משוואה

דניאלה שמעה את הצלצול ופתחה את הדלת.
"שלום. דניאלה?" בפתח עמדה שני, בחורה בת 18.
"הי, תכנסי." אמרה דניאלה תוך שהיא סוקרת אותה בחטף.
שני צעדה בבטחה פנימה אל הדירה הקטנה אך המטופחת.

בגיל 28 גילתה דניאלה את נפלאות השיעורים הפרטיים. כל חייה הייתה ספונה בין ספרים ומחברות. עולם הדייטים, הרכילויות, והחברויות בין המינים היה זר לה. גופה מעולם לא התפתח דיו כדי להיות אטרקציה מספקת ובטח לא הווה משקל כתחרות מול בנות אחרות. אי לכך פיתחה את שכלה והשקיעה את כל כולה בלימודים. כדוקטורנטית למדעי המחשב היא לא יכלה לעבוד במשרה מלאה, אך כהשלמת הכנסה לימודי מתמטיקה לתיכוניסטים היו פתרון מצוין ורווחי.

"תשתי משהו?" שאלה דניאלה
"לא תודה, הבאתי איתי בקבוק." ענתה שני.
"בואי, מכאן."

דניאלה נכנסה לחדר העבודה בדיוק יחד עם שני ואיבדה את שווי המשקל. שני תפסה אותה ביד בזריזות וייצבה אותה.
"אחלה אינסטינקטים", צחקה דניאלה והסיטה את שיערה באופן שהפתיע אותה.
"חדר חמוד", אמרה שני, מזכיר לי את החדר של האחיינית שלי עם כל הבובות.
"כן, יש לי קצת פטיש לבובות", ומיד דאגה שאולי לא תובן. "בואי, שבי כאן."

שני התיישבה על כיסא המחשב והוציאה מחברת שחורה וספר וורדרד.
"עדיין עם אספיס? איזה סיוט. אני הולכת להביא לי משהו לשתות, בואי תתארגני בינתיים".
דניאלה הביטה בגבה של שני. גם על הכסא היא הייתה בגובה שלה. גו זקוף ומותניים צרות שהחזיקו גוף נשי וסקסי.
דניאלה התקרבה והניחה יד על כתפה של שני, תוך שהיא מציצה למחברת ולספר הפתוח. משב ריח נעים נדף משיערה של שני.
"את תרגילים 1- 20 אני פותרת בקלות", אמרה, "מ21 אני לא מבינה. משהו במשוואות אף פעם לא מסתדר לי."
"אין בעיה" אמרה דניאלה. ריח השיער הוציא אותה מריכוז. היא הרגישה צורך לתפוס את השיער ולשאוף אותו. נבוכה מעצמה, התעשתה ובשעה שנסוגה הצידה לשבת הבחינה במחשוף החזה היפהפה של שני. לא נותר לה אלא להתקנא בנתוני הגוף של תלמידתה.
הן החלו לפתור תרגילים בזה אחר זה. כשדעתה של דניאלה הוסחה פעם אחר פעם מעורה הלבן של שני, מריח תחליב הרחצה שלה, מניחוחת הבגדים שלה ומגודל שדיה הרכים למראה. פעם אחר פעם גלש מבטה tל חריץ המחשוף, ירד למטה אל קימורי החזה ועלה שוב אל עיניה של שני שדומה שקלטה ושתקה.
"שנייה אני צריכה הפסקה, איפה השירותים פה?"
"בואי אני אראה לך" אמרה דניאלה.
שני פסעה אחרי דניאלה כשליבה החל פועם בהתרגשות. מעולם לא חוותה תחושות עזות כאלו כלפי אישה, קל וחומר לנערה צעירה. היא הרגישה קטנה כ"כ ליד שני, אך משהו בהתנהלות התלמידה נסך בה בטחון ושלווה.
המים היורדים העירו אותה מחלומה בהקיץ, ולפני ששמה לב כי היא נטועה מול דלת האמבטיה, ממתינה, היא נפתחה וגופה של שני היוצאת פגע בה.
"וואו, סליחה."
"לא זו אני, פשוט עופפתי לרגע."
"היי. העיניים שלי פה.
"מ-מה?" דניאלה החלה לגמגם. מרוב בלבול לא שמה לב שהיא בוהה בחזה של שני.
"עיניים? פה?!" שני הושיטה אצבע ענוגה והרימה את סנטרה של דניאלה עד שעיניהן נפגשו. חיוך רחב נסוך בפיה.
דניאלה החלה להסמיק.
"אוייש, תראי איך את מסמיקה. חמודה".
דניאלה הסמיקה ביתר שאת. היא רצתה לקבור עצמה מבושה. שני ליטפה את לחייה של דניאלה ההמומה. " זה בסדר מותק. הרבה מגיבים אליהם ככה. אומנם יותר גברים, אבל אנחנו יודעות שנשים הרי רואות הכול. אולי לא בגלוי כ"כ כמוך…" היא צחקה.
"אני… אני ממש מצטערת"
"אויש די…"
"הם פשוט כאלה…"
"גדולים?" פלטה.
"מהממים." אמרה שני מהופנטת לחלוטין תוך שהיא שוקעת בהם בדמיונה.
"היית רוצה לראות אותם דניאלה?"
דניאלה הרימה את עיניה. בגובה מטר שבעים ושבע, שני נראתה לה כאמזונה כל יכולה.
"זה בסדר, ממש לא מפריע לי, את חמודה." לחשה שני וצחקה. ובין רגע עמדה עם חזייתה מול פניה של שני.
דניאלה לטשה עיניה בשדיה של שני. הם היו ללא רבב. גדולים ועסיסיים, מלאים וחלביים. דומים לענן משייט. ניתן היו לראות את שולי פטמותיה הוורודות כהות חורגים ומבצבצים מגבולות החזייה הכחולה שלבשה.
דניאלה הקטנה, בעלת השדיים הזעירים, הנעלמים, הרגישה איך העולם נעלם תחתיה ומתמלא בשדיה של שני. מבלי לחשוב היא שלחה יד קטנה וענוגה והחלה לגעת בהם. זה היה חזק ממנה. כל חייה ראתה בנות וילדות מפותחות ממנה ושנאה אותן. כל חייה דמיינה איך זה מרגיש להיות אישה אמתית. כעת עומדת בפניה אידאת הנשיות. אין כאן שום מחשבה, שום משוואה לפתור, הצורך והיצר גברו על הכול.

