המנגינה של נינה – חלק ג

זהו המשך לסיפור המנגינה של נינה – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה

איתן ואני קבענו להיפגש עוד יומיים, ביום חמישי אחרי השיעור.
נראה לי שאני אצטרך להחליף הרבה תחתונים ביומיים האלה כי אני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב על המפגש האחרון שלנו. איך בחיים לא הייתי כ״כ רטובה, על העיניים ההמומות והמסופקות של איתן והנשיקה החייתית שלנו שרק ממנה יכולתי לגמור.
יום חמישי בבוקר, שיעור ביולוגיה.
״נו נינה! אני סופר עד 3 ונותן לך סטירה!״
״אחחח אידיוט! מאור! מה עובר עלייך?״
״מה עובר עלייך?! שעה אני מנסה לשאול אותך משהו וכל מה שאת עושה זה לועסת את העפרון ובוהה בחלל כמו איזה כלב עם עצם!״
״מה… סליחה… לא שמתי לב״ אני מרגישה איך אני מאדימה מבושה.
״מה כל כך דחוף?״ אני מנסה לחזור לעצמי.
״לא דחוף… סתם, יוצאים היום כולם להופעה של סחרוף, את באה לא?״
״אה… לא. כאילו, הייתי מתה לבוא אבל אני לא יכולה, אני עושה בייביסיטר היום עד מאוחר״, אני משקרת במצח נחושה לחבר הכי טוב שלי, מי שעד עכשיו דיברתי איתו גלוי על הכל והוא איתי.
הוא דופק לי מבט עצבני ומאוכזב, ״טוב אוקיי, חבל… תכננו את זה מזמן, איך הצלחת לשכוח?״
״אתה צודק, אני מצטערת,אבל אני בטוחה שתהנו גם בלעדי״, חייכתי חיוך מתנצל.
מאור נראה כאילו רצה לאמר משהו, אבל שתק וחזר למחברת שלו.
שעה אחרונה ליום הגיעה, אחרי שיום שלם עבר בשתיקה רועמת והתחמקות גלויה מצדו של מאור. שיעור מוסיקה עם איתן זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו כדי להסיח את דעתי מכל הדרמה. אני מתיישבת בקצה הכיתה ובטוחה שכולם יכולים לשמוע את הלב שלי דופק והולם בחזקה. איתן נכנס כרגיל, לא מביט באף אחד, מתיישב על הכיסא ומתחיל לקרוא בשמות של תלמידים לבוא ולהציג את היצירה שבחרו לעבוד עליה.
השיעור חולף ומגיע לסיומו בלי מבט אחד ממנו. אפילו להציג הוא לא קרא לי. מתרוצצות בראשי שאלות טורדניות, מה אם הוא מתחרט על אתמול? אולי הוא כבר החליט שמספיק לו? ממזר. אני לא רוצה שיהיה לי איכפת, אבל זה מצליח להכאיב לי בכל זאת.
תחושת מחנק מתפשטת בבית החזה שלי ואני מרגישה גוש עולה בגרוני. אני לא מאמינה שאני הולכת לבכות! איזה פתטית! אני לוקחת את התיק שלי וממהרת החוצה בלי להסתכל או לאמר דבר לאף אחד. מרגישה את הרגליים שלי מתחילות לרוץ, עד שאני מגיעה אל הקיר האחורי של אולם הספורט, ״המחששה״. סוף יום, ריק שם עכשיו. התיק נופל מידיי, אני נשענת על הקיר והדמעות זולגות ממני.

״נינה!״ אני שומעת מרחוק את קולו של מאור. שיט! עכשיו הוא מחליט לא להיות ברוגז!
הוא מגיח בריצה ואני ממהרת להסתובב ולנקות את הדמעות שלא יראה.
״נינה…״ אני מרגישה שהוא מאחורי, במרחק של כמה צעדים בלבד. ״מאור אני לא יכולה לדבר עכשיו, בבקשה״ אני מדברת חלש, לא רוצה שישמע שבכיתי.
עובר רגע של דממה ומאור משיב לי בקול שקט כמעט כמו שלי ״את בוכה בגללו?״
החסרתי פעימה, ״מה? על מה אתה מדבר? בוכה בגלל מי?״ אמרתי בטון כועס.
״ראיתי אתכם…אותך ואת איתן, באודיטוריום״. העיניים שלי נפערו לרווחה, קפאתי במקום, גבי עדיין מופנה אליו ולא ידעתי מה לאמר. אני לא מאמינה שזה קורה.
״נינה, הוא פגע בך?״ הוא התקרב.
כשלא עניתי הוא תפס את זרועי, משך וסובב אותי בחוזקה.
