זו לא הפעם הראשונה שהיא טסה. זו הפעם הראשונה שהיא טסה לבד. כלומר, לא בדיוק לבד, עם עוד 170 נוסעים וצוות של חברת הטיסה, אבל היא ללא בני משפחה מסביבה. אריקה, כך כולם קראו לה, אריאל היה השם המקורי שלה. בפגישות הראשונות שלהם בעלה, יוחי היה אומר את השם שלה סתם, גם כשלא היה צריך כי זה היה מתגלגל לו על הלשון, כך הוא טען, אבל כמה חודשים של סקס והוא ביקש להחליף כי אריאל היה נשמע לו גברי מדי במיטה.
ומאז היא אריקה, כבר 4 שנים של נישואים ושנה ביחד. היא פגשה אותו כשהייתה בת 25 ועכשיו, חישבתם נכון היא בת 30, עוד כמה ימים.
אז למה היא טסה? מהרבה סיבות. היא רוצה שקט, היא רוצה לחצות את השלושים עם חברתה הטובה ביותר שירדה מהארץ, היא רוצה להתגעגע, אז היא טסה לשבועיים להתנתק ולחזור עם כוחות, לא שבארץ אי אפשר לקנות כוחות אבל בחו”ל זה יותר זול או לפחות התמורה שווה יותר, ככה אומרים. היעד – מילאנו, איטליה.
אריקה בלונדינית ויפה, היא שומרת על גזרה חטובה גם אחרי שתי לידות. היא גם חכמה ושנונה ואוהבת לקרוא. כל מה שאפשר היא קוראת, לא תתפסו אותה בלי ספר בתיק, כי בשביל אריקה, ספר טוב לוקח במלחמה מול סרט טוב. אז היא מתיישבת בנוחות בכיסא המיועד לה, נושמת עמוק ושולפת מהתיק את החבר שלה לנסיעה, העטיפה שלו לא מותירה בה ספקות – זאת תהיה טיסה עם חמישים גוונים.
המטוס מתחיל להתמלא והיא קוראת בשקיקה את העמודים הראשונים של הספר, היא תוהה לעצמה מי זה שישב לידה ואם ייתן לה לקרוא בשקט ולצלול לעולם הפנטזיה המינית בלי להפריע. בזוית העין היא רואה בחור אחד, שיער מסורק הצידה ומשקפיים שמונחים לו בקפידה על האף, הוא לבוש בז’קט שחור ומכנסיים בהירים והוא מתקרב לכיוונה.
“ברק” הוא יורה.
“אריקה” היא חותכת.
הוא נמתח כדי להכניס את תיק הנסיעות שלו לתא העליון. החולצה שלו יוצאת מהמכנסיים וחושפת קצת בטן, שטוחה, מכוסה בשיער עדין.
“טסה הרבה?” הוא לא מבזבז זמן.
“כבר הרבה זמן שלא, מרוב ביזנס אין זמן לפלז’ר” היא עונה.
השיחות הקצרות האלה מדליקות אותה, היא אוהבת את הגברים שלה חדים ומהירים.
“לפלז’ר שלך יש חמישים גוונים?״
“אתה נכנס לשטח האפור”.
“זאת את שנוסעת לפלז’ר כדי לברוח מהביזנס, אגב, איך קוראים לו, לביזנס?”
“יוחי, ואתה נשוי?”
“פלוס 2. אהבתי את הלוק שלך” הוא התיישב לידה.
“תודה” היא קיבלה את המחמאה בשקט, מנסה להבין מה זה הפלירטוט הזה שהיא נמצאת בתוכו אפילו בלי לשים לב.
“לא הייתי נותנת לך יותר מ26” היא אומרת.
“אני אסתפק ב25” הוא עונה.
“צעיר” היא חושבת.
“אני לא צעיר” הוא אומר “את מוזמנת לחשוב מה שאת רוצה אבל שתדעי שזה לא נכון”.
היא שתקה בהלם. הביטחון העצמי שלו ומהירות השיחה, גרמו לה לאבד את הביטחון הרגיל שבא אתה מהבית, כמנהלת סניף של 25 עובדים היא נדרשת לייצוגיות ובטחון עצמי גבוה ואלו נעלמו אל מול הילדון הזה ברגע. היו לה פרפרים בבטן והיא הרגישה שרק הוא והיא שם במטוס.
רבע שעה של שקט ביניהם, הודעות של הטייס והדיילות והטיסה התחילה.
“אריקה, תני לי בבקשה את היד שלך”.
למה? היא חשבה בלב אבל הגישה לו בצייתנות את היד. הוא הוציא שפופרת של קרם מהתיק ולחץ אותה כדי להוציא פס של שני סנטימטרים אל מרכז היד של אריקה. זה היה קר אבל האצבעות שלו התחילו למרוח את הקרם על כל כף היד שלה, הוא לחץ בנקודות בכף היד ומרח את הקרם לאורך האצבעות, הוא לא בזבז זמן אבל היה מאוד יסודי כל אצבע קיבלה התייחסות מלאה, זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא הרגישה מה זה מסז’ בכפות הידיים.
