קשירות ראשונות – חלק ב

זהו המשך לסיפור קשירות ראשונות – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה

“הגיע הזמן לתנוחה הבאה” אני אומר לה, היא משתתקת באמצע משפט שהתחילה.
היא מחכה להסבר אבל אני הולך למטבח, שותה כוס מים כדי להירגע לפני שאני חוזר לחדר. רואה אותה שוכבת, נרגעת לאיטה, מכינה את עצמה לדבר הבא שיקרה לה ומנסה להבין לאיזו תנוחה אני מתכוון. היא משלימה עם העובדה שכמו כל מה שקרה עד עכשיו, ההמשך לא תלוי בה. אבל היא אוהבת את זה, היא מרוגשת בטירוף מהסיטואציה ולא מסוגלת לחכות להרגיש את הדבר הבא שאני מכין לה.

אני חוזר לחדר. היא לא זזה. כאילו שהייתה אפשרות אחרת. מוודא שכיסוי העיניים עדיין הדוק והיא לא יכולה לראות כלום.
היא שמועת רשרושים כשאני מארגן סביבה דברים, אבל לא מצליחה להבין מה קורה.

אני משחרר את שתי הרגליים שלה מהקשרים, מחזיק אחת בכל יד ואז מניף אותן למעלה בבת אחת לעבר החלק העליון של המיטה, שם מחכות להן שתי לולאות נוספות שתופסות אותן. לא עוברת דקה והיא שוב מוצאת את עצמה קשורה בלי יכולת לזוז, רק שהפעם התנוחה מציגה אותה פעורה לרווחה. הגב עדיין מונח על המיטה, הישבן מורם גבוה באוויר והרגליים משוכות אחורה ולצדדים, מציגות ביניהן את הכוס שלה פעור לרווחה. מזמין.

“אמא, מה אתה עושה לי?”
“מה את חושבת שאני עושה לך? פותח אותך כמו שצריך כדי לוודא שכל החורים שלך זמינים”.

רואים את ההשפעה של המילים עליה מיד. הסומק מתחיל מהלחיים ומתפשט אל החזה. היא לא רגילה לדיבור כזה ישיר אבל היא אוהבת את זה ועוד איך אוהבת.

“זה מרגש אותך? לשמוע אותי מדבר אלייך ככה, מדבר אלייך ככה?”
“כן, מאד”.
“איך זה גורם לך להרגיש?”
“…”
“את מתביישת פתאום? אין לך בעיה שאני רואה אותך ערומה, נוגע בך, מרטיב אותך, גורם לך לגמור, גומר בתוכך, עושה מה שבא לי עם הגוף שלך, אבל את מתביישת להגיד לי איך את מרגישה?”

היא ממשיכה לשתוק. זה דווקא מתאים לי. גם ככה היא לא הייתה אמורה לקבל רק ליטופים, אז טוב שיש סיבה להעניש אותה.
היא שומעת שריקה באוויר.

“את יודעת מה זה?”
היא מנידה את הראש לשלילה, חוששת מהתשובה.
“זה סרגל ארוך מאד, ועוד רגע תפגשי אותו מקרוב” אני אומר לה ולפני שהיא מספיקה להגיב הוא כבר נוחת על החלק הפנימי של ירך ימין שלה.

היא לא מוכנה להראות שזה כאב ומצליחה לשמור על השקט. זה טוב, זה רק נותן לי סיבה להצליף בה שוב.
ווש, הסרגל נוחת על הירך השניה. היא נושכת את השפתיים אבל עדיין לא מוציאה ציוץ.
שוב ימין, שוב שמאל, משנה את הסדר ואת המיקום והיא שותקת, זה לא יחזיק עוד הרבה.
אני רואה את הכאב על הפנים שלה ורוכן ללטף את האזור הדואב, היא מקבלת בברכה את המגע המרגיע, למרות שברור שהוא מכאיב מעט גם כן.

“עכשיו את רוצה לספר לי איך את מרגישה?”
היא שוב מנידה את הראש לשלילה. נראה לי שהיא מפחדת להוציא מילה מהפה, כי היא יודעת שאם תתחיל לדבר היא תהיה חייבת לענות, קשה לה להמשיך להתעקש. היא שוב שומעת את השריקה, מתכווצת בפחד אבל מרגישה רק משב רוח. זה חשוב, שתתרגל לחוסר הידיעה של מה שמחכה לה, כמה שריקות נוספות והסרגל נוחת על כף הרגל שלה, הפעם היא נשברת ומשחררת צעקה.

“אוקיי, בסדר, אני אספר לך” היא אומרת. יופי, ידעתי שזה יגיע.
“אז תתחילי” אני אומר לה, בזמן שאני מתחיל ללטף את האזורים הכואבים.
“אני מרגישה חסרת אונים”, היא אומרת ומשחררת אנחה כשהאצבעות שלי מרפרפות על הסימנים האדומים.
“ומה זה עושה לך”? יד נוספת מטפסת אל החזה שלה.
“זה מרגש אותי, אני אוהבת את זה שאני לא יכולה לעשות כלום”. היד שליטפה את הרגליים מתחילה לנוע סביב הכוס שלה, מתקרבת יותר ויותר. היא משתתקת, כאילו סיימה את מה שיש לה להגיד. אני מסיר ממנה את הידיים, מושיט אחת לכיוון הסרגל. היא מנחשת מיד את הכוונה שלי ונרעדת.

