יום שלישי- פעמיים כי טוב

כחיילת משוחררת, כמעט בת 21, התחלתי לעבוד בעבודה מועדפת בחדר אוכל של מפעל. עבודה מזעזעת, אבל השכר טוב באופן יחסי ובכל מקרה ידעתי שלא אשאר שם יותר ממה שדרוש לצורך קבלת המענק של ביטוח לאומי בגובה 8,600 ₪. המטבח של המפעל היה כשר חלבי ולכן בישלנו בו רק ארוחת בוקר וערב ואילו את ארוחת צהריים הבשרית קבלנו מוכנה במלואה מחברת קייטרינג שהביאה לנו את המזון בקונטיינרים מדי יום בשעה 11 בדיוק. עבדתי שם כארבעה חודשים, עד אותו יום שלישי שהיה נראה תחילה שהולך להיות שגרתי לחלוטין.

נהגי המשאית היו די קבועים ותמיד ערבים. בדרך כלל אלה היו שני אחים, איברהים ואחמד, אחמד היה המבוגר יותר, בן 30 בערך, בחור נמוך יחסית, 1.70 לכל היותר, מבנה גופו בינוני ובאופן כללי נראה בינוני לגמרי, כמו כן היה נשוי עם שתי בנות שאת תמונותיהן היה מראה לי בכל יום, מתלהב כאילו זו הפעם הראשונה. איברהים היה בחור צעיר, בן 18 וקצת שאם תראו אותו תחשבו שהוא דווקא האח הגדול מבין השניים. בשתי מילים, הוא נראה פשוט גבר מרשים. בתור התחלה הוא גבוה, 1.80 כמו כלום, זרועותיו שריריות, החזה מנופח ומוצק, אותו הוא טורח להבליט עוד יותר באמצעות גופית סבא שחורה אותה הוא לובש כל ימות השנה על אף חולצת החברה שהוא מחוייב ללבוש, מתאמן כל יום בחדר כושר, חיוך מטופש מרוח לו על הפנים באופן תמידי, וזקנקן פצפון ממש מתחת לשפתו התחתונה. הוא נראה כאילו יש בו פשוט יותר מידי מהכול, כאילו הוא קיבל הכול ואחיו נותר כמעט ללא כלום.

בכל אופן, לבושה במכנס שחור ומכוער, נעליים כבדות עם ברזלים בפנים (תקנות הבטיחות מחייבות), חולצה לבנה ומלוכלכת, לובשת סינר לבן חד פעמי וכובע שאסף את שיערי מפני תאונות שיער באוכל, מראה לא סקסי בעליל. הייתי לקראת סיום ניקוי השולחנות אחרי ארוחת הבוקר כאשר האחים הגיעו, כמו תמיד ב-11 על השעון. מתוך המטבח הציץ איברהים, צועק לי "אהלן וסהלן, מה שלומך?" הוא שאל, "הכול טוב, מה נשמע?", שאלתי בחיוך, מגניבה לעברו מבט וממשיכה לנגב את השולחן. אני לא אכחיש שהמראה של איברהים עשה לי את זה קשות, על אף דעותיי הפוליטיות אותן נשאיר בצד, תמיד בסתר ליבי פנטזתי על סקס טוב עם בחור ערבי, משהו בהיותו של מפגש מיני כזה לא מקובל חברתית ואפילו מהותית (עבורי) כל כך הדליק אותי.
עד כאן התסריט הרגיל, שחזר על עצמו בכל יום.

