המבורך – חלק ג

זהו המשך לסיפור המבורך – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה,

הסיפור דמיוני וכל קשר בינו ובין מקרים ו/או שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד!

רותי ורות
לשני דברים אמרתי לא, לסמים ולזיון עם גברים, לא מוחלט! טוטלי, לא מתפשר בשביל שום סכום בעולם.
כשצלצל אליי דוד וביקש שאבוא אליהם לדירה לעשות את זה בשלישיה סרבתי, “מצטער” אמרתי “לא, אני לא עושה את זה עם גברים” הסברתי.
לרגע דוד היסס, חושב, ואז הסביר “לא תעשה את זה איתי, רק איתה, עם אשתי, תבין אני נכה, משותק עד החזה ואני דואג לה, לאשתי היקרה, אני צריך שתעזור לי, שתדאג לעונתה, ואני לא משתתף, רק אחזיק בידה”

הסיפור שלו נגע לליבי והסכמתי. הגעתי לדירה, בניין מפואר, קומה גבוהה המשקיפה לפארק הירקון, פתחה לי משרתת פיליפינית צעירה “שווה” חשבתי כשהלכתי אחריה לסלון “הייתי עושה לה טובה”.
דוד ישב בכסא גלגלים משוכלל ורותי ישבה לידו, עיניה מושפלות מעט, בוחנת אותי בהחבא ואני אותה.
“יין?” שאל דוד והפיליפינית מזגה לנו. “תודה מרי” אמר לה דוד כשסיימה להגיש ומרי נעלמה.
“לחיים” הרים דוד את כוסו, משיק בכוסה של אשתו ואחר כך בשלי “לחיים”
שתינו בשקט.

“אני אלך להתכונן” אמרה רותי והלכה, נשארנו רק שנינו. דוד הבחין כנראה שאני בוחן אותו “תאונת אופנוע” הסביר “עשינו תחרות בירידות מערד לים המלח, בסיבוב אחד התחלקתי, תשלום כבד מדי עבור רגע של הנאה”.
הייתה דממה, לא ידעתי מה להגיד וגם הוא שתק. “ומה אתה רוצה שאני אעשה?” שאלתי אחרי רגע ארוך של מבוכה
“שתעשה לה טוב, שתפנק אותה, שתדאג לעונתה” אמר דוד ללא היסוס ומסר לי את התשלום המובטח, “תעשה שהיא תגמור, כמה שהיא רוצה, תזיין אותה עד שהיא תגיד לך די!”
גמרנו את היין, מזגתי לנו מחדש וגמרנו גם את זה, לא דחקתי בו, היה לי זמן.
“בוא” הזמין אותי לבסוף והתחיל להתגלגל לעבר חדר השינה, הלכתי אחריו.

מנורה שעמדה בפינה, מכוסה בצעיף, האירה מעט את החדר האפל, רותי חיכתה לנו במיטה מכוסה בסדין לבן, דוד התגלגל עד אליה ונעצר לידה, אוחז בידה הימנית בשתי ידיו, מתחבר לאשתו, מסתכל עליה באהבה ופתאום היה נדמה שכאילו הפכו גוף אחד.
התפשטתי בשקט, קצת מובך, לא הייתי רגיל להתפשט כשיש גבר בחדר, נכנסתי למיטה ונשכבתי לידה, מסמיק, לא בדיוק יודע מה עושים, איך מתחילים כשהבעל יושב בצד.
“בוא” רותי לחשה לי, מדריכה אותי, כנראה שזאת לא הפעם הראשונה שהם עושים את זה והיא הרגישה במבוכה שלי, “תשכב עליי”
עליתי עליה, בזהירות, גופי על גופה, נשען על ידיי מנסה לא להכביד, רגליי מתוחות בין רגליה, עטרת הזיין נושקת בין שפתי הכוס שלה, מתחככת בחריץ הרטוב שבפתח היכל תענוגותיה.
החזה שלה עלה וירד במהירות, התרגשה, הרגשתי אותו נלחץ לחזה שלי, חדרתי קצת, רק מעט, ועצרתי.
נתתי לה להתרגל, לרצות, והיא אכן רצתה. “בוא” לחשה באוזני ופישקה חזק יותר את רגליה “בוא, אני מוכנה”
באתי. מחדיר באיטיות את הזיין שלי למעמקי הכוס הרטוב שלה, תוקע אותו בכוח, עמוק יותר, מרגיש את שרירי נרתיקה נמתחים סביב האיבר שפלש, דוחף עד שלא יכולתי יותר, הייתי כולי בתוכה. שכבתי עליה, תקוע עמוק בתוכה, ונתתי לה להתרגל, להרגע, להשתוקק.

התחלתי בזהירות, נכנס ויוצא בתנועות קטנות ואיטיות, וכשהרגשתי את עסיס תענוגותיה מציף את הכוס שלה, משמן את הזיין שהחליק בתוכו, התחלתי להגביר את הקצב, תנועות ארוכות ומהירות יותר, דופק בהנאה. זיינתי אותה עם הרבה תשוקה ולהט, שוכח לרגע את בעלה היושב לצידה, רוקד ברחבת הריקודים הפרטית שלה ומנסה לדאוג לעונתה.
רותי חבקה אותי ברגליה, עוטפת בהם את ישבני, “זה טוב” הצמידה את אגנה לאגני, מתחרמנת, מתלהבת והאורגזמה הראשונה שלה התפוצצה במהירות, “כן, הנה! אני גומרת!” היא הכריזה בקול וגמרה בפעם הראשונה, לוחצת בחוזקה את ידו של דוד בעלה, “כן, עוד, תמשיך!”.

