ערב שישי, ואני לבד. הילדים אצל גרושתי, החברים לא ארגנו משהו, אין לי עדיין בת זוג או משהו שאפילו מזכיר זוגיות, והאמת, התאים לי ערב שקט בבית עם ג’וינט או כוסית וויסקי, וסדרת טלוויזיה מטופשת. שרקתי לכלבה שתתעורר, קשרתי אותה עם הרתמה המיוחדת, לקחתי שקית ניילון ויצאנו לטיול בערב הנעים והשקט. במדרגות מולנו טיפסה משפחה של ארבע נפשות. הגבר, בנה של השכנה שגרה מולי, אשתו, ושתי בנותיהן הקטנות.
פגשתי אותם כמה פעמים במדרגות, אך בעיקר את האישה שמגיעה כמעט כל יום לאסוף את הילדות מסבתא. משיחות הנימוס הקצרצרות שניהלנו, למדתי ששמה מישל, היא במקור מאיטליה אבל חיה פה כבר 20 שנה, נשואה לבן של השכנה כבר 10 שנים, ויש להם שתי בנות. היא אישה יפהפייה, עם גוף דקיק, חזה גדול וגבוה, ישבן בצורת אגס בשל, ורגליים שהייתי מוכן לגלח בכל עת שתרצה. היא תמיד לבשה שמלות או חצאיות שאורכן נע בין הברכיים לבין אמצע הירכיים, ורוב הפעמים שיצא לנו להיפגש היה כשהיא עולה או יורדת במדרגות ואני קומה מתחת, מקווה לקבל הצצה חטופה אל בין רגליה. הייתה לי התערבות עם הכלבה לגבי הרגלי לבישת התחתונים של מישל. ניסיתי לפלרטט איתה בצורה סמויה, לראות לאן נושבת הרוח בנישואים שלה, אבל היא תמיד הגיבה עם חיוך מסתורי שלא קידם אותי לשום מקום. כמעט כל שישי הם באו לסבתא, כך שהייתי מתזמן את הטיול עם הכלבה לשעה שהם אמורים להגיע, מנסה להסתיר את כוונותיי מבעלה. ידעתי שלא הכל בסדר שם מפני שמידי פעם הייתי שומע אותם מתווכחים או רבים דרך הקיר המשותף לדירות.
נפגשנו באמצע המדרגות. אני עם רצועת הכלבה וסיגריה, היא עם ילדה בכל יד ובעלה אוחז בסיר עטוף במגבת. חייכתי אליו בנימוס, חייכתי לשתי הבנות, ולאשה שמרתי חיוך עם קריצה סמויה. הפעם חביבותי לא התקבלה בנימוס וחיוך, וחשתי שמשהו לא בסדר בין הזוג. כשהגעתי לתחתית המדרגות, הרמתי כרגיל את ראשי בתקווה לקבל הצצה לישבנה של מישל, ולהפתעתי היא נעצרה בראש המדרגות, שחררה את בנותיה ודחקה בהן להתקדם, ואז התכופפה קדימה לסדר את סנדלה, בזמן שישבנה נחשף כולו במיוחד בשבילי. סוף סוף קיבלתי תשובה לשאלה שבערה בי כבר כמה חודשים. היא לא לבשה תחתונים! היה לי ברור שהיא עשתה זאת בכוונה, אבל אני לא אחד שמתלונן כשאשה נחשפת בפניו. במשך כל הטיול עם הכלבה שחזרתי בראשי את המפגש המעניין וניסיתי להבין מה גרם לזה והאם זה סימן לשינוי בסטטוס קוו.
חזרתי הביתה, נכנסתי לעשות מקלחת קצרה ורעננה, גלגלתי לי ג’וינט מהחומר הרפואי שהצלחתי להשיג, והתנחלתי על הספה, מוכן להתחיל את הערב הרגוע. דרך הקיר המשותף בסלון שמעתי קולות עמומים של שכניי סועדים ליבם בארוחת שישי ומקנחים בזמירות לשבת. זה לא הקטע שלי, אבל חייב לציין שהריחות של הבישולים והאווירה המיוחדת מצליחים לחדור גם את מעטה הציניות והאתאיסטיות שלי. סיימתי לעשן את הג’וינט והרגשתי את תחושות הרעב והחרמנות המוכרות מתחילות להתפתח בתוכי. מבחינת הרעב הייתי מסודר, אבל החרמנות זה נושא כאוב. מבעד לקיר שמעתי את קולותיהם מתגברים, ונשמע ששוב מתפרץ ויכוח קולני בין בני הזוג, וקולה של הסבתא שכרגיל תומך בבנה ולא בכלתה. חשבתי לקום ולבקש מהם להוריד טונים, אבל במצבי המסטול לא ידעתי אם זה ישמע כמו שאני מדמיין, אז החלטתי לחכות שיירגעו.
