החטא ועונשו

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. 

פרולוג 

אבא שלי הוא המודל שלי ואני הולך בעקבותיו, רוצה להיות כמוהו, בעצם רוצה להיות יותר טוב ממנו, כל מה שהוא עשה, אבל הכול, אני רוצה לעשות טוב יותר ועכשיו הגיע הרגע להוכיח את זה בפעם הראשונה.


אני המנצח 

נכנסתי בשער העיר שכבשתי, צועד מוקף בשומרי הראש הנאמנים שלי, אותם לוחמים שמוכנים למות בשבילי, הולכים סביבי עם המגנים הגדולים והחרבות השלופות בידם כשבצדדים הולכים החיילים, מרחיקים את כל מי שעשוי להתקרב, לפני הולך חייל וראש שר הצבא המובס משופד על חניתו, מציג אותו לעין כל למען יראו וייראו, ואחריי נגררים מפקדי הגדודים שנוצחו, לבושים שמלת שק וקשורים בשרשרות עבות.
צעדתי בגאוה, אני המנצח, הסתכלתי סביבי במראה המוכר, מביט בחורבות שמסביב, בבתים השרופים, תוצאות המצור הגדול.
שלושה חודשים צרתי על העיר הזאת, נשלחתי לכאן על ידי אבי, המלך, כדי להגדיל עוד יותר את הממלכה, זאת לא פעם ראשונה שאני נכנס ככה לעיר כבושה, הלכתי כבר אחרי אבי מספר פעמים בערים שכבש רק שהפעם אני הוא הכובש, אני הוא זה שעמד בראש הצבא, אני הוא זה ששרים לו את שירי ההלל… אני ולא הוא!
סגני, לוחם ותיק ששרת את אבי ואת אביו לפניו, אמר לי אתמול בערב כשהתברר שניצחנו כי לדעתו אבי שלח אותי ולא בא בעצמו כי פחד שלא נצליח, שלא נכבוש את העיר החזקה הזאת והכשלון יזקף לחובתו אבל עכשיו אני צועד כמנצח, שלוש משאלות הבעתי כילד ועכשיו אני מגשים את המשאלה הראשונה.

אומרים שאין חוקים במלחמה אבל זה לא מדוייק, אומנם אין ספר חוקים כתוב, בתחבולות תעשה לך מלחמה, אבל יש כללים ברורים מה קורה למפסיד ואני הולך עכשיו לכיוון ארמון המלך המובס, לטקס הכניעה שלו, לא דיברנו אבל שנינו יודעים שניצחתי ושרק שתי אפשרויות עומדות בפניו, כניעה או מוות, להשבע אמונים לאבי המלך, להשפיל את עצמו ולשלם לי ולאבי את מנחת המפסיד ובכך להציל את המעט שנשאר או שחיילי יבזזו ויהרסו את העיר ותושביה יוגלו וימכרו לעבדים ושפחות לכל המרבה במחיר.
שלושה חודשים לא הצלחתי לכבוש את העיר, יורה עליה בלי הפסקה אבנים כבדות מהבליסטראות הגדולות, מטיל את כדורי האש הגדולים, אותם סמרטוטים רווי זפת שהיינו מדליקים ויורים עם הבליסטרה המיוחדת וגורמים לשרפות בכל רחבי העיר, מנסים לפתות אותם להכנע בהבטחות שונות ומשונות ולא מצליחים, מנסים להתקיף ונכשלים מול החומות הגבוהות והחזקות, ארבע פעמים ניסינו לפתות אותם לצאת לקרב מחוץ לחומה ולא הצלחנו עד אתמול, תחבולה שלי שהצליחה, שלחתי קבוצת חילים לעוד ניסיון שגרתי לפרוץ את השער ואחריו ביימנו בריחה המונית של חיילי, משאירים אחריהם את כל רכושם ואת בית הזונות, אותו מאהל נשים שהלכו אחרינו ותמורת כסף סיפקו את תאוותם של החילים ושאף צבא לא מוותר עליו אלא אם החליט לברוח מפחד, ואז, כשחיילי צבא העיר יצאו לרדוף אחרינו, יותר נכון יצאו לעשות מה שכל גבר היה עושה באותן זונות שהפקרנו והפכו לרגע לשלל נצחונם, הפתענו אותם מהאגפים כשהם עסוקים בלאנוס את הנשים המסכנות שהפקרנו, לקחת מהן בחינם את מה שבדרך כלל הן מוכרות בכסף, הקפנו אותם, כובשים את השער וחוסמים בפניהם את הדרך חזרה, טובחים בהם ומשאירים להם לבחור אם למות או להכנע.

מאחד החלונות ניסו לירות חץ לכיווני, מגיני שומרי ראשי התרוממו בבת אחת, חוסמים ועוטפים אותי, קבוצת חיילים התפרצו לתוך הבית ויצאו אחרי רגע גוררים שני גברים ואשה, אוחזים בהם ומעמידים אותם בשורה מולי, מפקד המשמר נעמד מול הראשון כשחרבו שלופה, מסתכל אלי, “חיים או מוות?”, ובלי להסס סימנתי בבוהן למטה, מוות, והחרב ננעצה בבטנו, נועץ, מסובב, מרים ומרטש ועובר לשני, מבט נוסף, אותה תנועה עם הבוהן ואותו גורל.
גם על האשה לא חסתי אבל קודם נתתי אותה במתנה לחייל שהחץ ננעץ במגינו, זה שבתנועת ידו המהירה הציל את חיי, ניגשתי אליה, קורע ממנה את השמלה שלבשה ומשאיר אותה עירומה, “קודם תאנוס ורק אחר כך תהרוג אותה” אמרתי שכולם ישמעו, “בעצם לא רק אתה, אחריך גם אתם” הצבעתי על עוד קבוצת חיילים, שולח אותם ואותה אל הבית הריק ועוד לפני שהמשכנו לצעוד כבר שמענו את צעקות השבר שלה כשהחייל הראשון ביצע בה את זממו.

