אמא של נועה

הג’יפ האופנתי דילג בקלות מעל השלוליות בכבישי תל אביב, קצת גשם והעיר הזו לא מתפקדת חשבתי לעצמי. מחשבה נוספת עלתה במוחי, שנועה היא נהגת מאוד מיומנת, צלצול הנייד העיר אותי משרעפי..
“איפה אתם? אנחנו כבר במסעדה”
“אנו בדרך, אבא, חמש דקות” באה התשובה.

לפני שבוע פגשתי בה בקפטריה באוניברסיטה, ג’ינג’ית, צנומה, עם עיניים כחולות כקרח ומבט של אש להבה.
שיחה, פלרטוט קצר, 2 קפה ועוד שעתיים וכבר היינו בדירה שלה במרכז ת”א. מקלף אותה מבגדיה ומזיין אותה כל עוד נשמה באפי – ובאפה.
3 ימים לא יצאנו מהדירה – חיים על סקס אלכוהול וסיגריות. נועה היתה חדת לשון, מבריקה ובאותה מידה סקסית ומינית להפליא ולהנאתי
בערב יום שלישי, לאחר זיון ארוך באמבטיה, היא אמרה לי “מחר הולכים לארוחת ערב עם המשפחה שלי”.
“רגע, נועה, כבר משפחה..? נפגשנו לפני יומיים ואת כבר בעיייני משפחה ?”
“תרגע יפתח , סך הכל יום הולדת של אמא שלי – במסעדה – אתה בטח רעב אחרי 3 ימים כאן מה אכפת לך לאכול סטייק טוב? אל תדאג, אני לא מציעה לך נישואין”.
צדקה הנקניקיה הקטנה, הייתי רעב וארוחת גורמה נשמעה לי מתאימה מתמיד.

נועה החנתה במיומנות את הג’יפ ונכנסנו לאחת ממסעדות היוקרה של תל אביב. מר בראון היה גבר מקריח, בשנות החמישים לחייו, עם מבט טוב בעיניים.לחיצת ואז הוצגתי בפני גברת בראון – כלת השמחה. הרבה כסף נשפך לשמור את גברת בראון במיטבה והוא נשפך בטוב טעם.
לא דומה לנועה, למעט שיער אדמוני שחוזק עם צבע תואם, עגלגלה, עיניים ירוקות, שיער חלק מטופח בתסרוקת קארה, לבושה בשמלה סולידית בצבע קרם וענודה טבעת יהלום שיכולה לממן לי דוקטורט עם מספיק כסף שהמתרגל יכתוב עבורי את התזה ומבט שחציו שעמום חציו סקרנות. לחיצת יד רפה.
“נעים מאוד גברת בראון – יפתח”.
“שרה זה בסדר”.
“שבו” אמר מר בראון. נועה לשמאלי גברת בראון מולי והבן אלדד לשמאלה.
בראש השולחן התיישב מר בראון, תפריטים הונחו, יין הוגש ונמזג כיאות.

השיחה החלה לקלוח. בהתחלה בזהירות וככל שהיין נלגם כך גם השתחררה השיחה. אחרי הרבה מזל טוב לכלת השמחה שלא היססה להסגיר את גילה [44] עברה השיחה לנילי, אחותה הגדולה של נועה שנמצאת בניו יורק ולומדת רפואה ועברה לאלדד שבשנה הבאה יחגוג בר מצווה וסיפר על הבנים בכיתה שהם נגד הבנות וכולם צחקו.
אח”כ עברה השיחה לנועה, ילדת הסנדוויץ הבלאגניסטית [ממש כמו אבא שלה] ושוב כולם צחקו.

האוכל הגיע לשולחן ולכמה רגעים השיחה גוועה אבל אני כבר לא התעניינתי באוכל, כאבי הבטן מחוסר מזון כמו נעלמו, אני כבר הייתי אפוף בניחוח המשכר ואולי המשקר שהגיע מעבר לשולחן מכיוונה של שרה בראון.
הדקות חלפו ואני ניסיתי לצוד את מבטה של גברת בראון אבל נדמה היה שהיא מנותקת, האלכוהול הוסיף לי אומץ ובהבלחה של רגע הושטתי את רגלי קדימה, מחכך את ברכי בברך של האישה ממול.
לא נרשמה תגובה, שניות חלפו ואולי דקות והברך המתחככת התמקמה בין שתי ברכיה של גברת בראון, עדיין ללא תגובה, אפילו לא מבט.
שרה בראון היתה ממוקדת כולה בסלט החסה עם רוטב הבלסמי.
“תטעמי נועה, הוא ממש מצוין ומתובל היטב”.
חלצתי נעל אחת בעזרת האחרת, מחכך את גרבי בקרסול עטוף הגרביון של שרה, עכשיו כבר אין דרך חזרה, או שאגורש בבושת פנים מחייה של משפחת בראון או ש… הרגל טיפסה אט אט במעלה רגלה של גברת בראון, אחרי הקרסול לכיוון השוק, הנה היא מעט לפני קיפול הברך, נדמה שהיא מקלה עלי לפלס את דרכי אך עדיין, נמנעת ממפגש מבטים, בינתיים נועה החייתה את השיחה.

