העמוד שלי

בשמלה שחורה, קצרה וצמודה מדי, נעלי עקב שחורים וגבוהים אני צועדת לתוך המועדון הנודע “סליזי” בעיר החטאים. זה הביקור הראשון שלי בו וממה שהספקתי לשמוע עליו עד היום, הוא אפל, קינקי ומלא בהפתעות למבקרים בו.

התאמתי את האיפור שלי ובעיקר את הגישה שלי למקום ולאווירה. הלב שלי בימים אלה במקום כל כך שחור שביקור במועדון כזה אפלולי, זה בדיוק התרופה שכל רופא אלילים היה רושם שלי.

הדבר הראשון שהעיניים שלי נתקלות בו אחרי שהפקדתי את הטלפון הנייד שלי בכניסה אצל גבר מרשים שמרוב קעקוקעים לא יכולתי לראות את תווי פניו, הוא העמוד הכסוף שעמד שם במרכז המועדון.

העמוד לא עומד על במה, אלא פשוט עומד שם יתום כשמסביבו אנשים מתגודדים בלבוש שחור ומבט מחרמן. המוסיקה המינית והאיטית עוטפת את האנשים ואת העמוד שנראה כאילו רק מחכה לראשון שיעיז להשתמש בו.

מעניין אם העמוד הזה יודע שהוא שלי הלילה?

השיר toxic של בריטני ספירס מתנגן אבל בעיבוד חושני ועמוק אז אני אני נעה באיטיות לקראתו ומביטה לצדדים, קולטת את המבטים של הגברים הזרים שמפשיטים אותי במבטם החודרני. אם עיניים יכלו לזיין אותי, הייתי עכשיו באורגיה מטורפת של ידיים, רגליים, עיניים ובעיקר זקפות מכל עבר שרק מנסים לתפוס את מקומם בפה שלי, בכוס שלי ולא מוותרים כמובן על חור התחת המתוק שלי.

הם לא יודעים עדיין שאני כאן הלילה כדי להתמסר לצלילים, למבטים, למגע הקר של העמוד הזה ולמגע החם של זה או אפילו אלה שייבחרו כדי לחדור לתוך המעטפת הכואבת שלי.

ויתרתי מזמן על תחתונים וחזייה כשאני יוצאת למקומות כאלה והלילה ויתרתי על עוד הרבה יותר מרק הבושה והכבוד לגוף שלי.

המבט שלי מרוכז במטרים האחרונים רק בדבר אחד- בעמוד הכסוף והיפה הזה. תוך שניות הוא הופך למושא קנאתם של עשרות הגברים וגם חלק מהנשים במועדון הזה שכבר אסף לתוכו בשעה הזו, הרבה מאד אנשים בודדים וחרמנים ואלה בדיוק האנשים שאני זקוקה להם כרגע סביבי. הבדידות שלהם והצרכים שלהם הם בדיוק הדבר שמזין וממלא אותי בתוך הבדידות המופלאה שהוציאה אותי מהבית שלי הלילה.

אני נעמדת מול העמוד ומדברת אליו עם העיניים שלי שלוחשות לו “אתה ואני הלילה נזדיין מול כולם”.
אני שולחת יד אחת ארוכה לעמוד ומעבירה ליטוף חם כנגד המתכת הקרה מלמעלה למטה, מכוונת זאת כך שיהיה ברור לכולם, איך אני מתייחסת לעמוד הזה הלילה.

יד נוספת מצטרפת לשניה וקצב הליטופים שלי מתגבר בזמן שמבטי חולף ברפרוף על עיניהם של מי שמרכיב את הקהל שלי. במהירות הבזק אני כבר בוחרת לי את הקורבן שלי. גבר צעיר ממני בהרבה שדומה לפרופיל של הגברים בטעם שלי. גבוה, לא רזה מדי, שיער כהה ומלא ועיניים בהירות.

אני מתעכבת עם מבטי עליו כדי להראות לו את העניין שהוא מעורר בי ואני מחזירה את מבטי לעמוד שלי, כן לעכשיו הוא שלי בלבד ושכולם יילכו להזדיין.