“אני גם אוהבת את איך שאתה נוגע בי. זה מאד נעים. כיף לי שאני לא יכולה להחליט על הקצב, זה מחרמן אותי”. רואים שהיה קשה לה להוציא את החלק האחרון מהפה.

“יש עוד משהו שאת רוצה להגיד, אני רואה את זה, אל תתביישי”, היד שלי גולשת בין הרגליים לכיוון השפתיים החיצוניות מספקת הבטחה.
“אני אוהבת קצת את ההשפלה, את זה שאתה שולט בי ואני כמו כלי שלך, כלי שאתה עושה איתו מה שבא לך, אהההה” האגודל מונח בדיוק על הדגדגן שלה ושתי אצבעות חודרות עמוק לתוכה.

“נכון, את בידיים שלי ואני אקבע מה יקרה איתך, אבל אני מרשה לך לבקש. מה את רוצה שאני אעשה לך עכשיו?”, צביטה עדינה בפטמות.
“אני…”
“דברי”.
“אני רוצה עוד קצת כואב” היא סוף סוף מעיזה להודות, “אבל עדין” היא מזדרזת להוסיף”. חיוך גדול עולה על הפנים שלי, הנה הושלמה משימה שניה. היא מכירה בהנאה שלה מהכאב, מודה בה בפה מלא.
אני מחליט לתת לסרגל קצת מנוחה ובמקום זה לטפל בישבן העגלגל שמוצג לפני במלוא תפארתו. יד אחת נשארת על הדגדגן והשניה מתחילה לנחות על הישבן, הרעש של ההצלפות מהדהד בחדר, מתערבב עם הגניחות שלה. הריגוש מציף אותה בגל רטיבות חדש. אני עוצר לרגע, מטביל שתי אצבעות בכוס שלה ומושיט אותן לעבר הפה שלה.

“תטעמי את עצמך, תרגישי כמה את חרמנית”. היא מרחיבה את השפתיים, מניחה לאצבעות לחדור לתוך פיה ומוצצת אותם ביסודיות. היא אוהבת את הטעם. אני מטביל שוב את האצבעות בתוכה, אבל כעת מורח את הרטיבות בין הרגליים שלה. מהכוס ועד הישבן, היא נוצצת כאילו הרגע יצאה מהמקלחת. החור הקטן שלה קורץ לי ואני כבר לא יכול להתאפק. אני מניח את האגודל שלי על חור התחת שלה וממתין.

“אני מפחדת” היא מודה בקול קטן. לא נורא, כדאי שתקבל קצת אומץ.
היא מכווצת את הישבן, אבל השרירים שלה לא יכולים להתמודד עם הרטיבות שהיא עצמה סיפקה ואחרי שניה האגודל שלי קבור בתוכה עד הקצה. אני מכניס שתי אצבעות של אותה היד לכוס והיא משתחררת בבת אחת. האצבעות מתחילות לזוז בתוכה, אני מצמיד אותן ומלטף את העור המפריד בין הנקבים שלה והיא מתחילה להשתולל. לא מצליח להתמודד עם התחושות החזקות. היד השניה עוברת בין ליטופים למכות על הירכיים, הישבן, החזה. היא מטלטלת את עצמה בכל הכוח אבל לא יכולה להתחמק.

אני מזהה את האורגזמה השניה נבנית בתוכה ועוצר.
“למה?” היא צורחת, “תמשיך!”
“אז תבקשי יפה”.
“פליייז, תמשיך, אני חייבת לגמור, אל תעשה לי את זה” היא מתחננת.
“מה תתני לי בתמורה?”
“מה שתרצה, אני מסכימה שתעשה לי אחר כך מה שבא לך, רק תמשייייך”.

זה כל מה שהייתי צריך לשמוע. היד שלי חוזרת לזוז במהירות, היד השניה מצטרפת אליה ומרקדת על הדגדגן והנה היא מתחילה לגמור בגניחות ארוכות וקולניות, מתפתלת סביב היד שלי שנועלת אותה במקומה, האצבעות שלי נעוצות עמוק בכל החורים שלה. הרגליים שלה מיטלטלות בפראות ולרגע אני חושש שהחבלים יקרעו, אבל לאט לאט היא משתתקת ומתחילה להירגע.
אני רוצה לבדוק כמה מהר אני יכול להביא אותה לשיא נוסף ובמהירות מוציא את האגודל מהישבן ובמקומו מחדיר שלש אצבעות אל תוך המערה הרטובה שלה, נותן להן להשתולל בתוכה בדיוק כפי שהיא משתוללת סביבן והנה היא שוב מגיעה אל השיא שלה, הפעם בלי צעקות אלא ביבבות קטנות שמופרדות על ידי אנחות ארוכות.

זהו, היא כבר לא מסוגלת לכלום.
עכשיו תורי להתחיל להנות…

הוספה למועדפים שלי