את רחוקה ואני כאן מתבודד
הולך בסוגר כזאב הבודד
נזכר בימים של אהבה חופשייה
במקדש שבנינו הוד לתפארת וזימה
לאהבה שאינה יודעת גבולות של שכינה
והיא חורצת עמוק בגוף, בנשמה
בינות החום והקור כאב ועונג נגיעה
נקלפת עכבות עד עמקי הליבה
בין טלטלה לטלטול לצהול המשגל
יש והוא מופלא ויש ממש מחדל
ועכשיו אני בדד בדמותך רק מתבונן
שנעלמת לי וכל עולמי כך התרוקן
ולא נותר לי כי אם למול דמותך רק לאונן …
