בוּם-בוּם, בוּם-בוּם, בוּם-בוּם…
“נו, תבחרי!” הוא דוחק ומאיץ בי. לעזאזל! אני עדיין לא מאמינה שהוא הסכים לזה. המוח שלי ריק לגמרי… עיניי סורקות את הפאב, מקומצות בגלל החושך הטיפוסי, טיפה בלחץ. אולי הוא ישתפן?! אני מקווה שלא… אני רק חושבת על אותו אדם זר, ללא פנים ונרטב לי שם למטה… אלוהים! הנה! מצאתי. אל תחייכי יותר מדי, שיוני לא יקבל פיק ברכיים. אני מפנה את ראשי ליוני, ומסמנת לו במבוכה את הבחור ש”ננעלתי עליו”.
יואב יושב בפרופיל אליהם. לבוש בג’ינס בצבע אבן וחולצה מכופתרת ורודה. תספורת גלח לראשו המקריח ממילא וזיפי זקן מעטרים את פניו. גבוה, בעל אף מעט עקום ועיניי ענבר, התמתח מעט, זקף את גבו ולגם את שארית כוס הבירה שלו.
אחח… אין כמו בירה טובה, אחרי שבוע ארוך.
בוּם-בוּם, בוּם-בוּם…
אני מרגיש שתי טפיחות קלות על כתפי הימנית.
אני מסתובב.
בחור, בן 30 נגיד. לובש ג’ינס וחולצת גולף שחורה. עיניו כהות, האם הם שחורות או חומות? בחושך של המקום אין לי מושג. שיער שחור קצוץ. מגולח. נראה כאילו הוא מהסס.
“כן?” אני משתדל לענות בלבביות, למרות שממש אין לי סבלנות.
“מממ…” מכחכח בגרונו “אני ואשתי נשמח להזמין אותך לבירה.” הוא הסיט את ראשו לשולחן שמאחוריו. שם ישבה, מה שאני מנחש, אשתו – בחורה מלאה, לבושה בחולצת פסים רוחביים ומכנסי ג’ינס כהים. שיערה השׁטני, צבוע, אסוף בקוקו לאחור. בוּם-בוּם, בוּם-בוּם, היא חייכה וחשפה גומות חן מקסימום בלחייה המלאות.
מה הוא קשור לעזאזל?! כן, אבל מצד שני זה יכול להיות נחמד. אולי יש פואנטה לזה? טוב, תגיב מהר, אחרת יחשוב שאתה איטי או טמבל. אני מהנהן… רק שלא ישדדו אותי.
שנינו מתיישבים. הוא לידי והיא ממולי. יש לה עיניים חומות ומשהו ממש מקסים. הגומות האלה לא מתנערות ממני.
“נעים מאוד, אני טליה” ומושיטה את ידה. אני לוחץ בעדינות. מה הם רוצים ממני?! “זה בעלי, יונתן.” לחיצת היד יותר גסה.
“יואב.”
כמה רגעים של שתיקה מביכה, הם לא מפסיקים להסתכל אחד על השני ואז עליי בתהיה ובשאלה. אויש, נו… ממש בזבוז זמן. הבירה שהוא הזמין לנו הגיעה ואני לוגם ממנה זריז.
“לי וליוני יש משׂח…” היא מתחילה להגיד, קולה מעט לחוץ. אבל הוא חותך אותה.
“עזבי… טליה מעוניינת למצוץ לך”
WTF!! או.קי… עכשיו בטוח הם הולכים לשדוד אותי, או משהו כזה. הם ממש מובכים וטליה מרכינה מעט את ראשה. נו, זה מגוחך. אבל… אבל יש בה משהו. הוא מתקשח לי שם למטה.
“ואתה?” ואוו! סתם ברחה לי השאלה.
“אני?!” הוא קצת מופתע. בדיוק כמוני.
“אתה מעוניין?” אני מזדקף במושבי.
“כן.” עונה בלי להסס ומגניב מבט לאשתו.
“אז למי אנחנו מחכים.” רק שלא ישדדו אותי!
