זהו המשך לסיפור קונדומוס מיוטלוס – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה
הארי בחן מקרוב, בהערצה, את גופה המושלם של גברת מאלפוי. חלום חייו קם ונהיה. הוא יודע שהוא לא יוכל לעמוד בזה… גופו בער מתשוקה אליה. אם לא יחסום את רגשותיו הוא יתאהב בה מעל ראשו בו במקום. בהחלט ייתכן שהוא כרגע תחת השפעת שיקוי אהבה, אבל כאמור, למי אכפת.
המנח של גברת מאלפוי היה מושלם, אבל משהו הציק לו. “סינגרסיוס” הוא לחש, וגברת מאלפוי כמו התעוררה מחלום, מישירה אליו מבט מהפנט. הארי מצמץ וגל של התרגשות גאה בו שוב.. הוא לא יכול. הוא כל כך רוצה אותה. להתאהב בה..
“בואי אליי” הוא לחש, פורש את ידיו לחיבוק. גופה המושלם חבוק בין זרועותיו, זה מה שהוא צריך. אולי גם קצת מעבר, הוא רוצה שהיא תאהב אותו. גברת מאלפוי התקרבה אליו, חיוכה מתעתע, ספק קיים ספק איננו בין עיקולי שפתיה המושלמים של גברת מאלפוי.
“אני צריך שתהיי שלי. בעצם… לא. אני רוצה שארגיש שאת האהבה הכי גדולה שלי, ושאת תרגישי שאני האהבה הכי גדולה שלך.” הארי חשב על ההסכם, והשפיל את מבטו. “אני רוצה שתאהבי אותי כך שלא יהיה לי ספק שאת מאוהבת בי”. הארי לחש את המשפט האחרון בקול נמוך עוד יותר, ונרקיסה נעצה בו את עיניה בסקרנות.
“חוסר הביטחון שלך חמוד”. הוא חייכה אליו לראשונה. “אני אהנה הרבה יותר מההסכם אם אהיה מאוהבת בך. אבל אתה תצטרך לגרום לזה לקרות. אני יכולה להבטיח לך שזה לא יקרה אם אהיה שפחת המין שלך.”
“אני בטוח שגם אני אהנה יותר מההסכם אם תהיי מאוהבת בי. זה מה שאני רוצה. אבל אין לי מושג אם זה יכול לקרות. זה צובט אותי.”
אצבעותיה הארוכות של גברת מאלפוי ליטפו את גב זרועו. היא הצמיתה אותו במבט, ואמרה באופן שאינו משתמע לשתי פנים: “אני לא אוהבת את לוציוס”.
היא לחשה לאט את המילים, מודעת לעוצמתן על הארי. הארי הביט בה במבט של בין כמיהה לתסכול. אם היא חושבת שיש להם סיכוי, למה היא לא חמימה יותר? מסך כבד חוצץ ביניהם והם לא יוכלו להגיע לאינטימיות כל עוד הוא לא יצליח “להפשיר” אותה. ‘היא אומרת את זה רק בגלל הנדר הכובל?’ מחשבה אחת נדחקה מפני האחרת. ‘יש לי סיכוי עם גברת מאלפוי?!’
“הפעם האחרונה ששכבנו היתה כשהבאנו את דראקו לעולם”. גברת מאלפוי ניסרה את השקט, מילה אחר מילה. “למעשה, גם הפעם הראשונה”. עיניה היו קרות כמו קרח, והפה הפעור של הארי מנע ממנו לצרוח. ‘תביעי קצת רגש! הרגעים האלו חשובים! תהיי איתי!’
“למה?” יותר מדקה עברה מאז המשפט האחרון שלה, והארי לא יכל לסבול את השקט.
“היינו חייבים.”
“למה?”
“המשפחות שלנו הכריחו אותנו.”
“למה?”
“זה ככה כבר מעל 40 שנה במשפחות הקוסמים טהורי הדם. אני לא מצטערת לרגע על שהבאתי את דראקו לעולם.”
“לא חשבתי שאת מצטערת!” הארי תיקן מיידית את השיחה אל המסלול בו הוא רצה שתהיה. “את חיה עם לוציוס כבר… כמה שנים? לפחות 17? ואת לא אוהבת אותו!”
“טובת הכלל”. נרקיסה הטיחה בו מבט. “העתיד של המשפחות טהורות הדם חשוב הרבה יותר מהאהבה הפרטית שלי. יש דברים שגדולים ממני וממך, הארי”.
הארי הרגיש כאילו הוא נגע במפתח מעבר. “אני לא יכול לקבל את זה” לחרדתו לחלוחית מסויימת בקצה עינו השמאלית בישרה על קיומן של דמעות אי שם בתעלת האף, דמעות שהוא לא מסוגל לחשוף. “האהבה שלך! את יודעת כמה קוסמים טהורי דם היו נותנים את חייהם כדי לזכות בך ובאהבה שלך? איך יכולת להסכים לחתונה חסרת אהבה שכזו?”
מבטה הכחול של גברת מאלפוי טייל עליו. הוא היה כבוי באיזשהו מובן. “לא כל קוסם שמצהיר שהוא טהור דם הוא אכן טהור דם. אתה חושב שמישהו משווה בין הדם הטהור של משפחת מאלפוי לזה של משפחת וויזלי? הם אולי גם כן טהורי דם, אבל אם הם לא מוכרים בקרב קהילת טהורי הדם המתועדת”.
