המבורך – חלק א

הסיפור דמיוני וכל קשר בינו ובין מקרים ו/או שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד!

פתח דבר
קוראים לי דן, לא דני, דן! אבא שלי קרא לי כך על שם גיבור ילדותו דן טרזן – הטרזן הישראלי שאת חוברות עלילותיו המצהיבות שמר בנאמנות עד יומו האחרון.
היום אני נשוי עם ילד קטן אבל הסיפור שלי מתחיל בגיל 18, תחילת יוני, ימים ספורים לפני סיום התיכון והגיוס לצבא, ואני הייתי עדיין בתול!
למה? לא יודע, ככה יצא, גרתי בכפר קטן והייתי חייב לעזור בעבודות המשק ו… תרוצים יש לי מפה עד תל-אביב הרחוקה.

כבר לא בטלן
"אין כזה דבר בתול, יש רק בטלן" היו חבריי אומרים לי כבר מאמצע כתה י"א, מנסים לשכנע אותי לעשות את זה, וכשגם זה לא עזר סידרו לי כמתנה ליום ההולדת ה-18 שלי דייט עם ריקי הנותנת.
ריקי הייתה גדולה ממני כמעט בשנה אבל למדנו יחד באותו מחזור. כשנולדה קראו לה רבקה אבל כבר מגיל צעיר כולם קראו לה ריקי. היו כאלה שטענו שריקי נימפומנית והיו שטענו שהיא סתם בחורה טובה אבל רבים מחבריי הטובים איבדו את בתוליהם בין רגליה היפות. ריקי לא אמרה לא לזיון טוב, להפך, היא שמחה לכל חגיגה כזאת ובמיוחד אהבה את הבשר הטרי, הבחורים הצעירים והבתולים, להיות הראשונה לפתוח אותם, ללמד אותם את טעם החיים. לא פלא שלאט לאט הפך שמה בפי כל לריקי הנותנת.

ריקי באה לאסוף אותי באוטו של אבא שלה, נסענו לעיר הגדולה לאכול גלידה, זה מה שבא לה, מנת גלידה טובה ושיחה שקטה, נעימה וקולחת, האמת שהיה ממש כיף לשבת ולדבר איתה עד שכמעט שכחתי למה נועדה הפגישה.
בדרך חזרה הייתי קצת מתוח, ידעתי מי זאת ריקי אבל לא ידעתי מה עושים, הרגשתי את היד שלה על מבושיי, מלטפת מעל מכנסי הג'ינס ההדוקים שלי, בודקת, מפנה ראשה לעברי ומסתכלת עליי בעיניים גדולות ושוב בודקת, שלחתי גם אני יד מהססת וליטפתי את רגלה, חודר מעט מתחת לחצאית, לא הרבה, חושש.
"תגיד, זיינת כבר פעם?" הפתיעה אותי ריקי בשאלה.
"אהה… לא" הסמקתי.
בכביש הכניסה לכפר שלנו ריקי פנתה שמאלה, יורדת לדרך עפר הפונה למצפה של הקרן הקיימת בלב חורשת עצי המחט הגדולה, נוסעת במהירות עד שנעצרה בחריקה בפינת החניון שליד מגדל המצפה.
ידעתי למה, לא סתם קראנו למצפה הזה גבעת המזמוזים, הייתי פה כבר פעם או פעמיים בעבר, מתגנב בשקט יחד עם חבריי ומציץ לזוגות השקועים במעשיי האהבהבים שלהם, ליתר דיוק מציצים להם כשהם מזדיינים, מי בתוך המכונית ומי על שמיכה שפרס בין העצים לאחר שניקה את האצטרובלים הפזורים.