דלת הארמון היתה פתוחה, קבוצת חיילים כבר היתה בפנים, שומרת, משגיחה שאין אף איום לחיי. נכנסתי לאולם הגדול, רואה את הפאר, חיילים עמדו מסביב ובקצהו הרחוק, על במה מוגבהת בחמש מדרגות רחבות שמובילות אליה ניצב כסא המלוכה, כסא ריק! כשהמלך כורע ברך לידו בראש מושפל וחייל עם חרב שלופה עומד מוכן מעליו.
החיילים הריעו לי כשעליתי במדרגות אל הכסא, עצרתי ליד המלך וראיתי את הרעד בגופו כשהורדתי את הכתר מראשו, המשכתי והתיישבתי על כסא המלכות לקול צהלות חיילי, מניח את הכתר על ראשי לקול תרועות ה”יחי!” שהם שאגו לכבודי, נתתי להם להריע, לצעוק, ואז הרמתי את היד והכל נדם באחת.
היה שקט, כאילו כל העולם קפא, “העיר זה אתה” פניתי למלך הכורע לפני “אתה תחליט, חיים או מוות?”
מסביב היתה דממה, כולם הסתכלו במלך, בצד עמדה משפחתו, או לפחות מה שנשאר ממנה אחרי שכל בניו הגדולים נהרגו בקרבות אתנו, בחזית נצבו ארבעת נשותיו, מאחריהן הבנות הבוגרות, ילדים לא נכנסים, ואחריהן פלגשיו הרבות, כולן עומדות בראש מושפל, יודעות שבקרוב מאד יגיע תורן לשלם את מחיר ההפסד.
“חיים” הודיע המלך בקול רועד.
הגשתי לאחד הקצינים מגילה שהיתה בידי וזה פתח והתחיל להקריא את תנאי הכניעה שסוכמו בלילה בין סגני המנוסה לבין נציגי המלך, משקל הזהב והכסף שישלם לנו וכמות החילים שיעמיד לרשותנו, כמות העבדים ושפחות שנקבל, המס החודשי שישלמו לאבי, למלך המנצח, חיל המצב שיצטרכו לכלכל, שתי נשים מתוך נשותיו שאבחר לארמון של אבי, ושתי בנות מבנותיו שאבחר לארמון שלי, מחצית פלגשיו שאותם יקבלו קציני, פסלו של אבי שיוצב בחזית הארמון וכל העובר ידרש להשתחוות לו ועוד כהנה וכהנה גזרות ומצוות… “אתה מסכים?” רעמתי בקולי כשגמר הקצין להקריא.
לרגע היתה שתיקה, הייתי כבר בטקסים כאלה, אבי דאג להכשיר אותי, נתתי לו עוד רגע וכשהוא התחיל להגיד “זה קשה, אולי אפשר לוותר על…” קטעתי אותו ואותתי ביד לחייל שמאחוריו וזה הניח את החרב על צווארו, מבהיר לו שאין פה מקום לויכוח.
“כן” מלמל המלך, לבן כמו סיד.
“אני לא שומע, תגיד בקול” גערתי במלך כמו שגוערים בילד קטן.
“כן” אמר בברור, בולע רוק, “אני מסכים”
“ותהיה מוכן להשבע אמונים לאבי ולי” עברתי לשלב היותר מעניין בטקס.
ראיתי אותו מחוויר שוב, גם הוא הכיר את הנוהג, גם הוא השתתף בטקס כזה פעמים או שלוש ככובש וגם הוא עשה להם את מה שאני עושה לו עכשיו “מסכים” הודיע בקול.
“ותסכים למבחן הנאמנות שאני אבצע לכם?” הוספתי שאלה, מדגיש את האני ולכם, מבהיר שזה לא רק לו.
לרגע הוא הסתכל בי במבט שרוצה להרוג, אני הצעיר והוא המבוגר, אני שעד היום הייתי צריך לכרוע בפניו והוא שמהיום צריך לכרוע בפניי, שחייו נתונים בידי… “מסכים” אמר בעיניים מושפלות ושמעתי קולות בכי חנוקים מכיוון הנשים שלו.

נעמד לי! מתחת לבגד שלבשתי נמתחה לה זקפה נוקשה שביקשה לפרוץ. בפעם הקודמת אבי ישב אז בכסא, הוא שעשה את המבחן ורק זרק לי פרורים בסוף הטקס, בת אחת שחיכתה לי באוהל, ועכשיו אני הוא הבוחן.
“תשבע” הושטתי את ידי קדימה. הוא ניסה לקום אבל החייל הפיל אותו חזרה על ברכיו והמלך המושפל התקדם על ברכיו עד שעצר לפני ואחז בידי, נישק אותה בהכנעה, מצמיד אותה למצחו ונשבע, אומר בקול את מה שהקצין האוחז במגילה לוחש באוזנו, “אני נשבע להיות נאמן לאביך ולך, לשרת אתכם ולעשות את כל רצונותיכם ללא כל ויכוח ואני מצווה על כל נתיני לעשות כך… יחי המלך” השתחווה בפני, מצמיד את מצחו לרצפה.
“עכשיו תגיד לנשותיך להשבע” דרשתי “עירומות!!” הוספתי והתחלתי במבחן הנאמנות, במסע ההשפלה שלו ושלהן.
הוא הסתובב לעברן, פוקד עליהן בקול תקיף והן נגשו אחת אחת לעברי, קודם פושטות את שמלתן, עומדות כך מולי עירומות ומחכות שאבחן את גופן, אחר כך הושטתי את כף ידי והן כרעו ברך והשתחוו, אוחזות בשתי ידים בכף ידי המושטת ומנשקות, מובילות ומצמידות את כף ידי אל בין שדיהן ונשבעות “אני נשבעת להיות נאמנה לאביך ולך, לשרת אתכם ולעשות את כל רצונותיכם ללא כל ויכוח… יחי המלך”
חיכיתי שהאחרונה תסיים ושוב פניתי למלך “עכשיו אבחר את הנשים לאבי” וזה סימן להן לעמוד בשורה מולי. קמתי וניגשתי אליהן, עובר אחת אחר השניה וסוקר אותן כמו שפחות בשוק העבדים, נוגע ובודק, מתחיל בשיניים ויורד וממשמש את השדים, צובט בפטמות ותוקע אצבע בכוס, מסמן לזאת שלפני להסתובב ובודק את אחוריה.
יש לו טעם טוב למלך, ארבעתן יפות, לכולם שדיים גדולים וגוף חטוב, אין ספק שכל אחת מהן תשביע את רצונו של אבי, “מי האחת שאתה רוצה לשמור לעצמך?” פניתי למלך, עוד משהו שלמדתי מאבי, תהיה תקיף ואכזר אבל אתה השליט, תפגין גם קצת נדיבות!.
המלך הסתכל בי מופתע, כנראה שהוא לא נהג ככה כשכבש, לרגע התלבט, האם אני באמת מתכוון או סתם עושה לו תרגיל מלוכלך?, “את זאת” הצביע לבסוף על המבוגרת מבין הנשים, “את אשתי הראשונה”
“את” פניתי לזאת שנראתה הצעירה מבין הארבע ושני חילים אחזו בה, נתנו לה רגע ללבוש חזרה את שמלתה והובילו אותה החוצה, לאסוף מעט חפצים מחדרה ומשם למחנה, “ואת” פניתי לאחרת וגם אותה לקחו החילים, משאיר את זאת שבחר המלך ועוד אחת לעמוד עירומות ולחכות.
“עכשיו אבחר את הנשים עבורי” הודעתי למלך “תגיד לבנותיך להתפשט ולעמוד לפני”
כנראה שהוא הכין אותן מראש לרגע הזה כי הן לא התווכחו, במהירות הן נעמדו מולי בשורה ופשטו את שמלותיהן.
עברתי ובדקתי גם אותן, בדיוק כמו שבדקתי את הנשים לאבי, מוסיף עוד שאלה לכל אחת “את בתולה?”
לפתוח בתולה זה הממתק שלי, הכיף הזה להיות הראשון, זה שהופך אותה לאשה, היה משהו שהייתי מוכן לשלם עבורו. בסוף בחרתי בשתים, שתיהן יפיפיות, לשתיהן שדים גדולים, עוד העדפה אישית שלי, שתיהן בתולות ואת שתיהן הובילו חילים אל חדרן, לארוז ומשם היישר אל האוהל שלי, לחכות לי שם.