נכנסתי למטבח, מתחילה לקבל את הסלטים ולפזרם בין הפיילות, "איברהים, איפה המטבוחה?" צעקתי לו, בעודו מסתובב בחדר אוכל, יחסית הרחק ממני במבט חולמני ומדבר בטלפון. איברהים הביט בי וענה "וואללאק לא יודע, אין היום מטבוחה, מה אני יודע". בינתיים ניתק את השיחה. "מה זה אין מטבוחה?" שאלתי בעצבים, יותר משחק מאשר היה זה באמת, לא היה יום אחד בכל תקופת העבודה שלי שלא הייתה מטבוחה בתפריט הסלטים "אין, נו מה אני יכול לעשות, נגמר להם הגמבות" הוא צחק. "מה אתה אומר?", התגריתי בו, מנסה להישמע כועסת קצת, "אתה רוצה שהעובדים יאכלו אותי כשיגלו שאין מטבוחה?" איברהים נכנס למטבח, מתקרב אליי, עומד כפסע ממני ובחיוכו המושלם חושף שיניים יפות אמר "שיאכלו, את בטוח יותר טעימה ממטבוחה" קרץ לי תוך שכף ידו מחליקה כבתמימות על גבי המותן שלי. ידו הגדולה והחמה כל כך עשתה לי את זה, הרגשתי סומק פושט בפניי ואת ליבי פועם בחוזקה, הלוואי והיה לי האומץ לגעת בחזה השרירי שלו, רק לרגע. חמימות נעימה ומוכרת החלה מתפשטת בבטני התחתונה, משוועת לליטוף דרומה לה. ״איברהים, תעל, יאללה" שמעתי את אחמד אחיו קורא לו. הם סיימו את החלוקה, העמיסו את הפיילות המלוכלכות מאתמול על המשאית ונסעו הלאה למפעל הבא.

ארוחת הצהריים נגמרה, היינו לקראת סיום ניקוי חדר האוכל. השעה הייתה 16:00 ורגע לפני שנכנסתי לחדר ההלבשה להחליף בגדים מנהלת המטבח קראה לי ושאלה אם אני יכולה להישאר היום לשעות נוספות במקום יסמין, העובדת הדרוזית שמוכרחה לרוץ הביתה, הילד שלה חולה והיא חייבת לקחת אותו לרופא. זו לא הייתה פעם ראשונה. הסידור היה כזה שנשארים בתורות, בכל יום עובדת אחרת. מהות העבודה בשעות הנוספות הייתה להכין ירקות לסלטים של מחרת היום, לשטוף בעיקר. היו משלמים לנו עבור שעתיים וחצי נוספות, למרות שבפועל הייתי מסיימת את העבודה כבר לאחר שעה וביתר הזמן יושבת, שומעת מוזיקה בדרך כלל לבד.

כמעט תמיד כשהיה צריך לסתום את החור בשעות הנוספות המנהלת הייתה מבקשת ממני לעשות זאת. הפעם הייתי ממש עייפה, רציתי הביתה וכבר עמדתי לסרב אבל משהו עצר בעדי ואמרתי רק "טוב". רגע לפני שכל עובדות המטבח התפזרו, המנהלת אמרה לי "עוד חצי שעה בערך אחמד ואיברהים יחזרו לקחת כמה פיילות שהם שכחו, הנה אלה שפה, אז תהיי קשובה כשהם ידפקו", הצביעה לי על ערמת הפיילות על שולחן הנירוסטה בפינה. "סבבה" מלמלתי, מלווה אותה לכיוון דלת הזכוכית אותה נעלתי כדי שאף אחד לא יפריע לי בעבודה, את המפתח כתמיד הכנסתי לכיס חולצת העבודה הממוקם בדיוק על השד השמאלי שלי. מוזר שהם שכחו, מנסה להיזכר אם דבר כזה קרה כבר בעבר ומבינה שלא.

ככלל, את השעות הנוספות הייתי מתחילה מכמה דקות של שמיעת מוזיקה בנייד אגב שתיית קפה ואכילת עוגייה או שתיים, כך עשיתי גם הפעם. הורדתי את הכובע הלבן והמכוער, נותנת לשיערי כמה דקות של אוויר, אני יושבת על הכיסא ורגלי מתוחות קדימה על כיסא נוסף, חשה בעייפות המצטברת לי בגוף, מזמזמת לי עם הזמרת את השיר הבוקע מהנייד, לוגמת מהקפה, מכרסמת עוגית חמאה עגולה. לפתע אני שומעת דפיקות בדלת הזכוכית. אני מסובבת את ראשי לאחור ורואה את איברהים נשען עליה, מחייך את החיוך הסקסי שלו, מביט בי, משום מה ליבי החל פועם בי בחוזקה, זרם דק ומחשמל חלף באיברי, מרגישה שאין הזדמנות טובה יותר מזו.

