יש שיקראו לזה “יד הגורל”, יש שיאמרו “אצבע אלוהים” ויש שיאמרו “מקרה”, מי אני שאשפוט מה נכון ומה לא?
לא יודע מה קרה או איך קרה, נסחפתי, בעצם נסחפנו, זנחנו את מנגנוני ההגנה שפיתחנו ושימרנו במשך שנים, אותם מנגנונים שתפקידם היה למנוע מקרים מהסוג הזה, כל אחד מאיתנו והמנגנון שלו, אני לא רציתי להיקשר כדי להישאר לבד, באמת טוב לי כך.
את לא רצית כדי שלא לשבור את הקשר הטוב שיש לך איתו, בשורה התחתונה טוב לך, יש לך מישהו שאוהב אותך וסוגד לך, יש לך כל דבר שאת רוצה.
אז איך זה קרה? איך קרה שנפלו כל החומות שבנינו בעמל רב?
נקשרתי אלייך כל כך, לא אשקר שכל הזמן, אבל רוב הזמן חושב עלייך, עלייך ועלי ועל מה שיכול לקרות ועל מה שלא. איך משהו ברמה הכי וירטואלית, יכול להגיע לרמות כאלו או במילים שלך “אין דבר כזה”, יש רק מילה אחת שיכולה לתאר את הרגשותי, התמכרתי, אני סופר את השעות משיחה לשיחה, מחכה שהטלפון יצלצל, מקווה לשמוע את קולך בצד השני.
כבר שבועיים שאני ישן בקושי 5 שעות בלילה אבל לא מרגיש עייף, אני גם חי בשלום עכשיו עם גופי השעיר (בזכותך). חולם עלייך בלילות, חלומות של שינה ביחד חבוקים, איך הצלחת לחדור את כל ההגנות שלי? אני חושב שהמצב אצלך די דומה (תקני אותי אם אני טועה).
ריגוש ברמה הכי טהורה שיש, אהבה ללא גבולות (גם אם יש קצת קנאה), אפשר אפילו לומר, למרות שאת בטח לא תאהבי את המינוח, נשמות תאומות, כאלו שנועדו להיות ביחד מקדמא דנא.
וכל זאת למרות (ואולי בגלל) שאנחנו באים ממקומות שונים לחלוטין וממש לא מתאימים לפי כל קנה מידה מקובל.
אולי אנחנו בכלל גרסה מודרנית של הנסיכה והצפרדע?
יום שישי שמונה בערב, אנחנו מדברים, מתים להיפגש, אני מחליט לעשות צעד (אחרי הרבה מחשבות) ואומר לך שבעוד שעה אהיה בחוף הים, אסתכל על הגלים, אולי אטבול בים ושאת מוזמנת להצטרף אם בא לך ואם מתאים לך.
את אומרת שזו בעיה ואת לא יודעת. אני עונה שאני נוסע לים ומכאן זו רק ההחלטה שלך. את אומרת שלא תבואי ואנחנו מסיימים את השיחה.
אני מתלבש, מתארגן עם מגבת, בירה ופירות ונוסע לחוף הים. אני עושה את זה מדי פעם, בעיקר כשאני רוצה לשבת ולחשוב עם עצמי, להתנתק מהכל ולהקשיב לרחש הגלים.
אני בדרכי לים, הטלפון מצלצל, מספר חסוי, זו בטח את, אני עונה לשיחה, זו באמת את. את שואלת מה אני עושה ואני עונה שאני בדרך לים (לא חשבת שאני רציני בעניין).
את אומרת שאני ממש משוגע, לנסוע לים בשתים עשרה בלילה, אני אומר שנכון, אני באמת משוגע אנחנו ממשיכים לדבר עד שאני מגיע לחוף ומחנה את הרכב. אני אומר לך באיזה חוף אני נמצא (בתקווה שתבואי) ושאני משאיר את הטלפון ברכב ויוצא, את מאחלת לי בילוי נעים והשיחה
מסתיימת. במרחק אני רואה ושומע אנשים אחרים אבל בפינה שמצאתי אין אף אחד אחר, אני מניח מחצלת על החול (תמיד יש באוטו), מסתכל על הירח ועל קצף הגלים, מקווה שבכל זאת אולי תבואי ושוקע לי במחשבות מול הים.
