האנגאובר – חלק ב

זהו המשך לסיפור האנגאובר -חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה

עברו חודשיים מאז שעשיתי לעצמי בושות עם תומר. אנחנו כמובן נפגשים מידי יום בעבודה, ולא דיברנו על אותו לילה כמעט בכלל, חוץ ממשהו קטן שקשור לשיר, הבחורה שהוא יוצא איתה. אני מניחה שהוא לא רוצה לגרום לי להרגיש לא בנוח. במקביל, אני ניסיתי לתת לעצמי מידי פעם סוף שבוע בלי שתיה ואיבוד ראש. ישבתי לפעמים בבית, מצטנפת במיטה שחלקתי עם אדם ושקית פופקורן, רואה סרטים שאהבנו לראות או שתמיד אמרנו שאנחנו חייבים לראות ולצערי כבר לא נראה ביחד. מידי פעם יצאתי עם חברות וביקשתי מהן לעשות מה שצריך כדי לא לגרום לי לאבד את הראש שוב, גם אם זה כולל לשבור לי את הרגליים. התחלתי להבין כמה פעמים העמדתי אותן בסיטואציות קשות בחודשים האחרונים, וניסיתי לפחות להתחיל להשתפר.

הערב ישבנו באותו בר שתומר פגש אותנו בו, ממש קרוב לדירה בה הוא גר. זה גרם לי לא מעט פעמים להסתכל מסביב ולנסות למצוא פרצוף מוכר. ואכן אחרי שעה וחצי ורק שתי כוסות אלכוהול – תראו איך אני משתפרת – תומר נכנס יד ביד עם בחורה צעירה, בערך בת גילו. בגלל שתומר ואני מדברים לא מעט ועובדים גם לא מעט ביחד על משימות, לפעמים קשה לי לתפוס שהוא עוד מעט חוגג רק 24. לכן, ממבט ראשון, היה לי מוזר לראות אותו עם בחורה כל כך צעירה, עד שהבנתי שזה קו המחשבה שלי שלא הגיוני.

תומר ראה אותנו והתקרב לומר שלום, תוך כדי שחברות שלי לוחשות דברים שהן היו מאפשרות לו לעשות להן אם רק לא היה צעיר מהן בכמה שנים. תומר חיבק אותי חזק ביד אחת בעוד ידו השניה אחוזה חזק על ידי הבחורה שאיתו. “שיר, זו פז, היא עובדת איתי,” אמר, ואני נופפתי לה מרחוק כי זה היה נראה שהיא לא מתכוונת לעשות משהו מעבר לזה. “צריכה מקום לישון בו הלילה?” שאל אחרי סבב שלום מנומס עם חברות שלי שהחזירו לו ברכות שלום מחויכות מידי, וכן, הפעם לא דמיינתי, שיר תקעה בו מבט לא מרוצה. אני שונאת כשמקנאים בלי סיבה. “נתעדכן,” עניתי בקצרה וחייכתי. “תודה!”

הם עזבו אותנו, או יותר נכון שיר כמעט ומשכה אותו לשולחן אחר. תומר סיפר לי שהוא סיפר לה על הלילה ההוא, ונשמע שהיא הבינה שלא קרה דבר, אבל כנראה שהיא מרגישה צורך לסמן טריטוריה על תומר. קיוויתי בליבי שהיא תתבגר ושתפסיק לעשות לתומר חיים קשים על כל מיני דברים כאלה, הוא כבר העלה בפניי מספר קשיים שיש לו איתה אבל ציין כמה שהוא נקשר בקלות ורוצה לתת לה הזדמנות. הם ישבו בשולחן מרוחק מאיתנו, כששיר עם ידיים שלובות ופרצוף כועס מעט, ותומר מלטף לה את הידיים ומנסה לפייס אותה. השתדלתי שלא להביט לכיוונם יותר מידי, אבל היה נראה שהיא מרגישה קצת יותר משוחררת אחרי לחישות באוזן מתומר וכוס אלכוהול. אחרי עוד כוס היא כבר ישבה ממש לידו ונישקה לו את הצוואר.

