הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.
פרולוג
את ההחלטה לספר את הסיפור שלי קיבלתי לאחר שגיליתי את הסדרה "שפת נשים" ב-VOD של HOT והיא כל כך הזכירה לי את עצמי, את החיים שלי ויותר מזה, נזכרתי מתי ראיתי אותה בפעם הראשונה!
קוראים לי דנה על שם סבא שלי, דן, ואני לסבית! כן, אשה של אשה, וזה לא שאני מנצלת את הסיפור כדי לצאת מהארון, אני כבר בחוץ! לא מתביישת, מסתובבת במקומות הנכונים, מתנשקת עם נשים בפרהסיה ובמיוחד עושה איתן סקס, הרבה סקס, סקס נשי, הסקס הכי טוב שיש ואני יודעת, יש לי למה להשוות כי לא נולדתי לסבית, טעמתי מכאן ומכאן ובסוף החלטתי, בחרתי צד ואני לא מצטערת למרות שמפעם לפעם אני חוטאת אבל חס וחלילה לא בזמן שיש לי בת זוג, לא! אז אני נאמנה, הכי נאמנה שיש! אבל בתקופות הביניים אני חוטאת קצת עם עודד, שומרת איתו על היחסים כי אם פעם אני ארצה שיעשו לי ילד זה יהיה טבעי וממנו, מעודד! עודד יהיה פר ההרבעה האישי שלי.
את עודד אני מכירה כבר מגיל אפס, גרנו באותו בניין עד שהוא ואני עזבנו את הבית, יחד הלכנו לפעוטון ולגן, יחד הלכנו לבית ספר ואפילו באותה כיתה! יחד שיחקנו ברופא וחולה, נתנו אחד לשני לבדוק לנו גם שם, בפרטיים שלנו שבין הרגליים, עודד היה הבן הראשון שנגע לי שם עם האצבע בין השפתיים של מה שקראנו לו אז "טוטו" וחשבנו שאנחנו הכי גסים בעולם, אני גם הייתי הראשונה שבדקה לו ת'בולבול, חוץ מאמא שלו ורופאת הילדים כמובן, ו…עודד היה גם זה שבסוף פתח אותי! זה היה בכתה י"ב, למדנו ביחד לבגרות במתמטיקה בחדר שלו, ההורים שלו היו באיזה ביקור אצל הדודה מערד ופתאום, ככה ספונטנית, מצאנו את עצמנו על המיטה הצרה שלו, מתנשקים ומתמזמזים, ועד כאן לא היה בזה משום החידוש, אבל הפעם גם הלכנו עד הסוף, בלי מילים, מבינים אחד את השני, רוצים! לא סתם התחלתי לקחת גלולות, רגע הוא עוד שכב לצידי ורגע אחרי הוא כבר שכב עמוק בין רגליי, נועץ בי את הגולית שלו, ככה אני קוראת לזיין הגדול שלו, ו…קורע לי את בתוליי!
עודד לא היה היחיד שלי, היו כבר די הרבה אחריו, בעיקר פחות טובים ממנו, הייתי מחליפה אותם כמו גרביים, משתמשת, מתאכזבת וזורקת, אם הם לא היו זורקים אותי קודם כמובן, אבל מאז שיצאתי מהארון לא ירדתי לגבר, לא נתתי לאף גברבר להכניס את השמוק שלו למגרש המשחקים שבין רגליי ובטח ובטח שלא לתקוע אותי בתחת, שגם את זה הספקתי לעשות, לא נתתי לאף גבר חוץ מעודד! עם עודד זה משהו שונה, עודד הוא כמו הנפש התאומה שלי, כמו האח שאין לי רק בלי גילוי העריות.
צבא
בצבא הייתי חובשת בבסיס הדרכה מאד לא אטרקטיבי אי-שם בנגב. כן, אני מכירה את כל הבדיחות על החובשות אבל אני לא הייתי המזרון של הבה"ד, בעצם חוץ מפעם אחת לא עשיתי את זה עם אף אחד מהבסיס וגם הפעם הזאת, בערך שלושה חודשים אחרי שהגעתי ועדיין סטרייטית מוחלטת, הייתה עם הרופא המילואימניק החתיך שבא להחליף את הרופא הקבוע שיצא לחופשה.
האמת שאני זאת שפיתיתי אותו, למרות שגם הוא אשם לא פחות ממני, הייתי מרותקת אחרי שהתחצפתי למש"קית המרפאה, שבת שלישית ברציפות שנשארתי, חרמנית אש! בדיוק הייתי בין חבר לחבר אבל גם בשבת שלפני הריתוק עודד סגר בבסיס אז יצא שלא הזדיינתי כבר יותר מחודש שאצלי זה לא מובן מאליו.
עוד לפני שיצאה השבת התחילו לזרום למרפאה כל המניאקים שחיפשו להם פטורים, אתם לא מאמינים מה הצעירים האלה מסוגלים לעשות בשביל פטור מתורנות מטבח או שמירה, איזה סיפורים והמצאות כדי לדפוק את החבר שלהם לאוהל. טוב, פה זה לא יחידה התנדבותית ובטח שלא סיירת מטכ"ל אבל ראבק! זה חבר שלך שתצטרך עוד לאכול איתו מאותו מסטינג יותר משנתיים וחצי.
עבדנו כמו סרט נע, אני בודקת חום ולחץ דם, עושה את הסינון הראשון לפני שמעבירה לרופא, אוהבת במיוחד להביך את אלה שמספרים על מנדבושקס, כיני הערווה המשחררות מהמטבח, להגיד להם לעמוד לפני ולשלשל מכנסיים ותחתונים, לשים כפפות ולבדוק להם בהבעה רצינית כזאת עם המקל השטוח, כמו זה שהרופא בודק בגרון, להרים איתו את הזיין ולהביט בו, לבדוק, אחר כך להביט בהם באותו חיוך מזלזל, אפילו מעליב, כזה שאומר בלי קול "מה זה הפיסטוק הקטן הזה?", להמשיך ולשחק בו עם המקל, כאילו מחפשת את אותה כינה עד שהיה נעמד להם, עד שידעתי שהם מגורים בטרוף ורק אז לעזוב, להשאיר אותם ככה עם הזקפה, למרוח להם את אותה המשחה השורפת אפילו שהם לא צריכים ולשלוח אותם לכל הרוחות, יודעת שמכאן הם רצים ישר לשרותים, לאונן, לעשות ביד ולהתפרק.
לקראת אחת-עשרה בלילה נגמרו הפציינטים, נכנסתי לחדרו של הרופא להודיע לו ומצאתי אותו נמתח בכסא שלו המשוך לאחור, כפות ידיו משולבות מאחורי העורף והוא מותח את גופו השרירי והאוהל שהתרומם במכנסיו לכד את עיניי והדליק אותי, הרגשתי איך אני הופכת ברגע לרטובה שם למטה, איך האורות נדלקים במגרש המשחקים שבין רגליי וידעתי רק דבר אחד – שאני רוצה שיקלעו לי לסל!
התכופפתי לעברו, דואגת שהחלוק הלבן יפתח קצת ונשענת על השולחן, מעדכנת אותו ורואה איך עיניו נמשכות אל שולי החזיה שנחשפו ועוד יותר אל החריץ המפתה שבין שדיי העסיסיים ואתם גם האוהל שבמכנסיו מתרומם עוד קצת לגובה, "ו…ד"ר" השלמתי את העדכון בקול מפתה, "אני הולכת לסדר את חדר התרופות וד"ר כץ תמיד בא לעזור לי" שיקרתי במצח נחושה ואם זה לא הספיק אז הוספתי גם קריצה קטנה.
ראיתי איך המבט שלו סוקר אותי מלמטה למעלה, מבט חרמני שיודע להעריך אשה יפה ואני כזאת לכל הדעות, "אין בעיה אבל עוד רגע" הוא ענה בפנים חתומות, "הבטחתי לאשתי שאני אצלצל אליה".
עד שהוא הגיע לחדר התרופות כבר החלפתי את החלוק הלבן באותה חולצת חקי צבאית נטולת שרוולים, מורידה חזיה ונשארת מתחתיה בלי כלום, דואגת לפספס גם כפתור אחד מקדימה כדי שיוכל להציץ לי מכל כיוון אפשרי.
"כן, במה אני יכול לעזור" הוא הצטרף אלי לחדר הצר ואני, כאילו במקרה, נצמדתי אליו, "אהה…ד"ר, אני לא מגיעה" נעמדתי על קצות האצבעות והרמתי בכוונה את ידי, מנסה להניח צנצנת במדף גבוה ויודעת שדרך האין-שרוול הוא רואה לי ת'ציצי, "תודה" נצמדתי אליו כשהוא הניח את הצנצנת במקומה, מתחככת בגופו השרירי ובמיוחד בתורן המתוח במכנסיו.
מה רציתי להשיג? את זה אני יודעת. קודם כל זיון, סטוץ בלי כל קשר מחייב שיבוא אחרי זה, בלי שמישהו אחר כך יחזור ויבקש עוד או חלילה ירגיש עלי בעלות, ודבר שני נקמה, נקמה במש"קית המרפאה השרלילה שבגללה רותקתי ושכולם ראו איך היא עוגבת עליו, מתה להכניס אותו לתחתונים שלה אבל בלי הצלחה.
