אמצע הלילה

אני מתעוררת באמצע הלילה מרעש לא ברור.
פוקחת עיניים ובעוד שהן מנסות להסתגל לחשיכה אני שומעת רעש נוסף, נשמע הפעם קרוב יותר. האם יש מישהו בתוך הבית?!
לחץ מתחיל לאפוף אותי, הלב פועם בחוזקה, אני מזנקת מהמיטה ומתעטפת בחלוק, נצמדת לקיר חדר השינה, מציצה בפחד למסדרון, נשימותיי קצובות ובטני מתהפכת.

אני לא רואה אף אחד, אולי זו סתם הרוח הסתוית שמתעתעת בי? פוסעת בכמה צעדים לכיוון הסלון, עומדת במרכז וסורקת את החדר
בעיניי, הכל נראה שליו ובמקומו. נרגעת מעט, מנסה לעשות רציונליזציה למצב, הרי לא יתכן שיש מישהו בבית, הרגיעי את עצמך כבר וחיזרי לישון, יש לך יום ארוך מחר.

אני מסתובבת חזרה לכיוון חדר השינה כשלפתע יד לופתת אותי מאחור בחוזקה לחיבוק מוחץ וכוחני, יד נוספת מונחת על פי, אני מנסה לצרוח אך ללא הועיל, היד חזקה ואני לא מצליחה לזוז. אני אחוזת אימה, הפחד משתק אותי ואני לא מצליחה לחשוב.

״תהיי בשקט. לא לצעוק ולא לצרוח. אני מוריד את היד מפיך עכשיו, תצעקי וזה יגמר רע, רע מאד. הנהני בראשך אם את מבינה״.
אני בהלם, כל היכולות המוטוריות משותקות ואני לא מצליחה לעכל מה קורה כאן, מנסה לזהות את הקול הגברי אך ללא הצלחה.
״את צריכה שאגיד את זה שוב או שאת מבינה מה אמרתי לך כלבה?״ הקול מתגנב בארסיות לאוזני הימנית.
אני מהנהנת במהירות.

לאט לאט היד יורדת מפי, מאפשרת לי לנשום, אני מתנשמת מהר, מנסה לתפוס אויר ולהירגע, החרדה אופפת אותי ואני משותקת.
ביד אחת הוא אוחז את שתי ידיי מאחורי גבי, הוא כל כך חזק שאין לי סיכוי להתשחרר מלפיתתו גם אם אגייס את כל כוחותיי.
ידו השניה אוחזת בעורפי בחוזקה והוא מוביל אותי באיטיות למטבח, אנחנו הולכים לאט, הוא לא ממהר.

אנחנו מגיעים למטבח, אני שומעת רעש של גליל נייר דבק נפתח ותוך שניות ספורות הוא כופת את ידיי מאחוריי גבי, מכופף ומשעין אותי עם בטני קדימה על השיש, פניי נוגעות בשיש הקר והדמעות זולגות ממני ללא שליטה. המחשבות מתרוצצות במוחי במהירות מטורפת, מה הוא רוצה ממני? אלוהים אדירים האם הוא מתכוון..?

ידו האחת מונחת על גבי, מרתקת אותי לשיש וידו השניה מרימה את החלוק שלי, חושפת בפניו את כל אוצרותיי.
אני שומעת רוכסן נפתח, לא מספיקה להבין מה זה אומר והוא דוחק את זקפתו האדירה עמוק לתוכי, ננעץ עד הסוף ופולט גניחה קולנית.
״ממממ כלבה טובה, רטובה כהוגן בשבילי״ הוא אומר ומעביר את ידיו למותניי, מחזיק חזק כאילו אני מסוגלת בכלל לזוז.
רגליי רועדות ודמעות זולגות ממני ללא הפסקה.

הוא מזיין אותי במרץ, ידיו החזקות על מותניי, הזין הענק שלו חופר בי בקצב שהולך ומתגבר ואני, ללא שום שליטה, ללא כל רצון – גומרת.
הוא שם לב, מרגיש את הכוס המתכווץ שלי על הזין שלו, יודע שהרגע גמרתי. הוא צוחק בקול רם.
״גמרת כלבה?״ הוא שואל בגיחוך וממשיך לזיין אותי בכח.
אני המומה לחלוטין, מתה מפחד ולא מבינה איך הרגע גמרתי.
״שאלתי אותך שאלה כלבה!״ הוא מרים את קולו ומוריד סטירה חזקה לפלח ישבני השמאלי שמיידית שולח גלי חום לכל גופי.
״כן.. גמרתי״ אני מגמגמת.
״ידעתי שתהיי כלבה טובה מהרגע שנכנסתי, עכשיו תורי לגמור״.
הוא מרים אותי מעט מהשיש, שולח ידיו ואוחז בשדיי, צובט את הפטמות בכח, ממולל אותן בין אצבעותיו ומזיין אותי חזק ועמוק.
זרמים עוברים בכל גופי ואני מרגישה את הזין שלו מתנפח בתוכי, הקצב נהיה מסחרר ואני מרגישה אורגזמה נוספת מטפסת עליי.
״אהההה״ הוא גונח בחוזקה, אני מרגישה את זרמו החם ממלא אותי בעוד שאורגזמה נוספת תוקפת אותי ואני גומרת בשאגה.

הוא שולף את איברו העצום ממני וזרעו מטפטף במורד ירכיי.
״חייכי״ הוא אומר בעודו מצלם אותי בכל זוית אפשרית בעזרת הסמארטפון שלו.

הוא לוקח סכין ממגירת הסכו״ם, חותך את נייר הדבק ומשחרר את ידיי.
״איך היה לך בייבי?״ הוא מסובב אותי אליו, מנשק אותי בתשוקה ומחבק אותי חזק.
״היה מושלם אהובי, אהבתי את נייר הדבק!״ אני עונה ומתעטפת בחיבוק שלו, ״אתה בא לישון?״