ניחום אבלים

״רוצה לעצור לאכול משהו אבא?״
״לא, אני בסדר תודה חמודה״.
היה ברור לי שהוא לא ירצה, אבל בכל זאת הכנתי וארזתי אוכל לנסיעה הזאת דרומה, אחלה פתיחה לחופש לפני הגיוס, נסיעה של 4 שעות ברכב לשבועיים מהנים שיכללו את ההלוויה של דודה ריקי, את השבעה וההכנות לשניהם. 10 שנים שלא ראיתי או שמעתי עליה. כשהייתי קטנה היינו מתארחים אצלה כל סוכות והייתי משחקת עם הבן שלה שגדול ממני בשנתיים, הייתי מנצחת אותו כל פעם מחדש בהורדת ידיים והוא היה מתעצבן ולא מדבר איתי יום שלם.
ממה שהבנתי אבא וריקי רבו על איזה משהו שקשור למוות של אחד ההורים, שמתו עוד לפני שנולדתי ומאז הם לא דיברו אחד עם השנייה.
הגענו לקראת ערב לבית שלה, לקחנו את התיקים ונכנסנו לבניין. התקדמנו במסדרון אל עבר הדירה, רעש מוזר בקע ממנה ואבא מהר לפתוח את הדלת. הכניסה הובילה ישר אל הסלון, מולנו היה בחור צעיר ונאה, גבוה ושרירי בתחתונים, שקוע במרץ בשאיבת אבק. לקחו לי ולאבא כמה שניות להתאפס, אמנם משתי סיבות שונות לגמרי. הוא ניגש אל הבחור והניח בעדינות יד על כתיפו, הבחור הסתובב, נראה מבולבל לרגע והוריד את האוזניות. ״היי״ הוא אמר לאבא שלי, ״אני גיל…הבן של ריקי״.
״אני עודד, אחיה…״, ״אה כן, סליחה עכשיו אני מזהה, לא ידעתי אם תבוא ולא היה לי איך ליצור קשר…״ הוא התנצל, ״לא לא, זה בסדר גמור…אני מבין אותך לגמרי״ אבא הרגיע. וואו זה גיל?! בפעם האחרונה שראיתי אותו, אני הייתי הגבוהה מבין שנינו והזיפים בטח שלא היו חלק מהלוק שלו, הוא גדל להיות חתיך הורס ממש.
״אה…וזאת הבת שלי מיקה, אותה אתה בטח זוכר״ אבא הצביע עליי בחיוך. גיל הפנה אלי את מבטו ועיניו נפתחו לרווחה, כן טוב גם אני השתנתי קצת, גבהתי, התפתחתי במקומות הנכונים אפשר לאמר ומגמת המחול שהייתי בה 6 פעמים בשבוע, שמרה על גופי חטוב וגמיש. ״מיקה?!״ הוא השתהה במבטו עליי כמה רגעים, ״היי, כן בטח שאני זוכר…וואו״. ״היי״ החזרתי עם חיוך מנומס. ״אה גיל אנחנו פה לשבועיים, ככה שנוכל לטפל ביחד בכל העניינים״ אבא אמר לפתע, ״אה כן כן, אני אשמח…קבלתי חודש מהצבא, אבל אני בהחלט אצטרך עזרה, תודה״. הוא הלך לשים על עצמו משהו ובינתיים התחלנו להתמקם. זו הייתה דירת שני חדרים מאוד קטנה, סלון ומטבח מחוברים, מקלחת עם שירותים, החדר של הדודה, שכמובן אף אחד לא התכוון לישון בו והחדר של גיל. בסוף הוחלט שאבא ישן על הספה בסלון ואני בחדר של גיל על המיטה שנשלפת ממיטת היחיד שלו. הערב ירד והתעקשתי להכין אוכל, ביחוד בגלל אבא שלי שלא אכל כבר יומיים והתחיל להדאיג אותי. הוא יצא למטה לעשן ולעשות כמה טלפונים לסגור את הכל להלוויה מחר וגיל ישב על הכיסא שליד השיש במטבח מנשנש ענבים שהבאתי איתי, בזמן שבישלתי. ״אני שמח שבאתם…אפילו שעודד ואמא לא היו הכי בקשר בשנים האחרונות״, ״הוא אוהב אותה, זה הרי ברור לך לא? בלי שום קשר למה שקרה ביניהם״ עניתי, ״כן אני יודע, גם היא אותו ובכל זאת…תודה״. סובבתי אליו את ראשי וחייכתי. ״אז מה מיקה? מה את מכינה לנו?״ הוא שאל פתאום בטון קליל יותר. ״עם מה שהצלחתי למצוא…אורז עם ירקות וקציצות, פשוט וטעים״ קרצתי. ״ממממ״ הוא חייך. המשכנו לדבר ולהשלים פערים, הוא סיפר בין היתר שהוא משרת בקרבי רחוק מהבית ואני על התוכניות לפני הגיוס. לא יכולתי שלא לשים לב למבטים שלו, בוחן אותי מלמעלה למטה כשחשב שאני לא רואה. זה היה לי טיפה מוזר אבל הבלגתי. אכלנו שלושתנו ודיברנו מעט, נכנסו בתורות למקלחת ואמרנו לילה טוב.
