פורת’ טיימ’ס דה צ’ארם

אנאבל במיטתה, השעה כמעט אחת לפנות בוקר. היא חצי ישנה, אך מאוד מודעת לעצמה. בראשה היא שומעת את צעדי מחשבותיה עולות מולה כתמונות ובהן לוק- מי שלמדה את שמו רק היום, אך את תנועותיו ופניו היא למדה במשך הזמן.
היא נזכרת בריח הגברי שלו. את המגע “התמים” שלו היא מרגישה על גופה ומתוך שינה טרודה היא מורידה יד אל התחתונים שלה ומתחילה לעסות את הדגדגן שלה באיטיות כשהיא רואה אותו מולה. מדמיינת איך היא ניגש אליה ומפשיט אותה. מפנטזת עליו אומר את שמה כשהוא בתוכה. היא נושמת בכבדות. ומרגישה את עצמה מתקרבת לגמור רק מעצם המחשבה עליו ולא הייתה בטוחה אם היא חולמת ומידי מודעת לכך או שהיא מפנטזת; היא כן ידעה שברגעים אלו היא בוערת.

כשנתקלה בו בפעם הראשונה בתור בסופר, היא לא עשתה דבר שהיה אמור למקד עליה את תשומת ליבו או ההיפך, אבל שניהם הבחינו זה בזו. הם היו לא מוכרים אחד לשני אבל באותה נשימה התרחש מן זיהוי ברור ביניהם.

אנאבל, מעולם לא הייתה קרובה ללהיות מושלמת, הייתה הבעלים של עצמה ובעלת אופי כל כך לא קונבציונאלי, ולוק, שרגיש מאוד לאנרגיות של אחרים, הצליח לחוש בזה אצלה.
היה בה משהו מהפנט, הצורה שבה היא זזה, דיברה, הוא לא יכול היה רק לקבוע האם יש לה מבטא מעט אירופאי או שמא זה חלק מהדיבור הייחודי שלה שמשך אותו אליה כששמע חלק משיחת הטלפון שניהלה כשחיכתה לתורה.
“עוד שניה מגיע התור שלי, אני אדבר איתך בקרוב… אוקי, סגור, צ’או בלה”.

היא יורדת מהשיחה כשעיניה קלטו אותו ואז מבטיהם הצלטבו זה בזו.

היא יכלה להשבע שאחרים הרגישו באנרגיה שלהם, אבל זה היה כל כך אבסורדי לחשוב על זה. סתם בחור שעומד קצת אחריה בתור. ‘מי זה האל הזה ולמה הוא מסתכל עליי ככה?’ היא חשבה לעצמה כשהסיטה את מבטה אל הקופאית והייתה בטוחה ששזה בדימיונה. כשהיא סובבה את ראשה אליו בשנית, היא מבחינה שמבטו לא נד ממנה, אז היא חייכה אליו קלות ובעיניה ביקשה לקבל חיוך בחזרה. הזר המסתורי לא אכזב אותה.

לוק גבר נאה ביותר. אך די כמוה, לא היה בו משהו שונה מכל גבר ממוצע אחר. זה רק מה שהיא ראתה בו שהיא לא ראתה באף גבר אחר. שיערו היה מוברש אחורה. הוא היה שזוף, לא היה זה צבע גופו הטבעי והיה לו ביטחון ששידרו כתפיו הרחבות ויציבתו הזקופה. חיוך כובש שהסתמן דרך עיניו, שעם הזמן אנאבל זיהתה בהן שמץ של עצב או משהו שקשה לו להשלים עימו.

לאחר שהעמיסה את דבריה אל האוטו, היא שבה להחזיר את העגלה ונתקלה בו כשיצא עם העגלה שלו. כמו שהיא סובבה לו את הראש כך גם הוא סובב אותה לא להוריד ממנו את המבט שלה. אנאבל חלפה על פניו סמוקה אך סקרנית והוא היה נראה מרותק. כמעט ואין מקרים כאלו של משיכה מיידית בין שני זרים מוחלטים.

