הרופא של אשתי

שירי ועידו היו נשואים כבר 15 שנים והיו להם שני ילדים. דווקא כשהחליטו להביא את השלישי משהו קרה. הם פשוט לא הצליחו להיכנס להריון והגיעו להתייעצות עם מומחה לפוריות בכדי לנסות ולהבין מה עליהם לעשות.

ד"ר קראוס שהיה המומחה ונחשב לשם דבר למרות גילו הלא המבוגר, קיבל אותם בקלניקה הפרטית שלו.

"שבו בבקשה" אמר הד"ר. הם התיישבו מולו בפנים חמורות סבר. "אל תראו כ"כ מדוכאים, אני בטוח שנוכל להבין את שורש הבעיה ונראה מה אפשר לעשות. עשיתם את הבדיקות שביקשתי?"
"בוודאי" ענתה שירי והגישה לרופא את התיקיה שהכילה את תוצאות הבדיקות. לקח לו 3 דקות להסתכל על התוצאות ולהגיע למסקנה. "טוב, תראו הבעיה פה די ברורה. שירי הכל נראה תקין אצלך, לעומת זאת עידו, אין לי דרך נעימה לומר זאת אבל אתה עקר".
"רגע רגע ד"ר, מה אתה אומר?" התרעם עידו.
"תראה לפי הבדיקות שלך אין סיכוי שהזרע שלך יכול להפרות מישהי" ענה ד"ר קראוס.
"אבל יש לנו שני ילדים, אז איך זה יכול להיות?" "תראה עידו, יש ירידה באיכות הזרע עם השנים ולעיתים ישנה ירידה דרסטית שנובעת מכל מיני סיבות, כמו תזונה, קרינה, אורח חיים לא בריא ועוד, לפעמים זה פשוט המצב, בני כמה אתם?"
עידו ענה "אני בן 44 ושירי בת 42".
"עידו אתה צריך להבין שזה לא כ"כ נדיר כמו שאתה חושב. מה שאני מציע זה שתחזור על הבדיקה ונקבע שוב לעוד שבוע, ואז נעריך את המצב שוב ונראה מה האופציות העומדות בפנינו, מקובל?"
הזוג הנהן בהסכמה ויצאו מהמשרד.
ההלם ניכר על פניו של עידו, בזמן ששירי ניסתה לעודד אותו "זu בטח טעות, אל תדאג, אני בטוחה"/
"אבל מה אם זה לא? מה נעשה?" הוא ענה.
"אל תדאג מותק, אני בטוחה שזה בסדר ואם לא – נסתדר, כמו שאמר הרופא".
"שירי, אני יודע כמה את רוצה עוד ילד, נעשה כל מה שצריך שיהיה לנו עוד אחד" הוא ענה לה.
"יהיה בסדר, אתה תראה" אמרה.

כעבור שבוע הם התייצבו שוב בקלניקה.
"טוב" אמר הרופא "בואו ונראה את התוצאות".
הרופא הסתכל על תוצאות הבדיקה החדשות ואמר "צר לי עידו, התוצאות עוד פחות טובות מפעם קודמת". שירי ועידו לא יכלו להסתיר את אכזבתם ודמעות החלו לעלות בעיניה של שירי.
"אז מה עושים?" שאל עידו "בטח יש איזה טיפול שאפשר לעשות?"
"תראו" אמר הרופא "אני אשים את הדברים על השולחן. בגילך הסיכוי שטיפול כזה יצליח הוא לא גבוה, בנוסף הוא יכול לקחת הרבה זמן ובהתחשב בגילה של שירי אני לא חושב שזה צעד נכון".
"אז מה עושים ד"ר?" פלטה שירה בקול חנוק "אנחנו חייבים עוד ילד".
"אני לא בטוח שאוכל לעזור לכם" הוא ענה.
"חייבת להיות עוד אופציה" אמר עידו "מה עם תרומת זרע נגיד?"
"אתה תסכים לזה?" שאלה שירי.
"אני יודע כמה את רוצה את זה ואני לא אקח ממך את האושר שלך, אז כן" ענה עידו.
"תודה מותק" אמרה שירי ונישקה אותו ישר על הפה.
"זה יפה מאוד" אמר הד"ר "אבל אני לא רואה איך תוכלו לקבל זרע. יש לכם כבר ילדים. אתם לא עונים על הקריטריונים".
הזוג הרגיש חסר אונים ולא ידעו מה לעשות, שירי החלה לבכות ודמעות זלגו על לחייה. עידו ניסה לנחם אותה "אל תדאגי, נמצא פתרון".
"איזה פתרון? שמעת את הרופא, אין דרך". היא ענתה.
"זה לא מה שאמרתי" קטע אותם הרופא.
"אבל אמרת שאין סיכוי לקבל תרומת זרע" ענתה שירי.
"נכון" אמר הרופא "אבל יש עוד דרך".
"איזו עוד דרך?" קפץ עידו "נעשה הכל".
"טוב" אמר הרופא "תמיד יש דרך של הזרעה טבעית".
הזוג היה בהלם ונפלה דממה בקליניקה.
"א..א…אתה מתכוון ששירי תשכב עם מישהו אחר?" שאל עידו.
"כן, ככה נכנסים להריון".
"אני בשוק" אמרה שירי.
"אל תהיי" אמר הרופא "ככה זה, לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסא. עידו, מה אתה חושב?"
"אני.. גם בהלם" הוא ענה.
"תראה", אמר הד"ר "אני יודע שזה לא שיגרתי, אבל זאת הדרך היחידה שתוכל לעזור לאשתך".
"שאתן לה לשכב עם אחר?!"
"כן, זה לא לשכב כאקט של אהבה, תחשוב על זה כאקט רפואי".
עידו שתק והשפיל מבט.
"מה את אומרת שירי?" שאל הרופא.
"א…א…אני לא יודעת" היא מלמלה.
"אתה רואה עידו?" שאל הרופא היא לא דוחה על הסף.
עידו הרים מבט לכיוונה וראה אותה מתפתלת בחוסר נוחות בכסא שלה.
"את באמת חושבת על זה?"
"איזה עוד ברירות יש לנו, בעצם? זאת הברירה היחידה" היא ענתה "אבל רק אם אתה מסכים".
עידו שתק דקה ארוכה ואמר "אני לא אהיה זה שבגללו לא תקבלי את מה שאת כל כך רוצה".
"אבל מי יוכל להיות זה שישכב איתך?" הוא שאל.

