החטא ועונשו – עינים גדולות – חלק א

למען הסר ספק
עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים הרי הוא מקרי בהחלט.

עיניים גדולות, זה מה שיש לי, ובגלל זה עמדתי עכשיו קשור בין שני עצים בפארק הקופים כשרק תחתוני הטנגה למותניי ושני בריונים שמסכה של קוף על פניהם מורחים את גופי בשעווה ומדביקים עליו נוצות.

מולי עמדה נירה בתחתוני הביקיני האדומים שרק לפני כמה דקות היד שלי היתה עמוק בתוכם, מלטף את שפתי הכוס שלה ומכין אותה למה שחשבתי שהולך להיות הזיון של חיי, ובחזיה התואמת שכבר פתחתי אותה וגם עכשיו, אחרי שסגרה אותה חזרה, לא הסתירה הרבה מהחזה השופע שלה, מחייכת ומעשנת סיגריה ביד אחת וביד השניה מכוונת לעברי את מצלמת הוידיאו שניצבה לפניה על חצובה.

לא, אל תחשבו שאני מהסוג הזה של אוהבי הסאדו-מאזו, שאני מוכן שיקשרו אותי ככה רק בשביל זיון עם איזה כוסית שווה, ונירה היתה כוסית שווה, בסך הכל אני חנון, רואה חשבון אפור שעדיין גר אצל האמא שלו ושאת שעותיי הפנויות אני מעביר בתחביב שלי, צפרות, כן, חנון שמעדיף לשכב בביצות החולה כדי לצפות בשקנאים נודדות במקום לרדוף אחרי בחורות ולשכב איתן.

הכל התחיל בעצם באותו יום שהייתי חולה, אני לא מאלה שחולים בדרך כלל, מקסימום שוכב יום אחד והכל עובר, אבל הכתבות בעיתונות על שפעת החזירים הפחידו אותי ורצתי לרופא המשפחה שלא כל כך הצליח להרגיע אותי ורשם לי שלושה ימי מחלה, "תשכב בבית, תשתה הרבה תה עם לימון וזה יעבור" הודיע לי חגיגית ורשם לי מרשם בכתב ידו הבלתי קריא, "ואת הכדורים האלה תיקח רק אם באמת תרגיש רע!"

פעם אחרונה שהייתי ממש חולה היתה בכתה ז' או ח', אם נוריד את הגימל שקיבלתי בטירונות אחרי ששיחקתי עם המודד חום כשהחובשת לא ראתה וסידרתי לי  38.5 ויום מנוחה בחדר הבידוד. לשכב לא הצלחתי, האינטרנט לא עבד לי אז השקפתי החוצה אל הבית שממול, גדר משותפת לבית שלי.

חלונות שבדרך כלל סגורים היו הפעם פתוחים, בחלק מהדירות הוציאו מצעים לאוורור, בחלק סתם פתחו שיהיה אור.

עברתי במהירות בין החלונות, מקלל את עצמי שלא עברתי לישון בחדר הפונה לרחוב כשאחותי התחתנה ועזבה, מסתכל על זוג הזקנים מקומת הקרקע שמאכיל את החתולים שהתרכזו מול המרפסת שלהם.

ציפור על העץ משכה את תשומת ליבי, בכל אופן פעם צפר תמיד צפר, מרגיזה אותי כשלא הצלחתי לזהות אותה, נראת כמו ירגזי, מתנהגת כמוהו אבל הייתי בטוח שזה לא הירגזי המצוי ורצתי להביא את המצלמה המשוכללת שלי עם העדשה הטלסקופית, מציב אותה על החצובה, עדשה כזאת חייבת יציבות, ומקלל את עצמי שוב ששכחתי את המשקפת שלי במכונית.

ירגזי שחור, אורח נדיר במחוזותינו, רשמתי לעצמי מינוס גדול, במבט דרך המצלמה זה נראה כל כך ברור שלא הבנתי איך לא זיהיתי בעין בלתי מזוינת, צילמתי כמה תמונות, בכל אופן זה לא כל כך נפוץ לראות ירגזי שחור בלב תל-אביב.

תנועה בחלון שבקומה השניה משכה את תשומת ליבי, חדר המיטות של נירה! אני מכיר אותה, פעם לימדתי את הבן שלה שעורים פרטיים במתמטיקה כשהייתי בשמינית, זאת אומרת זה לא בדיוק הבן שלה, למרות שנירה התנהגה לבן שלו כאילו הוא באמת הבן שלה, זה הבן של בעלה מהאישה הראשונה שנפטרה מהמחלה הארורה אבל אחרי שהוא התחתן מחדש עם נירה, כוסית אמיתית הצעירה ממנו בכמה שנים טובות שאף פעם לא הבנתי מה היא מוצאת אצל תרמך זקן כמוהו עד שלפני שנתיים, במקרה, גיליתי שהוא לקוח של המשרד שבו אני עובד וכשהכנתי לו דו"ח מס הבנתי גם שהוא יושב על הרבה רכוש וכסף.