זה היה כל כך נעים שזה היה מפתיע שהיא זכרה איך קוראים לה, כל מה שעניין אותה באותו הרגע זה למה העונג מגיע אליה רק דרך יד ימין ולמה לברק אין עוד שתי ידיים שיתפסו גם את היד השנייה שלה ויעסו אותה בחושניות. זרמים של עונג מאצבעות יד ימין אל מרכז הגוף ורעידות קלות, היא התחילה להתנשם בקצב אחיד, היא לא רצתה שהוא יפסיק. אבל אז הוא הפסיק.
היא הביטה בו בכעס, רוצה לומר “למה, לעזאזל עצרת?” והוא החזיר מבט תמים שאמר “אני רוצה תמורה”. אין טעם לשאול אותו מה הוא רוצה בתמורה, הקצב ביניהם היה מהיר יותר, אסור עכשיו לקום אז היא תהיה יצירתית ותמצא מה יש לה לתת בתמורה. אריקה רכנה לכיוון האוזן של ברק והחלה להתנשם אל עומק עור התוף שלו. היא שולפת לשון ומלקקת את האוזן שלו בחושניות, בהתחלה מסביב ולאט לאט מכניסה אותה פנימה, היא רואה שהוא זז בכיסא ומוצא לעצמו תנוחה נוחה לקבל את הפינוק הזה בשלמותו, זה מחרמן אותה והיא מרגישה שהגוף שלה מתחמם עם כל התנשמות שהיא משמיעה לו באוזן.
שתי דקות היא הקציבה לו והתיישרה בכיסא, כל אחד מהם רצה להתנפל על השני אבל האנשים במטוס לא היו נותנים לדבר כזה לקרות.
“יש לך תכנית?” היא ביררה אם הוא חשב קדימה.
“יש כאן דייל שחייב לי טובה, תני לבדוק את זה”.
הקריאה לפתוח חגורות הגיעה בתזמון מושלם, הוא פתח את חגורת הכיסא שלו והתרומם כדי לצאת.
“רגע” אריקה קוראת לו והוא מסתובב אליה “אמרו לפתוח חגורות” אמרה, פתחה את אבזם חגורת המכנסיים שלו ומשכה את כולה החוצה “עכשיו אתה יכול ללכת” הוסיפה.
שלוש דקות נוספות, ומקדמת המטוס מתקדם בחור, החליפה שלו מעידה על כך שהוא דייל, הוא מתכופף אליה ואומר “אריקה, פליז ג’וין מי”.
היא הלכה אחריו עד שהגיעו לחדר שעליו היה כתוב צוות.
“יו האב אונלי פיפטין מיניטס, אוקיי?” היא הנהנה ופתחה את הדלת.
זה היה חדרון עם הרבה מדפים ובגדים, מזוודות שזרוקות בפינה וריח של חומרי ניקוי. ברק היה שם, מחזיק שתי כוסות של יין. הוא מגיש לה אחת ואומר “צ’ירס”. משיקים כוסות והיא מחזירה “צ’ירס”, הם מרימים את הכוס כאילו הם בתחרות מי יצליח לשתות יותר בלגימה אחת.
ברק ניצח, היא שתתה חצי.
ברק התקרב אליה ופתח את שלושת כפתורי החולצה העליונים שלה. הוא קירב את פיו אל הגבעות שאיימו לקרוע את החזייה שלה מבפנים,
מלקק את החזה שלה בתאווה בעוד היא מקרבת את ראשו אליה וראשה זרוק לאחור בהתמסרות. היא מרגישה את הידיים שלו שמקודם עשו שפטים באצבעותיה מטיילות כעת על אחורי גופה, בתחילה מעסות את גבה שכבר התחיל להרגיש את אי הנוחות של כיסא המטוס ולאחר מכן ירדו אל הישבן העסיסי שלה, הוא הרים את החצאית שהיא לבשה ולעיניו נגלו תחתוני תחרה ורודים.
“יש תחתונים יותר יפים במילאנו” הוא אמר וקרע באכזריות את הקו הדק שהחזיק בין החלק הקדמי לאחורי.
הוא נעמד מול האיבר היפה שלה והחל ללקק אותו בתשוקה, היא הצמידה את הראש שלו אליה כשהיא נשענת על הקיר וראשה שמוט לאחור,
היא מתחילה לגנוח בכבדות.
הוא שוב נעמד מולה והפשיל את מכנסיו עם תחתוני הבוקסר הצמודים שלו.
“אריקה”.
“קרא לי אריאל”.
“אני אקרע אותך אריאל” הוא לחש לה באוזן, התקרב אליה ונכנס אליה בנחישות. בידיו הוא קירב את האגן שלה והתחיל להניע את עצמו בתוכה, הוא הניע את עצמו קדימה ואחורה ובשביל לשמור את אריאל במקסימום של עונג הוא נישק את שפתיה העליונות נשיקה חושנית. היא הרגישה איך כל הגוף שלה מקבל את האיבר שלו והחום עולה ומתפשט בתוכה.
“אני עומדת לגמור ברקי” היא לוחשת באוזנו והוא מגביר את הקצב לחצי דקה אחרונה שבה הם גומרים בצעקות חנוקות אחד בתוך השניה.
“ברק” נשמע הקול מעבר לדלת “איי ניד יו טו גו אווט”.
“אוקיי, וואן מיניט”.
הם התארגנו במהירות, עוזרים אחד לשני ליישר את הבגדים והשיער ויוצאים בחיוך בחזרה אל המקום שלהם.