זיינתי אותה במרץ, בתאווה, עושה לה טוב, רק טוב, שליח מצווה, נותן לה בגדול את עונתה, רותי גמרה עוד פעמיים, כל פעם חזק יותר, משתוללת מתשוקה, צועקת בקול, אני מזיין והיא פונה אל בעלה! ” דוד זה טוב, דוד זה טוב לי, אני אוהבת אותך דוד!” התנשפה בכבדות והיה ברור שהיא שוב גומרת, “דוד! כן, דוד! אני אוהבת אותך!!!” צעקה לבעלה במין אקסטזה בלתי נשלטת כשהיא גומרת בסערה ו…”די!!” גלגלה אותי מעליה,

לרגע לא הבנתי, שכבתי לצידה, הזיין שלי זקוף ומתוח, לא מסופק, הייתי חרמן ורציתי לגמור.
“לך!” הודיע דוד בתקיפות וזרק לעברי את בגדיי, “צא!” גירש אותי, “לך, מרי כבר תדאג לך”
להפתעתי מרי, המשרתת הפיליפינית, חיכתה לי ליד הדלת של חדר השינה, “אדון לבוא” אחזה בידי והובילה אותי היישר לחדר שלה, “אדון לעשות טוב לרותי” אמרה בעברית העילגת שלה כשהיא פותחת את החולצה וחושפת את שדיי האגס הזקופים שלה, “מרי לעשות טוב לאדון” המשיכה וירדה על ברכיה, אחזה בזיין המגורה שלי והתחילה למצוץ לי אותו בתאווה.
לא הייתי צריך הרבה בשביל לגמור, הייתי חרמן, עמד לי בטרוף, כמה מציצות טובות ממרי והשפרצתי לכל עבר, גומר עליה, מכסה את שדיה בטיפות זרמתי החמה.

והייתה עוד רות, הדוסית, בחורה צעירה מבני ברק. נפגשנו באחד המלונות האלה שמשכירים חדרים לפי שעה, שילמה רק במזומן. הפלאפון שלה היה לא מזוהה, רק היא צלצלה אליי, סיפרה לי שבעלה יהלומן מצליח, מליין, עילוי גדול בתורה וכשלון מוחלט במיטה, הם נשואים כבר שנתיים, בלי ילדים ובלי שיצליח אפילו פעם אחת להביא אותה על סיפוקה.
בפעם הראשונה שנפגשנו שלחה אותי לחדר האמבטיה, לחכות, ורק אז היא התפשטה.
נשכבה על המיטה, התכסתה בסדין עם חור שהוציאה מהתיק שלה, מסתירה את מערומיה, מכוונת את החור שבסדין היישר אל מול הכוס שלה ורק אז קראה לי לבוא.
התפשטתי ונשכבתי עליה, הסדין מפריד ביננו, מונע מגע, האמת שהתחרמנתי, לא כל יום יוצא לי לדפוק בחורה כשרה.
כיוונתי לחור בסדין, מחפש את חריץ תאוותה, התחלתי לחדור, רות הייתה יבשה, כאילו לא רצתה, יכאב לה חשבתי ודחפתי בכוח, שוקע במעמקי נרתיקה.
לרות היה כוס גדול, הכי גדול שפגשתי, מנהרה. צריך כלי גדול כדי למלא כוס כזה, חשבתי, אולי בגלל זה בעלה לא הצליח להשביע את רעבונה.
התחלתי לזיין אותה, יוצא ונכנס, לא הייתי צריך הרבה, שנים שלושה פמפומים ורות הייתה רטובה, דפקתי אותה, מהר וחזק, ישבני עולה ויורד, והזין מחליק בקלות בנרתיקה המשומן.
שכבתי עליה, מוחץ אותה תחת משקלי, מרגיש את הפטמות הנוקשות שלה מבעד לסדין שביננו, הגברתי את הקצב, חוגג בעזרת הנשים הפרטית שלה, לוחץ לה על הכפתורים הנכונים, מגביר את תאוותה ורות התחילה לגנוח, “הו מאמא’לה, מאמא’לה, זה בא” חיבקה אותי חזק ונצמדת אליי, “אוי, זה טוב, כן, מאמא’לה…” והיא עברה ליידיש, מילים לא מוכרות אבל לא צריך להבין כדי לדעת שהיא מגיעה לשיאה, “מאמא’לה, אני גומרת” חזרה לעברית ונעצה את ציפורניה בכתפיי ושוב חזרה ליידיש, למילים הלא מוכרות שהעידו כי נתתי לה את עונתה.
“אל תפסיק!” היא הזדעקה כשהיה נדמה לה שאני רצה לצאת ממנה. לא הפסקתי, המשכתי לזיין אותה במרץ, להשתפשף בקירות נרתיקה המשומנים היטב, לתקוע אותה בחוזקה, רגע היא שכבה דוממת ושוב התעוררה “אל תפסיק, תמשיך” לחשה לי “כן, שם, עוד” אמרה ופישקה חזק את רגליה.
האורגזמה השניה שלה לא אחרה להגיע, רות גמרה שוב בקולות צעקה, מגיעה לסיפוקה, מקבלת את עונתה, מרגישה בפעם הראשונה מה זאת גמירה אמיתית. גמרה ועצרה! “לי זה מספיק!” הודיעה והסתובבה על צידה, בורחת ממני, “די, הבנתי, תודה”
שכבתי על הגב, הזיין שלי ניצב מתוח, רוטט, מבריק מעסיס תאוותה העוטף אותו, הביצים כאבו לי, ככה זה שאתה מתקרב לשיא ולא גומר, אז התחלתי לאונן.
“לא ככה” רות עצרה אותי, “אני רוצה לראות” נשכבה על הצד “תרד לשטיח, תעמוד על הברכיים ותאונן”
בעל המאה הוא בעל הדעה הזכרתי לעצמי בפעם המי יודע כמה ונעמדתי כמו שהיא ביקשה, כורע על השטיח, ניצב מולה, רות התישבה מולי, עטופה כולה בסדין שהסתיר את מערומיה והסתכלה.
עשיתי ביד, מסתכל עליה ומשפשף את אברי הזקור, מאיפה היא לקחה את הרעיון חשבתי ואוננתי במהירות, מתחרמן מהמבט שלה הנעוץ בי, רואה אותה מסמיקה ומרגיש שזה בא לי שזה עולה, שזה פורץ ו…גמרתי, השפרצתי.