“בוא תצטרף אליהן” פניתי למלך, מצביע על שתי נשותיו שנשארו וראיתי אותו מחוויר, יודע למה אני מכוון, “נשבעתם לעשות את כל רצונותיי” הזכרתי להם לאחר שהמלך ניצב גם הוא בשורה ליד נשותיו “אז אני רוצה ש…תתכופפו בפני!” ציוויתי בקול תקיף.
תתכופפו בפני זה לא לכרוע ברך, תתכופפו בפני זה גם לא להשתחוות, את זה ידעו היטב המלך והנשים, לפקודה תתכופפו בפני יש רק משמעות אחת, אני רוצה לתקוע אתכם מאחור! וכדי שלא יהיה ספק גם הודעתי להם “תתכופפו ותתכוננו לחטוף את הזרג המלכותי שלי ו…אל תשכחו להגיד תודה!”
המלך אמר להן משהו ושלושתם הסתובבו עם הגב אלי, מפשקים רגלים, המלך הרים את השמלה שלבש וגילה בפני את אחוריו החשופים, עוד פקודה מממנו ושלושתם יחד התכופפו קדימה, אוחזים בידם את פלחי ישבנם ומפשקים אותם, שדי הנשים תלויות תחתיהן, מתנדנדות, והזיין שלו משתלשל מבוייש בין רגליו.
קודם ניגשתי למלך, ניצבתי מאחוריו והרמתי את השמלה שלבשתי, הוצאתי את הזיין המפואר שלי, כלי גדול ומתוח שניצב נוקשה בין רגלי והצמדתי אותו בין פלחי ישבנו, מתכונן לתקוע.
גברים הם לא הבחירה הטבעית שלי, שלא יהיה לרגע ספק, יש אומנם כאלה שמעדיפים לזיין גברים, יש אפילו מעטים שאוהבים לקבל את סיפוקם בחיות, אבל אני מאלה שמעדיפים נשים, שאוהבים לתקוע את הזיין בכוס שמוכן לקראתו, אבל עם המלך זאת לא היתה העדפה, פה זה היה מבחן, בלי הרבה הכנות תקעתי את זקפתי עמוק לישבנו של המלך, מרגיש שזה כואב לו ולא אכפת לי, נועץ את כל הזיין אל פי הטבעת שנמתח ומתחיל לפמפם לקול צהלת חיילי המביטים בנו.
“מה אומרים?” הצלפתי בידי על ישבנו, גוער בו כבילד קטן.
“תודה” צווח והיה בצווחה יותר כאב מתודה אמיתית “מה שתבקש” הוסיף.
“ואני יכול לעשות באשתך?” ובכוונה בחרתי במילים גסות.
“בכבוד, אנחנו תמיד לרשותך” סינן בין שיניו בעלבון שלא הצליח להחביא.
יצאתי ממנו ועברתי במהירות לאשתו, את זאת שבחר להשאיר השארתי לסוף, נצמדתי במהירות וכוונתי, לא את התחת חפשתי אצלה אלא את הדבר שאני אוהב באשה, כיוונתי וחדרתי, אחזתי במותניה שלא תיפול ובמכת אגן חזקה תקעתי את כל הזיין המתוח עמוק אל תוך הכוס שלה, נועץ בחוזקה ומתחיל לפמפם.
היא לא שכחה להגיד תודה, צועקת את זה בקול שלא יהיה ספק, זיינתי אותה במרץ, מרגיש שהיא הופכת רטובה יותר ויותר, הרגישו על גופה שהיא הולכת לגמור ורגע לפני יצאתי ממנה, משאיר אותה ותאוותה בידה ועברתי לאחרונה, המלכה שהוא בחר להשאיר לעצמו ובכך קבע שאני אזיין אותה ולא אבי, הזיין שלי היה רטוב במיציה של קודמתה והחליק בקלות כשאחזתי במותניה ונעצתי בה את הזקפה הנוקשה, סוחט ממנה “תודה” מנומסת, כזאת כדי לצאת ידי חובה, וזה רק המריץ אותי לזיין אותה יותר חזק, לטחון אותה בתנועות אגן חזקות ומהירות, יודע שאין אשה שתעמוד בפני זיון כזה, גוחן וחופן את שדיה לקול מצהלות חיליי המביטים, סוחט בהנאה את השדיים הרכים ולוחש לה באוזן, מספיק חזק כדי שגם המלך ישמע, “את אוהבת שאני מזיין אותך, אני מרגיש שאת רטובה… שאת אוהבת לחטוף את השרביט שלי…תגידי! חזק!” צבטתי בכוח את הפטמות שבין אצבעותי.
“תודה” הפעם היא צעקה את זה “תמיד לרשותך” חזרה על דברי המלך אדונה והרגשתי איך כל גופה נמתח, ידעתי שהיא גומרת והמשכתי לפמפם בה, רוצה שתגמור שוב, לוחש לה שוב באוזן, הפעם בשקט, “את זיון טוב, אני מבין למה הוא בחר בך” ושניה לפני שהיא גמרה שוב יצאתי ממנה, משאיר גם אותה ותאוותה בידה, חוזר אל המלך, נועץ בו שוב בכוח, קורע לו שוב את התחת עם הזיין הגדול שלי וממלא את ישבנו בזירמתי, גומר בו בגניחת הנאה חזקה, מוציא את הזיין שלי ומנגב אותו בשמלתו, עוד עלבון צורב כדי שיבין מי השולט פה, וחוזר לשבת על כסא המלוכה.

נתתי למלך רגע להתארגן על עצמו ולכרוע שוב ברך לידי, לשבת הוא לא יוכל כנראה הרבה זמן, אחר כך שחררתי את הנשים והבנות לחדרן, מחכה שהן תצאנה ורק אז פניתי לסגני “תבחר לך שתים” והצבעתי על הפילגשות שהצטופפו בצד.
בניגוד למלך ולי, שהנשים שבחרנו יגורו בארמון שלנו כי לא מוכרים בשוק מלכה או בת מלך שנכנע בפניך ונשבעה לך אמונים, הנשים שהם יבחרו הן סחורה שוות כסף, רוצה קח אותך בשבילך רוצה תשתמש בה ותמכור, בונוס נוסף לשכר והמענק הכספי שהם יקבלו על הנצחון.
“תתפשטו” רעם קולו של סגני, נשמעה מחאה, הפילגשות צרחו ובכו, אבל הכידונים שהופנו לעברן והשוט שנפרס והצליף בכמה מהן השתיקו אותן במהירות והן מהרו להתפשט.
אני הייתי עדין מול הבדיקות שהסגן ואחר כך מפקדי הגדודים עשו להן, צובטים ודוחפים אצבעות, מכים על הישבן ובודקים את הפה, יודעים בדיוק מה יחפשו סוחרי השפחות כשירצו למכור אותן ואת זה בדיוק הם חיפשו עכשיו.
בכל צבא יש היררכיה וההיררכיה הזאת קבעה מי יבחר אחרי מי, אחד גומר והשני בא והחיילים עומדים סביב ומריעים למפקדיהם.