הרגשתי כיווץ של כאב. נזכרתי איך אדם היה אוהב שאני שותה קצת ומתחילה לחרמן אותו. הייתי מנשקת לו את הצוואר, מוצצת לו את התנוך, מתנשמת לו באוזן. תמיד הסקס שלנו היה מעולה, אבל אחרי משחק מקדים כזה ארוך ועוד במקום ציבורי, הוא תמיד היה פראי, משוחרר ומאד קולני. לא היינו צריכים בכלל להתכונן לזה במיטה. הייתי מגיעה עם תחתונים ספוגים והוא עם זין קשה שכמעט ולא הצליח להסתיר כשהלכנו לרכב לנסוע הביתה. מהר מאד היינו בלי בגדים, הייתי אוהבת לרדת לו אבל במקרים כאלה לא היה צורך בכלל, אז הייתי עושה את זה סתם בשביל הכיף עד שהוא היה מפסיק אותי ומעלה אותי למעלה לנשיקה רטובה, בעודי מרגישה כבר איך אני מטפטפת על הירכיים שלי, מוכנה בשבילו ומחכה לו. תמיד הייתי מעדיפה להיות למעלה ברמות חרמנות כאלה. בשבילו כדי שהוא לא יגמור מהר ובשבילי, כדי שאצליח לגמור עם שליטה מלאה על הקצב. הייתי רוכבת עליו בטירוף בעודו מסתכל עליי ומחייך, לפחות בהתחלה. מהר מאד הכל היה רטוב ונעים והוא היה גונח ביחד איתי. לפעמים הודף אותי למעלה, לפעמים מועך את הישבן המבורך שלי או את החזה הקטן שלי. לפעמים הייתי נשכבת עליו לחלוטין וממשיכה להימרח עליו ולזיין אותו בעודו לוחש לי “תגמרי בשבילי, מתוקה שלי”.

דמעה בודדה החזירה אותי למציאות, שמתי לב שאני בוהה בתומר ושיר והסטתי מבט במהירות. חברות שלי, למזלי, לא שמו לב. לבשתי חיוך והמשכנו את הערב כרגיל, כשהראש שלי תוהה. תומר הציע לי לישון בדירה, ועד שהוא הציע לא חשבתי לנצל את ההזמנה, אבל עכשיו חשבתי שזה יכול להסתדר לי נהדר. הייתי אמורה להיפגש עם אחותי למחרת באותו איזור לסיבוב קניות קצר בשבילה. יש איתי תיק קטן עם דברים נחוצים ללילה – היה דיבור על לישון אצל ליהי – אבל לא קבעתי שום דבר חד משמעי ויהיה לי הרבה יותר קל וכיף לישון עוד קצת ולהתעורר בזמן לפגוש את אחותי, וכל מי שנמצאת איתי כרגע בשולחן, כולל ליהי, לא גרה באיזור בכלל. אבל, חששתי שזה יעשה לו בעיות עם שיר, למרות שתיכננתי להשתלט הפעם על הספה ולא על החדר של תומר כמובן.
החלטתי פשוט לשלוח הודעה לג’וני. “הספה שלכם פנויה במקרה היום?” ידעתי שיש סיכוי שהוא לא יענה לי בגלל השעה, אבל מההיכרות שלי עם ג’וני – יום חמישי היום, הוא חוגג איפשהו. אחרי כמה דקות קיבלתי תשובה. “איזה טיימינג. אני באיזה קמפינג עם חברים, מוזמנת להשתלט לי על המיטה!”