שמתי את הפיג׳מה, שורט וגופייה, השארתי כמובן את הלבנים עליי ונכנסתי לחדר. גיל כבר היה במיטה, החזה הרחב והשרירי שלו מבצבץ מחוץ לסדין. ״הסתדרת?״ הוא שאל, ״כן תודה״ התקדמתי לעבר צידה השני של המיטה, מרגישה איך עיניו עוקבות אחרי עד שנכנסתי מתחת לסדין.
״נוח?״, ״כן מאוד״ חייכתי, אפילו שזה הרגיש כמו עונש כל העניין.
״מאוד!?״ הוא נשמע משועשע, ״10 שנים לא התראינו ונוח לך מאוד לישון בחדר שלי? שובבה…״ הוא צחק.
״מצחיק מאוד גיל״ עניתי בציניות ולא יכולתי שלא לחייך.
דיברנו עוד קצת, עליי, עליו ונראה היה שהוא מרגיש אשם שלא היה מספיק בבית לעזור לאמא שלו כשחלתה.
״זוכרת איך היינו מתכרבלים ביחד במיטה, מדברים שעות ונרדמים יחד?״ הוא שאל אחרי כמה דקות שקטות.
עשינו הרבה יותר, היינו נוגעים, מלטפים אחד את השני בסקרנות, מתחככים זה בזה, שפתיים היו מתקרבות ונוגעות. אני זוכרת שהיה בזה משהו מרגש, בתחושה הזו שאנחנו עושים משהו אסור ועוד מתחת לאף של ההורים שלנו, מן בעירה נעימה כזו בבטן. הרגשתי איך רגליי מתכווצות על איברי שפעם, כאילו בעל זיכרון משלו. זוכרת ועוד איך, אבל זה פרק בחיים שלי שממש לא מתחשק לי לחזור לבקר.
״לא״ חייכתי חיוך מתנצל, ״אני לא זוכרת הרבה מהגיל הזה״, ניסיתי לתרץ.
״אה אוקיי…לא נורא״ הוא נראה לא הכי משוכנע.
״שנראה סרט?״
״אפשר״ עניתי. הסרט היחיד שהיה שווה לראות היה איזה סרט אקשן. ״אה ראיתי את זה, סרט טוב״ הוא אמר, ״כן גם אני, יותר מפעם אחת״
״רוצה להעביר?״ הוא שאל.
״לא צריך, אין שום דבר אחר והאמת שאף פעם לא מפריע לי להסתכל על ג׳ייסון סתיתהם״, זה היה השחקן הראשי והחתיך בסרט.
״את באמת שובבה״ הוא צחק.
זה היה בשלוש לפנות בוקר שהתעוררתי מהנשימות שלו, התיישבתי כדי לראות מה העניין והוא היה באמצע שינה, סיוט יותר נכון, לפי הרעשים והתזוזות שלו. מסכן, כאילו שזה מה שחסר לו עכשיו.