ד"ר שטראוס התערב "תראו, אמרתי לכם שתחשבו על זה כאקט רפואי, נכון? אז אני יכול לעזור לכם."
עידו ושירי היו בהלם, לקח להם שניות ארוכות עד שהגיבו.
ואז שירי אמרה "…א…א…אתה מתכוון שאתה תבצע את האקט?"
"אכן כן" אמר הרופא "אל תדאגו זה יהיה כמו אקט רפואי לכל דבר".

שירי הרגישה שהיא מסמיקה "אני לא יודעת" היא אמרה. בזמן שעידו לא ידע איפה לקבור את עצמו. שתיקה נפלה על החדר, עד שהרופא אמר "תראו יש לי פה טפסים, תעברו עליהם תוך כדי שאתם חושבים, אשאיר אתכם לבד קצת שתוכלו לדבר בפרטיות". הוא שלף 2 טפסים, חילק להם ויצא מהחדר. הם החלו לקרוא, בטפסים היה רשום שהם מתחייבים לא לפנות אליו בעתיד לגבי הילד, הילד הוא אך ורק שלהם, סודיות כמובן היא תנאי הכרחי מול כל הצדדים, מאחר ומדובר בהליך רפואי על בן הזוג להיות נוכח כל הזמן בחדר, ונקבע סכום לתשלום להליך".
עידו התעצבן "חוצפן כזה, לא מספיק שהוא רוצה לשכב איתך אנחנו גם צריכים לשלם לו על זה"
שירי לא ידעה מה לעשות והתחילה לבכות.
עידו לא יכל לסבול כשהיא בוכה, "די די מתוקה אל תבכי".
"אני לא יודעת מה לעשות עידו, איזה עוד אופציה יש לנו?! אה?!"
"אני באמת לא יודע" אמר עידו.
"זאת האופציה היחידה שיש לנו" אמרה שירי בבכי, "זה לא שאני רוצה לשכב איתו או עם מישהו אחר במקומך אבל באמת אני לא רואה כל ברירה אחרת" המשיכה לבכות. עידו ניסה להרגיע אותה, אבל היא המשיכה "הוא רופא טוב, הוא ישמור על הכל בסוד, אף אחד חוץ מאיתנו לא יידע, כולם יחשבו שהילד ממך, בבקשה עידו, אני מתחננת זאת האופציה היחידה".

עידו הרגיש איך הדם עולה לו לראש אבל ידע שאם הולכים על זה אז באמת זאת האופציה הכי טובה. הוא לא יכל לדבר הוא רק הנהן בראשו. שירי הסתכלה עליו " זה אומר כן?" הוא לא דיבר רק המשיך לעשות כן עם הראש. "תודה! תודה! אהוב שלי, אני מתה עליך אמרה" אמרה ונישקה אותו חזק על השפתיים.
בינתיים הרופא חזר ושאל, "נו מה החלטתם?" שירי ענתה בשקט "הולכים על זה".
הרופא שאל את עידו "גם אתה מסכים?" עידו הנהנן בהלם.
"טוב" אמר הרופא "אז תחתמו על הטפסים ונתחיל".
"מה נתחיל? עכשיו?" פלט עידו בקול חנוק.
"כן, כן עכשיו, אתה יודע שזה הליך שיכול לקחת זמן. אז אני לא מוצא שום סיבה להתעכב".