אני עוצמת את עיניי ומסתובבת לעמוד שלי ומצמידה את האגן שלי ואז את הגב ולבסוף את הראש לעמוד, מאפשרת לו להרגיש אותי גם.

האגן שלי מתנועע לצדדים בתנועות קבועות ומעגליות והידיים שלי עולות מעל לראשי, אוחזות בעמוד, נאחזות בו ומאפשרות לי לכופף רגליים ולנוע למטה ולמעלה על העמוד שלי.
כמה גברים מנסים מדי פעם להתקרב אליי, אבל מבטי עוצר אותם. הם לא הנבחרים שלי והם לא יזכו בי, אם לא אבחר אני בהם ולא הם בי.

העיניים שלי מחפשות את האחד שסימנתי לעצמי וברגע שאני קולטת את מבטו, חיוך קטן ומרומז ראשון שלי קורא לו מתוך הקהל המאוכזב.
כדי שלא יהיו טעויות, אני מורידה באיטיות יד אחת לכיוונו והאצבע שלי מסמנת לו להתקרב אליי.
הוא מיד קולט את הבחירה שעשיתי והוא מתחיל להתקרב באיטיות מענה. עד שהוא מגיע אני מורידה את ידי לבין רגליי ומלטפת את ירכיי ומאפשרת לכל השאר לדמיין מה הם יפסידו, בזמן שיש כאן מנצח אחד שנבחר עבורי ועל ידי.

הדבר הראשון שאני עושה עושה כשהוא מתקרב אליי זה לשלוח לו יד ולגעת בחולצה שלו על הצד השמאלי שלו. אני רוצה להרגיש את קצב הלב שלו. להרגיש את ההשפעה שלי עליו. הוא מתרגש ואני מחייכת לעצמי בעיקר. לא מראה את מה שאני מרגישה כלפי חוץ.

את אף אחד לא באמת מעניין מה קורה אצלי בראש או בלב. הם רק רוצים טעימה מהקליפה החיצונית היפה. ככל שהקליפה הרכה שלי יותר מפתה יפה כך הם נעשים קשים יותר בין הרגליים.
אני מסתובבת אליו, ידיי יורדת חזרה על העמוד ובעזרת שתיהן אני מתחילה לרדת כך שהישבן שלי רוקד על הזקפה המתהווה שלו מאחוריי המכנסיים שלו.

הוא עוצם את עיניו מספר פעמים ולרגעים אני שוכחת מהקהל הרב שמתגודד סביבנו, מחכה לראות כמה רחוק אלך לפניהם עם ההצגה שלי, אלא שזו לא הצגה בשבילי.

אני לא אחד מהאומנים שם בשכר, אצלי הכל אמיתי ולפנים ומי שלא מסוגל לקבל את זה שיתרחק כדי לא להישרף באש שלי. התשוקה שלי סוחפת וממכרת, אבל היא מגיעה עם תנאים ולמי שזה קשה מדי אז שיישרף באש התמידית שלי.

הוא מעיז ושולח את ידו הימנית לאגן שלי וידו השניה נשלחת לבטני והוא מנסה להצמיד אותי אליו בכוח ובשליטה מתלהב. כן הוא מהצד של השולטים שם, אני מרגישה את זה. לכן הוא נבחר.

אין לי סבלנות לגבר אחר שלא יודע לשלוט בי. אני פראית וזקוקה מדי פעם לכמה ספנקים טובים כדי לחזור לתלם. היד שלו מלטפת את האגן שלי והוא מנצל את העובדה שהתרחקתי ממנו קצת כדי להעיף לי סטירה הגונה על הישבן.

אני מופתעת ממנה ומעוצמתה, אבל אני לעולם לא אחשוף את הכאב שלי בציבור הרחב. הוא מתרגם את זה כצורך שלי לקבל עוד, אז הוא ממשיך ללטף בצד אחד, לסטור ואז לעבור לצד השני. הוא עושה את זה ככה עשרים פעמים. הוא לא מבקש שאספור בקול רם, אבל הכאב שלי סופר כל אחד מהם ובתוך תוכי אני מודה לו על כך. העיניים שלי מודות לו על הכאב החיצוני שגבר לרגע ועמעם על הכאב הפנימי והגדול יותר.