הלכתי למקלחת, התרחצתי, כשיצאתי הכסף היה מונח על המיטה והיא כבר לא הייתה.

היה לזה המשך, פגישה שניה, כמעט כמו בפעם הראשונה, זיינתי אותה כשהסדין חוצץ ביננו, גם הפעם היא גמרה שלוש פעמיים, כמו בפעם הראשונה, רות גמרה בסערה ושלחה אותי שוב לעשות ביד רק שהפעם היא ישבה מולי ערומה עם רגליים מפושקות, מסתכלת בי מאונן ונותנת לי לראות את חמדותיה, את שדיה המוצקים, את החריץ המבריק שבין רגליה העטוף בפלומת שיער בהירה, את הבטן השטוחה.

והייתה גם פגישה שלישית, הפעם הסדין כבר לא היה, הרגשתי את גופה החם נצמד אליי, שכבתי עליה, מוחץ את שדיה, רוקד בהיכל תענוגותיה, מביא אותה לאורגזמה ראשונה… ושניה… ושלישית… “אני גומר!” לחשתי והיא לא הגיבה “אני גומר בפנים!” הזהרתי והיא נצמדה אליי בחוזקה “אני גומר!” צעקתי במין התלהבות כזאת והיא הצטרפה, גמרנו ביחד, “כן, תן לי! תן לי!” היא עודדה אותי כשיריתי את מטעני הרותח במעמקי הכוס שלה.
“תודה” לחשה לי, סוגרת בחוזקה את רגליה, נוצרת את זרעי בתוכה וסובבה לי את הגב, “אלוקים” שמעתי אותה ממלמלת, “אתה בטח מבין אותי”.

פגישה רביעית כבר לא הייתה, יותר רות גם לא צלצלה.

שריטות של עשירות
לנשים עשירות יש שריטה! נכון אני לא פסיכולוג אבל אחרי כל מה שפגשתי אין לי ספק בכך ואולי בעצם לכל הנשים יש שריטה אבל לעשירות יותר קל לממש אותה?
דליה הייתה אחת מאלה, מהנשים העשירות שיכולות לממש את הפנטזיה שלהן, כבר לא צעירה אבל יפה ומחרמנת, גוף חטוב שגעון, הרבה חדר כושר וקצת עזרה ממנתח פלסטי ידוע, גרושה מבוקשת, ביום היא מנכ”לית של חברה גדולה עם משרד ענק בקומה גבוהה באחד ממגדלי עזריאלי ובלילה חיה את הרגע, מבלה, עושה כל מה שבראש שלה.
הפעם הראשונה שנפגשתי עם דליה הייתה בוילה שלה בהרצליה פיתוח, לילה ארוך של מין מהנה, זיונים פרועים ורחיצה בעירום בבריכה הצמודה, לא משהו חריג, רק היא, אני והזיין הגדול שלי בסקס אמיתי, זיון סוף הדרך שהשכיח ממנה את הבאסה של עסקה גדולה שהתפוצצה
דליה התלהבה ממני, או אולי יותר נכון להגיד שלא ממני אלא מהזיין המפואר שלי, “הוא עושה לי טוב” אמרה לפני שהלכתי והוסיפה טיפ נכבד, “יש לך זיין סוף הדרך, כשאני עצבנית זה בדיוק מה שאני צריכה” הסבירה “תתכונן, אני עוד אקרא לך” השלימה בטון של מי שלא רגילה שיגידו לה לא.
אחרי שבוע היא קראה לי, בעצם לא היא אלא המזכירה המהממת שלה, “דליה מבקשת שתהייה במשרד שלה בשעה שתים” הודיעה לי, לא מבקשת, קובעת עובדה, “היא אמרה שאתה יודע בשביל מה”

