רונית – חלק א’

רונית הייתה חלק מהמשפחה. אמנם היא קרובת משפחה די רחוקה אבל בשל העובדה שהתייתמה מהורייה בגיל די צעיר ולא היו לה אחים היא די אומצה על ידי משפחתנו והיא, קובי בעלה ושני ילדיהם היו אורחים קבועים בכל האירועים והמפגשים המשפחתיים. הקשר המשיך ואף התחזק לפני כשנתיים כשהתגרשה מבעלה.

גם בהתקרבותה לגיל 50 רונית נראתה לא רע בכלל. למרות שלבשה תמיד בגדים שלא מחמיאים לה, תמיד ללא איפור ועם שיער לא מסודר, היא דגלה בחיים בריאים ודאגה לשמור על גוף רזה וחטוב. גם הפנים היו נאות בהחלט. בכל השנים שאנחנו מכירים רונית תמיד נתפסה בעיניי כמישהי קצת מרובעת מדיי, שמרנית מדיי, בהחלט לא מישהי שתעניין אותי מכל בחינה שהיא.

השינוי החל בעוד אחד מאותם מפגשים משפחתיים מיגעים, כמה חודשים לאחר שהתגרשתי.
יצאתי לחצר להירגע קצת מהרעש ופגשתי בחוץ את רונית. זה התחיל כסמול טוק אבל בשלב מסויים גלש לשיחה על חיי הגרושים. לא כל השיחה זכורה לי אבל כן זוכר את המשפט “בשנה האחרונה אני מגלה יותר ויותר את העולם” שרונית זרקה לחלל האוויר.

“מאיזו בחינה?” שאלתי.
“מכל הבחינות” היא ענתה ולא יכולתי שלא לשים לב לחיוך ממזרי שהשתרבב לה בקצה הפה.
“נהיית שובבה?” זרקתי בחיוך.
“קצת” היא ענתה לגמרי ברצינות, “האמת שמהתיכון, במשך כ-30 שנה הייתי עם קובי ולא היה לי מושג מה קורה בחוץ”.
“ומה גילית מאז?” שאלתי.
“תקשיב, זה ממש סדום ועמורה מה שהולך היום עם כל העולם הדיגיטלי הזה. האתרים, פייסבוק, הצ’אטים. עדיין לומדת ומנסה להבין איך לאכול את זה”.
“לפחות את נהנית מהלימודים?” שאלתי בחצי חיוך.
“האמת שמפתיעה את עצמי מאד, גם ממה שחווה וגם מכמה שאני נהנית מזה, מרגישה משוחררת כמו שאף פעם לא העזתי” ענתה.
“יפה לך” עניתי, “בהצלחה בהמשך הלימודים, נראה לי שיש לך עוד הרבה חומר להשלים” צחקתי.
“מה למשל?” שאלה רונית בסקרנות.

כמה מבני המשפחה יצאו לחצר והיו בדרך אלינו. ניצלתי את ההזדמנות, הסתכלתי על רונית ואמרתי “זה לא המקום והזמן. המספר שלי בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית” והלכתי לדבר עם אחי.

לא דיברנו עוד בהמשך המפגש אבל כן ניצלתי את הזמן להסתכל עליה מדי פעם כמו שאף פעם לא הסתכלתי ולבחון קצת יותר טוב את מבנה גופה עד כמה שניתן היה לראות מבעד לשמלה הרחבה שלבשה, ולתפוס אותה מגניבה מבט חוקר אליי, מה שגרם לה להאדים ולהפנות מהר את המבט כמי שנתפסה בקלקלתה.

אחר הצהריים חזרתי הביתה, התקלחתי, עישנתי משהו וישבתי לצפות במשחק. ב19:30 היא התקשרה.