מה הוא רצה? גם את זה אני יודעת. הוא כמו כל גבר חרמן חיפש זיון, זיון ללא שום מחוייבות ולכן כנראה הוא טרח להבהיר לי מראש שהוא נשוי, זיון טוב מהצד שעליו יוכל לרוץ לספר לחבר'ה שלו בבית החולים או אפילו להתגאות בחדר הניתוח, וכששנינו רוצים את אותו הדבר הדרך הייתה קצרה.
הד"ר המילואימניק החתיך דפק אותי כשאני נשענת על מדף חלוקת התרופות, זיון לשם הסקס, לשם ההנאה, משגל לשחרור לחצים!
"את בטוחה?" הוא עוד שאל אותי כשמבטינו התלכדו, סוגר בטריקה את חלון החלוקה והיה ברור לשנינו לאן אנחנו מכוונים.
"כן" חייכתי אליו, פותחת את כפתורי החולצה ומורידה אותה.
"לוקחת גלולות?" הוא עבר לפסים מעשיים, דוקטור או לא דוקטור? והתחיל לפתוח את החלוק שלו ולפתוח את המכנסיים הצבאיות.
"לוקחת" עניתי כשאני נותנת לו לשטוף את עיניו בחזה השווה שלי, "באופן סדיר" חייכתי אליו חיוך מזמין כזה והתחלתי להוריד את המכנסיים.
אין הרבה מרחב תימרון בחדר התרופות הקטן. עמדתי מולו עירומה, מסתכלת איך הוא משלשל את מכנסיו עד הקרסוליים ונעמד מחדש, מראה גם לי את מה שיש לו להציע, שטרונגול מכובד לכל הדעות, אומנם לא מפלצת כמו של הכושים המככבים בסרטי הפורנו אבל עדיין שווה, דומה בגודל לזה של עודד שבעיניי היה הזיין האולטימטיבי, "יאמי" חייכתי אליו והסתובבתי, מפנה לו את אחורי, נעמדת בפישוק קל ונשענת קדימה על דלפק חלוקת התרופות, מנענעת קלות בישבני והציצים התלויים שלי מתנדנדים אתם יחד, "מוכנה" הודעתי, כאילו אנחנו באיזה משחק עם חוקים, והוא בא, אוחז בכפות ידיו הגדולות במותני ונצמד לאחורי, עוזב יד אחת ומכוון בה את הזקפה הנוקשה אל שער מגרש המשחקים שלי, משפשף אותו קלות בין שפתיי הכוס הנפוחות מתאווה, "אני רואה שאת באמת מוכנה" הוא ציחקק כשהרגיש עד כמה אני רטובה, נצמד, מחדיר מעט את העטרה המתוחה שהזיין לא יברח ושוב אחז במותני בשתי ידיו המסוקסות, נשם נשימה עמוקה ונתן לי בדיוק את מה שרציתי ואיך שרציתי, נעץ בתוכי את כל הזיין באבחת אגן אחת חזקה!
גנחתי בהנאה, ההרגשה הזאת כשהזיין שלו חדר לתוכי, מחליק בקלות בין קירות נרתיקי המשומנות היטב בעסיס תאוותי, הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו, השפשוף הזה של הזיין הגדול שלו בדגדגן שלי הקפיץ אותי לשמיים והוביל אותי לאורגזמה הראשונה, אורגזמה חזקה שהצלחתי להסתיר, לא רוצה שיידע עד כמה הייתי מיוחמת עליו, גומרת ומתחילה את המחזור הבא, בונה את האורגזמה השניה, הפעם כבר לא מסתירה, גונחת בקול ושומעת אותו מצטרף, גוחן מעלי וחופן את שדי בידיו ומתחיל ללוש, לעסות בתאווה, ממזמז לי ת'ציצים וטוחן אותי! אין לי מילה יותר טובה לתאר את הפמפום המהיר והחזק שהוא פמפם אותי, טוחן ושולח בכל גופי גלי חום וזרמי התענוג.
הזיקוקים שהתפוצצו לי מול העיניים היו האות לגמירה השניה שלי, גמירה חזקה שהרעידה את כל גופי, גמירה קולנית למרות שהתאפקתי, בכל אופן יש חולים שישנים בחדר הבידוד, "כן" לחשתי, נושכת שפתיים שלא לצעוק בקול, "כן, הנה" המשכתי, "כן, תן לי, תן לי!" הרגשתי את נעיצותיו החזקות שהכו בישבני, "כן, הנה, אני גומרת! גומרת!!!" הודעתי לו אבל הוא לא הפסיק, ממשיך באותו קצב, טוחן אותי בלהט, מזיין לי ת'צורה ואני אומרת לו תודה!
הספקתי לגמור שוב לפני שהוא גמר בתוכי, לפני שהוא פרק את הבקבוקים המלאים שלו עמוק בווגינה הרותחת שלי, משפריץ ושולח את מיליוני שחיניו הנמרצים למסע חסר תועלת, למרוץ ללא תוצאות.
ד"ר כץ חזר למחרת בבוקר והד"ר החתיך נסע, יותר לא נפגשנו, יותר גם לא עשיתי את זה עם אף גבר מהבסיס, לא עם ד"ר כץ החרמן, שהיה מנקנק את מש"קית המרפאה בחדר שלו ושניהם חושבים שאף אחד לא יודע את זה, לא עם הרופאים המילואימניקים שהיו באים בשבתות למלא את מקומו, גם לא עם הקצינים החרמנים שחשבו שיש להם יהלום בקצה והיו מריירים עלינו, בעצם לא קרה כלום עד אותו סוף שבוע ששינה את חיי!
שוב זה קרה בסוף שבוע, ארבעה חודשים ושבועיים לפני השחרור המיוחל, שוב תורנות במרפאה, הפעם לא הייתי מרותקת, הפעם זאת הייתה סתם תורנות שבת, הבסיס כמעט ריק, בלי חניכים, חדר הבידוד ריק מאדם ולכן במקום להביא רופא מילואימניק שיחליף את ד"ר כץ שיצא שבת נשארנו שתים, שתי חובשות, מיקי הקיבוצניקית ואני, מקבלות מכשיר קשר כדי להזעיק את הרופא מהבסיס הקרוב במקרה חרום.
את ארוחת הערב הלכנו לאכול בחדר האוכל, ככה זה כשאין חולים בחדר הבידוד והמטבח לא שולח לנו אוכל, ישבנו עם כולם ושמענו את ההרצאה שהרב הבסיסי נשא, מספר באריכות את סיפור פרשת השבוע ומנצל את העובדה שהמפקד התורן הוא דרוזי שלא יפריע לו חלילה ויקטע אותו כדי שלא יתפרש לרעה ויפגע בסיכוייו להתקדם.
אחרי הארוחה ניפנפנו מעלינו את בנצי, האפסנאי השמן והחרמן, שחשב שאי-אפשר לעמוד בקסמיו והנה הוא הולך לעשות אורגיה עם שתים ביחד והסתגרנו לנו במרפאה, נועלות את הדלת ויושבות על הספה בחדר המנוחה של החובשות ובוהות בטלוויזיה.
את מיקי אני מכירה עוד מקורס החובשות, התגייסנו באותו יום, בטירונות אומנם לא היינו באותה פלוגה אבל את קורס החובשות עברנו ביחד, יחד גם הוצבנו בבסיס ההדרכה הזה אבל אף פעם לא התחברנו, כאילו מין תהום פעורה ביננו, היא קיבוצניקית ואני צפונבונית, היא ילדה-ילד ואני ליידי מפונקת, היא מין סגורה כזאת, כאילו חיה בעולם משלה, ואני… בעצם גם אני הייתי מין סגורה כזאת בבסיס אבל אני לא התבודדתי כמוה, ככה שכמעט לא דיברנו ביחוד שבתורנויות הפרידו ביננו, היא בתורנות ואני בחופשה ולהפך, נפגשות רק בחפיפה הקצרצרה בין המשמרות.
ישבנו וקיללנו בקול את הקמצן שהחליט ש"עידן" זה מספיק ולא צריך "YES", מזפזפות בין הערוצים השונים, בין חדשות לבישול ולדת, ורגע לפני שכבר כמעט קמתי והודעתי שאני הולכת לישון מיקי הפתיעה אותי.
"יש לי במחשב הנייד איזה סרט נחמד שהורדתי באינטרנט, יפריע לך אם אני אחבר אותו לטלוויזיה?" היא שאלה אותי כשהיא מצביעה על תיק הגב הקטן שלה שהיה מונח בצד.
"אהה, לא" עניתי, כל דבר היה עכשיו יותר טוב מהשעממונים שבטלוויזיה ובשביל לישון לא הייתי מספיק עייפה, "אפילו בשמחה" הוספתי למרות שלא ידעתי אם אני לא נופלת לאיזה סרט tדיוטי, בכל אופן זה שמיקי היא קיבוצניקית ידעתי והדעה שלי אז על קיבוץ וקיבוצניקים הייתה באותו זמן סטראוטיפ אחד גדול.
הפתיע אותי שיש לה מחשב נייד, עוד דעה קדומה שלי על קיבוצניקים, אבל כנראה שזאת לא הייתה הפעם הראשונה שהיא מחברת ככה את המחשב הנייד שלה כי היה לה את הכבל המתאים באורך המתאים וכמה דקות אחרי זה המחשב הנייד כבר היה מונח על השולחן הנמוך שלפנינו מחובר לטלוויזיה והיא התחילה לחפש את הסרט שהיא רוצה.