הנוף מהמשרד של דליה מהמם, כל תל-אביב פרושה מול העיניים ומרחוק מנצנץ לו הים, ישבנו על הספה בפינת החדר ושתינו קפה, מדברים על דא ועל הא, לכאורה פגישה תמימה אבל בעצם חיכיתי לדעת מה באמת היא רוצה.
“חכה פה” קמה דליה ממקומה והלכה לעבר שולחן העבודה הגדול שלה “חכה, תסתכל אבל אל תתערב, עד שאני אקרא לך” אמרה והתרווחה בכסא המפואר שלה.
הסתקרנתי.
“אנה, תקראי בבקשה לעורך דין דנה” ביקשה דליה מהמזכירה דרך האינטרקום שבינם, “תודיעי לה שאני רוצה אותה אצלי במשרד!” הוסיפה בקול תקיף “עכשיו!! ותדאגי שלא יפריעו לנו”

דנה הייתה יפה, צעירה ויפה, היה בה משהו מוכר שלא זיהיתי. בחנתי אותה מלמעלה למטה, שיער ארוך וחלק אסוף בקפידה, החולצה הלבנה שלבשה לא הסתירה את החזיה הסקסית שמתחתיה ואת החזה הזקור, חצאית המיני הקצרה מתוחה על ישבנה המוצק ומדגישה את רגליה הארוכות והחטובות, הולכת לה בביטחון על נעלי העקב הגבוהות, 10 סנטימטר של עקב צר שתופפו על רצפת הפרקט הכהה. דנה נעמדה מול השולחן, זקופה ותמירה, מתעלמת ממני, מסתכלת היישר לעברה של דליה.
“קראת לי בוס?”
“כן” אמרה דליה והרימה קלסר שהיה מונח על שולחנה, “את יכולה להגיד לי מה זה?”
“מצטערת, הפסדנו” השפילה דנה את עיניה, “השופט פסק לטובתה”
“מה הפסדנו? את הבטחת לי שאת סוגרת את התיק הזה בלי שום בעיה”
“נכון אבל..” התחילה דנה להסביר
“אין אבל” קטעה אותה דליה, “הבטחת ואת יודעת מה קורה לך כשאת לא מקיימת”
דנה השפילה עוד יותר את ראשה, שותקת, נדמה היה לי שרעד עובר בגופה. “הלו, יש שם מישהו? אני לא שומעת תשובה!” דחקה בה דליה.
“כן, אני יודעת, בבקשה” אמרה דנה בקול מתחנן
דליה קמה ממקומה “תספרי לו” אמרה והצביעה עליי “מה אני עושה לך כשאת מפשלת”
“מענישה אותי” הסתובבה לרגע לעברי וחזרה והביטה לכיוון דליה, “בבקשה, תסלחי לי הפעם” התחננה שוב דנה “בבקשה”
“אין סליחה” אמרה דליה וקמה ממקומה, משחקת בסרגל פלסטיק בידה “פישלת ועכשיו תשלמי, תתכונני”
הקטע הבא נראה לי מוכר, זכרתי שראיתי את זה בסרט וניסיתי להזכר איזה, דנה הרימה את החצאית, התכופפה קדימה כשהיא מניחה את המרפקים ואחריהם את כפות ידיה על השולחן הגדול, רגליה מפושקות וישבנה המוצק, בולט, מוגבה מעט.
“לא ככה, תורידי, גם את התחתונים!” ציוותה דליה ודנה מיהרה והורידה אותם, מקפלת ומניחה בצד וחוזרת שוב לאותה תנוחה מגרה
דליה נעמדה לצידה של דנה, מעבירה את ידה על ישבנה, מלטפת באהבה את ראשה “את יודעת שאני לא אוהבת להעניש אותך אבל את לא משאירה לי הרבה בררה” אמרה ולרגע לא נראה שהיא לא אוהבת, להפך, היא נראתה מאד עליזה
“המזכירה” נזכרתי, זה הסרט, בדיוק באותה תנוחה, היא הולכת להעניש אותה כמו בסרט, להצליף בה, להכות אותה על ישבנה. התחרמנתי, הרגשתי איך עומד לי, ישבתי וצפיתי, תוהה מה יהיה חלקי בהרפתקה?
הסרגל נחת בפעם הראשונה על ישבנה הלבן של דנה, משאיר פס אדום ראשון, ואחריו עוד מכה ועוד מכה, אחרי חמש דליה עצרה, מלטפת שוב את התחת שלפניה, מעבירה אצבע לאורך החריץ שבין רגליה, בודקת ושוב חוזרת ומכה.
עוד חמש מכות ושוב הפסקה, דנה נשכה את שפתיה, לא הוציאה מילה, דליה העבירה שוב בוהן חוקרת בין רגליה של דנה, נדחפת בין שפתי הכוס הנפוחות, מרגישה שהיא רטובה ושוב מתחילה, עוד חמש מכות בסרגל, עוד ליטוף ועוד בדיקה
בעשרים דליה עצרה שוב ובדקה, מחייכת, “בוא הנה” פנתה אליי.
קמתי ונעמדתי לידה, מבטי נעוץ בישבנה האדום של דנה, בפס הרטוב שבין רגליה “את דפקת אותי” הסבירה דליה לדנה, “אז עכשיו דן ידפוק אותך!”
הסתכלתי על דנה, חשבתי שתקפוץ, שתגיד לה לא, אבל היא אפילו לא זזה ממקומה, לא התנגדה, רק סידרה את עצמה, כאילו התארגנה לקראת הדפיקה, מפשקת עוד קצת את רגליה מסדרת את עמידתה.
“תראה לה מה היא הולכת לחטוף!”
זוכרים? בעל המאה הוא בעל הדעה, פתחתי את מכנסיי ונתתי להם ליפול, הורדתי את תחתוניי עד הברכים ונעמדתי מולה, עמד לי וראיתי את עיניה של דנה נפערות לרווחה והיא בולעת רוק כשראתה את מה שדליה מתכננת לה, “את זה את הולכת לחטוף” דליה ליטפה לי את הזיין וזה התרומם ונמתח עוד יותר, “עכשיו גש תדפוק אותה!”
נעמדתי מאחורי דנה והצמדתי את הזיין הזקור שלי אל הפתח המזמין כל כך שלה, דליה חזרה והתישבה בכורסת המנהלים הגדולה שלה, מסתכלת עלינו. “נו, תכניס לה!” האיצה בי.

