כל קשר בין השמות והעלילה, מקרי בהחלט!
רותם ישבה ובהתה בצג המחשב, כל כך הרבה דברים רצו לה בראש, כל כך הרבה קשיים בזמן האחרון, ועכשיו זה. מוקדם יותר היום, היא קבלה את המייל שכל כך ציפתה לו, אלא שהתשובה לא היתה זו שהיא רצתה.
במכרז בעבודה, שהייתה בטוחה שתזכה בו, היא לא זכתה. הצניחו מלמעלה איזה מנהל חדש, בחור צעיר.
אבי, הבוס הפורש, עבר לידה.
"בואי הנה, אני המלצתי עלייך בפה מלא, זה היה מכרז תפור לגמרי" הוא נתן לה חיבוק אבהי אחרון לפני שעזב "אני סומך עלייך שתמשיכי כמו שאת עכשיו, אל תתני להם סיבה לחפש אותך, הבטחתי שאני משאיר אחריי עובדת מצטיינת!" היא חייכה אליו, מבטיחה.
שעת בוקר מוקדמת, רותם כבר במשרד, היא אוהבת להגיע מוקדם ולצאת בזמן לילדים בארבע. היא שומעת את מכונת הקפה עובדת, מי זה כבר יכול להיות? היא נגשת למטבחון, בחור צעיר עומד שם, נבוך, מחפש בין המגירות את הספלים והכפיות.
"נעים מאוד, שי" הוא מחייך את חיוך מיליון הדולר "ואת?"
"רותם, נראה לי שאתה הבוס החדש שלי. אני אעזור לך עם הקפה, אבל פעם אחרונה, במשרד שלנו כל אחד מכין לבד את השתיה" היא מגישה יד ללחיצה.
"יש לנו פגישה היום בתשע, רוצה להקדים אם אנחנו כבר פה?" היא מסיימת להכין את הקפה והולכת אחריו לחדר החדש שלו.
הם ישבו שעה ארוכה על ענייני עבודה, חוזים חדשים, תפוקות של הצוות והמשך תוכנית עבודה, וקבעו לשבת בשעות האלה, לשוטף, כל יום שלישי.
השבועות עברו, העבודה נכנסה לשגרה, כולם כבר התרגלו לשי ואפילו רותם למדה איך להסתדר עם הבוס החדש. בחדרי חדרים, הימרו הבנות במשרד מי תהיה ראשונה שתצליח לכבוש את שי אך היחידה שלא הייתה שותפה לשיחות ההן, היא היחידה שהוא שלח לה מבטים מדי פעם, רותם.
כל פעם שהיא הסתובבה לידו, ראשו היה מוזז אוטומטית, הוא הריח אותה והריח סחרר אותו. היא הייתה כל כך שקועה בחיי היום יום שלה, בג'אנגלינג הבלתי פוסק עבודה-בית-זוגיות, שהיא לא ראתה את המבטים שלו עליה.
שיחה מבעלה הקפיצה אותה, השיחות איתו הפכו להיות לא נעימות, הכל סבב סביב השאלה לגבי המשך חייהם ביחד. היא כבר הייתה מותשת מזה. היא יצאה מהדלת נסערת ונתקלה בשי שהלך לקראתה. "סליחה" היא מלמלה בשקט, ויצאה למרפסת העישון, לבד.
היא הזילה דמעות בתקופה האחרונה כמו שלא בכתה מעולם.
יד בוטחת השיטה לה כוס מים קרים, היא הסתובבה, שי.
"שתי קצת, אם את רוצה אני אלך" הוא אמר בקול מבוייש.
"לא, תישאר, אבל אני מזהירה אותך, אני לא במיטבי היום" הוא משך שני כסאות משום מקום והגיש לה שוקולד.
הוא גרם לה לחייך, אחרי תקופה ארוכה נטולת חיוכים.
"את כל כך יפה כשאת מחייכת" הוא הסתכל עליה וחייך.
"תודה, תפסיק".
"אז מה קרה? את רוצה לשתף, או סתם לשבת פה בחוץ באוויר?" הוא שאל, מגשש את דרכו אליה.
"אם לא אכפת לך, אז סתם לשבת זה סבבה, נמאס לי לספר על צרות הזוגיות שלי".
"דווקא בזה אני טוב, יש לי כנראה את אותן צרות שלך יש, כמו לכל זוג נשוי אחרי אי אלו שנים ביחד".