הפעם הראשונה שראיתי פרק מהסדרה "שפת נשים" הייתה שם, בחדר המנוחה של החובשות במרפאת הבה"ד הריק, רק שאז זה עוד היה ללא תרגום לעברית ומיקי קראה לזה "Lip Service". מיקי שמה את הפרק הראשון מהסדרה הראשונה והאקשן התחיל מייד, פרנקי, גיבורת הסדרה, מצלמת דוגמנית בסטודיו, מפטפטת איתה, מסדרת את שיערה ורגע אחרי הן כבר מחובקות, מתנשקות והיד של פרנקי עמוק בתחתונים של אותה הדוגמנית, מפנקת אותה, עושה לה ביד כמו שהבנים אוהבים לקרוא לזה!
ישבתי מהופנטת, מביטה במסך בפה פעור, כל הפרק ישבנו בדממה אבל הרגשתי איך אני מתחממת, איך שם בין הרגליים שלי נעשה חם ורטוב, איך אני משתוקקת שגם אותי ינשקו ככה, שגם לי ירדו!
לא הרגשתי איך הזמן רץ וכשהפרק הסתיים ומיקי שאלה אם אני רוצה לראות את ההמשך לא היססתי לשניה, "כן" עניתי, כן משתוקק כזה, "וואלה מחרמן, מאיפה מצאת את זה?"
"מצאתי" היא ענתה, מתחמקת, כי ככה זה אצלה לא מאריכה במילים, נצמדת אלי, כאילו במקרה, ומתחילה להתעסק עם המחשב הנייד, "אוף, חם" היא מילמלה לעצמה ובלי לחכות הורידה את החולצה שלבשה ונשארה רק בגוזיה הצמודה שלה שהבליטה את שדיי האגס המדליקים שלה ובמיוחד את הפטמות שעמדו.
גם בפרק השני ישבתי מרותקת, מיקי סיפרה לי אחר כך שישבתי עם פה פעור ועיניים בוהקות. הייתי כל כך שקועה בעוד זיון נשי מגרה על המסך, מרגישה שזה משפיע עלי ושאני משתוקקת, עד שלא שמתי לב לכף היד שמיקי הניחה בעדינות על ברכי, עוצרת ומחכה רגע, אולי בודקת איך אגיב אבל אני, שהייתי שקועה מדי, התעלמתי והיא התחילה ללטף, בעדינות, שולחת גלים בכל גופי, גלים נעימים כאלה.
אחר כך מיקי סיפרה לי שגם גנחתי, לחשתי "כן" תשוקתי קטן ומתפנק שנתן לה את האומץ להמשיך. עד כמה הייתי רטובה שם בין הרגליים אני לא אשכj לעולם אבל את ה-"כן" הזה אני לא זוכרת, הייתי שקועה בטלוויזיה אבל לה זה הספיק כדי להתחיל לטייל לי עם שתי אצבעות על הרגל, מתקדמת ועולה במעלה הירך, כאילו צועדת לאט, אצבע אחר אצבע, מין ריקוד תימני כזה, שתים קדימה ואחד אחורה ואני בלי להרגיש מחייכת, אולי אפילו מעודדת אותה בכך, לשניה נדרכתי כשהיא הגיעv ברגל קרוב למפaעה שלי אבל היא המשיכה לטפס עולה עד שפתאום נעלמה, לא הרגשתי אותה.
לרגע הסטתי את עיניי מהמסך המרצד ומבטינו התלכדו, ראיתי את החיוך שלה והחום בעיניים כשהיא מביטה בי ולא בטלוויזיה, האצבעות שלה היו על החגורה הצבאית שלי, בגלל זה לא הרגשתי אותן, חוצה אותה ומתחילה לעלות במעלה החולצה, מטפסת צלע אחרי צלע ומתקרבת לעבר החזה שלי ואני חזרתי להביט במסך, מפחדת להפסיד אפילו פריים אחד.
הרגשתי אותה על החזה שלי, מלטפת בעדינות, ממשיכה באותו מסע של האצבעות, מקיפה את הפטמה שלי וממשיכה, לרגע חוצה את המחשוף, גולשת מבד החולצה הצבאית ונוגעת בעור החשוף ושולחת בי מין זרם כזה בכל גופי, ושוב עלתה על בד החולצה והמשיכה לשד השני, להעניק גם לא את אותו הטיפול.
הפעם היא לא הסתפקה בקצות האצבעות, הפעם היא ליטפה ממש, עם כל היד אבל אני הייתי עסוקה בעלילות פרנקי, גיבורת הסדרה המוקרנת בפני, נשענתי לאחור ונתתי לה להמשיך, ליד שלה לגלוש ממרומי השד שלי על פני הבטן כאילו היה זה מסלול סקי מתפתל, להגיע לפופיק ולהקיף אותו, הקפה ועוד הקפה, כאילו צוברת תאוצה, ושוב עלתה מעט ואז החלה לרדת, הישר אל אבזם החגורה הצבאית, "ברשותך" היא לחשה לי ובלי לחכות לתשובה פתחה לי את אבזם החגורה ומיד אחריו את כפתור המכנסיים!
אני יודעת מה אתם חושבים, שהייתי צריכה לעצור אותה, לתפוס לה את היד ולהרחיק אותה, להגיד לה לא! לא נחרץ כזה! אבל אני דווקא שתקתי, התרכזתי במה שפרנקי עושה על המסך והייתי כמו מהופנטת, הצטרפתי לעלילה ובמקום לעצור אותה דווקא שיתפתי פעולה, התמסרתי וכשמיקי התחילה למשוך לי בעדינות את החולצה מהמכנסיים הזדקפתי קצת בספה שעליה ישבנו ונתתי לה למשוך, להוציא ולהתחיל לפתוח לי את הכפתורים בחולצה, מתחילה מלמטה ועולה, כפתור אחר כפתור, עד שכל החולצה נפתחה והבטן שלי נחשפה, הבטן והחזיה הסקסית שלי.
אני לא יודעת אם מיקי תכננה את זה אבל בדיוק בקטע הכי לוהט היא התחילה ללטף לי את הבטן, ליטוף עדין ומחרמן כמו שלא ליטפו אותי בחיי, נצמדת אלי חזק, ידי השמאלית נלחצת בין שדיה, רגע עוזבת ומורידה לעצמה את הגוזיה בתנועה חתולית כזאת, נשארת ככה ואני מביטה בה, רואה בפעם הראשונה את שדיי האגס המדהימים שלה, שדיים קטנים זקופים ושזופים, הכול שזוף, בלי המשולש הלבן שמשאיר הביקיני שלי על שדיי, ולמרות שהיו שזופים עדיין בלטו עליהם הפטמות שלה, פטמות גדולות וכהות.
מיקי פתחה עוד יותר את החולצה שלי, מושכת בעדינות, בלי מילים, ואני מבינה מה היא עושה ועוזרת לה להוריד לי אותה, מחייכת כשהיא נצמדת אלי שוב אבל המבט שלי נעוץ במסך, במה שפרנקי עושה שם, מזיינת בתאווה עם סטראפאון את מי שתפסה גונבת בחנות הספרים, באיך שהיא מפנקת אותה ואיך שתיהן צורחות בתאווה בלתי נשלטת, מרגישה את גופה החם של מיקי הנושק לגופי, את הפטמה הנוקשה שלה הדוקרת בצלעותיי, שומעת אותה לוחשת לי באוזן "את כל כך יפה" ומרגישה את היד המלטפת שוב את בטני השטוחה ועולה באיטיות, מתקרבת לשדיי.
אני לא מאמינה באלוהים אבל אני מאמינה בגורל ואין לי ספק שהגורל הוא שדאג שבדיוק עכשיו גם הפרק השני יגמר ויותר מזה, שבאותו יום אלבש את החזיה הכי סקסית שלי ולא את אותן חזיות מסורבלות שאני הולכת בצבא רק כי הן אוחזות טוב את שדיי הגדולים וקצת מסתירות אותם, הפעם לבשתי את החזיה שנפתחת מקדימה ועכשיו היד של מיקי התקרבה לאבזם המחזיק בקושי את הקאפים המלאים, עוברת אותו ומחליקה עם האצבע בחריץ שבין שדיי, עולה ויורדת ואני נשענת לאחור, עוצמת את עיניי וגונחת בתשוקה, "אפשר?" היא שוב לחשה באוזני ונישקה לי את צווארי, נשיקה קלה אבל הרגשתי זרם שעובר בכל גופי, "אני גם רוצה לראות לך" היא ליטפה את שדיי ואחזה בידה באבזם החזיה, מתכוננת, ושוב נישקה אותי בצוואר רק שהפעם זאת הייתה נשיקה תאוותנית יותר, רטובה, "את מרשה לי?"
את ה-"כן" שלי שמעו לדעתי בבוטקה של הש"ג, כן חזק וברור שאי-אפשר לטעות בו, "תודה" היא לחשה ופתחה, לוחצת ומשחררת את האבזם ושדיי פרצו החוצה, שדיים גדולים וזקופים שפטמה נוקשה בראשם, נוקשה מתאווה ובולטת על רקע משולש העור הלבן שהשאיר הביקיני שלי.
"וואו" מיקי לחשה לי, מלטפת בעדינות את שדיי שנחשפו, "הם כל כך יפים" המשיכה וגחנה לעברם, מנשקת את הפטמה ומשחקת בה בקצה לשונה, "את כל כך יפה" היא המשיכה, עוברת לפטמה השניה ומוצצת אותה, מוצצת ושולחת זרמי תענוג בכל גופי, הופכת אותי לעוד יותר רטובה שם בין הרגליים.
