קונדומוס מיוטלוס – חלק א

"את לא מפחדת מוולדמרט?" פניו של הארי מתחת לברדס התעוותו בבוז אל מול גברת מאלפוי, סוקר את לבושה המוזר. הסיטואציה, למעשה, הייתה מוזרה יותר. שניהם עומדים זה אל זו, בחדר טחוב בקלחת הרותחת. 'זאת כל כך לא היא', חשב לעצמו שוב, עם הברדס הכהה שמכסה הכל, שום שריד לגלימת האיזמרגד היומיומית שלה, לאיפור המושלם, למתותקות המאלפויית הידועה.

פניה של גברת מאלפוי התעוותו יותר. "הבנו שאתה לא מפחד להגיד את השם. די כבר. זה מסוכן."

"אני לא הולך להתווכח איתך עכשיו על זה" – לא היתה לו שום סיבה בעולם להסיט את נושא השיחה. ההצעה שזה עתה גברת מאלפוי הציעה לו הכניסה אותו לשוק טוטאלי. החיים כל כך בלתי צפויים. הוא לא מסוגל להודות בכך עדיין, אבל ברור שהוא מסכים להצעה. הארי נשך מבלי משים את שפתו התחתונה, עיניו הירוקות נעוצות בעיניה הכחולות של גברת מאלפוי. הוא לא יודע אם היא שונאת אותו. הוא כבר לא באמת בטוח שהיא שונאת אותו עכשיו, למרות שדי ברור לו שכל מעייניה הם טקטיקה פשוטה. "הדבר החשוב לי ביותר בעולם זה דראקו שלי," היא אמרה מפורשות לפני כמה דקות, ועכביש קטן שנקלע לאיזור כף ידה התכדרר לכדור. רק כשהם עמדו אחד מול אחד הוא חש בכוחות הקסם שבקעו ממנה. משהו שחש רק ליד קוסמים גדולים, דמבלדור, וולדמורט, הרמיוני לפעמים. יש משהו עמוק בקוסמת הנחושה והאינטליגנטית הזו, והיא בקרוב תהיה שלו, או לפחות תתן לו כל מה שיבקש. הוא מסכים. ברור.

"אבל ההסכם מתחיל עכשיו." לחש באומץ, עיניו עדיין נעוצות בעיניה. אם כבר אז כבר.
"תכבול אותנו" – היא ענתה לו בלחישה מסוג אחר, יציבה יותר, נחושה. על גבול ההתרסה כשזה בא כתגובה לדבריו. הוא התפרץ לדלת פתוחה.

"בלטריקס לא פה כדי לעזור בכבילה" גיחך הארי.
"סנייפ רק רצה לסתום לה את הפה. מעניין שלא היה ברור לך שכל אחד מאיתנו יכול היה לכבול. נראה שאתה לא יודע איך עובד הקסם."

"לא שלימדו אותנו עליו בהוגוורטס." הארי לחש, חושב כבר על הדקות הקרובות. הוא ידע שגם גברת מאלפוי יודעת שהוא לא למד על הנדר הכובל בשיעורים, גם אם ייתכן שתלמידי שנה שביעית באחד המחזורים שמעו אזכור קצר מפרופסור פליטיק, באחד משיעורי לחשים למתקדמים. "את לא רוצה להיות את הכובלת?" עיניו נצצו בברק מוזר, לפי האינטואיציה שלו, סביר להניח שמי שיוצר את הנדר הכובל מחוייב במידת מה יותר למלא את חלקו, והארי רצה להינות מהחלק שלה עד תום. שלא לדבר על כך שהנחישות בקולה מן הסתם תוסיף לאיכות הנדר הכובל.

"בסדר". עיניה עדיין קדחו בעיניו. הוא תהה אם יש מאחורי המסכה האסטרטגית שלה גם אדם עם רגשות, קוסמת מרוגשת שתהנה גם מהחלק השני של ההסכם.

הארי הושיט את ידו החיוורת, שהייתה כהה מעט ליד עורה הלבן של גברת מאלפוי. ידה של גברת מאלפוי לחצה אותה כעבור רגע בחוזקה, כמו מונעת ממנו פיזית לסגת בשלב זה. הארי היה מסופק איזה מהצדדים מעוניין יותר. מה שברור – החיים שלו הולכים להשתנות. לטובה. והשיפור יהיה עצום.

גברת מאלפוי המשיכה לנעוץ בו את עיניה היפות. בוטחת בתנועותיה. "האם אתה, הארי פוטר, נודר נדר לעשות כל שביכולתך, ככל שהנך יכול להגות בדעתך, לשמור על בני, דראקו, שיצא ללא פגע, בכל זירת קרב שתיקלעו אליה?"

