טמבל שכמוני

הסיפור הזה אמיתי לגמרי ואירע לפני כ 25 שנה, אבל בכל פעם שאני נזכר בו, אני מרגיש מצד אחד תנודה נעימה אי שם באזור חלציי ומצד שני כעס רב שסיבתו תובא בהמשך.

זה קרה לקראת סוף שנות ה-90 ואני בסך הכל בן 22 אחרי צבא, עם ניסיון מועט ביחסים שבינו לבינה ועוד פחות באלו שבינו לבינו. עבדתי אז במקום מדי פעם הצריך משמרות ערב שבסיומן בסביבות 23:00, נאלצתי להישאר בכוננות עד 08:00 למחרת.
היינו תמיד 3 במשמרת – אחראי המשמרת ועוד שניים. לאחראי המשמרת הכונן היה חדר שינה נפרד ולשני הכוננים האחרים, חדר שינה אחר ובו מקלחת שמשום מה היתה ללא דלת. שיבוץ התורנים הכוננים היה באחריותו של אגף כוח האדם במתקן ולכן כל פעם יצא לי להיות עם תורנים אחרים במשמרת.

והנה, ערב אחד שובצתי לתורנות עם ע', בחור דרוזי כבן 23, יפיוף אמיתי ובנוי לתלפיות.
באותו ערב עם סיום המשמרת, פנינו לחדרנו וע' פשט בגדיו לגמרי ונכנס להתקלח. נשמתי פרחה למראה גופו העירום, החלק כמעט לגמרי למעט מעטה השיער הרך שאפף את אזור חלציו. המים זרמו לאורך כל גופו כולל מוט נעוריו שהיה בשלב זה רפוי ותלוי מעל זוג אשכים מלאים ועסיסיים.

הייתי קצת נבוך משום שהתעורר אצלי הכלי לגמרי והחלטתי שלהזדמנות כזו לא אתן לחמוק. אבל מה לעשות, להתנפל עליו? או לבקש ממנו ישירות להיכנס עמי למיטה? לא יכולתי. לכן נקטתי בשיטה אחרת. ידעתי שכל נושא היחסים בין שני המינים בחברה הדרוזית הינו טאבו. אסור לבחורה לצאת או אפילו לדבר עם בחור שלא בנוכחות בן משפחה ולכן הסקתי שלבחור אין שום ניסיון מיני. לפיכך התחלתי לתשאל אותו בזהירות ובעקיפין איך זה אצלו בא לביטוי, והאם יצא לו אי פעם לגעת, להתנשק או אולי אפילו לשכב עם בחורה, ואיך הוא פורק את יצריו.
תשובתו באמת לא עניינה אותי. מה שכן, עיניי צדו איך הוא מתחיל ללטף את חלציו עד שהכלי שלו התחיל להתרומם לזווית של 90 מעלות. התחרמנתי בצורה כזו שכבר לא יכולתי להתאפק. תוך כדי התפשטות מלאה מבגדיי וללא שום התנגדות מצידו, אחזתי לו ביד אחת את הכלי ובשנייה חפנתי את אשכיו הלוהטים וגררתי אותו למיטה.
כאן עשיתי את שגיאת חיי שעליה אני מצטער עד היום.
במיטה, במקום להתנשק, לנשק את פטמותיו הזקורות ואת כל גופו הלוהט, להתעלס, ללטף את ערוותו ואת גופו הערום והמהמם, למצוץ ולהימצץ, במקום כל זאת, טמבל שכמוני, עליתי עליו כשהכלי הזקור שלי במגע עם הכלי הזקור שלו, ותוך שתיים שלוש שניות רוקנתי עליו את כל מטעני.

ע' המסכן אפילו לא הספיק לשפוך את מטענו. הוא מאד רצה שאתהפך כדי לגמור בתוכי. לזה לא הסכמתי אך ורק מסיבות היגיינה. נרדמתי תוך דקות אבל עוד לפני כן הספקתי לראות בזווית העין כיצד המסכן נאנק בהנאה ופורק בידו את מטענו העצום.

השעות חלפו, קמנו בבוקר כאילו דבר לא קרה אבל את המתח באוויר היה אפשר לחתוך בסכין. שתיקתנו הייתה רועמת. סיימנו את המשמרת והלכנו איש איש לדרכו. משום מה, ובאמת אינני יודע מדוע, לעולם לא שובצנו יותר יחד למשמרת. אולי באמת מוטב כך.

ואם אתה, ע', קורא כעת את סיפורי זה, שכל מלה בו אמת לאמיתה, דע לך שלמרות שעברו שנים רבות, אני עד היום כל כך מצטער, לא שוכח ולא סולח לעצמי על כך שהשארתי אותך ותאוותך המלאה בידך.