“אמא, מה דעתך לשלוח לי את העוזרת שלך? הבית שלי ממש מסריח”.
“נו באמת נועה, את גרה לבד, כמה קשה לנקות את הבית ?”
“את יודעת שאני עסוקה בלימודים”.
“בלימודים?” וכולם צחקו והפנו מבט לכיווני, חיזוק מספק להעלות אל הרגל עוד קצת למעלה, לפשק את הברכיים ולהתחיל במסע איטי, חושני ומחרמן בין הירכיים.
בינתיים נועה השתעממה ושלחה יד מתחת לשולחן כדי לגלות את זיקפתי, המגע עם הזין הקשוח עורר בה את הרעב שוב.
“אבא, תזמין חשבון, אנחנו חייבים לזוז”.
באחת משכתי את הרגל מבין ירכיה של שרה בראון, החשבון הגיע.

נשיקות לכולם ונסיעה מהירה לדירה, שם, על השטיח בסלון זיינתי את נועה ארוכות ובתשוקה, זיון שאחריו היא תספר לי שהיה הטוב ביותר מבין כל הזיונים שהיו לנו.


לקח לשרה בראון יום אחד בדיוק כדי להפנים את מה שארע לה במסעדה ערב קודם לכן.
בארבע אחר הצהריים נשמעה דפיקה בדלת דירתה של נועה ושרה בראון נכנסה, לבושה חצאית אפורה, חולצת סריג שחורה. גרביונים אפורים ונעלי עקב שחורות, רק כדי למצוא אותי עם תחתוני בוקסר ואת נועה עם תחתונים.
“רציתי לראות איך את חיה ואיך את מתקדמת בלימודים” הפטירה בציניות.
“אמא, מה את עושה פה?”
“חזרתי מחדר כושר”.
ככה מתלבשים אחרי חדר כושר? חשבתי לעצמי.
צלצול הטלפון קטע את הוכוח ואת השתיקה שהחלה להתעורר.
“ממי, תעשה לאמא קפה, זאת יעל, היא נפרדה מהחבר שלה”.
הלכתי למטבח ושרה בראון אחרי.
“איך את אוהבת את הקפה שלך, שרה?”
“נס, מעט חלב, בלי סוכר” אמרה ונשענה על הקיר אל מול ארונות המטבח.
הדלקתי את הקומקום, פניתי לעברה ואז בצעד מהיר שסגר את המרחק בינינו הגעתי אליה, מצמיד את שפתי לשפתיה וידי מעלה את חצאיתה מעלה במהירות אלימה אל בין ירכיה וחופנת את הכוס שלה מבעד לגרביון ולתחתון.
שרה החניקה אנחה וסגרה את היד בין ירכיה.
נפרדתי ממנה באחת וחזרתי לשיש להכין את הקפה, מותיר אותה המומה, נועה נכנסה בעיתוי מדויק.
“מסכנה, אחרי ארבע שנים, היא לא מוצאת את נפשה. מאמי, מחר אחרי האוניברסיטה אני הולכת לשבת איתה”.
“אוקיי, אני בבית משעה שתיים”.
“בטח אגיע בערב”.
באותו הרגע, אוזניה של שרה בראון הפכו קשובות, ממש כמו איילה לפני טרף.

למחרת בשתיים וחצי נשמע צלצול הפעמון, שרה נכנסה לבושה כולה בשחור, חצאית, סריג, גרביונים ומגפי קרסול.
מילה לא נאמרה כשסובבתי אותה עם פניה לדלת אחרי טריקתה, מסיט את שערה, נושך לעורפה, ידיי מטפסת מתחת לאמרת החצאית.
האנחה הראשונה הגיעה כשהנחתי יד על הכוס שלה, חופן אותו חזק, כמעט באלימות.
כרעתי על ברכי, מוריד את הגרביונים שלה כמעט עד קרסוליה והתרוממתי תוך כדי הורדת הבוקסר שלי.
כופפתי אותה קלות, הסטתי את התחתון ובאבחה אחת חדרתי לתוכה, מאזין לצעקתה שהזינה אותי ומפמפם לתוכה בתנועות קצובות, חדות, אלימות. היא נאנחה וצעקה כשאני מניח את ידי על צווארה, כמעט חונק אותה.
גמרנו במהרה והובלתי אותה לספת הסלון, מפשיט אותה באיטיות, תחילה הסריג, לאחר מכן החזיה, המגפיים הוסרו ולאחריהם הגרביון והתחתון.
ההפשטה הזו חירמנה את שנינו, הרמתי אותה, יד אחת על צווארה מאחור, יד אחרת מתחת לברכיה ונשאתי אותה אל שולחן המטבח, שם הטלתי אותה כשהיא מפשקת רגליה לרווחה, היא פלטה “בוא..בוא..מנוול”. רכנתי לעברה כשהיא כורכת רגליה סביב מותניי וחדרתי אליה שוב, נע במהירות ובכוח, מרגיש שהשולחן עוד מעט עומד להתפרק.

בשבועות הבאים המפגשים שלי עם שרה התנהלו בהתאם ללוח השיעורים של נועה באוניברסיטה, היא לא החמיצה הזדמנות להגיע לדירה של ביתה, לבושה כמו שביקשתי ממנה להיות לבושה, חלקה כמו שרציתי שתהיה ומגיעה עם נוזל סיכוך שרכשה, כמו שדרשתי שתביא.
במשך הזמן היא איבדה כל עכבות והעזה להתקשר אלי בשעות שונות, גם כשאני ונועה צפינו בטלויזיה או ישבנו באיזה פאב תל אביבי.
“מי זה היה מאמי?”
“רונן מהעבודה, סתם זיין לי את השכל”.

הסידור הזה נמשך כמה חודשים ופעם בארוחת שבת שהוזמנו אליה בבית הבראונים, התנדבתי לפנות את הכלים רק כדי להחדיר אצבע עבה
לגברת בראון במטבח, שעה שבעלה ובתה המשיכו לפטפט בפינת האוכל.