"אני רוצה לנשק אותך" היא אחזה בראשי ואני התמסרתי, עוצמת עיניים ומושיטה לה את שפתי, מרגישה את שפתיה נמעכים אל שפתיי ופותחת את הפה, נותנת ללשון שלה לחדור לפי, ללשונה לשחק בלשוני, נשכבת על הספה והיא איתי, לא עוזבת, ממשיכה לנשק.
רציתי אותה כל כך, רציתי שתעשה בי מעשים כמו שפרנקי עושה ונתתי לה סימן, שלחתי ידים ופתחתי את הרוכסן במכנסיי, פותחת לה את הדרך ורגע אחרי היד שלה הייתה כבר עמוק בתחתוניי, חופנת את ערוותי בכף ידה ושולחת אצבע, מלטפת איתה בעדינות בין שפתי הכוס הרגישות שלי, שפתיים נפוחות מתאווה המשתוקקות למגע, "את יודעת מה אני הולכת לעשות לך?" היא לחשה לי.
"כן" עניתי, כן שטוף זימה.
"ואת מסכימה?"
"כן" גנחתי והתשוקה נשפכה מקולי, "כן" גנחתי שוב, כן רווי הנאה כשהאצבע שלה חדרה לתוכי, "כן, זה טוב" התמכרתי לתענוג, למשחק הזה של האצבע שלה בתוכי, "כן, אמא'לה, זה טוב" נמתחתי כולי ו…רגע אחרי כבר גמרתי, קודם כאילו התפוצץ לי זיקוק מול העיניים וכל גופי רעד בתשוקה ואחריו עבר גל חום בכל גופי ואז הגיעה האורגזמה, הקטרזיס המשחרר שמילא את הווגינה שלי באותו עסיס תשוקותיי השמנוני.
מיקי עלתה עלי עוד קצת והרגשתי איך הפטמה הנוקשה שלה נמעכת אל השד שלי, מנשקת אותי בתשוקה על שפתי ולא מפסיקה לרגע לפמפם עם האצבע בתוכי, "טוב לך?".
"כן" גנחתי באושר.
"גם לי" ושוב היא נישקה, נשיקה צרפתית לוהטת, "גמרת?".
הסמקתי, "כן" חייכתי באושר.
"רוצה עוד?"
"כן!!" וזה היה כן ארוך ומתגלגל כזה, כן של מי שמאד רוצה, כן מלא תשוקה.
"גם אני" היא שוב נישקה אותי ופתאום היא שלפה את האצבע ומשכה את ידה מהתחתונים שלי, "תתפשטי!" נשכה לי בעדינות בפטמה וקמה, מחייכת אלי ומתחילה לפשוט במהירות את מכנסיה.
התפשטתי במהירות, זורקת את החזיה שעדיין הייתה תלויה על כתפי, מורידה במהירות את המכנסיים, לרגע עצרתי, מהססת משהו עם תחתוני הטנגה שלי אבל למראה מיקי העומדת מולי עירומה לגמרי, לא מסתירה את מברשת שיער ערוותה המעוצבת כמשולש המצביע על החריץ שבין שפתי הכוס הכהות שלה גם אני הורדתי, מכסה לרגע את ערוותי בכפות ידי, מתביישת, ואז מזיזה, נותנת גם לה לראות את כל מה שהיא מראה לי.
"תשכבי" היא לחשה לי, דוחפת אותי בעדינות חזרה לספה, "על הגב" הוסיפה, מחכה שאשכב ונשכבת עלי, "אל תגידי לי לא!" היא נשפה לי באוזן והצמידה את שפתיה לשפתי בנשיקה לוהטת, מנשקת ומתחילה לרדת, יורדת ומנשקת, קודם בצוואר, אחר כך בחזה, עוברת בין השדיים ומפשקת את רגליי ברגליה, גולשת בינם וממשיכה לרדת, מנשקת אותי נשיקות קטנות ומחרמנות לאורך הבטן והפטמה הנוקשה שלה, כאילו במקרה, משתפשפת בחריץ שבין שפתי הכוס הרגישות שלי ושולחת עוד צונמי של חרמנות בכל גופי.
"לא" מילמלתי במבוכה כששפתיה התקרבו לשפתי הכוס שלי, יודעת בדיוק למה היא מכוונת אבל לא באמת מתכוונת, "מיכל"
"מיקי, תקראי לי מיקי" היא ציחקקה והעבירה את קצה לשונה לאורך החריץ שבין שפתי הכוס שלי, "להפסיק?" העבירה שוב, הפעם חודרת קצת יותר.
"לא!" גנחתי בתשוקה, "תמשיכי, בבקשה".
אני לא יודעת אם עשו לכם את זה פעם, זיינו אתכן עם האצבע ובו-זמנית ליקקו לכם שם עם הלשון אבל גניחות ההנאה שלי הדהדו בחדר ואם לא החשש הזה שמישהו יעבור בחוץ וישמע הייתי גם צורחת מהנאה. "כן!" גנחתי במין תשוקה בלתי נשלטת, "כן, אמא'לה, אני בשמיים!!" המשכתי באותו קול תאוותני, "כן, הנה, אני גומרת!" הודעתי לה כשעוד אורגזמה פראית השתוללה לי בכל הגוף, "כן, כן, תמשיכי! בבקשה, תמשיכי!!"
אחרי הגמירה השלישית שלי היא שלפה את האצבע אבל דחפה לי עמוק את הלשון, מוצאת בקלות את הדגדגן שלי ומשחקת בכפתור תענוגותיי, מוצצת ומשחקת בו בשיניה, תיפוף עדין אבל מה זה מחרמן ששלח אותי לטפס לשיאים חדשים ו…גם הגמירה הרביעית הגיעה, פיצוץ חזק שהרעיד את כל גופי והשאיר אותי שוכבת חסרת נשימה.
כנראה שמיקי הרגישה במצבי כי היא עזבה אותי וטיפסה מחדש, עולה ושוכבת עלי, מברשת ערוותה משתפשפת בערוותי הנקייה משיער, בטנה נושקת לבטני ושדיה נמחצות אל שדיי, מנשקת אותי על השפתיים ונותנת לי לטעום את עסיס תאוותי המכסה אותן.
"היה טוב?" היא חייכה אלי כשנשימתי הסתדרה קצת.
"כן" חייכתי חזרה.
"גמרת שוב?" עקצה אותי, ברור שהיא יודעת.
"כן" הסמקתי שוב.
"כמה?"
"ארבע" והסמקתי עוד יותר, "בחיים לא גמרתי ככה".
"השיא שלי זה שש" היא התגלגלה ממני והתיישבה על הספה לידי, "אני מתה על הציצים שלך" היא הניחה את כפות ידיה על שדיי ועיסתה אותם בעדינות.
"בעיניי הם גדולים מדי, הלוואי שהיה לי כמו שלך" עניתי.
"בעיניי הם מושלמים, דיר באלק לעשות להם משהו" והיא גחנה ונישקה כל אחד מהם, "אני עושה קפה, רוצה?" והיא קמה והתחילה ללכת לעבר פינת הקפה שבחדר, לא טורחת להתלבש.
"כן" עניתי, מתיישבת בספה ולובשת את החלוק הלבן שהורדתי כשיצאנו לאוכל, "תגידי, יש לך עוד.."
"עוד מה?"
"פרקים, מהסדרה"
"יש, רוצה לראות?"
"כן" ואין ספק שלא הצלחתי להחביא את התלהבותי בתשובה הקצרה.
"אז תעשי את קפה, בינתיים אני אמצא אותם" והיא חזרה והתיישבה, מתעסקת עם המחשב הנייד שלה.
כשחזרתי הכל כבר היה מוכן מבחינתה, התיישבתי לידה כשהרקע במחשב הנייד שלה המוקרן בגדול על מסך הטלוויזיה משך את תשומת ליבי, מיקי עומדת מחובקת עם בחורה בלונדינית מהממת.
"מי זאת?" חייכתי והגשתי לה את הקפה שהכנתי, "אם מותר לי לשאול" הוספתי במהירות, מתנצלת.
"הלגה" היא ענתה, מסבירה, "שוודית שהגיעה כמתנדבת לקיבוץ והתאהבנו" היא עצרה לשניה, כאילו מהססת, והמשיכה, "היא הבת זוג שלי, האשה שלי, אנחנו חיות ביחד!"
לרגע הייתי המומה וכנראה שראו את זה עליי, "סליחה, הייתי צריכה לספר לך קודם".
"לא, זה בסדר" עניתי אוטומטית, מסמיקה.
"לא, זה לא בסדר" היא התעקשה, "הייתי צריכה לספר לך מראש כי לה סיפרתי, בעצם היא זאת שעודדה אותי" מיקי הפתיעה אותי ופתאום הבנתי שבעצם היא תכננה את זה, שלא סתם היא החליפה שבת, נשארת שבת שניה ברציפות כדי להיות איתי ביחד, "אני דלוקה עליך מאז שעלית על האוטובוס בבקו"ם" היא הפתיעה אותי עוד יותר, "רציתי לעשות את זה מזמן אבל פחדתי ובסוף הלגה אמרה לי שאם אני לא אנסה זה יציק לי כל החיים ו…הנה אנחנו כאן" והפעם זה היה תורה להסמיק, "אהה… את רוצה להפסיק?"
