עבודה מועדפת – חלק א

לומר שהשנה האחרונה היתה מאתגרת כלכלית עבור הזוג פיינמן זה יהיה לגמרי ב"לשון המעטה". דייויד וגילי היו זוג יורדים ישראלים טיפוסי שניסה את מזלו ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" – אמריקה, עד עכשיו ללא הצלחה.

דיוויד עבד כסוכן מכירות של טרקטורים וכלים חקלאיים. בשנה האחרונה, בגלל המיתון והירידה בשוק, לא הצליח דיוויד לעמוד ביעדי המכירות ולמכור מספיק. העמלה הזעומה שהוא קיבל מהמכירות הזניחות לא הספיקה על מנת לכסות את תשלומי המשכנתא, הלוואת הרכב ושאר הוצאות המחיה של משפחת פיינמן.

דייויד וגילי ניסו ללהטט ועשו כל מיני קומבינציות על מנת לכסות את ההתחייבויות החודשיות שלהם בהצלחה חלקית מאוד – עד הימים האחרונים. בסופו של דבר זה הביס אותם. שבוע שעבר הם קיבלו מכתב התראה מהבנק למשכנתאות שיידע אותם כי הבית שלהם עומד להיות מעוקל תוך שלושים יום אם לא יכסו את תשלומי הפיגורים ואת התשלומים השוטפים. היו להם כשלושה שבועות להשיג 10,000 דולר וזה רק לתשלומים המידיים של המשכנתא, על מנת להסיר את חרב העיקול מעל צווארם. כלל החובות וההלוואות שלהם נאמדו בהרבה הרבה יותר כסף.

לשתי המשפחות שנותרו בארץ, של גילי ושל דייויד לא היתה יכולת להשיג סכומים כאלה של כסף. לדייויד ולגילי לא היו חברים או מכרים בארצות הברית שניתן היה לפנות אליהם לעזרה. נראה היה שיש רק אדם אחד שהוא יכול היה לתנות בפניו את צרותיו, שמו היה ארל.

ארל היה ראשון השכנים לקבל את פניהם כשעברו לגור בבית צמוד קרקע בשכנות אליו לפני שש שנים. דייויד הסתכל עליו כמו אח בוגר, מישהו שלעולם לא יבקר וישפוט אותו על הטעויות הטיפשיות שלו. ארל הקדים לצאת לגמלאות והיה הרבה יותר מבוגר מהזוג פיינמן. דבר זניח נוסף, ארל היה שחור או בלשון פחות עדינה – כושי. לא שזה הפריע להם, הפיינמנים לא היו גזעניים.

דייויד החליט ללכת ולהתייעץ עם ארל בקשר למצבם העגום, הוא העריך מאוד את דעתו. אחרי ארוחת הערב, צעד דייויד לכיוון ביתו של ארל.

ארל פתח לו במאור פנים את הדלת וכשראה את פניו העצובות של דייויד הציע לו להיכנס ולשבת איתו בסלון. דייויד נכנס פנימה, התיישב על הספה המרווחת שבסלון והתחיל לספר לארל את מסכת צרותיהם העגומה. כשסיים את הסיפור הארוך שלו, ארל ישב כמה דקות בשתיקה רועמת ולא אמר דבר. הוא קם ממקומו באיטיות וצעד למטבח, חוזר עם ארבע פחיות בירה קרה. ארל הושיט לדייויד זוג פחיות וצנח על ספת הטלוויזיה הגדולה שלו. ניתן היה להבחין כי חומרת מצבם של הפיינמנים הפתיעה אותו.

"דייויד, אני ממש מצטער, הלוואי שהיה לי את הכסף," אמר בצער. "האמת היא שכל מה שחסכתי, מה שלא היה הרבה, הלך לטפל במחלתה של אשתי זכרונה לברכה. בנוסף, הוצאתי כבר אחוז גדול מהפנסיה על הנסיעות התכופות שלי ללאס וגאס כך שלא נשאר לי הרבה".

ארל הוסיף בקול מלא אמפטיה, "אני יודע כמה אתם אוהבים את הבית שלכם, יהיה לי אישית מצער מאוד לראות אתכם מאבדים אותו".

"היי, ארל, לא באתי לבקש ממך הלוואה, רק מילה טובה, אולי עצה. אבל אתה אכן צודק, אנחנו אכן אוהבים מאוד את הבית, בכלל גם את השכונה הזאת ואת בית הספר של הילדים. אני מוכן לעשות כמעט כל דבר, כדי לא לאבד את זה", מיהר להגיב דייויד בייאוש עמוק.

ארל המהורהר לגם עוד לגימה הגונה מהבירה, ניגב את פיו בגב ידו ואמר, "יש אולי רק דרך אחת לפתור את הבעיה שלך. לעזאזל, עשרת אלפים דולר זה הרבה מאוד כסף ושלושה שבועות זה לא הרבה זמן בשביל להשיג אותו. מן הסתם, כמו שבטח כבר ביררת – לא תוכלו ללוות סכום כזה מאף בנק במצבכם. אתם תצטרכו לעבוד ולהרוויח אותו איכשהו".

"די ארל, אל תשלה אותי. אין שום דרך שבה אני יכול להרוויח סכום כזה של כסף תוך שלושה שבועות. הבוס שלי כבר הודיע לי שקיבלתי מקדמה אחרונה לפני חודשיים והזהיר אותי לא לבקש עוד", אמר דייויד בקול עגום.

"אני יודע שאתה לא יכול להרוויח סכום כזה תוך שלושה שבועות", אמר ארל בהדגישו את המילה "אתה". ואז הוא המשיך והוסיף חרש, "אבל גילי יכולה…"

דייויד פרץ בצחוק. גילי מעולם לא הרוויחה אפילו חצי מהסכום הזה בשלושה חודשים, שלא לדבר על שלושה שבועות. אבל עוד לפני שדייויד הספיק להוציא מילה, ארל קטע את צחוקו והסביר.

