אשה על אשה – רק מה שטוב לך – חלק ד

זהו המשך לסיפור אשה של אשה – עונשים – חלק ג ומומלץ לקרוא אותו תחילה

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.

הלכנו לישון מוקדם כי הלגה הייתה צריכה לקום לחליבה. אותו לילה ישנו שוב שלושתנו במיטה אבל הפעם לא היה סקס, אומנם שוב ישנו ביחד כפיות אבל הפעם לא עירומות, גם הפעם מיקי חיבקה את הלגה והלגה אותי, שדיה נמעכים אל גבי וידה המחבקת כרוכה סביב הבטן שלי.
הפעם לקח לי קצת יותר להרדם, שכבתי בשקט, לא זזה כדי לא להעיר אותן וחשבתי על כל מה שקרה היום, נזכרת במה שמיקי עשתה לי ומרגישה שאני רוצה עוד, כן עוד, מוכנה שתשכיב אותי ככה על הברכים שלה ותפליק לי רק שתתן לי להשאר איתה וכנראה שנרדמתי כי חלמתי, חלמתי שמיקי מגרשת את הלגה ומזמינה אותי לבוא במקומה ו…אז, בדיוק כשבחלום מיקי חיבקה ונישקה אותי הרגשתי את הטילטול הזה בכתף ואת מיקי אומרת לי "דנה קומי, אני צריכה להקפיץ אותך לתחנה לפני שאני הולכת לעבוד"

שוב נסענו בטרקטורון רק שהפעם היא נסעה על הכביש ולא קיצרה בשדות, "דנה" היא אמרה לי כשישבנו בתחנה וחיכינו לאוטובוס שיגיע, "היה לך טוב?"
"כן מיקי" חייכתי אליה, כן מאושר כזה.
"אני מעדיפה שתקראי לי מיכלי" היא הפתיעה אותי.
"אבל חשבתי ש…"
"מיכלי זה רק למי שאוהב אותי באמת" היא קטעה אותי וחייכה אלי "ועכשיו אני בטוחה שאת כזאת… אם את רוצה אני יכולה לסדר לך גם מישהי, בתל-אביב" שינתה במהירות נושא.
האמת שהופתעתי, בליבי חשבתי כבר שהנה החלום שלי מתגשם אבל מיקי המשיכה, "תחשבי על זה, יש לי חברה טובה שאני יכולה לבקש ממנה והיא תעזור לך להשתלב בברנז'ה ולמצוא בוצ'ה, לא היא! היא הכוסית אבל את יודעת, תחשבי, את לא צריכה לענות עכשיו ואם תרצי תודיעי לי ואני כבר אדבר איתה"
"תודה מיכלי" מלמלתי, מסמיקה קצת, "אני אחשוב על זה" הוספתי במה שנראה לי אז כנימוס, רציתי אותה, לא שתמצא לי תחליף, אבל כנראה שהחלום פיתח בי ציפיות גדולות מדי.
רגע ארוך ישבנו בשקט, שותקות, "ו…דנה" היא אמרה כשמרחוק ראינו כבר את האוטובוס מתקרב, עומדות לרגע מחובקות בחיבוק של פרידה, "תנסי מהכל, גם לעודד הזה שלך אל תגידי לא! תזכרי שגם פרנקי שכבה עם ג'יי" חייכה והזכירה לי את מה שגם אני חשבתי בזמנו כששכבתי אתו, "קחי את הזמן, תנסי ותבחרי מה שטוב לך, רק מה שטוב לך!"
היה נדמה לי שהיא גם אומרת לי "אני אוהבת אותך" אבל אני לא בטוחה, רעש האוטובוס שעצר בחריקה גבר על קולה, היא חיכתה עד שהעלה, עמדה ועקבה אחריי, נופפה לי לשלום ושלחה באוויר נשיקת פרידה לעבר האוטובוס שהתרחק ממנה.