"לא!!" עניתי, לא נחרץ כזה, "אני מוכנה גם להיות המאהבת שלך, אם תסכימי" הבטתי לה עמוק בעיניים, "טוב לי אתך, אף פעם לא רציתי להיות ככה עם מישהו"
"תודה" היא נישקה אותי על השפתיים ואני התמסרתי לה, "רוצה לראות את הפרק השלישי?"
"כן" התרווחתי בספה עם הקפה ביד אחת והוופלה המצופה בשניה, נצמדת אליה.
"קר לך?" היא הפתיעה אותי.
"לא, למה?"
"כי לבשת את החלוק" היא ציחקקה ואני מהרתי להפטר ממנו, לשבת לידה עירומה, כמוה!
אותו לילה ראינו את כל הפרקים של הסדרה הראשונה, השניה לא הייתה עוד אז, רואים פרק, מיקי נותנת לי לבחור את האקט הלוהט שהכי עשה לי את זה ועשינו אותו, אומנם בלי עזרים, סטראפאון היא לא הביאה לצבא, אבל גם ככה היו לנו מספיק קטעים לוהטים.
אותו לילה הייתה גם הפעם הראשונה שירדתי לאשה, מבחירה, מיקי לא הכריחה אותי, היא רק בחרה איך, "אני אוהבת כשאני יושבת" היא הסתדרה על הספה ואני ירדתי על ברכי בין רגליה ועשיתי בה מעשים, משתדלת, חושבת מה הייתי רוצה שיעשו לי ונעזרת בהדרכה שלה…וזה עבד, מיקי גמרה, בקול, מודיעה ומודה לי.
את אותה השבת עברנו יחד במיטה בחדר הבידוד הריק מחולים, מפנקות, מתפנקות ומדברות, מיקי סיפרה לי על הלגה שהגיעה לקיבוץ כמתנדבת כדי לנסות לשכוח את הילדה, האקסית המיתולוגית שלה בשוודיה, איך הן נפגשו, איך נוצר הקליק והן התאהבו ואיך הן חיות עכשיו יחד בקיבוץ, "לא התחתנו אבל אנחנו כמו" היא הסבירה לי, "ודנה, בחופשות אני נוסעת אליה ובשחרור הכל ביננו יגמר" היא הבהירה לי חד וחלק, "אבל באמצע השבוע נוכל להיות ביחד, אם את מסכימה כמובן".
הסכמתי, באותו רגע כל כך רציתי עד שהייתי מוכנה לכל מה שהיא תגיד רק שנמשיך, שהיא תמשיך לעשות אותי, לעשות בי את מה שכל כך עושה לי את זה, חיכיתי כבר לרגע שהיא שוב תגע בי, שהיא שוב תעשה בי מעשים.
ביום חמישי מיקי נסעה לקיבוץ ואני נסעתי הביתה אבל בערב לפני היא עוד הספיקה לעשות אותי בחדר התרופות הצר, נועלת אחרינו את הדלת, מורידה במהירות את החלוק הלבן והגוזיה שלה, מצמידה אותי לקיר ופותחת גם לי את החולצה, משחררת את השדיים שלי מהחזיה ומנשקת בתאווה כל אחת מהפטמות, פותחת את החגורה שלי ודוחפת לי יד עמוק לתחתונים, לוחצת אותי לקיר בשדיה ומנשקת את פי בתאווה, עושה אותי עם האצבע ואני חונקת את גניחות ההנאה שלי שמש"קית המרפאה לא תשמע ותבוא לבדוק מה קורה פה.
"הנה זה בא לי!" לחשתי לה באוזן וגמרתי בסערה, מקבלת את עונתי ומחליפה איתה תפקידים, הפעם אני יורדת לה, למיקי, מחכה שהיא תתיישב על מדף חלוקת התרופות ויורדת לה כמו שהיא אוהבת, כורעת על ברכיי בין רגליה המפושקות ונותנת גם לה את עונתה!
ביום שישי הלכתי לים לפגוש את החבר'ה ולהתעדכן מה עושים בערב. חבר לא היה לי, גמרתי איתו כמה שבועות קודם, אחר כך היה הריתוק, אז כמו תמיד במקרים כאלה קבעתי עם עודד שלמזלי גם הוא היה בדיוק בלי חברה.
בלילה יצאנו למסיבה, כמו תמיד השתוללנו ורקדנו למרות שהמחשבות שלי לא היו בדיוק שם אלא יותר מה עושה עכשיו מיקי עם הלגה, "את לא איתי" עודד אמר לי כשהגענו סוף סוף לכניסה לבניין שלנו, "שנטיל מטבע או שאת לא בעניין?"
היה לי ברור על מה הוא מדבר, נטיל מטבע היה מנהג שלנו להחליט במיטה של מי אנחנו גומרים את הלילה, אמא שלי כבר מזמן לא מתרגשת לראות אותו יוצא בבוקר מהחדר שלי בדיוק כמו שלאמא שלו נראה הכי טבעי כשאני יוצאת מהחדר שלו.
"נטיל מטבע" חייכתי אליו, "עץ הולכים אלי".
יצא פלי והלכנו לחדר שלו. נתתי לו, זה התאור הכי טוב למה שהרגשתי כששכבתי על הגב ברגליים פתוחות והוא שוכב בינם ודפק אותי בלהט, מועך אותי תחת גופו השרירי, מזיין לי ת'צורה ואני שוכבת, בוהה בתקרה וזה לא עושה לי את זה! אומנם הייתי רטובה שם בפנים, בין הרגליים, אבל הראש יבש, לא מתלהבת, שוב חושבת על מיקי, על הכיף שהיה לי איתה.
עודד גמר ואני לא, אפילו לא בקטן. עודד התגלגל ונשכב לצידי, נצמד ומחבק אותי עם היד, מניח עליי את הרגל ואני נשארתי לשכב ככה על הגב ולבהות בתקרה ובא לי לבכות.
"תגידי דנה, מה קרה לך?" הוא שבר לבסוף את השתיקה הרועמת.
"כלום" התחמקתי.
"מה כלום, גמרת?"
"אהה…לא" הסמקתי קצת, עודד מכיר אותי מספיק טוב שאני לא יכולה למכור לו לוקשים.
"נו?" והוא צודק, בחיים הוא לא זיין אותי בלי שאני אגמור פעם אחת לפחות, "מה קרה?"
"אהה… לא חשוב"
"חשוב!" הוא התחיל לשחק לי בציצי, "דנה, ספרי לי" ו…אני פרצתי בבכי.
עודד נתן לי לבכות. שותק, מלטף ומרגיע, מחכה בסבלנות עד שסוף סוף הבכי פסק ורק אז לחש באוזני, "יופי, כשתרצי תספרי לי, בשביל זה אני כאן".
סיפרתי לו! סיפרתי לו הכל, מהתחלה, עודד שכב לצידי, ליטף אותי והקשיב בשתיקה. סיפרתי לו על הסרטים שראינו במחשב של מיקי ומה זה עשה לי, סיפרתי לו על מיקי ומה עשינו ביחד, יורדת לפרטים הכי אינטימיים, לא מסתירה. מספרת. נזכרת ומתלהבת מחדש, מסתובבת לעברו ומביטה לו ישר בעיניים, אוחזת בכף ידו בידי ומצמידה אותה אל הלב שלי, נותנת לו להרגיש איך הוא פועם בהתרגשות, סיפרתי לו אפילו על הלגה, השוודית של מיקי, וראיתי את המבט המופתע בעיניו.
"דנה" הוא שאל אותי כשסיימתי במין רצינות כזאת, "את חושבת שאת לסבית?"
לרגע נעצרתי, לא ציפיתי לשאלה ישירה כזאת, "אהה…" הסמקתי, "אני חושבת…כן!"
"אז למה את שוכבת איתי?"
שוב קפאתי, גם השאלה הזאת הפתיעה אותי, "כי…" בלעתי רוק, "כי גם פרנקי שכבה עם ג'יי" נתליתי באילנות גבוהים, בפרנקי הגיבורה שלי מהסדרה שגם היא הזדיינה עם גבר, סטרייט כמו עודד, רק שאני הייתי יותר טס, עוד אחת מגיבורות הסדרה, יותר הצד הנשי שבזיווג.
"אין בעיה" סיכם עודד, "בואי נחליט שאת דו-מינית" חייך אלי, "וחוץ מזה רק רציתי שתדעי שמחרמן הסיפור הזה שלך, העמיד לי" והוא אחז בכף ידי והוביל אותה אל התורן הזקור שהתנוסס לו בין רגליו, נותן לי לבדוק את הסחורה, "אפשר" והוא שוב עלה עלי ואני אחזתי את הזיין שלו בידי והובלתי אותו הישר אל מגרש המשחקים שלי, פותחת רגליים ונותנת לו להכנס, נותנת לו לדפוק אותי ו…הפעם הוא לא רק עשה אותי הוא גם עשה לי, עשה לי את זה, הפעם גם גמרתי, גמירה אחת אבל מה זה חזקה!
כשחזרנו לבסיס ניצלנו את הפז"מיות שלנו וסידרנו לנו משמרות משותפות. לצערי מחזור חניכים גדול הגיע לבסיס ולא נשאר לנו הרבה זמן לעצמנו אבל את מעט הרגעים הפנויים שהיו לנו ניצלנו היטב, היינו הולכות "לסדר" את חדר התרופות, נועלות את הדלת ומיקי הייתה מזיינת אותי בתנוחת פרנקי, ככה היא קראה לתנוחה האהובה עליה ועליי, מצמידה אותי בגופה אל הקיר כששדינו חשופים, נמחצים אלה לאלה, פותחת את החגורה שלי ודוחפת את היד שלה עמוק לתחתונים שלי, מזיינת אותי עם האצבע ועושה לי את היום.