היא הסתכלה עליו בפליאה. הוא נראה תמיד כל כך בטוח בעצמו, מאושר. גם לו יש בעיות?
הוא שם יד על כתפה "מותר?" הוא שאל.
"היום כן" היא נשענה עליו, מרגישה את חום גופו דרך החולצה התכולה שלו. כבר הרבה זמן היא לא הרגישה מגע גבר. עם בעלה היחסים עלו על שרטון וכבר כמעט חודש הם ישנים בחדרים נפרדים, היא כמהה למגע, כמהה לחיבוק, לאהבה.
שי הניח את ראשה ברכות וליטף את שערה הארוך, נזהר לא לעבור את הגבול. ידיו טיילו על גבה וכתפה.
"בואי, נשתה קפה ביחד" הוא הציע "יש בית קפה נחמד ממש ליד המשרד, בואי תני לי לשנות לך אווירה. אם תרצי לדבר, אני פה זמין" .
הם ירדו במעלית בלי לדבר ביניהם, נכנסו לבית הקפה בשקט והתיישבו בתאים השקטים מאחור.
"כן, אני קשוב, תחשבי שאני היועץ שלך" שי אמר בחן.
"עזוב, חבל על האיפור, הדמעות יתחילו שוב לזלוג" היא הסתכלה עליו פתאום, מנסה להבין מה היא עושה עם הבוס בבית קפה, ולא בעבודה. שי הרגיש כי משהו השתנה בה, הוא הניח את ידו על ידה "רותם, תסתכלי עלי רגע, תפקיד הבוס הוא גם להיות החבר הכי טוב, ככה לימדו אותי. אז אם אני יכול לעזור, בשמחה".
רותם השתחררה וסיפרה ודיברה, על השנים הארוכות בהן הרגישה חנוקה, על חוסר סיפוק מבעלה, על החששות מלהתגרש ולהישאר לבד, לפחות בעבודה היא מרגישה שיש מישהו שאכפת לו ממנה. תודה. בראש של שי רץ משפט: מה תודה, תתפשטי. אבל הוא עצר בעצמו. יש זמן לכל דבר. הוא כל כך נהנה לחבק אותה מקודם במרפסת. הוא כבר דמיין את הפעם הבאה.
למחרת בבוקר, יום שלישי, בשעה 7:00, רותם התייצבה במשרד לישיבת שוטף רגילה עם שי, הם הכינו קפה והתיישבו במשרד שלו.
"קודם תספרי לי איך את מרגישה" הוא פתח.
"האמת, תודה רבה על אתמול, הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי שדיברתי, אחלה פסיכולוג יש לי"
"לא פסיכולוג, חבר" הוא תיקן אותה וחייך.
החולצה שלה החמיאה לה, המחשוף נידב מבט עמוק אל השדיים היפים שלה כשהיא התכופפה רגע להרים עט שנפל, הוא הרגיש איך הוא מתחמם, ולא לאט כמו שחשב. הוא ממש הרגיש איך הוא חופן את שני השדיים שלה בידיו הגדולות והחמות. היא התרוממה, נותנת בו מבט, ומסדרת את החולצה שלה. היא שמה לב למבט שלו, התלבטה לרגע אם לסדר את החולצה או לא, היא סדרה אותה והסמיקה. מודעת מאוד לנוכחותו בחדר. מזל שיש שולחן ביננו, היא חשבה, אחרת… מגע ידו מאתמול עוד מורגש.
"טוב, את יודעת שיש לנו עוד שבועיים ישיבת הנהלה, פעם ראשונה לשנינו בתפקיד הזה, נעבור את זה ביחד" הוא הסתכל עליה, מת להגיד לה מה הוא מרגיש, חושב, מפנטז. הישיבה התארכה לתוך הלילה, כל הצוות נשאר שעות נוספות, תורם את חלקו במאמץ עד לישיבה החשובה.
רותם ירדה לחניון, השעה כבר כמעט חצות, הילדים ישנים, בעלה הביא הביתה חברים לראות את ליגת האלופות, לפחות היה לה ערב מספק בעבודה, כמעט סיימו הכל לקראת הישיבה שתהיה בעוד שבוע. הרכב שלה לא מתניע. אין ספק, דרך נוראית לסגור את היום. היא מתקשרת לבעלה, הוא לא מבין מה הבעיה, המשחק עדיין בעיצומו, שתקח מונית או משהו ומנתק.