עד סוף השבוע לא תפקדתי, הייתי בהיי, כל דבר הזכיר לי את מיכלי ואז הזכרונות הנעימים של מה שהיא עשתה לי היו מציפים אותי מחדש והייתי בוכה, ממש בוכה, עם דמעות בעינים.
ביום שישי ניסיתי לקבוע עם עודד אבל אז התברר לי שיש לו איזה מישהי, משהו בגבול בין יזיזה לידידה, אומנם הוא הציע לי להצטרף אליהם אבל לא רציתי להיות גלגל חמישי אז ויתרתי, הוא הציע גם לסדר לי חבר טוב שלו אבל גם את זה דחיתי, לך תדע מה עודד סיפר לו עלי ולא רציתי שום מחויבות, מין תחושת בטן כזאת.
לשבת בבית לא רציתי אז יצאתי לאיזה פאב, לשתות קצת ואולי גם, אתם יודעים, לתפוס מישהו לגמור איתו את הלילה. היה דווקא מישהו כזה והעניינים ביננו התחממו לכיוון הנכון אבל אז, בפעם הראשונה שהוא נגע בי, אפילו לא משהו גס סתם ככה ליטף לי את היד, הרגשתי שאני לא יכולה, שזה פשוט לא מתאים לי, "זה לא אתה זה אני" התנצלתי וקמתי, רואה את הזקפה במכנסיו ואולי קצת מרחמת עליו, "מצטערת" מילמלתי.
"למה? עשיתי משהו לא טוב?" הוא שאל בטון נעלב.
"לא" ניסיתי לחייך, "אמרתי לך, זה לא אתה זה אני" הפנתי את הגב מתכוונת ללכת ואז שמעתי את הלחישה שלו, לחישה רועמת, "יא-אוכלת-דגים, יא-מלוחה"
לשניה עצרתי, המילים שלו היכו בי כפטיש. אחר כך הבנתי וחייכתי, עוצרת ומסתובבת אליו חזרה, "תודה" עמדתי מולו וחייכתי, "תודה, אתה לא יודע כמה עזרת לי" ראיתי את הבעת ההלם על פניו, "וכן, אני לסבית! אפילו לסבית גאה!" ראיתי איך הפה נפער לו בתדהמה וכאילו כל זה לא מספיק אז הסתובבתי, עשיתי לו את ה-ציפור, אותה תנועה גסה עם האצבע, ועזבתי אותו, מענטזת, מתגרה.

רציתי לצלצל למיכלי אבל בפאב היה רעש ובחוץ בדיוק הייתה מונית שחיכתה, במונית התביישתי, לא נעים מהנהג שעקב אחרי מבעד למראה וכשהגעתי הביתה היה כבר מאד מאוחר והתביישתי להעיר אותה.
לא נרדמתי, המחשבות התרוצצו במוחי ללא שליטה, רציתי שיחבקו אותי, שיאהבו אותי, רציתי את מיקי, רציתי שמיכלי תעשה אותי! שתצמיד אותי לקיר, שתנשק אותי בלהט ותדחוף לי יד לתחתונים באותה תנוחת פרנקי ששתינו כל כך אוהבות!

שבוע הסתובבתי כמו סהרורית, כלום לא עניין אותי, לא אוכל, לא טלוויזיה, לא הים שאני כל כך אוהבת, גם לא הצלצולים של עודד מהם התעלמתי, את עיקר הזמן העברתי בלשכב במיטה ולבכות, לבכות הרבה, לבכות עם דמעות.
שלוש פעמים כמעט וצלצלתי למיקי, להגיד לה שאני מסכימה ושתסדר לי מישהי, כבר הושטתי את היד לאיפון אבל איזה כוח חזק עצר אותי, לא רציתי מישהי, רציתי אותה!

אחרי שבוע נשברתי, אני חושבת שזה בגלל שהייתי לבד בליל שבת ובחוץ היה רעש של איזה מסיבה מאחת הדירות הסמוכות. כל הלילה לא ישנתי, התאפקתי עד שמונה בבוקר, בכל אופן זאת שבת, ורק אז צלצלתי. "את מסכימה?" ענתה לי מיקי כשהיא מתנשפת, לא שואלת אותי למה צלצלתי, לא מה נשמע, לא איך את מרגישה, ישר לתכל'ס.
"כן" עניתי, יודעת שהפרעתי לה באמצע הזיון עם הלגה והסמקתי כעגבניה, מודה לאלוהים שהיא לא רואה אותי ככה.
"אוקיי" היא קיצרה בשיחה, "אני אעדכן אותך… מצטערת אני באמצע" היא ציחקקה וסגרה, חוזרת לזיין את הלגה ואני? אני לא התאפקתי קפלתי כרית ונשכבתי עליה, מסדרת אותה תחת אגני ומתחילה להשתפשף בה, מתחילה לאונן במין תאווה בלתי נשלטת!

חשבתי שזה יקח לה כמה ימים אבל מיקי חזרה אלי כבר בצהרים, קודם היא התנצלה שלא יכלה לדבר "את יודעת" מיקי התחילה אבל עצרתי אותה, "את לא צריכה להסביר".
"אוקיי אז ככה" היא עברה לתכל'ס כי כבר אמרתי לכם שככה היא מיקי, לא הולכת סביב סביב, "דברתי עם חברה טובה שלי והיא הבטיחה לנסות לעזור לך מכירה את מסעדת 'בית בנמל'? זאת שהייתה פעם 'קום-איל-פו'?"
"בנמל תל-אביב?" שאלתי כדי להיות בטוחה.
"כן"
"מכירה" אשרתי.
"אז ביום שלישי בעשר…" מיקי הסבירה לי בדיוק מה אני צריכה לעשות "ודנה, תראי" הוסיפה בסוף בקול קצת מתנצל, "הן מליגת העל ולא מקבלות סתם כל אחת אז…" והיא הבהירה לי מה צפוי לי, "מסכימה? צריכה זמן לחשוב??"
במחשבה ראשונה זה נשמע לי קצת קינקי, אולי אפילו קצת יותר מקצת, וכמו יהודיה טובה עניתי בשאלה "כדאי לי?".
"כן" ומיכלי הייתה החלטית בקולה, "מאד".
"אז אני מסכימה" אשרתי, בוטחת בה.