יונתן מציע לשלם את החשבון, טליה אוחזת בידי ואנו יוצאים בלעדיו מהפאב. היא מובילה אותי לסמטת צד חשוכה. זה באמת קורה?! אני מניח שהיא חושבת אותו הדבר. בום-בום, בום-בום… אינני שם לב והיא מדביקה אותי לקיר ומנשקת אותי. “מממ…” שפתיים מתוקות. היא מתנתקת כמעט מיד ואנו מביטים אחד לשני בעיניים – העיניים שלה חומות והחיוך שלה יוקד.
היא יורדת על הברכיים, משחררת את חגורת הג’ינס שלי ומורידה את המכנס עד לחצי הדרך. עדיין עם התחתונים עליי, אני עוצם את עיניי ונותן לעצמי להתמכר לתחושה.
שתי ידייה של טליה, עוטפות במהרה את איבר מינו של יואב דרך התחתונים השחורים. בינתיים, יונתן הגיע והביט מהצד. היא הביטה בו והוא סימן ואף דחק בה, בהתלהבות, להמשיך. היא הפשילה את התחתונים לאט ולעינייה נגלה איבר מין זקוף, חלק עבה וארוך. עיניה בהקו והיא נשכה את שפתה התחתונה אינסטקטיבית. שפתייה עטפו את הכיפה ולשונה שיחקה בכתר המלכותי. מעט אולי בגלל הלחץ, אבל בעיקר כי זה היה סגנונה – הכניסה את איבר מינו של יואב במהרה לפיה והחלה לפמפם במהירות ללא כל משחק מקדים. לא הייתה בה אהבה למציצות אולם גם לא שנאה. גם ליונתן – ככל שהשנים עברו – ירדה פחות ופחות. בשבילה זה היה אקט טכני בלבד.
למה מהר אבל?! לאן היא ממהרת לעזאזל “או… ממ…” עיניי נפקחות לאט ואני רואה ממולי את יונתן, מביט בנו בחרמנות, ידו הימנית טחובה במכנסיו. מה הוא קשור?! אני מוריד את מבטי אליה והיא – בעיניים עצומות – לא מורידה את הקצב.
כעבור דקות מספר, גופו של יואב נדרך והתקשה “אני גומר… אני גומר…” טליה, בדרך שאינה אופיינית לה השאירה את איבר המין בפיה והרגישה כיצד קילוחי זרע ממלאים אותה. היא עצמה את עינייה חזק ובלעה. רק פעם אחת לפני התנסתה במלאכת בליעת זרע ואי אפשר להגיד שהיא זרמה על הרעיון.
היא ממש בלעה! מקווה שזה בסדר… יופי, היא משחררת אותו ומתרוממת. מחייכת קלות. שנינו מפנים את מבטינו ליונתן שמתפרק על הקיר ליד. היא ניגשת אליו, ומחבקת אותו “תודה” עמום אני שומע ובינתיים רוכס חזרה את הג’ינס, בודק שאין כתמים מיותרים. בוּם-בוּם, בוּם-בוּם… את האמת שזה היה אינטנסיבי לאללה. מהר מדי לטעמי אבל טוב. יונתן ניגש אליי לחץ את ידי, ללא מילים, פנה לאחור ויצא מהסמטה.
“הוא הלך להביא את הרכב” ענתה למבט השואל שלי, בחיוך. היא התקרבה אליי מעט. אוף! אני מת להתחפף, ועצם העובדה שאני עדיין צמוד לקיר ממש לא מועילה לי בקטע הזה. אני רק מקווה ש…
“אפשר את הטלפון שלך?” ואוו! איזו תעוזה. “אתה יודע, רק אם נרצה את שירותיך שוב.” מממ… ממש לא בטוח שאני רוצה להיכנס בין זוג נשוי. שאלה קשה.
“כן, בטח…” ברור! חלש אופי שכמותי, חושב עם הזיין. היא מוציאה iphone ואני מוסר לך את המספר. היא חייכה פעם נוספת, וחשפה את גומות החן המהפנטות שלה, גורמת לי להיאלם דום, שוכח לשאול האם נהנתה בזמן שהיא בורחת.
מה לעזאזל?!
♦♦♦
“היי, זו טליה מאתמול.”
“היי… מה קורה?”
