זהו המשך לסיפור תישארי איתי – חלק א ומולץ לקרוא אותו תחילה.
לאט לאט החושים מתחילים לחזור אלי. לאט לאט אני פוקחת עיניים.. מתי חזרתי הביתה? הגוף תפוס מעט והראש מסתחרר..נו כמובן הייתי במועדון והיה שם אליל יווני שסחרר אותי כל כך, שבגללו שתיתי כמו אולם חוגגים שלם. ההאנג אובר הזה מגיע לי, אני והחלומות האירוטיים הטיפשיים הללו, כן. זה יחזיר אותי קצת לקרקע, לאיפה שאני שייכת.
הסתובבתי לצד השני כדי לחזור לישון ואולי רק אולי להדחיק טיפה את התסכול ששהה בתוכי, אבל מולי ישן לו בשלווה יונתן, אז זה קרה, אז הדימיון והחרמנות שלי לא עובדים שעות נוספות מעבר לנדרש. אבל לפחות זה נתן לי כמה רגעים לבחון מקרוב את הפרצוף הכל כך מושלם להחליא שלו. אף ישר, שפתיים חושניות ומפוסלות שכל אישה רק הייתה רוצה ללכוד בין השיניים ולא לשחרר לעולם, וריח, הממ ריח של סבון גוף וסקס.. איזה שילוב מנצח. ככל שעבר הזמן נהייתי יותר מודעת לכך שאנחנו בחדר סודי במועדון, שחברות בטח כבר חטפו התקף לב מזה שנעלמתי למי יודע כמה זמן ולעובדה ששכבתי עם זר מושלם שבטח בשבילו זה עסק יומי להביא לכאן בחורות!
הרגשתי דקירה קשה בלב והבנתי שאני צריכה פשוט לומר תודה לאלוהים על ההזדמנות החד פעמית הזאת, אבל הגיע הזמן לחזור למציאות. התרוממתי לישיבה ותכננתי לצאת מהמיטה ואז הרגשתי את היד שלו מתהדקת סביב המותניים שלי, לא נותנת לי ללכת, כולאת אותי.
"אז ככה את פשוט מתכננת לקום וללכת?"
הסטתי את מבטי לכיוון יונתן ששערו השחור והפרוע מסקס ושינה אפילו הוסיף ליופי שלו.
"אין כל סיבה שאשאר. השגת את מה שרצית וחברות שלי כבר בטח קראו למשלחת חיפוש אחריי.." הזזתי את ידו כדי לקום, אבל הוא היה מהיר ממני, ולפני שבכלל שמתי לב מצאתי את עצמי מתחתיו.
"הו לא יעלי.. חודשים שהייתי מתבונן בך ונאכל מבפנים על כל פספוס שלנו… ואני מתכוון להתחיל את הפיצוי על הזמן האבוד הזה.. מעכשיו".
המילים שלו המיסו אותי.. איך יכול להיות מצב כזה שמילים פשוט ממיסות בן אדם? זה הכעיס אותי. פתחתי את פי כדי למחות אבל הוא כבר כבש את הפה שלי בנשיקה לוהטת. בגלל שלא הייתי מוכנה לכך והוא לא לקח שבויים, הלשון שלו חדרה לי לפה בכוח ולפתע החלה להחליק בפי בליקוקים עדינים ומתגרים, ואני גנחתי בקולי קולות.. חשבתי כמה שאני מודה לאלוהים הגדול והמיטיב שהחדר הזה אטום לרעש.
"יעלי כל כך כיף לשמוע אותך.." יונתן נשף בפליאה חרישית, ואני כבר הלכתי לאיבוד. פיו המשיך במסעו מטה, בנשיקות פרפר עדינות הוא נישק את הצוואר שלי, המשיך למטה לשדיים שלי ונשק לכל פטמה בתורה, נאנקתי בקול ואז קלטתי לאן פניו מועדות, עד מהרה התחלתי להתפתל במבוכה אבל יונתן תפס את ידי ועם משקל גופו חסם את רגלי ובכך ריתק אותי למיטה, אין אפשרות לברוח.