"אתה יודע שאני נוסע ללאס וגאס לעתים קרובות ככל שאני יכול להרשות לעצמי. אתה יודע שאני אוהב להמר, אבל זו רק אחת הסיבות שאני נוסע לשם. אתה יודע, אני עדיין לא מת. אני גבר ויש לי דחפים, אתה יודע  – "צרכים מיניים", אפילו בגילי המופלג. אני לא מעוניין להתחיל מחדש לצאת לדייטים ולהסתבך רגשית עם איזו זקנה בלה כאן". הוא עצר, לקח עוד לגימה מהבירה, ואז המשיך. "אז, נחש מה? מצאתי דרך הרבה פחות מסובכת, איך לספק את הצרכים שלי".

הוא תפס לגמרי את תשומת לבו של דייויד. מין בתור נושא לבדיחות היה מצוי בלא מעט מהשיחות שלהם, בייחוד אחרי שתיים או שלוש בירות והוא הרגיש נוח לדבר עם ארל על זה. "נו, תמשיך", האיץ בו דייויד, "ספר לי איזו דרך מצאת."

"ובכן, הפעם הראשונה שנסעתי לווגאס היתה כמה חודשים אחרי מותה של מרי. בנסיעה זו נפתחו לי העיניים למשהו שלא חוויתי קודם. אין דרך נעימה לומר את זה ידידי, אז אני מבקש שתמחל לי מראש."

"לא נעים להגיד, אבל הייתי חרמן מאוד בלילה השני שהייתי שם. אז עצרתי מונית, נכנסתי ושאלתי את נהג המונית שהיה שחור כמוני, אם הוא יודע איפה אני יכול להשיג בחורה. זה היה מצחיק במבט לאחור, אבל ה"אח" הצעיר הזה לימד אותי המון בכמה דקות".

"הוא הסביר לי שהזנות אינה חוקית במחוז קלארק, שם נמצאת וגאס, אבל במחוז השכן היא דווקא כן. הוא המשיך ופירט על מספר בתי "עינוגים" בטוחים ומורשים בחוץ. אחרי דקות של שיחה במהלכן הוא בחן אותי במבטו הוא פלט לי פתאום, "שמע אחי, היות ואנחנו "אחים" אני אפנה אותך למקום מצויין, שפונה באופן ייחודי ל"אחים" (כושים) כמונו." וכך הגעתי ל"חווה של לאנס", מצויד בהמלצה של הנהג."

"שמע דייויד, אמנם המקום לא זול, אבל הוא שווה כל דולר. הבחורות בחווה אטרקטיביות מאוד, חלקן אפילו יפהפיות. אבל הרשה לי לומר לך דייויד, מעולם לא ראיתי שם מישהי יפה וסקסית כמו גילי אשתך".

דייויד התחיל להתעצבן. לרגע הוא חשב שארל הזקן רוצה לזיין את אשתו, אבל זה לא מה שדייויד התכוון והוא הסביר במהירות.

"אל תיעלב, אבל אני יודע שבחורה יפה כמו גילי יכולה בקלות להרוויח עשרת אלפים דולר אם היא תעבוד שם במשך שלושה שבועות. אם אתה רוצה, אני יכול לתת לך את מספר הטלפון, אתה יכול להתקשר בעצמך ולראות אם הם מחפשים לגייס "עובדות". אני יודע שזה נשמע קיצוני מאוד, אבל על פניו אין פתרון קל יותר לבעיה שלכם".

דייויד ההמום לא האמין למשמע אוזניו. ידידו הוותיק ארל מציע לו במילים פשוטות שגילי – אשת נעוריו, כלתו הנאמנה, תהפוך להיות זונה מן המניין. שאשתו תפשק את רגליה ותציע את גופה לכל כושי חרמן בנבאדה. הוא לא ידע איך לדחות את הרעיון המופרך בצורה מנומסת.

"ארל, אני יודע שאתה מנסה סך הכול לעזור לנו אבל זה פשוט לא מציאותי", ניסה דייויד לענות בקול רגוע. "אתה מכיר את גילי, היא באה מבית מסורתי, אין שום סיכוי שאשתי הביישנית תסכים לזה", אמר דייויד בקול ששידר בצורה מאוד ברורה את מורת רוחו מהרעיון.

"תשמע לי, אתה חייב לפחות לדבר עם גילי על זה. אם היא אוהבת וקשורה לבית אפילו חצי ממה שאתה טוען, אני לא רואה שום דרך אחרת בשבילכם להציל אותו. יש לך רעיון טוב יותר?!", אמר ארל. לפני שדייויד הספיק לענות ארל הוסיף, "אולי תיקח בכל זאת את המספר של "החווה של לאנס" שיהיה לך למקרה ותשנה את דעתך?"

"לא, לא, תודה בכל מקרה. אני איכשהו אמצא דרך אחרת לצאת מהתסבוכת הזאת". אמר דייויד בקול מדוכדך ועצבני.
"איך שתרצה. אבל אם הייתי בנעליים שלך, הייתי חושב על זה קצת יותר ברצינות. תודיע לי אם תשנה את דעתך", סיכם ארל בחשש מה לנוכח תגובתו העצבנית של ידידו. הוא רק רצה לעזור.

כשדייויד צעד הביתה הוא חשב על מה שארל הציע. הוא ידע שיש סיכוי אפסי שגילי תסכים לזה, אם כי הוא מצא את עצמו מתגרה בצורה מוזרה מהמחשבה על אשתו "עובדת" בחווה. כשהוא הגיע הביתה, גילי כבר הייתה אחרי ההשכבה של הילדים ועסקה בניקיון המטבח.

"היי מותק," היא אמרה בעליזות, למרות שהוא ידע שלא הייתה לה כל סיבה לשמוח. "אז מה ארל מספר?"
"אה, התייעצתי איתו קצת על הבעיות שלנו וכל עניין העיקול הזה", אמר דייויד בקלילות.
"יש לו אולי איזה רעיון שיכול להציל אותנו?" שאלה גילי.
"לגבי רעיון כזה אני לא בטוח כל כך, אבל מה שבטוח ששמעתי הרבה דברים על השכן שלנו, שלא ידעתי לפני כן." אמר דייויד בחיוך מעורר עניין.
"מה שמעת?" היא שאלה בסקרנות.
"הזקן האשמאי הזה הולך לבית זונות כל פעם שהוא נוסע ללאס וגאס", אמר דייויד בחיוך טיפשי.
"ארל? אתה צוחק! חשבתי שבחורים בגילו מאבדים את העניין שלהם במין", אמרה גילי בתדהמה.
"כנראה שלא. הוא הולך לבית זונות מאוד מסוים בנבאדה, לפחות כמה פעמים בכל נסיעה. לדבריו, הבנות שם מאוד יפות". דייויד לא התכוון להוסיף, אבל מסיבה כלשהי נפלט לו, "אבל ארל אמר שאף אחת מהן לא יפה וסקסית כמוך".
"הוא אמר את זה? מעניין למה הוא ציין את זה", הסמיקה גילי למחשבה שארל הזקן רואה אותה כך.
"אני אגיד לך בדיוק למה. הוא הציע שאת תבלי שם את שלושת השבועות הבאים – זאת אומרת "תעבדי" שם, כדי לכסות את תשלומי המשכנתא והחובות שלנו." ענה לה דייויד בצורה ישירה מאוד.