"אני נודר," אמר הארי. משלח לשון ארוכה של אש מקצה שרביטו, בתיאום מושלם עם שפתיו. קרירות מצמררת חולפת לרגע בגופו, גורמת לעווית בידו לחלקיק שניה. זו יכולה להיות המלכודת שתסיים את חייו. הארי הביט בעיניה היפות, משחזר בזכרונות את מסקנת החישוב כשהפך בהצעה. הוא נעץ את אישוניו בשלה, לא מהסס לדרוש את חלקו. "והאם את, נרקיסה מאלפוי, נודרת לסייע לי בכל סיוע שאצטרך, יהא רצוני אשר יהא?"

הוא הביט אל תוך עיניה של גברת מאלפוי. ליבו הולם בעוז. הניסוח היה הדוק דיו ושניהם ידעו בדיוק למה הוא מתכוון.

"אני נודרת," לשון אש שניה זינקה מקצה שרביטה, מתמזגת בזוהר עם לשון האש הראשונה, מסתלסלת ומחממת את ידיהם בחום מוזר, מאירה את אפילת החדר. הארי הפך בדעתו בפעם האחרונה בנדר שנדר זה עתה, אבן כבדה ייצבה את מקומה בלבו. ממהלכיה, ניכר שיש פערי ידע בינה לבינו על העתיד לקרות, כביכול היא יודעת שהוא ודראקו יהיו נוכחים באותו קרב. שרגע כזה יגיע מתישהו, אולי אפילו יותר מפעם אחת. אחרת, אין שום הגיון מבחינתה להתחייבות גרועה יותר משל גמדון בית.

תנועותיה של גברת מאלפוי היו שקטות. בהינף שרביט זריז הברדס שכיסה את הארי נעלם כלא היה. "לאט יותר!" הוא לחש לעברה וזרועו אינסטקטיבית נגעה בפרק ידה. זו תהיה הפעם הראשונה, והוא רוצה שזה יהיה מושלם. והנגיעה הזו.. למה הנגיעה השטותית הזו מעבירה אותו על דעתו?

עיניה הכחולות הביטו בו באור מוזר. היא נעמדה במרכז החדר, מניעה את שרביטה באיטיות, כשהברדס בתיאום זע מעל ראשה, חושף לראווה את פניה המושלמות. תנועה ארוכה נוספת, וגלימתה אט אט החלה לנוע בחושניות, חושפת סנטימטר אחר סניטימטר מעורה הבהיר.

עיניו של הארי נפערו אל מול גופה המושלם של גברת מאלפוי, בולעות את עורה היפהפה, את שדיה הבהירים עם הפטמות הורודות והעדינות שמעטרות את מרכזם. היא אלילה. והיא תהיה שלו.

"השרביט שלי!" הארי מיד התחרט על הבדיחה העבשה. הוא התאמץ כדי ללחוש את המילים, וגברת מאלפוי הביטה בו בחוסר הבנה, עיניה נודדות אל ידו הקפוצה על השרביט.

"לא זה, השני." הארי לחש בעדינות אל עיניה הכחולות שהיו עכשיו קרובות מדי. אבל היא לא נעלבה מהבדיחה שלא במקומה. שפת הגוף שלה שדרה רגש אנושי משהו, שהארי מעולם לא זיהה בה. תנועותיה היו החלטיות כמו לא התכוונה לבזבז זמן, והארי תהה לרגע מסעיר 'היא רוצה אותי גם כן?'