הפעם השניה שנתקלו אחד בשני היתה ברחוב. אנאבל התהלכה עם הכלב שלה שתמידית ניהל עבורה את הטיול, ובאותו היום הוא הוביל אותה ישירות אליו ועל הדרך מצא לו חברה חדשה. שני הפרוותיים קישקשו בזנבות שלהם – נראה שגם בין שניהם יש חיבור מגנטי. אם לאנאבל היה זנב, הוא כנראה היה עובד במרץ עכשיו.
“זו את” הוא נראה קצת המום אבל שמח לראותה שוב כשהוא בוחן אותה הפעם היטב – ביתר ריכוז. הוא אהב את מכנסי הג’ינס הקצרים והדהויים שלבשה. הם חשפו רגלים ארוכות עם צבע שהדגיש את עצמותיה הבנויות היטב. היא נעלה כפכפי אצבע פשוטים וטישרט לבנה. כל כך בלי מאמץ ושוב הוא אינו יכול היה להוריד ממנה את מבטו.
זו הייתה הפעם ראשונה ששמעה את קולו והיא רצתה לשמוע עוד, תוהה איך היה מגלגל את שמה על לשונו… לוק מצידו הרגיש שהוא מחלל אותה בדמיונו והוא רק היה יכול לקוות שזה הדדי.

“וזה אתה…” היא סורקת אותו מכף רגל ועד ראש ואז היא קולטת את הטבעת שעל ידו השמאלית. “מי זאת המתוקונת הזו?” היא מתכופפת אל רגליו וניגשת ללטף את הכלבה שלו. “איך קוראים לה?” היא הרימה אליו מבט שהטריד את איברו כשהיא שם למטה, מושכת את עיניו ארצה אליה.
“קוראים לה מיילה” הוא התכופף לקראתה.
 “ואיך קוראים לך?” החליט לבדוק את הטמפרטורה ביניהם. אנאבל בחנה את ידו והצביעה על הטבעת שלו, “אתה בטוח שאתה רוצה לדעת? זה לא יסבך את שנינו?” פתאום היא שמעה את עצמה וקיוותה שהוא לא מפרש את תשובתה כדחייה על הסף.
לוק חייך למחצה, השפיל מבטו ואז הסיט את ראשו הצידה, “יכול להיות שאת צודקת…” הוא התרומם מעלה, “למה לסבך את העניינים”, הוא הכניס את ידו אל הכיס ומשך את מיילה אליו “אבל טוב לראות אותך שוב” אמר כמסכם אותם. אנאבל לקחה לעצמה עוד רגע לזכור אותו טוב יותר. תווי פניו היו חמים ומאירים ונדמה שהבינה אותו כמישהו שרגיל להחמיץ את הדברים שהוא רוצה לחוות. אולי זה מה שראתה בעיניו.
 הוא לבש ג’ינס, נעלי סניקרס וחולצה שחורה שהעניקה לו מראה אלגנטי. הפעם היא גם יכלה להריח אותו מקרוב. הבושם שבחר לעצמו, הוא לא היה קיטשי… הוא גם לא הסריח ממנו כאילו התקלח בו. היא יכלה לקלוט שהוא מעודן ובטעם טוב.
“גם לי אותך” היא מלמלה באכזבה וחשבה לעצמה שגם אם היה לה סיכוי עם הסקסי הזה, היא לבטח פישלה אותו כרגע. הוא נתן בה עוד מבט אחד מהופנט כשהוא החל להתרחק ממנה ונופף לה עם היד. “יום טוב” היא זרקה אחריו אבל הוא כבר לא התייחס. 