לא יחסתי חשיבות למבט ששלחה בי המלצרית בפתח המסעדה כשאמרתי לה שהזמינו לי שולחן וציינתי את שמי, הלכתי אחריה, מנסה לזהות מישהי שיושבת לבד אבל לא מצאתי. "בבקשה" היא הצביעה על שולחן פינתי ריק, "היא ביקשה שתחכי לה כי היא מאחרת קצת ואמרה שתזמיני לעצמך" הניחה לפני את התפריט עם חיוך מסתורי על פניה, לא מסבירה לי מי זאת ה-היא, והסתלקה.
הסתכלתי לצדדים וכמעט התעלפתי, בשולחן לידי ישבה כתבת טלוויזיה צעירה ומצליחה עם בעלה, שחקן כדורגל מוכר, כוכב אחת מקבוצות הצמרת הידועות.
צלם פפרצי הגיח מהצד והתחיל לצלם אותם והם, כאילו מתורגלים, אחזו ידים מעל השולחן וחייכו אליו, משתפים אתו פעולה אולי כנקמה שהוא מטריד אותם כי לדעתי לא משלמים הרבה על תמונות באנליות כאלה.
הגיע מיץ הגזר שהזמנתי והתחלתי לשתות, יושבת ומביטה בסקרנות לעבר הדלת כדי לראות מי נכנסת, לרגע נעצרה נשמתי כשאשה מבוגרת ושמנה נכנסה, עומדת ומחפשת, אבל אז היא נופפה למישהו, כנראה בעלה, והתיישבה מולו ואני נשמתי לרווחה, כועסת על עצמי שבכלל חשבתי שמיקי תשלח לי מישהי כזאת.

שחקן הכדורגל סימן בידו למלצרית וזאת מהרה להגיש לו את החשבון, רגע ארוך הם עוד ישבו, מתלחששים, לרגע היה נדמה לי שהוא מציץ לעברי, ואז, אחרי ששילם, הוא קם והלך והיא, הכתבת, עדיין נשארה לשבת, שולחת מסרון באיפון שלה או אולי עונה לאיזה מייל.
הרגשתי איך הלב שלי צונח לתחתונים כשהיא קמה עם כוס הקפה שעדיין לא סיימה בידה והתיישבה מולי! "דנה?" היא שאלה, מחייכת.
"כ-כ-כן" גמגמתי, לא מבינה מאיפה היא מכירה אותי.
"שלום, אני נגה"
"מכירה" הסמקתי, מבולבלת, "כולם מכירים, אני מתה על הכתבות שלך" נשפכתי כמו ילדה קטנה, פעם ראשונה שאני יושבת עם סלב ועדיין לא מקשרת.
"תודה" היא חייכה אלי, חיוך מרגיע, "מיקי ביקשה שאני אעזור לך".