אני זוכר כשהייתי בא אליהם לתת לו שיעור והיא היתה פותחת לי את הדלת בבגד גוף שהבליט את גזרתה המשגעת, מכנסי טיץ כל כך הדוקים עד שהבליטו את שרטוט תחתוני הביקיני הקטנטנים שלבשה מתחתם, שונים כל כך מתחתוני הסבתא שאמא שלי היתה תולה לייבוש על חבל הכביסה, חולצת בטן צמודה שחשפה לא רק את הבטן השטוחה והחלקה אלא גם ובעיקר את שדיה הגדולים והזקופים ואת הפטמות המזדקרות בהתרסה מבעד לבד הצמוד או לפעמים בחלוק שקשור לה ברישול ועוד רגע נפתח, מדליקה לי את ההורמונים ומעמידה לי את הזין, מקפיצה לי אותו רק מלראות אותה ואני מסמיק, מתפלל שהיא לא תבחין בתורן הגדול שאי אפשר להסתיר במכנסיי וחומק במהירות לחדרו של הבן.

הפעם הראשונה שאוננתי היתה בגללה, חזרתי מהשעור עם זקפה שלא נרגעת, החלוק שלה נפתח קצת כשהתכופפה להניח את השוקו ועוגיות שהביאה לנו כמו בכל שעור ושדיה העסיסיים נחשפו לרגע מול עיניי ואיתם קצה עטרת הפטמה הכהה.

לא חשבתי שהיא הרגישה אבל אצלי המכנסיים כמעט ונקרעו, זה שלא גמרתי במקום היה נס אבל מייד עם סיום השיעור רצתי לחדרי ואוננתי, שוכב על המיטה כשמכנסיי משולשלות ומשפשף במרץ, עוצם עיניים, נזכר במראה של שדיה ועושה ביד, מזל שאמא שלי לא תפסה אותי כי היא הייתה מתה, גם ככה היה לי קשה להסביר לה מה זה הריח הזה בחדר שלי, ריח הזרע שהשפרצתי על עצמי והמיטה.

גם בצבא נירה ליוותה אותי, הייתי עדיין בתול ולא היה לי זכרון יותר טוב חוץ ממראה השדיים המדהים שנגלה לי לשניה, באותה שבת שמרנו באחת ההתנחלויות בגדה, ישבתי לבד במגדל השמירה המשקיף על כל הישוב, רואה את שיירת המתפללים העטופה בטליתות הולכת בכביש הראשי אל עבר בית הכנסת ועוקב אחרי צביקה, המ"פ שלנו, שמגניב מתנחלת צעירה לחדר שלו, יודע מה הוא הולך לעשות לה ומתחרמן, זוכר את הסיפורים שלו מאותו ערב של שבירת דיסטנס, הסיפורים על  התחביב שלו להשחיל מתנחלות ולגרום להם לצרוח בהנאה "זה נקמה שלי במה שהן עשו לי בהתנתקות" סיפר לנו אז בגאווה, "על צעקות הנאצים שצעקו לעברי ועל החיתולים עם הקקי שזרקו עליי" המשיך, "אין כמו לשכב על הגב ולשפד איזה מתנחלת עירומה, לראות את השדים שלה קופצים ולשמוע אותה צועקת שמע ישראל כשהיא גומרת בסערה"

הייתי חרמן אש, עמד לי בטרוף, הרגשתי איך הזין שלי מתוח כמו במסדר, עומד זקור ומרים אוהל גדול בדגמ"ח הרחב, פתחתי את הכפתורים בהיסוס, מסתכל מסביב שלא רואים, הוצאתי את הזין והתחלתי לשפשף, מחכה שהמ"פ יעלם בחדרו ועוצם עיניים, מנסה לדמיין את עצמי במקום המ"פ וזה לא זה, לא נגמר, אז עברתי לחשוב על השדיים של נירה, חושב ומאונן, נזכר באותו רגע שלא אשכח לעולם ועושה ביד במהירות, קצת כאב השפשוף עד שהשפרצתי, מתיז את זרעי החם על קירות המגדל המזוהמים ונרגע, מוסיף עוד כתם לכתמים שעשו עשרות חילים לפני.

בדרך כלל החלון הזה סגור ומסוגר, טוב אף אחד לא אוהב שיציצו לו לחדר השינה, ברגע הראשון חשבתי שהתנועה בחלון זה הוילון שמתנופף ברוח, בטח העוזרת בית שלהם פתחה לאוורר, אבל אז הבחנתי בנירה, עומדת בתחתונים וחזיה מול המיטה שלה ורוקדת, מנענעת את גופה לצלילי מוזיקה שלא שמעתי.

רציתי לראות מקרוב, שוב קיללתי את עצמי ששכחתי את המשקפת באוטו והודיתי לאל שיש לי לפחות את המצלמה, כיוונתי וסידרתי את הפוקוס והתחלתי לבחון את גופה, מתרכז בשדיים העסיסיות הכלואות בחזיה שלא הסתירה הרבה ובאופן אוטומטי, בלי לחשוב לחצתי על ההדק, מצלם תמונה ראשונה ונבהל מרעש הקליק של המצלמה, מתחבא ומציץ, רואה שלא קורה כלום, נירה לא שומעת ולא מפסיקה, ושוב מצלם, הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה.

המשכתי לבחון את גופה בקפדנות דרך העדשה הטלסקופית, סוקר את הבטן ולא מוצא טיפת שומן, יורד ומתמקד בביקיני הקטן ושוב מצלם, מתרחק מעט עם הזום לראות את כל הגוף, מצלם ושוב מתקרב, בוחן את הרגליים.