העיניים הכחולות כבר כל כך קרובות עכשיו. יפות עד כאב. עיניו של הארי נעצמות בחולשה כשהוא חש את שפתיה הרכות של גברת מאלפוי נחות בעדינות על שפתיו. מצב רוחו משתנה בחדות. ממעמקי זכרונו שצפה התחושה כמו לגם לגימה מלאה של פליקס פליציס אם כי זה לא היה בדיוק זה. הוא חש מן גל שעובר בו, תחושה של משהו נדיר ולא מוכר. מן קסם עדין שעוטף בשכבה דקיקה של ערפל בלתי נראה את גופו. הקירות הטחובים שקעו במעמקי הנשייה של זכרונו, וגופו שיווע ליותר. שנים אחר כך כשהוא נזכר בסיטואציה השתלבו בדמיונו ציוצי מקהלת ציפורים שקטות ששטו בחלל באותו רגע. 'יכול להיות שהיא הכניסה לי כמה טיפות של שיקוי אהבה?' מכל הנשים בעולם, איכשהו עכשיו הוא לא יתפלא אם יתברר שגברת מאלפוי הולכת לכל מקום עם בקבוקון של אמורטציה. הארי מהרהר בכך לרגע ולא אכפת לו. עם או בלי שיקוי הוא בהחלט מעוניין בנדרים שנדרו זה עתה. מצד שני, אולי זה מה שהוא חושב תחת השפעת שיקוי. בסופו של דבר, אין לו שום בעיה עם ההסכם, והוא בהחלט הוגן בעיניו. קוסם נערץ או לא, הוא עדיין בן אדם וסקס זו חולשה שלו, חולשה שבה הוא לא רוצה להילחם. למעשה, הוא לגמרי מוכן להכיל ולשלם את המחיר, בפרט כשמדובר בסיכון מחושב והתמורה גבוהה מספיק. גם אם נוצר הרושם שמונחת על כתפיו אחריות ציבורית כמי שיילחם בוולדמורט, הוא יודע שבכל קרב הוא יציל את חברו לשכבה דראקו. זה כבר קרה בחדר הנחיצות. בכלל, עד כמה שהוא שונא את דראקו, הוא מעריך אותו במקום מסויים. לא מעט פעמים בשנה א׳ הוא חשב מה היה קורה אם המגבעת לא הייתה שמה אותו בגריפינדור. דברים היו יכולים להיות אחרת. 'ובעצם, לא שתיתי שום דבר מאז שנפגשנו.' הוא מבין לפתע כשנהיה מודע לפיו היבש.

ההבנה רק הפציעה בו ופיו החל מתלחלח, כששפתיה של גברת מאלפוי נפשקו בעדינות מעל שפתיו, לשונה פולשת באיטיות אל פיו, כמו נחשול של אושר, ריגוש ושמחה מציף אותו באחת. הוא הרגיש שגופו מתקשה להכיל את הרגע, שהתחושות שמציפות אותו גודשות את גדותיו. את מחשבותיו קטעה לפתע תחושה נעימה ממרכז גופו, גברת מאלפוי מתחילה להניע את ידה הימנית על איברו, והארי חש אותו מתעורר, תובע מצידו מעט יותר תשומת לב.

"אני רוצה להרגיש את הלשון שלך," הוא מתנתק בכח מהמגע הקסום של שפתיה, וגברת מאלפוי מבינה שהוא מתכוון שהוא רוצה להרגיש את הלשון שלה במקום אחר. היא כבר מנשקת את דרכה מטה באיטיות על צווארו, מותירה צמרמורות על עורו. היא עוצרת לשניה ומרימה את פניה ממנו, מעיפה מבט בצלקת דמויית הברק, וחוזרת לנשק את חזהו, כמו מאיטה את עצמה במסע אל התורן הזקור בין רגליו. לשונה סוחטת ממנו עוד רגע אחרון של המתנה כשהיא מלקקת את אשכיו לרגע קט, כשהארי חש שאינו יכול יותר, והוא מחליק את איברו שמתעבה אפילו מעט עוד יותר במסלול הגולש אל לועה המענג של גברת מאלפוי. עיניה הבהירות זוהרות בחושך, ואיברו סופג את כל מה שדופנות פיה הרך יכולות להעניק. 'זה כל כך נעים', הארי חושב בלב מרוגש ודופק מאיץ, 'ומרגש', מוסיף במחשבתו כשידיה של גברת מאלפוי אוחזות באחוריו, דוחקת את אגנו בתנועה איטית אל לועה הפעור, מחלצת מעצמה קולות הבוקעים משפתיה הבולעות את איברו החוצה ופנימה. איברו של הארי זקוף, רטוב מרוק, ולשונה של גברת מאלפוי מתרוצצת בשקידה על אלקטרודות התשוקה שלו, מקפיצות את התחושות לשיא חדש, מסעיר בעוצמתו אל מול פניה היפות.

גברת מאלפוי הוציאה מפיה את הזין הרטוב. עיניה לא הותירו ספק קל שבקלים באשר לתוכניותיה לשניות הקרובות.

הארי הוצף ברגש עז. הוא כבר דמיין את הרגע הזה כשאונן פעם. הוא הולך להשתדל להעניק לה חוויה שבה ינסה לגרום לה ליהנות ככל שיוכל, אבל בא לו על הטוסיק המתוק שלה.

