הדרכים נפתחות

אין לה רצון כבר מהשנה הראשונה שלה פה, גם לא יהיה לה, היא חתומה על זה, זה מה שאני אוהב בה, היא תעשה הכל למעני כי היא יודעת שאני אעשה הכל למענה. היא הכי טובה שלי אי פעם ואני לעולם לא אתן לה ללכת.
כשראיתי אותה באותו יום באוטובוס ידעתי שזה זה, אני לא נוסע באוטובוסים אלא רק בשביל המטרות האלה, אני מוצא אותן, מראה להם את גן עדן והן, שהחיים שלהן עמוק בזבל, מוכנות לעשות הכל.

זה לא לתמיד, אני לא מפלצת, יש קודים לחרא הזה, אבל אני לא מרוצה מהקודים ולכן מלכתחילה אני בוחר את ההכי טובות למשימה, המשימה הזאת לא טובה בשביל כולן ודווקא החלשות ביותר הן החזקות ביותר.

ניגשתי אליה ושאלתי לשמה, כל המשפטים הדו לשוניים לא ייתנו הרגשת נוחות. התחלתי איתה שיחה, היא הרבה יותר יפה ממש שהיא מציגה לעולם, עיני הטורקיז עם השיער השטני מכוסות באבק ולכלוך כתוצאה של חוסר הגיינה משובחת של לפחות חודש, אולי מקלחת כן אבל בלי סבון, תאמינו לי רחצתי לא פעם ולא פעמיים, אני יכול לזהות את ההבדל.

היא הייתה בעננים, למה שמישהו כל כך יתעניין בה באוטובוס? כמובן שהיא לא הראתה את זה כלפי חוץ ואפילו שודר חוסר ביטחון ופחד כלשהוא אבל זה מובן לחלוטין. 1.83 עם לוק של סוכן שב”כ הוא לא הכי חברותי שבעולם אבל כזה אני, במעמדי פחות או יותר זה הנדרש.
הצעתי לה לרדת איתי במרכז המסחרי, הייתי בהלם שלא היה אפילו אחוז של התנגדות, אולי אפילו התרגשות, חמודה זאת, אולי היא אפילו לא הייתה שם אף פעם מי יודע.

נתתי לה לצאת מהמושב וראיתי אותה בשלמותה, 1.52 בערך, ממש ילדונת קטנה, היא בסביבות גיל 25, גוף חטוב, כנראה כתוצאה מרעב מתמשך כזה או אחר. הבחורה הזאת ממש באה לי באריזת מתנה, והתחת הזה, וואו הייתי בשוק, ציצים קטנים אבל תחת כזה בובתי כמעט כמו הפנים הלא מטופחות שלה, היא שמה לב שבחנתי, חייכה חיוך ביישני והמשיכה בשלה.

עזרתי לה לרדת ומשכתי אותה איתי אחרי לתוך הקניון, אומרים שהוא הגדול בארץ, אני פחות מתחבר לישראליות אבל בדרום זה הולך כך: המדינה כמו נותנת לך במתנה שטחים ותעשה בהם מה שבראש שלך כל עוד אתה משלם בזמן וכמה שיותר יותר טוב, לאט לאט התחבבתי על כל הרשויות (לא שיש אבל אלה שרעבים לכסף) והפיקוח ירד עוד יותר ממה שהיה למטה.

החווה שלי ממוקמת מאחורי הר גדול כך שממטיילים ומאיומים כאלה או אחרים אני לא צריך לחשוש, אין שום נפש חיה באזור הזה שעלולה לצוץ בטעות, כל עלויות ההקמה לא עלו יותר מ10 מיליון, הזרמתי קצת מזומנים מפה ומשם, לא אפרט כשלא צריך, הרי לא בזה באנו לדון. את הבידוק הביטחוני עברנו בלי בעיה. עם סוכן שב”כ לא מתעסקים. השומר נראה היה בהלם כשהוא הבין שהיא איתי, מבט אחד והוא שותק למשך שנה, כמו שחשבתי, מפה אני יכול לראות את ההשתנה במכנסיים, המבטים האלה עובדים כמו קסם, אני לא נועץ אותם לעיתים קרובות, במיוחד לא ליד הבנות שלי.