"מה?! איזה אידיוט חוצפן. אני לא מאמינה שהוא באמת אמר את זה. או שאולי הוא נהיה סנילי או משהו. מה הוא חושב לעצמו?! חוץ מזה, אני ממש לא מאמינה שאישה כלשהיא יכולה להרוויח כל כך הרבה כסף בעבודה – אפילו כזאת, בשלושה שבועות בלבד." אמרה גילי בעצבים.

"לא, הוא דווקא אמר את זה בצורה הכי קרה ומחושבת שיש. הוא באמת מאמין שזו הדרך הטובה ביותר, אולי הדרך היחידה לדבריו – להציל את הבית. לא היה לו שום ספק לגבי היכולת שלך, להרוויח את הסכום הזה בשלושה שבועות", אמר דייויד בפסקנות והביט באשתו ההמומה.

אף אחד מהם לא דיבר יותר מדי לפני שנכנסו למיטה לישון. בפועל, הם ישנו מעט מאוד באותו לילה ארוך. בעודם שוכבים איש לצד רעותו, סקרו, במה שהיה נראה כמו הפעם המאה, את החלופות שלהם.

לאחר מכן, הם השתעשעו שעה קלה במשחק הטיפשי "מה אם" שאנשים נטו לשחק כשהם בצרה. "אם רק לא היינו קונים את זה, נוסעים לטיול ההוא, עושים כך וכך, יכולנו לעמוד בתשלומי המשכנתא שלנו". לבסוף, הם הכירו בכך שהם לא הולכים לזכות בלוטו, לבטל בצורה ניסית את טעויות העבר, או לקבל הלוואה מאיזה מקור עלום שהם עוד לא גילו. השאלה היחידה שנשאלה הייתה: כמה באמת הם רוצים לשמור על הבית ומה הם מוכנים לעשות עבור זה.

זה היה בערך בשלוש לפנות בוקר כשגילי סיכמה בקול עגום, "אני מניחה שהצעתו של ארל, שנשמעה ממש טיפשית כשסיפרת לי עליה לראשונה, לא נראית כל כך מגוחכת עכשיו, נכון?!. אין לנו שום מוצא אחר ובאופן כללי אם אנחנו נצטרך לעשות משהו נואש כזה, אז לעשות את זה כאן זה יהיה רעיון רע מאוד…

אין לנו מושג ירוק איך ללכת על זה כאן ויש סיכוי גדול שמישהו שאנחנו מכירים יזהה אותי. עם המזל הנוכחי שלנו, אני איעצר על ידי המשטרה או אידבק באיזו מחלת מין נוראה. אני מבינה שזה חוקי בנבאדה, אז אולי כדאי שנשקול את הרעיון הזה לעומק לפני שאנחנו שוללים. מה אתה חושב יקירי?"

כדי להעריך נכונה את המילים האלו, אתם צריכים לקבל קצת רקע על גילי ודייויד. גילי הייתה החברה של דייויד משנת הלימודים האחרונה שלו בתיכון בכפר סבא, לפני שתיים עשרה שנה. כשהוא ראה אותה אז לראשונה, דייויד חשב שהיא הבחורה היפה ביותר שהוא ראה מעודו. אחרי שתיים עשרה שנה הוא עדיין חשב כך.

גילי הייתה צעירה מדייויד בשנתיים והייתה ללא ניסיון מיני כלל כשהם התחילו לצאת. אף על פי שהם התנסו ובדקו גבולות, דייויד היה הגבר היחידי איתו היה לה מגע מיני כלשהוא. כשדייויד ראה את גילי עירומה בפעם הראשונה הוא הביט בה בפה פעור. היא היתה יפהפייה חושנית אמיתית. עיני חתול ירוקות, גוף מושלם עם "מותני צרעה" וחזה ענק בצורה יוצאת דופן שלמרות גודלו עמד זקוף בצורה מושלמת כאילו מתגרה בכוח המשיכה. כשדייויד אחז לראשונה בשדיה הענקיים בסקרנות וטמן את ראשו ביניהם הוא חשב שהוא  נמצא בגן עדן.

דיוויד אהב שגילי רוכבת עליו ומנדנדת במכוון את הציצים שלה בפראות מול פניו, מרפרפת עם פטמותיה על שפתיו ומשחקת בו בעודו מנסה ומצליח לפעמים לינוק ולמצוץ אותם בתאווה שלא ידעה שובעה.

גילי הפכה להיות מאהבת מדהימה ככל שהשנים חלפו. היכולות, התיאבון והכישורים המיניים שלה היו מדהימים. החברים הקרובים של דייויד שראו את אשתו היפהפיה חשבו בקנאה שהוא הגבר בר המזל ביותר בעולם, כנראה במידה מרובה של צדק. הם התחתנו שנתיים אחרי הצבא. היא עזרה לממן את לימודי התואר שלו בעבודות מלצרות מזדמנות. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. הם עקרו לארצות הברית בעקבות הצעת עבודה מחבר נעורים של דייויד.

בהתחלה ההצלחה האירה להם פנים. בעקבותיה, כמו משפחות צעירות רבות, הם לקחו אין ספור הלוואות כדי לקנות מכוניות, מערכות סטריאו, רהיטים, ובסופו של דבר את הבית צמוד הקרקע הקטן שלהם ברחוב שקט ללא מוצא בפרברי פורטלנד. עד שההצלחה הפנתה להם עורף והם נשארו עם כל ההלוואות וההתחייבויות, ללא צל של מושג איך להתמודד עימן.