בפעם השלישית שנתקלו אחד בשני היה זה בחוף הים. אנאבל התבשלה על מגבת חוף ענקית בשמש וכשהתייבשה קצת יתר על המידה, הלכה לטבול במים שהיו רגועים באותו היום. היא שחתה אל כיוון האופק וכשחזרה על עקבותיה עם כיוון הגלים היא נבהלה כשהרגישה שהתנגשה במשהו. רק כשהוציאה את ראשה מתוך המים, היה זה הוא שנגלה אליה. כמו איזה אל שעלה מולה מתוך הים והיה הוא מופתע לא פחות ממנה.
 מיד הם זיהו אחד את השני.
“זה כנראה יום המזל שלי” הוא אמר כשהוא מנגב מפניו טיפות של מי מלח, אנאבל מוכת פליאה, מושכת את שיערה אחורה בתנועה של סחיטה, “מעניין ואולי אני צריכה לבקש מיליון דולר” היא צחקה.
“מה שלומך?” הוא שאל כשהוא ניגש לחבק אותה.
תפס אותה קצת לא מוכנה עם חיבוק חמים משום מקום.
היא בביקיני חשופת בטן וכתפיים והוא חשוף חזה, המגע של הגוף שלו על שלה עשה בה שמות, ‘אלוהים’ היא חשבה לעצמה, ‘למה לעשות לי ככה…’
זה נראה שממפגש למפגש הם נחשפים אחד מול השני יותר. כל אחד היה יכול לקחת זאת כרמז קוסמי מהיקום לבאות…

“בסדר גמור”, היא מחייכת, “מנסה לקרר את עצמי פה במים”.
“כמוך כמוני” הוא השיב כשהוא נראה מבסוט ממנה ומעצמו.
“אני בדיוק צריך ללכת” הוא מלמל קלות, “אני מניח לעצמי.. שנתראה עוד?” הוא קרץ לה, “אני כבר לא אופתע” הוא מוסיף בסקרנות “את נראית טוב!”

‘הוא מתגרה בי עכשיו?’ אנאבל חושבת לעצמה.
‘מה הקטע!?’ היא מדברת עם עצמה כשהיא רואה את הגוף השווה הזה מתרחק ממנה שוב, היא התרוממה מתוך המים, שיערה מטפטף על כתפיה, השמש מאירה את חלקיה הטובים, היא נראית זוהרת בשמש,
לוק מסיט את מבטו אחורה והיא קולטת בליטה יפה בין רגליו שמופיעה לה פתאום. זה מעלה לה חיוך קטן. מבטיהם שוב אוכלים אחד את השני. ‘הוא נשוי? או שהוא נשוי פרוד?? מה הסיבה לכל הפלירטוט-תקיעות הזה?’ היא תוהה כשהוא ממשיך ללכת קדימה ומסתכל עליה צוללת חזרה למים וממנו הלאה.