שי רואה אותה יושבת בכניסה לחניון, מבט עזוב על פניה. הוא מתיישב על ידה, על שפת המדרכה.
"מה קרה? לא רוצה לחזור הביתה?".
"מתה לחזור הביתה, הרכב הנחמד שלי לא רוצה, הזמנתי מונית, מחכה" היא מנסה לכבוש את הפיהוק.
"תבטלי, אני אקפיץ אותך, זה במילא בדרך שלי".
"לא רוצה להטריח, כבר לילה ומחר בבוקר אתה שוב יוצא מוקדם". הוא מסתכל עליה
"הי, זה בסדר, זה יתן לי עוד כמה דקות איתך, בשקט" היא נבוכה.
הם נכנסים לרכב והוא מתחיל לסוע, שם מוזיקה שקטה ברקע. תוך כמה דקות הם כבר מתחת לבית שלה, הצעקות של הגברים מלמעלה, ממש לא עושים חשק לעלות. "אוי, יש משחק, יש לך אורחים?"
"כן, חבורת גברים…"
"יאללה, בואי נעשה סבוב קצר, רוצה בירה קרה?" הוא שואל וממשיך לסוע לעבר החוף, הוא מחנה את הרכב מול הים. ממש מאחורי הכיסא שלו יש מקרר קטן, הוא שולף שתי בירות קרות ונותן לרותם אחת. "תודה" היא מחייכת ושותה לגימה קרה.
הוא שולח יד מגששת, אוחז בעדינות מאחורי עורפה, מזיז שערה סוררת מהעיניים שלה. הוא מרגיש איך המכנסיים מתחילים ללחוץ עליו. היא מרגישה את כף היד שלו ועוצמת עיניים. מתמכרת לתחושה הזו, הבטן שלה גועשת, הרטיבות בתחתוניה בעיצומה, היא לא רוצה להתעורר מהחלום הרטוב הזה.
היא מרגישה אותו קרוב יותר, את שפתיו על שפתיה, הן מתחברות בנשיקה חושנית. כל החודשים האלה, הגיעו למימוש. הוא שולח יד אל בין רגליה, מחכה שהיא תזיז אותו משם, כשאין תגובה הוא מעלה את היד עוד ועוד במעלה הירך, מרגיש איך היא זזה במקומה. היא נותנת לו לעשות בה מה שהוא רוצה. היא רוצה את מה שהוא רוצה ויותר מזה, היא רוצה להרגיש שוב נחשקת, רצויה, סקסית.
היא שולחת יד אל המכנסיים שלו, מסתבר שהוא כבר הספיק לפתוח אותם, האיבר הענק שלו עומד שם דום. היא אוספת אותו בפיה, טועמת את טעם הבירה המרה. הוא נרגש, לא ציפה לזה. הוא מרגיש איך כולו מתעורר. היד שלו כבר מעסה את שדה השמאלי, הקרוב אליו, הוא מרגישה איך הפטמה שלה מתקשה לו בין האצבעות, היא ממשיכה ללקק במרץ והוא נשבר ומשפריץ את עצמו לתוכה.
שניהם מתרוממים, מתיישבים בכיסאות. לא מדברים אחד עם השני.
"נראה לי שקצת נסחפנו.." היא אומרת ונשאר שקט במכונית.
שי מתניע ויוצא לכיוון הבית שלה. הוא מחנה למטה, מחכה לראות מי יעשה את הצעד הראשון. הוא מתכופף אליה לחיבוק פרידה קטן. "מה שהיה כאן, נשאר כאן!" היא אומרת והוא מהנהן בהסכמה, מפנטז על מה שהיה ועל שיהיה.
יום הישיבה הגדולה הגיע.
רותם התלבטה מה ללבוש, היא החליטה על חצאית לבנה, וחולצה כחולה מחמיאה. היא עשתה חזרות רבות על המצגת שלה, לפני המראה בחדר, ולפני שי. אבל עכשיו בלהט הרגע, היא מתבלבלת.