אני מוציאה את המפתח מהכיס, מתכופפת לפתוח את מנעול הדלת שנמצא למטה. אני מתרוממת, פותחת את הדלת, איברהים עומד סנטימטרים ספורים ממני. בחוץ די קריר והוא עדיין לובש את הגופייה השחורה אך אני יכולה להרגיש בחום גופו פשוט נפלט ממנו. "אהלן… כיף חאלק?" הוא שואל, לא זז מילימטר, לא מנסה להיכנס. אני עומדת מולו, המפתח עדיין בידי, אני מרגישה את פני מאדימות, פתאום כל כך בא לי עליו, איברי זועק וקורא למגע, ראשי מסתחרר, הוא מושיט לעברי את ידו הימנית, השרירית, לוקח ממני את המפתח ומכניס לי אותו לכיס שהיה ממש על השד השמאלי שלי, מוסיף לחיצה קלה, מביט בי בעיניים זדוניות. "אז… איפה הפיילות?" הוא מעיר אותי מהחלום בהקיץ, גורם לי להתעשת ולחזור למציאות. "הנה הן פה", אני ממלמלת, מתחילה לצעוד לכיוון המטבח, איברהים הולך אחרי. אני מסתובבת לפתע והוא, שהיה ממש חצי צעד מאחורי, מתנגש בי, ראשי נחבט בחזה השרירי שלו וידי באופן אינסטינקטיבי עולה ללטפו, התגשמות חלום, הוא פשוט מדהים, כל כך נוקשה וחזק, מרמז לי על מוצקות איברו. איברהים מביט בידי המלטפת את החזה שלו, כנראה מסתקרן עם עצמו כמה רחוק אני מוכנה ללכת. לפתע תופס את שיערי הפזור ומושך בו משיכה חזקה כלפי מטה וגוער בי בכעס "אם את לא מתכוונת ללכת עד הסוף, אל תחרמני אותי סתם למה אני מת לזיין אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך". עיני נפקחות לרווחה, מביטה בו, המשיכה די כואבת לי, צמרמורת עוברת בגופי ונבלעת בתוך איברי ההולך ונרטב מרגע לרגע. "אני גם", אני לוחשת לו, מפתיעה אותו ללא ספק. "אז למה את לא אומרת כלום? הא, י'שרמוטה? עושה הצגות כל היום כאילו לא מעוניינת!" העליב אותי שקרא לי שרמוטה אבל חירמן אותי יותר. ניסיתי ליצור הבעת התנגדות על פני נוכח הדברים שהוא אמר אבל כנראה לא הצלחתי כל כך כי רגע אחר כך הוא מצמיד לי נשיקה רטובה, תוך שהוא עוזב את שערי ומצמיד אותי אל גופו הלוהט, תרתי משמע. הרגשתי כל כך קטנה ביחס אליו, בקושי רב וגם זה אחרי כיפוף גבו, הוא מגיע אל שפתיי, גלי חום מציפים את גופי. "יש פה מצלמות, בוא לחדר ההלבשה" אני לוחשת לו, שוכחת לחלוטין מאחמד שממתין לו במשאית.