"אציו חמאה" שפתיו נעו בלחישה, ובתנועה חיננית הוא אסף מהאוויר את מלבן החמאה שטס מהמקרר. אישוניה של גברת מאלפוי התרחבו להרף עין בבעתה כשהבינה את כוונתו, אך התייצבו באופן מיידי. משהו במבטה אמר להארי שזאת לא הולכת להיות הפעם הראשונה שלה. להיפך, הריצוד שהבזיק רגע לאחר מכן בעיניה הכחולות נטעו בו ספק שהתוכניות שלו לא יענגו רק אותו. ובכלל, יש רכות מסויימת בעיניים שלה, מבע שנמצא עמוק מתחת לדוק הקשיחות הידוע מבית מאלפוי, מבע שקשה לו לפרש. אין שום סיכוי בעולם שהיא רוצה אותו. 'אבל אולי כן?'

הטבעת האנאלית ההדוקה שלה סחטה את איברו של הארי באופן מושלם. דגדוגים עדינים התחילו לרצד בקצות אצבעות הרגליים, ומרכז גופו טבע באמבטיה של נעימות ששידר לו מרכז גופו. הארי הרגיש את האורגזמה מתחילה להיבנות באיטיות, מבטיחה פיצוץ אסטרונומי בבוא העת. הוא מעולם לא השתמש בכשפי כיווץ כששכב עם נשים, למרות שהיה ברור לו שיש לא מעט כאלה שישפרו את התחושות לאין ערוך. הוא היה חייב שהכל יהיה טהור, נקי, ללא עזרת קסמים.

הארי הניע את אגנו בעדינות אך בנחישות אל תוך ישבנה המושלם של גברת מאלפוי. סנטימטר אחר סניטימטר איברו פילס את דרכו פנימה ופנימה, כובש אותה מאחור, מתענג באיטיות על התחושות. גברת מאלפוי חשקה את שיניה, ייתכן שנחושה שלא לפלוט אף קריאת עונג מסגירה שתחשוף את הסערה שמשתוללת בין ירכיה. הארי שלח את ידו וליטף את החלק התחתון של הירך הפנימית שלה, אצבעותיו מטפסות באיטיות מייסרת, פוגשות לחדוותו את שפתיה שופעות עונג מטפטף. כריות אצבעותיו מתקרבות אט אט אל מקור החום הלוהט בין רגליה. בבת אחת כריות אצבעותיו החלו להחליק בין שפתיה הרטובות, מצליפות בעדינות בדגדגנה המרייר, מחליקות במסלול השוצף אל השיא. גברת מאלפוי שחקה את שיניה ממאמץ, אך אנחה חדה בקעה מפיה, ולאחריה מיד נמלטה מפיה גניחת שחרור, סוחפת ונותנת דרור לאוויר האצור בפיה, עוצמת את עיניה בפנים מכווצות.

גניחות קולניות החלו למלא את החדר, והארי ריווח את איברו, בטנו צמודה לגבה של גברת מאלפוי וידיו עוטפות את גופה, מגששות את דרכן צפונה אל הקימורים הנחשקים שמעולם לא דמיין שיוכל להשיג, איברו זקור בגאון בין פלחיה. איברו שידר תחושות עונג רעננות אל כל חלקי גופו, וניעות איברו האיטיות הגבירו את קצבן בתאוצה איטית אך קבועה. אמתו השמאלית של הארי נלחצה לחזה של גברת מאלפוי וכף ידו לפתה את כתפה מלפנים, נשען עליה כקונטרה לאיברו הנדחק עד קצהו אל תוך ישבנה הקסום. ידו הימנית המשיכה לפרוט על הדגדגן של גברת מאלפוי, רטובה כולה מהנוזלים שניגרו ללא הרף. ללא התראה מוקדמת גברת מאלפוי דממה לפתע, והוא חש כעין מפל של מים מפכה בין אצבעותיו, וכל ידו, עד לפרק היד, כמו טבלה בשלולית קטנה של נוזלים. למרבה הפתעתו של הארי, גברת מאלפוי הייתה קפואה במקומה, ואם לא הנוזלים ששצפו על ידו הוא לא היה מודע לכך שהיא גומרת ברגעים אלה ממש. רק בגלל מודעותו הגבוהה שם הארי לב לזעזועים העדינים, וגופו ואצבעותיו המשיכו במונוטוניות את אותו מסלול, תוך שהוא צופה בגברת מאלפוי מתייסרת תחתיו בעונג, שרירה מכווצים. נדמה היה לו שבמקום מסויים הוא היה מעט אדיש לכך שברגעים אלו גברת מאלפוי היפהפייה מתפוצצת כנגד אצבעותיו, אך הוא נהנה לחלוטין מכך שהיא הייתה כל כולה ברגעים אלו שלו. מנגד, מאוחר יותר הוא חייב להקדיש זמן לתהייה האם יש כאן גם מעבר למילוי ההתחייבות לנדר הכובל. האם יש דברים שהוא לא יודע על גברת מאלפוי?

