רואה כוכבים

אני יושבת ברכבי, ממתינה לו ליד תחנת הרכבת ומדי פעם בודקת בחיוך. חולפות כמה דקות ואני מביטה בו מבעד למראה ברכב שלי ורואה אותו רץ לקראתי באותה קלילות שהרגליים שלו תמיד מביאות אותו אליי, כאילו הן נולדו להביא אותו לבין זרועותיי ומאוחר יותר בין רגליי.

אמנם לא ראיתי אותו שבוע פחות יום ושעתיים, אבל מי סופר? אני. אני סופרת.

אנחנו כבר לא עושים תחרות מי התגעגע יותר, כי אני יודעת שבתחרות הזו אני אנצח אותו בקלות. הוא נכנס לרכבי ואת מה שעובר שם בחיבוק שמסרב להסתיים ובאלף נשיקות שמתמזגות לנשיקה אחת ארוכה, אין באמת מילים שיכולות לתאר.

שנינו מצפים לרגע של לבד, רק שנינו, מסתתרים כל אחד מעולמו כדי ליצור מחדש גם הפעם את העולם המיוחד שלנו. בעולם שלנו אין לנו שותפים נוספים, אין משמעות לזמן ואין צורך בכל אותם דברים גשמיים שקיימים שם בחוץ.

לכמה שעות בודדות אנחנו הופכים לקוסמים – מעלימים את עצמנו מהעולם ויוצרים אהבה ממקום שהיה חסר לשנינו. שניים הופכים לאחד, כעס שעבר בינינו מתפוגג ואהבה קטנה גדלה מפעם לפעם.

על כל גבר שלא הבטיח, לא רצה להבטיח או לא היה מסוגל להעניק לי את האהבה שאני כל כך הייתי זקוקה לה, הוא היחיד שרוצה לתת לי ולקחת ממני את האהבה שרוב האנשים לא מעיזים לחלום עליה ולא מבינים כמה הם הפסידו את כל מה שיש בי להעניק.

המראה מעל המיטה בחדר השכור לפי שעה שלקחנו הפעם, מוכיחה את מה שאנחנו יודעים כבר לבד – כשהוא בתוכי ואני נבלעת בתוכו – העולם נראה כל כך מושלם וכל מה שבחוץ נשכח בכזו קלות שרק צפצופים מהנייד שלנו מדי פעם מזכירים לנו על קיומו. אנחנו עסוקים מדי ומתעלמים מהם, מדחיקים החוצה את המציאות הלא מושלמת שלנו רחוק מהרגעים המושלמים שם על המיטה הזו המקושטת בבדים לבנים שנופלים לידנו ויוצרים אוירה רומנטית.

דיברנו על זה וצחקנו על כך, אבל דווקא הפעם הוא לוקח את הטלפון הנייד שלי ומצלם סרטון שינציח לנו לעד את התשוקה שלנו, את הקולות, כולל הצחוקים, הליטופים והמגע גם העדין וגם זה שפוגש בחוזקה בישבן שלי מדי פעם ויוצר חלק מהמנגינה של הסקס הכי טוב שלנו.

מהר, לאט, פעם אני למעלה, פעם הוא, בכל פתח ובכל תנוחה אפשרית שניסינו, אנחנו מגיעים כל פעם לשיאים חדשים ומופתעים מההתאמה ומהחיבור שמצאנו באמצע חיינו כשנפגשנו במקום שבו לפני שנה לא היה לאף אחד מאתנו סיכוי להכיר אחד את השניה.

"רק שלי" הוא גונח לתוך השדיים שלי ויונק אותם לפיו בתורות. מעריץ אותם על היותם פשוט הם.
"רק שלך" אני לוחשת לו באוזן ומתכוונת לכל מילה, בזמן שאני רוכבת על הזין שלו כאילו שאגיע ליעד כלשהו אם רק אמהר.

אנחנו לא שבעים אחד מהשני ומהעולם שאנחנו כל כך ממהרים לטרוף ביחד וכל אחד לחוד, שהמפגשים שלנו פשוט מתמזגים וההרגשה היא כאילו אנחנו לא ממש נפרדים.

עוברים יומיים בלבד עד המפגש הבא שלנו והפעם אנחנו מחליטים לקחת את האהבה האינסופית שלנו למקום שיש בו אינסוף משלו – חוף הים מתחת למיליוני כוכבים בשמיים בהירים ללא ירח.

החושך בחוף ומקום המסתור שאנחנו מוצאים כל כך מושלמים שתוך שניות שנינו נותרים ערומים לחלוטין ועל השמיכה הכתומה עם ציור השמש, אנחנו מתחילים להתחרמן כאילו זו הפעם הראשונה שלנו. הנשיקות שלנו מפסיקות רק כשהוא תובע להרגיש את השפתיים שלי על הזיקפה שלו, להכין אותו לקראת החיבור המטורף שלנו.

אני שוכבת מתחת לגופו המושלם ומחבקת אותו חזק בזמן שהוא חודר לתוכי פעם באיטיות ובפעם בפראות ואז המבט שלי פוגש את הכוכבים היפים, אלה שאפשר לראות רק בחוף הים ובשמיים כל כך בהירים וחסרי עננים.

אין רגע מושלם מזה בכל היקום בו שני גופים מתמזגים כדי לעשות את הדבר הכי טבעי גם אם לא במצב הכי טבעי שיכול להיות עבורנו מחוץ לחוף הזה.

לא אכפת לי לרגע כשהוא מחליט לנתק את מבטי מהכוכבים כדי לפגוש בשמיכה, בזמן שהוא הופך אותי על בטני ומתמקם היטב מאחורי ישבני. הוא שולח את ידיי לחפון את האשכים שלו שרק במגע הקטן ביותר מצליחות לגרום לו לזקפה מהירה יותר מכל זיקפה שאי פעם נוצרה לידי.

אני מודה ליקום על כוחות הקסם שהוא העניק לידיים האלה כדי שיפעלו כך על הגבר שאני אוהבת כל כך. הוא נע בתוכי בכזו התלהבות ובכל כך הרבה כוונה שאני מצליחה להיות מופתעת כל פעם מחדש, איך לוקח לו כמעט שעה להגיע לפורקן בזמן שהוא כל כך חרמן עליי.

"אני לא רוצה לצאת מהכוס שלך לעולם" הוא לוחש לכוכבים מעליי ואני מקווה שהם מקשיבים לו ויגשימו לו את המשאלה שקיימת גם בליבי.

"אני כל כך הולכת להרגיש אותך גם מחר" אני אומרת לו ומבינה שכל השעות שלו בתוכי במצטבר השבוע עשו את שלהם.

"טוב מאד, אני רוצה שתמיד תרגישי את הזין שלי בתוכך, גם כשהוא לא שם" הוא אומר לי ואני מתמלאת מהמילים שלו. אני לא אוהבת גברים קנאים, אבל אני כל כך רוצה שהוא יקנא לי ויתבע את מקומו על גופי ולא רק בלבי.

אחרי שעה ואחרי שהוא גומר בתוכי, אנחנו נשכבים על הגב מסופקים מהחיבור, מהתחושה ומהאהבה שלנו ומביטים בכוכבים מעלינו, מבינים שיש מקומות שלא ישתוו לעולם למה שמעניק חוף ים, למרות החול, והאנשים שעברו לידנו ולא שמו לב בחושך לקיומנו. למחרת אנחנו משחזרים את הכל מחדש, מביטים לאחור ומבינים שהקיץ רק התחיל וכך גם הרומן שלנו עם חוף הים והכוכבים.