שי לוקח אותה רגע לחדר "תנשמי עמוק, הכל בסדר. את אלופה!" היא יודעת ובכל זאת…
"יש לי טיפ קטן" הוא לוחש לה באוזן "כשאת נרגשת, ומתחילה להתבלבל, אל תשכחי שהם רק אנשים. תדמייני אותם ערומים. אולי תחייכי תוך כדי, אבל אל תשכחי שהם רק בני אדם". היא מחייכת לעצמה. ולפתע "אם אני אדמיין אותם ככה, מה הם ידמיינו?" היא שואלת. "אל תדאגי, רק אני אדמיין אותך בעירום" הוא לוחש לה באוזן.
היא מסמיקה ורצה לחדר הישיבות להיות מוכנה.
המצגת עוברת עליה נפלא, אין לה זמן לדמיונות, החומר יושב אצלה טוב בזיכרון. היא רק רואה את העיניים של הגברים מביטות עליה והיא מבינה מה שי אמר, היא חייכת אליו תוך כדי והא מחייך בחזרה, מחזיר לה את הביטחון שהיא כ"כ צריכה.
"זה היה נפלא" הוא לוחש לה כשהיא מתיישבת לידו ומניח את ידו על הירך שלה, מתעכב קצת יותר מדי.. "תודה", והפעם הוא עונה "מה תודה, תתפשטי".
היא מסמיקה "עכשיו? אין לך גבולות?", הוא מוכן לחכות עד אחרי הישיבה.
לחיצות ידיים, עוד קפה, עוד עוגה והוא כבר מת לנשנש אותה. היא מחכה לו בחדר שלו, יושבת על הכיסא שלו. הוא מגיע אליה, נשען על השולחן לידה, המבט שלה אוהב ומפנק. הוא צולל לתוך עיניה היפות ורוכן אליה לנשיקה עמוקה. הלשונות שלהם מתערבבות. היא קמה מהכיסא ומושיבה אותו עליו. הוא מרים לה את החצאים הקצרה ומגלה שאין כלום מתחת, מתי היא הספיקה? הוא תוהה.
היא מתיישבת עליו, פורמת לו את כפתורי החולצה החגיגית שלבש, נוגסת לו את החזה, מגישה לו את השדיים שלה כמו על מגש.
הוא חופן אותה בשתי ידיו, שולח יד אל בין רגליה היפות. היא רטובה, כל כך רטובה. הוא מרים אותה אל השולחן ויורד לה. מוצץ את השפתיים הנפוחות שלה, מרגיש את הדגדגן גדל לו בפה. את כל המיצים שלה נשפכים לתוכו. היא רועדת, מפסיקה לנשום, מבקשת שוב ושוב שיפסיק ושימשיך, ושיתן לה לגמור.
אחרי שהיא גומרת היא מתיישבת עליו, רוכבת עליו, מרגישה אותו עמוק בתוכה, הוא מרגיש איך הוא תכף מתפוצץ. היא שולחת יד אל בין רגליו, מחזיקה את האשכים שלו ביד אחת, לוחצת אותם קצת, הוא נאנק וגונח בקול. "שששששש" היא לוחשת, "תשמור על השקט".
שניהם שקטים, מסתכלים אחד על השני בעיניים, הוא תופס את פלח העכוז שלה בידיו עד שהיא גונחת.
"תעזוב" היא מבקשת.
הוא עוזב והיא קמה. מיישרת את החצאית ויוצאת בחזרה לחדר שלה, לכתוב את סיכום הישיבה.
עוד סיפור מושלם👍👍👍👍👍
שני סיפורים מושלמים מתוך השלושה שקראתי זה השג יוצא מהכלל.
תודה רבה
אימאל׳ה אפילו התגובות מחרמנות.
איך הייתי רוצה להתחכך בזין עכשיו
אישה יפה,
התגובות שלך הן קצרות ולעניין. לא לוקח לך הרבה מילים לצייר ביופי ובדייקנות את הרגשות הכי אינטימיות שלך.
את כותבת: ״איך הייתי רוצה להתחכך בזין עכשיו״ – מה הבעיה? אני מבטיח לך שאין זין בעולם שלא היה מת להתחכך איתך 24 שעות ביום, 365 ימים בשנה😊😊😊
😋😋מעורר חשק
אני דתי, אף פעם לא נגעתי באשה זרה! ולא חסר לי כלום בחיים!!
יש לי אשה טובה ויפה ב"ה!! אני לא חומד לכל אשה שאני רואה, אני שמח בחלקי ולא כל הזמן רק רוצה עוד ועוד! יש לי חיים טובים!!