הכנסתי, באבחת אגן חזקה נעצתי את הזיין עמוק לתוך הכוס של דנה, להפתעתי היא הייתה מיוחמת, הכוס שלה היה רטוב ומשומן וכל הזיין חדר לתוכה.
“עכשיו תזיין אותה!” ציוותה דליה “תטחן אותה!”
אחזתי במותניה של דנה והתחלתי לזיין, יוצא ונכנס במהירות, תוקע אותה בפראות,
“תדהר!” ציוותה דליה, “תצליף בישבנה”.
דהרתי, מכה בידיי על פלחי ישבנה, מזיין אותה במכות אגן חזקות, אוחז בכתפיה ותוקע את עצמי עמוק יותר לתוכה
דנה גמרה, הרגשתי, רעד עבר בגופה, נרתיקה התמלא עוד יותר באותו עסיס תענוגות שמנוני, בצוף תאוותה, אבל היא לא הוציאה מילה.
לא רק אני הרגשתי שדנה גמרה, גם דליה. “גמרת, אהה” פנתה לדנה “כשאת דפקת אותי אני לא נהניתי” המשיכה, אוחזת בידיה של דנה “תמשיך לטחון אותה” עברה אליי, “יותר חזק, יותר מהר, יותר עמוק”
בפעם השניה שדנה גמרה כבר שמעו את זה, הפעם היא לא התאפקה “הנה” התחילה חלש “הנה עוד אחד, אימא’לה עוד פעם” המשיכה, מגבירה את קולה, נצמדת אליי ומתמסרת, “תן לי, בפנים, בבקשה, תן לי,” התחננה בקול “הנה, הנה זה, הנה זה בא, זה בא!!” גמרה בפעם השניה, גומרת ומושכת אותי אחריה, לא יכולתי יותר והשפרצתי, גמרתי בתוכה.