היא נכנסה עם פה פעור כמו ילד שרואה בפעם הראשונה לונה פארק, התלהבה מכל פרט קטן שהיה שם. שאלתי אותה אם הייתה אי פעם פה, כשסירבה הבנתי שעדיין יש את זה לחוש השישי המאוד מאוד מפותח שלי. כבר כשראיתי אותה באוטובוס קלטתי שהיא לובשת שמלה וכפכפים, יש לה תחתונים אחרת זו לא הייתה שמלה (אני מניח שזה בחירה אלא אם כן היא ממש במצב לא טוב) ואין לה חזיה.

היתה לי תוכנית בראש אבל אני קודם צריך את הביטחון שלה, אני עדיין לא מכיר אותה ואת עברה ועל ידי כך אוכל לאשר שהיא המושלמת למשימה, ואם לא מה צריך כדי להפוך אותה לכזו. הצעתי לה לשבת לקפה, היא התלבטה אבל הסכימה וכבר הייתה בדרך לחנות הקפה ומאפה ב10 שקלים.. חמודה, ככה זה, אני יכול להבין, מיד מהר קראתי לה ״יעל! לאן את הולכת? מה פתאום לשם בואי אחריי״, היא לא הבינה אבל מיד הסתובבה על עקבותיה והלכנו ביחד לסניף הקפה “לוציה” בקומה השנייה, ניגשתי למארחת, שתי לחישות והיא הובילה את שנינו פנימה, אני שנים פה ומכירים אותי פה, לא פעם ולא פעמיים הצלתי את לוציה מקריסה. לוציה ואני זה כבר סיפור לפעם אחרת. על המשרדון הקטן שבו אני נפגש לגבי עסקים דילגתי הפעם, היא לא תרגיש שם ביטחון והיא כל כך סקרנית שזה כבר יותר מחמוד.

המארחת הושיבה אותנו בפנים בפינה ליד החלון שמשקיף על כל הנוף של העיר הדרומית הזאת. לחשתי לה עוד משהו והתיישבתי גם אני. היא חזרה אחרי שתי דקות עם תפריטים ופעמון. הודיתי בנימוס, עליה לא שמתי דגש. לא היום, היא לא הייתה פה אם לא הייתי, הרי אני בחנתי את כולן, מי שלא מוכנה לחטוף לא נשארת פה, היא לא הפסיקה לשלוח מבטים, כנראה הפעם האחרונה לא הספיקה לה אבל אני לא אתייחס כי כמובן רוז המארחת זה גם סיפור לפעם אחרת.

לא עברה דקה והנה היא בכבודה ובעצמה, לוציה הגיעה לכבוד האורח המכובד שלה. קמתי ואמרתי שלום משולב עם חיבוק ונשיקה לבבית. הצגתי את יעל עם קריצה מוסתרת ולוציה הבינה הכל, היא אמרה לה שלום כמו שרק לוציה יודעת להגיד שלום. לוציה נראתה טוב מתמיד, יום שלישי היום הכמעט קבוע שלי פה, אולי בגלל זה? בין כך ובין כך התכוונתי לקחת אותה לשיחה בארבע עיניים, לוציה היא אישה בשלה בסביבות גיל ה-50 אבל היופי שלה מעלף, היא מטופחת יותר מכל אישה שאני מכיר, השיער החום עם עיניי הדבש והחזה הטבעי שלה עם התחת הטבעי מעמיד באופן טבעי לכל מסתכל את הזין.

אמרתי ליעל להמתין כעשר דקות בזמן שאני סוגר עניין עם לוציה, הוריתי למלצרית להגיש לה שתייה ופירות עד כשאגיע. לוציה לקחה אותי למשרדון הקטן, נכנסה והתחילה להתפשט, נכנסתי ונעלתי את הדלת. הורדתי את הסריג ותליתי אותו על הוו ליד הדלת, הסתובבתי ולוציה כבר הייתה ערומה כביום היוולדה.