אני מאמין בהקב"ה, רוצה אותו, יודע שהוא אוהב אותי והוא רוצה רק בטובתי!! ואני מנסה לעשות רצונו כפי יכולתי!! ואני שמח ועליז תמיד תמיד!!
לא כועס ולא רוגז על כל דבר שלא הולך לי בדיוק כפי שרציתי! כי אני מאמין שהכל לטובה והכל בחשבון מדוייקת!!
חבר שלי!! גם אותך הקב"ה אוהב! גם אליך הוא מחכה!! כן! תעשה לו מה שאתה יכול!! זה לא כ"כ קשה, ולא כ"כ מפחיד…. רק זה ישאר מאתנו, רק מה שחוטפים מצוות ומעשים טובים בשביל אבינו שבשמים!!
כן! בדיוק במקומך העכשווית, אפילו אם אתה נמצא במקומות הכי גרועים ושפלים ורחוקים, גם שם הקב"ה נמצא, וגם שם אפשר לקיים מצוותיו בשמחה!!
רק זה יביא לך בסוף את החיים טובים האמיתי, ורק זה יביא לך הסיפוק והעונג והשלווה והרוגע הפנימי האמיתי שאתה מחפש כל הזמן, במקומות הלא נכונים…
מה יש לך היום מהתאוות של אתמול? ומה יהיה לך מחר מהתאוות של היום? כלום!! אפס!!
אבל כל מצוה ויגיעה ורצון בשביל הקב"ה, זה ישאר לך לעולם ועד!! רק זה האמת!!
אם קראת הקטע הזה, אז זה בודאי רמז וקריאה מהקב"ה אליך חביבי לחשוב ממנו ולחזור אליו ממקומך הרחוק.
אל תתייאש!! גם אתה יכול!! הקב"ה בודאי יעזור לך!! רק תחזיק מעמד ודבר אל הקב"ה, הוא מחכה על דיבוריך גם ממקומך העכשווית!!
הוא אוהב אותך עד אין סוף!!
אל תשכח ממנו… אל תתעלם ממנו… הוא אביך הנצחית!
לא הבנתי מה אתה רוצה😓
(פיהוק)
ובכללי שאתה כל כך מאמין אתה גם באתר הזה… פחחחחחח
אז למה אתה הזה? ולמה קראלה את זה?
לדעתי זה סיפור קצר מתוק ועסיסי.
סיפור מדליק
אנונימית הייתי מעוניין להכיר אותך
פחות בקטע,
אבל בהצלחה עם האורגיה.
צריך לארגן אורגיה ככה יצאו משם המון סיפורים
מעוניינת צרי קשר סיפור אששש
תודה 🙂
רותם- חלק שני.
בחצי שנה שעברה, היחסים של רותם ושי נראו כמו ריקוד טנגו סוער.
לעיתים קשר הדוק, סקס סוער על השולחן בחדר הישיבות.
ולעיתים שבוע רגוע, עם יחסי עבודה סדירים ותו לא.
העניינים בבית עלו על שרטון, שוב ושוב. בניסיונות חוזרים להציל את ספינת הזוגיות שטובעת.
ואז מגיעה ההודעה של שי: אני נוסע עם המשפחה לניו יורק, ארוע משפחתי בצד של אישתי.
אני אעדר שבועיים וחצי, תמלאי את המקום שלי, בינתיים?
ברור שהיא אומרת כן, במשרד היא תמלא את מקומו.
אבל מי ימלא את מקומו שבועיים וחצי בלב הפצוע שלה?!
שגרה.
כל בוקר להגיע למשרד, לעבור על מיילים, אישורים, ישיבות.
ועכשיו גם על של שי.. מתיש.
רותם מסתכלת על הנייד, כבר עבר שבוע, היא קבלה ממנו כמה הודעות קטנות, שהצליחו להעיר
אותה בעבודה. אבל זה לא זה. היא רוצה אותו פה, להרגיש אותו.
היומן מסמן לה שיום ההולדת של שי ממש היום. היא קצת מאוכזבת, היא לא יכולה לחגוג לו.
כמה שהיתה רוצה לחגוג לו פה היום. היא מדמיינת את החגיגות שהיו עושים.
ושוקעת לכמה רגעים לעולם אחר לגמרי.
היא שולחת לו הודעה, נזהרת על כל מילה, שאם אשתו תראה את ההודעה לפניו..:
"לבוס הכי נחמד, מזל טוב ליום ההולדת. מקווה שאתה חוגג אי שם רחוק מהמשרד". היא מתלבטת אם
להוסיף אימוג'י מחייך/נשיקה, ומחליטה להיזהר ולא לשלוח.