מאז עבר זמן מה… איש המסתורין הסקסי הפסיק לפקוד את מחשבותיה, עד היום בצהריים כשחזרה לסופרמרקט אחרי ששכחה שם שקית קניות שהבינה שהשאירה שם רק אחרי ששבה הביתה.
היא מכוונת את עצמה אל הקופה הראשית ומלפניה מספר אנשים בתור. זה שמלפניה מסתובב אחורה ואנאבל מזהה אותו במיידי. “אוקיי זה חייב להיפסק” היא מצחקקת, “בדיוק כשכבר נמאס לי להמתין…” הוא משיב בעיניים נוצצות, “טוב אמרתי לך שבטח נתראה שוב” הוא מפטיר באדישות מסוקסת.
“כן, מה העניין עם זה? אתה עוקב אחריי?” היא מרימה גבה בשאלה.
לוק צוחק ושתיקה בלתי צפויה משתרעת ביניהם. המתח ביניהם כבר היה מורגש מידי.
אנאבל כבר לא רצתה לקחת חלק בעניין. אז היא פשוט חיכתה לתורה. “תשמעי..” לוק מלמל כשהוא מסתכל הצידה ואז מיישר אליה את מבטו, “העניין הזה – זה מורכב” הוא אומר ומצביע על הטבעת שעל ידו במן תסכול.
“נישואים זה דבר מורכב” היא מהנהנת כמסכימה עם דבריו. הוא רק מסתכל עליה ולפתע לא יודע איך להמשיך את השיחה אז הוא משתהה לרגע ונושם עמוקות, “אם לא הייתי נשוי… תהיי בטוחה שכבר הייתי פועל”.
“אז אני מניחה שטוב לך בנישואים וזה לא משהו שהייתי רוצה לחרב…” היא אומרת במעט אכזבה “אפילו לא ללילה אחד של ניצוצות” היא אומרת במבט מורעב.
“איך את יודעת אם טוב לי או לא?” הוא שואל ונקטע על ידי הקופאית “כן, אדוני בבקשה, חשבונית שלך?”
“כן, סליחה” הוא מגיש לה את הקבלה שבידו וזו הולכת לממש לו מבצע במחשב.
לוק, עכשיו במחשבה שניה, מסתובב אל אנאבל שוב ומחזיק בידו את הטלפון שלו מולה, “אני יכול את המספר שלך?” מהוסס ולגמרי לא בטוח האם תיתן לו אותו.
אנאבל חושבת לרגע, נושכת שפתיה באיטיות, לוק מבחין במחווה הסקסית שלה עושה זאת ומתקרב אליה מעט, בתוך כל ההמולה של האנשים שסביבם, זה הרגיש כאילו הם לבד ואז באופן מפתיע וממש בלתי נשלט אנאבל לוקחת את הטלפון אל ידה ומקלידה במהירות את המספר שלה.
“כנראה שזה פורת’ טיימ’ס דה צ’ארם?” היא קובעת בשאלה וקורצת, “אני אנאבל” היא הציגה את עצמה רשמית סופסוף, משיבה לידו את הטלפון.
 “לוק”, הוא צוחק בהסכמה ומושיט לה יד לאות-היכרות-שלפי-הספר ועל ידי כך הוא מקרב אותה מעט אליו. “אני מרגיש שאת מסוכנת” הוא אומר בזהירות רק כדי לגלות את הסומק שעל פניה מתפשט ומעלה חיוך ביישני ושובב על פניה.
“איך אתה אומר… טוב לראות אותך שוב” היא מקניטה אותו כשהוא מתנתק מאחיזתם ולוקח את המוצר מתנה שלו.
“גוד סופרייז” הוא מחייך בציפייה כשהוא יוצא מהתור.
“הבא בתור!” הקופאית מסמנת לאנאבל להתקדם אל הדלפק. וכשהיא מחזירה את מבטה לומר לו ביי, לוק כנראה כבר נעלם החוצה מהסופר.

עכשיו, השעה כבר 01:47. והיא אחרי גמירה טובה שעדיין לא השביעה את חרמנותה המלאה. בחוץ כל כך שקט בשעות הקטנות הללו ולפתע, השקט הזה מופר כשהיא מקבלת רטט
על צג הטלפון שלה מופיעה הודעה טריה ישר מהתנור – “אני תוהה… יש מצב שאת ערה?”

לוק מחכה כמה שניות ואז רואה שאנאבל עלתה לאונליין. הוא מסתכל הצידה אל אישתו שישנה עמוקות.
אנאבל המומה קצת מהצירוף מקרים, מתלבטת האם להעיז או לא. ‘גבר ישלח הודעה בשעות כאלה רק עם אג’נדה אחת… פעם ראשונה שפנטזיה תהפוך לי למציאות…’ היא תהתה לעצמה.
הוא רואה שהיא מקלידה קצרות- “תזמון מושלם, אני רטובה לגמרי” היא עונה ולוק נדרך ומתעורר לחיים במיוחד כשקולט הודעה נוספת ממנה- “ואתה… קשה?”
הוא מחייך בשובבות, “את גרה לבד?” מייחל שכן.
אנאבל שולחת לו את הכתובת פלוס קומה פלוס דירה ולוק מקבל החלטה זריזה בלתי צפויה כשהוא בודק שאישתו אכן ישנה חזק – “אני בדרך” הוא מקליד. זו היא הפעם ראשונה שהוא יוצא מהבית שלו במטרה לבגוד. ועוד באמצע הלילה. לא ידע מה השתלט עליו, אבל הוא לא היה בעניין של לרדת מזה בשלב הזה, הוא שם על עצמו מכנס, לקח איתו חולצה ונעליים והתגנב החוצה.
אנאבל מזדקפת במיטתה. ‘יס!’ היא אומרת לעצמה ומייחלת שהוא לא ממהירי הגמירה.
“הדלת פתוחה”.