"בוא נעבור למושב האחורי" אמרה ריקי.
עברנו, יושבים צמודים.
"ירדו לך פעם?" תפסה אותי שוב לא מוכן.
"מה?"
"אתה יודע, ירדו לך, מצצו לך ת'זיין"
הסמקתי שוב, מזל שהיה חשוך "לא" גמגמתי "אבל עשיתי ביד"
ריקי צחקה ופתחה את חנות מכנסיי, הסיטה את התחתונים ושלפה את הזיין שלי "וואו.." פלטה בהשתאות "מה זה?" התחילה משפשפת אותו בעדינות "כזה עוד לא ראיתי"
"כזה מה?" הסמקתי עוד יותר, חושש לרגע.
"כזה גדול אדיוט, בוא'נה אתה מבורך!" השלימה והתחילה מלקקת אותו, "לא אמרו לך אף פעם?" שאלה והכניסה אותו לפיה, מוצצת בתאווה.
ריקי ידעה למצוץ, לא שהייתי מנוסה, ניסיוני המיני הדל הסתכם בלעשות ביד, פעם אחת אפילו פה בחורשה כשהצצנו למושיק הקצין שזיין את תמרה התימניה בטנדר הצבאי שלו, אבל זה היה הרבה יותר טוב, הרבה הרבה יותר טוב, נשענתי לאחור, מתחתי את הרגליים כמה שאפשר בין הכסאות הקדמיים והפקרתי את אברי בפיה, עוצם עיניים ומלטף את ראשה כשהיא מנסה לשווא להכניס את כל הזיין לפיה, לגרונה. ריקי התפתלה לידי, בלי להפסיק לרגע למצוץ הורידה את תחתוניה, מתכוננת לשלב הבא.
עמד לי, הרגשתי את הזיין שלי קשה כאבן, עומד מתוח, ריקי הפסיקה למצוץ והתרוממה מעט, כמה שגג הרכב אפשר לה, הרימה את החצאית, נותנת לי רגע לראות את פלומת שיער ערוותה והתיישבה עליי, מכוונת את הזיין הזקוף אל החריץ הרטוב שבין רגליה ומתחילה להתיישב, להשתפד על המוט הנוקשה, החזה שלה, הכלוא בחולצתה, ניצב זקוף מול עיניי, והיא יורדת לאט לאט, מחדירה את הזיין עוד ועוד למעמקי נרתיקה הרטוב, עולה טיפה ושוב יורדת, תוקעת אותו עוד קצת ועוד קצת עד שישבנה נלחץ לאגני וכול הזיין היה תקוע עמוק בתוכה,
ריקי ישבה בשקט, לא זזה, מחייכת חיוך של ניצחון. "בוא'נה פחדתי" אמרה לי בשקט ונישקה אותי על שפתיי, אוספת את כפות ידיי בידיה ומצמידה אותם לחזה שלה, מעודדת אותי לפתוח את כפתורי חולצתה, להוריד לה את החזיה ולחשוף את שדיה, ללוש אותם, "היי, זה לא עטינים ואני לא חדוה הפרה" הפסיקה אותי לרגע "בעדינות, ככה" הדריכה אותי, פושטת את החולצה שלי ונצמדת אליי, מנשקת אותי נשיקה צרפתית לוהטת, לשונה משחקת בלשוני, מסדרת את עצמה ורק אז התחילה עולה ויורדת, מחליקה באיטיות על הזרג המשומן שבתוכה, רוכבת עליי בדהירה איטית ולאט לאט התחילה להגביר את הקצב.
אני לא בטוח מי זיין את מי, אני אותה או היא אותי, מה שבטוח שנינו היינו חרמנים אש, ידי חפנו את פלחי ישבנה המוצקים, אגני התרומם לקראתה, שרירי נרתיקה חיבקו את הזיין המחליק בתוכם, נלחצים אליו, מתכווצים סביבו "אני גומרת" בישרה לי בקול, "אני באה, גומרת" לא הפסיקה לדהור, מגבירה מהירות
הרגשתי את זה בא, "אני גומר!" צעקתי, מנסה לברוח אבל היא לא נתנה לי, יושבת עליי בחוזקה, דוחפת בידיה את גג המכונית שמעליה, נצמדת לאגני "בוא גבר, תן לי, תגמור לי בפנים, כן, אל תפחד" החזירה לי בקול גדול, "אל תפחד אני על גלולות!" הסבירה "אל תפחד, תן לי, אני רוצה!" גנחה בתאווה ואני לא יכולתי יותר והשפרצתי, יריתי את מטעני עמוק בכוס הלוהט שלה.
"יש!" חגגתי "אני כבר לא בתול, עשיתי זאת.. אני כבר בטח שלא בטלן"

"תשמע כזה זיין גדול עוד לא חטפתי" ריקי הודיעה לי בחגיגיות "אמרתי לך שאתה מבורך?" הוסיפה והתיישבה לצידי מתנשפת.
"תודה" גמגמתי, מובך.
"מה תודה?" מהרה ריקי להשיב "חביבי, פעם אחת לא מספיק לי, אני לא מוותרת על כזאת הזדמנות, אני רוצה עוד!" התחילה לשחק שוב באיבר המדולדל, לשפשף אותו, לגרות.
לא האמנתי שכל כך מהר יעמוד לי מחדש, ריקי ידעה בדיוק איפה לנגוע ומה צריך לעשות כדי לגרות אותי, להעמיד לי מחדש תורן לתפארת, בדיוק כזה כמו שהיא רוצה.
"עכשיו אתה עובד" אמרה כשהיא מזיזה אותי ונשכבת על המושב האחורי, "בוא גבר, תתקע לי" פישקה חזק את הרגלים.
נשכבתי בין רגליה, נשען על ידי כיוונתי את הזיין הזקוף אל החריץ הרטוב שנצנץ במעט האור שהיה, אור הירח, הרגשתי את שפתי הכוס שלה סביב העטרה שלי והתחלתי להכנס, דוחף באגני, חודר למעמקיה וריקי גנחה בהנאה, "כן" לחשה לי באוזן, כן ארוך ומלא תשוקה, "תן לי אותו, יותר חזק, יותר עמוק!".