“הכל מעולה, רק רצינו לוודא שנהנת אתמול? (ג’וני לידי)
“כן, אבל בפעם הבאה הדברים יהיו קצת אחרת.”
“זה יונתן… בפעם הבאה?!״
״אתה פנוי הערב?”
“לא, אינני בירושלים. אבל מחר בערב זורם.”
“סבבה, אותו מקום?”
“כן.”
“אוף!” התעצבנתי על יוני ממש! למה אתה גונב לי הטלפון. רציתי לשאול אותו…”
“מה רצית לשאול? אם הוא נהנה?” הוא יודע לקרוא אותי. משהו במילים שיואב כתב ‘הדברים יהיו קצת אחרת’ קצת הטרידו אותי. מה הוא לא אהב?! אני מרגישה את תווי פני מתרככים ומביטה בשאלה ליוני “אתה בטוח?” הוא השיב לי מבט מחוייך ומלא בטחון “כן.”
חלק ב
או.קיי עכשיו היא לבושה יותר לעניין. שניהם יושבים, מעט המומים ולוגמים מכוסות הבירה שלהם כשהתיישבתי.
טליה לבשה שמלה קייצית שחורה בעלת חלק אחד כשהחלק התחתון מתחרה, שיערה אסוף לקוקו ולאזניה עגילים עגולים וצמודים, שמסגרתם זהב ומשובצים אבן טורקיז. יחסית ליום חמישי, התאפרה מרשים יותר כשעפעפיה זרועים מעט נצנצנים וסומק אדמדם ללחייה. היא חייכה.
אוף! היא עושה את זה שוב! לא, אל תחייכי! מלצרית מגיעה ונושאת עמה בירה בשבילי.
“הזמנו לך.” אמר יוני. לבוש, כך נראה, באותם הבגדים מחמישי. או.קי לוקחים פיקוד.
“אז…” יונתן התחיל להגיד, אבל הרגשתי בטחון ותעוזה שביטלתי אותו בהינף יד.
“נהנתם בחמישי, שניכם?” למרות שמבטי התרכז בטליה, הם הנהנו בשתיקה.
“אתה נהנת?” זרקה טליה “כי בהודעה…”
“ההודעה לא אמרה כלום!” התערב יונתן.
חייכתי “נהניתי, אבל יש דברים שאני לא מעוניין שלא יקרו בפעם הבאה.” אני מנסה לשדר רצינות, מקווה שזה לא נראה כמו עצירות. שניהם במבט שואל.
“קודם כל, הרשו לי לשאול שאלה, אתם מעוניינים בחוויית קוקהולד אמיתית?” גוון קולי רציני, יופי! הם הביטו אחד בשני במבוכה ואז פנו אליי, טליה השיבה. “כן…” חלושות, אבל זרקה לעברי חיוך קל.
“אמיתית?!” חזרתי והדגשתי, ומבטי נח על יונתן כמכוון אליו.
“כן.” הוא השיב והנהן.
“מממ… אז בתור…” מילה נכונה, מה המילה המתאימה “ניסיון, אנחנו נשחזר את ערב חמישי אבל עם שינויים קלים”.
עדיין המומים, לא יודעים איך להגיב, אני ממשיך. מזל שאנחנו בפינה חשוכה שאף אחד לא שם לב אלינו. היד מושטת ואני שותה מהבירה.
“אתה!” ואני זורק מבט חד ליונתן, “שומר את הידיים מחוץ במכנסיים, אסור לך לדבר או להגיב כלל, עלייך לשמור על הבעת פנים קפואה, להיות ברקע, שלא נרגיש בך”. אהבתי את התוספת האחרונה, לפעמים יש לי יציאות טובות, רקע! הוא הביט בי במבט סתום קצת. אני מקווה שהוא לא מתחרט, דווקא נדלקתי על הרעיון וגם טליה ממש חמודה.
“ואת…” אליה אני מדבר יפה יותר “לאן את ממהרת?!”
“סליחה?!” שואלת ומופתעת, לא יודעת על מה אני מדבר בטח.
“כשאת מוצצת לי, אני מצפה לעבודה אמיתית. לא ל…” אני שונא שמילים הולכות לי לאיבוד “‘זבנג וגמרנו’. איבר המין שלי יהיה לך כמלך בין ידייך ושפתייך ועלייך לפנק אותו כמו שצריך”. נתתי להם כמה שניות לעקל, לגמתי מהבירה.