בערך רבע שעה לאחר מכן נשמעת דפיקה בדלת וכשמסתכל בהודעה האחרונה ששלחה, הוא לא מהסס ונכנס בשקט לדירה חשוכה, בכניסה מקבל אותו טייט עם קשקושי זנב וסקרנות, הכלב של אנאבל שבמפתיע עוד זוכר אותו מאותו הטיול ולכן הוא אפילו לא נובח.  אנאבל שומעת רחשים מהסלון, היא ישובה על המיטה, רק בחולצת טריקו שחורה ישנה וחוטיני קטן בצבע ירוק זית.  לוק מסתכל לעומקה של הדירה ומאתר את חדר השינה שבקצה, הוא מתקרב לחדר ונעצר בכניסה, קולט את אורו של נר בודד שהאיר את אנאבל בצורה דרמטית וסקסית. “תראי אותך” הוא בחצי פה פעור, רעב אליה.

“כמה טוב שבאת” היא לוחשת באיטיות כשהיא מושיטה יד מבעד לחוטיני שלה ומלטפת את עצמה מולו.
“לעזאזל עם הכל” הוא מזיז את האיבר שלו בתוך המכנס שכבר בולט בצורה שלא ניתן להתעלם ממנה, “לא יכולתי להוציא אותך מהראש שלי” היא מתרוממת אליו והוא ניגש אליה במהירות להצמיד אותה חזק אל הקיר, “פאקינג סקסית” הוא לוחש באוזנה כשאנאבל מתמסרת לשמע קולו הלוחש.

הוא מנשק אותה דרך נגיסות קטנות. הלשונות של שניהם נקשרות אחת בשניה, יחד עם נשימות קצובות וגניחות שמבשרות על הציפיה הגדולה לזה. “חיכיתי לך” היא אומרת לו חלושות ומחפשת את החבילה הקשיחה שלו, חופנת אותה דרך המכנס, מפעילה לחץ, גופה מבקש לפתוח אותה, “חיכיתי לזה” היא לופתת אותו ואז בידה השניה מעבירה בחוזקה את אצבעותיה בשיערו. שניהם בסערה אחד על השני.

לוק גבר גדול וחזק והיא קטנה ביחס אליו כך שהוא מסוגל לתפוס אותה בשתי ידיו מאחורי ברכיה. הוא מדביק אותה ככה לקיר וביד אחת מפשיל את מכנסיו מטה; עכשיו לזין שלו יש יותר מקום להתרחב למימדיו החדשים. הוא מזיין אותה על יבש כשהוא נושך את שפתיה וזו בטוחה שהיא בתוך חלום. היא מרגישה שהוא לא בגודל ממוצע בכלל והיא מודה לאלוהים על זה.

הוא מניח את רגליה חזרה על הקרקע וקורע ממנה את החוטיני הקטנטן “אנננממ…” היא משחררת ענוגות כשהיא לוהטת בשבילו, הוא מעביר את ידו על הפתח שלה ונגנב מכמה שהיא לחה ודביקה שם, הוא רואה שרפרף קטן נח לצידם, אז הוא מושך אותו אליו ומתיישב עליו ואז כשהיא עדיין שעונה על הקיר מלפניו ונכנס בין רגליה, בלי הרבה התראה ומוצץ אותה.
בקלות הוא מוציא ממנה מלמולי אנחות משוחררות שהולכות ומתגברות מדקה לדקה, “אאאאאח אלוהים, אתה כל כך מדליק אותי”, היא לוחשת בטון מלוכלך ומושכת בשערותיו יותר פנימה אליה, “זה בדיוק כמו שדמיינתי שזה יהיה” היא אומרת כאילו לעצמה. לוק מניח את רגליה על כתפיו וזולל אותה. מעולם לא ירד לאף אחת אחרת ככה, אפילו לא לאישתו. היא טעימה… ואחרת… המיצים שלה נטפו על פניו ועל כל סביב הפה שלו, הזין שלו עמד זקוף בתוך הבוקסר השחור שלו, כמו סלע בלתי שביר.
הוא נוגס בה ומחזיק את הדגדגן שלה בשיניו, מחדיר לה אצבע אחת… ואז שניה.. ושלישית… הכל יכול להכנס בה כרגע. ‘הזר המוחלט הזה, הוא היחיד שמסוגל לפתוח אותי ככה, היא חושבת לעצמה’.