היא חוזרת לחלומות שלה, לדימיונות.
היא קופצת לקול הצלצול של הודעה נכנסת: "הי סקסית, יש לי חצי שעה, את פנויה?"
"ברור!" היא עונה מהר, ונכנסת למשרד שלו, שידברו בשקט.
היא נועלת את הדלת מאחוריה, מתלבטת לאיפה למשוך את השיחה.
הנייד כבר צמוד לה לאוזן, כשהיא שומעת אותו בקולו המלטף "יואו, איך אני מתגעגע, כמה הייתי
רוצה עכשיו להיות שם איתך. להריח, למשש, לנשום"
היא מתיישבת על הכיסא בר בפינת המשרד, מראה גדולה מולה, משקפת את החיוך שמרוח על
הפנים היפות שלה.
"איפה את בדיוק?" הוא מבקש לדעת.
"יושבת על הכסא בצד המשרד, מול המראה הגדולה".
"מה את עושה?"
"מה היית רוצה שאני אעשה?"
"בואי נחגוג יומולדת דרך הטלפון, מצטרפת?"
ברור, מה הוא חושב לעצמו!!
רותם מרימה קצת את החצאית הקצרה, חושפת ירכיים מעוצבות בשעות של ספורט בחדר כושר.
"אני מרימה את החצאית" היא מתארת בקול שקט "מורידה את התחתון שלי, ונוגעת בעצמי".
"תתארי לי מה את מרגישה" שי מתחיל להרגיש איך כולו מתעורר רק מהמחשבה
שי מתחיל להרגיש איך כולו מתעורר רק מהמחשבה והדימיון.
הוא רוצה תיאור מפורט, לדעת בדיוק מה לדמיין.
"אני שולחת אצבע עמוק לתוך הנרתיק החם שלי, ובאצבע אחרת אני מלטפת את הדגדגן",
היא מתארת לאט לאט, ותוך כדי מזיזה את האצבע שלה לאורך השפתיים.
"אני מתחילה להרטב, מה איתך?"
"בואי נעשה את זה מעניין יותר, תזרמי איתי?"
"ברור, יאללה, מה אתה מציע?"
"בארון ליד השולחן, יש בקבוק יין אדום, יין בוטיק שקיבלתי פעם מחבר. שמרתי אותו לארועים מיוחדים, אז היומולדת שלי נראה לי אחד כזה." הוא חיכה לרגע והמשיך
"תמזגי לעצמך בכוס זכוכית גבוהה, תתפנקי, אני אשתה פה משהו מהמיני בר".
רותם פתחה את הארון ושלפה ממנו בזהירות בקבוק יין טוב וכוס, והרשתה לעצמה להתפנק.
"וואו, היין ממש טוב, אני אשאיר לך, שנשתה כשתחזור" היא החזירה את הבקבוק למקום. נהיה לה חם. היא הורידה את החולצה, ונשארה בחזיה בלבד, טוב, גם היא מיותרת..
"עכשיו, יש לי עוד בקשה, תפתחי את המקרר הקטן, יש שם קוביות קרח, תוציאי בבקשה"
רותם התישבה חזרה על הכסא הגבוה, החצאית כבר נשרה ממנה איפשהו בחדר. בידה האחת כוס יין ובשניה קוביית קרח, מזל שהנייד מחובר ישירות לאוזניה…
היא לקחה את הקובית קרח והעבירה על גופה, תחילה על השד הימני, ואז באיטיות, מעבירה את הקרח סביב הפטמה.
היא החלה לגנוח בשקט, הקול התגבר עם הימסות הקרח.
הקוביה המשיכה את מסעה על הגוף, מלטפת את הבטן, את הטבור ושוב למעלה אל השד השמאלי.
"הי, מה את עושה שגורם לך לגנוח ככה?" שי שאל, בעוד האבר הענק שלו בידיו.
"לקחתי את הקרח, אוההה, ואני מגרה את עצמי איתו. זה טובבב. תנסה גם, אבל תתאר לי, תורך".
שי הוציא קוביית קרח קטנה, והעביר אותה לאורך הזין שלו, הצמרמורת עשתה לו טוב, והוא הצטרף לגניחות של רותם.