הרמתי את המכנסיים, סוגר את הריץ רץ והתחלתי ללכת חזרה לספה “תודה אמא” שמעתי מאחוריי את דנה.
קפאתי במקומי, “אמא?” נפלט לי כשהסתובבתי לעברן.
“כן אמא” ענו שתיהן יחד, במקהלה. “מה, לא ידעת שדנה היא הבת שלי?” הוסיפה דליה בתמיהה.
שיט, מאיפה לעזאזל אני צריך לדעת? לא הספקתי להתיישב ועוד מכה נחתה עליי
“אמא אז ככה, לפי החוק מה שעשית לי עכשיו זאת הטרדה מינית” פנתה דנה לדליה בטון תקיף, כזה השמור לעורכי דין שיודעים שיש בידם את ההרשאה הבטוחה “ואת יודעת מה אני עושה למעבידה שמטרידה אותי מינית?”
“השתגעתם?” התערבתי, לא יכולתי לעצור בעצמי.
“שתוק!” ענו שתיהן ביחד, “שב שם וחכה שיקראו לך” הוסיפה דנה באותו קול תקיף, “נו אמא, מה?!”
“מענישים אותה??” ספק שאלה ספק ענתה דליה.
“כן, ואיך מענישים?”
“מצליפים בה?”
“כן, ומה עוד אמא?”
דליה עצרה לרגע, משתהה, “תוקעים אותה?”
“כן אמא, אז עכשיו קומי, תתפשטי, תבואי לכאן, תעמדי כמו שקודם אני עמדתי” הוסיפה ותפסה את מקומה של דליה בכורסת המנהלים הגדולה ונשענה לאחור כשהיא מניחה את רגליה על השולחן, “תעמדי ותתכונני לקבל את העונש שלך!”
דליה התכוננה, מורידה את החצאית ואחר כך החוטיני שלבשה ונשענה במרפקיה על השולחן
“אמרתי תתפשטי! מה לא ברור?! תתפשטי! הכל!” ציוותה דנה בקול שלא היה מבייש את רס”ר המשמעת שלי בצבא.
דליה הסמיקה והתפשטה, עירומה, ורק אז חזרה ונעמדה בפישוק אל מול השולחן, אל מול דנה שישבה בכסא שלה, התכופפה קדימה, מרפקיה וכפות ידיה נושקים לשולחן, הזיזה ימינה ושמאלה את ישבנה, מסתדרת, החריץ שבין רגליה נצץ, לא היה ספק שדליה כבר מחורמנת, רטובה רק מהמחשבה מה דנה הולכת לעשות לה
“אני מוכנה” הכריזה.
דנה קמה, הסרגל בידה הימנית והיא מכה בו קלות בכף ידה השמאלית, מתכננת, מתכוננת, נעמדה מאחורי דליה והחליקה על ישבנה, בדיוק כמו שזאת עשתה לה קודם, טופחת קלות, בודקת, מעבירה אצבע בחריץ שבין רגליה, בודקת שמן, מחייכת לעצמה, מרגיעה את דליה, מרדימה אותה.
ההצלפה הראשונה באה לדליה בהפתעה, בבת אחת, כשהיא לא מוכנה.
“איי!” ופס אדום ראשון נמתח על ישבנה, במכה השניה דליה כבר הייתה מוכנה, אחרי החמישית דנה עצרה, מלטפת, דוחפת לה אצבע, בודקת את מצב הרטיבות בין רגליה של אמה “מתחרמנת, אהה אמא?”
צחקה והמשיכה בהצלפה.
בעשר עצרה שוב “בוא תחליף אותי” פנתה אליי “אבל לפני זה תתפשט, אני רוצה לראות מה זה עושה לך!”
התפשטתי, המחשבה שאני הולך להצליף עם הסרגל חירמנה אותי, אף פעם לא עשיתי כזה דבר, עמד לי שוב, לא היה לי מה להתבייש “כלי כלי” החמיאה לי דנה כשראתה את הזיין שקודם היא הרגישה, נוגעת בו ומלטפת, “שטרונגול רציני, אני רואה שאמא שלי יודעת מה לבחור” השלימה והתיישבה חזרה בכסא, הניחה שוב את רגליה על השולחן, שילבה ידיה מאחורי הראש ונמתחה.
“תצליף בה”
הצלפתי, מרגיש איך כל מכה מעמידה לי את הזיין יותר ויותר, מוסיף פס ועוד פס על ישבנה של דליה. אחרי חמש עצרתי, כמו שהן, מלטף את הישבן המוכה, החם, מעביר את האצבע בחריץ שבין רגליה, לא הייתי צריך לחדור כדי להרגיש עד כמה היא רטובה, דליה הייתה מחורמנת, הרגשתי איך היא נלחצת לאצבע שבין רגליה, רוצה!
“תצליף!”
חזרתי להכות בישבנה עם הסרגל שבידי, אני מכה והיא גונחת בתאווה, השלמתי עוד חמש וליטפתי שוב את ישבנה, דוחף אצבע, מרגיש שהיא מוכנה. דנה אחזה בידיה של דליה, נישקה אותה על פיה, נשיקה ועוד נשיקה “את יודעת שאני אוהבת אותך אמא” חשבתי שזהו, נגמר “אבל” המשיכה דנה ופתאום עברה אליי “עכשיו תתקע אותה!” ציוותה “תתקע אותה חזק!”
לא חיכיתי רגע, אצלי הכל היה כבר מוכן, הייתי עירום, הזיין הגדול והמתוח היה מוכן לפעולה וכל שנותר לי היה לכוון את העמוד מתח גבוהה שלי אל הפתח הרטוב שבין רגליה של דליה ולתקוע רק שאז בדיוק דנה עצרה אותי “לא, לא שם, בתחת!”
“מה?”
“בתחת, שם אני רוצה שתדפוק אותה, תתקע אותה בתחת”
דליה הזיזה מעט את ישבנה, מתכוננת, פישקתי בידיי את פלחי ישבנה, מציג את פי הטבעת לראווה, מכוון “זה יכאב לה” אמרתי “אולי נשים קצת משחה?”
“תתקע!”
תקעתי, במכת אגן חזקה פרצתי את דרכי בפי הטבעת המכווץ, כאב לה לדליה, הרגשתי איך כל גופה נמתח, כאב אבל היא נשכה את שפתיים ולא צעקה, חדרתי למעמקי ישבנה, לא הכל, חצי, רגע נחתי ואז תפסתי בשתי ידיי את פלחי ישבנה ותקעתי תקיעה חזקה וכל הזיין שלי היה נעוץ עמוק בתחת שלה.
שוב עצרתי ונתתי לפתח הצר להמתח ולהתרגל. “וואו” דליה התנשפה אחרי רגע, “זה טוב! אני אוהבת בתחת, דפוק אותי, קרע לי ת’צורה”.