“אופטיוס קטוס!” היא שלפה לפתע את שרביטה כל כך מהר, ועוד לפני שהספיק לשלוח יד אל שרביטו חוטי זהב ארוכים ודקים החלו להיטוות באיטיות כלפי מעלה מקצה שרביטה. עשרות על עשרות חוטי זהב דקיקים, מסועפים ביניהם בכבדות, יצרו מעין אריג בקרבת השרביט. קודקוד יחיד אסף את כל החוטים בחלק העליון אל מן צורת פירמידה. “שם למעלה בעץ המשפחה זהו ארקוס, הקוסם הראשון המתועד. אני פה” אחד הקודקודים בתחתית עץ המשפחה הבהב באדום. “ולוציוס פה”, קודקוד אחר, קרוב מאוד לשלה הבהב בירוק. הארי ראה כיצד משני הקודקודים יוצאים שני חוטים המחוברים אל קודקוד בתחתית העץ. דראקו. העץ ניתק מקצה שרביטה של נרקיסה והתפוגג.
הארי מצא את עצמו ממלמל: “אופטיוס קטוס” אבל שום דבר לא קרה.
“אופטיוס קטוס!!!”
הארי שאג מלוא ראותיו פעמיים ושלוש, תחילה בריכוז, ואז בתסכול. אבל האפקט היחיד היה כמה תנשמות שזינקו מהעץ הקרוב בקריאות קולניות וחזרו כמה רגעים לאחר מכן אל בין הענפים.
“אני מבינה כמה היית רוצה, אבל זה לא יעבוד לך.” נרקיסה הביטה בו בשמץ של רחמים. “הקסם עובד רק עבור קוסמים שיש להם קודקודים בעץ”.
העיניים של הארי מלאו דמעות. הוא היה נותן המון כדי להכיר את ההיסטוריה המשפחתית שלו. עץ כמו שיש לנרקיסה היה מעסיק אותו שעות וממלא אותו באושר. הארי נהיה מודע יותר מדי לקריאות הצרצרים מבחוץ. הטבע מחוץ לחלון קרע את השקט הכבד בחדר מדי פעם.
“אבל”, נרקיסה לחשה ברוך מסויים, לאחר מספר דקות טעונות. “חצי מהמשפחה שלך נמצאת בעץ שלי”. היא מלמלה שוב, “אופטיוס קטוס”, העץ החל לצמוח שוב, ונרקיסה האירה עם שרביטה קודקוד באיזור השמאלי התחתון של העץ, ממנו לא יצא שום קו. “אבל נתעסק בזה אולי בהזדמנות אחרת. עכשיו, בוא אליי” והיא פרשה את זרועותיה סביבו.
הארי עטף את נרקיסה בזרועותיו, מרגיש כמו ילד קטן שזקוק לחיבוק מנחם. פצע שתת בליבו והוא היה זקוק לחיבוק ארוך ארוך ארוך. נרקיסה אימצה אותו אליו, נותנת לשפתיו לחוש בעורה הרך, גורמת לגופו להיות מודע לכך שהוא צמוד לגופה, שראשו טמון בין שדיה הרכים. הארי עצם את עיניו. הוא רוצה להיות מובל. לשקוע בחלום. להתנחם.
הארי חש את נרקיסה מניעה את ידה בתנועות עדינות, והן נחו כעת על משטח רך. הארי פקח את שדה הראייה שלו אל תוך ים של מצעים רכים ולבנים. עיניו נעצמו שוב ואיברו כמו מעצמו גישש את דרכו בעיוורון אל מושא התשוקה שלו בין רגליה החיוורות של נרקיסה מאלפוי. הוא העריץ את גופה המושלם ורק רצה להיות קרוב אליה, צמוד אליה, חבוק בזרועותיה, בתוכה… ירכיה העדינות הסתיימו בעור ורוד בהיר ואיברו של הארי החליק אט אט אל השיקוי המתוק והלוהט של נרקיסה. היא היתה מוכנה אליו, רגליה פשוקות בדיוק כך שהוא שקע אל תוך גופה, עמוק יותר ועמוק יותר אל תוך עולם קסום יותר מכל קסם שהכיר.
הוא לא הזיז כלום, אבל הכל זז. לאט. כל גופו שידר עונג ורוך, אצבעותיה של נרקיסה החלו לטייל על גבו. הוא מתאהב בה. הוא אוהב אותה. הוא לא רוצה את זה, אבל הוא כן רוצה. כל כך רוצה. הוא הידק את זרועותיו סביב גופה, מרגיש את השפתיים השוצפות של נרקיסה עוטפות את איברו ברוך אינסופי, כמו בולעות את כל הגוף שלו לתוכה. תנועה קלה של שדיה על לחיו קירבה אותו בעדינות אל השיא וכמו מתוך חלום הוא חש את נרקיסה מצמידה אותו אליה, עוטפת אותו ברגליה הדקות. ידיה נשלחו אל הטוסיק שלו, כל יד סוחטת בעדינות את הפלח שלו, תוך כדי שהיא מהדקת את האגן שלה אליו כלפי מעלה, מתכווצת בכח אל אגנו. האיבר שלו נמעך בעונג אינסופי בין כיווצי האהבה שלה, פעם, פעמיים ושלושה, ותוך הזדקרות כואבת, בין זרמי עונג שזעזעו את כל גופו, הארי החל לפלוט בשארית כוחותיו את כל מה שיש לו בין רגליה החובקות. בשניה הבאה הוא כבר נרדם.