לדייויד היתה פנטזיה במשך שנים על גילי אשתו – שוכבת עם גברים אחרים. הוא ידע אמנם שזו פנטזיה לא נדירה ויש גברים נוספים שחולקים את אותה הפנטזיה איתו, אבל הוא לא יכול היה להסביר את המניעים והסיבות הפסיכולוגיות לפנטזיה זו. ההסבר השטחי שהוא אולי מצא, שהוא לא יכול היה לדמיין את עצמו נשוי למישהי שלא הייתה אטרקטיבית ונחשקת, לא רק בעיניו. הוא השתוקק לראות גברים אחרים חושקים ומתאווים לאשתו. זה היה בעיניו אישור למיניותה ויופייה של אשתו. גם כשגברים אחרים פזלו לעבר המחשוף שלה או לעבר ישבנה, הוא הרגיש שהוא יותר מוחמא מאשר מקנא.

גילי ידעה על הפנטזיה המלוכלכת הזו והתייחסה אליה בסלחנות. לפעמים, בעודם שוכבים אפילו עודדה אותה ולחשה באוזניו סיפורי זימה איך היא השתגלה עם הבוס שלו, נדפקה על ידי הדוור ומצצה באיזו סמטה אפילה לכל מי שהם ראו במקרה מעיף מבט מעריך בגילי.

עם זאת, לפנטז על דברים כששכבו, היה דבר אחד, לממש בפועל זה דבר שהם מעולם לא שקלו באמת לעשות.

דייויד בשומעו את אשתו מציעה את הבלתי יאומן, שכדאי להם לשקול את הרעיון שהיא תעבוד בתור זונה – לא היה יכול לשלוט בעצמו. הוא התחיל לדמיין את הבלתי נתפש עד אותו ערב, מצייר בעיני רוחו בתמונות מאוד מפורטות את גילי אשתו עובדת בתור זונה בחווה. הוא דמיין את אשתו עירומה על ארבע בחדר אפלולי, נבעלת בגסות על ידי לקוח כושי שרוכב עליה להנאתו. עוד המשיך וצייר בדמינו המפותח, תור ארוך של כושים חסרי פנים משתרך מחוץ לדלת בהמתנה לתורם.

התמונות הגסות בדמיונו גרמו לנשימתו להיעצר ולאיברו להזדקף. גילי שהכירה אותו מספיק טוב, הבינה בדיוק על מה הוא חושב בעודו נאנח. היא הושיטה את ידה וליטפה את מפשעתו, גורמת לאיברו הכלוא להזדקף עוד יותר. היא הביטה בעיניו בחיוך זימתי – יודע כל, הכניסה את ידה לתוך מכנסי הפיג'מה שלו, מאתרת את איברו הקשה ולופתת אותו בעדינות. דייויד פלט נשיפת הנאה כשהוא הרגיש את ידה נעה מעלה ומטה במורד איברו חובקת ומלטפת אותו ואז מסיימת בסחיטה עדינה לשק האשכים שלו. היא הזדקפה ממקומה ונעה עם פיה לכיוון חלציו, הפשילה את מכנסי הפיג'מה שלו ואת התחתונים גורמת לאיברו הכואב מרוב לחץ להשתחרר כמו קפיץ. הפה החם והרטוב שלה לכד את ראש הזין הזקוף שלו והיא הכניסה אט אט את כולו לתוך פיה, עולה ויורדת, בעודה משמיעה קולות מציצה ויניקה מענגים.

היא נעה מעליו בעודה מוצצת ומלקקת בשקיקה את איברו, עד שהכוס הצר והענוג שלה היה בדיוק מעל פיו. הוא הושיט את לשונו והתחיל ללקק את המרקם הוורוד של הכוס של גילי מוצץ ומלקק את הדגדגן ואת שפתי הפות העבים שלה. הם עינגו כך אחד את השניה דקות ארוכות.

כאשר היא לא יכולה הייתה לחכות יותר, טיפסה עליו, פשטה את כותנתה, חושפת לעיניו הרעבות את שדיה הגדולים ובידה הובילה את הזין שלו לתוך הכוס הקטן שלה. גילי ירדה על איברו לאט לאט עד שהוא מילא אותה לגמרי. היא התחילה לרכב עליו בעוד היא מכווצת את שריריה וחולבת את הזין שלו עם שרירי הנרתיק המאומנים שלה. היא רכנה קדימה והושיטה לכיוון פיו את שדיה המגרים. דייויד לא בזבז רגע, הושיט את ידיו ובעודו חופן את הציצים הגדולים שלה התחיל לינוק ולמצוץ את פטמותיה בתאווה.

"תזיין אותי דייויד, תזיין את אשתך הזונה. תדמיין אותי רוכבת ככה על איזה כושי בר מזל כשהוא משחק להנאתו בשדיים הגדולים שלי כשהזין השחור הגדול שלו דופק וממלא לי את הכוס… אתה אוהב את זה? אתה רוצה שאני אפשק את הרגליים לכל דורש?! אה, אתה רוצה שירכבו עלי בדוגי עשרות לקוחות ביום, שיבעלו ויקחו אותי כמו זונה?!"

דייויד, נאנק בהנאה למשמע המילים הגסות של אשתו התחיל להתנשם ולחש לה בקול עצור, "אההה, אני לא יכול להחזיק מעמד גילי אני הולך לגמור לך בכוס…" גילי התחילה להוריד את האגן שלה חזק יותר ויותר על איברו של דייויד בעודה ממשיכה ללחוש לו באוזן, "תזיין את אשתך הזונה, תגמור לי בכוס…אני רוצה את הזרע שלך עמוק בתוכי, דייויד אני גומרת, אההההה".

דייויד, שלא היה יכול להחזיק יותר מעמד אחז במותניה, נעץ את עצמו כלפי מעלה אל תוך איברה שירד אליו בתיאום מושלם ושפך את מטען זרעו עמוק בתוך אשתו.

הפעם האורגזמה המשותפת שלהם הייתה אפילו יותר אינטנסיבית מבדרך כלל, הם שכבו חבוקים ומתנשפים אחד ליד השניה.

