיזה את ישבנה ומתחככת באצבע שנוגעת בין שפתיה, מפשקת עוד קצת את רגליה “מוכנה”.

הצלפתי בה, חזק, ככה לפחות חשבתי, כף ידי נחתה על פלח ישבנה במכה מצלצלת, מטביעה על ישבנה הבהיר את טביעת כף ידי, חמסה אדומה שבלטה אפילו שפס השיזוף שלה לא היה לבן כמו שלי “אחת” הכרזתי בגאווה.

“יש לך מה להשתפר” הקניטה אותי בתגובה “בקושי הרגשתי”.
ליטפתי את ישבנה, חוקרת בפרטיים שלה, מעבירה אצבע בפתח הכוס הרטוב והחם וביד השנייה מושכת לה בפטמה ומתכוננת.
המכה השנייה הייתה כבר יותר חזקה, השקעתי, בלי רחמים, הצלפה כואבת, אפילו לי, “שתים” הכרזתי, מסתכלת בחמסה שהופיעה על פלח ישבנה השני ומרגישה שגמרתי, שהשפרצתי, ממשיכה ומעבירה שוב אצבע בין שפתי הכוס וחודרת, מרגישה את הרעד שעבר בגופה “גמרת?”

“לא”.

הפלקתי לה, מכה שלישית ואחרונה, חזקה ומכוונת, פוגעת בדיוק איפה שהתכוונתי, בכוס עצמו, פוגעת ומחדירה את האצבע, נועצת לעומק ומתחילה לזיין אותה, מפמפמת במהירות, סוחטת ממנה “כןןןןןן” ארוך כשכל גופה נמתח ואחר כך גניחת “גמרתי!” מתפנקת “וואו, הפתעת אותי” התנשפה “כשעשית לי עם האצבע” המשיכה להתנשף בקול, מסבירה, “התפוצצתי, ראיתי זיקוקים, אני צריכה ללמוד את זה”.

כשהולך אז הולך, גם בתור הבא ניצחתי, משפרת את הטכניקה ומצליפה בישבנה החמוד של רויטל עוד ארבעה מכות חזקות, מנצלת כל מכה לחגיגה, סוחטת מרויטל עוד גמירה קולנית וגומרת שוב בעצמי, רק מההרגשה שאני מפליקה לה, שאני השולטת.

אחר כך שתינו עוד כוסית מהליקר החריף והתכוננו לתור הבא. “ממה את נהנית יותר?” שאלה אותי רויטל לפני שפתחנו קלף “לחטוף או להחטיף?”
“להחטיף” חייכתי לעברה “גם לחטוף זה טוב, גומרים מזה, אבל להחטיף זה… זה…” לא מצאתי את המילה הנכונה.
“גן עדן” חייכה ועזרה לי.
“כן, גן-עדן, חגיגה בהיכל”.
“רק שתדעי לך, טיפ קטן” נתנה לי עצה אחרונה לפני שחזרנו לשחק “בנים מתים על זה, שאת שולטת בהם, שאת מצליפה בהם, תשמעי לי, בדוק! יש לי נסיון!”

המזל חייך אליי ושוב ניצחתי, ניצחון דחוק, שש שלי מול חמש שלה אבל עדיין ניצחון מספיק כדי שהיא תעמוד שוב ותשען בידיה על הכורסה, תתכופף קדימה כששדיה תלויים תחתיה ואני מושכת בהם, ישבנה גלוי וחשוף בפני, מזמין שיטפלו בו, הפס הורוד שבין שפתי הכוס הכהות שלה נוצץ ופשוט קורא שיכנסו ויצללו לתוכו, עומדת ככה וחוטפת עוד חמש חמסות כהות על ישבנה, מכות מצלצלות וכואבות שסחטו ממני גמירה נוספת וממנה שתים, הגמירה המי יודע כמה שלנו הערב.

“בואי” קמה ממקומה, משפשפת את ישבנה הכואב ביד אחת ומושיטה לי את השנייה “בואי” אחזה בידי ומשכה אותי לחדר השינה שלה, לעבר המיטה הגדולה “תשכבי” דחפה אותי ונשכבה לצידי, מסתובבת, דוחפת את ראשה בין רגליי, מצמידה את פניה לאגני, לשונה חודרת לכוס הגועש שלי ופוצחת בשישים ותשע חושני ופרוע ואני מצטרפת אליה בשמחה, חוגגת איתה, משפרת את שיא גינס שלי לגמירות ביום אחד, גומרת וגומרת עד שנרדמתי, כמו שאני, שוכבת עירומה במיטה שלה, ישנה כשראשי מונח מול ערוותה.


“קומי” העירה אותי רויטל, מטלטלת אותי בחוזקה, “נרדמנו ואנחנו מאחרות לחליבה!”

התלבשנו במהירות, לא מצאתי את החזיה שלי, כנראה זרקנו אותה לאיזה פינה בלהט המשחק, לא היה לי זמן לחפש והלכתי בלי, הפטמות שלי בולטות מבעד לבד חולצת הטריקו המתוחה, מסגירות את העובדה שאני בלי. הגענו ישר לרפת, לחליבה, שרה הסתכלה עליי במבט נוקב “איפה היית? דאגנו לך! תראי איך את נראית, איפה את מסתובבת כל הלילה? איפה החזיה שלך???”