אחר כך נפגשתי עם המלך באחד החדרים והצגתי בפניו את מפקד חיל המצב שישאר בעירו, בעצם המלך הפך לבובה, הרבה כבוד אבל מי שבאמת קובע זה מפקד חיל המצב הנאמן לאבי ולי.
אחר כך נכנסו מפקדי הגדודים המובסים ונשבעו גם הם אמונים, הצעתי למפקד גדוד שכירי החרב להצטרף לצבא שלי והוא נענה בשמחה, עברתי בארמון ובחרתי את ה”מתנות” שאני רוצה מהמלך ויצאתי מהארמון, שוב מוקף בשומרי הראש שלי, פוסע בניחותא אל עבר האוהל שלי שם מחכות לי שתי בנותיו הבתולות של המלך שהן שלי מעכשיו.
בדרך עוד נשמעו צעקות והתנהלה מלחמה, הרוב אומנם קיבל את הדין, את כניעת המלך, ובהם המשטרה הצבאית שלי דאגה שאף אחד לא יפגע אבל היו גם כמה כיסי התנגדויות קטנים של כאלה שלא הסכימו להכנע ואותם הקיפו החיילים והרסו בלי רחמים, את הגברים הורגים ואת הנשים קודם אונסים, והצווחות שלהן נשמעו בכל העיר, ורק אחר כך לוקחים אותן למכירה אצל סוחרי השפחות שכבר חיכו להן מחוץ לחומות.

עד שהגעתי לאוהל עמד לי שוב, טוב זה לא פלא כשידעתי מה מחכה לי שם, שתי בנות המלך הצטופפו בפינה, שתי האחיות שהתחבקו כשהן רועדות מפחד.
קודם שתיתי יין שהיה מוכן לי על השולחן, אחר כך שלפתי את החרב ופשטתי את השריון שהגן על חלק גופי העליון, התיישבתי ליד השולחן ומתחתי רגליים. “בואו” קראתי להן והן מהרו לעמוד מולי, עדיין מחובקות ורועדות, “צא!” פקדתי על החייל שעמד בפתח וזה יצא, מוריד את כיסוי הפתח ונעמד כמחסום מבחוץ.
הסתכלתי בהן, שתיהן יפות וצעירות, “אתן מפחדות מפני?” שאלתי.
הן הנידו עם הראש כן, לא מצליחות לדבר מפחד.
“תרגעו, לא יקרה לכם רע”
“אתה תאנוס אותנו” העזה אחת ואמרה.
“מלך לא אונס!” קבעתי בנחרצות, ככה שמעתי פעם את אבא שלי קובע, “אבא שלכן נתן לי אתכן מתנה” הוספתי “השאיר אתכן בידי לעשות בכן ככל העולה על רוחי. שמעתן אותו” שתיתי שוב מכוס היין שבידי “אני גבר!” נעמדתי והורדתי את השמלה מעליי, נשאר מולן עירום והזיין שלי עומד מתוח ומזדקר מבין רגליי “ואעשה בכן מה שכל גבר היה רוצה לעשות” אחזתי את הזיין בתנועה גסה שלא משאירה ספק במה אני הולך לעשות “מי רוצה להיות ראשונה?” שאלתי והצבעתי על המיטה.
אף אחת לא ענתה, שתיהן נצמדו חזק אחת לשניה.
“מי יותר גדולה?”
אחת מהן הצביעה בחשש “אני” ענתה בקול רועד.
“תתפשטי!” אחזתי בה, מושך אותה מאחותה “ואת” הצבעתי על השניה “חכי שם!” שלחתי אותה חזרה לפינה שבה הן הצטופפו כשנכנסתי.
הן נפרדו בפחד, זאת בורחת לפינה שאמרתי לה וזאת עומדת מולי קפואה “אמרתי תתפשטי, מה לא ברור” רעמתי בקולי ותפסתי בשמלתה, קורע אותה מעליה “פעם אחרונה שאני סולח לך, אני אומר ואתן עושות!” התחלתי את החינוך מחדש שלהן, המעבר מנסיכות מפונקות לנשים ציתניות, “עושות מייד!” הדגשתי כשאני דופק על השולחן “כי אם לא יבוא העונש ותאמינו לי, העונש הזה יכאב!!” הודעתי לשתיהן ומשכתי את הבת העירומה למיטה.

אותו לילה זאת לא היתה אהבה, למרות שאחר כך היא היתה אחת הנשים האהובות עלי, זו היתה תאוות בשרים בהתגלמותה, זיון פרוע שבא לספק אותי, לפרוק את כל המתח שצברתי בשלושה החודשים האחרונים.
הטלתי אותה על הגב על המיטה, פתחתי בכוח את רגליה ונשכבתי בינם, היא לא זזה, משלימה בכניעה עם גורלה. אחזתי בידיה, הרמתי את האגן, מועך את שדיה תחת החזה השרירי שלי, וכיוונתי את הזיין המתוח אל החריץ שבין רגליה, אל הכוס שלא כל כך רצה אותי, היא היתה יבשה וידעתי שיכאב לה אבל באותו רגע זה לא עניין אותי, היא היתה שם בשבילי ואני תקעתי אותה, מרגיש את הלחץ שכל כך אהבתי, קרום הבתולים העומד בדרכי, ודחפתי יותר חזק, היא צעקה מכאב כשקרעתי את בתוליה ואני חייכתי באושר, לפתוח בתולה עושה לי את זה, תוקע את כל הזקפה האדירה עמוק בין רגליה, מרגיש את הלחץ של הנרתיק הצר שאיש לא ביקר בו לפני, שוכב עליה בכל גופי, מועך אותה תחתיי ומתחיל לזיין אותה, לפמפם.
ניסתי לנשק אותה על שפתיה והיא ברחה, נשכתי אותה בפטמה, חזק, עד שצעקה מכאב ורק אז אחזתי בידי בפניה, אחיזה חזקה שלא תזוז ונישקתי אותה שוב, הפעם היא לא ברחה אבל גם לא הגיבה, “תתמסרי!” לחשתי לה בכעס, נושך אותה חזק בפטמה השניה ושוב מנשק, הפעם היא שתפה פעולה, לא מתלהבת אבל מנשקת אותי חזרה “את שלי וכדאי לך להפנים את זה” לחשתי לה “כדאי לך שאני ארגיש שאת רוצה אותי” המשכתי, מנשק אותה והפעם היא נענתה יותר בלהט “אתן שלי, לטוב או לרע ואתן אלה שתקבענה אם זה יהיה טוב או רע!” אמרתי בקול רם ומאיים שגם אחותה תשמע.
בפעם הראשונה קשה לדעת אם היא רטובה בגלל שטוב לה או שזה דם הבתולים שלה אבל החלקתי בתוכה בקלות, מפמפם במהירות, תוקע אותה חזק ונהנה, גופה שהיה מתוח הפך רך יותר, גניחות הכאב שלה הפסיקו, היא לא אמרה כלום אבל הרגשתי איך היא מחבקת אותי ונועצת את צפורניה בגבי וידעתי שהיא גומרת “גמרת” לחשתי וצחקתי “את אוהבת שאני מזיין אותך” הוספתי, יודע שלא אקבל תשובה, “בפעם הבאה את תהני יותר” המשכתי בחינוך שלהן “ועכשיו תתכונני” נמתחתי כולי “אני בא!” צעקתי בכוח “אני גומר” השפרצתי בתוכה, נותן לה להרגיש בפעם הראשונה בחייה בזרמה גברית חמה הממלאה את נרתיקה.
את הלילה ביליתי בסנדוויץ’, בין שתי האחיות, זאת שכבר לא בתולה מצד אחד והבתולה בצד השני, ההרגשה הזאת של שתי נשים עירומות הנצמדות אליך, שני זוגות שדיים רכים הנמעכים אל גופך, של החום המפנק המוקרן מגופן הרדימו אותי במהירות.
ישנתי טוב, כבר הרבה לילות לא ישנתי כל כך טוב, ובבוקר התעוררתי שוב עם זקפה אדירה אז פתחתי גם את האחות השניה!