המשמרת האחרונה הגיעה, זהו, למחרת אנחנו יוצאות לחופשת השיחרור שלנו ופעם הבאה שנבוא לבסיס זה לעשות טופס טיולים.
את המשמרת האחרונה עשיתי שוב עם מיקי, חונכות בפעם האחרונה את המחליפות שהגיעו, יום קודם הסתיים הקורס ושוב המרפאה הייתה כמעט ריקה.
ישבנו בחדר המנוחה והפעלנו את הצעירות, שולחות את החובשות החדשות לנקות ולסדר, מיקי התעסקה שוב עם המחשב הנייד שלה, לא מחברת אותו לטלוויזיה אבל טרודה בדואר האלקטרוני, שולחת משהו, "זהו!" היא חייכה אלי וסגרה את המחשב, אורזת אותו, "עכשיו נראה מה היא תעשה" אמרה כאילו לעצמה.
לא עברו יותר משתי דקות ומש"קית המרפאה קראה לה בכריזה להכנס בדחיפות לחדר שלה ומהקול שלה היה ברור שהיא עצבנית ברמות, "בואי" מיקי חייכה אלי, "מסיבת השחרור שלנו מתחילה".
ברגע הראשון היססתי, הקול של מש"קית המרפאה לא נשמע לי חוגג, "אל תפחדי, בואי" מיקי הושיטה לי יד ואני הלכתי איתה.
צרור הקללות של מש"קית המרפאה התחיל עוד לפני שהספקנו לסגור את הדלת, מנבלת את פיה כמו שרק היא יודעת, "מה? גם את דנה??" היא פנתה אלי והתחילה להסביר לי מה היא חושבת עלי ובמיוחד מה היא חושבת על המקצוע העתיק שאמא שלי עוסקת בו.
הייתי המומה ולא הגבתי אבל מיקי לידי רק חייכה לעברה וזה עיצבן את המש"קית עוד יותר והיא חזרה לשפוך את הג'ורה שלה עליה, מודיעה לה שהיא הולכת לחטוף עשרים שנה בכלא ו…"תשתקי!!" מיקי נבחה עליה פתאום, צעקה חזקה והחלטית, "תשתקי או שהסרט שלך עולה לכל אתר אפשרי באינטרנט כולל למייל של אשתו של ד"ר כץ!"
המבט שלי עבר במהירות בין המש"קית למיקי, לא מבינה מה קורה פה, "מה?" גימגמתי, לא מבינה, "איזה סרט? למה היא מקללת אותנו?" פניתי למיקי.
המש"קית הפכה לבנה כסיד! שוקעת בבת אחת עמוק בכסא שלה, "תכף תביני" מיקי הרגיעה אותי וחזרה למש"קית, "קודם כל שתדעי, דנה לא בעסק" היא הבהירה למש"קית, "היא פה כי את חייבת לה התנצלות על הריתוק ההוא" עצרה לשניה והמשיכה, "ועכשיו תקשיבי טוב גברת מש"קית, אם את רוצה שהסרט הזה ישאר סוד שקבור עמוק במחשב שלי ולא יתרוצץ במרשתת, שזה אם את לא יודעת האינטרנט, אז כדאי מאד שתעשי את כל מה שאני אומרת לך, וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת לה-כ-ל! סירוב אחד שלך, לא קטנטן שאת אומרת לי, והסרט הופך ללהיט בכל אתרי הפורנו!"
עדיין לא הבנתי, "מה?" שוב גמגמתי, "איזה סרט? מיקי, על מה את מדברת?".
"תראי לה!" מיקי הורתה למש"קית, מצביעה על האייפד שהיה מונח על השולחן.
"מיקי" והפעם קולה של המש"קית היה כבר שונה, מתחנחן ומתחנף, "בבקשה" חייכה לעברה, כולה נֹפֶת צוּפִים.
"אמרתי שתראי לה!" מיקי הודיעה לה בקשיחות, "וזאת הפעם האחרונה שאת לא עושה מה שאני אומרת לך" ומיקי הסתובבה ונעלה את הדלת, "זה ברור?!?" חיקתה את רס"ר הבסיס הקשוח שלנו.
בחוסר ברירה מופגן המש"קית הראתה לי את הסרט, "זה רק הקדימון, הפרומו, הסרט המלא הוא כמעט שעה וחצי" הכינה אותי מיקי ואם קודם הייתי המומה עכשיו הייתי בשוק טוטלי.
נכון, כולנו ידענו שד"ר כץ דופק את המש"קית, אחרת איך אפשר להסביר שהוא עדיין לא זרק אותה אחרי כל הפשלות שלה שהיא הפילה כמובן עלינו, אבל לראות את זה מצולם, ואפילו מהקטעים הקצרים שמיקי ערכה הייתה ברורה העלילה כולה, לראות איך קודם היא מוצצת לו ואחר כך שוכבת עירומה על מיטת הטיפולים שבחדר שלה והוא דופק אותה בהתלהבות, לשמוע את גניחות התאווה שלה ואת המילים הגסות שבהן היא משתמשת כדי לעודד אותו, לראות את פניה כשהוא גומר בתוכה ואחר כך איך היא מוצצת לו שוב, איך היא יורדת על הזיין המצופה בקוקטייל השפיך שלו ומיצי הכוס שלה רק כדי להעמיד לו מחדש כדי שידפוק אותה שוב, גרמו אפילו לי להסמיק, לא רק לה.
"מש"קית יקרה" ומשום מה מיקי התעקשה לקרוא לה מש"קית ולא יהלומית, השם שלה, "עכשיו נחליף קצת תפקידים, את תעמדי פה" והיא הצביעה על המקום שאנחנו עמדנו מאחורי השולחן שלה, "ואנחנו נשב על הכסא שלך" וראיתי את המש"קית מחווירה שכן מבחינתה, שחובשת תשב על כסא המנהלים שלה, נחשב עלבון צורב שמחייב שבוע תורנות ניקוי שרותים לפחות.
החלפנו מקומות בשתיקה וכל הפּוזה של המש"קית נעלמה כלא הייתה. מיקי התיישבה על הכסא שלה והזמינה אותי לשבת עליה, מחבקת אותי כאילו דואגת שלא אפול אבל במציאות דוחפת ידים וממזמזת אותי, "אוקיי מש"קית שלי" היא חייכה אליה, מדברת בקול הכי רגוע שאפשר, "תתפשטי!!"
ברגע הראשון לא רק אני הייתי המומה אלא גם היא, מחליפה צבעים, ראו עליה איך היא נושכת שפתים שלא לפלוט עוד צרור קללות עסיסי, "מיקי, בבקשה" בסוף היא הצליחה לדבר ושמעו את התחינה בקולה.
"פעם אחרונה! כשאני אומרת – את עושה!" מיקי ענתה בקשיחות והמשפט הזה היה מוכר לי, זה המשפט הקבוע שהמש"קית הייתה אומרת לנו כשהיה נדמה לה שאנחנו מהססות לבצע פקודה שלה.
עוד רגע של היסוס ואז היא התחילה להוציא את החולצה מהחצאית ולפתוח את הכפתורים, לאט, עומדת מסמיקה ובעיניים מושפלות ומתפללת לאלוהים שיציל אותה, "אנחנו מחכות, כדאי שתזדרזי!" מיקי דירבנה אותה בעוד אחד מהמשפטים שהמש"קית כל כך אהבה להגיד לנו בשנה וחצי האחרונות וראיתי את מבט ה-רצח בעיניים שהמש"קית שלחה בה אבל בלית ברירה הגבירה את הקצב והורידה את החולצה.
אני לא יודעת מה חשבו ההורים של המש"קית כשנתנו לה את השם יהלומית אבל יהלום היא לא, בטוח, לא יפה מבפנים, הפה-ג'ורה שלה והרוע הנשפך ממנה, ולא יפה מבחוץ, הגוף שלה, נמוכה ושמנה שהצמיג סביב מותניה, המוחבא תמיד בחולצה הרחבה, התגלה כשהורידה את החולצה, צמיג וזוג שדיים ענקיים שאיימו לגלוש מהחזיה הקטנה בשלוש מידות לפחות שלבשה, כל כך לא מתאימה לה, "עכשיו את החצאית, טוט-סוויט!" זרזה אותה מיקי בעוד אחד מהביטויים שהמש"קית כל כך אהבה להגיד.
