זהו המשך לסיפור רונית – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה
"וואו" חשבתי לעצמי כשנסתיימה השיחה.
כאחד שברזומה שלו לא מעט מערכות יחסי שליטה אני חייב להודות שהשיחות הראשוניות האלו הן תמיד מרגשות בטירוף. צירוף של מישהי בתולית לעולם הזה, ההבנה ההדדית שהיא באמת מעוניינת בזה, שזה מעורר בה צורך עמוק מעבר לסקרנות הבסיסית, הפעם הראשונה שלה מולי במצלמה, הפעם הראשונה שהיא מבצעת…
אבל הפעם היה שם משהו מעבר. ההיכרות המוקדמת עם רונית והידיעה שעוד ניפגש לא מעט בלי קשר למה שהתחיל עוררו חששות מצד אחד. אולי הלכנו רחוק מדי? מה יקרה אם היא תתחרט? איך נסתכל אחד לשני בעיניים במפגש המשפחתי הבא? ומצד שני חירמנו אותי בטירוף. התמונות שנצרבו במוחי, רונית שעומדת מולי עם שדיים חשופים, מכניסה יד לתחתון ומראה לי את הרטיבות, הטריפו אותי. הזין שלי עמד כל כך חזק שהייתי חייב להתפרק.
המחשבה הראשונה הייתה לקרוא לשירה, נשלטת שדאגתי תמיד לשמור על אש קטנה ושמספיק שהייתי כותב לה עכשיו והיא מתייצבת תוך דקות בפתח הדלת ומחכה להוראות. אבל עכשיו לא ממש היה לי חשק אליה, המחשבה על רונית, השילוב של ההיכרות עם הראשוניות גרמו למחשבות על שירה להיות קצת פשוטות וקלות מדיי, חסרות טעם. עצמתי את העיניים ואוננתי ותוך זמן קצר גמרתי עם התמונה בראש של רונית בתחתונים מחייכת מולי.
בערב יצאתי לשתות עם חברים, חזרתי קצת שיכור ועייף והתרסקתי על המיטה וביום שלמחרת הייתי די עסוק בעבודה, מה שעזר קצת להסיט את המחשבות מרונית. אבל בערב כשחזרתי הביתה היא מיד עלתה לי שוב בראש. נכנסתי למקלחת כדי להירגע קצת, שמתי עליי תחתוני בוקסר, התיישבתי מול המחשב והתחברתי לסקייפ, תוהה אם אמצא אותה שם בשעה זאת, הסקייפ הראה שהיא מחוברת.
"שלום רונית" הקלדתי.
"היי ליאור" היא ענתה מיד. לבהילות התשובה, חשבתי, יכולות להיות שתי משמעויות. או שהיא מצטערת על הכל ורק חיכתה להגיד לי את זה. או שהיא ממש בעניין.
"חיכית לי?" סמיילי קורץ.
סמיילי נבוך הייתה התשובה.
"מה שלום אלון ונעמה?" כתבתי, מתחמק בשלב זה מלגשת ישירות לנושא.
"בסדר" היא ענתה, "אלון בקורס סמלים וכנראה לא ייצא שבת. ונעמה כרגיל, מסתובבת עם חברות, בקושי אפשר לראות אותה לאחרונה".
"ואיך את?" שאלתי.
"אני בסדר גמור, התעסקתי כל היום עם השיפוץ של המטבח, לא מזמן סיימתי הכל והתחברתי".
נראה היה לי שהספיק שלב הסמול טוק והגיע הזמן לקפוץ ראש.
"איך היה לך אתמול רונית?" כתבתי.
סמיילי עם חיוך גדול.
"נראה לך שאני אסתפק בזה כתשובה?" תקתקתי "אני אוהב פירוט".
"אפשר אולי לענות בשיחת וידאו?" היא כתבה.
"בינתיים לא" התעקשתי "תכתבי בפירוט".
"היה לי מפתיע מאד. ומסקרן. ומרגש. ומגרה מאד".
"נגעת בעצמך אחר כך? אוננת?" שאלתי.
"כן" היא ענתה.
"לא אמרתי שאני אוהב פירוט רונית?" סמיילי כועס, "ספרי לי איפה ואיך אוננת ועל מה חשבת תוך כדי".
"השיחה השאירה אותי מגורה מאד, נכנסתי לעשות אמבטיה והחזקתי את הזרם של המים על הדגדגן. דמיינתי את הסצנה שתיארת לי. כשאני ערומה ככה ואתה סוקר אותי. נוגע בי, שפשפתי את הדגדגן עד שגמרתי" הייתה התשובה.