הדרך חזרה הביתה התנהלה באיטיות, לא מהרנו. הנשים, המתנה למלך, והבנות, המתנה שלי, נסעו בכרכרה מפוארת שבזזנו בחצר המלך ואנחנו דהרנו על הסוסים, מתאימים את הקצב לטור הרגלים הארוך.
בדרך עוד עצרנו לגמור חשבון עם כמה כפרים שלא עזרו לנו כשיצאנו לקרב, שלא הסכימו לצייד אותנו במזון. שרפנו אותם, את הכפרים, את הגברים מכרנו לעבדים במכרות ואת הנשים מכרנו כשפחות ושוב…לא לפני שנתתי לחיילי לבצע בהן את זממם.
רק אחת ניצלה, בלונדינית יפיפיה מהממת שאני צרפתי לאוסף שלי, פילגש בהרמון שהתחלתי להקים לעצמי, 200 נשים ופלגשים יש לאבא שלי ואני החלטתי שלי יהיו יותר, יותר נשים, יותר פלגשים והכי חשוב יותר יפות.

העיר קיבלה אותנו בהתלהבות, מסע הנצחון שלי ברחוב הראשי העולה אל הארמון שבו הוצגו שפע האוצרות שהבאתי כשלל הרשימו את כולם, הנשים שהבאנו ושהצגתי לראווה על עגלה פתוחה זכו לתשואות אבל יותר מכך העבדים והשפחות שימכרו בהנחה גדולה לתושבי העיר, חלק מההסכם שלי עם סוחרי העבדים, הפך אותי לגיבור האהוב על כולם.
את אבי זה קצת פחות הרשים, הזכיר לו סיפור מהתורה של היהודים על המלך שאול ודוד, אבל הוא לא הראה את זה, מודה לי על הנצחון ועל הנשים היפות שהבאתי לו ובעיקר על הזהב והכסף הרב, גם זה שנלקח וגם זה שנגבה מסוחרי העבדים עבור השבויים שקיבלו מאיתנו.
חיפשתי את אימי ליד אבי אבל במקומה עמדה אשה אחרת, צעירה ולא מוכרת, את המשמעות הבנתי מיד, כמה נשים יש למלך אבל מלכה יש אחת, האשה הבכירה, זאת שעומדת לידו בטקס, ואמא שלי כבר לא המלכה!
חיפשתי אותה גם בקהל, בשורת הנשים, אבל גם שם היא לא נראתה. נראה לי תמוהה, לא הבנתי למה, התגעגעתי אליה, תמיד היא מחכה לי בזרועות פתוחות.
“איפה אמא?”, זאת היתה השאלה הראשונה ששאלתי את אבי כשנכנסנו סוף סוף ללשכתו “ומי זאת?” הצבעתי על אשתו החדשה שהצטרפה אלינו.
הוא הסתכל עלי במבט חודר, “מה אתה לא יודע?” שאל במין קול מופתע אבל הרגשתי שזה משחק, “שלחתי לך אגרת” הניח את ידו על חרבו בתנועה מאיימת “מה? לא קיבלת?…גרשתי אותה, היא לא היתה נאמנה לי”
התיישבתי במקום. המום. אם יש אשה נאמנה זאת אמא שלי. הסתכלתי בו, לא מאמין, “מה??”
“כן!” קבע באותו טון של מלך שלא רגיל שיפקפקו בדבריו “היא לא היתה נאמנה, היא חתרה תחתיי, אז שלחתי אותה חזרה לאביה והיא העדיפה להתאבד!” הטיל בפני את הפצצה היותר גדולה, “מהיום יש לך אמא חדשה, זאת אמא שלך!” הצביע על האשה שלצידו “בוא תכיר, תתן נשיקה לאמא החדשה שלך, תשבע אמונים למלכה החדשה!”.

זאת זכותו של המלך לגרש אשה לא נאמנה, החוק מתיר לו, אבל לא היה לי ספק שאמא שלי היתה האשה היותר נאמנה בחצר, זאת שידעה כל כך הרבה עליו ולא סיפרה ואולי בגלל זה הוא גרש אותה, בעצם אולי בגלל זה הוא חשש וגרם לה להתאבד?.
למה היא התאבדה גם הבנתי. אין בושה גדולה יותר למלכה מזה שבעלה ישלח אותה לאביה. לא בא לך עליה? אל תזמין אותה לחדרך, אל תזמן אותה למיטתך, אל תעשה בה מעשה בעל באשתו ואל תתן לה את עונתה! שלח אותה לרקום כל היום באיזה חדר נידח בראש מגדל ארמון ושתופיע עם כל הנשים האחרות באותם טקסים מעטים שהפרוטוקול מחייב אבל לשלוח חזרה לאביה? אשה ששרתה אותך כל כך הרבה זמן?? אמו של יורש העצר שלך???
זה לא שזה חדש לי שהוא מגרש את אשתו, גם אימי לא היתה אשתו הראשונה וכשהוא חשק בה כאשתו הבכירה הוא גרש את אשתו הראשונה בשבילה אבל אז זה היה מוצדק, ההיא לא הצליחה ללדת לו יורש ומאמא שלי היה לו כבר אותי, הבן הגדול, וכשהוא בחר בי כיורש העצר שלו הוא מינה אותה למלכה.
ישבתי בארמון ואכלתי את עצמי מבפנים, זה לא שהתנזרתי, אכלתי וזיינתי הרבה אבל מכעס! וכשאתה אוכל ומזיין מכעס אתה לא באמת נהנה.
שבוע הייתי בחדרי בלי לצאת, מודיע לכולם שאני חולה, ובשבוע הזה החלטתי לרצוח את אבי ולתפוס את מקומו.
זה לא שאני המצאתי את הפטנט הזה, אבי הקדים אותי, אומנם הוא לא רצח את אביו בעצמו, הוא שכר רוצח, אבל אני ואמא שלי שמענו את השיחה שלהם במקרה, ראינו איך הוא משלם לו במטבעות זהב, ידענו את הסוד שלו ועד עכשיו שתקנו.
אבא שלי לא טיפש, לא משאיר עקבות, רגע אחרי שהרוצח רצח את סבי המלך לעיני כל הוא הרג אותו בעצמו, שני חילים תפסו בידיו של הרוצח כשאבי חייך אל מי ששלח, חיוך מרגיע של “אל תדאג, הכל בסדר”, נעץ את חרבו ישר בליבו, תקע וסובב, מוודא שהוא לא יפתח את פיו לעולם, חושב שבכך נקבר גם הקשר שלו לרצח אבל הוא לא ידע שאני ואמא שלי יודעים.
הייתי בן 12 כשזה קרה אבל לא בכיתי על סבי, הוא היה זקן זועף שרדה בנו ביד קשה, הכה והעניש בכל הזדמנות, אבל על מה שאבא שלי עשה אחר כך לסבתא שלי על זה החלטתי עוד אז, כילד, שאני לא אסלח לו לעולם ועכשיו הגיע הרגע לממש עוד משאלה, הגיע הרגע שאתנקם בו, בו וב”אמא” החדשה שלי, באשה הצעירה שתפסה את מקומה של אימי הביולוגית.