הייתי בהלם. קודם הסמקתי, שותקת. "אבל…" גמגמתי בסוף ונתקעתי.
"אבל מה?" הא חייכה לעברי, מרגיעה.
"את יודעת, חשבתי ש… ש… שתבוא מישהי שהיא" החלפתי צבעים, מתבלבלת ושוב נתקעתי.
"שהיא לסבית?" היא גחנה לעברי ולחשה, עוזרת לי.
"כן" לחשתי במבוכה חזרה.
"תרגעי, אני לסבית" היא אמרה במין פשטות כזאת, מחייכת, "אפילו לסבית נשית, פאמית" הוסיפה כאילו רוצה שיהיה ברור בדיוק לאיזה חלק במגדר היא משתייכת.
"אבל" הסתכלתי בה בתדהמה, "אבל את נשואה ל…"
"נשואי נוחות" היא קטעה אותי, "אני רואה שמיקי צדקה, שיש לך הרבה מה ללמוד" חייכה לעברי וגחנה עוד קצת לעברי, "אני לסבית ובעלי הומו, יש הרבה כאלה בחבר'ה שלנו"
"לא!" נפלט לי, "לא הייתי מאמינה עליו, הוא כזה…" התחלתי להסביר ושוב נתקעו לי המילים.
"כזה מה?" ונראה שהיא כבר מכירה את התגובה הזאת.
"כזה שרירי, עם ריבועים בבטן ו…מאצ'ו"
"הורסססס נכון? כן?? אבל אל תסתכלי בקנקן אלא במה שיש בו" הביטה בי והמשיכה, "בעלי הומו!" עצרה לרגע, רואה את התדהמה בעיניי ומחייכת, "ולא סתם הומו" ציחקקה, מתכופפת עוד יותר לעברי וממתיקה סוד, נותנת לי כבדרך אגב להשקיף על החריץ המדליק שבין שדיה העסיסיים, "בעלי אוחצ'ה! פסיבי!! חור!!!" הדגישה במין בוז כזה, שוב עוצרת לשניה לתת לי לעכל וממשיכה, "כלפי חוץ אנחנו זוג משמיים, זוג נשוי לתפארת מדינת ישראל, עד שזה מגיע לסקס, שם זה כבר סיפור אחר, אני הולכת לבוצ'ה שלי ללקק לה כדי שתיתן לי את עונתי והוא הולך לחבר שלו שיחלל אותו, נו, את יודעת" כנראה שנראיתי מאד נבוכה ולא מבינה כי היא מיד הסבירה, "שיתקע לו כובור…נו, מה לא ברור? שיזיין אותו בתחת!" היא גחנה עוד יותר לעברי ולחשה.
היה מין רגע ארוך של דממה, כאילו היא שוב נותנת לי זמן לעכל את כל המידע ששפכה עלי בבת אחת ולא יכולתי שלא לתמוהה איך הכתבת הרהוטה כל כך עם העברית המשובחת פתאום מדברת במילים כאלה, "אל תהיי מופתעת" היא ציחקקה, "אנחנו לא היחידים שחיים חיים כפולים כאלה אבל עכשיו בואי נתרכז בך, ספרי, ספרי את כל מה שאני צריכה לדעת עליך"
כנראה שראו עלי שאני נבוכה, המבטים ימינה ושמאלה לראות אם מסתכלים ויותר מכך אם מקשיבים לנו, "את רוצה שנסע אלי הביתה?" היא הציעה, "אני גרה לא רחוק".
"אהה…כן"
"בואי" היא חייכה, אני גרה פה תכף, יש לך אוטו?"
"לא"
"מצויין, נסע באוטו שלי"

נגה אכן לא גרה רחוק, ברמת אביב החדשה, דירה בקומה גבוהה עם נוף שמשקיף לים. נגה הכינה לנו קפה והתיישבה מולי על כורסת העור המהודרת, "זהו, עכשיו ספרי" היא התרווחה כשכוס הקפה בידה.
ספרתי לה, ספרתי על החיים לפני שהכרתי את מיקי ועל החיים אחרי, ספרתי לה על הצבא, מפרטת על פי בקשתה על הזובור שמיקי עשתה למש"קית המרפאה ביום האחרון, ועל מה שהיה בקיבוץ.
"כל כך מתאים למיקי" נגה ציחקקה כשסיימתי לספר.
"אהה, מאיפה את מכירה את מיקי?" נפלט לי, "אם יורשה לי לשאול?" הוספתי בקול מתנצל.
"לפני הגיוס היא הייתה בשנת שרות ואני עשיתי כתבה על הקבוצה שלהן" היא הסבירה במהירות, "היא לא סיפרה לך?"
"שהיא הייתה בשנת שרות, כן" עניתי, מיקי הזכירה את זה כמה פעמים עוד כשהיינו בצבא, סיפרה שהייתה מדריכה בקן של השומר הצעיר אבל לא מעבר לזה.
"תראי דנה" נגה שינתה נושא, "אנחנו חבורה די סגורה" היא הביטה בי כאילו מחכה לראות את התגובה שלי, "לא מקבלים כל אחת ונצטרך לעשות לך כמה מבחנים לפני" ושמעו מקולה שהיא קצת במבוכה, "אומנם ההמלצה של מיקי עוזרת מאד, בלעדיה לא היינו מתחילות בכלל, אבל" ושוב היא עצרה לרגע, כאילו בוררת את המילים, "את יודעת, מוכרחים להיות בטוחים, מסכימה?"
"כן" עניתי ישר, את ההתלבטות שלי עשיתי כבר עם מיקי.
"אז תתפשטי בבקשה" היא חייכה, "את יודעת" מיהרה להתנצל, "אני צריכה להמליץ ואני רוצה לראות קודם, את יודעת איך אומרים…לא קונים חתול בשק" ציחקקה "למרות שהשמלה שלך מהממת, חס וחלילה להגיד עליה שק".
הסמקתי, אומנם מיקי הכינה אותי מראש שאצטרך להתפשט, ולא רק לפני נגה, אבל עכשיו, כשהיא ביקשה ממני, הייתי במבוכה. "אם את רוצה אני אתפשט יחד אתך, הפעם" נגה חייכה אלי, חיוך מרגיע כזה, וכאילו כדי להרגיע אותי עוד יותר היא קמה ונעמדה מולי עם גבה, "תעזרי לי בבקשה לפתוח את הרוכסן בשמלה"