התחלתי לפמפם אותה, יוצא מעט ונכנס במכת אגן חזקה, חודר עמוק יותר ושוב יוצא, קצת יותר, ודוחף חזרה עד שכל הזיין הגדול שלי היה תקוע במעמקי הכוס שלה.
ריקי חיבקה את ישבני ברגליה, כאילו פחדה שאברח, אבל אני בכלל לא חשבתי לברוח, היה לי טוב בכוס שלה, דפקתי אותה, כמו גבר, כמו בסרטים, שכבתי עליה, מועך את שדיה בחזי, מנשק אותה בלהט, ותוקע אותה בתנועות חזקות, לא מפסיק לרגע לדפוק. ריקי חבקה אותי בידיה, צמודה עליי בחוזקה ואני מזיין אותה במרץ, "כן" היא גנחה, "זה טוב, הנה, הנה, זה בא! תן לי!" לחשה בקול באוזני "עוד, אל תפסיק, כן, אימ'אלה, אני באה! כן!" צעקה, גומרת בקול גדול, מבקשת עוד ואני המשכתי לזיין אותה "אל תברח, עוד, הנה עוד אחד,בא, עוד אחד בא לי, אימא'לה הנה, הנה אני גומרת!" צרחה כמשוגעת ואני לא הפסקתי לנוח, הרגשתי את צפורניה נתקעות בכתפי והמשכתי לזיין אותה, ריקי גמרה פעם שלישית ואני לא מפסיק לזיין, "בוא" היא התנשפה, "בוא תגמור" עודדה אותי, "אין לי כוח, תגמור" התחננה ושלחה אצבע לחריץ שבישבני, לוחצת על פי הטבעת, מנסה לחדור ובזה כבר לא עמדתי, הרגשתי שאני לא יכול יותר וגמרתי, השפרצתי לה בפנים במין הנאה שלא הכרתי עד עכשיו. "וואו, זהו, זיינתי" שכבתי עליה בכל כובד משקלי והתנשפתי בכבדות, "זהו, אני כבר לא בתול" מילמלתי כאילו לעצמי והיא רק חייכה וחיבקה אותי.

"אלוהים אוהב אותך" אמרה לי ריקי בדרך חזרה לכפר, "בירך אותך בכלי מפואר, שיא גינס" המשיכה, "תנצל את זה" השלימה כשהיא עוצרת ליד המשק שלנו ונפרדת ממני בנשיקה.
"תודה" אמרתי.
"לא תודה לך".

ריקי לא התאפקה, למחרת עברה השמועה בבית הספר כאש בשדה קוצים ואני הפכתי לשיחת היום בשכבה.
"כל הכבוד, אחי" טפח קובי על כתפי, "שחקת אותה, שמעתי שיש לך וואחד כלי"
הסמקתי, ביחוד מהמבטים ששלחו לעברי הבנות, שולחות מבט ומצחקקות, "מה שלומך המבורך" זרקה דנה כשעברה ליידי, צוחקת ואני מסמיק, נבוך, לא יודע מה לעשות.

"עושים תחרות" זרק לעברי קובי בהפסקת הצהרים "יאללה אחי, בוא"
"איזו תחרות?" חקרתי.
"למי יש את הזיין הכי גדול"
"מה?"
"למי יש זיין יותר גדול, אתה יודע, כמו באסקימו לימון, מודדים"
"לא בא לי" עניתי, מובך.
"שפן" הקניט אותי קובי "חזי אמר ששילמת לריקי כדי שתספר לנו שיש לך זיין יותר גדול משלו בגלל שאותו קיבלו לקרבי ואותך לא" נגע קובי בדיוק בנקודה הנכונה, רציתי להתגייס לסיירת או לפחות לצנחנים, בדיוק כמו כל הבנים אצלנו במחזור, אבל בלשכת הגיוס מצאו לי רשרוש בלב ועוד כמה סעיפים, לא עזר שהייתי חזק וגדול וביקשתי, מה ביקשתי? התחננתי! בסוף קיבלתי פרופיל כל כך נמוך שבקושי הסכימו בכלל לגייס אותי.
"הצחקתם אותי" עניתי, מאותגר, מרגיש איך נעמד לי, "אני שילמתי לריקי? תשכח מזה, אני בא, על מה מתערבים?"
"כל אחד שם 10 שקל, המנצח לוקח הכול!"
ניצחתי אותם בקלות. עמדנו בשורה, המכנסיים והתחתונים מופשלים, משפשפים את הזיין שיעמוד זקוף ובני המשקפופר עובר עם סרגל ומודד לנו את האורך והקוטר, אחד אחרי השני. "בוא'נה אחי" פלט בני כשמדד את שלי "ממש חדק פיל".
היה לי הזיין הכי גדול והכי שמן, ניצחתי, הייתי אלוף בית הספר ושמי הפך בפי כל לדן-חדק-פיל, מזל שספר המחזור היה כבר מודפס, רק זה היה חסר לי, שיום אחד הילדים שלי יקראו על דן חדק-פיל.

עד הגיוס ביקרתי בגבעת המזמוזים עוד כמה פעמים, אף פעם לא עם אותה בחורה. הייתי להיט, הבנות רצו לנסות ואני לא התנגדתי, דפקתי שם כל מי שרצתה, זיינתי אפילו את מירב, מלכת הכתה.

טירונות
טירונות כושר לקוי היא לא טירונות קשה, אפילו קלה, ולמרות זאת בשבוע האחרון, כשנהיתה לי קצת שפשפת, הלכתי למרפאה.
"תיגש לדורית החובשת" שלחה אותי פקידת הקבלה בקול משועמם, "חדר 4" הוסיפה שקועה בעיתון "לאשה" שבידה.
דורית לא התרגשה, "תוריד את המכנסיים" ציוותה בקול משועמם "אני רוצה לראות" הסתובבה לכיור והתחילה לשטוף את הידים.
הורדתי, יש לי ברירה, רק מהמחשבה שהחובשת הולכת לראות את הזיין שלי נעמד לי, נשארתי בתחתונים שלא הצליחו להסתיר את הכלי שבתוכם.
דורית הסתובבה לעברי. ראיתי אותה נועצת מבט מופתע בכלי המוסתר מעבר לבד המתוח, לרגע נעצרה, חושבת, ואז הוסיפה במין קול מתרגש "גם את התחתונים!"
באשר אבדתי אבדתי. בין שפשפת כואבת ולהראות את הזיין בחרתי באופציה השניה, הסמקתי כשהורדתי את התחתונים והצגתי לראווה את הזיין הזקור.
עכשיו גם דורית הסמיקה, מביטה בכלי שלפניה במבט לא מאמין, עושה עצמה בודקת את השפשפת אבל בפועל בדקה את הפלא שמול עיניה, "אני חייבת רופא" אמרה, "חכה פה, אל תתלבש! תשכב ככה על המיטה" הוסיפה ויצאה, סוגרת אחריה את הדלת.