למחרת בבוקר התחלנו להזיז עניינים, אני הלכתי לעשות קניות ואבא וגיל כבר היו בבית הקברות מתכוננים ללוויה שתיערך בעוד שעתיים. זה היה קצר, באו כמה שכנים וחברים, נאמרו כמה דברים וזהו, 50 שנה באדמה, נעלמו כלא היו. בערב בבית האווירה הייתה כבדה, כשהלכנו לישון חבקתי את אבא ואח״כ את גיל, הרגשתי את הגוף שלו כולו מכווץ ותפוס מהיום הזה. נכנסנו למיטות, כל העייפות והמתח השתחררו ונרדמנו מיד. התעוררתי באמצע הלילה לאותם רעשים, גיל זז באי נחת על המיטה והתנשם בכבדות, חיכיתי שזה יעבור כמו בלילה הקודם אבל זה רק החמיר. לא רציתי להעיר אותו אבל לא יכולתי לראות אותו ככה, נכנסתי למיטה שלו, שילבתי את ידיו בידיי, נשכבתי על הצד לתנוחת כפיות ולקחתי אותו איתי, נצמדת אליו. ככה היינו נרדמים ביחד כשהיינו קטנים, מחובקים, הוא עוטף אותי, יד ביד, גוף לגוף, נופלים לשינה עמוקה וחמימה.
הרגשתי את גופו נרגע, זה עבד, הגוף שלו זכר, קצב הנשימות שלו האט ולאט לאט הוא הרפה. הוא היה כל כך חם ותוך שניות כולי בערתי. יותר מכל הרגשתי את הבעירה בין רגליי, כאילו מספיק שאחכך פעם פעמיים את ירכיי זו בזו ואוכל להדליק מדורה. הלב שלי דפק בעוצמה והתאמצתי שלא להיכנע לצורך להתחכך במפשעתו שנגעה באחוריי.

פתחתי את עיניי, וואו ישנתי טוב.
התכוונתי לקום ופתאום נזכרתי איפה אני, אני לא מאמינה שנרדמתי ככה! ועוד כל הלילה?!
הידיים שלו עדיין שלובות בשלי מחבקות, גופו הכמעט ערום, צמוד לשלי ורגליו מחבקות את רגליי.
״שיט״ פלטתי, אמנם בשקט, איך אני יוצאת מזה בלי להעיר אותו?
לפתע הרגשתי את גופו החם זז, מצמיד אותי אליו חזק יותר, מחבק קרוב יותר ולחיו נחה על צווארי, ״אז את כן זוכרת״ הוא לחש משועשע והסניף את שיערי.
מה עשיתי?! אני חייבת לקום לפני שאבא יראה אותנו ככה. אני מנסה והוא לא משחרר, ״גיל זה לא מצחיק, אני רוצה לקום״.
״כ״כ מהר? מה יש לך לעשות?
הוא לא פה, שמעתי אותו יוצא לפני עשר דקות״.
״זה לא משנה״ אמרתי וניסיתי שוב בכל הכוח, הוא צחקק ונשכב מעליי.
״גיל!״ הרמתי את קולי וניסיתי לדחוף אותו מעליי, הוא תפס את ידיי והצמיד אותן למיטה משני צדי פניי, מקבע אותן לחלוטין בקלות מרגיזה.
״זו לא הורדת ידיים! וזה לא כוחות מיקה! את כבר לא יכולה לנצח אותי״ הוא צחק.
את זה כבר הבנתי לבד, כולי מתנשפת והוא אפילו לא מראה סימני מאמץ.
״אבל זה כן משחק שאני לא רוצה לשחק״ השבתי ברצינות.
הוא מקרב את פניו לשלי ושפתיו עוברות קלות על שלי כשהוא שואל ״למה?״, הוא לא מחכה לתשובה ולוחש באזני ״אני מבטיח לך שבמשחק הזה אין מפסידים״, ברכו הימנית מפשקת את רגליי ואיברו המתקשה נלחץ אל איברי וגופי נמתח מההפתעה.