“האאהה” היא נושמת בכבדות “כן… כן,” היא כמעט מייבבת מעונג, “אננממ… אלוהים…!”

לוק לא מרפה, הוא נושם מהאף ולא יודע שובע איתה, הוא מחליק את ידו מתחת לחולצתה ומגלה זוג שדיים מוצקים וזקורים, אז הוא משחק עם הפטמות שלה, המגע שלו הופך אותה להיות שפוטת מין בשבילו. היא תעשה הכל בשלב הזה, העניין הוא שהוא לא עושה שום מובים מיוחדים איתה, זה פשוט החיבור המיני המשוגע הזה שפשוט עובד ביניהם.
הוא מעלה את ידו עוד מעלה, יוצא מחולצתה אל הפה שלה ומכניס כמה אצבעות שתמצוץ אותן כשהוא יונק אותה למטה. “בבקשה”, היא מתקשה לדבר כשהוא בתוכה, “בבקשה לוק” היא אומרת כשהוא מזיז את ראשו החוצה ומסתכל עליה כשהוא מסדיר את נשימתו, “מה, יפייפיה?” היא ממששת את שיערו ומביאה את ידה על פניו ואז על שפתיו, “בבקשה לוק, תזיין אותי”.
לוק רוצה אותה ומתעורר יותר לשמע המילים המדליקות שלה, הוא מתרומם אליה כששלושת אצבעותיו עוד בתוכה, מזיינות אותה בקטנה, ולוחש לה באוזן בקול נמוך “אנאבל.. אני מת…” הוא נושם עמוק וכבד “אני כבר מת לזיין אותך…” הוא נצמד אליה יותר ונושף באוזנה… שולח אותה למחוזות….
 הוא מפעיל אותה ומרגיש אותה מתקרבת לגמור, היא יורדת יותר ויותר על אצבעותיו רק כדי להגביר את תחושת החדירה שלו אליה, האצבעות שלו גדולות, ארוכות וגבריות והכוס שלה מבחין בזה. היא מתהדקת עליו “אאאאאא-אההה -אאאאההה, תגיד לי עוד”, היא מבקשת, כמעט מתחננת. לוק נהנה לראותה ככה, במיוחד שהוא יודע שהוא זה שגורם לויברציות שלה… “תגמרי בשבילי אנאבל? תגמרי עליי” הוא מבקש אותה והוא פונה לנשוך את תנוך אוזנה ומשם מקיף את צווארה בנשיקות עמוקות.
אנאבל ממשיכה לעלות ולרדת כשהכוס שלה עוטף את אצבעותיו וכשהיא מגיעה אל שיאה, היא רוטטת ורועדת ומשחררת אנחה ארוכה וטובה.
רק מהמראה שלה והתחושה שהיא הביאה עליו הוא נאנח יחד איתה.
באיטיות רבה הוא שולף את ידו ממנו ובוחן כמה ספוגה היא במיצים שלה. הוא מלטף את פניה ואת שפתיה, נותן לה לטעום את עצמה. על פניו הבעה רצינית כשעיניו נעולות עליה וידו השניה אוחזת באגן המוצק שלה.
באחת, הוא תופס את פניה ומנשק אותה נשיקה שמיימית ואז מוריד ממנה את החולצה שלה ומשליך אותה אחורנית. במהירות הוא מפשיל את תחתוניו ונכנס אליה;

דממה ביניהם. רק עד שהוא מגיע אל כל עומקה והם מכילים זה את זו בשלמות שניהם גונחים בקול.