מהלחץ על הזיין ומהדיבור הגס שלה התחרמנתי עוד יותר, השתוללתי לה בתחת, זיינתי אותה בחוזקה, דפקתי אותה בכוח, כמו גבר, יוצא וננעץ חזרה בכוח, שומע איך היא גומרת ולא עוצר לשניה. “עכשיו בכוס!” ציוותה דנה
“לא!” דליה התחננה, “בבקשה, עוד, בתחת, בבקשה”
“בכוס אמרתי!” קמה דנה ממקומה, “עכשיו!”
עברתי לכוס, חודר בקלות, מחליק בנרתיק המשומן. “תטחן אותה” נעמדה דנה לידי, מפליקה על ישבני “תטחן!”
טחנתי אותה, מזיין אותה במהירות, בחוזקה, אגני מכה בישבנה והזיין שלי חוגג לה בכוס, אחזתי בשערה, מושך, ודהרתי בתוכה, דנה נצמדה אליי מאחור, נלחצת, לוחצת, משתפשפת, לא היינו צריכים הרבה, שלושתנו, גמרנו ביחד, וואו, איזו גמירה.

ישבנו במשרד של דליה וחיכינו לקפה שהזמנו מאנה המזכירה, “נו מה אתה אומר על הבת שלי?” שאלה דליה
“סבבה” אמרתי “ראש טוב, זיון נהדר” מה אני אגיד לה?
“איך הרעיון” המשיכה לשאול.
“זה מהסרט המזכירה, נכון?” עניתי בשאלה
“גם” אמרה דליה “אבל דנה שלי שיכללה”
“אמא, לא שכללתי” התערבה דנה, מסבירה, “קראתי את זה פעם בסיפור שפורסם באתר סיפורים ארוטיים בעברית, רק מהרעיון התחרמנתי, גמרתי, הייתי רטובה, רציתי גם ופעם, כשאמא התרגזה עליי שפישלתי, הצעתי לה איך כדאי להעניש אותי והיא התלהבה, נדלקה”
“ואת כולם אתן מענישות ככה או רק אחת את השניה?”
“לא כולם” השיבה דליה “חוץ מדנה יש רק עוד כמה, כאלה שאני סומכת עליהם, שותפי סוד, יחידי סגולה”
“והיא?” לא יכולתי להתאפק ושאלתי כשאנה המזכירה נכנסה עם מגש הקפה ביד
“יש לך כוח?”
“תמיד” עניתי.
דליה לקחה לגימה מהקפה “אנה, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך ש..”
“סליחה גברת דליה” התנצלה אנה עוד לפני שדליה סיימה “שכחתי, סליחה, סליחה, סליחה”
“סליחה לא מספיק! תנעלי את הדלת ותתכונני”
אנה לא התווכחה, דליה גם לא הייתה צריכה להסביר, אנה ידעה בדיוק מה דליה רוצה ממנה ושתי דקות אחרי זה היא כבר ניצבה עירומה, מתכופפת בפוזה הנכונה, מבליטה את ישבנה ומחכה בציתנות לעונשה
כשדליה סיימה להצליף בה הייתה לי שוב זקפה וכשדליה סוף סוף קראה לי קפצתי, ערוך ומוכן לפעולה
תקעתי אותה, את אנה, זיינתי אותה במרץ כאילו לא זיינתי שנה, באמצע דליה הפסיקה אותי, התחרמנה מחדש, רצתה גם, דרשה עוד, אז עברתי אליה, מזכיר לעצמי בפעם המי יודע כמה שבעל המאה הוא בעל הדעה, שכבתי בין רגליה של דליה וזיינתי אותה על ספת העור, דפקתי אותה חזק, בכוח, בפראות, בדיוק כמו שהיא אוהבת.
על השטיח לידנו שכבו דנה ואנה בשישים ותשע מחרמן, לשונה של האחת בכוס של השניה, מוצצות, מפנקות אחת את השניה, נהנות, גונחות מהנאה ואני זיינתי את דליה, הבאתי אותה שוב על סיפוקה.

סוף דבר

החיים בעיר הגדולה נעימים מאד כשיש לך כסף, ולי היה. הגדלתי את הקלינטורה שלי, ממשיך ורוכש עוד לקוחות מרוצות חדשות שסיפרו לחברה הכי טובה שלהן שסיפרה ל.. בקיצור שיטת החברה מביאה חברה עבדה.

אבא שלי נפטר בהפתעה, יום אחד יצא לחרוש בשדה, התהפך עם הטרקטור ונהרג.
חזרתי הביתה לשבעה ויותר לא חזרתי לעיר הגדולה, מישהו היה צריך להמשיך לדאוג למשק והמישהו הזה הייתי אני, כל החיים זה היה ברור לי, שאני הבן הממשיך, ועכשיו כשזה קרה לא היססתי, פרשתי מחיי הסקס בעיר הגדולה וחזרתי לעבודת האדמה.

ריקי הנותנת, כן זאת שקטפה את בתוליי, עזרה לי בימים הקשים שעברו עליי, ריקי שהפכה לעוזרת הגננת האהובה על ילדי הכפר, ישבה לצידי בכל השבעה, ניחמה ותמכה.
המשכנו להפגש גם אחרי השבעה, הפכנו לזוג, שוכבים מחובקים על הנדנדה הגדולה שבחצר ומסתכלים בכוכבים שבשמיים, מדברים אל תוך הלילה, רק מדברים.
לא סיפרתי לה מה עשיתי בעיר הגדולה! אני בטוח שריקי ידעה אבל הייתה מספיק חכמה ולא שאלה. ערב אחד היא הובילה אותי ביד לחדר שלי, עשינו את זה, באהבה, הזדיינו בעדינות, נתתי לה להוביל ועשיתי כל מה שרצתה, התנשקנו בלהט, ריקי גמרה פעמיים לפני שגמרנו ביחד, בסערה מופלאה, שונה. ריקי נשארה לשכב בחיקי עוד שעה ארוכה וידה מלטפת אותי באהבה.