הוא תופס לי את הגרון בכוח, מסיט את השערות שלי הצידה, רחוק מהאוזן שלי ואז לוחש לי “רדי לקומת המרתף וחכי לי באחד החדרים, ערומה, עד שאגיע, עם הפנים לקיר ידיים מאחורי הגב.”

“ואם לא ארצה?” אני מתגרה בו, יודעת שזה יעלה לי ביוקר.

“אם לא תשתקי ותרדי, אני אזיין אותך ככה עכשיו לפני כולם ועל הזין שלי מי יראה מה” הוא עונה לי ומלטף לי את הלחי בעדינות המנוגדת כל כך למילים שלו.

אני נוזלת כבר בין רגליי מהציפייה וברגע שהמוסיקה מתחלפת, אני רואה בכך סימן ללכת משם ולעשות בדיוק את מה שנאמר לי לעשות.

אני עומדת ליד קיר אפור, מביטה מסביבי וכל מה שאני רואה מבעד לאפלה הם קירות אפורים נוספים שבנויים כמו מבוך ובתוכם חורים כמו של גבינה צהובה משובחת. מדי פעם אני רואה עיניים המסתכלות לתוך חורי ההצצה האלה ואני מבינה כעת מה מטרתם.

אני יודעת שתיכף הוא יירד למטה ואני ממהרת לפשוט מעליי את השמלה השחורה ונותרת רק עם העור שנולדתי איתו.

אני שומעת צעדים מתקרבים לתוך החדר החצי חשוך ואני מרגישה שהצעדים האלה נועדו עבורי וצועדים לקראתי. הגוף שלי נדרך ואני יודעת מה יגיע קודם. אני ממהרת לעמוד לפי הוראתו מול הקיר ולחשושים מהצד השני של הקיר הדק נשמעים, מצפים, מקווים שיקרה מה שאני כבר יודעת שיקרה ויותר.

“ילדה טובה” הוא נושף בעורפי והגוף החם וכעת חסר החולצה נצמד אליי ועוטף חלק ממערומיי החשופים לכל. לא באמת אכפת לי שרואים אותי כך. הגוף הערום שלי מפריע לי פחות מהנפש החשופה שלי ואני מצפה למה שיקרה בדקות הקרובות ובעיקר למה שיבוא אחרי כן.

הליטוף העדין הזה על הלחי הימנית של התחת שלי מבהיר לי שתכף אחוש את מלוא כף ידו החזקה וזה הולך לכאוב וטוב שכך. אני סופרת לעצמי בלב לאחור שלוש, שתיים, אחת וכמו בתזמון מושלם בין הספירה שלי והיד שלו, אני מרגישה את הצריבה הראשונה הזו של הנחתת כף ידו המלאה על ישבני החשוף.

ציפיתי לכאב הזה, זה לא שלא היו לי כואבים בעבר אבל משהו במכה הזו שנחתה באופן מושלם על ישבני מצליח לעורר בי זכרונות צורבים לא פחות מהמכה הנוכחית. אנחה קטנה שנפלטת מפי כתגובה למכה, רק מעוררת אותו להמשיך ולהפליק לי פעם בלחי ימין ופעם בשמאל.

משהו בצליל הזה של ספנק כנגד עור חשוף עושה לי את זה ביותר ממובן אחד ואני לא ניסיתי מעולם לרדת לעומק בהבנת הענין, אלא פשוט זרמתי עם התחושה הזו.

“הספיק לך כלבה?” הוא תופס את שיערי ומושך את ראשי עד שזה פוגש בכתף שלו והמילים שלו נלחשות בסמכויותיות הישיר לתוך אוזני.

“כן אדוני” אני עונה ללא היסוס ובלבי כבר מחייכת חיוך ניצחון שטרם התרחש.