"וכמה זמן את כבר מחורמנת ומחכה שאתחבר?" שאלתי, מבהיר מעבר לכל ספק שאני מודע לחלוטין למצבה ולצורך שלה.
"קצת יותר משעה" היא ענתה "כשהלכה האדריכלית נכנסתי למקלחת ועלו בי שוב מחשבות, סיימתי להתקלח והתחברתי".
"חיכית לראות אותי? שאראה אותך?" שאלתי.
"כן".
הזמנתי אותה לשיחת וידאו וכשאישרה ניטרלתי את המצלמה שלי. היא ישבה מולי, בוהה במצלמה ומחכה.
"קומי ותראי לי אותך רונית" אמרתי בקול תקיף.
רונית נעמדה מול המצלמה. היא לבשה מין גופיית טריקו פשוטה שנמשכה עד מתחת למפשעה וחשפה די בבירור שהיא לא לובשת מכנס.
לא מספיק, חשבתי לעצמי.
"רונית" אמרתי בקול קצת עצבני "עם גופיית עקרת הבית הזאת התכוונת לפתות אותי?"
"יצאתי מהמקלחת וזה מה שלבשתי, בגדי בית אתה יודע" היא ענתה במבט מבויש.
ניתקתי את השיחה וכתבתי "עוד 10 דקות אנחנו נפגשים שוב במצלמה. עד אז מצפה ממך להתלבש כמו שצריך לכבודי. בשלב זה משאיר לך את בחירת הבגדים, רק מזכיר שסנדלי עקב זה פריט שאני מאד אוהב".
"טוב" הייתה התשובה..
בשלב הזה כבר הייתי חרמן אש. ההבנה של לאן הקשר הזה מתקדם והאפשרויות הטמונות בו שיגעו לי את המחשבות. הלכתי לעשן ולשתות משהו בשביל לנקות קצת את הראש ואחרי 10 דקות בדיוק כתבתי "מוכנה?".
מיד התקבלה התשובה החיובית.
"כשהמצלמה נדלקת תעמדי ותראי לי מה לבשת לכבודי" רשמתי והזמנתי את שיחת הוידאו כששוב משאיר את המצלמה שלי מכובה.
רונית עמדה מולי. היא לבשה מן בייבידול ורוד חצי שקוף. כתפיות דקות שישבו על הכתפיים, מחשוף עטוף בתחרה, כזה שמאפשר לראות את קו השיזוף ואת החלק העליון של השדיים ולמטה מסתיים במין חצאית מתנפנפת קצרה מאד שגם היא עטורה בתחרה, חושפת את כל אורכן של רגלייה היפות. לרגליה סנדלים שחורים עם עקב בינוני.
"וואו" אמרתי, "הרבה יותר טוב ככה. אף פעם לא דמיינתי אותך עם בייבידול" סמיילי קורץ.
"האמת שיש לי אותו כבר הרבה שנים אבל לבשתי אותו רק פעם אחת וגם היא לא התבררה כמוצלחת במיוחד" ענתה רונית.
"ואיך זה ללבוש אותו עכשיו מולי?"
שתיקה קלה, כאילו בוחרת מילים. "קצת מוצפת ברגשות כרגע, קשה לי לענות" היא עונה בסוף.
"את נראית מדהים ככה" אמרתי "סקסית בטירוף. הזין שלי כמו אבן כרגע".
רונית חייכה קלות ולחשה ״תודה״.
"אני מבין שהסיטואציה מביכה ואולי קצת מלחיצה אותך. אני רוצה שתנסי להשתחרר מהלחץ והמבוכה, תסמכי עליי שאשמור עלייך ושאקח אותך למקומות הנכונים" אמרתי, נראה שהדברים השפיעו והמתיחות שניכרה בגופה ובפניה השתחררה במקצת.
"עכשיו תעמדי משוחררת מולי, מבלי לזוז, הידיים לצידי הגוף" אמרתי, מסתכל על רונית מבצעת זאת, "תחשבי עליי עכשיו צופה בך, מתרכז בכל חלק בגוף שלך, מתגרה ממך, מהסקסיות שלך. דמייני אותי מולך, קרוב אלייך, הידיים שלי עוברות לך על הבגד הזה, לאורך הגוף שלך, מרגיש את כולך".
הנשימות של רונית נהפכו לכבדות יותר.
"על זה פינזטת רונית?" שאלתי "עלייך מולי, עליי מסתכל, מתגרה, מוליך אותך?"