אני מובילה את איברהים אל חדר ההלבשה, הוא מזדנב אחרי, ידו צמודה לתחת שלי. אנחנו נכנסים לחדר שבמהותו נראה כמו מחסן, עם ארונות מפלסטיק, בהם כל העובדות מאחסנות את חפציהן האישיים ואת בגדי העבודה. היה שם גם שולחן רחב מעץ שמזמן ביקשנו שיפנו כדי שיהיה לנו יותר מרחב אך טרם נענו לבקשה וברגע זה ממש כל כך הודיתי על כך. בהינף יד כאילו הייתי כיכר לחם, איברהים הניף אותי באוויר והשכיב אותי על השולחן תוך שמתחיל להוריד ממני את הנעליים הכבדות והמגושמות. הרגשתי לא נקייה אחרי יום עבודה מגעיל במטבח אבל פשוט לא היה אכפת לי מכלום. ידיו הזריזות קילפו ממני את המכנסים השחורים, מותירות אותי בתחתונים הכחולים שלי. בשתי ידיו, שפעלו בכיוונים מנוגדים, הוא קרע ממני בבת אחת את חולצת העבודה שנסגרת בתיקתקים, אני בעצמי הייתי מורידה אותה כך. חזייתי הלבנה נחשפה מולו, חושפת שדיים גדולים שמתחבאים מתחת, אני כל כך נרגשת ממה שעומד להגיע, המתח המיני נבנה ביננו כל כך הרבה זמן ועכשיו זה הזמן שלו להתפוצץ ואין זמן מושלם מזה שרק אני והוא כאן. הוא משך בידי, עוזר לי לקום ומורה לי להוריד את החזיה, מגלה שדיים גדולים ולבנים, אני קולטת את מבטו החרמן, מסתכל עליהם, מלקק את שפתיו ומתנפל עליהם כאחוז אמוק, מועך בחוזקה, מלקק, מתעכב ביתר שאת על עטרות פטמותי, משחרר גניחה מגרוני, ידיו כל כך גדולות עד כי כל שד מתמקם לו בנוחיות בכל כף יד, אני מסתכלת על ידיו מוחצות לי את השדיים ומרגישה איך אני מתחילה להרטיב עוד יותר. אני מנסה למשוך ולהוריד את התחתונים ממני, הוא קלט את זה, עצר את ידי ושאל כאילו בעצבנות "מה, שרמוטה? את רוצה כבר את הזין שלי?" נדהמתי מהשאלה ורק מלמלתי "כן". "תבקשי יפה, אחרת לא תקבלי" הוא אומר בחיוך, "אני רוצה בבקשה את הזין שלך איברהים", אני לוחשת, משפילה מבט ואגב כך ידי מפלסת דרכה לכיוון מפשעתו..

"איברהים? וונאכּ (איפה אתה)?" אני פתאום שומעת, נחרדת מכך ששכחתי שאחמד עדיין מחכה לו במשאית. איברהים צוחק לעצמו ואומר לי "עכשיו את תלמדי טוב טוב מה זה זין ערבי, אפילו שניים", הוא נראה מרוצה מעצמו. "תעאל להון (פה לכאן), תעאל (בוא), תעאל! שוף (תראה)" הוא חוזר ואומר, ניצוץ של זימה בעיניו ובטני החלה מתהפכת, בהלם ממה שאני הולכת לחוות עכשיו עם שני הגברים הערבים האלה, "אללה יוסתור! (אלוהים ישמור), בראבו עליכּ (כל הכבוד), י'איברהים!", צעק בהתלהבות אחמד כשנכס למחסן ומצא אותי ערומה כמעט לחלוטין ואת אחיו רוכן מולי. ליבי הולם בחוזקה, אני בטוחה שהם שומעים אותו, אני הולכת להזדיין עם שני ערבים מהרהרת כלא מאמינה, שני גברים במקביל זו פנטזיה אחרת, נפרדת והנה אני הולכת לממש לי שניים במכה, אחמד החל מתקרב אליי תוך שהוא מתקלף מהדגמ"ח השחור ומהבוקסר האפור שלבש, איברו, די גדול ומרשים למען האמת, בטח ביחס לגודלו, חצי זקור, מתנדנד עם כל צעד שלו לכיווני, בינתיים איברהים משכיב אותי על השולחן, מוריד באגרסיביות את התחתונים שלי וזורק אותם לרצפה.