אמרה רופא וחזרה עם רופאה, בחורה צעירה בחלוק רופאים לבן הצמוד לגופה, מדגיש את גזרתה הנאה וסטטוסקופ נוצץ מונח ברישול על צווארה כדרך הרופאים.
שתיהן התמקדו רק בדבר אחד, בזיין שלי, שמתשומת הלב שהוענקה לו נעמד עוד יותר, בודקות, נוגעות, אחר כך הם הלכו לפינת החדר שוטפות ידים, מתלחשות, מתיעצות ומצחקקות.
הרופאה יצאה ודורית חזרה אליי, "ד"ר ענת קבעה שצריך לאשפז אותך" אמרה לי, "אל תדאג זה לא משהו רציני אני אשטוף לך את המפשעה" הסבירה, "קצת ישרוף לך אבל אחר כך תנוח ובערב נטפל בך שוב"
"מה אשפוז?" שאלתי מופתע "זה רק שפשוף"
"אל תדאג, ככה זה יעבור לך יותר מהר" ענתה בקול מרגיע, "חוץ מזה מה אכפת לך, תנוח, תישן פה בלילה, נטפל בך טוב ומחר תחזור כמו חדש, אני כבר אודיע בפלוגה שלך"

דורית הכניסה אותי לחדר קטן, לבד, נתנה לי פיג'מה נקיה ומגבת ושלחה אותי להתרחץ. כשיצאתי מהמקלחת היא שטפה לי את המפשעה במין חומר שורף וניצלה את המצב, כאילו מטפלת אבל בעצם מלטפת בלי בושה את הפרטי שלי, ולמרות ששרף נעמד לי!, "תנוח, תאסוף כוח" אמרה עם חיוך על שפתיה, "אחר כך אני שוב אטפל בך"
שכבתי במיטה וצפיתי בטלוויזיה, צ'ופר לטירון אפילו בטירונות כושר לקוי. דורית חזרה בשעה 5 עם מגש ביד, ארוחת ערב, אבל קודם טיפלה בשפשפת, אחזה לי בזיין ביד אחת ושטפה לי שוב את המפשעה באותו חומר שורף ביד השניה, משפשפת לי אותו כאילו בתמימות, כאילו טיפול רפואי ותו לא, ושוב נעמד לי. "בלילה נבוא שוב לטיפול" אמרה לפני שהלכה, עושה עצמה מתעלמת מהזיין הזקור שכיסיתי במהירות במכנסי הפיג'מה הרחבות.

בשעה תשע היא חזרה, הפעם עם ד"ר ענת, שתיהן בחלוקים לבנים מבהיקים, שני הכפתורים העליונים בחלוק של דורית לא היו סגורים, וכשהיא התכופפה לעברי, מפשילה את מכנסי הפיג'מה שלי כדי לבדוק את השפשפת, נתנה לי לראות שאין לה כלום מתחת לחלוק, להציץ בזוג שדיה שהתנדנדו בכל תנועה שעשתה.
שכבתי על המיטה, מכנסי מופשלות, בלי תחתונים והזיין שלי עומד זקוף, מוכן לפעולה, דורית ליטפה אותו, מזיזה אותו מצד לצד, כאילו בודקת, וגורמת לו להמתח עוד יותר. "אני רואה שחל שיפור" הכריזה ד"ר ענת, מוסיפה עוד כמה ביטויים רפואיים לחזק את דבריה, "למיטב הבנתי הרפואית מה שצריך עכשיו זה להרפות לך את הזקפה"
כמעט ונחנקתי אבל אחרי רגע התאוששתי, "תצאו ואני אעשה ביד" גמגמתי, מסמיק כעגבניה בשלה.
"חבל לבזבז כזאת זקפה" הצטרפה גם דורית לשיחה "למה לך, תן לנו לטפל בך" לחשה בקול סקסי מפתה "אתה יודע, טיפול רפואי מקצועי" קרצה לעברי.
נדהמתי, ידעתי בדיוק מה הן רוצות, כבר לא הייתי תמים כמו אז, בפעם הראשונה בחורשת עצי המחט שבגבעת המזמוזים. נכון, הייתי חרמן אבל בכל זאת רציתי לקום ולברוח, אתם יודעים היא קצינה ואני טירון, אבל ד"ר ענת הרגיעה אותי "תרגע, תשכב בשקט, לא תצטער" אמרה כשהיא נועלת את הדלת ומתחילה לפתוח את כפתורי החלוק שלבשה, נשארת בחוטיני קטן וחזיית תחרה שלא הסתירה את הפטמות הכהות הגדולות שעיטרו את שדיה הגדולים.
מכיס החלוק הוציאה דורית קונדום והתחילה להלביש לי אותו, מותחת, מתאמצת, ד"ר ענת המשיכה בינתיים להתפשט, פתחה את החזיה ושיחררה את שדיה הגדולים, הורידה את החוטיני שממילה לא הסתיר הרבה ועלתה על המיטה, נעמדת מעליי, מציגה בפניי כוס מגולח למשעי, ובלי הרבה לחכות ירדה על ברכיה כשדורית החובשת מכוונת את הזיין שבידה לעבר החריץ הרטוב שבין רגליה של ד"ר ענת שהמשיכה לרדת, מחדירה את האיבר הזקור לתוכה סנטימטר אחר סנטימטר.
ראיתי מין כאב על פניה של ד"ר ענת כשהזין הגדול קרע דרכו בתוכה, מותח את קירות נרתיקה, אולי כאב לה, לד"ר ענת, אבל היא לא הפסיקה לרדת עד שכל הזיין היה תקוע עמוק בתוכה וכך היא ישבה עליי, משופדת, יושבת ולא זזה, נותנת לעצמה להתרגל.