“אני אוהב את מה שראיתי שם למעלה על העמוד, עכשיו תרקדי ותשתמשי בגוף שלי כאילו אני העמוד ההוא.” המילים שלו פוגעות בדיוק במקום שקיוויתי שהם יפגעו ובלי יותר מדי מילים או התלבטות אני מתחילה לנוע כמו חתולה מיוחמת סביב גופו. ידיי מלפפות את גבו ואת החזה הקשה שלו. יורדות ועולות כמו קרוסלה שמניעה את הסוס המחובר לעמוד ההוא וכל מה שנותר לי הוא לרכב עליו ולהשתלט על גופו.

גופי נע במיומנות של רקדנית מקצועית ואני שמחה על שעות של צפייה בסרט “סטרפטיז” עם דמי מור. על אף שהיה סרט ישן, היתה בו בעיניי יותר ארוטיקה מאשר בכל הסרטים החדשים שניסו לחקות אותו בתחום הזה.

את הזקפה שלו אני מרגישה מיד כשישבני, האדום ודאי מאד בשלב הזה, פוגש במפשעתו הבולטת. אני דואגת להישאר שם כמה שניות נוספות כדי לוודא שהשפעתי לא תפוג מהר לפני שאפעל.

רגע לפני שגופי מתנתק ממנו אני מקרבת את שפתיי לפיו ולוחשת לו “עכשיו אני”. אני מתרחקת מפניו כדי לראות את הבלבול בדבריי מרוח על פניו. סרט סאטן שחור שהיה קשור לרגל שלי גם במערומיי ועד כה נחשב אולי רק כתוספת סקסית, מותר וכעת נקשר לעיניו.

אני רואה בגופו את הרצון להתנגד לי, אבל אני לא טועה בבחירות שלי וידעתי שלמרות הצורך שלו לשלוט בכל מה שקורה כאן ובי הוא גם קצת רוצה את מה שיש לי להעניק לו. הוא כבר מבין בשלב הזה עם מי ומה יש לו כאן עסק.

אני ניגשת באלגנטיות לשמלה שלי שהיתה מונחת על הרצפה וושלפת מהכיס הפנימי שלה את האזיקים הכסופים שהכנתי מראש להיום בלילה.

אני מתקרבת אליו ומושיטה יד אחת שלי על כתפו. היא מתחילה לרדת באיטיות ובליטוף לאורך זרועו ובידי השניה אני סוגרת את החיבור הראשון על ידו. ידו נרתעת לרגע, אבל שילוב של נשיקה קלה שלי על הלחי שלו והמילים “ילד טוב” עושות את העבודה.

את החיבור של היד השניה כבר הרבה יותר קל לעשות, עכשיו שהוא הבין כיצד נפל למלכודת שלי. הוא רק צריך להשלים עם גורלו החדש הלילה כדי שאוכל לשלוט בו כמו שצריך.

אני מלטפת את שערות ראשו ומעניקה לו חיבוק מאחור, עוטפת אותו במטרה להרגיע, לענג ולהזכיר לו שגם אני מבינה את השפה שלו.

״׳עמוד׳ זה שם הבטחון שלך הלילה” אני לוחשת לו והוא מהנהן עם חיוך קטן. חיוך שאני רוצה למחוק מפניו, אבל אני סבלנית.

בכל רגע שעובר בינינו, נראה שהוא נראה פחות מבולבל ויותר נינוח. קלטתי מקודם את שוט ההצלפה שהיה מונח על הרצפה ומניחה שהוא הביא אותו איתו כדי להשתמש בו עליי. אני מתקרבת לשוט בשקט ומרימה אותו מהרצפה, ממששת את רצועות העור הרכות והארוכות בין אצבעותיי.

“סוויצ׳רית?” הוא לוחש, אבל קצת בגיחוך, בחלל שביני לבינו וראשי מוסט במהירות לעברו. אני יודעת למה הוא מתכוון ובכל זאת לא אני לא רוצה ליפול להגדרות. אני לא או זה או זה, אני גם וגם וזה רק תלוי ביום, באדם ובעיקר במצב רוח שלי והיום אני במצב רוח לשלוט.

“תיכף אני אראה לך מה זה. שתוק!” אני צועקת לעברו והוא מיד נעמד זקוף יותר ולא אומר מילה נוספת. הוא מעורר את השד שבי ועכשיו זה אבוד לו.