אחרי כעשר דקות של שתיקה מהורהרת, בביישנות מה שעמדה בסתירה לפרסונה הזימתית שהיא שיחקה רק מספר דקות קודם, היא קירבה את שפתיה לאוזנו. "אתה יכול לחשוב על דרך אחרת בה אנחנו יכולים להרוויח עשרת אלפים דולר בשלושה שבועות בלבד?", לחשה לו.

"ובכן אני מניח שתמיד אפשר לשדוד בנק," היה הניסיון של דייויד להקליל את העניין בקצת הומור. לאחר מכן, הניד בראשו. "אבל ברצינות?!, לצערי לא. ככל שאני הופך בראשי, אני לא יכול לחשוב על שום דרך אחרת."

"אוקיי, אז כמו שאתה אומר גם אני לא רואה שיש לנו ברירה". גילי התחילה להצדיק לעצמה רציונאלית, מה שנראה היה שכבר הוחלט עבורם – על ידי ציון חלק מהסיבות: "אחרי הכל, זה רחוק מכאן וזה חוקי פחות או יותר. ארל אומר שהמקום נקי, הוא ממליץ עליו. אני מניחה שאנחנו יכולים לסמוך על ארל. זה לא כאילו שאני בתולה או משהו. כמה גרוע זה יכול להיות לעשות את זה במשך שלושה שבועות?".

"האם את חושבת שאת באמת יכולה… אני מתכוון…?"
"אם אני יכולה "לעשות אהבה" עם גבר זר, הרבה גברים, זה מה שהתכוונת לשאול?"

"לא "לעשות אהבה" גילי", קטע אותה דייויד. "את יכולה לעשות אהבה רק עם מישהו שאת אוהבת. את חושבת שבאמת תוכלי להביא את עצמך לתת להמון גברים, ולא סתם גברים, גברים כושים  – לרכב עלייך ולזיין אותך תמורת כסף? את חושבת שתוכלי לעשות לאדם זר מה שעשית כרגע איתי. את חושבת שתוכלי לקבל זין של גבר זר לתוך הכוס שלך כשאני הגבר היחיד שהיית איתו מעולם? זו השאלה", הטיח דייויד בבוטות מסויימת.

"ובכן, למרות שזו הייתה הפנטזיה שלך במשך שנים ושיתפת אותי לא פעם במחשבות המלוכלכות שלך, עד עכשיו הייתי בטוחה שאני לא אהיה מסוגלת. נשבעתי להיות נאמנה לך, לדבוק רק בך. אני לוקחת את הנישואין שלנו ברצינות רבה. להיות אינטימית עם גבר זר, לא היה נראה לי אפשרי בכלל. אבל עכשיו שאנחנו נאלצים לשקול את זה בעל כורחנו, אני חושבת שאני אהיה מסוגלת לעשות את זה", השיבה גילי בעוז, מנסה להשתיק בכך את חוסר הביטחון והאימה שחשה בליבה.

"דייויד, מה איתך? אני מתכוונת לגבי הפנטזיה שלך שאני אשכב עם גבר אחר, אפילו אם היינו זורמים עם זה ומממשים אותה, זה עדיין רחוק כרחוק מזרח ומערב מהרעיון הזה. אתה חושב שתוכל להתמודד עם זה שגברים אחרים, המון גברים, משלמים כדי לזיין אותי?"

היא צדקה. דייויד פינטז אולי שהיא אוספת איזה בחור בבר, מבלה איתו את הלילה. אחרי זה מספרת לו על זה או אולי אם יתמזל מזלו נותנת לו לצפות – וגם זו היתה רק פנטזיה, שהוא לא חשב בשום אופן לממש.

בחלומות הרטובים ביותר שלו הוא לא חשב עליה נדפקת על ידי תהלוכה של כושים זרים בבית זונות תמורת כסף כמו זונה. אבל עכשיו כשהוא חשב על זה, זה קצת גירה אותו. "תראי גילי, לכתחילה לא הייתי חולם לממש פנטזיה כזו. אני מכבד אותך ולא הייתי מבקש ממך להיות זונה בשביל לנסות לממש פנטזיה כזאת או אחרת. אבל עכשיו שאנחנו במצב הזה ואנחנו מוכרחים לעשות את זה, אני חושב שאני אצליח להתמודד עם זה. זה אמנם מחריד אותי מה שאת תאלצי לעשות, אבל גם קצת מדליק אותי", אמר דייויד בגילוי לב.

"יודעת מה? אני מניח שבכל מקרה כדאי לקחת את מספר הטלפון מארל, או אולי עדיף שהוא יתקשר, הוא הרי מכיר אותם. לא יזיק לקבל מידע נוסף לפני שנחליט", הוסיף דייויד.

"בעוד אתה וארל מבררים אם זה בכלל רלוונטי, אל תשכח שצריך למצוא גם סידור לילדים ולנסות למצוא תירוץ לנסיעה החפוזה ולשהייה מחוץ לבית למשך זמן כה רב. כרגע אין לי רעיון", השיבה גילי.

לא היה דבר שהם יכלו לעשות בשעה 4:00 לפנות בוקר, גילי כיבתה את המנורה שעל שידת הלילה שלה, משכה את השמיכה עד צווארה והתכרבלה קרוב אל דייויד ככל האפשר. שניהם נרדמו למשך שעתיים או שלוש, אבל אם שנתה של גילי הייתה כמו של דייויד, כנראה היא לא הביאה לה תועלת יותר מדי. המחשבות שלו נעו מפחד מסויט, כשהוא חשב על מצבם הכספי, לעוררות ארוטית כשהוא חשב על הרעיון שעל הפרק.

דייויד ידע שארל היה משכים קום, כי הוא נהג לעיתים לשתות איתו קפה בשעה 7:30 בבוקר. ואכן, הניחוח של הקפה הטרי שהגיע לאפו בעודו קרב אל ביתו של ארל, אישר כי הוא אכן התעורר.

"גילי ואני שקלנו את הרעיון שלך." פתח דייויד. "אה, באמת… ו?" שאל ארל בעודו מוזג לדייויד כוס קפה מהביל.
"אני מניח שאנחנו רוצים לבדוק את זה. אתה יודע, לראות אם זה בכלל אפשרי ולקבל קצת פרטים נוספים"
"רק שניה, אני אתן לך את המספר," הציע ארל.
"חשבתי, אממ, שאולי תוכל אתה להתקשר עבורנו", ביקש דייויד ותחינה בקולו.