עברתי לבדוק את החדר, מחפש למה היא רוקדת, ואז ראיתי את הרגליים, מישהו שכב על המיטה בתחתונים בלבד ונשען על הקיר, לא ראיתי את הראש אבל הגוף החטוב לא כל כך התאים לבעלה.

חזרתי לנירה בדיוק כשהיא שלחה ידים אל הגב ופתחה את קרסי החזיה, צילמתי כמה תמונות ברצף ועצרתי, עובר לצלם בווידיאו, להפוך את זה אחר כך לתמונות סטילס זה לא בעיה בתוכנה החדשה שקניתי.

התמקדתי בשדיים שנחשפו, הרבה זמן חיכיתי לראות אותם ככה, גלויים וחשופים מול עיניי, הזיין נעמד לי, עומד זקוף אבל אני שקוע בנירה, דוחף יד למכנסי הפיג'מה ומתחיל לשפשף, בעדינות, לאט, מתפלל שתמשיך, שתלך עד הסוף ותוריד גם את התחתונים.

יש אלוהים! תפילותיי נענו!! צילמתי אותה מורידה, מפנה את ישבנה לעבר הגבר המסתורי, מתכופפת ברגליים ישרות ומנענעת לעברו את ישבנה בתנועה מגרה, מושכת את התחתונים לאורך רגליה עד שנפלו לרצפה, הסתובבה ובעטה בהם לעברו, בעצם לא הפסקתי לצלם, עם הזכרון שיש לי במצלמה המשוכללת אני יכול לצלם בוידיאו יותר מ-4 שעות ברצף באיכות גבוהה, נירה רקדה עירומה כביום היוולדה, מנענעת את גופה בגמישות ומקפיצה את שדיה אל מול האיש השוכב והאוהל שבתחתוניו מבשר שגם הוא מיוחם.

נירה התכופפה ומשכה את האיש ברגליים, משכיבה אותו, הפעם ראיתי את הפנים שלו, ראיתי בוודאות שזה לא בעלה, גם לא החשד שלרגע כירסם בי שזה בנצי, הבן שלה, בדקתי שהמצלמה ממשיכה לצלם ושוב הסתכלתי על נירה, מכוון עוד קצת את הפוקוס ורואה איך היא מושכת ומורידה לזר את התחתונים וחושפת את הזיין שלו, זיין גדול ומתוח, ובלי לחכות עלתה על המיטה והתחילה למצוץ לו.

לא האמנתי, סרט כחול בשידור חי, נירה מצצה לו בתאווה, מניעה את ראשה למעלה ולמטה לאורך האיבר המתוח, אחר כך היא אמרה לו משהו, לא שמעתי, והסתובבה, נעמדת מעליו על ארבע, ראשה מול הזיין שלו וערוותה מול עיניו, מורידה את הראש ושוב מוצצת ומגישה לו את הכוס שלה למציצה.

שפשפתי לעצמי במרץ, לא מפסיק לרגע להסתכל על נירה והזר, אפילו בחלומות הכי ורודים שלי לא חלמתי שאני אראה אותה ככה, מזדינת מול עיניי עירומה, בדקתי שוב, בפעם המי יודע כמה, שהמצלמה עובדת, יודע שמול הסרט הזה אני עתיד לאונן עוד הרבה פעמים וחזרתי להתרכז בהם.

נירה נעמדה על ברכיה מעליו, מכוונת את הזיין הגדול אל בין רגליה והתיישבה כששדיה הגדולים רוטטים. קודם ישבה ככה, מסתדרת, אחר כך נשענה בכפות ידיה על חזהו, שדיה הגדולים תלויים, ואז התחילה לדהור עליו, עולה ויורדת במהירות ושדיה קופצים יחד איתה, התמקדתי לאט בפניה, רואה את הבעת ההנאה, רואה שהיא מדברת ומנסה ללא הצלחה לקרוא את שפתיה, כנראה גניחות הנאה, ויורד לאט לעבר השדיים הקופצים, מתמקד בפטמות הזקורות ושוב מתרחק, מצלם את שניהם ביחד במשגל הפרוע, מתבונן מהופנט ומשפשף לעצמי עד שהרגשתי שאני לא יכול יותר ורצתי במהירות לשרותים… שפשפתי עוד שפשוף קטן והשפרצתי, גמרתי הישר אל תוך האסלה, מוריד את המים וחוזר במהירות אל החדר.

עד שחזרתי הם הספיקו להחליף תנוחה, נירה עומדת על ארבע על המיטה והזר תוקע אותה מאחור.

התמונה הזאת מהצד של נירה על ארבע, שדיה תלויים תחתיה ומתנדנדים והגבר הזר טוחן אותה העירה מחדש את מה שרק לפני רגע נרדם, באורח פלא הזיין שלי התעורר שוב לחיים ואני, אוטומטית, התחלתי שוב לשפשף אותו, מרגיש איך כל רגע הוא נהיה יותר ויותר קשה, מיקדתי את המצלמה על השדיים המשתוללות תחתיה, נהנה מהמראה על המסך הקטן ושוב התרחקתי, מצלם את שניהם.