רונית הנהנה.
"תפסי את קצוות הבגד עם שתי הידיים, תרימי ותראי לי את התחתון" אמרתי.
רונית ביצעה. היא לבשה תחתון שחור סקסי ביותר.
"תעשי סיבוב איטי" אמרתי והבעתי בה מבצעת, חושפת למולי את הישבנים הקטנים והמוצקים שלה עוטפים את פס החוטיני של התחתון, יושב לה על החריץ של התחת.
"תפסי את שני צידי התחתון ותורידי אותו לאט לאט" אמרתי "כשסיימת תחזרי להרים את שולי הבייבידול ותראי לי את הכוס שלך".
רונית התעכבה, שוקלת, מובכת, היה לי ברור שזאת מדרגה שתהיה לה לא קלה.
"עכשיו" אמרתי בתקיפות.
רונית תפסה את צידי התחתון ומשכה אותו כלפי מטה לאורך הרגליים, באיטיות, שולפת ממנו רגל אחת, ואז עוד אחת, משליכה את התחתון הצידה. תופסת את שולי הבגד, נעצרת, לוקחת נשימה ומרימה, חושפת משולש שיער חום מולי.
"התפשטת פעם ככה לפני מישהו?" שאלתי.
"אף פעם לא".
"כל כך בזבוז לשמור גוף כזה בסתר" אמרתי בחיוך שהוריד קצת את המתח "קחי אצבע ותכניסי אותה לפה, תמצצי ותרטיבי אותה".
רונית ביצעה זאת מולי, בהתחלה במין מכניות צייתנית וכשהשהיתי את התגובה, נכנסה לזה יותר ויותר, מוצצת את האצבע בתאווה.
"תעבירי אותה לאורך השפתיים של הכוס" אמרתי "מלמטה למעלה. עד לדגדגן ותשאירי אותה עליו בלי לזוז".
"את מרגישה אותו?" שאלתי "מרגישה אותו מתגרה, מתנפח?"
רונית הנהנה, הפנים שלה מרוגשות.
"את רוצה לשחק איתו, נכון?" התגריתי "מתה לאונן מולי".
הנהון מאשר.
"פשקי קצת את הרגליים, צרפי עוד אצבע ותעבירי את שתיהן לאט לאורך השפתיים של הכוס שלך, פשקי אותו, תרגישי את האוויר נוגע בו, מגרה אותו, את הרטיבות, תגיעי שוב לדגדגן ותלחצי עליו עם שתי האצבעות".
רונית ביצעה תוך כדי עצימת עיניים, מהתזוזות של הפה שלה והרעידות הקלות בידיים ניתן היה להבחין עד כמה היא מתרגשת, מתחרמנת.
"תעבירי שוב את שתי האצבעות לאורך השפתיים ותתחילי לדחוף אותן פנימה לאט לאט" המשכתי תוך כדי שאני צופה ברונית מבצעת מולי. "יותר עמוק, עד הסוף, תשאירי אותן עמוק בפנים, תניעי אותן בפנים, בעיגולים, תרגישי את הדפנות של הכוס שלך, עכשיו תתחילי להוציא אותן לאט לאט ושוב תכניסי, לאט, לא למהר, תורידי כתפייה אחת ותשלפי ממנה את היד, עכשיו את השנייה, תשלפי שד אחד החוצה, תפסי את הפיטמה בשתי אצבעות ושחקי איתה, דפקי את עצמך עם האצבעות של היד השנייה, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, צבטי את הפיטמה עכשיו, תפסי אותה חזק ותמשכי אותה אליי, תגבירי את הקצב, דפקי את עצמך חזק ומהר עכשיו, תרגישי את היד נצמדת לכוס ולדגדגן עם כל דפיקה"
אלוהים, חשבתי לעצמי, אני מסתכל על רונית מאוננת, דופקת את עצמה מולי. אותה רונית שאני פוגש במשך שנים ולא חשבתי עליה בכלל בסיטואציות כאלו. הייתי מגורה בטירוף, הכנסתי את היד מתחת לבוקסר והתחלתי ללטף את הזין הזקור. הפעלתי את המצלמה שלי, מאפשר לרונית לראות את הפנים ואת חצי הגוף העליון הערום שלי.
"תסתכלי עליי רונית" אמרתי, גורם לרונית לפקוח את העיניים, להסתכל במסך תוך שהבעת רצון עולה על פניה.
"תראי איך אני צופה בך עכשיו, איך את מגרה אותי כשאת דופקת ככה את עצמך. את רואה?"
