כבר שנה וחצי שיצא אליהו עם בנות בשידוכים אותם הציעו לו הוריו, ובמקביל קיים קשר מיני עם חיה, אותה הכיר בנסיעתו ברכבת לתל אביב. באחת הנסיעות השגרתיות שלו החליטו חיה והוא לנסות להביא את הוריו להסכמה לקבל את חיה לכלה לבנם.
חיה, חצאיתה מכסה את ירכיה באופן שמספר יותר על הלא מכוסה מאשר על המכוסה. תמיד צמודה ולא תמיד עם גרביונים. ציפורניה עשויות, שערה בלונד גלי, אבל הניחו לכל זה, חיה בחורה חצופה. היא לא משאירה דבר בליבה, חיה מדברת, אומרת, בוטה ומבטאת את עצמה, את רגשותיה וכמובן או שלא כמובן את מיניותה.
הביישנות של אליהו, מבטיו שנדדו סביבה כמשתדל לא להסתכל עליה וחוסר האונים שלו כשנתקל בה ולא הצליח להסתיר את האטת תנודת מבטו – כל אלו שבו את ליבה. היא ניסתה לדמיין איך ירגיש פשוט להזדיין איתו, כן, הודתה בינה לבינה, העניין הראשוני שלי באליהו היה מיני. לחלוטין.
היא נזכרה איך אליהו ירד מן הרכבת בתחנת סבידור ושם פניו לאולם האירועים. היא הניחה מהופעתו ההדורה, העניבה וריח האפטר שייב הזול שנדף מפניו המגולחים, שהוא הולך לחתונה. בחושך, בין בנייני המשרדים הסגורים בשעת לילה זו היא פסעה מאחוריו ואז אמרה בקול “זה לא יפה להסתכל על חילונית ברכבת ולא להגיד שלום”. אליהו הסתובב נבוך, סמוק, פניו בוערים. היא התקרבה אליו ואמרה ״אל תהיה נבוך. פשוט אם יתאים לך להכיר את החילונית ההיא יותר, אז תבוא לכאן כשתסיים את השמחה ואם לא, פשוט אל תבוא״. אליהו הסתובב ורץ לאולם החתונות אבל הלב שלו לא היה שם. הוא נכנס, עשה סיבוב ריקודים כדי לצאת ידי חובה, נתן יד מזל טוב לחתן ויצא.
חיה ישבה שם על אותו הספסל.כשראתה אותו מרחוק קמה והתקרבה. כשנפגשו אמרה לו “אתה בתפקיד הביישן ואני בתפקיד האמיצה?” אליהו הנהן. פיו היה יבש, עורו בער מחום, הוא קיווה שהחליפה שלבש מסתירה את קדמת מכנסיו. הם פסעו, הוא מאחוריה בשתיקה. כשדיברה עם הפקיד בלובי המלון עמד אליהו מהצד ובלע את רוקו. מחשבות דלות כוח של מצפון וייסור עצמי עלו בראשו אבל העלמה הזו שעומדת מטר לפניו, רגליה הארוכות, ריח הבושם הנודף ממנה, שיכרו אותו. הוא שכח הכל וכשהיא התנתקה מדלפק הקבלה ונפנפה לו ביד עם כרטיס מגנטי פשוט הלך אחריה.
“את החליפה” אמרה בקול שלא משאיר מקום למחשבות ברגע שנכנסו לחדר. אליהו פשט את חליפתו וחיה עטה על מכנסיו. תוך פחות מדקה כבר היה האיבר שלו תפוח ומונח בין שפתיה. שלוש נשימות ואליהו הבין כבר שחבל שינסה להתאפק. הוא שחרר לתוך פיה של חיה את זרעו. ידיה לחצו את ישבנו, משאירות את איברו בפיה, היא ינקה אותו בתאוותנות, בולעת כל טיפה. רגליו של אליהו רעדו. הוא כשל אל המיטה הגדולה שהייתה במרכז החדר וקרס אליה גונח גניחות לוחשות.
חיה התחילה להפשיט אותו מבגדיו, נעליים, גרביים, מכנסיים ותחתני סבא לבנים. כעת שכב על המיטה עירום, עיניו עצומות למחצה, חולצתו פתוחה מעט, העניבה עדיין סגורה על צווארו והוא נושם נשימות שקטות, כמעט נרדם. היא החלה להעביר על גופו את ציפורני ידיה הארוכות הצבועות בצבע ירוק עז, מירכיו עד צווארו, ליטוף ללחי ימין וחזרה, ליטוף ללחי שמאל וחזרה, אליהו עצם את עיניו והתמכר.
“בוא נתקלח” אמרה לו חיה כשזיהתה שהוא כבר קצת חוזר לעצמו. אליהו קם מהמיטה, זרם המים החם שטף אותם, הם נשמו נשימות איטיות בקצב אחיד. אליהו התנתק מדמותו. משהו בו הרגיש טבעי פתאום, מציאותו ליד עלמה שלקחה שליטה שחררה בו את השליטה שלו. הוא הפסיק לרגע להיות חרדי, פוחד לזוז בלי מחשבה לפני ומצפון אחרי. הוא נשם. הוא נשם נשימות רגועות כשהרגיש את אצבעותיה של חיה פורטות על לחייו וכשזיהה את פניה מתקרבות לפניו והרגיש את שפתיה נחות על שפתיו – נענה לתנועה ופתח את פיו. הם רקדו את ריקוד הלשונות כשהמים שוטפים את גופותיהם בעירום. לא היה זיכרון לדת, בגדים, וכך נשטפו גם המצפון והחרדות.
