סיפורים לפני השינה‎‎

״ספרי לי״.

היא נכנסת מתחת לשמיכה ונצמדת אליי עם כל הגוף בניסיון להתחמם, מרגישה איך גופי מגיב מייד. החדר בהוסטל קטן בבלגראד באמת קפוא. רכבת לברטיסלבה יוצאת בשש בבוקר, היה לנו יום מטורף והעיניים שלי כבר נסגרות מעייפות. 

״מאמי, בואי נישן, צריך לקום עוד כמה שעות, אחרת עוד פעם נפספס את הרכבת ונתקע כאן לעוד שבוע״. 
״לינה פליזזזז״ אני צוחקת מהפרצוף הילדותי שהיא עושה – ״נו, ספרי לי משהו״. 
״מה לספר לך?״
״את אחד הסיפורים שלך שאת כותבת כל הזמן, את עושה את זה ממש טוב״. 
״אממממ, את כבר מכירה את כל הסיפורים שלי, אפילו מככבת בחלקם״. 
״אז משהו לפני, משהו שעוד לא שמעתי, כמוס ואסור, אין מצב שאין לך כאלה״. 
״את סתם רוצה שאתחרמן״.
״אני לא צריכה סיפור בשביל זה״ – היא לוחשת ונושכת לי את האוזן, צמרמורת נעימה עוברת בגופי, היא יודעת איך להדליק אותי. 

״טוב נו, סיפור אחד ולישון״ – היא מסתכלת עליי בהמתנה, אני הולכת לאיבוד בתוך העיניים השחורות האלה – ״את נראית כמו ילדה שעומדת לשמוע סיפור על נסיכות ודרקונים״ – אני צוחקת. 
״אבל בגרסה הלא מצונזרת בבקשה, עם הפרטים המלוכלכים!״ 
״קיבלת״. 

״אזזזז, כשהייתי בת 17 היה לי ידיד ממש טוב, הייתי באה אליו די הרבה. לא היה בנינו כלום, אפס משיכה, לפחות מצידי. מה שכן, היה לו אח בצבא, גדול ממנו בכמה שנים שאליו נמשכתי ברמות אחרות, אבל הוא לא כזה ראה אותי, לפחות ככה חשבתי. תמיד הייתי נורא נבוכה לידו, מדברת שטויות, מסמיקה.. הוא בטח חשב שאני מאותגרת שכלית. קשה להסביר את זה, אבל היה בו משהו אפל וזה משך אותי בטירוף. קיצר יום אחד שכחתי אצלו את היומן שלי״. 

״יומני היקר וכאלה?״

״המחברת עם הסיפורים, הייתי מתארת בה את כל הזיונים שלי, את הפנטזיות… אגב רוב פנטזיות היו על אח שלו. אז את מבינה שהייתי חייבת לקחת אותה. הגעתי אליו, אח שלו פותח את הדלת בלי חולצה, את לא מבינה איזה גוף. פתאום גם נופל לי האסימון שהידיד הזה עם המשפחה בכלל בצפון לכל השבוע ואנחנו לבד, חלום רטוב שמתגשם בעוד 3..2..1… ישר נכנסתי למוד הרגיל שלי של להסמיק ולמלמל. בסוף הצלחתי להוציא מעצמי כמה מילים ברורות, ששכחתי משהו חשוב ואני חייבת את זה עכשיו. נכנסתי לחדר, חיפשתי בכל מקום אבל היא פשוט לא הייתה שם! פתאום אני קולטת אותו עומד בפתח הדלת, מחזיק אותה ביד״. 

״מחפשת את זה?״ הוא שואל.

״כן!״ נהיה לי חם מהאפשרות שהוא קרא את זה…שמישהו בכלל קרא את זה. – ״תן לי אותה בבקשה, אני צריכה ללכת״ – אני מתקרבת אליו ומושיטה יד למחברת… אבל הוא מרים אותה לגובה שלא אגיע אליו. 

״די נו! זה לא מצחיק! אני באמת ממהרת״ – אני מנסה להיראות רצינית ולחוצה ללכת אבל הריח שלו פשוט ממסטל. 

״באמת חשבת שפשוט אתן לך אותה? לפי מה שכתוב כאן, את לא עד כדי כך תמימה״. 
״כמה מזה הספקת לקרוא?״ – אני מרגישה שהפנים שלי בוערות. 
״הכול. הכתיבה שלך מאוד… מפורטת״. 
פאאאק, לא הייתי מוכנה לזה, הרגשתי כל כך חשופה מולו שרציתי להתאדות במקום… נתתי לעצמי סטירה דמיונית, צאי מהלחץ ותפתרי את זה! 