אבל הארי לא מתכוון לבזבז את הרגעים היקרים מפז כרגע. שיכור מהתחושות, הוא נועץ את איברו מספר פעמים לפני שהוא עובר להניח את ידיו על מותניה, ובתנועות מהירות הוא ממשיך לפלוש אל הפלחים העדינים באיברו הרעב. הדגדוגים כבר עולים לברכיו כשלפתע מבליחה למוחו בהיסח הדעת גרונה המסותת של גברת מאלפוי. הוא יוצא ממנה בחדות, סוחט ממנה צעקה קצרה ומכוון את איברו אל פיה היפהפה. היא פושקת את שפתיה העדינות בכניעה לקראתו, והוא גונח באושר כשאיברו שוקע לאיטו שוב בפיה החם והמבטיח. לשונה משחקת בחיבור בין הכיפה לאיברו, מלטפת וסוחטת, מזניקה אותו לגבהים, מסחררת אותו בעולם אחר שבו קיימים רק התחושות שבוקעות מאיברו שאינו יודע שובע, שנסחט כעת בפיה המתוק של גברת מאלפוי. ירכיו כבר בוערות מהאורגזמה שכבר שולחת את גליה המצליפים, דגדוגים מבעבעים מתקרבים אל איזור החלציים, אבל הוא רוכב עליהם בנחת, יודע את העוצמה ההולכת ובאה, נותן לה להתנגש בו. הפה החם סוגר על הזין שלו באדיקות, מספק באמנות את התחושות שמאפשרות למוח להשתולל בפראות, הגירוי מתכדרר ומתעצם בקצה איברו, וכשהארי מתרכז בו כששריריו מתכווצים, אט אט הוא מתעלה מעבר לסף כלשהו, וכשלשונה של גברת מאלפוי בתיאום מושלם סוחטת את הנקודה הרגישה באיברו, הוא נכנע, ומוחו נותן את האות לאורגזמה שמתחילה להציף את גופו בשאגה מחרישת אוזניים שהדיה נפלטים מפיו כאנקות עצורות, והשתנקות חרישית נבלעת בין קולות הסקס שבחדר.

איברו מחל לפלוט את מטענו הרותח, בעוד לשונה המאלפויית, המאומנת מסתבר, ממשיכה לסחוט את נקודת החיבור בצורה מושלמת, נותנת לו לחוש מחוזות חדשים שלא הכיר. שרוך קצרצר נורה כחץ מאיברו הבוער אל עמקי גרונה של גברת מאלפוי, וחצי שניה לאחר מכן שרוך ארוך נמתח לאורך כל חלל פיה, נוחת באצילות בעמקי גרונה, זולג באיטיות אל פתח הוושט. היא מניעה את לשונה לסייע לבליעה של המתז הראשון, בעודו פולט נתזים נוספים, מותח את איברו עד קצה גבול היכולת כנגד לשונה המחוספסת מבעד לרטיבות הרוק. גברת מאלפוי סוחטת את איברו בתנועות עדינות ומדוייקות, עיניה מיושרות אליו, יודעות את יכולותיה ואת חוסר האונים שלו ברגעים אלו. היא סוחטת את איברו ביסודיות, אגודלה ואצבעה נעים באריכות על איברו מבחוץ בתנועות מעגליות, סוחטים ממנו נתזים נוספים. כמות בלתי הגיונית של זרע נפלטת ממנו, וגברת מאלפוי בולעת כל טיפה בשקיקה. היא ממשיכה לסחוט את הטיפות האחרונות מאיברו המרוקן, מותירה אותו ורוד ומבריק מרוקה. היא פולטת מין הבעה שקרובה לחיוך, בעיניים שקשה מתוכן לרדת אל סוף דעתה.

מבחינתו של הארי הם עדיין רחוקים מסיום ופעימות ליבו מואצות כשניצת בו רעיון. הוא נוטל את שרביטו וממלמל "וינגארדיום לביוסה". נפנוף וטפיחה. עיניו של הארי מביטות נדהמות נכוחה אל גופה היפהפה של גברת מאלפוי, שט באצילות, ערוגת אהבתה כמו זמינה לכל דורש. היא שלו, ואכפת לו ממנה. גל של התרגשות מסעיר אותו לקראת הבאות.

"קונדומוס מיוטלוס!" הארי לוחש לחדר, וקצה הווילון סט בחדות, חושף את קצה המגדלים של גרינגוטס.

המשך קריאה – חלק ב