ציוויתי עליה לרדת על ארבע ולהפשיט אותי מהר ככל האפשר, היא ירדה, לא הספקתי לספור עד 10 ואני מופשט מהחלק התחתון למטה. עשר דקות זה עשר דקות לכן עצרתי אותה שם ואמרתי לה לפתוח את הפה, הזין שלי עמד כבר ממזמן, לא הארדקור אבל 18 מתוך 22 הסנטימטרים כבר היו מוכנים.

תפסתי לה בשיער והכנסתי את הזין לתוך הפה שלה. לאט לאט ובזהירות נותן לה להתרגל, מוציא ונכנס כל פעם יותר ויותר, לאט לאט כל הזין שלי נעמד, אני ממשיך בפעולתי והנה כבר 15 סנטימטרים בפנים, אני מתחיל להרגיש את הגרון בקצה הזין, בכל דחיפה היא משתנקת אבל היא מאולפת, היא יודעת איך לקחת את זה. עוד שתי דחיפות קטנות והזין שלי כבר בתוך הגרון שלה, עוד כמה דחיפות וזהו, כל ה-22 נמצאים בתוך הפה והגרון שלה, ממש אפשר ללטף אותו מבחוץ.

אני נשאר, נותן לה להיחנק, היא יודעת הכלבה איך לשמור על נשימה והיא מצליחה להחזיק, אחרי 30 שניות מוציא אותו וישר מחזיר, מתחיל לזיין לה את הפה, זיינתי כמו שלא זיינתי הרבה זמן, כמה שהתגעגעתי לפה הזה. הלשון שלה כל הזמן הזה מלקקת כל מה שאפשר ומשחקת עם כל מה שזז, כמה זה מחרמן לראות אותה מלמטה, כל היופי והאיפור נהרסים על ידי הזין שלי, ממשיך בשלי והיא רק משתנקת בצעקות, גלאף גלאף, וואו זה מרגיש טוב. אני מפמפם ומפמפם ומתחיל להרגיש שאני לקראת הסוף אבל אני לא מודיע לה, שתקח את זה ישר פנימה. 4-5 פמפומים ואני מרגיש את הזרע עולה עד שאני דוחף הכי חזק לתוך הגרון את כל 22 הסנטימטרים ואני מרוקן את מצבוריי לתוך הגרון שלה.

תבלעי יא זונה תבלעי הכל.

עברו 10 דקות. מה לעשות שאני לא סופרמן, אי אפשר הכל בבת אחת, ציוויתי עליה להישאר ככה על ארבע כ-5 דקות כשהתפקיד שלה הוא כלבת שמירה בלי לנעול את הדלת ואחר כך לצאת ולבוא לתת ליעל נשיקה. אין לה ברירה, היא יודעת שהיא חייבת. יצאתי וסגרתי את הדלת.
פניתי אל המלצרית הראשונה שראיתי, ליטל, ואוו איזה קטע שהיא פה היום, היא נתנה לי חיוך גדול, אמרתי לה שאני קצת ממהר ויש לי פגישה, היא ענתה ״כן, ראיתי״ וקרצה עם חיוך זדוני. תפסתי לה את הפטמות מתוך החולצה, מזל שאף אחד לא רואה, ביקשתי ממנה ללכת לנקות את המשרדון והדגשתי את הרצפה, הסברתי לה שאני רוצה שהוא יהיה מוכן לפעמים הבאות וקרצתי אני הפעם עם חיוך זדוני, שחררתי את הפיטמות בעקיצה קטנה שהוציאה ממנה אנחה, עד עכשיו לא ברור לי אם של עונג או כאב.

התקדמתי לעבר השולחן ,היא מיד הלכה ונכנסה לשם, את הנביחות של לוציה וצרחת הבהלה הקצרצרה של ליטל היה אפשר לשמוע גם בסוף המסעדה, לא יודע איך ליטל הרגיעה את לוציה כי לוציה נכנסת לתפקיד עד הסוף, מי יודע, אולי הכלבה הזאת מכירה את ליטל מאיפה שהוא.
ניגשתי אל יעל תוך כדי קריאה למלצרית, מעניין מי תגיע הפעם.