ארל לא היסס ואמר: "בטח, אני אשמח לעשות את זה. בדרך כלל התקשרתי כלקוח כדי לראות אם אחת הבנות האהובות עלי נמצאת, אבל, ברור שאני אשמח לעזור". בעל פה הוא הקליד כמה מספרים בטלפון הקווי שעל קיר המטבח, הצמיד את השפופרת לאוזנו, חייך אל דייויד חיוך מעודד והמתין לתשובה.

"הלו, היי זה ארל… היי לאנס, אני לקוח שלכם כבר כמה שנים… לא, זה לא מה שאני רוצה…לא, רק תהיתי אם אתם מחפשים עובדות…אה?!… לא, היא דווקא לבנה אין בעיה, שכנה שלי מעבר לרחוב… מאוד יפה… כן, היא נשואה… בעלה?!, הוא ממש כאן לידי…… בסדר". הוא רוצה לדבר איתך, קוראים לו לאנס, הוא המנהל" אמר ארל, בעודו מכסה את השפופרת בידו.

דייויד לקח את השפופרת בידו ואמר בקול גבוה וצרוד מעט, "היי כאן דייויד".

"שלום, אני לאנס", בקע הקול מבעד לטלפון במבטא מערבי כבד של כושים. "היי, אני דייויד", אמר דייויד בולע את רוקו. "היי דייויד,  הבנתי שארל שיתף אותך קצת במה שאני עושה", אמר לאנס והוסיף "אנחנו תמיד נשמח לעוד כוס לבן וטרי כדי לענות על הביקוש של ה"אחים". אני מעסיק רק בנות לבנות, זה מדליק את הכושונים. בדרך כלל אני מחפש בחורות מקומיות, אבל זה יכול להתאים לאשתך אם אתה מעוניין.  אשתך עשתה משהו כזה בעבר?

"לא, זה משהו שדיברנו עליו לראשונה אתמול בלילה.", ענה דייויד, נדהם מעט למשמע הבוטות שבדבריו.
"נשמע כאילו אתם זקוקים לעשות הרבה כסף במהירות…", הפטיר לאנס.
"אין לך מושג כמה אתה צודק, אנחנו די נואשים", ענה דייויד בלי לחשוב.
"הגעתם למקום הנכון, תן לי לשאול אותך כמה שאלות, בסדר?"
"בטח, לך על זה."

"בוא נתחיל בזה שתאמר לי את שמה ושמך הפרטיים וכמה פרטי רקע, אני אפתח לה תיק. אני צריך לדעת את המוצא, הגיל, המראה והמידות שלה, בסדר?"

"ובכן, קוראים לי דייויד. לאשתי קוראים גילי, אנחנו מהגרים יהודים מישראל. גילי בת 28. יש לנו שלושה ילדים. לגילי יש שיער שחור ארוך ועיניים ירוקות זהבהבות והגובה שלה 1.74. אני חושב שהיא שוקלת כ 60, אולי 62 קילו. יש לה שדיים ממש גדולים ויפים אני חושב שמידת החזייה שלה היא  36F. יש לה מותניים צרות וישבן גדול ויפהפה אבל אני לא יודע את המידות המדוייקות, מצטער". דייויד פתאום תפס שהוא מתאר ו"משווק" את אשתו לגבר זר ועוד מוסיף שיש לה שדיים גדולים ותחת יפהפה, הוא הרגיש מאוד לא נעים עם הסיטואציה הביזארית.

"אוקיי, היא נשמעת כוסית אמיתית, מתאים לי מאוד. לפני שנמשיך תרשה לי לספר לכם קצת עלינו מה שאולי חברך ארל לא הזכיר. אנחנו ממוקמים במדבר נבדה במרחק נסיעה של כחצי שעה מלאס וגאס. אני ממש במקרה, בדיוק מחפש בנות חדשות עכשיו. אנחנו קצת במצוקה של בחורות כרגע. יש שני כנסים גדולים בווגאס שמתוכננים לשבועות הקרובים, מה שיביא המון אנשים ללאס ווגאס והמון כושים לחווה שלי. אני אוהב שיש חמש עשרה עד עשרים נשים שעובדות בכל רגע נתון. רוב הזונות שלי עובדות שבועיים או שלושה ואז הן לוקחות הפסקה לשבוע שבועיים וחוזרות הביתה לחבר או לבעל ולילדים.

"מה אתה אומר, עובדות אצלך גם נשים נשואות?" שאל דייויד בעניין למשמע הנתון המסקרן.

"ובכן כן, למעשה רוב הבחורות אצלי נשואות. "יש לי עכשיו זונה צעירה שהיא שבועיים אחרי החתונה. היא עובדת כאן כבר שבוע כדי לממן את ירח הדבש שלה ושל בעלה".

"בעלה יודע על זה?" שאל דייויד בהשתוממות.

"בהחלט גבר. הם גרים לא רחוק, הוא זה שהביא אותה לפה מלכתחילה ועשה את כל הסידורים. אני חושב שהוא מת על זה שאשתו הטריה מפשקת רגליים ומקבלת זין מכושים עם זין גדול. הכושים מצידם מתים על הכלה הטריה, יש לה ביקוש לא נורמלי.

יש לי עוד זונה יפהפייה, נשואה עם שני ילדים. שהיא מורה בבית ספר ועובדת רק בסופי שבוע בתור השלמת הכנסה. ה"אחים" מחכים לה בחוסר סבלנות כל השבוע. כל סופ"ש כשהיא מגיעה יש תור של עשרות כושים להוטים לקחת עליה סיבוב. למעשה, כרגע לכל אחת מהזונות שעובדות אצלי, יש בעל שיושב בבית וממתין לה שתסיים לשרת את כל האחים הנלהבים עם הכוס שלה. אני חושב שהבעלים האלה מתים על זה".

"אוקיי…" אמר דיוייד, מחורמן במקצת למשמע הסיפורים של לאנס, "יש עוד משהו שאתה רוצה לדעת ממני?"
"ובכן, יש באמת שתי שאלות פרקטיות אחרות שאני חייב לשאול. מתי המחזור שלה הסתיים ובאיזה סוג של אמצעי מניעה אתם משתמשים?