“היי ליאור, זאת רונית” היא אמרה.
“לא חיכית הרבה” אמרתי בהתגרות “הסקרנות הרגה את החתולה?”
“האמת שכן” היא ענתה בכנות “כבר כמה שעות אני מנסה להבין למה התכוונת”.
“לגבי הדברים הנוספים שיש לך ללמוד?” וידאתי.
“כן” היא ענתה.
“אז אולי לפני שאספר לך למה התכוונתי, ספרי לי קצת יותר מה כבר למדת, אילו חוויות כבר חווית” שאלתי.

ניכר היה בשיחה שרונית מובכת מהנושא וקשה לה להיפתח אבל כנראה הצורה שבה הובלתי את השיחה, בעדינות מלווה בביטחון גרמה לה להיפתח ולשתף. היא סיפרה לי שקובי היה הראשון והיחיד שלה במשך כל השנים, שבחודשים הראשונים שאחרי הגירושים היא לא נפגשה עם אף אחד עד שחברה הכירה לה אתר מסוים ואז נפתחו עיניה. את השניים הראשונים היא פגשה במטרה לקשר רציני אבל מאז כבר הכירה מישהו שמתפקד בתור יזיז. אפילו היו לה שני סטוצים!!! כך היא אמרה בגאווה מעורבת בהתפעלות מה שהעלה חיוך על פניי.

ואז הגענו אליי.
“אני נמשך בעיקר ליחסים של שליטה” אמרתי לה.
“מה זה אומר?” שאלה בסקרנות.
“זה אומר יחסים שבהם בהסכמת שני הצדדים, השליטה המלאה נמצאת אצלי, אני קובע מה עושים, מתי ואיך” תיקצרתי את תפיסת העולם לשורה.
“ולמה שהאישה תסכים לחוסר השוויוניות הזה?”
“זה חלק מהותי מהעניין” אמרתי “בעצם זה שהאשה מוותרת על השליטה לחלוטין ומפקידה אותה בידיי, מהנסיון שלי, זה מאפשר לה שחרור מתפיסות מסוימות שיש לה, מהרגלים מסוימים, הזדמנות לחקור את הגבולות שלה ולנסות דברים חדשים שבאופן רגיל המחשבה שלה אולי לא הייתה מאפשרת לה. זה קצת יותר מורכב מההסבר הפשטני הזה אבל תאמיני לי שזה מאפשר סיטואציות מגרות שאי אפשר לחוות במערכת יחסים רגילה”

הייתה שתיקה קצרה מהצד השני של הקו וכבר התחלתי לחשוב שהלחצתי את רונית ושאולי חשפתי יותר מדי. בכל זאת, קרובת משפחה ומישהי שיוצא לי לפגוש מדיי פעם.
“נשמע מסקרן מאד” היא הפתיעה אותי פתאום “איך זה הולך יחסים כאלו? תן לי דוגמא”.

התלבטתי קצת האם כדאי להמשיך בכיוון עם רונית, עד היום לא הייתי ביחסים כאלו עם מישהי שהכרתי. אז בשביל הזהירות החלטתי לשים את הכדור בידיה. “רונית, עד עכשיו שוחחנו כמו שני מכרים שמחליטים לשתף ולחשוף קצת על עצמם. להתחיל לרדת ליותר פרטים על יחסי שליטה ולתת לך תיאורים של סיטואציות זה כבר מעבר לשיחת חולין. חוץ מזה, אם וכאשר אז אני מעדיף לראות את התגובות שלך כשאני מתאר את זה. תחשבי אם את באמת רוצה ללכת בכיוון הזה ואם כן את מוזמנת לעלות מולי בסקייפ הפרטי”.
נתתי לה את הסקייפ שלי והוספתי “בכל מקרה, היה לי כיף לדבר, עניינת וסיקרנת”.
“גם אתה” היא ענתה “מאד אפילו”.

יום שני, יומיים לאחר המפגש, סביב תשע בערב. אני בבית לבד, יושב מול המחשב במכנס קצר וגולש להנאתי, פתאום מקבל הודעה בסקייפ.

“היי ליאור. זאת רונית”.
“רונית הסקרנית?” סמיילי מחייך.
סמיילי נבוך כתגובה.