אני פותחת את חגורת מכנסיו, הכפתור ואז הרוכסן. אני מתחילה להפשיל את מכנסיו למטה ואחר כך את הבוקסר השחור שלו. אני מעבירה את השוט עם הרצועות על ישבנו ומשם על זקפתו הנאה, שאותה אבחן מאוחר יותר מקרוב בכל חור אפשרי בגופי שישמח לענג אותו ואותי בעזרתו.

אני מסובבת את גופו מהר, אך בזהירות שלא ימעד על מכנסיו. “ידיים על הקיר ותבליט לי את הישבן הקטן והמוצק שלך לכיווני. אני רוצה שתרגיש כמה שאני רוצה שהתחת היפה הזה יהיה שייך לי” אני אומרת ולא להפתעתי הגדולה שתי ידיו הגדולות והיפות מונחות על הקיר, כאילו מחזיקות אותו מלהתמוטט.

“אתה רוצה שהתחת שלך יהיה שייך לי?” אני שואלת אותו ומרגישה את גופו מתעורר יותר ויותר לחיים.

“כן” הוא עונה ואני מצליפה בישבנו בחוזקה ומפתיעה אותו.
“כן מה?” אני צועקת.
“כן גברתי” הוא עונה וזוכה להצלפה חסרת רחמים נוספת.
קווים אדומים דקים מציירים את שבילי האושר הפרטיים שלי על עורו הבהיר.

“תנסה שוב, כן מה?” אני מתעקשת.
“כן מלכתי” הוא מצליח לקלוע הפעם, אבל את המכה השלישית אני מעניקה לו כפרס.

“נכון עבד, ואל תשכח את זה” הוא סופג את המכות בגבורה ואני קולטת לראשונה שהוא לא הוציא הגה מאף מכה שנחתה על ישבנו. אני מעריכה את זה בו.

ידיי מקיפות את גופו ואני מלטפת את בטנו וחזהו למעלה ולמטה, מרשה לשדיים שלי ללטף את גבו, כך שירגיש את הפטמות המגורות שלי על גבי עורו החם והנעים.

“את טובה, מלכתי” הוא ממשיך בדרכו המיוחדת, כמו מקצוען ואני לא יודעת אם לזיין לו את הצורה או להעניק לו התקפה נוספת.

היד הימנית שלי נוגעת בירך שלו ולאט מתקדמת לעבר מפשעתו וברגע שהיא נוחתת על הזיקפה שלו אני מעבירה את ידי לאורכו ומענגת אותו עד שאני בעצמי כבר מרגישה שהגיע הרגע להיכנע ליצרים.

“תדאג לענג אותי כמו שצריך, אחרת תחטוף” אני לוחשת באוזנו ומוסיפה ליקוק קטן באוזן שלו.

“כן מלכתי, מה שתרצי, העונג שלך הוא שלי” אני מחייכת, מרוצה בזמן שאני דוחפת את ראשו בין רגליי, תופסת את שיער ראשו ומכוונת אותו למקום המאושר שלי, מאפשרת ללשון שלו לענג אותי וכך גם לענג אותו.

אני גומרת כעבור כמה שניות, מבינה כמה הייתי מגורה מהשליטה שלי בו ומסתובבת עם הידיים על הקיר ודוחפת את ישבני לכיוון הזיקפה הקשה שלו, מזמינה אותו לסיים את מה שהתחלנו בין השליטה שלו לשליטה שלי.

איבדנו שליטה בין תנועות האגן, הגניחות, הגמירות, ההצלפות והנשיכות הקלות. נפרדנו כידידים עם נשיקה אחת סוערת, בלי להחליף מספרי טלפון או שמות אמיתיים.

בעודי יוצאת מהמועדון לכיוון היציאה, אני מביטה לעבר העמוד שלי, שכבר לא היה שלי וראיתי גבר צעיר מפזז עליו בחינניות, בעיניי הוא תמיד יהיה העמוד שלי, עד הפעם הבאה.

הוספה למועדפים שלי