גם דורית התפשטה והצטרפה לחגיגה, עלתה על המיטה, התיישבה על ברכיה, הכוס שלה צמוד לפה שלי, אוחזת בידיה את ראשי, מכוונת
"תפנק אותי" ביקשה ואני התחלתי לרדת לה, ללקק את שפתי הכוס שלה, להחדיר את הלשון, לגעת בכפתור תענוגותיה, להדליק אותה.
ד"ר ענת התחילה להשתפשף בי, לעלות ולרדת על הזיין שבתוכה, לרכב. קודם לאט, בתנועות קטנות, ואחר כך יותר מהר, יותר גבוהה, מתרוממת על ברכיה עד שחצי מהזיין יצא והתיישבה חזרה, מכניסה אותו שוב לתוכה, ושוב עלתה וירדה.
הרכיבה של ד"ר ענת הפכה לדהרה, נוהמת מהנאה, גונחת מתענוג, מחבקת את דורית שלפניה ומשחקת בשדיה, מוחצת את הפטמות שהזדקרו. עוד כמה נעיצות והיא גמרה, מודיעה לנו בקול וממשיכה לפעם שניה, גומרת שוב ולא עוצרת, ממשיכה.

שכבתי על הגב, ידי מאחורי ראשי ונתתי להן לחגוג, ד"ר ענת דהרה עליי, זיינה אותי, ואני זיינתי את דורית בלשוני, מביא גם אותה לאורגזמה ראשונה.
"אני צריכה לנוח" גנחה ד"ר ענת אחרי שגמרה בפעם השלישית "בואי תמשיכי" ירדה מעליי ונשכבה לצידי ודורית תפסה את מקומה, משתפדת במהירות על הזיין הזקור והמשומן, סידרה את עצמה והתחילה לדהור, שדיה קופצים וראשה שמוט לאחור, "כן, כן, טוב, עוד!" זעקה בתאווה "הנה, זה בא, כן!" גמרה גם היא וכמו ד"ר ענת לפניה המשיכה לדהור.
חיבקתי אותה והסתובבנו, בלי שהזיין ייצא, נשכבתי מעליה והתחלתי לזיין אותה בכוח, דופק אותה, מרגיש שזה בא, שאני הולך לגמור, להשפריץ "בואי" לחשתי באוזנה "אני גומר, בואי!" האצתי בה והיא באה, מיללת כחתולה מיוחמת וגומרת שוב, גומרת איתי ביחד, "כן!" צרחתי בהנאה והשפרצתי, מלאתי את הקונדום בזירמתי הלבנה והחמה.