אחמד מתקרב מהצד, מכוון בידו את איברו הישר לתוך פי, אני מכניסה אותו לתוך הפה, מרגישה טעם של זיעה מיום עבודה ארוך ולמרות הכל, טעים לי ואני ממשיכה. אני מרגישה את רגליי נפשקות פישוק רחב ואת ראשו של איברהים נדחף בין רגליי, תוחב לשונו לתוכי, מלקק את האיבר הרטוב והמוכן שלי, אני מתענגת על לשונו, כמעט נוגסת בכיפה של אחמד. אחמד תופס את ראשי ומתחיל לזיין לי את הפה במרץ, פולט גניחות ואנחות, ניכר שהוא נהנה. לשונו של איברהים עושה בי שמות, לפתע הוא עוצר ואומר לי "ידעתי שאת יותר טעימה ממטבוחה" צוחק, פיו ואפו רטובים מהנוזלים שלי, אני מנסה לחייך, גונחת עם איברו של אחמד בפי, הוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות, "אההה", אני צועקת, אצבעותיו ענקיות, זה מרגיש ממש זין קטן בתוכי. הוא מתחיל להוציא ולהכניס את האצבעות במרץ, מביא אותי לאקסטזה מטורפת ואני מוכנה כבר מזמן להרגיש זין בתוכי. איברהים מסמן לאחמד בתנועת ידו לבוא לזיין אותי.

בזמן שאחמד מגיע איברהים מפשיט מעצמו את הדגמ"ח שלו ואת הבוקסר השחור שלבש, נותר בגופיה בלבד. חושף מולי את האיבר העצום ביותר שזכיתי לראות מימי. הוא פשוט ענק, הרבה יותר ענק מזה של אחיו, לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר כמו על ההרגשה שלו בתוכי. "תוריד את הגופיה", אני לוחשת לו בעודי מרגישה איך איברו של אחמד מתחיל ננעץ בתוכי במכה. אהההה זה כל כך טוב, איברהים מוריד את הגופיה לבקשתי, חושף את הגוף היפה ביותר שראיתי מימיי, יש לו פשוט גוף של אל, בנוי לתלפיות, מושלם! איברהים מתקרב לפי עם איברו ואני מנשקת אותו, מלקקת את כולו, מה שלא היה קל לעשות כי הוא היה כל כך גדול. אחמד אמר לאיברהים משהו בערבית שלא הבנתי אבל מההבעה על פניו הבנתי שכנראה נעים לו בתוכי, אחמד נע מהר יותר ומהר יותר בתוכי, אני בולעת את איברו, או יותר נכון את מחצית איברו של איברהים בשקיקה, מתחילה לחוש בטעמו של נוזל הסיכה בפי ואז עצרתי, הוצאתי את איברו מפי ולפתע שמעתי את עצמי גונחת ואומרת "אחמד, אל תגמור, אני רוצה שתשמור קצת, שתזיינו אותי ביחד, אחד בתחת, ואחד מקדימה". אחמד צוחק ואומר כאילו לעצמו (או לי) "וואלכּ, שרמוטה". זה הדליק אותי לגמרי והוא החל להאט, מנסה לשלוט בחרמנותו, איברהים נאנח מהמציצה שלי, ידו מוחצת את שדי הימני, מותירה סימנים אדומים מאצבעותיו החזקות.