נחלצתי מאחיזתו שהכאיבה, ״מה איכפת לך?״ צעקתי וסטרתי לו בעוצמה, כולי נסערת. לקחתי צעד לכיוון התיק שלי בכוונה לעוף משם, מאור מיהר וחסם את דרכי, תפס בכוח את שתי זרועותיי, ״מאור!״ צעקתי מופתעת בעוד שהוא דוחף אותי אחורה בעוצמה אל הקיר, ״מאור תעזוב…״ אני נאבקת, מנסה להשתחרר ולהכות לשווא. הוא מצמיד את זרועותיי מעל ראשי ונועל אותן ביד אחת בכוח, יד שניה נתמכת בקיר קרוב לפניי.אני משתוללת כמו דג מחוץ למים, ״אני אצעק״ אני מאיימת. ״נינה…״ הוא מנסה לדבר איתי, ״אני לא צוחקת מאור! אני שנייה מלבעוט לך בביצים!״
הוא נאנח בייאוש. אני מביטה בו בבלבול כשלפתע הוא מצמיד גופו לשלי, אני מרגישה את החום הנפלט ממנו, את חזהו, קשיח ורחב עולה ויורד במהרה מתחכך בשלי. הוא מקרב את פניו אל פניי, מכניס את ידו שנתמכה בקיר בשיערי, אצבעותיו רכות ועדינות. שפתיו נוגעות בשלי ומנשקות אותי קלות, כאילו טועמות. הוא מרחיק פניו לרגע ומבטו משתנה ממבט חסר אונים של קורבן, למבט חדור וממזרי של טורף. צמרמורת עוברת לאורך כל גופי ואני נושכת את שפתיי. אצבעותיו שבשיערי ננעלות לאגרוף ומצמידות בחוזקה את פניי לקיר, שפתיו מפרידות את שלי בכוח והוא מחדיר את לשונו, חוקר את פי בלהט. טעמו מתקתק ומסחרר, הוא נושך את שפתי התחתונה ואני מרגישה את גבי מתקשת ושדיי נצמדים לחזהו. ראשי מוטה מעט אחורה למרות אחיזתו והוא לוחש באוזני ״את לא יודעת כמה זמן רציתי לעשות את זה, את משגעת אותי כל פעם שאת נושכת את השפה הזאת שלך״.
אני מרגישה את נשימותיו הקצרות על צווארי ואת הבליטה שבמכנסיו לוחצת על בטני.
״מאור…״ אני לוחשת בעודי מתנשמת, ״בבקשה…תן לי ללכת״. הוא מרים את ראשו ומביט בי מופתע, המבט שלי נשאר רציני. הוא משתהה רגע, משחרר את אחיזתו ומתרחק מעט. אני משחררת אנחת הקלה, מרימה את התיק שלי ומתחילה ללכת.
״את הולכת אליו?״ הוא שואל בקול כועס ובטון נפגע.
אני מעבירה יד בשיערי בתסכול, ״אני הולכת לסיים את זה כמו שצריך״ אני משיבה וממהרת לברוח בלי לחכות לתגובה.

אני מנסה להתאושש מה״תקרית״ עם מאור בדרך לביתו של איתן, כולי מסוחררת. גל של תחושת אשמה תוקף אותי כשאני חושבת על איך ברחתי ממאור כמו ילדה קטנה.
אני דופקת על הדלת של איתן ולוקחת נשימה עמוקה. הוא פותח בחיוך מרוצה, אני נכנסת פנימה והוא מוביל אותי לחדר העבודה. במרכז החדר, מחכה לי כיסא וצ׳לו. אני מניחה את התיק ומביטה באיתן. הוא מחייך, ״אני מתאר לעצמי שאת בטח כועסת נינה״. אני ממשיכה להביט בו. הוא משחרר צחקוק שובב, ״נינה, את יכולה לראות בעצמך שהזיין שלי ״לא עומד״ בפני המבט שלך.
אני לא יכול להרשות שזה יקרה לי בזמן שיעור״.
אני מביטה מטה והזיין שלו עומד דום מבעד למכנסיו, כמו במסדר הנפה.
אני מחזירה חיוך שובב ולא יכולה שלא לצחוק. הוא כמו נער מתבגר ממש. האמת שזה מחמיא ודי מרשים. אני מרגישה איך המתח בגופי מתפוגג ותחושת תשוקה מחודשת משתלטת עליי.
הוא ממשיך ״את היצירה שעבדת עליה רציתי לשמור למפגש שלנו, כדי שתוכלי לנגן אותה בשבילי בצורה הכי טבעית, בלי תחפושות או מיגננות. המוסיקה ואת כאחד״.
איתן החל מוריד את הבגדים והתחתונים ונעמד מולי עירום. הזין שלו דרוך ומוכן, הוא מתקרב אלי ומתחיל להפשיט אותי, בלי מגע מיותר, בלי ליטוף או נשיקה. הוא מורה לי לשבת ליד הצ׳לו ולהתחיל. הוא ניגש ומתיישב בכיסא השייך לפסנתר. אני מתיישבת על כיסא העץ שמרגיש חלק כנגד עורי, אוחזת בקשת ובצ׳לו, מפשקת רגליי, מקרבת פנימה בין רגליי את הגוף הגדול והקר ותומכת בו בברכיי. אני מנגנת והמוזיקה זורמת מתוכי, תחושה מרעננת של שלווה אופפת אותי.
