חמישים גוונים של י׳ – חלק א

אחרי עוד יום מתיש, הביתה היא חוזרת, עם מונית מהעבודה, אשר הנהגת בה חופרת.
בראשה היא חושבת, בזמן שבמונית היא יושבת: ״רק לישון, עד מחר או עד יום ראשון, העיקר רק לישון״.

והנה הבית, העלייה במדרגות, עייפות על פניה מתחילה להיראות..
וכשנכנסת היא לבית, אור נרות דומיננטי, וכל המשחק של אור וצל הופך זאת לרומנטי..
בפינה של הבית, דמות אפלולית, יושבת לה בעלטה, דמות שהיא צללית..

עם כוס יין מרלו, פקודה נשמעת לאוויר: ״בייב, בואי לפה!״
והיא קצת מבולבלת אך עם כמיהה נורא גדולה, למה יקרה אחרי זה, מה ההמשך להתחלה.
״אני לא אמתין זמן רב!״ אמרה הדמות האפלולית ואז פתאום היא הבינה, כי במשחק הזה היא הנשלטת ואילו הוא זה השליט.
היא החלה כך לנוע, מהדלת לפינה ועל השולחן בדרך נח לו פתק על כוס יין עדינה.
״קראי אותו״ אמרה הדמות בקול קצת מיליטנטי ולגימתו מהמרלו נשמעה כצעד דומיננטי.

״מזגי לך מרלו ומשם למקלחת, ללא הגה או קול, ללא שום בגד לקחת״.
עם רגש כה עז ופחד קל באוויר, הדמות האפלולית התגלתה כ-י' הצעיר.
וכך היא הולכת ולמקלחת נכנסת, עם אור נרות מרצד ופתקית על המראה כך מבצבצת, ״לבשי את אלו בסיום״.
שם מתחת, בתוך הכיור, מקופלת הלבשה תחתונה בצבע שחור.
בצידם אזיקים ממתכת ועליהם עוד פתקית ״לבשי גם אותם ובמיטה אז את נוחתת!״

והיא עושה כך את כל הדברים, נרגעת, מתלקחת, מתלבשת, אזיקים.
מגיעה היא למיטה עם אור נרות ועלי ורדים אשר את רגליה מלטפים ואת הדרך מאירים.
וכשמגיעה היא כך לחדר עם הידיים מאחור, בדחיפה עדינה של י' היא נופלת למצעים בצבע שחור.

ליבה מחסיר פעימה, מהתרגשות או בהלה, אך זה דווקא כל היופי של המשחק, המלחמה.

עם תחרה שחורה על גוף מעוצב, לאור נרות מרצד בלילה עם כוכב.
י׳ דורש מהאישה להיות קצת נועזת, לשים תרבות על סדיזם, להיות נשלטת מרוכזת.

ליד המיטה, לצד שעוות הנרות, קערה של קרח מרמזת לבאות, ידיו מתחילות למשש כך את גופה, בשקט רועם, בעוצמה חלשה.
אנחה של עונג מהגרון ברעד קל, היא משמיעה לחלל החדר כשאצבעותיו מגיעות לאיזור המיוחל.

המשך קריאה – חלק ב