נירה הורידה ראש, משעינה את המצח על המזרון ומבליטה את ישבנה והגבר הגביר את הקצב, פעם ראשונה שהבנתי את הביטוי טחן אותה, אכן אין מילה יותר מתאימה לתאר את התקיעות המהירות והחזקות שלו שהרעידו את ישבנה והקפיצו את שדיה, מיקדתי את המצלמה באזור האגן, מצליח לקבל תמונה חדה וברורה של הזיין שיוצא ונכנס בתוכה, כל כך קרוב שכאילו אם אושיט יד אוכל גם לגעת.

פתאום הוא הפסיק לפמפם, הזר, אוחז במותניה ונועץ עצמו בחוזקה, התרחקתי שוב עם הזום, מצלם שוב את שניהם, הראש שלו מוטה קצת לאחור והאגן צמוד לישבנה, לא זז, התמקדתי בפנים שלו, רואה את הבעת ההנאה על פניו ואת הפה השואג, קורא על שפתיו "כן" ארוך ולא שומע, יודע שהוא ביצע בה את זממו, שהוא גמר בתוכה, שהוא מילא את נרתיקה בשפעת זירמתו הרותחת ו… שוב רצתי לשרותים להשפריץ, לשפוך את זרעי לשווא אל תוך מימיי האסלה.

כשחזרתי שניהם שכבו על הגב, עירומים, נשענים על כרית גדולה ומעשנים סיגריה, צילמתי את הזיין שלו ששכב בין רגליו מקופל ומצומק, נוצץ מעסיס תענוגותיה שכיסה אותו, ועברתי לנירה ששכבה לידו, שדיה גלויים ועגולי העטרה הכהים של הפטמות הזקורות בולטים על רקע המשולש הלבן שהשאירה חזיית בגד הים על שדיה, שדיים שמוטות משהו אך עדיין עסיסיות וזקורות מספיק בשביל שאתמקד בהם לעוד תמונה אחרונה.

הגבר קם ממקומו, התלבש באיטיות, מכניס את החולצה למכנסיים ומוציא את הארנק, שולף מספר שטרות וזורק על המיטה, לידה, והיא רק שוכבת ומסתכלת עליו, מחייכת, מחכה שיילך.

צילמתי במהירות עוד כמה תמונות, קודם היא והשטרות ואחר כך התמקדתי בכסף, כשחזרתי לנירה היא הסתובבה על הבטן, נותנת לי להעיף מבט אחרון בישבנה המוצק וקמה, אוספת את השטרות ונעלמת,  חוזרת אחרי כמה דקות, הפעם לבושה בחלוק רחצה שכיסה את אוצרותיה, וסגרה את התריס.   

ישבתי בחדר מריץ שוב את סרט הוידיאו שצילמתי, פעם שלישית ועדיין לא נרגעתי, בוחר כמה תמונות מחרמנות והופך אותן לשומר המסך שלי.

ידעתי שיש לי ביד סחורה חמה אבל לא בדיוק ידעתי מה אני יכול לעשות איתה עד שבלילה ראיתי איזה סרט ישן בטלוויזיה וקפץ לי הרעיון.

האדרנלין זרם בעורקי ובקושי הצלחתי לישון, התעוררתי מוקדם בבוקר והדפסתי עותקים מכמה תמונות שצילמתי, זאת שרואים אותה עירומה וזאת שרואים אותה מוצצת, עוד אחת שהיא דוהרת לו על הזיין ולסיום אחת שהיא נטחנת מאחור, צרפתי מכתב קצר, מודפס, בסגנון אל-קפונה "אם את לא רוצה שאני אפרסם את זה באינטרנט אל תתקשרי לאף אחד! אני עוקב אחריך! חכי לשיחה!" והכנסתי למעטפה.

ארבתי ליד פתח הבניין שלהם, רואה את בנה יוצא לתיכון ואחר כך את בעלה נוסע לעבודה, עליתי עם הרבה פרפרים בבטן לקומה שלה, כל רגע נדמה לי שמישהו קופץ ותופס אותי, השחלתי את המעטפה אל מתחת לדלת ונמלטתי כל עוד נפשי בי.

הגעתי הביתה רועד, לקח לי יותר משעה לתפוס אומץ ולצלצל אליה, לא שוכח להוסיף 43* לפני המספר שלא תוכל לזהות אותי, מכסה את המיקרופון בפלאפון במטפחת שלא תזהה את הקול שלי, כמו שראיתי בסרטים האמריקאים.

כבר מה"הלו, מי זה?" שלה שמעתי שהיא נסערת, "ראית את התמונות?" שאלתי בקול הכי תקיף שהצלחתי.
"הלו, מי זה?" חזרה על השאלה שלה, מתעלמת משלי, "מי אתה? מה אתה רוצה ממני?"
"ראית?" שיחקתי את הנוקשה.
"כן, מי זה? מה אתה רוצה ממני?" חזרה שוב על השאלות במהירות.
"אני רוצה שתפגשי אותי בעוד חצי שעה בבית הקפה שבפינה, תשבי בפנים בשולחן הפינתי עם הגב לרחוב והפנים לקיר ותחכי לי!"

"אתה מניאק" היתה התשובה שלה "אני אלך למשטרה" איימה.

