סיפורי הזוג. והפעם: נחמה
יושבים במסעדה הניצבת בואכה החוף. מולך בירה כלשהי מולי זירו. מקשקשים במזלגות ומועכים מפיות. יושבים נינוחים וגם דרוכים.
אנו שני חצאים משני זוגות, הנמצאים כאן בידיעת שני החצאים האחרים. אין ארוחות חינם ואין דייטים חינם ואין בגידות חינם ואין הסכמות-לבגידות חינם, כל אחד משנינו יפרע בביתו את חובו – אולי גם בריבית…
באנו לממש את כל מה שנכתב ונאמר בינינו בתקופה האחרונה. ציפייה של ימים ארוכים התנקזה לעת הזו. עד לפני כשעה כל אחד מאיתנו קיווה שלא יתאכזב, כעת שנינו מרוצים מאד ולכל אחד מאיתנו נשאר רק לקוות שלא יאכזב.
המוזיקה שברקע מצוינת. קול נשי, קצת מסתורי וצרוד, שר בצרפתית בווליום הרצוי. אנו מחזיקים ידיים ומתנשקים בקטנה, המבטים שלנו לא משים האחת מהשני. שנינו עברנו תהליך וכעת מבסוטים מעצמנו ולהוטים מאד להתקדם.
אתה צריך לקום ולהתפנות, אך משתהה מפני המבוכה לתת בנוכחותי כיפוף לתורֶן שזקור בין רגליך. אני חוסכת לך את זה וקמה ראשונה, ללא קושי (מי אמר שאין לליידיז יתרון). כמה הייתי רוצה להציץ אל מאחורי גבי, ולהביט בך מביט בי מתרחקת. אני נהנית לדמיין אותך חושב לשם מה יצאתי ומה מעשיי מאחורי הדלת הימנית עם סמליל החצאית: אילו תחתונים אפשיל בתא הקטן, אם בכלל יש כאלו לגופי? האם השתן שלי מזרזף למימי האסלה באיטיות ובמשורה, או כצינור השקיה שהשתחרר לו השסתום? האם אשחזר את השפתון שנמחק, כדי שיימחה שוב בהתנשקות הקרובה? האם אזלף מעט בושם שגם הוא יתנדף ברוחות החוף? אעביר מגבון לח על חריץ התחת? אשנן לעצמי מול המראה דברי עידוד לפני שאני הולכת למעוד בשבילים שאין מהם חזרה?
גלגל השמש שוקע לעומק המרבד הגלי המאפיר, ועיניך שוקעות לתוך גלגלי עיניי הירוקות. אתה מחבק אותי ומצמיד אליך, מוּנָע מפקודת הלב השיכור מֵרֵיח גופי המתוק. ידיך הקרירות מלטפות את עורי. נשימתי נעתקת למגעך. “הגבר שלי, הגבר שלי”, אני מתפנקת לתוך החזה שלך. לא מאמינה שאני מדברת כך לאדם זר.
רוח מהים מלטפת אותנו, עוטפת אותנו, חמה וקרירה, לוחשת לנו: זה הזמן שלכם.
מבטך ממוקד בשד עגלגל שחלצת מבד תחרה גביעִי ומחושק, כסוכריית טופי רכה שנקלפה לעיניו הפעורות של ילד. הפיטמה שבקצה נראית לך כדובדבן כהה במרכזה של עוגת כלולות מקציפה. שפתיך יונקות אותי בתאווה, הרוח מייבשת את רוקך, מצמררת אותי וסומרת את פטמותיי. אתה לש אותי בלהיטות בשתי כפות ידיך. אומר לי כמה אני יפה וכמה חיכית.
אבל כעת קצרה רוחך מלחכות ואתה כמֵהַּ למשב רוח פרצים של הטבע שיערטל אותי משמלתי המתנפנפת ותחסוך לך כל רגע נוסף של עינוי.