אחרי כמה דקות נשמעה טריקת דלת וקול של נעלי עקב מטופף בחדר המדרגות, הלוך ושוב בקומה. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה בשקט לראות אם יש משהו מעניין שמתפתח בדירה ממול. מישל התהלכה בעצבנות, סיגריה בידה והיא שואפת ממנה בקצב של קטר. היא קלטה את הדלת שלי נפתחת, ובלי לומר מילה דחפה את עצמה לדירתי וסגרה אחריה את הדלת. “תכננתי ללכת ברגל הביתה, אבל אני עצבנית. אכפת לך אם אשאר פה קצת?” היא לחשה. עמדתי מולה בהלם, עדיין תחת השפעת החומר המשובח, לובש רק את תחתוני הבוקסר הישנים שלי, ומנסה להזיז את מבטי ממחשופה הנדיב ולהקשיב לה. היא הרימה את ראשה למעלה, אפה מרחרח כמו כלב צייד שגילה את ריח טרפו, ואז הסתכלה עלי עם חיוך שחשף שיניים צחורות וישרות. “אתה מעשן ולא אמרת? בא לך להכין לי ג’וינט? עבר עלי יום קשה.” סימנתי לה לבוא לחדר השינה שלי כי שם אני מחזיק את החומר וזה החדר הכי רחוק מדירת חמותה.
התיישבנו על המיטה, הכנתי לה ג’וינט, וסגרתי את חלונות החדר כדי שלא ישמעו אותה אם היא תשתעל. מישל חלצה את נעליה והתרווחה על מיטתי, שואפת לתוכה בהנאה את העשן המתקתק, החזה המופלא שלה עולה ויורד עם כל שאיפה. חצאיתה הופשלה מעט כלפי מעלה, מאפשרת לי נוף מלא של רגליה החלקות והמוצקות, מעקב ועד ירך. היא הסתכלה עלי והעבירה את לשונה באיטיות על שפתייה בצורה מגרה, מבטה ממוקד על מפשעתי. הסתכלתי למטה וקלטתי שאני עם זקפה בולטת שמותחת את כפתורי הבוקסר כמעט עד קצה יכולתם.
“רוצה לספר לי מה קרה?” שאלתי, מקווה ששינוי הנושא ישחרר את זרימת הדם שלי לשאר הגוף. “הבן זונה בוגד בי. בי!!! חושב שאני לא יודעת. מספר לי סיפורים ליד אמא שלו.” “בך? לבגוד? איזו סיבה יש לו?” שאלתי, באמת מתעניין אבל לא ממש מצליח להתרכז. היא תפסה את חצאיתה בשתי ידיה ובמשיכה אחת הרימה אותה עד למתניה. “תראה על מה הוא מוותר” היא תפסה את ידי והניחה בין רגליה. היא הייתה מגולחת למשעי, זוג שפתיים חושניות ומזמינות, ירכיים חלקות, ובטן תחתונה שטוחה כמו קרש חיתוך. “אתה יכול להסביר לי מה לא בסדר בזה?” היא שאלה בזמן שידיה פרמו את כפתורי חולצתה ושדיה הגדולים נשפכו החוצה כמו כריות אוויר ברכב. “אני רוצה להתנקם בבן זונה, אבל לא אתגרש עדיין. יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות?” היא שאלה בלחש, בעודה שרועה חשופה כולה על מיטה של גבר זר. חששתי להגיד לה את המובן מאליו, שהפתרון עומד ממש מולה, תרתי משמע.
היא כיבתה את הג’וינט, התיישבה על המיטה לידי, קירבה את פניה אלי, ונשקה לי ארוכות על השפתיים. “אתה חמוד, נראה לי שיש לי רעיון לנקמה.” מישל קמה מהמיטה, נעמדה מולי, והשילה את חצאיתה וחולצתה הפרומה. היא קרבה את מפשעתה לפני, נותנת לי להריח את ניחוחה המתקתק, ולהרגיש את חומה העולה בהדרגה. עם ידיי אחזתי בישבנה, מצמיד אותה לפני, עובר עם לשוני על פני איבר מינה, מלקק את החריץ מלמעלה למטה, ומידי פעם מחדיר את קצה הלשון וטועם את מיציה החמימים. עם יד אחת פשקתי מעט את רגליה, מחדיר בין ירכיה עד שהגעתי לכניסה הרטובה למרכז העונג שלה. עם לשוני לחצתי על הדגדגן הנפוח, ואצבעי סובבה במעגלים סביב הפתח שהתרחב עם כל סיבוב. ידי השניה נשלחה אל שדיה, מגלה זוג פטמות קשות ככפתורים, אשר כל לחיצה עליהן שחררה זרמים של עונג מהול בכאב ברחבי גופה.