"כן" פלטה רונית בקול מתנשף.
"תמשיכי לדפוק את עצמך ככה, חזק, עוד".
רונית המשיכה, היד שלה נעה הלוך וחזור, פולטת נשיפה מדיי פעם.
"את יודעת למה את נהפכת רונית?" שאלתי.
"לנשלטת שלך?" היא שאלה בחוסר ביטחון.
הנהנתי לאישור "לנשלטת שלי, לזונה שלי, את אוהבת את זה, נכון? את רוצה להיות הזונה שלי רונית?"
רונית הנהנה.
"תגידי את זה" הקשיתי "תגידי אני רוצה להיות הזונה שלך".
"אני… רוצה להיות… הזונה שלך" ענתה תוך כדי התנשפויות קטנות.
"תגידי את זה שוב., שאשמע שאת מתכוונת לזה".
"אני… רוצה להיות הזונה שלך" אמרה, יותר חזק ויותר בביטחון.
"רק שתדעי שהנשלטות שלי, הזונות שלי, גומרות רק באישור שלי. זה מובן לך?" שאלתי ורונית הנהנה לחיוב.
לפי הנשימות ההולכות ומתגברות שלה והבעות הפנים הבנתי שהיא מתקרבת לשיא.
"תשלפי גם את השד השני החוצה" אמרתי ורונית ביצעה, משאירה את בגד הגוף מונח מתחת לשדיים.
"תפסי חזק את הפיטמה השנייה עכשיו, תלחצי עליה עם האצבעות" הפנים שלה מתעוותות בכאב מעורב בהנאה כשהיא מבצעת.
"יותר חזק, תמשיכי לדפוק את עצמך עם האצבעות וכל פעם שאת מושכת אותן החוצה תעברי על הדגדגן, כשאת רוצה לגמור תבקשי ותחכי לאישור שלי" אמרתי.
"אני…רוצה…לגמור" היא אמרה מבלי לבזבז זמן.
"אני אספור עד עשר ואז תגמרי. ברור?" אמרתי והיא הנהנה לאישור, נושכת את השפתיים בניסיונות התאפקות.
"אחת…שתיים..חזק את הפיטמה….שלוש…דפקי את עצמך מהר עכשיו…ארבע…איזה סקסית שאת זונה שלי…חמש…"
"אני לא יכולה" אמרה באנחה ונראה היה שהיא עומדת להתפוצץ "אני חייבת…"
"רונית" אמרתי כמעט בצעקה "תוציאי את היד ותפסיקי עכשיו".
רונית צייתה והפסיקה, מתנשמת ומתנשפת, מסתכלת עליי במבט מתוסכל, לא מבין.
“אני רוצה להבהיר לך משהו" אמרתי בתקיפות "אנחנו לא חברים, לא יזיזים ולא מכרי טינדר. במערכת הזאת בינינו אני הקובע ואת המבצעת. בדרך שלי בלבד. את מתלבשת כמו שאגיד לך, נוגעת בעצמך איפה שאגיד לך, בקצב שאגיד לך. וגומרת שארשה לך" הדגשתי את המשפט האחרון "זה ברור?"
"כן" היא ענתה בהנהון.
"כן אדוני" אמרתי.
"כן אדוני" חזרה על דבריי.
"עכשיו קחי נשימה עמוקה, תסדירי את הנשימה, תחזרי למצב שהיית כשיד אחת תופסת חזק פיטמה ושתי אצבעות דופקות את הכוס והדגדגן. וחכי לספירה שלי".
רונית ביצעה, חוזרת לאונן מולי. המתנתי, מביט בה מבצעת, נכנסת לזה יותר ויותר, העיניים נעצמות מדיי פעם, הנשימות מתגברות.
"אני אספור עד עשר עכשיו ורק כשאגיע לעשר את תתפוצצי, ברור?" שאלתי ורונית הנהנה לאישור תוך כדי שהיד שלה ממשיכה לנוע אחורה וקדימה מתחת לשולי הבגד.
"אחת" התחלתי בספירה "שתיים…שלוש…דפקי את עצמך בשבילי…ארבע…עוד…חמש… תרגישי את הרטיבות, את החרמנות, מציפה אותך, עוברת לך בכל הגוף, מהבטן…שש" מאט את הספירה ומתעכב קצת יותר לפני כל מספר "שבע…את מרגישה את זה? מרגישה את זה מגיע?" שאלתי ורונית הנהנה תוך שהפנים לה מתעוותות מאיפוק והיא מנסה להסדיר את הנשימות שלה לקצב אחיד.