“קיבלתי אישור מהבוס על החדר שלו להלילה. ההצעה עדיין בתוקף?” שלחתי לתומר, רואה אותו קופץ בשולחן ליד שיר. הוא חייך והסתכל אליי בהנהון קצר. שיר לא פספסה את המחווה, וראיתי את תומר אומר לה משהו ואותה מתחילה להתעצבן ויורקת אש לכיווני. הסטתי מיד את המבט. לא רציתי לתת לה את ההרגשה שאני עושה דווקא, או שאני בוחנת אותה. ממילא נראה שהסיטואציה לא נעימה בשבילה. כמה דקות אחר כך הם הגיעו לשולחן שלנו ותומר אמר שהוא ושיר הולכים לשירה, ושהוא ישאיר את הדלת לא נעולה, שאני יכולה להגיע מתי שארצה.

“פז, אם החברה הזו שלו לא הייתה איתו הייתי אומרת לך ללכת על זה,” אמרה לי ליהי.
“ליהי,” הזהירה אותה רוני.
“מה?” היא ענתה בהיתממות מזוייפת. “מגיע לפז לקבל קצת. הוא חתיך הורס, וזה לא אומר כלום על אדם. מתישהו היא צריכה להמשיך הלאה,” אמרה בטון ענייני, והלב שלי התכווץ. פתאום רציתי להיכנס למיטה שלי ולישון, ממש כמו שהייתי בימים שאחרי התאונה. לפעמים התחושה הזו חוזרת אליי, ולפעמים אני נכנעת לה. הפעם החלטתי לחתוך את הערב אבל לא ליפול להרגשה הזו לגמרי… אני אלך לישון במיטה של ג’וני, שקיוויתי שתהיה יותר נוחה משלי, ואני אקום ואני אלך לקניות עם אחותי.

נפרדתי בחיפזון מהבנות שזרקו לליהי מבטים מאשימים, השארתי כסף ויצאתי לאוויר הפתוח, נשמתי כמה נשימות עמוקות וצעדתי באיטיות לדירה. דפקתי חלושות, לא הרגשתי בנוח פשוט להיכנס למקרה שקורה שם משהו שאני לא אמורה לראות. לא הייתה תשובה, אז פתחתי את הדלת לאט ובאותו רגע התחרטתי על התזמון. שיר הייתה שעונה על קיר, ברכיה קצת מכופפות. תומר נישק אותה באינטנסיביות, שניהם בולעים אחד את השני. יד אחת של תומר הייתה עמוק בשערה של שיר, היד השניה מתחת לחולצה, אוחזת בשדה הימני, מועכת אותו. שיר פלטה גניחות תוך כדי. אני פשוט עמדתי ובהיתי שניה ושוב הבנתי כמה זה לא בסדר, החלטתי לנסות לסגור את הדלת כמה שיותר בשקט ופשוט לעוף משם, לנסוע הביתה, לישון קצת פחות… מה שלא יהיה רק לא להתמודד עם החוסר נעימות הזו עכשיו. לצערי, תומר בדיוק עבר לנשק את צווארה של שיר והיא פקחה את עיניה וראתה אותי. מיד דחפה אותו ממנה, קצת חזק מידי לטעמי, ואני מיד התחלתי להתנצל.
“סליחה! אני מצטערת, דפקתי…” (שיר גלגלה עיניים תוך כדי שסידרה את החולצה שלה) “סליחה, תומר, נראה לי שאני אלך פשוט.”
“לא לא, הכל בסדר,” (שקלתי להציע לשיר להפסיק לגלגל עיניים כי היה נראה שהם פשוט יסתכלו פנימה לתוך הראש שלה בקצב הזה) “את יודעת איפה החדר של ג’וני,” חייך. “צריכה משהו?”
בשלב הזה שיר פשוט הלכה לחדר של תומר בלי לומר כלום, ומבטו הכואב של תומר ליווה אותה. “אני מצטערת, זה ממש מפריע לה שאני כאן, באמת כדאי שאני אזוז,” התחלתי שוב והוא קטע אותי.
“אני אדבר איתה, הכל בסדר, תרגישי בנוח… בטוחה שאת לא צריכה משהו?” כזה מתוק. “הכל טוב, לך לשיר… הפרעתי לכם.”