"חצי שעה" עניתי בקשיחות ופתאום הרגשתי רגוע כל כך, "לא רגע יותר, אם את לא שם בעוד חצי שעה את מוצאת את עצמך מככבת בכל אתרי הפורנו באינטרנט" הזהרתי אותה, "וגם בעלך יקבל איזו חבילת אקסטרה נחמדה!" הוספתי עוד איום וסגרתי.

בשעה כזאת בית הקפה היה כמעט ריק מאדם, רק סבתא אחת עם תינוק בעגלה ושתי נשים ישבו בחוץ ופטפטו, מלצרית משועממת ישבה וחיכתה ללקוחות ואני התחבאתי בחנות הספרים שממול, עושה עצמי מעיין בספר חדש ומחכה לה שתבוא.

ראיתי אותה מגיעה, מציצה בזהירות לבית הקפה, מחפשת בעיניה אם יש מישהו, נכנסת ומתיישבת כמו שאמרתי לה.

בדקתי מסביב שאף אחד לא אורב לי ונכנסתי לבית הקפה "הו, שלום אמא של בנצי" ניגשתי אליה, מחייך, "מזמן לא ראיתי אותך" התיישבתי מולה, לא מחכה להזמנה ורואה את המבט החושש בעיניה.

"שלום דודי" ענתה לי בקול קר כזה, מסתכלת מסביב בחשש, "מה שלומך?" שאלה בקול שברור ממנו שזה לא בדיוק מעניין אותה, "אני מחכה למישהו" המשיכה "אז אם לא אכפת לך" סימנה לי לעזוב.

"אכפת לי" עניתי בגסות, רואה איך העיניים שלה נפתחות בתדהמה, "אני מקווה שלא סיפרת לאף אחד על התמונות" ניסיתי לשחזר את הקול שדיברתי קודם, בפלאפון, וראיתי איך היא הופכת לבנה, "את רוצה להזמין משהו? קפה? תה?" שאלתי כאילו באדישות וסימנתי למלצרית שהגיעה במהירות מפתיעה.

יאמר לזכותה שהיא שמרה על קור רוח, מסתכלת עליי במבט של רצח בעיניים ומזמינה בדיבור שקט ורגוע שקט תה צמחים וכוס מים קרים עם לימון.

"מניאק" התכופפה לעברי ופתחה עליי פה ברגע שהמלצרית הסתלקה, "מציצן מלוכלך" המשיכה לקלל, "בן זונה" הוסיפה, מדברת בשקט אבל עם הרבה שנאה "מה אתה רוצה? כסף?? כמה??" ניגשה ישר לעניין.

"את מעליבה אותי" אמרתי, לא מבין מאיפה לקחתי את השקט הזה, מחייך לעבר המלצרית שמסתכלת עלינו מרחוק, "ואני לא אוהב את הדיבור הזה שלך!" הוספתי, "אז כדאי שתרגעי אחרת" לא השלמתי את האיום "וחוץ מזה אני לא רוצה ממך כסף".

נירה הסתכלה עליי "אני מצטערת" לחשה בקול מתחנחן, "מתנצלת, אז מה אתה כן רוצה?"

"ראיתי את כל מה שעשית עם הגבר ההוא" אמרתי, מסתכלים אחד לשני ישר בעיניים במין דו-קרב כזה עד שהיא השפילה אותם, "יש לי סרט ארוך החל מהריקוד ועד שהוא זרק לך את הכסף על המיטה"

"בן זונה מניאק" אמרה והסמיקה.

קמתי ונעמדתי "אני רואה שאת לא חברותית, ממשיכה להעליב אותי אז נתראה באינטרנט"

נירה אחזה בידי, מנסה לעצור אותי שלא אלך, "אתה צודק, מצטערת" והפעם ההתנצלות נשמעה יותר אמיתית, "אני מתנצלת דודי, שב בבקשה".

"תפתחי ת'כפתור בחולצה" אמרתי ולא התיישבתי, "הכפתור העליון"
"מה?" היא לחשה בפליאה ועדיין אחזה בידי.
"מעכשיו את עושה מה שאני אומר לך" הודעתי לה, "ואני לא רוצה לחזור על הדברים שלי פעמיים! שמעת בדיוק תפתחי את הכפתור העליון!"
"אבל…"

לא נתתי לה להמשיך, עושה את עצמי מתכוון ללכת והיא משכה אותי חזרה, "אמרתי לך לא להתווכח, עכשיו תפתחי שני כפתורים!" אמרתי בקשיחות.

ראיתי את המבט האומלל על פניה וניסיתי לשוות לעצמי מראה קשוח, מהסוג האדיש, כאילו לא אכפת לי, "דודי, בבקשה" היא אמרה בקול מסכן כזה.

"אני הולך!" הסתובבתי והיא משכה אותי שוב חזרה, "בסדר, אני אפתח, דודי שב בבקשה" ראיתי אותה מסתכלת לצדדים שלא רואים ופתחה כפתור ראשון, " בבקשה שב" השלימה גם את הכפתור השני.

מבעד לכפתורים הפתוחים יכולתי לראות את החזיה שלה ובמיוחד את העמק הקסום שבין שדיה. התחרמנתי, המראה הזה שליווה אותי לאורך כל הצבא וגם אחרי היה עכשיו גלויי בפניי, שלחתי יד, מעביר אצבע ומלטף בעדינות בחריץ שבין שדיה ותוך כדי כך הזזתי גם קצת את דש החולצה, חושף עוד קצת משדיה העסיסיים והיא יושבת קפואה ולא זזה, לא מתנגדת.

