טובה תחת טובה

הגעתי בשעה 19:00 בדיוק כמו שהיה כתוב בהזמנה. 
אדוארד מקבל את פניי בברכת ברוכה הבאה ומוסיף “הם מחכים לך”. 
הוא מוביל אותי דרך הסלון המפואר, אני נפעמת מגודל הבית והעושר הרב המפוזר בכל מקום. 
פסלים בכל מקום, יצירות אמנות שונות ומשונות, אח בוערת, לתושבי הבית הזה בהחלט לא חסר דבר. 

“מכאן גברתי” הוא אומר ופותח שתי דלתות החושפות חדר אוכל מפואר ועצום. 

במרכז החדר שולחן ארוך ועמוס בכל טוב, אוכל בשפע, יין משובח, פמוטים ונרות בוערים עליהם, מעל השולחן 
תלויה נברשת קריסטל ענקית המאירה את החדר באור עדין וקסום. 
מסביב לשולחן יושבים ומפטפטים כעשרה אנשים לפי מה שאני מצליחה לספור, כולם מפטפטים ומצחקקים 
ברוגע אחד עם השני, לוגמים יין, ברקע נעימת פסנתר עדינה. 

אדוארד מודיע על בואי, “גבירותי ורבותי, שרלוט הגיעה” 

תומאס, היושב בראש השולחן קם וקורא בקול גדול “שרלוט! אני כל כך שמח שהצלת להגיע, חיכינו לך!” 
אני מבולבלת מאד מקבלת הפנים החמה. 

את המפגש עם תומאס ביום שלפני לא אשכח לעולם. 
בעודי הולכת ברחוב מהורהרת צעדתי לתוך כביש סואן כשלפתע קפץ תומאס משום מקום והציל אותי ממכונית 
דוהרת שכמעט ושמה קץ לחיי. 
“אני לא יודעת איך להודות לך” אני פולטת בקול מבוהל וחרישי. 
“יקירתי, קבלי את הזמנתי לארוחת ערב זו כל התודה שאני צריך.” 
היה לו משהו בעיניים שלא ניתן לסרב לו, כמובן שאחרי שהציל את חיי ארוחת ערב נשמעה כמו תשלום כל כך 
פעוט כך שמיד הסכמתי. 
תומאס פנה לאדוארד, הנהג שלו והורה לו להשאיר אצלי את הפרטים, הסתובב והלך. 

אדוארד השאיר בידיי הזמנה מפוארת, מעוטרת זהב עם כתובת ושעה. 
“אל תאחרי, הוא לא אוהב שמאחרים” הוא אמר וחייך, נכנס למכוניתו ונסע. 

אני נכנסת אל חדר האוכל המפואר, המומה מכל האנשים, הייתי בטוחה שנהיה רק שנינו, אני ותומאס, 
מאוכזבת קצת שהוזמנתי לאירוע שכזה ולא לערב שקט עם מציל חיי. 
תומאס ניגש אליי, אוחז בידי, מסובב אותי אל כולם ומכריז “זוהי שרלוט שכמעט וקיפחה את חייה אתמול, 
הייתי ג’נטלמן אמיתי וקפצתי מול מכונית דוהרת והצלתי את חייה, עכשיו היא חייבת לי את חייה!” 
את החלק האחרון הוא צועק וכולם צועקים אחריו, מרימים את הכוסות שלהם ושותים לחיים. 
הוא מוביל אותי לשולחן, מושיב אותי לידו בראש השולחן. 
מיד מגיע מלצר ומציע לי מטעמים מכל הסוגים, מוזג לי יין ומחייך באדיבות. 
תומאס מתקרב אליי ולוחש לאזני “תאכלי, את תצטרכי את הכח” 

לא הבנתי למה התכוון והייתי רעבה אז אכלתי מעט ושתיתי מעט יין תוך כדי שאני בוחנת את הסובבים. 
כל הסובבים נראו עסוקים בשלהם, מדברים, שותים ונהנים מהמשתה המפואר. 
אחד הגברים פנה לתומאס ושאל “אמור לי תומאס, מה עלה בגורלה של הנערה האצילית מארוחת הערב 
שאירחת בשבוע שעבר?” 
“בוא נאמר שהיא מאד נהנתה מהקינוח” ענה לו תומאס ושניהם פרצו בצחוק מתגלגל. 
הסכלתי סביבי ולפתע זה היכה בי, כולם כאן גברים. 
כולם בשנות השלושים לחייהם, לבושים היטב, מרשימים, מגולחים ומצוחצחים ונראים מצויין. 
חייבת לומר שהסיטואציה ריגשה אותי מאד. 
תומאס הרים כוס ודפק עליה עם המזלג, כמו מישהו שמתכוון לשאת נאום. 
“ידידיי המכובדים, שאלה לי אליכם, שרלוט היקרה כאן קיבלה ממני את חייה במתנה אתמול, 
ואני שואל, מה יהיה תשלום הולם למעשה אצילי שכזה? מה יהיה שווה ערך לקבלת חייך בחזרה?” 
לפתע נדמו כל הדיבורים והצחקוקים, כולם קיבלו סבר פנים רציניות והקשיבו בכובד ראש לשאלה. 
וכך בסדר מופתי, אחד אחרי השני ובצורה מסודרת מסביב לשולחן החלו לענות לתומאס על שאלתו. 
“אני חושב שהיא חייבת לך את חייה ולכן תהיה שיפחה שלך לכמה שעות” 
“בעיניי תשלום הולם יהיה מין בכל צורה שתרצה ומתי שתרצה” 
“אני אומר שאתה צריך לזיין אותה מול כולם” 
“אני דווקא חושב שצריך לתת לה לבחור את דרך התשלום” (כולם צועקים בווווז) 
“היא חייבת למצוץ לכולנו ולשתות את הזרע” (כולם צועקים כןןןןן ודופקים על השולחן) 