עמדתי מולה עירומה והמבטים שלה חרכו את גופי, "וואו" היא לחשה, "מיקי צדקה, יריבו עליך" ואז עוד לא הבנתי למה בדיוק היא רומזת, "את יפה" היא המשיכה.
"גם את" מיהרתי לענות "מדהימה" הוספתי ולא סתם, תמיד ידעתי שהיא יפה אבל עכשיו כשהיא עמדה מולי עירומה ראיתי עד כמה.
"אפשר לגעת בך?" היא חייכה במבוכה, שולחת יד אבל לא ממש נוגעת.
"בשמחה" חייכתי אליה חזרה, עוצמת עיניים ומתמכרת לתענוג כשהיד הענוגה שלה נוגעת בי, מלטפת.
"אני רוצה לנשק אותך" היא לחשה.
"בכיף" לחשתי והושטתי לעברה את שפתי, לא פותחת עינים.
נגה נצמדה אלי ונישקה אותי, על השפתיים, שדיה העסיסיים נמעכו אל שדיי וכאילו זרם עבר ביננו, "אל תתנגדי" היא לחשה והתחילה לרדת לשדיים, נעזרת בשפתיה, לשונה ושיניה כדי להעניק להם טיפול מלכותי והמשיכה, יורדת על ברכיה ומנשקת, סוללת את דרכה לאורך הבטן שלי, "תזיזי" היא לחשה כשכפות ידי כיסו את ערוותי בתנועה בלתי נשלטת, "בבקשה" ולא יכולתי לעמוד בפניה, מזיזה ונותנת לה לעשות לי את מה שכל כך התגעגעתי אליו, לרדת לי, לתת לי את עונתי עם לשונה המיומנת והיא לא הייתה צריכה הרבה עד שזאת הגיעה, עוברת כמו זרם בכל גופי ומפוצצת זיקוקים מול עיניי העצומות.
ירדתי על ברכי מולה ושוב התנשקנו, הרגשתי את הטעם שלי על שפתיה, "אני רוצה גם" לחשתי לה והיא נשכבה על גבה ופתחה את רגליה. ירדתי לה, הכי טוב שאני יודעת, דחפתי את ראשי בין רגליה ונישקתי את שפתי הכוס הנפוחות מתאווה, "כן" שמעתי אותה גונחת כשהלשון שלי מצאה את הדגדגן שלה והתחילה לשחק בו כמו שמיקי לימדה אותי, "כן, תמשיכי" הרגשתי איך כל גופה נדרך ופתאום היה גם הטעם, "גמרתי" היא בישרה בקול מתפנק "אבל תמשיכי!" ביקשה בקול מתחנן ואני המשכתי, הלשון שלי חוגגת בכוס שלה ועם האצבע אני משחקת לעצמי במנוש, מאוננת, עושה ביד ונותנת לה ולי עוד גמירה מפנקת.

"כשאני אספר לורד היא תעניש אותי" נגה אמרה פתאום תוך שאנחנו מתלבשות חזרה, "אבל זה היה שווה, את תהיי סחורה לוהטת" היא הוסיפה במהירות, מחייכת.
"ורד? מי זאת ורד? ולמה להעניש??"
"ורד זאת הבת-זוג שלי. מנכ"לית" הוסיפה במין גאווה כזאת, "בקרוב את תכירי אותה, היא זאת שתציג אותך וגם היא רוצה לפגוש אותך קודם, אולי גם לבדוק, את יודעת" חייכה חיוך זימתי ועשתה בידה תנועה גסה.
"אהה" מילמלתי, עוצרת לרגע וממשיכה, "אבל למה להעניש אותך?"
"כי לא בקשתי ממנה רשות"
"רשות למה?" לא הבנתי.
"רשות לתת לך לגעת לי בפוסי" הצביעה עם האצבע על הכוס שלה למנוע ספק אם במקרה אני לא מבינה מה זה פוסי.
"לבקש ממנה רשות?" שאלתי בתמיהה.
"כן", ונשמע מקולה שהיא לא מבינה מה לא ברור לי, "היא הבוצ'ה שלי ופאמית חייבת לבקש רשות לכל דבר, בטח שיגעו לה בפוסי!"
"אז אל תספרי לה" הצעתי במין תמימות כזאת.
"מה? לא לספר??" נגה נראתה נרעשת, "דנה! פאמית מספרת הכל, אבל ה-כ-ו-ל!" שלחה לעברי מבט רציני וכועס ואז חייכה, "וחוץ מזה אני אוהבת כשהיא מענישה אותי" השלימה בקול מתפנק.
"כן" מלמלתי, "פעם מיקי הענישה אותי" שמעו את הערגה בקולי, "השכיבה אותי על הברכים שלה והפליקה לי" הסמקתי.
"עם ללטף?" היא ציחקקה.
"כן" חייכתי באושר וזרם עבר לי בכל הגוף כשנזכרתי איך ידה של מיקי ליטפה את ישבני, "ולגעת ב…את יודעת איפה, שמה, בפוסי" הוספתי במין בישנות כזאת.
"וואו, אני מתה על זה, הלוואי שזה מה שורד תעשה לי" נגה גמרה להתלבש, "תגמרי ותבואי למטבח, אני עושה עוד קפה"