אחמד מזיין אותי עמוק ולאט, בדיוק כמו שאני אוהבת ואיברהים עם איברו תחוב בפי, גרמו לי לגמור בבת אחת, ממלאת את השולחן בנוזלי הכוס שלי. אחמד נדלק מזה, "וואיי וואי י'שרמוטה" שמעתי אותו ממלמל, מגביר את הקצב וגומר בתוכי בקול, אין דבר חשבתי לעצמי אגב ניסיון להסדיר נשימה, אני אעמיד לו אותו שוב. אחמד מוציא מתוכי את איברו הנוטף, כולו לבן, מרוח בזרע ובנוזלי הכוס שלי, מפנה את מקומו לאיברהים שמיד שולף את איברו הענק מהפה שלי. הוא מתקרב לכוס ומכל הרטיבות והנוזלים איברו פשוט נבלע בתוכי במכה. "אההההה" צעקתי, מעולם לא הרגשתי איבר בגודל כזה. הוא לחץ על דפנות צוואר הרחם, מגיע עד הרחם עצמו עוד רגע, הרגשתי שדעתי נטרפת, גלים של צמרמורות חלפו בגופי, לא מאמינה שזה קורה לי. אחמד פתח לי את הפה בכוח ודחף את האיבר הנוזלי והרפוי לתוכי. נחנקתי מכמות הנוזלים הפתאומית, אבל אחמד לא איפשר לי להזיז את ראשי והתחלתי לבלוע את הכל, מנסה על הדרך להעמידו שוב, אחמד מזיין אותי בעוצמה, אני שומעת את אשכיו מפליקים על גבי התחת שלי עם כל הדיפה של איברו לתוכי, בעוד הזרע של אחמד, שעדיין נוטף ממני, משמיע קולות שחירמנו אותי כל כך, איברהים מרים בלי מאמץ מיוחד את שתי רגליי בבת אחת, מוציא לאט את איברו ומכניס מיד מהר וחוזר חלילה. התחלתי להרגיש חשמל בתוכי, כמעט בוכה אני גונחת, משתדלת לא להכאיב לאחמד, שאיברו בינתיים התחיל להתנפח שוב.

אני מרגישה לפתע את אצבעו של איברהים נדחקת לי לתוך פי הטבעת והוא מתחיל לזיין אותי בישבן עם האצבע בקצב קבוע יחד עם הכניסה והיציאה של איברו מתוכי. אני לגמרי מוכנה להכיל כבר שניהם. איברהים קולט זאת גם, מורה לאחמד להוציא לי מהפה את איברו שכבר הקשיח שוב, מוציא בעצמו את איברו מתוכי ומזיז אותי, מפנה לעצמו מקום. איברהים מטפס על השולחן ויושב בקצהו, רגליו משתלשלות מטה ואני, עם שדיי לכיוון פניו, מטפסת עליו, מנחיתה עצמי על איברו הענק, מתענגת שוב על גודלו, אחמד ניגש מאחור והחל מעסה לי את פי הטבעת, חלום שמתגשם הרהרתי לעצמי, שני זרגים בעת ובאותה אחת. אחמד מפשק אותי יותר ויותר ומתחיל להחדיר לאט לאט את איברו לתוכי. או מיי גאד! צעקתי מכאב, מרגישה שאני מתחילה להיקרע, אחמד פולט אנחה, מתענג על הכניסה האיטית לתוכי, הוא בפנים. אחמד מתחיל להוציא ולהכניס את איברו לתוכי, מרמז לי שאני יכולה להתחיל להניע, לדהור לעבר העונג הבלתי פוסק. שניהם מפמפמים אותי בקצב איטי אך אחיד, נזהרים שלא יברחו ממני שני האיברים. קשה לתאר את התחושה של שניהם בתוכי, הם כמעט ונוגעים האחד בשני, רק רקמה דקה של גופי מפרידה בניהם, נעים באותו הכיוון, מגרים אותי כל כך, מסבים לי את העונג הגדול ביותר שחשתי בו אי פעם. איברהים משחק לי בשדיים, צובט את פטמותי, אני מזיעה, רטובה, חם לי במחסן החנוק, קופצת על שני זרגים כאילו אין מחר.