“ברור?!” הם הנהנו. וואי הם בהלם! גדול! הוא כבר מתקשח לי.
“יונתן, שלם את החשבון בקופה”. הוא קם מכיסא הבר ופונה לברמנית לשלם את החשבון.
“לכי לשירותים, התערנני טיפה וחזרי לאותו המקום כמו בחמישי.” היא פנתה ללכת והוספתי בעוד רגע של גאונות חרמנית “את תסתכלי עליי כל האקט” היא הנהנה ופנתה לשירותים.
יונתן עמד בצד כשאיבר מינו לוחץ במכנסי הג’ינס בזמן שטליה ויואב מתנשקים בתשוקה כנאהבים “מממ…” לשונותיהן שחו ברטיבות, זה באמת הדליק אותו. טליה אחזה בידה הימנית את הזרג של יואב בג’ינס מכנסיו, משפשפת לאט. שפתותיהן ניתקו והיא הביטה בעיניו, מחפשת את אישורו והוא הנהן. היא ירדה על ברכיה החשופות. היא הפשיטה במהירות את מכנסי הג’ינס האדומים וגם את התחתונים הכחולים, ידיו של יואב לא מיאנו לעזור והוא קפץ. זקור, עבה ומוכן. “אדוני. מגיע לך פינוק,” וחייכה.
טליה לא הסירה את עיניה מיואב, מתגרה, מלטפת את איבר המין הזקור. שפתייה התקרבו לאשכיו, מנשקת ומשחררת, מעבירה את לשונה באיטיות ומשחררת. כעת, השעינה את איבר המין בכף ידה ובתנועות עולות ויורדות – איטיות – נישקה וליקקה את השרביט הקסום, בכוונה נמנעת מהכתר המלכותי, מתגרה. היא הוציאה את לשונה החוצה וליקקה את הכיפה המלכותית.
“אה… ממ…” גנח חרישית “בבקשה…” התפתל מעט ועצם את עיניו. היא הפסיקה וחזרה לאשכיו בנשיקות ומציצות קטנות. כעבור דקה או שתיים הפסיקה, והוא פקח את עיניו.
“אדוני רוצה שאכניס את השרביט לפי?” קולה שובבי וסקסי.
הוא הנהן, ולמרות שניסה להקרין קשיחות ליבו רפה מעט והוא הביט בה בתחינה.
טליה פערה את שפתיה, התקשתה בחלק הזה כיוון שאיבר מינו של יואב עבה וארוך (יותר משל יונתן) ובעזרת ידיה הכניסה אותו לפיה. כעת מצצה וינקה בקצב עליה וירידה משתנה – לעיתים מהיר ולעיתים האטה והתמקדה בליקוק הכיפה. היא הרגישה שהיא מכירה את יואב שנים. כאילו ידעה שהנקודה הספציפית הזו יכולה לכווץ את כולו. היא המשיכה במציצות קלות וכעבור דקה או שתיים הפסיקה לקחת אוויר.
“א… אדוני,” התנשפה “רוצה לגמור?” הוא הנהן בארשת פנים רצינית, יואב נכנס לדמות האדון “אני אגמור לך על הפנים” הוא ראה את תווי פניה, את עינייה, מבקשות שלא… הוא ידע לקרוא אותה “אני אשתדל שזה יהיה באזור השפתיים.
ביום העצמאות לפני שנתיים בערך, יונתן גמר לה בלי כוונה על הפנים וזה הכעיס אותה, היא תמיד זרמה על הרעיונות המיניים שלו – כמו הנוכחי – אבל שנאה הפתעות ובאופן כללי כל מה שקשור לזרע הגעיל אותה.
הוא נעמד והתמקם בצורה נוחה, היא הגביהה את עצמה כמה שיכלה, שכן הייתה נמוכה בראש מיואב וחזרה ללטף את הוד מלכותו לאט ובהתגרות, יישרה אותו כלפי מטה והכניסה בשלישית לפיה – מתמקדת עם שפתייה ולשונה בקצה השרביט, מלקקת ויונקת, ידה האחת חופנת את אשכיו והשנייה משפשפת בתנועות גסות ומהירות, עולות ויורדות. גופו התכווץ, ונתת אותותיו “אני גומר! אני גו…מר!