התכתבנו קלות, שאלתי לשלומה והיא סיפרה לי קצת על עיסוקיה ביומיים שעברו וקצת רכילות משפחתית.
“שנעבור לוידאו?” שאלתי.
“כן” היא ענתה בנחרצות שקצת הפתיעה אותי.

כשנפתחה המצלמה ראיתי שהיא יושבת על כיסא מול המחשב, השיער שלה פרוע כרגיל וניתן לראות את הכתפיים שלה ואת הכתפיות הדקות של הגופיה או השמלה שהיא לובשת.

הישרתי מבט אל המצלמה ושאלתי “חשבת עליי ועל מה שדיברנו ביומיים האחרונים?”
“כן” היא ענתה “האמת שזה לא יוצא לי מהראש, אפילו קראתי קצת על זה וניסיתי להבין בעצמי”
“ומה את חושבת על זה?” חקרתי.
“קצת מלחיץ ומפחיד אבל מסקרן” ענתה.
“מסקרן ומה עוד?” לא הרפתי.

צפיתי ברונית מתפתלת בכסאה נבוכה ולא מצליחה לענות.
“מסקרן ומגרה?” שאלתי בישירות.
“כן” היא ענתה במבוכה.
“מחרמן?” הקשתי עוד.
“די נו, אתה מביך אותי” היא אמרה בחיוך.
“אני נהנה לצפות בך מובכת” עניתי, “יפה לך המבוכה”.
היא חייכה למשמע דבריי.

המשכתי בכיוון הישיר “אז אני מבין שנמאס לך להתאפק ואת רוצה לשמוע תיאור שלי ליחסים שכאלו”.
“כן” היא ענתה כמעט בלחישה.

“קודם כל, לא יודע מה וכמה קראת אבל אני מניח שברור לך שיחסי שליטה הם הגדרה לתחום רחב מאד. הגישה שלי ליחסי שליטה היא קודם כל ויותר מהכל מנטלית. אני לא סאדיסט ולא נהנה לגרום סבל למטרת סבל או להשפיל. זה לא אומר שאני לא משתמש בכוח ובכאב לעיתים אבל רק כאשר זה מקדם את הקשר ואת ההנאה המשותפת. הכאבה סאדיסטית, השפלות, נוזלי גוף וכדומה לא בא בחשבון אצלי.”

“אוקיי, אני שמחה לשמוע, קצת הלחיצו אותי חלק מהדברים שקראתי שם” אמרה עם סוג של הקלה בפרצופה, “אז תן לי דוגמא”.

“אז הנה דוגמא למפגש אפשרי” התחלנו, חשבתי לעצמי.
“אנחנו קובעים להיפגש במלון מסויים. את מגיעה ראשונה, מקבלת את המפתח לחדר, עולה ומחכה. טלפון ממני. לפי הוראותיי את מתפשטת, נשארת בתחתון ונעלי עקב בלבד. קושרת צעיף שנתבקשת להביא מראש סביב העיניים, נשארת לחכות עומדת מול הדלת.

את שומעת את הדלת נפתחת ונסגרת אחריי, את השלום שלי, מניח כמה דברים על הריצפה. את עומדת מרוגשת, לחוצה, סקרנית. מרגישה אותי מתקרב אלייך, בוחן אותך, שומעת את הנשימות שלי מולך, מצידך, מאחורייך. היד שלי על העורף שלך, יורדת בליטוף בטוח לאורך הגב, אל הישבנים, עוברת את הבטן, עולה אל השדיים, מלטפת שד בעיגולים שעולים לכיוון הפיטמה. תופס פיטמה בין שתי אצבעות ומחזיק אותה ככה בלי לעזוב, ממולל אותה, הלחץ של האצבעות הולך וגובר, מושך את הפיטמה ומחזיק אותה משוכה חזק. שד שני, אותו הדבר. את מרגישה פתאום את הלשון שלי עוברת ומרטיבה לך את השפתיים, מפשקת קצת את הפה, סטירה כואבת על הישבן פתאום, ועוד אחת”

אני צופה בפנים של רונית בסקייפ, היא מרוכזת לחלוטין, הנשימות שלה נהיו כבדות יותר.
“איך ההרגשה?” אני שואל.
“מסקרן, מגרה” היא עונה.
“מחרמן אותך רונית?”,
“כן, מחכה להמשך הסיפור”.