"הרבה זמן אני חולם על הרגע הזה" לחשתי לה "הרבה חלומות רטובים היו לי בגללך" המשכתי לספר לה, "הרבה שפשופים אם את מבינה למה אני מתכוון" הוספתי והאצבע שלי ממשיכה ללטף בעדינות בחריץ שבין שדיה.

"חרמן הייתה וחרמן נשארת" לחשה לי חזרה, מפתיעה אותי, "אתה חושב שלא ראיתי איך עמד לך כשהייתי פותחת לך את הדלת או כשהייתי מכניסה את השוקו?"

הפעם היה תורי להסמיק, מרגיש שהיא מושכת אותי למקומות שלא התכוונתי.

"טוב" החזירה נירה את השיחה לפסים מעשיים אחרי שנתנה לי כמה דקות ללטף את העמק שבין שדיה, "קיבלת את מה שרצית, עכשיו אפשר ללכת"

"לא קיבלתי כלום" לחשתי וחייכתי, "זה אפילו לא מספיק לדמי קדימה"
"אז מה אתה רוצה ממני?" שאחה במין קול מיואש.
"אותך!"
"מה??" קפצה, נסערת.
"אני רוצה לעשות לך את כל מה שהאיש ההוא עשה לך, את כל החבילה"
"אתה סוטה, אתה לא נורמלי!" התפרצה.
"שוב את מעליבה, תפתחי עוד כפתור" הודעתי בקול הכי קר שיכולתי.
"דודי!"
"תפתחי או שאני הולך לשלוח!"

נירה פתחה, בתנועה מתריסה הזיזה עוד קצת את שולי החולצה, כאילו מסדרת, ונתנה לי לראות עוד מאוצרותיה.

"אמא של בנצי, אני יכול לקרוא לך נירה?" שאלתי ולא חיכיתי בכלל לתשובה "אז ככה נירה, אין לך הרבה בררות, או שאת מסכימה ואנחנו הולכים עכשיו לחגוג בחדר השינה שלך או שאני הולך לחדר שלי וממלא את האינטרנט בתמונות שלך" העמדתי אותה שוב בפני הצורך להחליט, "רק תחשבי מה יקרה לבנצי כשהחבר'ה שלו יזהו את אמא שלו מככבת באתרי הפורנו?" המשכתי להכות בברזל כשהוא חם, "ומה יגיד בעלך כשיגלה מה אשתו עושה כשהוא בעבודה?".

הלכנו זה ליד זה כמו שני זרים, היא הסכימה לכל מה שביקשתי, לא היתה לה ברירה, והדבר היחיד שאני הסכמתי לבוא לקראתה זה שהרשתי לה לסגור שני כפתורים בחולצה לפני שקמנו מהשולחן.

קצת לפני הבית שלה היא עצרה, "אבל אני עושה את זה הפעם וזהו!"

"בסדר"

"ואני רוצה שתביא לי את מה שצילמת, עכשיו, אני אחכה לך"

גם לזה הסכמתי, נשמע הוגן, רצתי במהירות הביתה, צרבתי על דיסק עותק מכל מה שצילמתי וחזרתי, עולה במהירות במדרגות אל הבית שלה, עוצר רגע לסדר את הנשימה ודפקתי בדלת.

נירה פתחה לי את הדלת לבושה בחלוק הסגור במותניה עם חגורה הקשורה ברישול, החזיה האדומה שראיתי קודם הציצה מבעד לדש החלוק שנפתח כאילו במקרה.

"אני קודם רוצה לראות את הסחורה" הודיעה, "שלא הבאתי לי סתם איזה סרט שהורדת באינטרנט"

נתתי לה את הדיסק והיא ניגשה למחשב הנייד שחיכה על השולחן, מכניסה ומפעילה, יושבת ומתבוננת בעצמה על המסך "בן זונה" שמעתי אותה  לוחשת לעצמה "מציצן מניאק" הוסיפה.

התעלמתי, עומד מאחוריה ומסתכל, "חכי-חכי" חשבתי לעצמי כשאני מסדר במכנסיי את הזין שהתרומם, "את עוד לא יודעת מה מחכה לך!"

 

יש לי זיין גדול! את זה לא אני אמרתי את זה אמר צביקה, המ"פ שלי.

לא!! זה לא מה שאתם חושבים, אנחנו לא הומואים וגם לא דו-מיניים רק ששבת אחת, בערך שבוע לפני שהשתחרר ונסע לטיול הגדול של אחרי הצבא, הוא קרא לי הצידה "דודי" אמר בקול רציני כזה "אתה יודע שאני אוהב אותך" ובראשי רצו מייד המחשבות ששוב הוא רוצה להפיל עליי את השמירה במגדל במקום רחמים התחמן שהיה חייב לצאת ללוויה של הסבתא שלו שלדעתי כבר נקברה חמש פעמים לפחות "אתה יודע שהפלוגה היא כמו המשפחה שלי" הוסיף ועכשיו כבר היה ברור לי שהוא זומם משהו, "ואתה יודע שאני עוזב עוד שבוע אז אני לא יכול להשאיר את הפלוגה ככה" עצר לרגע.