גלים של תשוקתך בדָכְיָם עולים בבכיים אומרים “בואי”, “בואי כלה”, “בואי כוסשְׁלִאימַשְׁלך”, “בואי כבר”! ידיך, שמאבדות את עדינותן, מפלחות את עכוזי לפלחים. אני מתפתלת, מתמסרת וחומקת חליפות. ערווה חצופה מתקמרת לעומתך, מנצנצת מרסיסי קצף גלים וגם ממקור טבע העולה מתהום גופי כגייזר מתפרץ. וגלי תשוקתי בדָכְיָם עולים בבכיים למרומי זקפתך המשתוקקת לחדור מלוחה ותפוחה אל ביתי, אל מקדָשִׁי.
אצבעותיך חופרות לי בנרתיק, משייטות על הג’לי החלקלק והצמיגי. ידיי חובקות בחוזקה את גבך ושפתותינו ולשונותינו צמודים-צמודים. הדגל שעל סוכת המציל מתחלף מלבן לאדום, בָּרקע כריזה על ים מסוכן ועל סיום שירותי ההצלה ליום זה, ואנו נאחזים זה בזו כדי לא לטבוע; אולי כדי לטבוע ביחד.
אני חסקה, אתה משוט.
אני חבל שחור מתוח בין הרדודים לעמוקים, אתה מצוף לבן.
אתה גלים, אני שובֵר.
אני גלים, אתה שובֵר.
אוספים את עצמנו ועולים למלונית, מתאפקים בקושי מלהתמזמז בדרך בנוכחות אנשים. אני נכנסת לחדר האמבטיה להתנקות משאריות החול ולסדר כמה דברים שנפרעו. למרות להיטותי ולמרות שהייתי מוותרת על כמה שלבים, ואולי אף מתמסרת אליך כאן ועכשיו ערומה ומלוכלכת, אני עושה מעבר לדלת הסגורה את כל מה שדרוש, ובאיטיות יחסית, מניחה לעצמי ולךֹ להצטנן כדי שנוכל להתחיל מחדש. יוצאת בבגדים קלים ויחפה. אחריי תורך להיכנס, ולצאת בשליש מהזמן שארך לי. הריח שלך מעולה, שריריך נוכחים ורק מכנסיים לגופך.
מריח את שיערי החפוף ויורד עם המשוֹשים למטה עד צווארי, מריח וטועם בדרך את פניי. אני מנשקת אותך. ארבעת הידיים שלנו מלטפות בלי הכרה ובלי סדר. לבסוף אני מתמקדת בגב ובחזה החשופים, ומבטאת במילים את המשיכה שלי למבנה הגברי שלך שמהפנט אותי. אתה מנשק בתשוקה את הכתפיים שלי, מסיר מעלי את הגופייה ולא חוסך במחמאות למותניים הצרים ולשדיים הרכים והעומדים, לחלָקוּת העור ולריחו.
מחלצת אותך מהמכנסיים ומלטפת את איבריך מבעד לתחתונים. מחזיקה בחבילה ומסתכלת לתוך עיניך. אתה עונה לי בגרגור. מהדקת את האחיזה עוד ומסתכלת במבט יותר עמוק ואתה מגיב בגרגור חזק יותר. “זה כל מה שיש לך לומר”? אני סונטת בך, ואתה אומר “חכי, חכי, תיכף לא תהיי כזו גיבורה”. אני מַפנה את שפתותיי לביצים שבחבילה והיד שלי מלטפת את האיבר שכבר קשה. אחרי דקותיים אתה כבר בלי תחתונים ואני מפנקת בלשוני ובשפתיי, הלשון יוצאת לתור מסלול סובב ביצים והשפתיים מסיירות במפעל הצינורות המרשים.
אחרי זמן עמידוּת סביר אתה אומר “יש גבול, את לא רוצה שאני אשפוך כעת” ואני מרפה. אתה משכיב אותי על המיטה ומפנק אותי בנשיקות מכפות הרגליים ועד קו המכנס הקצר. מלטף איפה שמגרה ומעסה בקטנה איפה שדרוש. יודע לפנק הגבר-גבר הזה. יודע איפה לגעת ואיך לגעת ובאיזו עוצמה, מתי להרפות מנקודה ומתי לשוב אליה.