“הייתי אצל רויטל ונרדמתי” התנצלתי אבל ראיתי במבט שלה שהיא לא בדיוק מאמינה “כן בטח” רטנה “ככה קוראים לזה, יאללה תחלבו, אין זמן!”

כשגמרנו לחלוב את הפרה האחרונה מיהרתי הביתה להתרחץ, הולכת ולא שמה לב שהם ביקשו מרויטל להישאר, התרחצתי במהירות וצנחתי על המיטה שדודה, קודם אין סוף הגמירות עם ציון על הטרקטור, אחר כך הלילה המשוגע הזה אצל רויטל ובסוף החליבה, כל אלה הרגו אותי ונרדמתי.

המבט המאשים הזה של דודה שרה המשיך גם בארוחת הצהרים. אחרי האוכל הלכתי שוב לבריכה, מורחת את עצמי בשכבה עבה של קרם הגנה ושוכבת בשמש, אולי לא בריא אבל כיף, שכבתי על הבטן וקראתי כשרויטל הופיעה בהליכה ברווזית כזאת “מה קרה?” לא התאפקתי ושאלתי אותה.

“בגללך הענישו אותי” חייכה, משפשפת לעצמה את הישבן “שרה, אמרה שאני אשמה והפליקה לי עשר” הוסיפה בקול מאשים ואחרי רגע תיקנה את עצמה “אבל היה שווה, הייתי עושה את זה שוב” התיישבה על הכסא לידי ומחליקה בידה על גבי “אל תרגישי אשמה, אם את רוצה תבואי הערב שוב, עם ציון או בלעדיו” קרצה לעברי.
“תודה” אמרתי והמשכתי לקרוא, משלימה את “אפיקורס בעל כורחו” ורק אז חזרתי הביתה.


האוטו של אמא שלי חנה ליד הבית. “באתי לקחת אותך הביתה” אמרה לי כשנכנסתי וקמה לחבק אותי, “התגעגעתי אליך” המשיכה ונישקה אותי על הלחי אבל על פי קולה, הדחיפות לנסוע חזרה והמבטים ששלחה לעבר אחותה הבנתי שזאת לא באמת הסיבה.

רק אחרי כמה ימים גיליתי מה בדיוק קרה, כמו תמיד בעזרתו האדיבה של גדליה, השכן המחוצ’קן מהקומה שמעליי, וכמו תמיד שילמתי עבור המידע, אין ארוחות חינם, ישבתי מולו עם חולצה פתוחה, חושפת בפניו את שדיי האגס הזקופים שלי, מסובבת ומותחת את הפטמות שיעמדו זקופות ומגרות ורק אז הוא התחיל לספר לי, מספר ומאונן במרץ מול עיניי, “שמעתי שאמא שלך סיפרה לאמא שלי” שפשף במרץ את הזין הפצפון שלו “שאחותה מהכפר התקשרה וצעקה שאת מופקרת ושבילית את הלילה מחוץ לבית, שאין לה שליטה עליך ושתבוא מייד לקחת אותך לפני שאת מקלקלת לה את הילדים”.

גדליה אונן במרץ, ראיתי על פניו שכבר כואב לו מרוב שפשוף וריחמתי עליו, “תשכב על הגב” קמתי ממקומי ונעמדתי מולו, מחכה שישכב על השטיח ורק אז מתיישבת לידו, נוגעת באצבעותי בקטן הזקור שלו, הזיין המתוח למלוא אורכו הננסי, והתחילתי לעשות לו ביד.

לקח לגדליה פחות מדקה עד שגמר, כנראה שזאת פעם ראשונה שבחורה נוגעת בו, ראיתי את הנולד וניסיתי לברוח אבל לא הספקתי, טיפה מזרמתו החמה נשרה על ידי.

“תודה” מלמל כשהוא מסמיק, “תודה” חזר שוב על דבריו וראיתי על פניו שהוא מתכוון לזה, “אני חייב לך”.

קמתי לא סוגרת את החולצה, נותנת לו להמשיך לבהות בשדיי, הסתכלתי עליו, ככה מלמעלה, “מה תודה? מה? לכלכת אותי יא מאונן” אמרתי בקול הכי תקיף שיכולתי, מנגבת בגועל את הטיפה שעל ידי בחולצת הטריקו שלו, “אתה יודע מה עושים למאונן?” המשכתי ושאלתי ובלי לחכות לתשובה נעלתי את דלת חדרו “מצליפים בו, בישבן! עם החגורה שלו! תן לי את החגורה שלך!!”.

אחרי כחצי שעה הייתי רטובה מבפנים והתחת של גדליה היה אדום מבחוץ, גמרתי פעמיים, בפעם הראשונה גמירה שקטה ומפנקת כזאת ובשניה פיצוץ! זיקוקים! גדליה לא נגע בי, בטח ובטח שלא נתתי לו לתקוע אותי, אבל הרגשתי מסופקת כמו אחרי זיון טוב!

“תודה המלכה דנה” לחש לי גדליה לפני שהלכתי כשהוא עומד מכופף קדימה, לא מעז להזדקף, ומשפשף את ישבנו האדום והכואב “סליחה המלכה דנה, זה הגיע לי, סליחה, זה לא יקרה יותר”.