לא יודע כמה זמן ישבתי ככה, אולי נמנמתי קצת לא שמתי לב לרכב שהתקרב ועצר, גם לא שמתי לב כשיצאת מהרכב והתקרבת אלי.
התקרבת אלי וכששאלת אם את יכולה לשבת לידי התעוררתי כמו מתוך חלום, הבלתי יאמן קרה, הגעת. בחושך אני לא רואה את פנייך ורק מרגיש את נוכחותך לפי הריח העדין של הבושם שלך, אנחנו מלטפים זו את זה, בפנים, בכתפיים, מתקרבים לאט לאט עד שכל אחד מאיתנו מרגיש את חום הגוף של האחר, נצמדים זו לזה בחשיכה, ראשך מונח על חזי וראשי בשקע שבין ראשך לכתפייך, מריח אותך (בעצם מסניף, אני מכור), מנשק את צווארך בנשיקות קטנות.
אני מוריד את חולצתי, את משחקת בשיער החזה שלי, זה מאוד נעים לי, המגע העדין של ידייך המלטפות את תלתלי החזה שלי, אני מלטף את שיערך הארוך, האוויר המלוח קלקל לך את הפן אבל לטעמי כך יותר טוב. אנחנו מפשיטים זו את זה לאט, מורידים בגד אחד בכל פעם, כשאני מוריד את חולצתך, נגלים אלי השדים הענקיים שלך, שדיים מלאים, עגולים וכבדים, ממש מושלמים, אני מלטף אותם, מדי פעם נוגע בפטמה הזקופה ומרגיש את גופך מצטמרר למגע ידי. את מלטפת בציפורנייך את גבי השעיר, סוחטת ממני אנחות של עונג. אני מוצץ את הפטמות הזקופות עד שהחלב מתחיל לצאת, פעם את השמאלית ופעם את הימנית, משחרר בכל פעם צד אחד מהכאב, העור שלך מתוח ורך וכל כך נעים למגע (השמן בו את משתמשת עושה את שלו).
את מציעה שנכנס למים ואנחנו נכנסים לים, אנחנו טובלים את עצמנו במים הקרירים, מתחבקים ומתנשקים, מרגישים בני שש עשרה שוב.
את אומרת שקר לך ואנחנו יוצאים, אני מנגב אותך טוב טוב עם המגבת הגדולה (שלא תתקררי עכשיו, לא מומלץ) עד שאת יבשה, אחר כך אני סופג את הרטיבות גם מעצמי ונשכב לידך על המחצלת. את מבקשת שאחבק אותך, קר לך, אני מחבק ומלטף אותך, מחמם את גופך בגופי הולך לרכב ומביא את השמיכה השמורה בדיוק למצבים כאלו ומכסה אותך.
השיער שלך רטוב ממי הים, אני מייבש אותו עם המגבת, זהו עבר לך גל הקור, התייבשת ועכשיו כבר חם לך, שנינו שוכבים על המחצלת הגדולה נוגעים זו בזה, מלטפים, בודקים האם הדמיון שלנו צדק או טעה באשר למרקם שלי ושלך, לשמחתנו וכמו בקלישאה הידועה, המציאות חזקה יותר מהדמיון, זה מרגיש כל כך טבעי להיות חבוקים ביחד, כאילו אנחנו עושים זאת כבר הרבה שנים.
ידי מגששות מתחת לשמיכה, נעות לאיטן לעבר השדיים העצומים שלך, הנפוחים, המלאים בחלב, אני מגיע ומחזיק אותם בידי, הם מאוד כבדים, בטח כבר קשה לך לסחוב אותם יום-יום. העור המתוח של השדיים כל כך נעים למגע, אני לא יכול להוריד את הידיים, רק ממשיך למשש וללטף, מלטף גם את הבטן הגדולה, היא כל כך יפה, בייחוד לאור הירח המלא.