הוא ניגש לחדרו ודחף את הדלת אחריו, אך היא לא נסגרה עד הסוף ונשאר פתח צר מאד. מייד לאחר מכן התחיל ויכוח שקט וקולני בו זמנית. הרגשתי כאילו שיר מנסה ללחוש בקול. כאילו לתת את ההרגשה שהיא לא רוצה שישמעו למרות שהיא לא רוצה שישמעו. נחמץ לי הלב ששמתי את תומר בסיטואציה הזו. הוא כבר תיאר לי שלפעמים היא קצת מפונקת, קצת מרוכזת בעצמה, שאולי זה לא מתאים מצד אחד. מצד שני, היה אכפת לו ממנה. הוא נקשר אליה ורצה להמשיך לנסות ולעקוף את הדברים האלה, שאמר שהם קטנים, אבל אני חושבת שהם הרבה יותר רציניים ממה שהוא חושב, או לפחות רוצה לחשוב.

יצאתי למרפסת והדלקתי ג’וינט. ידעתי שזה יעזור לי לא להתפרק. ההשפעה של האלכוהול נעלמה כמעט לחלוטין, והרגשתי שאם אני לא אעשן תחושת החוסר אונים והבדידות תשתלט עליי. ישבתי כמה דקות לאחר שסיימתי במרפסת וחזרתי פנימה, מחליטה לגשת רגע לשירותים וללכת ישר לישון. דלת השירותים הייתה ממוקמת בין החדר של ג’וני לחדר של תומר. וכשרק נכנסתי חזרה לסלון היה נשמע שהפעילות כבר אחרת לגמרי בחדר של תומר, אבל כשהגעתי לדלת השירותים לא היה ספק.

שיר גנחה בקול והקולות הללו היו חדים וברורים, במיוחד בגלל שהם לא שמו לב שהדלת לא סגורה עד הסוף. היד שלי הייתה כבר על ידית דלת השירותים אבל קפאתי במקום. שמעתי איך הגוף של תומר הולם בגופה הקטן של שיר. עם כל תנועה כזו שיר פלטה גניחה קולנית. שמעתי אותם מתנשפים. לא יכולתי לזוז ממקומי. הייתה הפסקה בקולות, שמעתי את המיטה חורקת מעט לאחר ששיר אמרה “דוגי” בהתנשפויות והסשן התחדש מייד לאחר מכן. שמעתי פליקים קטנים, שמעתי את תומר מתנשף, שמעתי אותה כל כך נהנית והבטן שלי התכווצה. תחושה מוזרה השתלטה עליי, מזה הרבה זמן שלא הרגשתי ככה. הבטן התחתונה שלי התחילה לבעור, הרגשתי את התחתונים שלי מתחילים להירטב. הדגדגן שלי עיקצץ, מתחנן למגע. העניינים שם בחדר כבר היו לוהטים, וזה היה נשמע שהולכים ומתלהטים אפילו יותר. שמעתי את תומר אומר לה “את אוהבת את זה ככה?” ושיר ענתה לו “כןןןן!” ארוך וחרמני. היא הוסיפה בין נשימה לנשימה “אני מתה על הזין שלך! אל תפסיק! אל תפסיקקק!” תומר הגביר קצב. אלוהים, ממה הוא עשוי? שיר כבר כמעט וצרחה, אבל לאף אחד מהם לא היה אכפת. שמעתי כמה טוב להם בעודי עומדת בחוץ, יד אחת על הדלת של השירותים, ואני לא מסוגלת לזוז.