יואב פרק את נשקו בקילוחי זרע מלאים על שפתייה הסגורות של טלייה, גלש מעט על הלחי והסנטר אבל לא בצורה מלוכלכת. היא הביטה בו, הוא ניסה לנחש האם זה חום שהיא מפגינה כלפיו או כעס.
“אתה!?” הוא פנה אל יונתן, שהיה מהופנט בפינה והתנהג למופת “רד על הברכיים שלך ותנקה אותה, זו אשתך, המלכה שעלייך לסגוד לה. לא יאה שתהיה מלוכלכת.” הוא עשה כמצוותו של יואב, בגמלוניות ובחשש מסוים החל מנשק את טליה, שהשיבה לו נשיקה מלאה, הוא ליקק את שאריות הזרע, האווה את פניו כשבלע את השאריות.
שניהם התרוממו. טליה, כך נראה, מאושרת מהסיטואציה. יונתן… אני לא יודע לקרוא אותו כל כך. נראה שהוא זרם על הרעיון עד שאמרתי לו לרדת על הברכיים. “יונתן, לך והבא את הרכב. תמתין בו עד שטליה תגיע, אל תצפצף ואל תתקשר ואל תנג’ס. 5 דקות והיא תבוא.” וואו! נראה לי ששלושתינו קצת מופתעים ממה שקרה, ממה שיקרה “אל תדאג, אני לא אעשה שום דבר בלי אישורכם או רצונכם ביחד” יש איזושהי הבנה בסיסית בין גברים. וניסיתי להדגיש את את המילה האחרונה שיבין. הוא פסע ונעלם.
“נהנית?” שאלתי בחיוך. באופן מפתיע היא התקרבה אליי, אחזה בידי ונישקה אותי ארוכות. כאשר ניתקה הוסיפה “אני בלי תחתונים.” ואוו! יש מצב שמתקשח לי שוב? “אני לא הולך לזיין אותך עכשיו.” פניה התעוותו באכזבה.
“תמצצי לי שוב, הפעם אגמור לך בתוך הפה.” היא הביטה בו בשאלה “אבל אמרת ש…” למה שאלות מיותרות “תמצצי, אל תבלעי. את תביני.” מסתורין זה טוב, היא השתכנעה וירדה שוב. הפעם זה היה זריז וטכני יותר. גמרתי והיא התרוממה כשזרע בפיה ואינה יכולה לדבר.
“לכי לבעלך שמחכה לך ברכב, נשקי אותו והעבירי את הזרע אליו. אחר כך תגידי לו ש…”
♦♦♦
“בפעם הבאה הוא רוצה לזיין לי את הצורה.” בוּם-בוּם, בוּם-בוּם… יונתן חימץ את פניו בגלל הזרע.
״בבקשה תגיד כן!״
״אבל טליה!״ פקדתי על עצמי, ״אל תראי נלהבת מדי״.
היואב הזה כל כך מסקרן… ויש לו זין גדול, יותר משל יונתן. אני מתה להרגיש אותו בתוכי.
“אה… והוא ביקש ממני למסור שהיית ילד טוב ושמגיע לך פרס.” הוא מביט בי בשאלה ותווי פניו משתנים לאט… אויש אני מתה על מבט הכלבלב שלו. לבי נחמץ כיוון שזה מבט של ‘אין סיכוי’ אני מקווה שפניי לא מסגירות אותי. יש הבנה בשתיקה. ואנחנו נוסעים הביתה.
טליה נרדמה די מהר ויונתן נשאר ער. משחק במחשבות האם כדאי להם לקחת את הצעד או לא. האם ברית הנישואין שלהם תצלח או לא. הוא אוהב אותה כל כך. כל זה צמח מאיזשהו משחק מטופש והוא אינו יודע אם הוא יכול להפסיק עכשיו, אם אפשר להפסיק בכלל. הוא לקח את הטלפון של טליה והעתיק את מספרו של יואב. נחשוב על זה.