בני הזוג חתמו על הטפסים והרופא אמר "יופי, עכשיו לעבור למיטת הטיפולים". שירי קמה ועברה למיטה. "עידו קדימה שב לידה" אמר הרופא "כמו שכתוב בטופס זה הליך רפואי ואתה נוכח, שב ליד שירי ואם צריך דבר איתה ותרגיע אותה".
עידו לא ידע איך להגיב והוא קם מבלי לחשוב והתיישב ליד שירי בזמן שהיא שוכבת על מיטת הטיפולים.
"נא להוריד חלק תחתון, עידו תעזור לה אם צריך, בזמן שאני מכין את עצמי".
עידו עזר לשירי להוריד את המכנסיים והתחתונים ולהתמקם על המיטה.
"טוב" אמר הרופא " לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה רק שתעיפי מבט ותאשרי לי שזה בסדר להתחיל".
הוא הסתובב לעברם כשהוא בלי חלק תחתון עם איבר זקור. הזין שלו היה פשוט ענק.
"וואו" נפלט לשניהם, הם היו בהלם. האיבר של הרופא היה הרבה יותר גדול משל עידו, עידו הרגיש מושפל, בזמן ששירי הסמיקה.

"אז אפשר להתקדם?" שאל הרופא. שירי בלעה רוק והנהנה. "יופי" אמר הרופא "אז נתחיל.
דבר ראשון אמרח לך חומר סיכה, שהכל ילך חלק".
שירי לרגע הצטמררה ממגע חומר הסיכה באיברה, ותפסה חזק את ידו של עידו. הרופא עיסה את איברה באצבעותיו וכשהרגיש שהיא מוכנה, הפסיק ואמר "טוב, את מרגישה לי מוכנה, אני נכנס". שירי הסתכלה עמוק בעיניו של עידו ולחצה את ידו חזק יותר. הרופא נכנס לאט לאט ושירי לא יכלה שלא לשחרר אנחה לאוויר "אהההה"
"לאט לאט" אמר הרופא, בזמן שהוא נכנס עוד קצת ועוד קצת, נותן לשירי זמן להתרגל אליו.
שירי נעה במיטה בחוסר נוחות "את בסדר מותק?" שאל עידו.
"כן, כן" פלטה בקושי שירי. "הוא פשוט כל כך ענק, קשה לי טיפה להתרגל" ולחצה את ידו של עידו כ"כ חזק שעידו חשב שתיכף היא שוברת לו אצבע. הרופא חיכה עוד קצת ושאל "אפשר להמשיך?" "כןןן" פלטה שירי בשילוב של אנחה וצעקה.
הרופא התחיל לאט לאט לנוע בתוכה. שירי לא יכלה לבלום את האנחות שלה. עידו קלט את זה ואמר לה" זה בסדר מותק, את יכולה לגנוח אם את רוצה".
"תודה מותק" היא גנחה "הוא פשוט כך כך גדול, בחיים שלי לא היה לי משהו כזה. אני חושבת שהוא כמעט כפול ממך, אני לא מגזימה". מיד אחרי שהיא פלטה זאת היא הצטערה וחשבה שלא היתה צריכה לומר זאת אבל היא פשוט לא חשבה באותו רגע.

עידו הרגיש כ"כ מושפל ועם זאת עמד לו כל כך חזק במכנסיים שהוא לא יכל להסתיר את זה. שירי קלטה את הזקפה של עידו ואמרה לו "אוי בייבי, אחר כך אטפל בך".
הרופא המשיך לפמפם מהר יותר ומהר ושירי הרגישה איך זרמים פנימיים עולים בה והיא לא יכלה להתאפק ופשוט גמרה תוך כדי שהרופא מזיין אותה. הרופא לא הניד עפעף והמשיך בקור רוח בשלו, עד שהוא גמר בתוכה, יורה מטח של זרע לתוך איברה.

"יופי" הוא אמר "עכשיו תשארי כמה דקות עם רגליים למעלה, תני לכל הזרע לנזול פנימה. אני אצא מהחדר ואתן לכם פרטיות. כשתסיימו תצאו ותקבעו אצל המזכירה פגישה נוספת".

הרופא יצא מהחדר ושירי אמרה לעידו "בוא חמוד שלי, תיכנס אלי"
עידו אמר "ככה?? כשכל הזרע שלו בתוכך?"
"כן" היא ענתה "שמעת מה שהוא אמר שצריך לתת לו לנזול פנימה, אתה תעזור לו".
עידו הרגיש כל כך מושפל מהסטאוציה אבל גם כל כך מגורה.
הוא הפשיל את מכנסיו ונכנס בבת אחת לתוכה. היא היתה כל כך רטובה ונוזל הזרע של הרופא עוד היה חם בתוכה. עידו לא יכל להתאפק והתחיל לפמפם במרץ.
"כבר נכנסת?" שאלה שירי.
"כן ברור" ענה עידו "מה את לא מרגישה?"
"אההה כן בטח בטח חמוד שלי" ענתה שירי "מרגישה מצוין".
עידו זיין חזק ככל יכולתו. "זה טוב מותק?" שאל אותה.
"כן כן, טוב מאוד״ ענתה.
אחרי דקה שאלה "לא יפריע לך אם אקרא עיתון לאשה תוך כדי נכון?"