״גיל… תפסיק…את…זה…עכשיו״ הוא מחכך את איברו על שלי ואני בקושי מצליחה לדבר. ״אחרת מה? תהיי ברוגז?״ הוא מתגרה ועובר עם פיו על שדיי מבעד לגופייה, מלטף ומוחץ אותם עם פניו. הוא משחרר אחת מידיי ומלטף עם ידו במורד בטני, אני לוחצת בידי על כתפו מנסה לדחוף אותו, הוא שולח יד תחת הגופייה לשדיי וממשש, מנסה להרים אותה ואני מושכת בכוח למטה. הוא עוזב את ידי השנייה וקורע אותה לשניים, ממשיך בשלו, משחרר את שדיי מעל החזייה וחופן בשתי ידיו, מעביר את אגודליו המחוספסים בתנועות סיבוביות על פטמותיי העדינות. אני נושכת את שפתיי, עוצרת את האנחות בפנים ונועצת ציפורניים עמוק בזרועותיו כדי להכאיב, נחושה לגרום לו להפסיק. ״ממממ״ הוא רוטן בכעס ולוקח את הגופייה הקרועה, אוסף במהירות את זרועותיי וקושר את ידיי מעל ראשי למעקה המיטה. ״מה?…גיל אל תעשה את זה!״ הוא מתעלם, ״בבקשה, אני בת דודה שלך…אנחנו משפחה״, אני מתפתלת,
״משפחה?! הזקנה שבאה להאכיל כל יום את החתולים פה למטה יותר משפחה ממך!״ הוא הביט בי במבט חודר, כועס כמעט.
״אני מתחננת״ קיוויתי שיבחין במצוקה בפניי. ״אהה״ נאנחתי בהפתעה כשהוא הכניס לפיו פטמה, מלקק ומנשק שד אחד וחופן ומעסה את השני. מגע הזיפים הגסים על עורי החלק שלח חשמל בכל גופי והרגשתי איך חזי מתרומם לפיו החם והמתגרה ללא שליטה ואת הנוזל בין רגליי מספיג את התחתונים. גיל חייך בממזרות והתרומם לנשק אותי, הסטתי את פניי והוא סובב אותן חזרה ביד רכה אבל יציבה.
״מיקה אני מת לנשק אותך כבר מהשנייה שראיתי אותך עומדת בכניסה לבית שלי, מת למצוץ את השפתיים היפות האלה״.
הריח שלו, כ״כ מוכר ומשכר, קולו העמוק והכנה ועיניו מלאות התשוקה, כאילו הפנטו אותי ומוחי לא הצליח לתפקד, הוא עזב את פניי ופיותינו התמזגו בנשיקה חייתית לטעם הממכר שזכרתי, לשונותינו נפגשים, צמרמורת מתפשטת, אני רועדת בפיו והוא נאנח בשלי, ממשיך לצוואר ואני נותת לו, מתמסרת לשפתיו.
ידיו במעלה ירכיי, מלטפות ומעסות, הוא מסיר את השורט הצמוד מעליי וממשיך מתגרה עם פיו במורד בטני החלקה, הוא עוצר ומעביר יד בעדינות על התחתון הספוג, ״כל זה בשבילי?״ הוא מחייך אליי ומלקק את שפתיו. הוא נושף קלות אוויר חם בין רגליי, לכל אורכו של החריץ הנפוח והרטוב, למעלה ולמטה ואני מייללת בעונג. מה לא בסדר איתי? איך אני מפקירה ככה את עצמי בידיו, לא עושה כלום כדי לעצור את זה ועוד נהנת ממה שהוא עושה לי!