"יעלי אני חייב, חייב לראות אותך גומרת ככה".
ואז הפה שלו היה שם. הלשון שלו חמה ורכה כקטיפה. בתנועה עדינה הוא הפריד את השפתיים שלי והגיע אל המטרה. הלשון שלו נכנסה פנימה וגל של חום שטף את כולי, יכולתי להרגיש כל עצב בגוף שלי פשוט עולה בלהבות. והלשון שלו… או.. הלשון שלו… פנימה והחוצה, פנימה והחוצה.. הנה שוב ההאצה הזו כמו לפני חציית קו הסיום… אני קרובה כל כך קרובה…
"יעלי, תשחררי". והאגודל שלו באותו רגע בדיוק לחץ על הדגדגן שלי בעדינות שיא, ואני נפלתי למערבולת מסחררת של חושים, של תענוג, של תשוקה. גמרתי כל כך חזק שמעולם לא דמיינתי לעצמי שאני מסוגלת.
יונתן חזר לשכב מעליי ועל פניו סימן ניצחון וגאווה עצמית… "עוד לא סיימתי איתך יעל.." הוא לחש באוזני, ולפני שיכולתי לקחת נשימה בכדי להרגיע את העוויתות של האורגזמה האחרונה, יונתן כבר היה בתוכי "אהה.." הוא גנח בקול רם, והחל לזוז, לזוז בקצב פראי, חסר גבולות, חסר מעצורים, אוי לא, זה לא ייגמר טוב.. והוא לא מפסיק והנה שוב ההאצה הזו, שוב אני מטפסת גבוה גבוה, אה… "יעלי! קדימה! תני לי את זה!" ושנינו גומרים, ביחד, והחושים שוב מטשטשים.. שוב..
"אני צריכה ללכת..חברות שלי כבר בטח משתגעות מדאגה.." לחשתי ליונתן, לא רציתי ללכת, לא רציתי לעזוב אותו, אבל ידעתי שכזה דבר הוא גם בלתי נמנע.. מתישהו אהיה חייבת לחזור אל העולם שמעבר לדלת, חזרה למציאות..
ממבט מעונן שלאחר סקס, הפך מבטו של יונתן לזהיר, שפתיו התקשחו והפכו לפס דק, "יעל, לכי לחברות, תודיעי שאת בסדר, אבל תחזרי אלי, בבקשה…"
אין לזה לאן להמשיך.. אין לזה סיכוי, זה היה רק סטוץ, ברגע שאני אקום ואלך כל הסיפור הזה יישכח כלא היה, הוא יישכח מי אני, ואני אצטרך לחזור לצבא ולבנות את עצמי מחדש.
קמתי מהמיטה ועל פניו ראיתי את הדאגה והחשש, כנראה כי הוא קרא מפניי איזו החלטה קיבלתי. התלבשתי והלכתי לשירותים שהיו צמודים לחדר הסודי, הבטתי במראה וידעתי שהדבר הזה ישבור אותי, לעזוב אותו. איך הצלחתי להיקשר אליו ככה? כל כך מהר?
כשיצאתי מהשירותים, מצאתי את יונתן לבוש בבוקסר ובידו משקה, הוא הביט בי במבט שקרע אותי מבפנים. אבל אין לזה סיכוי, אין טעם.. וככה…
עזבתי אותו.
אני פשוט מאוהב בסיפור שלך הוא זורם מדהים את חייבת לכתוב יותר
מעריץ שלך
אני מחייבת להגיד לך שזאת אומנות לשמה. זה לא קטע זול ומסריח זה קטע ארוטי שגובל בשלמות.
ההמשך לא מאכזב..
נכון שכבר קראתי את הפרק הזה…
אבל חייב שוב להודות שאת כותבת נפלא 🙂