התחתונים שלי כבר היו ספוגים, ותמיד עם אדם שנאתי להרטיב את התחתונים ולכן גם זה היה הדבר הראשון שירד ממני. בינתיים בחדר, שמעתי שהזיון המטורף שלהם מגיע לשיא. שיר סיפרה לתומר כמה היא אוהבת את הזין שלו ולא הפסיקה להגיד לו שלא יפסיק. תומר הפליק לה על הישבן כל כמה זמן, תוך כדי שהיא גם צועקת לו למעוך לה אותו. זה היה נשמע ששיר עוד רגע שם, היא כבר בקושי הרכיבה מילים, שלא נדבר על משפטים. “כככ…ןןןןן! תומ… מר… אאא… אל… תפ… סיקקק! אההה… אניייי…. גומ… רתתתתתת!” מייד לאחר המשפט הזה היא התפוצצה, בליווי שלל גניחות והתנשמויות שנמשכו ונמשכו ובזמן שתומר ממשיך לקדוח בה. ואז, דקה לאחר מכן, שמעתי אותו מתנשם ארוכות וגומר. דקה נוספת אחרי ושמעתי את המיטה חורקת. הבנתי שאם מישהו מהם יוצא ומוצא אותי ככה זה כבר מוגזם אחרי כל הערב ההזוי הזה.

ויתרתי על השירותים וברחתי לחדר של ג’וני, סוגרת את הדלת במהירות ובשקט, ובדיוק שומעת את הדלת של תומר נפתחת. נשענתי על הקיר וברכיי פקו. גלשתי במורד הקיר עד שהתיישבתי על הרצפה ברגליים פשוקות מעט. השמלה התרוממה וירכיי נחשפו. ריח הרטיבות שלי התפשט בחלל החדר. שלחתי יד והרגשתי את הרטיבות המטורפת בתחתונים. בזהירות, בחשש הכנסתי את ידי ונגעתי מזה הרבה מאד זמן בדגדגן שלי. התנשמתי עמוקות ועצמתי עיניים. והנה, אדם לידי, לוחש לי באוזן, מעביר לי צמרמורות בגוף. אדם שלי. אצבע אחת שלי נכנסה לתוכי, ושמעתי את קולו. “מישהי פה רטובה, זה לכבודי?” התנשמתי לאישור, דמעות קטנות זולגות על לחיי, וחיוך קטן על פרצופי.

ידעתי שהוא לא שם, אבל יכולתי לשמוע אותו, להריח אותו. שמחתי לגלות שהוא חי בתוכי, שאני יכולה עדיין לשחזר כל דבר שקשור אליו, שהזיכרון שלו עדיין לא התעמעם בי. הנחתי שתי אצבעות בעדינות על הדגדגן שלי והתחלתי לעסות אותו, הנשימות שלי הולכות והופכות קצרות יותר. אוי אלוהים, כמה שזה טוב! “התגעגעתי אלייך, מתוקה שלי, אני רוצה לשמוע אותך גומרת,” שמעתי את קולו של אדם בראשי. הגברתי קצב, הגברתי נשימות, לא מעכלת לרגע את הסיטואציה שאני נמצאת בה – אני בחדר של ג’וני, שעונה על הקיר שלו, רגליי פתוחות לרווחה, ידי בתוך התחתונים שלי, אני עושה ביד לעצמי, דוחפת אצבעות, גונחת בשקט בעוד תומר ושיר בחדר ממול, ובנוסף לכל זה מדמיינת את האהוב המת שלי לידי, שומעת את קולו וכמהה לו. דחפתי שלוש אצבעות לתוכי בעוד האגודל פורט בעדינות על הדגדגן. עיסיתי את עצמי מבפנים ומבחוץ והרגשתי שאני כל כך קרובה לפיצוץ, אבל ניסיתי למשוך קצת זמן כדי להמשיך לשמוע את אדם. “כן מתוקה, אני מת על הפרצוף שאת עושה כשאת חרמנית!”

“אני רוצה לגמור,” אמרתי בלי קול.
“תגמרי בשבילי, מתוקה שלי,” שמעתי את המשפט הקבוע, וגמרתי. גמרתי בשבילו ובשבילי, התכווצתי על האצבעות שלי בעוצמה, הגוף שלי לא מפסיק לרעוד. כל כך הרבה זמן בלי. זה היה כל כך אינטנסיבי שלא יכולתי לנשום כמה שניות, והרגשתי את גלי האורגזמה עוד דקות ארוכות אחר כך, כשהתכווצתי בתנוחת עובר במיטה וניסיתי להירדם.