בערב שאחרי השלושים הפתיעה אותי דליה, באה לנחם, התנצלה שלא יכלה להגיע בזמן כי לא הייתה בארץ, לא ציפיתי לזה מקליינטית, ישבנו במרפסת ודיברנו, הכרתי לה את ריקי.
ניצלתי רגע כשריקי נגשה למטבח להכין לנו תה מתוק על נענע טריה מהגינה והסברתי לדליה שאני פורש מחיי העיר הגדולה וחוזר לכפר לעבוד במשק, להיות חקלאי, עובד אדמה.
לפני שדליה הלכה ריקי קראה לי רגע לצד “היא רוצה ממך משהו, אולי מתנת פרידה, תן לה, אם היא הגיעה עד כאן מגיע לה”
הסמקתי “את יודעת מה היא רוצה?” גמגמתי
“לא חשוב, תפרד ממנה יפה” ענתה לי ריקי “פעם אחרונה” הוסיפה וידעתי שהיא יודעת “תמיד כדאי לשמור על קשרים בחברה הגבוהה”

נסעתי עם דליה לחורשת עצי המחט, לגבעת המזמוזים, דפקתי אותה שם על מכסה המנוע של ה-BMW המפואר שלה, זיון פרידה.
עמד לי כמו טיל בין-יבשתי, גדול ועבה כמו שאני לא זוכר מעולם, השכבתי אותה על מכסה המנוע, מצמיד את החזה שלה למכסה החם, הרמתי בפראות את שמלתה, קרעתי את תחתוני החוטיני שלבשה ונכנסתי בה מאחורה, מחליק בקלות לכוס שהיה כבר מוכן, משומן היטב בעסיס תאוותה.
דליה נהנתה, שמעתי את זה, ניסיתי להשתיק אותה אבל לא עניין אותה שמישהו יכול לשמוע את גניחות התאווה שלה, זיינתי אותה מהר וחזק והיא גמרה וביקשה עוד, המשכתי, דופק אותה בפראות, כמו שהיא תמיד ביקשה, יוצא ונכנס במכות אגן חזקות והיא, כמו חתולה מיוחמת, נלחצה לעברי, נצמדת, לא יודעת שובע.

ארבע פעמים היא גמרה שם, על מכסה המנוע בגבעת המזמוזים, ארבע פעמים ואז עברתי לישבנה, דופק אותה בתחת, בתנוחה שהיא הכי אוהבת, חזק ועמוק, בכוח, מושך בשערה ודוהר, “תן לי” דליה צעקה “בוא תגמור לי בתחת! כן, בתחת, אני רוצה!”
בפעם החמישית גמרנו ביחד, מיללים כמו זאבים, “קחי!” צעקתי “קחי!” וגמרתי לה בתחת, נמתחתי, נצמדתי היטב ורוקנתי את ביציי המלאות במעמקי ישבנה

לפני שנפרדנו היא רצתה לשלם לי, סרבתי בתוקף “את אצלי בבית, אורחת” אמרתי לה “זה ממני ומריקי, מתנת פרידה”

למחרת ריקי עברה לגור איתי, קובעת עובדה. חרשתי ביום וחגגתי בלילה, לימדתי אותה כמה תנוחות מהספר של רינה, רס”רית המילואים, היינו מזדיינים בלהט, עם הרבה אהבה.

ערב אחד נסענו לחורשת עצי המחט, לגבעת המזמוזים. מאז אותו הלילה הראשון שלנו לא היינו כאן ביחד, בלי מילים עברנו למושב האחורי, נזכרים, מחייכים, מתנשקים, מתכוננים… ואז, רגע לפני שהגענו לתכל’ס, כשברדיו להקת החיות שרה את בית השמש העולה, הוצאתי טבעת מכיסי וביקשתי את ידה.

התחתנו בבית, חתונה צנועה, בטן קטנה כבר הציצה מתחת לשמלה הלבנה של ריקי. חצי שנה אחרי זה נולד הילד, יעקב, כך קראנו לו, על שם אבי ז”ל.
“הקטן הזה גדול יהיה” הכריז הרב בברית ולא התאפק “גדול מאד” הוסיף לעברי בלחישה.
לאחר הטקס עמדנו ליד הרב כשחיתל את הרך הנולד, מסביר לריקי ולי מה המשך הטיפול הנדרש “בהרבה בולבולים טיפלתי” אמר כשסיים “אתם יודעים, המקצוע” הסביר במהירות כאילו חשש שדבריו יוצאו מהקשרם “אבל כזה בולבול עוד לא ראיתי”
הרגשתי רעד עובר בגופה של ריקי “כזה מה?” נחרדה.
“כזה גדול!” חייך הרב “ברוך השם, גולית” הרגיע “אקסטרה אקסטרה לארג'”
“התפוח לא נופל רחוק מהעץ.” מלמלה ריקי לעצמה וחייכה “אותי זה לא מפתיע, הבן של המבורך”

הוספה למועדפים שלי