שכבנו שלושתנו על המיטה, מתאוששים, הורדתי את הקונדום מעליי, קשרתי אותו והנחתי בצד.
"היה טוב" הכריזה פתאום דורית, "חשבתי שכזה דבר יש רק באגדות או בסרטים מצוירים"
לא עניתי,
"אני רוצה עוד סיבוב" הפתיעה אותי ד"ר ענת, "מה איתך דורית?".
"רוצה" ענתה דורית בקול מתפנק, "מה רוצה? צריכה!" תיקנה את עצמה.
"תפדל.." אמרתי "רק תעמידו אותו"
דורית הסתובבה לעברי והחלה מטפלת בזין שלי מחדש, ד"ר ענת הצטרפה עליה, זאת מימיני וזאת משמאלי, משפשפות, מלקקות, מוצצות עד שהזיין שלי התעורר מחדש, נעמד לאיטו, הזדקף ונמתח.
"רוצה כמו לפני שבועיים?" שאלה פתאום דורית את ד"ר ענת . לא הבנתי על מה הם מדברות אבל מהצחקוקים שלהם היה ברור לי שזה קשור אליי.
"כן, נתערב?" ענתה ד"ר ענת.
"מסכימה".
"קום!" הורתה לי ד"ר ענת,
דורית שלפה קונדום נוסף מכיס החלוק שלה שהיה מוטל זרוק על הרצפה ונתנה לי אותו, "תלביש אותו!".
קמתי והלבשתי לעצמי את הקונדום.
שתי הבנות נעמדו על המיטה, ניצבות על ארבע, בדוגי-סטייל, זו לצד זו, ישבנן מופנה אליי, רגליים מפושקות, והחריץ שבין רגליהן פעור בפניי, מזמין כל כך
"תתחיל לדפוק אותנו" הסבירה לי ד"ר ענת "תתחיל עם מי שאתה רוצה ותעבור לשניה מתי שאתה רוצה" ושתי הבנות התחילו מנענעות את ישבנן המוצק, מזמינות אותי להתחיל דווקא אצלן.
"ומה ההתערבות?" שאלתי סקרן.
"בסוף תדע!" ענתה ד"ר ענת.
תקעתי אותה, את ד"ר ענת, הכנסתי לה את כל הזיין במכה אגן אחת חזקה. כאב לה, לד"ר ענת, ראיתי אותה נמתחת, קופאת לרגע, ואחר כך נרגעה, וכשהיא נרגעה אני התחלתי לפמפם, לזיין אותה במהירות, מחליק בתוך הכוס שלה שהפך רטוב יותר ויותר בכל נעיצה, מלטף את ישבנה של דורית שלידה, דוחף אצבע בכוס שלה, מרגיש איך גם היא רטובה, גם היא משתוקקת.
כשד"ר ענת התחממה והחלה גונחת מתאווה יצאתי ממנה, משאיר אותה ותאוותה בידה, ועברתי לדפוק את החובשת שלידה, אוחז במותניה ותוקע בחוזקה, מזיין את החובשת ומלטף הפעם את ישבנה של ד"ר ענת, מחליק באצבע לאורך חריץ ישבנה, לוחץ על פי הטבעת המכווץ ומרגיש איך היא נלחצת חזרה.
החלטתי לשחק בהם וכשדורית כמעט וגמרה עברתי חזרה לד"ר ענת וכשזאת כמעט גמרה עברתי לשניה, שתי חתולות חרמניות שחיפשו את הדרך לאורגזמה שלהן, ביקשו לגמור בסערה.
ראשונה נתתי לד"ר ענת לגמור, אחר כך לחובשת שלה ושוב לד"ר ענת ושוב לדורית, מדלג בינן, מנגן עליהן, קונצ'רטו לטירון חרמן, מביא אותן לגמירה אחר גמירה. לבסוף לא יכולתי יותר וגמרתי, הזיין שלי תקוע בד"ר ענת, שופך את זרעי לשווא, ממלא עוד קונדום בזירמתי הלבנה.
"יש" צהלה ד"ר ענת "ניצחתי".
"ומה הפרס?" שאלתי סקרן
דורית הסמיקה, "אני חייבת לרדת לה" לחשה "לא עכשיו, כשיבוא לה היא תקרא לי, אולי מחר, אולי מחרתיים, אולי בשבוע הבא".

למחרת שוחררתי מחדר הבידוד, ד"ר ענת נתנה לי 3 גימלים ושלחה אותי לנוח בבית, בשבילי הטירונות נגמרה.

קצינת המילואים שלי
בבסיס החדש אליו הגעתי, ובהמלצה שכתבה ד"ר ענת בתיק הרפואי שלי, עשו אותי פקיד מילואים. קצינת המילואים הייתה בעצם רס"רית, דווקא חמודה, גוף טוב, שווה, לא קלפטה כמו בסיפורים, עבדנו כצוות, משלימים זה את זה, היא הייתה אשפית ביחסי אנוש, הייתה מתמרנת את המילואימניקים כרצונה, ואני דאגתי לסדר מופתי בתיקיה, יחד זכינו לתשבחות רבות בביקורת שעשו לנו, סידור נוח לשנינו.
כמעט שנתיים עברו להן ללא שום אירוע מיוחד, באים בבוקר, כל אחד שקוע בענייניו, יוצאים בערב, כל אחד לעיסוקיו, הייתי פטור מתורנויות, עזרתי במשק, יוצא מדי פעם לחופשה חקלאית וחוזר כדי לנוח עד החופשה הבאה.

הכל השתנה כשיום אחד ריקי הנותנת התקשרה אליי. בדרך כלל אני הייתי עונה לטלפונים אבל הפעם לא הייתי במשרד ורינה, כך קוראים לקצינת המילואים שלי, ענתה.
"שלום אפשר לדבר עם המבורך?" ביקשה ריקי.
"מי?"
"המבורך, דן"
"למה המבורך?" לא התאפקה רינה ושאלה.
ריקי צחקה "הו זה משהו אישי, לא חשוב, אפשר לדבר איתו?"
"רק אם קודם תספרי לי" התעקשה רינה.
"אם את דווקא רוצה לדעת אז זה בגלל הזין שלו!" הכריזה ריקי בהפגנתיות, "עכשיו אפשר לקבל אותו?"
"איך את מדברת? מי את?" הקשתה רינה.
"אני ריקי, מהכפר שלו, ואם את עוד לא יודעת אז יש לו, לדן, זין ענק, אלוהים ברך אותו, נתן לו אוצר, פעם אחת תרגישי וגם את תקראי לו המבורך" אמרה וסגרה.