"עכשיו, כשאני כ"כ חם, הקרח נמס לי מהר מדי" הוא כנעט התלונן.
"גם לי" רותם ענתה לו.
"אולי תכניסי את הקרח למערת החום שלך?" שי שאל, בקול מתחנן.
הגניחה שרותם השמיעה לו, לא השאירה מקום לספק.. הוא מצליח לגרום לה לגמור גם במרחק אלפי קילומטרים. איזה כיף.
רותם לא הצליחה לדבר, אז היא החליטה לעשות מעשה.
היא שלפה את הנייד וצילמה את עצמה, על הכסא מול המראה, נטולת בגדים ועכבות. עם כוס יין לידה על השולחן ורגלים פשוקות.
לפני שהיא הספיקה להתלבט היא שלחה את התמונה.
צפצוף הודעה נכנסת אצל שי נשמע היטב
"תפתח את התמונה, תנסה להשתתף איתי".
רק מלראות את התמונה של רותם, שי הרגיש שהוא תכף גומר, ממש תמונה של שפנפנה. הוא לא ציפה לכזו העזה מצידה. הוא אהב את מה שהוא ראה!
בתמורה הוא שלח תמונה שלו, יושב על המיטה הרחבה במלון, הזין שלו זקור אל על, והאצבעות הארוכות שלו, סוגרות עליו, ממשיכות לענג.
"אוף, אם רק היית פה איתי…" הוא אמר לה בקול אוהב "כמה היינו חוגגים".
צלצול של שיחה נכנסת לחדר המלון הקפיץ את שי "שניה, אני רק בודק מי מתקשר, תמשיכי בינתיים, אני איתך".
אשתו והילדים חזרו מסבוב קניות, מחכים לו שירד לחדר האוכל. אוף, איזה עיתוי.
"הי, רותם, סקסית שלי, בואי נרים פעם אחרונה כוס לחיים, לחיי היומולדת שלי, לחיי התמונה ששלחת לי, לחייך, מושלמת שלי".
הוא סיים את השיחה בתחושת החמצה נוראית, נכנס למקלחת קצרה, לשחרר.
שי עטה על פניו את מסיכת הגבר-אבא המושלם, ויאללה לחדר האוכל.
סוף סוף "שומעים" את קולך
בדרך יצירתית יש לומר
וכרגיל
נשאר טעם לעוד
התגעגעתי…
הגעגועים קשים מנשוא …
אנונימית , את חייבת "לזרוק לנו עצם" …
תחיי אותנו עם סיפור חדש ..
אם ככ קשה לך,
תשלח לה הודעה בפרטי.
איך עושים את זה ?
תרשם לאתר, ואז שולחים הודעות פרטיות בפורום.
כאילו צאט דרך האתר.
מה קורה ?
האם יש המשך ?
האם יש דרך אחרת או אתר אחר להתקשר?
מקווה להצליח לשלוח פה, בתור תגובה, את המשך הסיפור.
אנונימית , אנחנו מתגעגעים ומייחלים להמשך הסיפורים שלך …
רק שהאתר פה נעצר ….
יש דרך נוספת לקבל ולהתענג על מוצא כתב ידייך ?
גם אני מחכה שהאתר יחזור לפעילות.
מתלבטת….
מחפשת פלטפורמה נוספת לפרסום,
אבל חייב להיות אנונימי…
אולי תפוצה במיילים , כאשר כמובן תפתחי מייל אנונימי ?
אולי…..
אז תפתיעי אותנו ?
מה המייל ?
סיפור מהחיים מהנה ומדליק.
איזה כיף. תודה.
מאוד האהבתי
תודה.
מ ע ו ל ה !!
תודה.
מקווה שההמשך יפורסם…
אלופה זה פשוט עשה לי את זה
תודה.
גרם לגמור
הרבה זמן לא קראתי סיפורים טובים כ"כ…
אנונימית את פשוט חזקה – המשיכי כך, והמשיכי לשתף .
תודה רבה.
סיפור מעולה, מתחבר מאוד. תודה לך 🙂
בשמחה. תודה לך.
משמ כייפי לקרוא,, הזדקר לי בנעימות
תמשיכי
המשכתי,
מחכה שיתפרסם.
תודה,
מישהו יודע מתי יתפרסם ??
אנחנו צמאים לעוד ממוצא פיך (אצבעותייך)
הלוואי והיה לי מושג,
גם אני מחכה שיפרסמו את ההמשך..