שני הושיטה יד ארוכה והחלה ללטף את שיערה של דניאלה. אצבעותיה הארוכות ליטפו את פניה, את שיערה ואת עורפה כשלפתע מצאה עצמה דניאל יונקת בשקיקה את אגודלה של שני האוחזת בראשה, מקרבת אותו אליה לאט, לאט.
"בוא אלי גור קטן. בוא חמוד. אימא תטפל בך."
זרמים, זרמים החלו פושטים בגופה של דניאלה. היא הייתה שקועה כבר עמוק בתוך חלום שדיה של שני.
היא קרבה את פיה והחלה, מוצצת ויונקת את בד התחרה הכחולה של חזייתה של שני. ראשה נבלע בחריץ העמוק של שדיה.
ידיה הארוכות של שני ערסלו וגיפפו את התינוקת דניאלה. כעת הייתה כבר ללא בגדים. ערומה וחשופה בפני אלוהי הנשיות החדשה שלה.
שני אחזה בחוזקה בשיערה של דניאלה, וכוונה את ראשה סביב סביב ואל עיניה תוך שהיא סוקרת את גופה. "אוי קטנה שלי, תראי אותך, דניאל מתוק שלי." אמרה בקול מתיילד כשהיא צובטת את ניצני פטמתה של דניאלה.
גופה של דניאלה לא היה מורגל לעוצמות יצר עזות כ"כ. טיפות זיעה והתרגשות נטפו ממנה. ריחה הצעיר ונשיותה של שני שלטו בה. היא התמסרה כליל למגעה ודחפים חייתיים באו גלים גלים.

שני תמכה בזרועה בגבה של דניאלה, ובאצבעותיה אחזה בראשה תוך שהיא מאלצת את דניאלה להביט בעיניה. ידה השנייה החלה מלטפת באיטית את מפשעתה, מחככת אצבעותיה ומשפשפת מעלה ופנימה. ידה כעת הקיפה ואחזה בירך הצרה ואגודל ארוך החל מגשש באחוריה, נכנס וחודר. אצבע ארוכה מטפסת פנימה אל ערוותה ונבלעת בה. עמוק יותר ויותר.
רצף רעידות חזק אחז בה. גונחת ומתייפחת החלה דניאלה לגמור בידה של שני. ירכיה החלקות והרטובות פרפרו באוויר, תרות אחר גופה של שני. "זה נעים, כ"כ נעים ,אויי אני אוהבת.. אני אוהבת אותך." החלה לוחשת מתוך ערפול חושים. זרועותיה מחבקות את צווארה.
דניאלה הביטה בעיני שני שליטפה את פניה. היא עצמה עיניה וגופה הנערי המשוחרר נענה לדברי המאהבת שלה: "כן יפה קטנה שלי. זה נעים לך, נכון? בואי. בואי אלי בובה של אימא. השיעור הזה עלי."