אני מביטה באיתן, הוא ישוב בפישוק קל, ידו הימנית מחליקה מעלה מטה על הזין המתוח שלו ומבטו ממוקד עליי. אני ממשיכה והוא יחד איתי בקצב אחיד. הוא קרוב ואני נוטפת. היצירה נגמרת, הוא ממשיך ומביט בי. אני מניחה את הכלי לצדי, משאירה את רגליי מפושקות לרווחה, נותת לו לראות את המיצים שלי ניגרים על ירכיי. אני עוצמת עיניי ומתחילה לגעת בעצמי. מעבירה יד במעלה הבטן לצוואר, מלטפת ומעסה את שדיי הקשים שעולים ויורדים בקצב נשימותיי. אני שולחת יד ימין אל החריץ הרטוב ומלטפת בתנועות סיבוביות, אני נאנחת ונושכת את שפתיי.
״איתן״ אני מתנשמת בחוזקה, ״אני רוצה להרגיש את הזרע שלך עליי״.
איתן ניגש לעברי, יד אחת ממשיכה במרץ על איברו והשנייה נכנסת אל פי. אני נאנחת ומוצצת את אצבעותיו.
״כן, כן…אני בא״ הוא נאנח בעוצמה ומשחרר את הזרע שלו בזרם מרשים לאורך בטני ושדיי. אני נותת לזרע החם לזול מטה עד שפתיי הכוס שלי, רגליי עדיין פתוחות. אני מביטה באיתן העומד מעליי, ומתחילה לעסות את הזרע שלו על שדיי, מורחת ומספיגה את הריח שלו על גופי. אני שולחת יד אל הדגדגן ומעסה, ברכיי עולות באוויר, אני גונחת ונאנחת, מתפתלת על הכיסא, זועקת וגומרת בסערה, גופי רועד ויללת עונג משתחררת מפי. אני נרגעת ונושמת עמוק, נוזל מבריק נשפך מתוך החריץ ואיתן מתכופף ויונק אל פיו, אני נאנחת והוא מצמיד פיו אל פי וחולק איתי את הנוזל בנשיקה תאוותנית.
״קח אותי איתן״ אני לוחשת לו בתשוקה ואני מרגישה איך איברו גדל ונוגע ברגלי.
הוא אוחז ברגליי וכורך אותן סביב מותניו, מרים אותי בבת אחת, נושא אותי אל חדרו ומניח אותי על מיטתו.
אני שוכבת, מביטה בו בעיניים רעבות ומפשקת את רגליי בהזמנה.
הוא מתיישב בין רגליי על ברכיו בפישוק קל. הוא אוחז באיברו ומתחיל לשפשף, אני שולחת יד ומחליפה אותו, מרגישה אותו מתקשה בידי. הוא מלטף את בטני, עולה לשדיים ומשחק עם הפטמות הזקורות והמגורות שלי. הוא מכוון את איברו הזקור אל החריץ הנוצץ שלי ומניח אותו בעדינות על שפתיו. אני מרגישה אותו פועם בין רגליי ונושכת שפתיי בציפייה. איתן החל מחכך את איברו מעלה מטה בעדינות בין שפתי הכוס שלי, מרטיב אותו במיצים שלי. אני נאנחת בקול למגע המענג של כיפתו בדגדגן הנפוח והרגיש שלי. הוא רוכן מעליי ומנשק אותי עמוק, מניח את הקצה בפתח הכוס, דוחף מעט פנימה את הראש, מרחיב לי את החור ועוצר, נותן לי להתרגל לתחושה. אני מביטה בו עם חיוך שובב ובבת אחת הוא נכנס פנימה בעוצמה. זעקת כאב משתחררת מפי כשאני מרגישה משהו בתוכי נקרע.
איתן יוצא ממני לאט כמעט לגמרי ושוב נכנס כולו לתוכי בעוצמה. ידיי אוחזות בסדין, וואו הוא ממלא את כולי. אני מרגישה את אשכיו מצליפים בי. איתן מחזיק את רגליי פתוחות וממשיך לנוע בתוכי בקצב. הוא נאנח בקול באוזני, ראשי נשמט אחורה ושדיי עולים ונמחצים בחזהו. לחץ נעים ומעקצץ נבנה בין רגליי, הולך ומתחזק. איתן שומע את אנחותיי וממשיך במרץ ואני מזיזה את אגני בהתאמה. ידי האחת בשיערו והשנייה נעוצה בגבו. קירות חלציי מתכווצים ואני צועקת את שמו כשזרמים מענגים משתלחים בכל סנטימטר בגופי. כולי רועדת תחת גופו, הוא גומר בקול וצועק בשמי, אני מרגישה את זרעו החם נורה לתוכי. הוא מתרסק, גופו על גופי, איברו עדיין בשלי וראשו קבור בשיערי.