״טוב, בוא נפתור את זה כמו אנשים בוגרים, מה אתה רוצה?״ – החלטתי לקחת פיקוד על הסיטואציה ולהיכנס למשא ומתן. – ״תציג דרישות״. 
״אני רוצה שעה. 
״על מה אתה מדבר? שעה של מה?״ 
״שעה שאת עושה כל מה שאני אומר, או שאני מכין מזה עותקים ומחלק לכל מי שאת מכירה״. 
״דייי, לא מאמינה איזה בן זונה!  ואת הסכמת?״ 
״כן, האמת שכל הסיטואציה הדליקה אותי בטירוף, הייתי עוד ילדה והתביישתי להראות את זה. לא באמת חשבתי שהוא יפרסם משהו, אבל נהניתי מהמשחק״. 
״השליטה?״
״כן, זה כבר היה שם, פשוט עוד לא היה לזה שם״. 
״אז מה הוא ביקש ממך?״

״תתפשטי״. 
״אתה לא רציני!״ – אני צוחקת – ״חשבתי שזה ילך יותר לכיוון של שטיפת כלים״. 
״לא, אלא אם כן את עושה את זה בערום, אגב, אחלה רעיון, תני לי לחשוב על זה. עכשיו תורידי את הבגדים, אני רוצה לראות את הגוף שלך״. 

״עכשיו, תביני את הסיטואציה. הוא יושב מולי על הספה, רציני לגמרי, יפה כמו אל יווני ומסתכל עליי כמו חתול על עכבר. אני מורידה את השמלה, את החזייה והתחתונים. נעמדת מולו ערומה לחלוטין. המבט שלו שורף את העור, החוויה כמעט פיזית. אני מנסה להיראות  רגועה, אבל בפנים נשרפת…״
״מבושה?״
״מחרמנות מטורפת! את לא מבינה מה זה עשה לי בגוף, בושה כבר לא הייתה בעולם המשגים שלי. הסיטואציה הכי מחרמנת שהייתה לי בחיים״. 

״הגוף שלך מושלם״ – הוא מסכם אחריי כמה דקות – ״מי היה מאמין שזה מה שמסתתר שם״.  
״סיימנו דוקטור? אני יכולה להתלבש?״ 
״עוד לא. רק התחלנו, יש עוד כמה מקומות שלא בחנתי״. – אני כבר בקושי מצליחה לנשום כי אני יודעת לאן זה הולך. 
״תשכבי כאן״ – הוא מצביע על מקום לידו, אני נשכבת מולו על הספה. 
״עכשיו תפתחי את  הרגליים״. – אני פותחת את הרגליים, כבר מבינה שתכף הוא יגלה עד כמה אני..
״פאאק, את רטובה לגמרי!!! את נהנית מזה, אה?״ 
״כןןןן״ – אני פותחת את הרגליים עוד יותר, מרגישה את הכוס שלי נפתח. אני נוגעת בעצמי, נשרפת תחת המבט שלו כאילו אין לי עור, מספיקה נגיעה אחת שלו בשביל להעיף אותי לחלל. 
״למה אתה לא נוגע בי?!!!״
״תגידי מה את רוצה!״ – הוא ממש מעליי, שפתיו כמעט נוגעות בשלי… אני מרגישה שגם הוא מאבד שליטה, שהזין שלו עומד וזה מדליק אותי עוד יותר. 
״מאמי בבקשה!״ – הגוף שלי מתפתל, מתחנן למגע. 
״תגידי את זה! אני רוצה לשמוע אותך צורחת!״ 
״תיגע בי! תזיין אותי! תעשה בי כל מה שבא לך!  אני כבר לא עומדת בזה יותר!״ 

״ואז הוא עשה לך ככה?״ – אני מרגישה את האצבעות שלה חודרות לתוכי ומתחילות לזוז. אני כל כך רטובה שהיא יכולה להכניס לי את כל היד. 
״כןןןן! פאאק מאמי, אם תמשיכי ככה, לא אוכל להמשיך״ – אבל היא כבר לא מקשיבה לי. 

״הוא עשה לך ככה?״ – מרגישה את הלשון שלה מרחפת מעל הדגדגן שלי בזמן שהאצבעות שלה מוצאות את הנקודה ולוחצות… הזיכרונות, המציאות, הכל מתערבב במוחי המעורפל – ״כןןןן, בדיוק ככה, אל תעצרי!״  – היא מתהפכת ואני רואה את הכוס החם שלה מולי, היא כבר רטובה לגמרי, הדגדגן המושלם שלה עומד. אין דבר יותר מדליק ממראה היחום שלה… אני נצמדת עם השפתיים לכוס שלה, תופסת את הקצב שלה, מרגישה את מה שהיא מרגישה, עד שאין כבר מקום בו אני נגמרת והיא מתחילה, כאילו שהעונג הפך לאנרגיה והיא זורמת בניינו במעגל אינסופי.

״מאוד אהבתי את הסיפור״  – היא לוחשת ועינייה נסגרות, היא נראית כל כך תמימה בשנתה. 

אני לוקחת את הטלפון ומוצאת מספר ישן שאף פעם לא הצלחתי למחוק. כותבת כמה מילים ושולחת. איפשהו שם, אלפי קילומטרים ממני, בצד השני של העולם הוא ישמע את הצליל ויקרא..

״אני עדיין חושבת עלייך״.

הוספה למועדפים שלי