הכרתי את מבוכי הארמון כמו את כף ידי, הכרתי כניסות סודיות שאף אחד אחר לא הכיר, סבתא שלי לימדה אותי כמו עוד כמה דברים שבגללם אהבתי אותה כל כך, ידעתי איך להתגנב לכל חדר בארמון בלי שאף אחד ירגיש, בלי שאף אחד ידע שהייתי שם. תכננתי את הרגע, קודם התגנבתי לחדרה של המלכה החדשה כשהיא לא היתה וגנבתי לה את הפגיון האישי שלה, לכל מלכה יש פגיון אישי מעוטר בפנינים ויהלומים ושמה מוטבע עליו, פגיון כמו זה ששימש את אמא שלי להתאבד.
אחר כך הייתי מתגנב לחדרו של אבי, עוקב אחרי הרגלי המיטה שלו, רואה איך הוא מזמין כל לילה אשה אחרת לחדרו ומזיין אותה, תמיד באותה תנוחה.
תכננתי הכל, כל פרט ופרט, וביום שידעתי שהוא הזמין לחדרו את אשתו המלכה, זאת החדשה שבגללה נפטר מאימי, פעלתי.
עוד לפני שהיא הגיעה אל חדרו תקפתי, התגנבתי לחדרו, תפסתי אותו לא מוכן, אחזתי בו מאחור והצמדתי את הפגיון שגנבתי לצווארו ואיימתי עליו, סתמתי את פיו בסמרטוט שלא יצעק וקשרתי אותו לכסא שליד שולחן העבודה שלו.
התחבאתי מאחורי הדלת וחיכיתי לה שתגיע. המלכה נכנסה, מנסה להתרגל לחשכה שבחדר, ועוד לפני שהצליחה תפסתי גם אותה, חסמתי את פיה וקשרתי אותה, מדליק מחדש את הנרות הגדולים שכיביתי.

“זה שרצחת את סבא, לא אכפת לי” פניתי לאבא שלי הכפות, רואה אותו מנדנד בראשו לשלילה “אל תגיד לי לא, שמעתי אותך, ראיתי ששלמת לרוצח” הוספתי “אבל זה בעיה שלך, לא אהבתי אותו” חייכתי אליו מין חיוך מרגיע “אבל את מה שעשית אחר כך לסבתא אתה זוכר?”
ראיתי את עיניו כמעט יוצאות ממקומן, מנסה להשתחרר, “אתה זוכר אבא?” חזרתי על שאלתי, יודע שהוא זוכר, לא שוכחים דבר כזה, “בואי אני אספר לך אמא” פניתי לאשתו, האמא החורגת החדשה שלי, “בטקס ההשבעה, כשהיא נישקה את ידו ונשבעה לו אמונים הוא דרש ממנה שתוכיח לו את נאמנותה, את יודעת איך אשה מוכיחה את נאמנותה למלך?” שאלתי אותה בציניות והיא הנידה את ראשה מצד לצד במהירות, עושה את עצמה לא יודעת, “הוא דרש שהיא תתכופף לכבודו, בפני כולם!” אמרתי בקול שקט “אמא, את יודעת מה זה להתכופף?” שאלתי שוב בציניות, אין אשה בארמון שלא יודעת מה זה, אין גם אשה בארמון שלא כופפו אותה יותר מפעם בחייה, “לפני כולם!” הדגשתי שוב “מילא היה עושה את זה בלשכה שלו או אפילו מזמין אותה לחדר השינה שלו… אבל הוא אילץ אותה להתכופף לפני כולם! את אמא שלו!!” השלמתי בכעס.
לרגע היתה שתיקה, אני שתקתי והם ממילא לא יכלו לדבר, ניגשתי אליה מרים אותה וגורר אותה לעבר אבי “אבא” חייכתי לעברו בציניות “אתה אוהב את האשה הזאת?”
הוא סימן לי כן עם הראש, לדבר הוא הרי לא יכול עם הסמרטוט בפה.
“אז עכשיו תראה איך היא מתכופפת לכבודי” צחקקתי וראיתי אותו מתפתל בכסא ומתאמץ להשתחרר.
הראש שלה נע ימינה ושמאלה במהירות עוד לפני ששאלתי “נכון אמא?”, “לא” נחרץ של מי שלא מוכנה.
צחקתי בקול והתכופפתי לעברה, מנסה להראות שלו ואדיש, פרמתי את סרטי כותונת הלילה שלבשה וחשפתי את שדיה, הרמתי אותה וחיבקתי אותה מאחור שלא תיפול כשידי התומכת חופנת במופגן את השד שנחשף, אני לש ומשחק בו והיא מתפתלת ומנסה לחלץ אותו מידי ללא הצלחה, הצמדתי את שפתי לאוזנה ולחשתי לה סוד, לוחש חלש באוזן שאבא שלי לא ישמע, “תפסיקי אמא, אני יותר חזק ממך” לחצתי חזק על הפטמה והיא הבינה את הרמז ונרגעה קצת “זה שאני הולך לזיין אותך אמא… זה בלתי נמנע” לחשתי בקול קר ועצרתי לרגע לתת לה לעכל “זה שאבא ימות הלילה, גם זה ברור לך, נכון אמא?” הפעם חייכתי לעברו למרות שהוא לא שמע “יש לך שתי בררות, אמא” חזרתי ללחוש באוזנה, מדגיש כל פעם בציניות את ה”אמא” ומצחקק “או להסכים, לשתף איתי פעולה, להשבע לי אמונים ולהתכופף לכבודי” עצרתי לרגע, בונה את המתח לקראת שורת המחץ “או שאני אהרוג אותך!” הרגשתי איך היא רועדת והמשכתי בקול קר כקרח “אבל לא לפני שאני אאנוס אותך קודם”