כשהגעתי נגה עמדה ליד השיש והקציפה את החלב לקפה, נעמדתי לידה, נשענת על השיש והבטתי בה.
"מה?" היא ציחקקה.
"כלום. סתם" התחמקתי, "אני סקרנית" תפסתי פתאום אומץ, "איך את מכירה את מיכלי?"
"היא מרשה לך לקרוא לה מיכלי?" נגה הפתיעה אותי בשאלה משלה.
"כן"
"אז בטח היא נורא אוהבת אותך, רק למי שהיא אוהבת היא מרשה לקרוא לה מיכלי ולא מיקי"
"כן, אני יודעת…אבל איך הכרת אותה?" לא נתתי לה להתחמק מהשאלה שלי.
"אמרתי לך, עשיתי כתבה על שנת שרות והגעתי גם עליה"
"נו, באמת, כל אחת שאת עושה עליה כתבה הופכת לחברה טובה שלך?"
נגה הסמיקה, "קחי" היא הגישה לי את הקפה שהכינה לי, "בואי" היא התיישבה ליד השולחן ולגמה לגימה, "היא הייתה הראשונה שלי" והפעם היא הסמיקה עוד יותר.
"ראשונה שלך?" לא הבנתי, לדעתי נגה גדולה מאתנו בחמש או שש שנים אם לא יותר.
"כן, האשה הראשונה ששכבתי איתה, הראשונה שגילתה לי את נפלאות הסקס הנשי, ה…ה…הבת זוג הראשונה שלי!"
לרגע הרגשת סחרחורת, מזל שישבתי, "מה? איך?"
"אהה, אני מעדיפה שהיא תספר לך אבל…" היא עצרה לשניה, מהססת, ואז סיפרה, סיפרה איך נשלחה לעשות כתבה על בנות מקיבוץ שבשנת שרות בעיר, איך היא פגשה אותה ונשבתה בקסמיה, "יש בה משהו שאי אפשר לעמוד בפניו, נכון?" היא הפסיקה לרגע ושאלה אותי.
"נכון" חייכתי כמו בת טפש-עשרה מאוהבת, "יש לה את הקסם הזה"
"כן" היא חזרה לספר ולרגע היה נדמה לי שאני רואה דמעה בעינה, "חלק מהכתבה היה לצלם אותן מכינות ארוחת ערב ואחר כך גם אכלתי אתן ביחד, יושבות אוכלות ומשוחחות, בעיקר אני שואלת והן משיבות, יותר נכון מיקי משיבה בשמן"
נגה עצרה לרגע, כאילו מסדרת את מחשבותיה, שתתה מהקפה והמשיכה, "היה בה משהו מושך, במיקי, ונשארתי לדבר איתה גם אחרי שצוות הצילום הלך ואז הגענו בפעם הראשונה לתכל'ס, מיקי סיפרה לי שהיא לסבית! היא לא הייתה נבוכה כשסיפרה, גם לא גאוותנית, סיפרה כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם ואיך זה שאני לא כזאת?"
שוב היא הפסיקה, לוקחת עוד לגימה, חושבת לרגע והמשיכה, "פתאום נהייה מאוחר והיו לי התחיבויות קודמות אז הצעתי לה שתבוא אלי לארוחת ערב ונמשיך לדבר והיא באה. לא תכננתי את זה אבל כשהיא הציעה לי לנסות התמסרתי לה ומה שהיא עשתה לי אף גבר לא עשה לי לפניה ותאמיני לי, היו לי גברים" נגה חייכה במין מבוכה כזאת, "התמכרתי לה, הייתי מוכנה לעשות כל דבר כדי להיות איתה, הייתי מחלקת את זמני בין סיום התואר, העבודה והמיטה שלה, בעצם המיטה שלי שהיא הייתה בעלת הבית שלה ו…" ושוב עיניה הצטעפו במין געגוע כזה, "שני רגעים אני אנצור כל חיי, הפעם הראשונה כשירדתי למיכלי, הנגיעה הראשונה עם קצה הלשון במקום ההוא שלה" ונגה הסמיקה במבוכה, "והפעם הראשונה שהיא השכיבה אותי על ברכיה והפליקה לי, וואו, נהיה לי רטוב שם בפוסי כשאני נזכרת איך, וזהו, ארבעה חודשים היינו ביחד עד שזה נגמר, אני בכיתי" נגה ציחקקה, "והיא חזרה לקיבוץ, קצת לפני הגיוס שלה, לא לפני שהיא מצאה לי בית אוהב, אם את מבינה למה אני מתכוונת:)" נגה פרצה בצחוק, "מכרה אותי בתרי-זוזיי למישהי שחשקה בי ו…"
"מכרה?" קטעתי אותה, לא מבינה.
"כן, מכרה, ככה אנחנו קוראת לזה, אם הייתי מכונית הייתי אומרת שהיא העבירה עלי בעלות" ציחקקה, "בקיצור, מסרה אותי לבת-זוג אחרת שתדאג לי"
"לורד?"
"לא, היו עוד כמה בדרך לפני שהגעתי לאחת שלי, לורד, אבל יאללה, בואי נחזור לתכל'ס, אני צריכה גם לעבוד היום" ציחקקה, "יש לי ראיון באולפן ואני עוד צריכה שיאפרו אותי לפני"