בעוד הם ממשיכים לענות לפי הסדר אני מתחילה להרגיש מסוחררת, זה היין? אני המומה מכדי לדבר או לענות 
אני מרגישה חלשה ומקשיבה להם ברקע מציעים תשובות לתומאס. 
“אולי כדאי שניתן לצוות המלצרים שלך לעשות בה כרצונם” 
“בואו פשוט נכניס אותה מתחת לשולחן שתענג אותנו אחד אחרי השני בעוד אנחנו ממשיכים בארוחה” 
הם ממשיכים לדון בענין ואני לאט לאט מרגישה שכל הגוף שלי רפוי, אני מגורה מאד, מפוחדת, לא מסוגלת 
לקום והופ, נעצמות לי העיניים. 
אני לא יודעת כמה זמן הייתי אאוט אבל כשפקחתי עיניים ראיתי את נברשת הקריסטל מעליי, מה שאומר 
שאני שוכבת על השולחן, האוכל כבר לא שם, אני מסתכלת סביב ורואה את כל אורחי הארוחה עומדים 
סביב השולחן. 

עירומים. 

הם מדברים אחד עם השני, מחזיקים כוסות יין, חלקם קצת משפשפים את עצמם, חלקם זקופים לגמרי, חלקם 
עם כלים אדירים וחלקם קטנים ושובבים. 
אני מסתכלת על עצמי ומגלה שאני עירומה לגמרי, ידיי ורגליי קשורות לשולחן מרגישה את הרטיבות 
הבלתי נשלטת בין רגליי, לא מבינה מה קורה כאן, מגורה ומפחדת. 
אני רואה את תומאס בקצה החדר, היחיד שעדיין לבוש, לראות אותו מרגיע אותי קצת. 
הוא ניגש אליי לאוזן ולוחש לי: 
“שרלוט יקירתי, האורחים הנכבדים שלי החליטו שהכי הולם ונכון יהיה שכולם יזיינו אותך.” 
הפה שלי נפתח בנסיון לענות ולמחות אבל אני לא מצליחה. 
הוא ממשיך: 
“את יכולה לנסות להתנגד אבל כמו שוודאי שמת לב את קשורה ואין לך ממש ברירה, או שאת יכולה לנסות 
להנות. האורחים שלי יודעים מה הם עושים, הם יעשו לך טוב אבל בעיקר יעשו טוב לעצמם.” 
תוך כדי שהוא מדבר לאזני, מכשף אותי, אני מרגישה זין ענק נדחק לתוך הכוס שלי ללא הודעה מוקדמת, 
בבת אחת, אני פולטת גניחה קולנית וכולם צועקים “יייאאאאההההההה”. 
תומס מחזיק לי את הראש למטה ולא נותן לי לראות מי מזיין אותי, הוא מלטף לי את הראש וממשיך לדבר 
אליי ברכות, הזין האדיר שבתוכי לא זז, פשוט ממלא אותי. 
“הזין שאת מרגישה בתוכך הוא של רוג’ר, רוג’ר הוא שחיין שהתברך בזין ענק והוא זכה לזיין אותך ראשון, 
נשים מתות לשכב איתו והוא יכול להחזיק שעות, הוא ירחיב אותך קצת בשביל כולנו” 
אני מרגישה את רוג’ר מתחיל לזוז, הוא שולח בי זרמים בכל הגוף, מחשמל אותי עם כל כניסה, הוא זז לאט 
ומרחיב לי את הצורה, הוא זז בתוכי בדרכים שלא ידעתי שקיימות. 

“יש משהו שאת רוצה שיקרה עכשיו?” 

כל הבושה שהרגשתי נעלמה ואת מקומה תפס רעב אדיר וחרמנות שלא ידעתי מימיי. 