אני מרגישה שאני גומרת ומכריזה על כך בקולי קולות ואז אני חשה את רחמי נשטף בשפריץ אדיר של איברהים, המיצים שלי וזרעו מתחילים לזרום החוצה באיטיות מתוכי על השולחן והרצפה, אחמד עוד רחוק מלגמור שהרי כבר גמר קודם לכן. איברהים נותר עם איברו בתוכי, נזהר שלא להפריע לאחיו, מתחיל לנשק אותי, מחדיר את לשונו לתוכי ואני טועמת את טעמי הכוס שלי אותו הוא ליקק במרץ מקודם, אני מרגישה בהיי מטורף, מתקשה לעכל את מה שמתרחש פה כרגע. אחמד אומר משהו לאיברהים בערבית, איני מבינה ואז אני מרגישה את איברו נשלף מתוך התחת שלי, מותיר אותו שורף ופתוח ואיברהים מוריד אותי למטה על הרצפה. כאשר איברו הרפוי נשלף ממני זה היה כאילו פתחו בקבוק מלא בנוזלים, הפקק הוסר וכל המיצים שלנו זרמו על הירכיים שלי, עד הרצפה. התחושה נפלאה, כאילו אני מתרוקנת, מתענגת על הרגע. איברהים נותר לשבת על השולחן, אחמד מורה לי להישען על השולחן ולהרים רגל אחת למעלה, פותחת את עצמי בפניו בפישוק רחב, איברהים אוחז לי ברגל, מאפשר לאחיו גישה נוחה יותר לתוכי ובבת אחת אחמד פולש לאיבר המטפטף שלי, אוחז לי בשדיים ומפמפם אותי בעצבנות, מבקש לגמור שוב. איברהים נעמד על ברכיו על גבי השולחן ומתחיל לדחוס לי את איברו הרטוב מזרע והרפוי לפי, מבקש להעמידו בשנית, אני עושה זאת בשקיקה, כבר התחלתי להתגעגע לאיבר הענק הזה שעינג אותי כל כך קודם לכן. אני כל כך פתוחה ורטובה עד שאני בקושי מרגישה את איברו של אחמד דוחק בתוכי עד לגמירה המיוחלת שלו שלא בוששה להגיע. אחמד גומר בעוצמה אגב גניחה עוצמתית ומנשק אותי בלהט, הוא לא ממהר להוציא אותו, ממשיך להשתעשע איתו בתוכי, זרע ומיצי וכוס נוזלים במורד רגלי.

אני מרגישה שעוד לא סופקתי ושאני חייבת את האיבר של איברהים בתוכי שוב פעם. אני ממשיכה לעבוד במרץ על השבת חייו והוא מתמסר אליי, איברהים אוחז בראשי ומתחיל לזיין במרץ את פי שכבר התחיל לכאוב מרוב כל השפשופים והמציצות. זהו הוא מוכן, תוהה באיזו תנוחה הוא יבחר לזיין אותי עכשיו. "שכבי על הגב" אני שומעת אותו אומר לי ואני נחרדת לגלות אך יחד עם זאת מתחרמנת ממש מכך שהשולחן מלא בזרע ובמיצי הכוס שלי והנה אני הולכת להתבוסס בהם ולהרגיש את איברו הענק שוב בתוכי. אני נשכבת בתוך שלולית הפרשות הגוף הזו, שיערי מתלכלך, אני מרגישה מזוהמת וסקסית, מופרעת, שרמוטה. אחמד נראה גמור, נזרק על הכיסא בחדר וידו משחקת קלות באיברו הרפוי.

איברהים מחדיר לתוכי בבת אחת את איברו ממש עד האשכים, גורם לי להשמיע צעקה קטנה ואז מתחיל לנוע במהירות החוצה וקדימה, מביא אותי לשיאי ריגוש חדשים שמאז ועד היום התקשיתי לשחזר. גופו המושלם והמיוזע דופק אותי, הוריד על צווארו מתנפח, עיניו בוהקות, שיניו חורקות, הוא על סף פיצוץ שוב, לא מנסה כבר להחזיק את זרעו בקרבו ואז אני גומרת שוב בצעקה שהייתה קרובה מאוד למשוך את כל עובדי המפעל לצפות בהצגה הטובה בעיר. שניה לפני שאיברהים גומר הוא שולף את איברו הרטוב מתוכי וגומר עליי, על כולי, במלוא העוצמה ונוחת על הרצפה, מתקשה לאסוף את כוחו. אני מרגישה שכל מערכות גופי קורסות, אני רועדת ורוטטת, חושבת מאיפה מתחילים לנקות את כל הבלאגן הזה.
"נו, אז איך זה לקבל זין של ערבי?" שואל אותי איברהים וצוחק "כפול שתיים", מוסיף אחמד, מחויך.
ראשי מסתחרר… "מושלם", אני עונה בחיוך, "מחר אני נשארת שוב לשעות נוספות".