כל הדברים שהיא סיפרה לי קצת עירערו לי את הביטחון וכנראה שנגה הרגישה שאני מתלבטת כי פתאום היא הפכה רצינית. "תראי דנה" נגה הביטה בי ישר בעיניים, "אני מרגישה שאת רוצה עוד לחשוב לפני שתחליטי" היא ליטפה לי את היד המונחת על השולחן, "וזה בסדר, זאת החלטה מאד מחייבת שאסור לקחת על רגל אחת אז בואי תקחי לך את הזמן, תחשיבי בשקט כי כלום לא בוער, ואם עדיין תרצי תרימי לי טלפון".
להפתעתי לא התווכחתי.

אפילוג או אלוהים אוהב אותי
שכבתי במיטה, מתהפכת מצד אל צד כשמחשבות בעד ונגד כניסה למחויבות כזאת מתרוצצות במוחי. מצד אחד רציתי שמישהי תאהב אותי, תחבק אותי, תשכב איתי ונעשה אהבה, ומצד שני ידעתי שאהבה כמו מיכלי לא תהייה לי, שכל מה שיהיה זה רק החיקוי, תחליף זול, ולא בא לי להתפשר.
ניסיתי לישון, להרדם, אבל אפילו התרגיל לאונן על כרית מקופלת שתמיד עוזר לי לא השפיע הפעם.
צלצול הפלאפון הפתיע אותי, מספר לא מוכר, ברגע הראשון חשבתי להתעלם, לא היה לי חשק לדבר עם אף אחד וחוץ מזה מי זה יכול כבר להיות באמצע הלילה? אבל כאילו יד נעלמת אחזה בי ואילצה אותי לקחת את הפלאפון ולענות.
"הלו" לחשתי בקול מנומנם.
"דנה?" שמעתי את הקול המוכר ונדרכתי, "דנה, זה הלגה מדבר"
"מה קרה?" קטעתי אותה בבהלה והתיישבתי במיטה, "מה קרה למיכלי?"
"לא, בבקשה דנה נרגע, כלום לא קרה מיכלי" היא ענתה בקול שלו, "מיכלי הכל בסדר" היא המשיכה באותה עברית משובשת שלה, "אבל מיכלי אוהב דנה!"
"מה?" הופתעתי, "מה אמרת? אבל את ומיכלי ו…"
"דנה רגע מקשיב" ושוב לא יכולתי שלא להתפעל מהשלווה שלה, אולי זה קורה להם בגלל הקור שם בשוודיה, "בסדר רגע מקשיב ולא מפריע להלגה?"
"בסדר" עניתי.
"הלגה עכשיו בשדה תעופה" היא אמרה והרגשתי איך הלב שלי דופק בחוזקה, "הלגה מבין מיכלי אוהבת דנה יותר מהלגה והלגה מבין גם הלגה אוהבת הילדה המון המון אז הלגה חוזרת עכשיו לבית שלה בשוודיה בשביל מתחננת הילדה תיקח אותה חזרה"
"אני לא מאמינה" נפלט לי.
"הלגה לא משקר!" היא ענתה בקול נעלב, "הלגה באמת עכשיו בשדה תעופה טס לוינה ומשם לשטוקהולם" היא המשיכה במין רצינות כזאת.
"לא, סליחה" התנצלתי במהירות, "אני מאמינה לך, זה מין ביטוי כזה, אני לא מאמינה שזה קורה לי" הסברתי במהירות, מקווה שתבין.
"אוקיי, הלגה מבין" היא ענתה אבל אני לא בטוחה שהיא באמת הבינה, "עכשיו דנה צריך מחליט נוסע לקיבוץ ומבקש להיות אשה של מיכלי" והיה משהו נחמד במשפט המשובש שלה.
"דנה נוסע בבוקר לקיבוץ ומתחנן מיכלי לוקח אותה" ציחקקתי ועניתי לה באותה עברית משובשת שלה.
"לא יפה דנה צוחק מהלגה" ואפילו דרך הפלאפון שמעתי איך היא מחייכת, "הלגה אוהב דנה, הרבה אוהב, אם דנה בא שוודיה דנה מבקר הלגה והלגה מראה לה כמה" היא עצרה לשניה וברקע שמעתי את הצלצול המוכר של שדה התעופה ואחריו הודעה, "עכשיו הלגה צריך עולה למטוס, בבקשה דנה כותב לי מה קרה"
"תודה הלגה" לחשתי לה וזה היה תודה אמיתי מכל הלב, עם דמעות בעינים.
"תודה דנה" היא סיימה וניתקה ואחרי רגע הגיע מסרון עם כתובת הג'י-מייל שלה.