"שמונה…תגידי מה את" אמרתי.
"אני…הזונה…שלך" אמרה, מנסה לשלוט במילים שיוצאות לה בין נשיפה לנשיפה.
"שוב" אמרתי.
"אני…הזונה…שלך" אמרה שוב, הפעם יותר בקול ובביטחון, הפנים שלה מכוווצות בנסיון להתאפק.
"תשע…תתאפקי…כשאגיד עשר את תתפוצצי בטירוף, שחררי את הכל" אמרתי "חכי…עוד לא…הנה זה בא…"
משתהה ואז "עשר, תתפוצצי זונה".
בשנייה שאמרתי את זה רונית התפוצצה מולי באקסטזה בלתי נשלטת, הגוף שלה רוכן קדימה בשחרור, רועד כולו, השדיים מטלטלים והפה שלה פולט גניחות וקריאות בלתי רצוניות.
נתתי לה כמה שניות להירגע, להסדיר נשימה ולזקוף שוב את הגב וקראתי לה לשבת מולי. היא התיישבה, עדיין מתנשפת, השיער שלה מפוזר ואגלי זיעה נקווים לה על המצח.
"מה שלומך?" שאלתי בחיוך והיא צחקה בשחרור, "איך היה לך?"
"פפפוווו" שחררה אנחה "היה מדהים, כל כך עוצמתי, אני בקושי נושמת".
"הפתעת את עצמך?" שאלתי, יודע מראש את התשובה.
"ממש" היא ענתה.
"לאונן ככה מולי? להתאפק לספירה שלי? לגמור ככה?" שאלתי משחזר לה את מה שרק עברה.
"כן. אני עדיין לא ממש מעכלת".
"אהבתי מאד לצפות בך, לראות אותך מבצעת ככה, מתמסרת, מצייתת, מצליחה להתאפק." אמרתי בעודי מביט בחזה העולה ויורד.
"אני מניח שאת מבינה שזה היה צעד משמעותי בשבילך ובשביל היחסים בינינו".
"כן" היא אמרה בהבנה אמיתית לגמרי "ומה השלב הבא?"
"לאט לאט לך" הרגעתי אותה "עד כמה שהתנסית והופתעת היום אנחנו רק בתחילתו של תהליך. כמו שאמרתי לך בהתחלה, יש לך עוד הרבה מה ללמוד. גם בנושא ההתאפקות".
"טוב" היא ענתה בקול שמערב קצת אכזבה והרבה סקרנות והכנעה, "אני אתאפק".
"אתה זוכר אבל שאנחנו נפגשים מחרתיים?" שאלה פתאום.
"מה?" שאלתי בחוסר הבנה.
"החתונה של אורן" אמרה, "אני מניחה שאתה מגיע"
שיט. לגמרי שכחתי מהחתונה הזאת. עד כמה שלא התחברתי לפלצן הזה אף פעם, אורן היה בן דודי כך שעד כמה שלא בא לי על החתונה שלו אין לי ממש אפשרות להבריז ממנה. רק שעכשיו ארוע החובה הזה קיבל תפנית בלתי צפויה. האמת שלא רק שלא זכרתי שהארוע עוד יומיים, גם לא ידעתי בכלל שרונית מוזמנת. המשמעות די ברורה, אנחנו הולכים להיפגש.
"שכחתי ממנה בכלל" אמרתי לרונית "אבל עכשיו שאני יודע שאת מגיעה תהיי בטוחה שאחשוב עליה רבות".
"כן, קצת הופתעתי כשאורן הזמין אותי אבל לא היה לי נעים להתחמק אז אישרתי" רונית אמרה.
"אז כנראה שניפגש מוקדם מהצפוי" אמרתי "אבל יש לנו עוד זמן לדבר על זה" חייכתי במסתוריות, נותן לרונית להסתקרן.
"תהיי זמינה מאוחר יותר, יכול להיות שאתפנה אלייך".
"בסדר" אמרה רונית עם נימה של שביעות רצון.
"להתראות בינתיים זונה שלי" אמרתי, מדגיש את הכינוי החדש שלה.
"להתראות אדוני" היא אמרה "ותודה".
ניתקתי את השיחה.
המשך קריאה – חלק ג
חזק ביותר
טוב מאוד,, מגרה וחזק
מהטובים שקראתי. איפה יית עד היום ואיפה אפשר לקרוא סיפורים נוספים שלך?
וואו.
נהדר
מחרמן
מושלם
מדהיםםםםםםםם
המשך בבקשה (;