“קומי ותראי לי אותך” אני מפתיע אותה.
“ככה, כמו שאני?” רונית שואלת ואני מאשר בתקיפות.

רונית קמה מהכיסא באיטיות, נעמדת והולכת קצת אחורה כך שמצלמת המחשב מראה את כולה. הכתפיות שראיתי קודם הן חלק משמלה קלילה פרחונית שיושבת ברישול על הגוף וחושפת את רגליה מאמצע הירכיים ועד לכפות הרגליים היחפות.

“את יודעת” אמרתי “בכל השנים שאנחנו מכירים לא ממש הרשיתי לעצמי להסתכל עלייך באמת. אחרי שדיברנו במפגש האחרון בחנתי אותך קצת וחייב להגיד שאת נראית ממש טוב”.
“תודה” אמרה בפרצוף חצי מחייך וחצי נבוך.
“ואת? הסתכלת עליי?” שאלתי.
“האמת שדי בהיתי בגוף שלך לפני כשנה וחצי כשעשינו את המפגש בים ואפילו חשבתי על זה כמה פעמים לאחר מכן אבל לא הרשיתי לעצמי יותר מדיי. כמובן שהסתכלתי יותר במפגש האחרון”.

ממממ, חשבתי לעצמי, אז היא מתעניינת כבר ממזמן, סימן לא רע להמשך.
“אז את סקרת לי את הגוף בלי חולצה והסתכלת עוד בשבת כשלבשתי חולצה צמודה ואני רק רואה אותך בשמלות רחבות וצריך לנסות לדמיין. לא ממש פייר” התגריתי בה בחיוך, רונית צחקה.
“אז הגיע הזמן לראות יותר” אמרתי, “תשארי לעמוד ככה ותורידי את השמלה”.
“אני בלי חזייה” אמרה.
“עוד יותר טוב” עניתי. צפיתי ברונית וראיתי איך היא מתלבטת עם עצמה, לא בטוחה מה לעשות.
“רק אם את רוצה לשמוע את המשך הסיפור” זרקתי לה בחצי חיוך.
נראה שזה שבר את המתח והרגיע אותה קצת. היא לקחה נשימה ארוכה והושיטה יד למאחורי הגב לפתוח את השמלה.
“תעשי את זה לאט לאט רונית.” אמרתי והיא צייתה, פותחת את הרוכסן מאחור ואז מורידה כתפיה ושולפת את היד מתוכה, כתפייה שנייה יורדת, רק היד שלה מחזיקה את השמלה מליפול ואז משחררת את היד ונותנת לשמלה ליפול, משחררת אותה מהרגליים שלה וזורקת אותה הצידה. עומדת מולי בתחתון סגול והידיים מכסות את החזה.
“ידיים לצדדים רונית” אמרתי בקול תקיף.
היא הססה לעוד רגע ואז הורידה את הידיים לצידי הגוף. השדיים שלה היו בינוניים, לא גדולים כמו שאני בדרך כלל אוהב, אבל יותר ממה שחשבתי. אבל מה שתפס את המבט שלי לגמרי היו הפיטמות שלה, הצבע הכהה שלהן בלט על גבי הלבנבנות של השדיים והן עמדו ובלטו בזקיפותן, הזין שלי התקשה במהירות.

השהיתי עליה את המבט עוד קצת והזמנתי אותה לשבת שוב מולי.
“ולו בגלל הפיטמות המדהימות שלך מגיע לך המשך לסיפור” אמרתי ורונית חייכה, המשכתי.