"להודיע או לא להודיע?" זאת השאלה שהטרידה אותי אחרי שנרגעתי קצת מהשיחה המפתיעה וצבטתי את עצמי חזק כדי להיות בטוחה שאני לא חולמת. בסוף החלטתי שלא להודיע, שאני רוצה לעשות לה הפתעה. באופן מפתיע ברגע שהחלטתי נרדמתי, שינה עמוקה ומתוקה כמו שלא ישנתי כבר הרבה זמן, אני בטוחה שגם חייכתי כי חלמתי שאני שוכבת ליד אהובתי, ליד מיכלי.
בבוקר ארזתי מזוודה קטנה ונסעתי לתחנה המרכזית, משם לאשקלון ושם, אחרי כמעט שעה וחצי המתנה מורטת עצבים, לקחתי את האוטובוס שנכנס לקיבוץ.

כמה מבטים מסוקרנים נשלחו לעברי כשירדתי מהאוטובוס אבל אני התעלמתי והלכתי ישר לעבר החדר של מיכלי. דפקתי בדלת למרות שידעתי שהיא לא נעולה, בכל אופן זה עדיין לא הבית שלי, ניסיתי שוב וכשלא הייתה תשובה נכנסתי. בפנים היה בלאגן, לא אופייני לסדר שהיה פה בביקור שלי, אולי כי הלגה הייתה זאת שמסדרת אחריה, אז התחלתי לסדר וכשהכל היה מאורגן ונקי ישבתי ליד השולחן וחיכיתי לה.
ישבתי ככה שעה ארוכה, מחכה שמיכלי תבוא ולא זזתי, הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה כששמעתי אותה מתקרבת, קמתי ונעמדתי מול הדלת, עמדתי וחיכיתי, מתוחה.

הדלת נפתחה וראיתי אותה, עומדת והילת האור מאחור עוטפת אותה מסביב, מיכלי הייתה לבושה בגופיית העבודה המסמורטטת שלה, במכנסי העבודה הקצרים שהכיסים מבצבצים מלמטה ובנעלי העבודה הכבדות והמגושמות.
"באתי" לחשתי לעברה, מסמיקה.
"אני רואה" היא ענתה בקיצור.
"הלגה סיפרה לי"
"יופי"
"אני אוהבת אותך" לא התאפקתי והרגשתי לחלוחית בעינים.
"אני יודעת" היא המשיכה בתשובות הקצרות שלה.
"אני רוצה להיות שלך" לחשתי לה.
"ספרי לי על זה" מיקי אמרה בקול הבטוח שלה ובפעם הראשונה היא חייכה לעברי, "אבל מה שאת רוצה עכשיו זה משהו אחר" היא ציחקקה ודחפה אותי בעדינות אל עבר הקיר, מורידה תוך כדי כך את הגופיה שלבשה, "מה שאת רוצה זה…" היא עצרה והורידה גם את הגוזיה שלה, מציגה מול עיניי את מה שכל כך רציתי לראות, את הפטמות הכהות שהתנוססו בגאון בראש שדיי האגס המדהימים שלה, "לראות אותי ככה!" והיא הצמידה אותי אל הקיר והדביקה את שפתיה לשפתיי בנשיקה תאוותנית ואצלי בין הרגליים נדלקה השלהבת, "ומה שאת עוד רוצה זה שאני אעשה לך פרנקי" היא שלחה יד ופתחה את הכפתור במכנסיי הג'ינס שלבשתי ואחריו את הרוכסן, דוחפת את כף ידה אל תוך התחתונים וחופנת את הכוס הבוער שלי, "את רוצה שאני אעשה לך דברים כאלה" והאצבע שלה חדרה למעמקי הכוס הרטוב והחם שלי, סוחטת ממני את גניחת התשוקה הראשונה בסדרה, "התגעגעתי" מיכלי שוב הצמידה את שפתיה לשפתיי, "גם אני אוהבת אותך" היא לחשה באוזני ולא הייתי צריכה יותר… גמרתי!

סוף או אולי זאת רק ההתחלה?