טיפשה היא לא. זה שכל הקלפים כרגע בידי היא הבינה, זה שאני נחוש בדעתי היא גם תפסה וזה שהיא רוצה להמשיך לחיות היתה הבחירה שלה, “אז מה אמא?” שאלתי בקול שאבי ישמע “את מסכימה להתכופף לכבודי?”.
הפעם היא סימנה “כן” עם הראש, משפילה עינים שלא להביט בבעלה היושב כפות לפניה ומסתכל בנו.
התחלתי להתיר את רגליה וידיה, לשחרר אותה אבל לא את פיה שנשאר חסום, לרגע היא ניסתה לברוח אבל תפסתי אותה בקלות וסטירה חזקה הבהירה לה מי פה החזק!
“אמא תתפשטי!”
לרגע היא היססה, מסתכלת על אבי שמנסה לשווא להתיר את עצמו ועושה לה “לא” עם הראש, הרמתי שוב יד, מאיים בסטירה נוספת והיא הבינה את המסר והתחילה להתפשט.
האמא החורגת שלי עמדה מולי עירומה, הושטתי יד קדימה והיא כרעה ברך ונישקה אותה, “תשבעי לי אמונים” אמרתי וחייכתי לעבר אבי שהפך כולו אדום מכעס והיא נשבעה, מנשקת שוב את היד, מצמידה אותה בין שדיה כמנהג הנשים, לדבר היא לא יכלה, הפה שלה הרי חסום, אז אני אמרתי במקומה את השבועה והיא רק עשתה “כן” עם הראש אחרי כל מילה.
“עכשיו אמא” העמדתי אותה מול אבי, דואג שהוא יראה טוב מה אני עושה לה “תתכופפי קדימה ותשעני עם כפות הידים על השולחן” אחזתי בעורפה ודאגתי שהיא תעשה בדיוק מה שאני אומר “כן ככה” שחקתי בשדיה, מנדנד אותם, “תפשקי יותר את הרגליים” נעמדתי מאחוריה מזרז אותה ברגלי “מה אתה אומר אבא” פניתי אליו תוך שאני מעביר אצבע חוקרת בין שפתי הכוס הפתוח בפני, תוקע את האצבע בפנים ומוציא, עובר אליו ונותן לו להריח את הריח שלה “נהנית כשזיינת את סבתא? את אמא שלך??” חזרתי לעמוד מאחוריה “הרגשת גיבור כשהשפלת אותה לעיני כל?” שלפתי את הזיין המתוח שלי, נותן לו לראות, “אתה אוהב את האשה הזאת” החלקתי בידי על פלחי ישבנה הלבנים והרגשתי את הרעד העובר בגופה “אתה אוהב אותה אבל אני אזיין אותה!” כיוונתי בידי את הזקפה הנוקשה אל בין השפתיים הכהות, משפשף ומרגיש שהיא רטובה “פחדת לזיין את אמא שלך כשאבא שלך רואה אבל אני אזיין את אשתך מול עינך… ככה!” נעצתי בחוזקה את הזיין לתוכה, נועץ את גבריותי עמוק אל תוך האמא החורגת שלי ומרגיש איך כל גופה נמתח, “ככה!” נעצתי שוב, חזק, מטלטל את שדיה, “ככה” נעצתי פעם שלישית בהפגנתיות והתחלתי לפמפם אותה.

אבי המלך היה אדום כמו סלק, עיניו בלטו מחוריהן והוא השתולל, מנסה ללא הצלחה להתיר את עצמו ואני עמדתי מולו, אוחז במותניה של אשתו המלכה וזיינתי אותה בהנאה, מחייך לעברו ומרגיז אותו עוד יותר “את נהנית?” שאלתי אותה בציניות, מרגיש שהיא לא בדיוק רטובה ויודע שזה כואב לה שם בין הרגלים, “את נהנת?” הפלקתי על ישבנה בחוזקה וחזרתי על דברי כשהיא לא הגיבה.
לדבר היא לא יכלה אבל היא מהרה לעשות “כן” עם הראש, מבינה את חוקי המשחק, יודעת שאין לה שום סיכוי לצאת מזה בשלום אם לא תשתף איתי פעולה, בשבילה היה רק הרע והרע יותר, אם לא תשתף איתי פעולה אני אהרוג אותה ואם המלך יחלץ ממצבו המביך הוא יהרוג אותה אבל כרגע אני בצד המנצח ולכן היא בחרה לשתף איתי פעולה.
כנראה שעשיתי לה טוב בין הרגלים כי הכוס שלה הפך רטוב יותר ויותר, לגנוח היא לא יכלה, הסמרטוט בפה חסם אותה, אבל את הרטיבות היא לא יכלה להסתיר “היא רטובה” הודעתי לאבא שלי “אשתך המלכה אוהבת את הזיין שהיא חוטפת והיא רטובה” התעללתי בו. אבי התייאש כנראה כי פתאום הוא הפסיק להאבק ולנסות להתיר את עצמו, יושב ככה בכסא ובוכה.
אין שמחה כמו השמחה לאיד. “כשדפקת את אמא שלך גם בכית?” שאלתי בציניות את אבא שלי, דורך עליו עוד קצת, “כשזיינת אותה לפני כולם היא גם היתה רטובה כמו שאשתך רטובה עכשיו?” הוספתי ושאלתי “זה טוב לדפוק את המלכה” הודעתי בגאווה ופמפמתי בה במרץ “אמרת שהיא אמא שלי אז זה טוב לדפוק את אמא שלי” הדגשתי שוב וטחנתי אותה בפראות, מרגיש שתכף זה בא לי, שאני הולך לגמור, “תגיד” פניתי אליו למרות שידעתי שהוא לא יכול לענות “גם אתה גמרת באמא שלך?” צחקתי כשאני משפריץ וממלא את נרתיקה בשפעת זרמתי החמה “גם אתה?” קפאתי במקומי, עומד ככה מתוח מולו וחיכיתי עד שהזיין שלי נרגע ונשמט מתוכה.