כשחזרתי רינה לא אמרה לי כלום, אומנם הרגשתי שהיא מסתכלת עליי בצורה מוזרה אבל לא ייחסתי לזה שום חשיבות, וריקי? היא בכלל לא סיפרה לי על השיחה.
לקח לה שבועיים, לרינה, לתפוס אומץ. נשארנו בערב עד מאוחר, מתכוננים לעוד ביקורת מטכ"לית אחת, כשסיימנו היא הציעה לי להקפיץ אותי הביתה כי היה מאוחר ואין בשעה כזאת אוטובוס שנכנס לכפר.
הסכמתי, לא היה בזה משהו מיוחד, בעצם זה הפך כבר למין שגרה שכשמסיימים מאוחר היא מקפיצה אותי הביתה. אחרי כמה דקות נסיעה היא פתאום אמרה "לפני כמה ימים התקשרה מישהי וביקשה את המבורך"
ראיתי שהיא מסמיקה והבנתי שהיא יודעת קצת יותר מזה, צחקתי "כן זאת בטח ריקי הנותנת, היא סיפרה לך למה?"
רינה הסמיקה עוד יותר "אהה, כן, איזה מין שם זה ריקי הנותנת?"
אני לא יודע למה אבל פתאום היה חשוב לי לספר לה הכל, למה כולם קוראים לה ריקי הנותנת, איך אבדתי את בתוליי בין רגליה, למה היא קוראת לי המבורך ואפילו על התחרות בבית הספר ביום שאחריי "והנה, זה השביל לגבעת המזמוזים" הצבעתי על הפניה לשביל המוביל לחורשת עצי המחט שהופיע כמו על פי הזמנה.
רינה עצרה בחריקה בשוליים, עמדנו כמה דקות בלי לדבר מילה, נתתי לה את הזמן שלה. "אתה עובד עליי, אני לא מאמינה!" הכריזה פתאום.
"למה בדיוק את לא מאמינה?"
"לא יודעת! ל…הכול! לסיפור שלך, לזה שיש לך באמת כזה גדול"
"לא צריך" עניתי אדיש, "אל תאמיני! מה את רוצה, שאני אוכיח לך?" הפתעתי אפילו את עצמי בשאלה.
"כן" אמרה רינה באגרסיביות והתחילה נוסעת, "רוצה שתוכיח!" פנתה לשביל המוביל לחורשה, נוסעת במהירות, כאלו מפחדת שתתחרט.

שתקנו כל הדרך. "תעצרי שם" כיוונתי אותה לפינה חשוכה בחניון המצפה.
"תוכיח!" אמרה שוב רינה בתקיפות אחרי שעצרנו, מדליקה את המנורה שברכב. פתחתי באיטיות את חנות מכנסיי ושלפתי את הזיין שלי, רק מהרעיון שאני מציג אותו לראווה למפקדת שלי נעמד לי, זיין גדול ומתוח לתפארת.
רינה הסתכלה בעיניים פעורות, לא מאמינה, "וואו" אמרה "גדול" ובלי להרגיש שלחה יד והחלה נוגעת בזיין, בודקת אם זה אמיתי, פתאום תפסה את עצמה ומשכה את ידה במהירות.
לא הגבתי והשארתי אותו בחוץ, מחייך, חיוך של גאווה.
"סליחה" היא הסמיקה, "אפשר?" שאלה בהיסוס ושלחה שוב יד.
"בכבוד" עניתי ובמין רגע של אומץ הוספתי "אם יותר נוח לך אפשר גם לעבור למושב האחורי".
"בוא" והיה משהו משתוקק בקולה.

עברנו. היה ברור לשנינו מה המשמעות של לעבור למושב האחורי. שנינו לא ילדים ושנינו כבר עשינו את זה במושב האחורי. ישבנו צמודים, כיביתי את האור והתחלתי לנשק אותה, רינה לא הפסיקה ללטף את הזיין שלי, לשפשף אותו בעדינות, פתחתי את כפתורי חולצתה והורדתי אותה, רינה שיתפה פעולה, הורדתי לה את החזיה והתחלתי למשש את שדיה, ללוש אותם למצוץ את הפטמה, שלחתי יד אל מתחת לחצאית שלה, הרגשתי את הרטיבות שבין רגליה מבעד לתחתונים, רינה הייתה מיוחמת, רצתה להזדיין, בער לה שם בין הרגליים, בתנועות חזקות פתחה את מכנסיי, דוחפת אותם ואת התחתונים כלפי מטה, התפתלה ונשכבה על המושב האחורי, הורידה לעצמה את התחתונים ו…"בוא" הזמינה אותי ופתחה חזק את הרגלים.
המפקדת הזמינה, אני באתי. חייל ממושמע. באיטיות חדרתי לתוך הכוס הרטוב שלה, נותן לה להתרגל לכזה זיין גדול. רינה הייתה חמה, בכל הגוף, רגליה ננעלו סביב ישבני והיא דחפה עצמה לעברי, רוצה עוד ומקבלת. דחפתי עצמי בכוח, חודר עמוק לתוכה עד שלא יכולתי יותר, לרגע עצרתי ואז התחלתי לדפוק אותה, יוצא ונכנס חזרה, חודר עוד קצת לעומקה במכות אגן חזקות, מתחיל להגביר את הקצב, מזיין אותה, זיון אמיתי, חזק וגברי

רינה לא הייתה צריכה הרבה בשביל לגמור, מכריזה על כך בקולי קולות. לא הפסקתי, המשכתי והיא גמרה פעם שניה, החלקתי בתוכה בקלות, הכוס שלה היה מלא בעסיס תענוגותיה השמנוני, ביצה רותחת של נוזל תאוותה. שיחקתי בה, מוציא את הזיין כמעט עד הסוף, נותן לה להתחנן ותוקע את כל הזיין חזרה במכה חזרה, קורע אותה והיא מתחרמנת עוד יותר, נצמדה אליי בחוזקה, מנסה שלא אצא.

הזדיינו כמו שפנים, מהר וחזק, רינה גמרה בפעם השלישית ורק אז אני גמרתי, פחדתי, לא דיברנו על אמצעי מניעה ואני לא מתכוון להכניס את המפקדת שלי להריון, וברחתי מתוכה, השפרצתי את מטעני הרותח על שדיה ועל פרצופה.