“את עומדת בתחתונים ונעלי עקב והעיניים מכוסות. אני נעמד מאחורייך, את מרגישה את הבליטה בתחתונים שלי נצמדת אלייך לתחת. הידיים שלי מחבקות אותך מאחור, תופס שד בכל יד, מחזיק אותך חזק, לוחץ ומועך, הפיטמות שלך זקורות כל כך. יד אחת ממשיכה עם השד והשניה יורדת לאורך הבטן, נכנסת אל תוך התחתון, שתי אצבעות עוברות על הדגדגן, לוחצות עליו וממשיכות לאורך השפתיים של הכוס, מרגישות כמה רטובה את, עוברות עד לחיבור בין הכוס לפי הטבעת, משתהות שם וחוזרות, הלחיצה מתחזקת, שוב לאורך השפתיים ולדגדגן”.
עצרתי ופניתי לרונית “את מדמיינת את זה?” שאלתי ורונית הנהנה.
“מחרמנת אותך הסיטואציה?”
״כן״, ענתה בלחישה.
“את רטובה רונית?” והיא ענתה שוב בחיוב תוך שחרור אנחה.

“האצבעות עוברות שוב על השפתיים של הכוס, כשמגיעות לאמצע מתחילות לחדור פנימה, היד השנייה שלי מושכת חזק את הפיטמה. האצבעות מתחילות לדפוק אותך, פנימה והחוצה, כל פעם יותר עמוק ויותר מהר. שולף אותן בשלב מסויים, תופס את התחתון שלך מהחלק הצר שלו בצד ומתחיל למשוך כלפי מעלה, את מרגישה אותו נכנס לך לחריץ של התחת ובין השפתיים של הכוס, לוחץ, מגרה, כואב. אני מושך יותר חזק, בכוח, עד שהתחתון נקרע. זורק אותו הצידה. הכוס והתחת שלך חשופים לגמרי מולי עכשיו.
אני עוצר ומסתכל תוך כדי העברת יד ומסיים במשיכה של הדגדגן. אני אוסף לך את השיער עם היד ותופס לך את הראש חזק בנקודת החיבור של השיער. מוליך אותך ככה אחריי עד שמעמיד אותך בנקודה מסויימת. מהשיער מוריד אותך למטה על הברכיים. אני מתפשט ומתיישב על כורסא מולך. תופס לך את הראש שוב ומקרב את הפנים שלך לזין שלי, מלטף איתו את הלחיים שלך. ׳תפתחי את הפה׳ אני אומר ואת מבצעת, את מנסה לתפוס את הזין שלי בפה ואני לא מאפשר לך, משחק איתך. בשלב מסויים מניח אותו בין השפתיים שלך. ׳תמצצי עכשיו׳, אני אומר, ׳תמצצי כאילו החיים שלך תלויים בו׳”.

כאן עצרתי. נשמע לי די והותר לשיחה ראשונה, בטח כשמדובר ברונית שאיתה אני צריך לשקול כפליים כל אחד מצעדיי. אבל החלטתי למתוח את החבל עוד קצת.

“רונית” אני פונה אליה והיא מישירה מבט למצלמה.
“קחי שתי אצבעות תוך כדי שאת יושבת מולי, תכניסי אותן מתחת לתחתון, אל הכוס ותרגישי כמה את רטובה”.
רונית בצעה באופן מיידי, מה שכבר פחות הפתיע אותי אבל עדיין ריגש אותי מאד.
“תראי לי אותן” אמרתי והיא זקפה את האצבעות מולי שנראו רטובות מאד אפילו דרך מצלמת המחשב.

“נראה לי שזה מספיק לפעם ראשונה” אמרתי לה.
“אהבתי מאד מאד והתגריתי. נדבר בהמשך” שלחתי לה נשיקה במצלמה.
“תודה” היא אמרה ושלחה נשיקה חזרה.
ניתקתי.

המשך קריאה – חלק ב

 

הוספה למועדפים שלי