חלק אחד מהנקמה שלי עשיתי, עכשיו הגעתי לחלק השני, אחזתי בפגיון של המלכה המונח על השולחן ביד אחת וביד השניה אחזתי בצווארה של המלכה בחוזקה ואילצתי אותה לבוא איתי והתקרבתי אליו, מוביל אותה כפופה לצידי ונעמד ליד אבי המלך.
הנחתי את ידית הפגיון שלה בכף ידה ועטפתי אותם בכף ידי הגדולה, שולט בה, היא לא התנגדה כשהזזתי את הפגיון לכיוונו, רגע עמדתי ככה, כשחוד הפגיון מכוון אליו, ואז בתנועה מהירה וחדה נעצתי את הפגיון האחוז בידה עמוק בליבו ועזבתי, משאיר את הפגיון תקוע, רואה אותו מפרפר לרגע וקופא.
“המלך מת!” אמרתי לה בקול רגוע “הפגיון שלך נעוץ בליבו כך שברור לך את מי יאשימו” הוספתי באותו טון קר והרגשתי שהיא עוד רגע מתפלצת “את נעצת אותו, לא תוכלי להכחיש במבחן הקוסם הגדול, ולכן יש לך שתי בררות” המשכתי על פי התוכנית שלי והתחלתי להתיר את המלך המת מהחבל שקשרתי אותו “האופציה הראשונה שאני אשאיר כאן מכתב התאבדות שלו ואצא ואחרי כמה דקות את תתפרצי בצווחות שהמלך התאבד או…” עצרתי ונתתי לה לעכל את דברי “האופציה השניה, שאני אעלם בלי להשאיר את המכתב! ורק שתדעי שיש מישהי שמחכה לי עכשיו בחדר והיא תשבע שאני הייתי כל הלילה איתה במיטה ו…”
לא הייתי צריך להשלים, היא הבינה, בלי המכתב וכשאני עומד בראש החקירה עם אליבי כזה אין לה סיכוי שמישהו יאמין לה שהיא לא רצחה את המלך והיא סימנה בראשה שהיא בוחרת באופציה השניה, “להשאיר?” שאלתי, מציג מולה את המכתב שהכנתי.
“כן” היא סימנה לי שוב עם הראש.
“מרגע זה את שלי!” סיננתי בין שיניי “את לא פותחת את הפה ועושה מה שאני אומר, מה שאני רוצה, כל מה שאני רוצה! ברור?!?”
היא שוב סימנה “כן” עם הראש, משפילה עיניים, ניגבתי את הזיין שלי העטוף במיציה ומיצי בין שדיה וראיתי את הדמעות בעיניה “הכל כרגע בידים שלך המלכה האם” הבהרתי לה את מעמדה החדש, לא עוד המלכה אבל נשארת בחצר עם הרבה כבוד “ו…זה כיף לדפוק אותך אמא, מצא חן בעיני איך שהתכופפת לכבודי” לא התאפקתי ואמרתי לה לפני שנעלמתי מאחורי הוילון וסגרתי אחרי את הפתח הסודי שהסתיר “אז תתכונני, בקרוב מאד אני שוב אבדוק את נאמנותך!”

היא נתנה לי את הדקות שרציתי כדי להגיע לחדר, הבלונדינית היפיפיה שהצלתי מהכפר ששרפנו חיכתה לי עירומה במיטה. בתוכנית המקורית היינו צריכים לעשות את עצמנו ישנים אבל הייתי בהיי ורק מלראות אותה נעמד לי שוב אז עליתי עליה, נשכבתי בין רגליה וזיינתי אותה בהתלהבות, חוגג בתוכה עוד משאלה שהגשמתי, ו…ככה בדיוק מצא אותי השליח המבוהל שהתפרץ לחדרי בצעקות “המלך מת! המלך מת!”
החקירה היתה קצרה. המלכה, אימי החורגת, מלאה את תפקידה בנאמנות, אומרת בדיוק מה שאמרתי לה, בוכה בקול ומשחקת את תפקיד האשה המתאבלת כמו שכתוב בספר.
המכתב ש”השאיר” אחריו אבי גם הוא עזר, מסביר את התאבדותו בעוול שעשה לאימי ומצווה להפוך אותה לקדושה.
גם אני מלאתי את חלקי בעיסקה, קיימתי חקירה קצרה ותכליתית וקבעתי שהמלך אכן התאבד.
שבעה ימים חיכינו, הזמן שנתתי לכל נציגי המחוזות הרחוקים להגיע ללוויה וטקס ההכתרה שלי שאחריה. ערכנו לאבי טקס שריפה מפואר, חולקים לו כבוד כאילו היה אל, אוספים את אפרו לכד מרשים שיוצב ליד כל כדי האפר של אבותיו בהיכל התהילה בארמון ומשם המשכנו לאולם הגדול, לטקס ההכתרה שלי.

המונים הצטופפו בהיכל הארמון לטקס ההכתרה, שר הטקס ניהל את האירוע ביד רמה, מקפיד על כל פרט וכשהונח על ראשי כתר הזהב הכבד תקעו בשופרות גדולים, מודיעים לכל מי שנשאר בחוץ שיש מלך חדש, וכל הקהל הריע בקריאות קצובות “יחי המלך, יחי המלך, יחי!”.
טקס שבועת האמונים החל, ראשון עלה שר הצבא, הכוח שלי, ונשבע לי אמונים, אחריו המושלים השונים והמלכים שנכנעו לאבי, הנצחון המפואר שלי כמה שבועות קודם על אחת מהערים היותר חזקות באזור ומסע הנקמה האכזרי בכל מי שלא שיתף איתי פעולה דיכאו בהם כל ניסיון לנצל את המצב ולמרוד.
כשהסתיימו הגברים החלו הנשים, ראשונה קרא שר הטקס למלכה, אשתו של אבי, עדיין לבושה בשחור, מתאבלת על בעלה, היא ניגשה בחשש, חיוורת, כרעה על ברכיה מולי ונשבעה לי אמונים, כמנהג הנשים הנשבעות היא הצמידה חזק את ידי אל המחשוף שלה, אל בין שדיה הרכות והרגשתי איך הלב שלה דופק בחוזקה, חוזרת אחרי שר הטקס על מילות השבועה “”אני נשבעת להיות נאמנה רק לך אדוני המלך, לשרת רק אותך ולעשות באהבה את כל רצונותיך… יחי המלך”.
“אמא!” קמתי ואמרתי והיא החווירה עוד יותר, ראיתי את הפחד בעיניים שלה, החשש הזה שאני הולך עכשיו לבחון את נאמנותה כמו שאבי עשה לאמו, אבל אני רק חייכתי לעברה והמשכתי, מצביע עליה ומודיע בקול לכל הקהל “מהיום היא המלכה האם!” ושר הטקס הניח על ראשה את כתר המלכה האם שהכין.
גחנתי ונישקתי אותה על לחיה, מנצל את רעש קריאות ה”יחי המלכה האם” של הקהל ולוחש לה, “תתכונני אמא, אחרי הטקס אני רוצה אותך בלשכה שלי, עומד לי!” חייכתי וידעתי שהיא רואה היטב את הזקפה שתחת שמלתי “אני רוצה שתתכופפי עבורי!” לחשתי לה והיא הסמיקה, “ועוד משהו אמא” ראיתי איך היא נדרכת “הפעם את גם תמצצי לי!”, חייכתי אליה שוב, קובע לה עובדה ומוסיף לה עוד השפלה שהרי ידוע שזונות מוצצות אבל מלכה לא! ויודע גם שהיא לא יכולה לסרב.