מאותו יום גם המפקדת שלי קראה לי המבורך. היינו מזדיינים לפחות פעם בשבוע, לפעמים אפילו יותר. תמיד היא הייתה היוזמת, אף פעם לא כפיתי עצמי עליה.
בהתחלה היינו עושים את זה על מיטת שדה אצלה בחדר, היינו תולים שלט "תכף אשוב", נועלים את הדלת, פותחים את המיטה, מתפשטים ומזדיינים.
לא הייתה שם אהבה, הייתה שם תאווה, שנינו ידענו את זה. רינה אהבה שאני נכנס בה, תוקע את הזיין הגדול שלי במעמקי הכוס שלה, טוחן אותה, מביא אותה לאורגזמה, לגמירה אחר גמירה, נותן לה את עונתה, ואני אהבתי לזיין, לא חשוב מה, העיקר לזיין, לתקוע את הזיין שלי ולדפוק ורינה הייתה בסביבה.

לרינה היה ראש כחול, למדתי ממנה הרבה. היה לה ספר תנוחות בשם 'סקס 101' ומשם הייתה בוחרת תנוחה ויחד היינו מממשים אותה אבל האהבה הגדולה שלה הייתה להשתפשף לי בתחת. היינו עושים את זה על השולחן שלה במשרד, אני הייתי מוריד את המכנסיים ונשען על השולחן והיא הייתה נצמדת מאחור, מחבקת אותי כשידיה משחקות בזיין שלי ומתחילה לשפשף את ערוותה בישבני.
רינה הייתה גומרת ככה פעם אחר פעם, בשקט, חונקת את גניחות ההנאה שלה, ידעתי שהיא גומרת כשהיתה מאיטה את הקצב, כמעט עוצרת, מתנשפת ונחה לרגע, ושוב מתחילה.
"בוא נתחלף" הייתה לוחשת לי אחרי שגמרה פעמים או שלוש ולפעמים אפילו ארבע והיינו מחליפים מקומות, היא נשענת על השולחן ואני מאחור, תוקע לה את הזיין הגדול והנוקשה שלי עמוק בכוס שלה ומתחיל לטחון אותה.
וואו איך שהיא אהבה שאני טוחן אותה ככה, נועץ את אברי הענק במכות אגן חזקות עמוק לתוכה, אם לא היינו במשרד הייתה צועקת לשמים, מהנאה כמובן, התחננה שאמשיך, שאגמור לה בפנים ואני הייתי מושך את זה עד שלא יכולתי יותר "אני בא" הייתי לוחש לה "אני בא!" וגומר בתוכה ורינה, כמו הייתה מתוכנתת, הייתה גומרת יחד איתי.

רס"ר מיכל
עשינו את זה בהרבה מקומות, במשרד, בגבעת המזמוזים, ברכב הצבאי שלה, בחדר קטן במלון שרינה שכרה, רק לדירה שלה היא לא הזמינה אותי, אולי בגלל מיכל ואולי בגלל ששמרה על הקשר שלנו כעל סוד מדינה.
מיכל הייתה השותפה שלה לדירה השכורה, חברה טובה של רינה, גם היא רס"רית בקבע, בשלישות אצלנו בבסיס, אבא שלה היה מיליונר גדול, כסף לא חסר לה אבל היא הייתה מאלה שהתנדבו, שראו בשרות בצבא שליחות.
יש לה, למיכל, פנים של מלאך, יפים להפליא, חזה גדול וזקוף, ממש מעדן, אבל התחת שלה היה ענק, גדול ובולט ומקפץ מצד לצד כשהיא הולכת בצעדים קטנים ומהירים, מתנדנדת כמו ברווז.

פעם, כשזיינתי את רינה במרץ על מיטת השדה שבחדר שלה, היא הפתיעה אותי. "תגיד," פנתה אלי אחרי שנתתי לה את הגמירה הראשונה, "אכפת לך שנעשה את זה פעם בשלישיה?"
"שלישיה?" לא הפסקתי לדפוק.
"כן" הסבירה לי רינה "אתה, אני ומיכל"
"איזה מיכל?" לרגע לא הבנתי.
"מיכל, הרס"רית, השותפה שלי לדירה"
"סיפרת לה?" כמעט והתפלצתי, מאבד באחת את הזקפה, לא מאמין שהיא סיפרה ועוד למישהי מהבסיס, "את לא נורמלית, אם היא תלשין שנינו נלך לכלא!"
"תרגע" ניסתה רינה להרגיע אותי, משחקת בזיין שלי בניסיון להחזיר לו את הזקפה האבודה, "היא לא תספר וחוץ מזה תגיד לחוקר מצ"ח שהטרדתי אותך מינית ופחדת להתלונן כי אני המפקדת שלך" המשיכה בניסיון להחזיר את הזקפה, "אל תפחד, אני בטוחה שעם כל מה שאני יודעת עליה היא לא תוציא מילה"
נעמד לי שוב ונכנסתי חזרה, דופק אותה בכוח, במכות אגן חזקות, כאילו מנסה להעניש אותה. "נו?" שאלה "מסכים?"
"איך סיפרת לה?" לא הרפיתי, "חשבתי ש.."
"במקרה, דיברנו על זיונים ונפלט לי, לא בכוונה".
"יש לי תנאי" אמרתי "רק פעם אחת ואצלך בדירה".
"אין בעיה" הבטיחה רינה "ועכשיו שתוק ותזיין אותי".

המשך קריאה – חלק ב