הוא מתחיל להוריד ממני את התחתון בשיניו, עובר מצד לצד מלטף ומנשק את ירכיי, זורק אותו הצידה ומפשק את רגליי עוד יותר. הוא עוצר ומביט בהשתאות בגופי העירום והכבול הפרוש לפניו, ״וואו מיקה, את סקסית ברמות״, הסמקתי והוא הוריד את הבוקסר וחשף את איברו המרשים, כ״כ יפה ועסיסי, כמו פרי בשל ומפתה שלא ניתן לעמוד בפניו. ליקקתי את שפתיי בציפייה והוא חייך, העביר שתי אצבעות קלות על איברי והחדיר אותן לתוכי בבת אחת, נאנחתי בקול והוא סובב אותן בחור הצר ואסף ממיצי, מוציא אותן ומורח על איברו ומשפשף. הוא עשה זאת עוד פעמיים, מחדיר אותן בעוצמה, בלי הליטוף העדין, מתגרה בי וגורם לי להאנח בקול, אוסף ממיצי ושוב משפשף. אני מחליטה להחזיר וכשהוא מחדיר אותן שוב, אני מכווצת את קירות איברי על אצבעותיו ומניעה את אגני לקראתן, הוא משחרר מן נהמה גרונית ועמוקה של עונג ורוכן בין רגליי, אנחנו מתנשקים בלהט, איברו בפתח החריץ וטראאאאאק…הדלת של הבית נטרקת בקול ואנחנו קופצים בבהלה. ״ששששש….תשחרר אותי מהר״ אני לוחשת לו ומזרזת, הוא מתקשה לפתוח את הקשר סביב ידיי והוא פשוט קורע את הגופייה מהמיטה. אני קופצת ממנה, ידיי עדיין קשורות, הוא אוסף את הבגדים של שנינו ומחביא אותם מתחת לכרית שלו ומתכסה, אני ממהרת למיטה שלי ומתכסה עד לצוואר כדי להסתיר את ידיי, גיל מדליק את הטלוויזיה והדלת של החדר נפתחת.
אבא נכנס ומביט בנו בהפתעה, ״עדיין במיטות בשעה כזאת?״
״בוקר טוב עודד״.
״אבא היי…כן אנחנו סתם באמצע סרט״.
״סרט אה? על הבוקר?״ הוא מביט במסך.
״סרט טוב זה, ראיתי אותו לא מזמן״ הוא ממלמל. זה היה, כמה מפתיע שידור חוזר של הסרט מאתמול בערב.
״רעבים?״
״כן!״ ענינו ביחד בקול, ״יופי…אני אלך להכין משהו, תתרעננו בינתיים ובואו לסלון״, הוא יצא וסגר את הדלת.
נשמתי לרווחה, ״זה היה קרוב״ מלמלתי.
״מעניין אם הוא היה מציע לנו ארוחת בוקר גם אם הוא היה תופס אותנו״ גיל שאל משועשע.
״ממש! אם הוא היה תופס אותנו, הייתי צריכה להתכונן עכשיו לעוד הלוויה״, הוא גיחך וקפץ ערום מהמיטה, לקח מגבת ופתח את הדלת, ״אני במקלחת״ הוא הכריז.
״גיל״ לחשתי אחריו, הוא עשה את עצמו לא שומע אבל הצלחתי לראות את החיוך בזווית פיו כשהוא יצא מהחדר, משאיר אותי כבולה הממזר!
אחרי כמה דקות של מאבק הצלחתי לפתוח את הקשר עם שיניי ולהשתחרר, זועמת ומתוסכלת, הוא עוד ישלם על זה!

הנה זה מתחיל… ניחום אבלים, זה לא בדיוק מנחם כשמדובר רק בזרים שבאים ומחבקים אותך, זה די לא נוח ומביך. באמצע היום אבא יצא להתאוורר ולקנות כיבוד ושתייה לימים הקרובים, ״תנעלו את הדלת אחריי, שלא יכנסו עוד אנשים וקחו לכם הפסקה, תאכלו משהו עד שאחזור בעוד איזה שעה פלוס מינוס״.
״אין בעיה אבא״.
הוא יצא ונעלתי אחריו, ״אולי צריך לשים איזה שלט על הדלת ״סגור״ או לפרט ״שעות פעילות״״ זרקתי לגיל, לשנות קצת אווירה.
״זה רעיון…״ הוא גיחך אבל עדיין לא קם מכסאו.
״רעב?״
״לא, תודה״.