הוא מעלה אותה עליו ומזיין אותה כנגד הקיר כשהיא כביכול באויר. הקצב מהיר ואחיד, הוא כמעט ולא יכול להתאפק במיוחד כשהיא לוחשת באוזנו כמה שהוא מרגיש גדול וקשה בתוכה, זה כמו לתת לו תמריץ לדפוק אותה מהר יותר. “אני רוצה אותך חזק יותר” היא מאתגרת אותו והוא נענה ברצון. 
הוא מוריד אותה ממנו, מסובב אותה כנגדו ומצמיד אותה כבר יותר באגרסיביות אל הקיר; עושה אותה בדוגי, יוצא עד הסוף – נכנס עד הסוף, אנאבל כבר צרודה ושומעים זאת בקולה, אבל הוא מדליק אותה כל כך.
בשלב הזה, עם מישהו אחר, היא כבר הייתה מתייבשת והיה צריך להחזיר אותה למשחק, אבל עם לוק זה כאילו שיש לה חור בצינור והזמינה את האינסטלטור הלא נכון כדי לסדר את התקלה.
גם לוק נוטף, כולו מזיע, קצוות שיערו דבוקות למצחו ומידי פעם הוא מעביר יד כדי למחות את הזיעה ממצחו, הוא מחזיק אותה במותניים ומחליק אותה על הזין המוצק שלו. היא לא יכולה להתאפק והיא מרגישה שהיא עומדת לגמור פעם נוספת כשהוא ממלא אותה ככה. בכל פעם שהוא נכנס בה חזק ועמוק ככה, כשהביצים שלו הולמות בפתח שלה, היא מרגישה שהוא מגיע אל הנקודה שמגרה אותה ומתקרבת אל גמירה עוצמתית.

“איך אנחנו…? את איתי?” הוא שואל אותה בלחש כשהוא במאמץ ותופס אותה בעורף,
“את עושה לי את זה בטירוף.. את מביאה אותי לקצה.. אני…” הוא נאנח חזק אאאאח “אני יכול לגמור בפנים?” הוא שואל כשכבר אין לו באמת שליטה על זה ורק מצליח להגביר את הקצב.
“אני איתך, קח אותי כמו שאני” היא קוראת כשהיא נדפקת על הקיר בקצב אחיד.
פהא-פהא-פהא-פהא-פהא.
הם שניהם מרגישים את זה מגיע, היא מתפתלת והוא כמעט ודורס אותה, אוחז בשדיה, מכלה אותה כשהיא רואה את עצמה יוצאת מגופה ומניחה שככה מרגיש מפגש עם אלוהים….”פאק…” לוק קורא “פאק פאק פאאאקק” הוא לוחש בקול כשהוא מרגיש איך הוא יורה בתוכה מטר של זרע. אנאבל מתנשמת חזק וממשיכה את גניחתו בצורה של אנחה יבשה, צרודה ודועכת.
הוא יוצא ממנה ומנער אותו.
 
אנאבל צונחת אחורנית על המיטה, חוזרת למציאות. כשהיא פוקחת עיניה ומסדירה את נשימתה, זו הפעם הראשונה שהיא רואה את הזין שלו והוא ענקי. לא היה לה מושג שהייתה מסוגלת להכיל כזה גודל, “וואו…” היא קמה לישיבה ומוציאה מלוק חיוך בלתי נשלט “אין סיכוי שהייתי מצליחה להביא אותו בפה שלי”.
הם בוחנים זה את זו ערומים בפעם הראשונה, אוהבים את מה שהם רואים.
“טוב.. אין לדעת” לוק מושך אותה לעמידה. עדיין נושם קמעה בכבדות.
הוא תופס לה את התחת ומפליק לה אחת עם מבט ממזרי.
“אולי ניתן את הניסיון בפעם הבאה ונראה” הוא חותם.
“וואלה? ואיך המצפון שלך?”
“באנגלית זה נשמע טוב יותר” הוא משיב ואנאבל מחכה להמשך.
“First time’s the charm
second time is the crime”

הוספה למועדפים שלי