"המ"פ, איך ככה?"
"ככה! כשיש לנו בתול בפלוגה" צחק בקול.

הסמקתי, זה שאני עדיין בתול זה לא היה סוד בפלוגה, לא שהשווצתי בזה אבל… "סבא שלי היה אומר שהזכר של בתולה זה בטלן" צחק צביקה המ"פ מהבדיחה של עצמו ואני איתו, לא נעים בכל אופן הוא המ"פ, אבל עדיין לא הבנתי לאיפה הוא חותר "אז החלטתי לארגן לך מישהי" טפח על כתפי וכמעט הפיל אותי, "איזה מתנחלת שתגאל אותך מהמצב המביש שלך!"

זה נכון, שוב היינו באבטחת ישובים בגדה, הלשונות הרעות אומרות שצביקה המ"פ מנדב אותנו למשימות האלה רק כדי שתהייה לו ההזדמנות להשחיל עוד מתנחלת ולצייר בטיפקס פס נוסף על הקיטבג הצבאי שלו "אין לנו יותר כת מעץ לרובה" היה מסביר לנו בקול הבס העבה שלו, "אז במקום לחרוץ חריץ על הכת אחרי כל מתנחלת שזיינתי אני עושה פס לבן על הקיטבג"

זוכרים איך גידי גוב מסדר לסוויסה זיון בסרט "הלהקה"? זה בדיוק מה שעשה המ"פ שלי, שיכנע בת מהאולפנה להביא עוד חברה ומרח אותן בסיפור גבורה "אל תראי אותו ככה" שמעתי אותו מספר להן בלחש "אולי הוא נראה נחנח אבל הוא גיבור! לפני שבוע הוא רדף לבדו אחרי שני פלסטינאים שהשליכו אבנים ובקבוקי תבערה, תפס אותם ושבר להם ת'עצמות ממכות" הפליג בשבחי ואם יש משהו שיכול לחרמן מתנחלת זה רק סיפורים כאלה, "ושתדעו!" לחש כאילו בסוד, "נפלה לידכן זכות לקיים מצוות וגאלת בתול מבתוליו" המציא ממוחו הקודח מצווה שלא כתובה בתורה "אסור לתת לגיבור כזה להשאר בבתוליו"

האמת שהחברה לא היתה משהו, שמנמונת נמוכה ושופעת עם משקפים עבים ושיער בלונדיני שכל כך לא מתאים, אבל על המתנחלת שלו, הכוסית, צביקה לא היה מוכן לוותר אפילו שהיא התנדבה ראשונה לקיים את המצווה.

ושם, בחדר של המ"פ שלי, על שק שינה צבאי שצביקה נתן לי לפרוס על הרצפה איבדתי את בתוליי למתנחלת שבטוחה עד היום שקיימה אחת מתרי"ג מצוות.

צביקה היה איתנו בחדר כשזיינתי בפעם הראשונה בחיי, יושב על המיטה כשהכוסית שלו כורעת לפניו ומוצצת לו ושומר שאני לא אעשה בושות, אבל קודם הם הדריכו אותנו, הוא אותי והכוסית שלו את החברה שהביאה, שולח אותי להתפשט ולשכב על הגב על שק השינה שפרסתי, פותח זוג עיניים למראה הכלי ששלפתי ממכנסי "בוא'נה דודי, כלי כלי יש לך שם" נהם בהשתאות, "חדק של פיל! שטרונגול לתפארת מדינת ישראל! תגיד, איפה החבאת אותו עד עכשיו?" ואני הסמקתי כמו ילד קטן, "בוא'נה הצליח לחברה שלך, מה חיה-לאה?" פנה למתנחלת הכוסית שלו שעזרה לשמנמונת שלי לפתוח את החזיה והצביע על התורן שהזדקר בין רגליי.

פעם ראשונה שראיתי באמת כוס של אשה חשוף מול עיניי היה כשהכוסית של המ"פ העמידה את החברה שלה מעליי, "שתוק חייל!" היסה אותי כשרציתי להתנגד, מבקש לשכב עליה בדרך המקובלת, "מה שטוב למ"פ טוב גם לך" החליט בשבילי והכוסית שלו הדריכה אותה איך לשבת לי.

ראיתי את החריץ שבין רגליה יורד לעברי, ברור כל כך על רקע העור הלבן ופלומת שיער הערווה הבלונדינית שמעליו, לא כמו אותה הצצה חטופה שהצצתי לאחותי מבעד לחור המנעול באמבטיה, לא מספיק לראות וכבר אמא שלי תפסה אותי והפליאה בי את מכותיה, ממשיך ועולה במבטי לשדיים הגדולים של המתנחלת שמעליי ומתגרה.

את הפעם הראשונה שכוס נכרך סביב הזיין שלי אני לא אשכח לעולם! השמנמונת שלי עמדה על ברכיה, אוחזת ביד את חברתה, וניסתה להשתפד על הזיין הגדול שלי.

הרגשתי את שפתי הכוס שלה נלחצים לראש העטרה המתוח שלי, "אני לא יכולה" התלוננה לחברתה "זה גדול מדי, זה לא נכנס".