"תסתובבי שנראה אותך" ציחקקה מיקי כשהיא הורידה גם את החצאית וראיתי אותה מחליפה שוב צבעים אבל בולעת את הצפרדע ומסתובבת, יודעת שהסרט הזה, אם יפורסם, לא רק שידביק אות-קין על מצחה אלא גם יגרום לפיטורים שלה מהצבא. המש"קית הסתובבה ולא יכולתי שלא לחייך, גם התחתונים שלה הצחיקו אותי, חוטיני זה כל כך לא מתאים לשמנה, מתחבא בין קפלי השומן והתחת הגדול שלה עד שלרגע נראה שהיא הולכת בלי וגם המשולש הקטן שמקדימה לא מצליח להסתיר את חורשת שיער הערווה המקורזלת שלה שבלטה מכל הכיוונים, "יופי" חייכה אליה מיקי אחרי שעשתה שני סיבובים, "עכשיו תורידי ת'חזיה ונראה לך ת'בזזים"
"נו, מה את אומרת עליה?" ציחקקה אלי מיקי כשסוף סוף המש"קית עמדה מולנו עירומה, לבושה רק בשרשרת עם המגן-דוד מזהב שניצנץ בין שדיה הנשפכים ובטבעת הארוסין שלה, עוד סיבה טובה למה היא מוכנה לעשות הכל כדי שהסרט לא יחשף, עומדת כפופה מעט ומנסה להסתיר בכפות ידיה את ערוותה, "דוגמנית על, עאלק" פרצה בצחוק, מנצלת עוד אחד מחידודי הלשון הארסית של המש"קית כדי לרדת עליה, "תסתובבי, תסתובבי עוד פעם" המשיכה באותו צחוק, "שנשטוף את העיניים"
המש"קית הסתובבה, לאט, מסמיקה כעגבניה בשלה, סיבוב ועוד סיבוב ומיקי עצרה אותה, "עכשיו תקפצי! תקפצי עד שאני אגיד לך די!"
ברגע הראשון לא הבנתי למה מיקי אומרת לה לקפוץ אבל למראה השדיים הגדולים והמקפצים שלה, עולים ונוחתים בטפיחה קולנית על בטנה לא התאפקתי וחיוך גדול של שמחה לאיד נמרח על פני ו-"תראי את העטינים שלה" נפלט לי.
הפעם מבט ה-אם-הייתי-יכולה-הייתי-רוצחת-אותך היה מופנה אלי וכאילו כתגובה מיקי גערה בה, "יותר גבוה, את יכולה יותר", עוד פנינה מהלקסיקון של המש"קית.
"בואי נראה מה היא מחביאה פה" מיקי שלחה יד אל המגירה התחתונה בארונית שבצד השולחן וראיתי את המש"קית מחווירה עוד יותר.
"שלא תעזי!" היא הסמיקה בבת אחת והפסיקה לקפוץ, "סליחה" היא תקנה את עצמה וחזרה לקפוץ, "מיקי, בבקשה, לא" היא שינתה באחת את הטון והתחננה.
למיקי זה לא שינה, היא פתחה את המגירה ושלפה משם וויברטור ענק והניחה לפניה על השולחן, משאירה את המגירה פתוחה וראיתי שזה לא ה-"צעצוע" היחיד שנמצא שם, "אהה, תראי מה מצאתי" מיקי הציגה את הוויברטור מול עיניה כשהיא מחייכת חיוך עוקצני, "מעניין מה את עושה איתו?" לא חיכתה לתשובה והמשיכה, "קחי" היא זרקה אותו לעברה והמש"קית תפסה אותו ונעמדה, "יאללה, תעמדי בפישוק ותראי לנו!"
אחר כך, כששאלתי את מיקי איך היא צילמה את הסרט ואיך היא ידעה על המגירה שלה היא רק חייכה ולא רצתה לענות לי, "אל תשאלי שאלות שלא יענו לך שקרים" היא ענתה לי ואני, למרות הסקרנות הרבה שלי, כיבדתי את רצונה.
"מיקי, בבקשה, אני מתחננת" המש"קית פנתה אליה וראיתי דמעות בעיניים שלה אבל מיקי התעקשה, "שנה וחצי את מזיינת לנו ת'צורה, עכשיו הגיע הרגע שתזייני קצת לעצמך" היא הביטה בה במבט חודר והמש"קית השפילה את העיניים, "יאללה, תתחילי, אין זמן" זרזה אותה, משתמשת באותו משפט שהיא הייתה מזרזת אותנו, "ותדעי לך שאני מכינה לך עוד הפתעה".
ראיתי את העלבון על פניה של המש"קית אבל היא כנראה השלימה כבר עם רוע הגזירה, כנראה שמה שהיה לה להפסיד היה גדול בהרבה מההשפלה הזאת מול שתינו שעוזבות מחר ויותר כנראה לא נתראה. "מיקי" היא עוד ניסתה, נסיון אחרון, אבל הספיק לה המבט שמיקי שלחה בה כדי להעמד בפישוק רחב, לאחוז בוויברטור בשתי ידיה, ולהניח את ראשו בחריץ שבין רגליה.
עוד מבט מתחנן, עוד תשובת "לא" עם הראש של מיקי והיא התחילה לדחוף אותו לעצמה, כאב לה, ראו את זה על פניה, בטוח שהיא לא הייתה רטובה שם ושטרונגול כזה לחטוף על יבש זה לא תענוג גדול אבל יאמר לזכותה שהיא עמדה בזה בגבורה, דמעות כן, קצת, אבל אפילו לא אנקת כאב אחת קטנה, "עוד!" מיקי האיצה בה כשנראה שהיא מפסיקה לדחוף אותו, "תכניסי אותו עוד או שאת צריכה שנעזור לך"
עזרה היא לא רצתה והיא דחפה אותו עוד יותר לתוכה, "עכשיו תפעילי אותו" מיקי פקדה עליה כשהייתה מרוצה מהעומק והיא הפעילה, מסובבת את התחתית והוויברטור התחיל לזמזם ולרטוט בתוכה.
למרות הסיטואציה המביכה הוויברטור עשה לה את זה, קודם ראו את זה על פניה, בהבעה, אחר כך הגיעה הגניחה הראשונה, חנוקה קטנה וחלשה אבל היה ברור שזה מהנאה, וכשהיא הכניסה לעצמה את הוויברטור עוד קצת היה ברור שהיא עמוק בעניין.
התחרמנתי והפכתי רטובה בין הרגליים, לא כל יום רואים מחזה מחרמן כזה, גם מיקי התחרמנה, הרגשתי את זה בפטמות שלה שהתקשו ודקרו בגבי וביד שהיא שלחה לי לתחתונים והתחילה לשחק לי עם האצבע, "רק שהיא לא תיפול לנו" לחשתי למיקי כשהמש"קית עמדה עם עיניים עצומות והתחילה להתנדנד.
עוד לפני שהספקנו להגיד משהו המש"קית ירדה על הברכיים, לוחצת את הוויברטור לרצפה ודוחפת אותו לעצמה יותר עמוק לכוס והיה ברור שהיא בקטרזיס, שהאורגזמה משתוללת בגופה, שהיא גומרת! ו…גניחת ההנאה שלה כשהיא גמרה הרעידה את חלל החדר, לרגע היא נשארה המומה, קולטת מה בעצם קרה לה, ואז הסמיקה במבוכה, "מה קרה?" מיקי ציחקקה לעברה בחיוך ציני על פניה, "תעמדי!"
מיקי חיכתה עד שהמש"קית תעמוד מחדש לפני שהמשיכה, "מה אני אגיד לך, חירמנת אותנו, נכון?" מיקי פנתה אלי בשאלה רטורית והתכופפה שוב אל עבר המגירה, שולפת משם את סטראפאון אדום עם רצועות פלסטיק שקופות וארוכות ומראה אותו למש"קית, "שנה וחצי זיינת אותנו אז… עכשיו אנחנו נזיין אותך" היא הודיעה לה, "בתנוחה שד"ר כץ כל כך אוהב לתקוע אותך" מיקי כאילו לחשה לעברה בסוד, "את יודעת, תנוחת המזכירה, זאת שאת נשענת על השולחן… נו, יאללה" הוסיפה זרוז עוקצני והתחילה להדריך אותה איך בדיוק היא רוצה שתעמוד, באיזה פישוק תפתח את הרגליים, מחייכת לעברה חיוך מקניט כשהיא התכופפה לעברנו ונשענה עם מרפקיה על השולחן, "גדולים העטינים שלך" לעגה לה למראה שדיה הגדולים התלויים תחתיה ומתנדנדים בקצב נשימתה המהירה ורק אז המשיכה "לנו לא הייתה ברירה אבל לך אני מרשה לבחור, מי את רוצה שתדפוק אותך ראשונה?"
המש"קית בחרה בי להיות הראשונה. הסמקתי פעם ראשונה שאני מצמידה סטראפאון לערוותי ומיקי עזרה לי, "את לא צריכה להתפשט" היא הדריכה אותי, "מספיק שתשלשלי את המכנסיים והתחתונים עד הברכיים, כמו שהגברים עושים" הסבירה, כשהיא עומדת לצידי ומחכה עד שאצמיד את חלקו האחורי של התותב לערוותי ועוזרת לי לקשור את השרוכים, "מכאן את כבר יודעת" ציחקקה כשעמדתי ככה מאחורי המש"קית והתותב מתנוסס בגאון בין רגליי, "אז יאללה, ת'זייני אותה" והיא התיישבה חזרה בכסא המנהלים של המש"קית.
היו לי פרפרים בבטן כשכיוונתי עם היד את התותב אל החריץ שבין רגלי המש"קית, עד היום אני זאת שהייתי נשענת על השולחן ונותנת שיכניסו לי ופתאום אני בצד השני של המתרס, אני זאת שתוקעת! החיוך על פניה של מיקי הרגיע אותי קצת, חיוך מעודד, דחפתי קצת, רק את ראש העטרה וראיתי איך המש"קית נדרכת, מתכוננת לחטוף, "שתי ידים על המותניים" מיקי לחשה לי, ממשיכה עם אותו חיוך מרגיע, "ועכשיו לדחוף!"