מעולה
תודה.
(איזה כיף לשמוע גם מאשה פה באתר..)
כישפת אותי.
פשוט מקסים
תודה 🙂
חכה להמשך.
האם אתה הפסקתה ?
או האם יש דרך/אתר ליצור קשר ?
ביינישבלאד ואנונימית
מה קורה אתכם
לא הוגן לסיים בהמשך יבוא ולא להמשיך
האם יש דרך ליצור קשר
ישראל
לא אמין , ראית יותר מדי סרטים , ובטוח לא חווית משהו שמתקרב לזה, חייב/ת להשתפר.
גוליית.
תודה על הישירות.
לא כל אחד חייב לאהוב/להתחבר לכל סיפור.
אתה בטח כיפי במיטה עם הגישה המקבלת הזו גוליית
סיפור מחרמן ומעולה אנונימית!
את בטופ של הכותבים באתר הזה, והתחרות קשה…
מחכה להמשך… ולעוד סיפורים… 😉
תודה רבה.
כותבת את סכום הישיבה … כותבת ונזכרת ומפנטזת…. והיד שהקלידה, היא עכשיו היד שגולשת מטה ומלטפת את האזור הבוער והרטוב …והיא גם היד ששולחת לו סמס
רוצה אותך עכשיו בתוכי
והוא קורא …נזכר ונזקר ….מעביר ליטוף על האיבר ..ועונה … נפגש בסויטה של המשרד במלון דן בעוד שעה .. גם אני סובל מזקפה שדורשת יחס אישי…..
מגיע למלון
עולה לסוויטה… כבר במעלית האיבא מאיים לקרוע את התחתונים
אני כאן … שומע את רותם כשנכנס ..
ישר לחדר המיטות , מוריד את החולצה בדרך
עוצר בכניסה המום , רותם ערומה על המיטה , הרגליים מפושקות , הפטמות זקורות מחכות ללשון שלו שתמצוץ
היד מלטפת את הכוס …. בוא אלי היא חוזרת ואומרת
הלשון שלו עכשיו מוצצת את הפטמה הימנית , כשהיד מעסה את השד השמאלי … הזין נשען על הירך מרטיב אותו בטיפה שמסגירה את תאוותו
מחרמן , הפרפר הגדול
תודה חיפושית קטנה ….גדולה
לחשוב עליך קוראת את הסיפור בשעת ערב מאוחרת במיטה ,
קוראת והדמיון משתולל , ורוצה להחליף את רותם ,ולהצטרף לפרפר ..
לעטוף ביד את הזין ושפשף , להצמיד שפתים וללקק ,לטעום את הטיפה השקופה ,ולחכות להמשך….
גם זה מחרמן , לא ?!!
איזה יחס אישי היית רוצה לקבל?
משאיר טעם של עוד
יהיה עוד.
ההמשך כבר בדרך.
היי , סיפור מדליק , וסיטואציה מחרמנת ומעמידה בטירוף …
פנטזיה מושלמת … גם פנטזיה שלך ?
מעוניינת להגשים אותה ?
תודה..
לגבי הגשמה, תלוי….
תלוי ב….. ?
ב"שי", אם הוא יגיע…
ו"שי" – הוא הבעל / המאהב ?
הבעל נמצא, "שי" זה האופי וההתחיסות, לאו דווקא מישהו פיזי…
הבנתי ואהבתי …..
רק תגידי מתי ואיפה …
ונדאג ש"שי" יהיה איתנו … (-:
אז מה את אומרת ? (-:
אהבתי מאד
תודה
סיפור מעולה.. אולי קצת קצר
חכה להמשך….
זוהי רק ההתחלה.
חושני מאוד.
אהבתי
תודה רבה
משהו מהמציאות? משהו מהפנטזיה האישית שמחכה למימוש? תודה על סיפור מחרמן…
בשמחה.
גם וגם וגם.
אהבתי מאד!
רך, עדין ומזמין
תודה רבה
תודה רבה לך.
עדין עד מאוד ומאוד מזמין.
מעוניינת?
אונמי,
השאלה במה אתה מעוניין?
מקסים, מעורר, חינני
שמחה שקלעתי
מחרמן
תודה..
כתוב בצורה יפה ומעוררת
תודה, שמחה שהצלחתי.
את פשוט מעולה
תודה ☺
מעולה!
תודה רבה