מושך את המכנס שלי למטה וחושף את ערוותי המצפה והחושקת. יורד בנשיקות מהטבור עד הקפלים של הנרתיק, נמנע ממגע ישיר בדגדגן. מפסיק לאחר זמן לא ארוך ושוב מלטף את פנים הירכיים כמו קודם, בריכוז ובלי לחץ, והפעם גם הופך אותי על הבטן. בהדרגה, עם התמשכות הליטופים, רטט עובר בי ואתה ממשיך וגם עולה לטוסיק שלי, מלטף, מפלח ומגשש. כשאתה מרגיש שאני מוכנה לעליית שלב, אתה מחדיר אצבע לנרתיק שלי ובנהמות ארוכות טורף את פלחי הישבן ומניע את האצבע שבנרתיק בקצב מתון. אני כבר מתפתלת ואתה, נראה שהולך להשתגע. מוציא מתוכי את האצבע ואני מתהפכת שוב על הגב ומפשקת את הרגליים לגמרי. אתה עולה עלי, מתגפף בי, מצמיד את הידיים שלי מעל לראשי ומנשק אותי לאורך כל הגוף. בין-לבין כשאתה מצליח לנשום אתה אומר “איך אפשר, איך אפשר, את מטריפה אותי. איך חיכינו שלושים וכמה שנים ועוד שבועיים”, אתה מרגש אותי ואני מחפשת את השפתיים שלך ואנו מתאחדים בנשיקה עמוקה וארוכה במיוחד.
אתה משחרר לי את הידיים, אני מפַנה לך מקום לצידי ומכאן הכל קורה מהר. אתה שוכב לידי ואני משפשפת את הזין בידיים שלי ואחר כך מחככת אותו בין ירכיי. אתה משתפשף בערוותי, יכול בקלות לחדור אלי אך נמנע. אני גונחת ומגרגרת והפעם אתה מסתכל לי בעיניים ואמר בהתגרות “אז זה כל מה שיש לך להגיד”? ואני אומרת “נכנעת, נכנעת. די. תיכנס כבר יא בן אלף”. ואתה אומר “הייתי עושה אותך בדוגי, סיפרתי לך על החולשה שלי לדוגי, אבל כזו יפה אני לא יכול לפספס את הפנים שלך”. מרים לי את שתי הרגליים ואני נכרכת סביבך, אתה חודר אלי וכעבור פחות מעשרים תנועות אני צורחת. אתה מסתכל לי לתוך העיניים, ממשיך לפמפם אותי בערך דקה נוספת – וגומר!
אתה משהה בתוכי את הזין כדי שייסחט ויזוב עד תום ושיתחיל להתקפל… בינתיים אנו מנשקים כל מה שעובר ליד הפיות שלנו. אתה נתמך כעת רק ביד אחת ובשניה מלטף לי את הירכיים, את השדיים הרפויים, עדיין מסתכל על הפנים שלי ולוחש את שמי כמה פעמים. לי אין כח ולא רצון לדבר, אני מביעה תודה ענקית בעיניים ואתה יודע לשמוע את זה. כשבחרתי בך ידעתי שיש לך יכולת לשמוע גם מה שלא אומַר בפי.
נחלץ ממני, מתנגב עם משהו, כורך את ידך סביב ראשי ומלטף לי את השיער. גם לך נגמרו המילים ועדינות האחיזה שלך בשיער אומרת את כל מה שיש לך לומר. כך שוכבים כמה רגעים. אני קמה למקלחת ועושה כל מה שדרוש לקראת חזרה לשגרה, מתבוננת במראה בגוף ובפנים שלי ונסחפת אחרי עצמי. גאה. גאה באומץ שלי לפתות ולהתפתות. גאה להיות נאהבת על ידי הגבר הזה.
יוצאת וכעת תורו, ובדרכו למקלחת אני רואה שהזקפה שלו כבר חזרה לעצמה. שוקלת אם לצאת לסיבוב נוסף, אך אומרת לעצמי שאם ניפגש שוב, בין כך נהנה שוב. ואם לא, כדאי מאד להישאר עם הזיכרון של מה שהיה. בלי שום תוספות.