"זה בסדר" הרגיעה אותה, עומדת לידה ולוחצת על כתפיה, "יכנס, אל תדאגי, בעזרת השם יכנס… תשבי עליו" המשיכה והרגשתי איך ראש הזיין נכנס "עוד קצת, כן, ככה, תשבי ממש"

"שמע ישראל" שמעתי אותה ממלמלת כשהיא השתפדה על הזיין המתוח והרגשתי את כובד משקלה על אגני, "שמע ישראל" צעקה כשהרגישה את כל הזיין ננעץ בתוכה, "אמא'לה" ואחר כך פלטה גניחת רווחה ארוכה, מין "וואו" מתמשך שכזה כאילו אבן נגולה מעל ליבה, יושבת עליי וחיוך גדול נמרח על פניה.

"עכשיו תרכבי עליו" הדריכה אותה החברה אבל היא לא היתה צריכה את זה, עולה ויורדת על המוט שבתוכה כסוסת-עץ בקרוסלה שבגן השעשועים.

"נו, איך?" שאל אותי המ"פ, מחייך.
"טוב" עניתי.
"מה טוב? מצויין! מה יכול להיות יותר טוב מזה? זהו גבר, אתה מזיין, אתה כבר לא בתול!" אחז בכוסית שלו ומשך אותה אל המיטה "יללה בואי, תכיני לי את המתנה שאת כל כך רוצה" אמר לה והוריד אותה שתמצוץ לו שוב.

הסתכלתי על שדיה הגדולים של השמנמונת שלי, קופצים כשהיא עולה ומכים בבטנה כשהיא יורדת, ופתאום שמתי לב שאני בכלל לא יודע איך קוראים לה, זיינתי מתנחלת ואפילו לא ידעתי את שמה.

גניחות ההנאה שלה התגברו "כן זה טוב" הכריזה, נשענת לי על החזה ודוהרת "כן הוא כל כך גדול!" המשיכה, מחמיאה לי, "רבי מאיר בעל הנס" צעקה ואני לא הבנתי את הקשר אבל שתקתי, מה אכפת לי העיקר שאני מזיין, "כן אני רוצה עוד, אמאל'ה, אמא-לה… אני גומרת!" הרגשתי איך שרירי נרתיקה נלחצים אל הזיין שבתוכה, מחבקים אותו באהבה, "כן, הנה… הנה!" נרגעה קצת והחיוך הגדול סיפר שהיא גמרה.

"זהו גבר" הודיע לי המ"פ, מרביץ בי את משנתו בענייני נשים, "אשה, קודם צריך לדאוג לעונתה ואחרי שגמרה היא שלך, תתן לך לעשות בה ככל העולה על דעתך אז עכשיו, אחרי שדאגת לעונתה, לך זיין אותה איך שאתה רוצה" המשיך, "אבל תזהר לא לגמור לה בפנים! לא מכירות גלולות המתנחלות האלה" הוסיף ונשכב על המיטה, "בואי!" פנה לכוסית שלו, "בואי תקבלי את הצ'ופר שלך, בואי תשבי לי כמו שאני אוהב!"

כשהמתנחלת הכוסית דהרה על הזיין של המ"פ שלי אני חגגתי על חברתה השמנמונת ששכבה על הגב ברגליים מפושקות ולא הפסיקה להגיד לי תודה.

שכבתי עליה, רכה כל כך, שדיה נמחצים תחת החזה שלי ואני מזיין אותה במרץ, ישבני עולה ויורד במהירות, אגני מכה בחוזקה באגנה, מרעיד את משמניה, והזין שלי צולל בבריכת תענוגותיה שכמעט ועלתה על גדותיה.

עוד פעם היא גמרה, המתנחלת שלי, אורגזמה אדירה שהרעידה את גופה וסחטה ממנה קריאות אמאל'ה ושמע ישראל קולניות ואני לא הפסקתי לפמפם בתוכה, מזיין ונהנה, רואה איך המ"פ מתחיל לדפוק את החברה שלה בדוגי, מפמפם אותה במהירות מאחור, שומע את החברה גומרת ואחריה את המ"פ שלי מצטרף ואני עדיין מזיין במרץ.

בפעם השלישית שהיא גמרה, צועקת בקול, הרגשתי שאני לא יכול יותר וברחתי, עומד על ברכיי, משפשף ביד את הזיין המשומן במיציה ומשפריץ!

גמרתי לה על הבטן והשדיים, מריח את הריח המוכר, רואה את החיוך הגדול שעל פניה "שלוש פעמים גמרתי" היא סיפרה בקול לחברה שלה וליקקה בתאווה טיפה שהשפרצתי על הפטמה שלה "בחיים עוד לא היה לי כזה".

"רב שגל דודי" רעם קולו של המ"פ עוד לפני שהספקתי להתאושש "אני חושב שמחפשים מתנדב במקום רחמים" המשיך, שוכב על הגב, "יאללה, לך, התנדבת, נו לך טפס למגדל!" דחק בי.

התלבשתי במהירות ובדרך לדלת ראיתי את שתי המתנחלות מטפלות בו, במ"פ שלי, רוכנות עליו, עירומות, ומבצעות הנשמה מפה לפה לזיין הרופס שלו, מחזירות אותו לכשירות כמו שאומרים, מכינות אותו לסיבוב נוסף שאני כבר לא אשתתף בו.

המשך קריאה – חלק ב