לפתע היא לקחה צעד אחורה, תפסה את סנטרי בידה ומשכה אותי למצב עמידה. היא כרעה מולי, עם ידיה פשטה את הבוקסר שלי, ושחררה את חברי לאוויר הפתוח, כל הזמן מבטה ממוקד עליו, זוממת עליו, חושקת בו. מישל פתחה את פיה ובאיטיות הכניסה אותי לתוכה, מקפידה ללחוץ את שפתיה סביבו ואת לשונה על הכיפה הרגישה. ידה נתחבה בין רגליי, אחזה באשכיי ברגישות של פרפר, ואז הניעה את ראשה קדימה ואחורה, קולטת את כולי לתוכה בצורה מיומנת ומענגת כמו שמעולם לא חוויתי. השילוב המנצח של הסטלה מהג’וינט והמגע המדהים שלה גרמו לראשי להסתחרר וכמעט שאיבדתי את שיווי משקלי. מישל הרגישה שאני לא רחוק מגמירה ולכן קמה על רגליה, כרכה את זרועותיה סביבי בחיבוק צמוד, ולחשה על אוזני “הגיע זמן לנקום. בוא אחרי.” היא אחזה באיברי הזקור והובילה אותי לסלון, סוקרת לרגע את מבנה הדירה. “מעבר לקיר הזה, הוא יושב ורואה טלוויזיה עם הפנים לפה.” מישל נעמדה מול הקיר, כמו אומנית על במה מול קהל בלתי נראה. היא התקרבה לקיר, רגליה פשוקות, ידיה נשענות על הקיר, פתוחות לרווחה. ” תסתכל טוב יא חרא. תראה מה אתה מפסיד.” היא לחשה לקיר. התקרבתי אליה מאחור, ידיי חפנו את שדיה המתנדנדים מצד לצד, איברי הקשיח צמוד לישבנה, ושפתיי מלקקות ומנשקות את עורפה ואוזניה. היא שלחה יד אחורה, אחזה בידידי הוותיק שרק חיכה לאישור כניסה לאזור הפעילות, וכיוונה אותו לתוכה, פולטת גניחה עמוקה כל הדרך פנימה. הרטיבות שלה טפטפה לאורך ירכיה, מאפשרת כניסה חלקה ונעימה. התחלתי באיטיות וככל שהעונג התעצם כך הרמתי את הקצב. מישל התנשמה והתנשפה, משתמשת באחיזתה בקיר לספק כח נגד לחדירות שלי. הרגשתי אותה מתכווצת, שרירי גבה מתקשים, ורגליה מתכוננות לפורקן. הורדתי את ידי משדיה, כופפתי אותה מעט קדימה והצמדתי את חזה לקיר בזמן שידיי אחזו במותניה לשיווי משקל וכח נגד. לא יכולתי להתאפק למראה ישבנה המדהים צמוד למפשעתי ועם יד אחת הצלפתי על לחיה העסיסית, משאיר סימן אדום של כף ידי. צווחת עונג השתחלה מבין שפתיה הקפוצות. “וואו, כן, עוד אחת, בבקשה…” היא לחשה בקושי, מפחדת לצעוק שמא ישמעו אותנו מעבר לקיר המשותף. שמחתי למלא אחר בקשתה, והפעם סימנתי את לחייה השניה, מרגיש את כל גופה רוטט לתחושת העונג, הכאב, והצריבה. “אני גומרת, יא בן זונה! אתה רואה? אתה שומע? בוגד בי?” היא סיננה בין נשימה לנשיפה. הרגשתי שאני לקראת הסיום הגדול, וכל גופה רמז לי שהיא בקצב שלי. שמתי יד על פיה לחנוק כל צעקה שעלולה להיפלט, ובקצב של פטיש אויר חדרתי לתוכה עד שלא יכולתי יותר להתאפק. שחררתי עמוק בתוכה כל טיפה של נוזל החיים שהיה בתוכי וחיכה להזדמנות לצאת. שניה וחצי אחרי היא התכווצה כולה, נצמדה לקיר, מוחצת את שדיה על הטיח הלבן, כולה רועדת כמו אחרי מגע עם שוקר חשמלי. “מקווה שנהנית מההצגה, כלב בוגדני וכפוי טובה.” היא לחשה לקיר לאחר שהצליחה לנשום בצורה מסודרת.
מישל הסתובבה אלי, נשקה לי קלות על שפתיי, העבירה יד בטבעיות על איברי שהיה רטוב ועדיין רגיש למגע, וצעדה לחדר השינה שלי. היא חזרה לסלון, זרקה לכיווני את הבוקסר שלי, ולבשה את חולצתה וחצאיתה, וכל הזמן הזה לא הוציאה הגה מפיה. היא נעמדה ליד הדלת, מביטה בעינית לוודא שחדר המדרגות פנוי, ואז הסתובבה אלי, הפריחה נשיקה באוויר, לחשה “נתראה בריב הבא” ויצאה מהדירה, סוגרת את הדלת בעדינות אחריה. שמעתי אותה נכנסת לדירה ממול וקולות עמומים שלא הצלחתי לפענח נשמעו דרך הקיר. עשר דקות אחר כך שמעתי את כל המשפחה נפרדת מהסבתא ועושה דרכה במורד המדרגות. חייכתי לעצמי על המזל שלי, שמתי V על בעיית החרמנות, ופניתי למטבח לטפל בבעיית הרעב.