"היא סיימה מחזור לפני כמה ימים, המחזור שלה סדיר. אנחנו משתמשים בקונדומים ב"ימים הבעייתים". למה אתה שואל?"
"ובכן, אולי ארל לא אמר לך אבל הייחודיות של החווה שלנו היא שאנחנו מספקים גם בחורות איתן הלקוחות לא חייבים להשתמש בקונדום…"
"מה פירוש?" שאל דייויד המבולבל בחרדה, "מה עם אמצעי מניעה, מה עם מחלות, איזה מין דבר זה". שאל דייויד בתימהון.

"שמע דייויד, המקום שלי מפורסם ופופולרי בין האחים בגלל סיבה אחת ויחידה. אני מאפשר ללקוחות הכושים שמגיעים אלי, לזיין בלי קונדום את הכוס של הזונות הלבנות שלי ולירות את זרעם בתוכו. יש איזה ענין נקמני פסיכולוגי כנראה של כושים בלהרביע זונות לבנות. אין כמו למלא אישה לבנה נשואה בזרע כושי כדי להבהיר ולהדגיש את שינויי המעמדות, שעכשיו אישה לבנה ששייכת לגבר לבן עומדת לשירותם והיא כלי לזרעם ולסיפוק צרכיהם.

לגבי מחלות אתה לא צריך לדאוג, כל אחד מה"אחים" שמגיע לפה באופן קבוע צריך להציג בדיקת דם ששוללת מחלות מין. הבדיקה צריכה להיות עדכנית לשבועיים האחרונים. מי שלא מביא בדיקה כזאת נאלץ לזיין עם קונדום, ללא יוצא מן הכלל. רוב הכושים שמחים לבוא עם בדיקה, גם החבר הוותיק שלך ארל. לגבי אמצעי מניעה מהיריון, זה האחריות של הזונה, לא שלנו ולכן אני מודיע לך מראש.

דייויד עדיין מעכל את הדברים הוסיף ושאל, "זה תנאי חובה לקבלה? אם נתעקש על קונדומים לא תקבל אותה לעבודה אצלך?!".

לאנס ענה, "ובכן, יש בחורות שמתעקשות על זיון רק עם קונדום, אני זורם עם הבחורה. אבל רק שתדע שהתעריף לזיון עם קונדום הוא נמוך מזיון ללא קונדום, כמו כן הביקוש לזונות "שמרניות" הוא נמוך יותר. יש הרבה בתי זונות פה באיזור שמציעים זיון "מוגן", הכושים אוהבים לבוא דווקא אלי בגלל השירות הייחודי הזה שאני מספק, והם מוכנים לשלם הרבה תמורתו."

"אני בטוח שבהזדמנות זו תשמח לשמוע על ההכנסה הפוטנציאלית. ובכן, זה די תלוי ביכולת ובהספק של הגברת שלך. העמלה שלנו היא חמישים אחוז, הזונה מקבלת את החמישים אחוז הנותרים ויש גם טיפים מאוד יפים. רוב הבחורות אצלנו עושות 4,500 $ ויותר בשבוע נטו. יש כאלו שמצליחות גם להגיע ל 7,000 $" ויותר, זה כמעט כפול ממה שאשתך תקבל בכל מקום אחר!"

"הסכומים האלה הם אה…לזיון עם קונדום, או בלי?", שאל דייויד.
"זה לזיון בלי קונדום, עם קונדום הסכומים קטנים יותר וגם הביקוש נמוך כמו שאמרתי לך קודם", ענה לאנס.
"אז רגע", שאל דייויד. "בהנחה ואנחנו מעוניינים, מבחינתך אשתי התקבלה? תיאורתית היא יכולה לבוא נניח מחר ופשוט להתחיל לעבוד?"

לאנס צחק "לא, לא, לא ידידי. יש לי אחריות כלפי הלקוחות שלי. אני לא יכול פשוט לקבל זונות לעבודה על סמך מילה של הבעל – זה לא מקצועי. אני מתכוון, אתה בעצמך אומר שהיא לא מנוסה וזאת הפעם הראשונה שלה. לא, לא, אתם תבואו לכאן ביחד בימים הקרובים. נראה את שניכם, נשב, נשוחח. אחרי זה אתה תשב בצד ואני "אתרשם" מאשתך המתוקה באופן בלתי תלוי. אתה יודע, אני צריך לבדוק אותה כשהיא מגיעה לפה, לתת לה "נסיעת מבחן" קצרה או לומר את זה בצורה יותר ברורה לרכב עליה – לזיין אותה ולראות את הביצועים שלה. אחרי ההתרשמות הראשונית אני אגיד לך מיד אם יש לאן להתקדם. חוץ מזה אחרי הכל, בתור הסרסור לעתיד יש לי את הפריבילגיה לחנוך ולזיין את הזונות שלי בכל עת. יש לך בעיה עם זה?"

דייויד בולע את רוקו למשמע התיאורים הפלסטיים, ענה: "ובכן זה נשמע הגיוני וסביר, יש לך מחוייבות ללקוחות וגם זכות מסויימת על הבחורות שלך. אני יכול להבין את זה", אמר דייויד. "אני בטוח שאתה תהיה מאוד מרוצה מגילי", הוסיף והתחרט מיד.

"יופי, מצויין", ענה לאנס. "אם הכל יסתדר איתה והיא תעמוד בתנאי הסף הנוקשים של החווה, היא תוכל להתחיל לעבוד מיד. אם היא חצי יפהפייה כמו שאתה טוען – ה"אחים" ישתגעו עליה. אתה הולך לעשות על הכוס של אשתך הרבה כסף ידידי.

דייויד מלמל שהוא יהיה איתו בקשר וניתק את השפופרת. הוא נשא את עיניו אל ארל הנבוך, שהנהן בראשו ואמר לו. "דייויד, זו החלטה לא פשוטה. עכשיו שיש לך את כל הנתונים, שב עם גילי ותגיעו להחלטה מה בדעתכם לעשות". דייויד הודה לו ועזב את ביתו של ארל לכיוון ביתו.

דייויד הגיע הביתה והתיישב מהורהר מול אשתו. "נו, מה העלית בחכתך?" שאלה גילי במתח. "ובכן, אני לא בטוח שהעבודה הזאת בשבילנו גילי", ענה דייויד בקול עגום.