גם לי לא היה תיאבון אז התחלתי לאסוף צלחות וכוסות שהיו פזורים בסלון וניגשתי לשטוף. סיימתי והסתובבתי להציע לגיל משהו לשתות אבל הוא כבר לא היה בסלון, הלכתי לכיוון החדרים, דלת החדר של דודה ריקי הייתה פתוחה ונכנסתי פנימה, האור היה כבוי והתריסים סגורים אבל יכולתי לראות עדיין מסביב. גיל שכב על המיטה של אמו, ידיים שלובות מאחורי ראשו, מבטו לתקרה ודמעות זלגו מעיניו. ״גיל…אני מפריעה?״ שאלתי בשקט, הוא הניד ראשו לשלילה, ״רוצה לדבר?״ המשכתי והוא סימן לא בראשו. פניתי ללכת, ״תשארי איתי?״ הוא שאל בקול חלש, ״בטח״ הסתובבתי והתיישבתי על המיטה לידו. ״כמו שהיינו קטנים״ הוא ביקש, ״גיל…״, ״בבקשה מיקה״, היססתי לרגע ונשכבתי על הצד, הוא התקרב ונצמד אלי, שילבנו ידיים ורגליים והוא הניח לחיו על צווארי, ״תודה״ הוא לחש.
נשארנו ככה מחובקים כמה דקות כשאני מרגישה את הדמעות שלו זולגות על עורי. סובבתי את פניי אליו ונשקתי למצחו, הוא הרים מבטו אליי, עיניו מבריקות ונשק לשפתיי. הרגשתי את מפשעתו מתחככת באחוריי והסטתי את פניי חזרה לכרית. הוא משך בעדינות בחולצתי וחשף את כתפי, מנשק אותה תוך שהוא משחיל ידו תחתיה ופותח את החזייה. הוא מלטף את גבי ובטני ומתחיל ללוש את שדיי, יורד למטה ומרים לי את החצאית, הוא ממשיך לחכך את איברו על אחוריי וידו מחליקה לתוך התחתונים שלי. אני נאנחת והוא מלטף את מפשעתי החלקה והלחה, מפעיל לחץ עדין על השפתיים ועולה לדגדגן ומעסה. אנחותיי מתגברות והוא מחדיר את אצבעו, אני מניעה את איברי במרץ על ידו החמה ואחוריי פוגשים בעוצמה את איברו כל תנועה של שנינו. ידי תופסת את ידו המענגת בעוצמה, הוא שולח את השניה מתחתיי ומצמיד איתה אליו את גופי, אני גומרת בקול אל תוך הכרית והוא מנשק את צווארי. ידו מחליקה החוצה מבין רגליי, אני שומעת רוכסן נפתח, הוא מפשיל את מכנסיו ואת תחתוניו מעט למטה ואיברו המתוח מצליף באחוריי.
ידו מלטפת במורד ישבני עד החריץ הרטוב, הוא מסיט את התחתון הצידה, מפריד את שפתיי ומניח את איברו בניהם. אני משפשפת את איברו בידי ומניעה את אגני מעלה ומטה, מתחככת באיברו ומרטיבה אותו. הוא נאנח וידו שמתחתיי לופתת את שדיי. אני עוצרת ומניחה את הראש בפתח החור הצר, הוא מכופף את רגלי למעלה אליו וחודר כולו בבת אחת. אני זועקת והוא נאנח בקול, ״אוווו מיקה…את כל כך צרה״, הוא ממשיך, יוצא ונכנס בקצב ואני מתאימה את תנועותיי לשלו. שנינו מתנשקים ונמסים אחד לתוך השני, מזדיינים ללא הכר על המיטה של אמא שלו, דודה שלי.
נשימותיו על צווארי, ״אני קרוב מיקה, אני…״ הוא נכנס בעוצמה כמה פעמים ״אוווווו״ הוא גומר בתוכי ואני איתו, זרם חזק ממלא אותי בזרע החמים שלו. הוא עוזב את רגלי ונצמד אליי, עדיין בתוכי.
מתנשפים, אנחנו מחייכים זה לזו ומתנשקים, הזרע שלו נשפך ממני, במורד איברו, על ירכי ועל הסדין וטראאאאאק הדלת נסגרת בעוצמה…