אני שולח את ידי לעבר הכוס שלך, הוא רטוב לגמרי, גם מבחוץ ממי הים וגם מבפנים, אני מלקק את שפתי הכוס שלך, השפתיים בשרניות ונפוחות, הטעם המתוק מתערבב עם המלח מהים ויוצר טעם מיוחד ועדין, יותר טוב מגלידה, אני מגיע אל הדגדגן הנפוח, הוא עומד לו שם זקוף וקשה, ממתין בסבלנות למגע לשוני וכשהלשון נוגעת בו בפעם הראשונה, את נאנחת אנחה גדולה וגומרת.
אני ממשיך ללקק את הכוס ואת הדגדגן, מדי פעם גם מנשק ומוצץ אותו, את גומרת עוד כמה פעמים ולבסוף מזיזה את ראשי מבין רגלייך, ואומרת די! לא יכולה יותר. אני מפסיק, נשכב לידך, נהנה מהנוף (תרתי משמע), מלטף את השדיים הכבדים ואת השיער הרטוב. אחרי שנשימתך נרגעת, את מתחילה ללטף לי את החזה והבטן השעירים, נהנית להשתעשע בתלתלים שלי, מלטפת את הקרחת שלי ושולחת את ידך לעבר הזין שלי.
הוא עומד לו שם כבר הרבה זמן, מחכה לפעילות.
את משנה תנוחה, מניחה את הזין שלי בחריץ העמוק שבין שדייך הענקיים כשקצהו נמצא בפיך, את מזיזה את השדיים קדימה ואחורה, החיכוך מגרה אותי מאוד ומגע פיך על ראש הזין, מגרה אפילו יותר, אני מרגיש שאני עומד לגמור, גם את מרגישה בזה ומכניסה את כולו לתוך פיך, שואבת אותו לתוכך, אני גומר ואת ממשיכה למצוץ אותו. הוא עומד שוב ואת מבקשת שאכניס לך אותו. אני שואל לאן? את מסתובבת בלי לומר מילה אני מקרב את הזין הזקוף שלי לעבר הכוס הרטוב שלך, מכניס אותו פנימה, מרגיש איך הכוס שלך מתכווץ סביבו כאילו רצה לסחוט ממנו את כל הנוזל האגור בתוכו.
את אומרת שאת רוצה מאחורה ואני מוציא את הזין הרטוב מהכוס שלך ומכניס אותו לאט לאט לחור האחורי שלך.
החור יותר קטן אבל הזין הרטוב ממיצי הכוס שלך נכנס די בקלות, אני מכניס אותו עד הסוף ואז מתחיל בתנועות של הוצאה והכנסה של הזין ותוך כדי כך מלטף את הדגדגן שלך באצבעותי.
אנחנו גומרים ביחד, נשכבים באפיסת כוחות על המחצלת וממתינים שהנשימה תסתדר. אחר כך אני עוזר לך להתלבש (איזו חמודה, באת עם הסט הסגול, זכרת שאני אוהב?) ומתלבש בעצמי, מקפל את השמיכה והמחצלת ומכניס לרכב.
ליד המכוניות אנחנו עומדים פנים אל פנים, מסתכלים בעיניים בורקות זו על זה ומתנשקים שוב. אני שואל מה קרה שהחלטת לבוא ואת עונה שחיים רק פעם אחת והרגשת שאת ממש חייבת את זה לעצמך.
אני שואל אם המאמץ היה מוצדק ואת מחייכת חיוך גדול ובלי לומר מילה מנשקת אותי נשיקה עמוקה וחמה.
אחרי הנשיקה אני שואל אם נראה לך שיהיה לזה המשך ואת עונה שאת יודעת איפה אני גר.
עכשיו אני מחייך וחושב לעצמי שאנחנו ממש “זוג משמים”.