אני עונה “אני רוצה לשון על כל פיטמה, שרוג’ר יזיז את התחת שלו ויתחיל לזיין אותי, שמישהו 
ילקק לי את הטוסיק ושני זרגים בתוך הפה” 
תומאס פורץ בצחוק אדיר וצועק “קדימההההה! שמעתם את הגברת!!” 
לא עוברות שתי שניות והם כולם מסתערים עליי, שתי הפטמות שלי מתכסות בלשונות רעבות, מכל צד 
מגיח זין יפה ישר לתוך הפה שלי, אני מחזיקה אחד בכל יד ושואבת אותם בתורות, מלקקת את הביצים 
ולפתע מרגישה את רוג’ר מקבל עליי קצב, הוא מגיע לי עד הגרון, הוא עבה והוא מפרק אותי מהר. 
אני רואה את תומאס עומד מאחוריהם, מחייך ולא מוריד ממני את העיניים. 
כפות הרגליים שלי מקבלות טיפול הולם, נמצצות ומקבלות לשונות סקרניות, רוג’ר ממשיך לחפור ומוציא ממני 
קולות של חיה, הוא יוצא ממני ומיד מחליף אותו זין אחר, קצת יותר קצר אבל עבה מאד, אני שואגת בהנאה. 
הוא מזיין אותי במאתיים קמ”ש מפרק אותי וגונח כמו אריה, אני באקסטזה. 
תומאס מתקרב אליי “את נהנית?” אני מנסה לענות אבל הפה שלי מלא לגמרי, הוא מחייך. 
הוא צועק בקול “כולם נוגעים בה, אני לא רוצה לראות יד אחת פנויה, שכל הגוף שלה יהיה מכוסה ידיים!!” 
הם מצייתים כמו חיילים, אני מרגישה את כל הידיים עליי, עשרה אנשים, עשרים ידיים, מועכים לי את החזה, 
מלטפים לי את הבטן, תופסים ומפליקים לי בטוסיק, משגעים לי את הדגדגן, מחליקים ידיים על הרגליים שלי, 
אני בגן עדן, התחושות כל כך חזקות שאני צועקת וגונחת בלי שליטה. 
תומאס מוחא כף וכולם עוצרים, מסתדרים בשורה לצד השולחן ועומדים בלי לזוז. 
“קומי” הוא מצווה עליי. 
אני בקושי מצליחה לעמוד, זרמים עדיין עוברים לי בכל הגוף. 
“תהיי ילדה טובה ותמצצי לכולם לפי הסדר.” 
אני יורדת על הברכיים ומתחילה לעבוד, אני מוצצת זין אחר זין בכל הכח, שואבת, מלקקת, מלטפת, נחנקת, 
האיברים הגדולים יותר מצריכים עבודה עם היד אבל תומאס לא מרשה, רק עם הפה, אני מנסה להכניס כמה 
שיותר ונוזל לי רוק על הסנטר, יורדות לי דמעות. 
“ילדה טובה” אומר תומאס 
“רדי על ארבע ואל תזוזי.” 
אני ממושמעת, יורדת על ארבע על השטיח היוקרתי ולא זזה, תופסת נשימה אחרי שמצצתי לעשרה אנשים. 
“פראנקי, רוג’ר, פיטר וג’ים, זיינו אותה ותגמרו לה בכוס, אחד אחרי השני, צאו לדרך” 
אני עומדת על ארבע ומקבלת אותם אחד אחרי השני, פראנקי נכנס אליי, מחזיק במתניים וגומר מאד מהר, 
יוצא ממנו קצת זרע והוא גונח ויוצא ממני. 
הכוס שלי לא נשאר ריק לשניה ורוג’ר נכנס מידית אחריו, אני מלאה בזרע והוא נכנס בצורה חלקה מאד. 
לרוג’ר לוקח הרבה יותר זמן, הוא מכאיב לי כי הוא ענק ובדוגי הוא נכנס מאד עמוק. 
תומאס מתיישב מולי ומסתכל עליי, מנשק אותי ומלטף לי את הראש, רוג’ר אלים, הוא מוריד לי סטירות 
שורפות על הטוסיק ומזיין אותי מאד מהר, כל הגוף שלי זז בטירוף ואז הוא תופס את המתניים שלי חזק 
וגומר בקול תרועה, שופך כמויות אדירות של זרע בתוכי. 
אני מרגישה ששורף לי הכוס ולוחשת לתומאס שאני צריכה הפסקה. 
הוא אומר “אין בעיה, כשנסיים תקבלי הפסקה”, הוא לא מסיים את המשפט ופיטר כבר חופר בי. 
הוא מזיין לאט, הוא אוהב להרגיש כל חדירה עד הסוף, הוא מכניס את הזין שלו עמוק וחזק בכל פעם, 
שורף לי ויורדת לי דמעה, תומאס מלקק אותה ומחייך, אומר לי באוזן “עוד לא התחלנו..”