פעם אבא שלי סיפר שהדבר שהכי מלחיץ את החתן בחופה זה לא לשבור את הכוס, לפספס או לדרוך חלש מדי ושהיא תשאר שלמה, וזה בדיוק מה שקרה לי, פחדתי להכשל ודחפתי חזק, הכי חזק, בדיוק כמו שהחתנים תמיד עושים, וכל התותב החליק עמוק לתוך הכוס שלה, כוס רטוב וחלק מהטיפול שהוויברטור העניק לה רק רגע לפני.
המש"קית נמתחה, גונחת מין "וואו" כזה של תאווה וכאב, רגע ארוך עמדתי ככה, לוחצת ונועצת את כל התותב הגדול עמוק בווגינה שלה, ואז התחלתי לפמפם, מרגישה את הלחץ הזה של הסטראפון על ערוותי בכל פעם שאני דוחפת לה, לחץ שמתחיל בשפתי הכוס הנפוחות מתאווה ועובר כזרם בכל הגוף ומחרמן אותי עוד יותר, מעודד אותי לדפוק אותה יותר חזק, יותר מהר ויותר עמוק.
עד אז לא זיינו אותי אף פעם עם סטראפאון אבל היום אני כבר מנוסה ויודעת בדיוק מה המש"קית הרגישה אז רק שאז, כשהיא התחילה לגנוח בהנאה, התפלאתי, במיוחד כשהיא לחשה בקול ביישני כזה שהיא גומרת, לא הבנתי אבל גם לא היה אכפת לי ממנה, אני הרגשתי שזה בא לי, הרגשתי איך האורגזמה נבנית בתוכי, איך היא מטפסת ועולה עד לקתרזיס, עד להתפוצצות הגדולה שהרעידה את כל גופי, עד לגמירה המפנקת ששלחה גל של זרמי הנאה בכל גופי.
"גמרת?" מיקי חייכה לעברי, חיוך מאושר כזה.
"כן" החזרתי לה בחיוך מאושר משלי, "עכשיו תורך" שלפתי את עצמי מהכוס של המש"קית והתחלתי לפתוח את קשרי השרוכים המצמידים את הסטראפאון לגופי, "וואו, זיינתי לה ת'צורה" נפלט לי והסמקתי, כנראה שעדיין היה לי קצת יראת-כבוד למש"קית, "קחי" מסרתי את הסטראפאון למיקי, מתכופפת ומרימה חזרה את התחתונים והמכנסיים ובאופן הכי טבעי התיישבתי בכסא המנהלים של המש"קית, מסתכלת על מיקי המתכוננת לזיון שלה.
זה שלמיקי השימוש בסטראפאון לא חדש הבנתי עוד קודם כשהיא עזרה לי ללבוש אותו אבל בכל זאת הסתכלתי עליה מוקסמת כשהיא השחילה את המש"קית בתנועת אגן מיומנת, אוחזת גם היא במותניה ומתחילה לפמפם, לאט, יש לה זמן, תנועות ארוכות, שולפת עד הסוף ונועצת מחדש בתנועת אגן חזקה, מרעיד את כל גופה, את הצמיג שסביב מותניה, את הכרס שעכשיו, כשהיא עמדה ככה מכופפת, בלטה עוד יותר ובעיקר את שדיה הענקיים, העטינים כמו שמיקי קראה להם כשהיא גוחנת מעליה ומשחקת בהם, נועצת בחוזקה את התותב האדום עמוק לכוס וצובטת לה בפטמות, סוחטת ממנה גניחות הנאה תאוותניות שרק הלכו והתגברו.
זה שהמש"קית גמרה היה ברור משפת הגוף שלה ובעיקר מהגניחות, זה שהיא גמרה בפעם השניה היא כבר אמרה בקול ברור אבל בפעם השלישית היא כבר נשכה שפתיים לא לצרוח, "כן" היא מילמלה, אדומה כולה, "כן, אמא'לה, זה בא לי!" הודיעה לנו שהיא גומרת.
"אני טוחנת אותך!" מיקי הפליקה לה על פלחי ישבנה הרוטטים והגבירה את הקצב, מפמפמת ת'כוס שלה במהירות, "אני מזיינת לך ת'צורה, המש"קית" היא המשיכה, מגחכת, "אני רוצה שתזכרי אותנו טוב טוב" ציחקקה, "ולטובה!" השלימה כשהמש"קית גמרה פעם נוספת, מתנשפת בכבדות ולרגע חששתי שעוד רגע היא מקבלת התקף לב.
כנראה שגם למיקי זה הספיק, שגם היא הגיעה לשיא, כי פתאום היא עצרה, אחזה חזק במותניה של המש"קית ונצמדה לישבנה, נעצה את עצמה הכי עמוק שאפשר, התמתחה לרגע, פלטה "כן" ארוך וצרוף בהנאה, עוד נעיצה חזקה, עוד "כן" ארוך ותאוותני והיא גמרה, נשארת ככה קפואה לרגע ארוך ואז כל גופה רפה, "וואו" היא שלפה את התותב מהכוס של המש"קית והפליקה לה על ישבנה, "מה אני אגיד לך המש"קית, את זיון טוב!" וראיתי את החיוך הציני על שפתיה, "למסיבת שחרור יותר טובה מזאת לא הייתי יכולה לצפות ממך" השתחררה מהסטראפאון וזרקה אותו על השולחן ליד המש"קית שעדיין לא העזה לקום והרימה את המכנסיים חזרה, "יאללה, תתלבשי" זרזה את המש"קית ושמעו את הזלזול בקולה, "ורק תדעי, מילה אחת שלך למישהו, ניסיון הכי קטן לפגוע בדנה או בי ואת הופכת להיט באינטרנט!".
בבוקר המש"קית הודיעה בשמחה שהיא הצליחה לסדר לנו לעשות את טופס הטיולים עוד היום במקום לחזור לבסיס במיוחד, מה שקודם היא טענה בתוקף שלא ניתן, כשסיימנו היא גם סידרה לאמבולנס נסיעה מיוחדת לבית חולים סורוקה כך שלא היינו צריכות לחכות עוד כמה שעות לאוטובוס, ככה זה שרוצים שתעלם הכי מהר שאפשר.
בתחנה המרכזית בבאר-שבע גבר עלינו החשק ועשינו את זה בתא הצפוף של שרותי הנשים, מיקי זיינה אותי עם האצבע שלה ונתנה לי את עונתי ולא ביקשה תמורה! זיון פרידה כזה לפני שכל אחת מאתנו עולה על האוטובוס שלה. אחר כך עמדנו על הרציף והתחבקנו ו…בפעם ראשונה בחיי התנשקתי עם בחורה בפרהסיה, נשיקה נשיקה, לא איזה רפרוף קצר על הלחי בנשיקת נימוסים, נשיקה צרפתית עם כל כללי הטקס ושכולם יקפצו לנו!
החופשה עד השחרור עברה לאט, בעיקר ים, חדר כושר, מסע קניות לבד על חשבון המענק שבדרך ועוד אחד עם אמא על חשבון כרטיס האשראי שלה, והרבה פגישות עם חברות, נפגשות בערב באיזה בית קפה או פאב ומרכלות.
היו אומנם כמה גברברים שניסו להתחיל איתי, אחד או שנים אפילו שווים, אבל זרקתי אותם בבושת פנים ואחר כך שכבתי במיטה ולא נרדמתי עד מאוחר, שוכבת וחושבת על מיקי ואיזה כיף היה לי איתה ביחד ובעיקר כמה אני מתגעגעת.
זה שבשנה הבאה אני רוצה להתחיל ללמוד היה סגור מבחינתי אבל עד ההרשמה לשנה הבאה יש עוד הרבה חודשים וההתלבטות שלי הייתה אם קודם הטיול הגדול ואחר כך הפסיכומטרי או להפך, קודם הפסיכומטרי ואחר כך הטיול הגדול.
קיוויתי לפגוש את מיקי ביום השחרור בבקו"ם, מאז הפרידה בבאר-שבע לא דיברנו כי ככה היא ביקשה ממני, מסבירה שעכשיו, כשהיא חוזרת להלגה, זה לא יאה ואני, בכאב ובצער, כיבדתי את רצונה אבל בסוף לא נפגשנו, אותי אבא לקח מוקדם, הכל הלך שם צ'יק-צ'ק והיא כנראה הגיעה אחרי שכבר הלכתי.
לא יודע אם זה הסיפור הראשון שלך, כנראה שלא, אבל יש לך כישרון ואם תמשיכי לפתח אותו, ואני מתכוון לשפר ולשנות עוד ועוד, וזו כלל לא ביקורת, תהיי אמנית של ממש.את יודעת להביט או לדמיין בפרטים שזה די דומה ויש כל כך הרבה דרכים לספר סיפור.דרך צלחה.
כמחרמן. היה חזק יותר ככמה סיפורים /פרקים. מחרמן אמרתי? אבל ארוך מדי בפורמט הזה.
כ.
הסיפור יותר ארוך מהתנ״ך, קראתי רק את הקטע של דנה ומיקי הראשון והיה אש!
וואו !! חירמן בטירוףףףף
ואואאואו חרמנית אני איתך …..טירוף של חירמון לא הפסקתי לשניה לקרוא ……ולדמיין אותך …..איתי ……
אריה תמיד היית הגדול פה מכולם …….אין עליך …
אחלה של סיפור, מחכה להמשך.
מעולה
למרות שזה סיפור על לסביות, עד הקטע עם המש"קיית זה היה 10. הקטע עם המש"קית הפך את הסיפור לזבלון.
פשוט מדהים ומחרמן ובעיקר עלילתי ,פשוט מושלם!