"למה לא, מה קרה" תמהה גילי בחרדה, "הם לא מוכנים לקבל אותי, משהו לא בסדר בי"

"לא, להיפך" ענה דייויד. "אני אסביר לך, החווה הזאת זו חווה שפונה לכושים בצורה ייעודית, כמו שכבר סיפרתי לך אתמול. אחד המאפיינים הייחודים שמושכים אותם לשם הוא היכולת לא להשתמש באמצעי מניעה- קונדומים ולכן הם משלמים כל כך הרבה כסף באופן יחסי."

"מה פירוש?", קטעה אותו גילי. "איזה מין מקום זה שמאפשר לזרים לקיים יחסים עם בנות בלי אמצעי מניעה?! מה עם מחלות, הריון…"

"ובכן, הלקוחות שם הם כידוע כושים. מסתבר שהפנטזיה שלהם זה למלא את הכוס של נשים לבנות נשואות בזרע שלהם. משהו לגבי אפליה מתקנת, מטען היסטורי פסיכולוגי של להתנקם באדם הלבן ולהרביע את אשתו ועוד בילבולי ביצים כאלה. הלקוחות שרוצים לקיים יחסים בלי קונדום עוברים בדיקה אחת לשבועיים, על מנת להנות מהפריבילגיה. לגבי מניעת הריון, זה אחריות של הבנות עצמן והמקום לא מתערב. הרעיון שאין ספור כושים יגמרו בתוך הכוס שלך וימלאו אותך בזרע שלהם מאוד לא מוצא חן בעיני. בלי שום קשר, את לא על אמצעי מניעה, ולא נוכל להתחיל בכדורים עד המחזור הבא שלך כך שהרעיון יורד מהפרק." אמר דייויד בפסקנות.

"אה, וזה שאשתך היקרה תהיה זונה, תשרת ותספק את הכושים האלה – זה מוצא חן בעיניך?! הרי ברור לשנינו שזה לא יהיה "קוצי מוצי". הם הרי ידפקו ויזיינו אותי בכל תנוחה אפשרית ובכל חור אפשרי ואני מניחה שלא בעדינות יתירה. אז לעשות את הצעד הנוסף של לתת להם למלא לי את הכוס בזרע שאני מניחה שאתה מבין שהוא מרתיע רגשית ופסיכולוגית בעיקרו – זה מה שישבור אותנו?!" שאלה גילי בכעס. היא הביטה בדייויד השבור והוסיפה ברכות ובנימה פרקטית יותר, "יש אופציה אחרת?! המקום הזה להבנתי משלם הכי הרבה והוא האופציה היחידה כרגע להרוויח את הסכום שאנחנו צריכים בזמן הקצר שיש לנו, יש בכלל אפשרות לעבוד שם ועדיין להתעקש על קונדומים?".

דייויד הנהן בראשו ואישר שיש אפשרות כזאת, אבל שהיא הרבה פחות אטרקטיבית ושלא בטוח שהם יצליחו לגייס דרכה את הסכום שהם רצו. הוא פירט באוזניה את התעריפים והסכומים שכל זונה מרוויחה שם עם שימוש בקונדום ובלעדיו, כמו שהוא זכר מדבריו של לאנס.

"אז בוא נלך על "המסלול המוגן". לפי דבריך בהספק סביר ואולי גם עם טיפים אני מאמינה שנצליח לשלם את החוב שלנו בשלושה שבועות שיש לנו. אין לנו ממש ברירה אחרת." אמרה גילי. "תסתכל עלי, אני לא כוסית?! יש מישהו שלא ירצה לזיין אותי עם קונדום או בלעדיו?!" הוסיפה גילי בהומור.

דייויד חייך והסתכל על גילי אשתו רואה את הנחישות בעיניה."אין סיכוי שגבר נורמלי יוותר על סיכוי לשכב איתך, אפילו אם הוא יאלץ להשתמש בקונדום. טוב, שיכנעת אותי. נלך על זה" אמר, ושלח את ידיו לאחוז בידיה של אשתו שואב ממנה את העידוד לו היה זקוק.

הוא התנתק ממנה בנמרצות פתע ואמר,"אני אתקשר ללאנס, זה השם של המנהל שם" אמר דייויד. הוא קם ממקומו וניגש לטלפון במטבח, חייג את המספר שארל נתן לו והמתין. "היי לאנס, זה דייויד, שוחחנו קודם… כן אנחנו הולכים על זה, כן… אנחנו נזמין כרטיסים לווגאס למחר בצהריים", אמר דייויד בעודו מביט באשתו שכססה את ציפורניה בעצבנות. "תן לי את הכתובת המדויקת של המקום אנחנו נגיע".

השיחה הבאה של דייויד הייתה לסוכן הנסיעות שלו, הוא הזמין שני כרטיסי טיסה למחרת ללאס ווגאס. הטיסה אמורה היתה לנחות בשעות הצהריים בנמל התעופה "מק'קארן" שבלאס ווגאס. כמו כן, דייויד הזמין רכב מאוויס שימתין לו בנמל התעופה.

"מה עם הילדים?", שאלה גילי. "אי אפשר פשוט לקום וללכת, חייבים למצוא סידור כלשהוא".

"את צודקת, אני אתקשר לארל, אולי הוא יכול לשמור עליהם ליום יומיים עד שאת תסתדרי שם ואז אני אחזור ואקח אותם ממנו" בעודו מרים את השפופרת שוב ומתקשר לארל.

"היי ארל, מה הולך?!… כן, אתה שומע? אנחנו נוסעים מחר לווגאס למקום הזה. כן, אנחנו הולכים על זה… אה, תודה ! תגיד, יש מצב להשאיר את הילדים אצלך ליום יומיים לכל היותר?! הם מכירים אותך ואוהבים מאוד להיות אצלך. אני אחזור כמה שיותר מהר אחרי שגילי תסתדר שם ואקח אותם ממך. כן?! וואו, ארל אתה פשוט הצלה! אין לי מילים… אני חייב לך !".

דיוויד הוריד את השפופרת והביט באשתו, "זהו, הכל מסודר, אנחנו נוסעים לוגאס!"

המשך קריאה – חלק ב