האבא של החבר

02:05 בלילה

נשיפתו המעורפלת צונחת בקרבי ובטני מתהפכת מהמחשבה שהוא קרוב מידי ושזה לא בסדר. הקטע הוא שבאותו הרגע, לא בסדר היה מבחינתי ריגוש ללא צרות. לא יכולתי לחשוב בהיגיון. החום הציף אותי ורציתי את זה כמו שהוא רצה. אילו ידעתי שהלילה הזה הולך להיגרר לזה, לא הייתי מסכימה לזה מההתחלה, לפגישה הזאת.

חמש וחצי שעות לפני כן 

גופו הנוקשה של דניאל (החבר שלי), המשיך לנוע מעליי בחמימות ובאהבה. הכרנו לפני שנה ושישה חודשים בבר אחד, הוא עזר לי במספר שאלות לפני שניסיתי להתקבל לאותה אוניברסיטה. כיום, בזכותו, אני בדרך לסיום תואר ראשון בתקשורת. כרגע, המקצוע אליו אני מנסה להגיע זו כתבת בעיתון. ייתכן ומשם אנסה ללמוד לתקשר בטלוויזיה או להציג כל מיני מאמרים בנושא החי ובעלי החיים. השעה 20:29. "מצטער, הלן-" קטע את הרגע והלביש על עצמו חולצה. "עלינו לזוז." דקה חלפה והבנתי שלא אוכל לתרץ לעוד רגע נוסף של חום ותשוקה.

20:32 בערב

"אני כל כך מתרגשת." הערתי בזמן הנסיעה. "מתרגשת או לחוצה?" גיחך דניאל. אנחנו יוצאים כזוג כבר מעל שנה אך פגישת הורים לא הייתה בתכנון, עד לרגע הזה. "גם וגם." עניתי בחיוך מובך. לחוצה יותר מתמיד לפגוש את אביו של דניאל. "אל תדאגי, הוא יחבב אותך." טען. השמש כבר הספיקה לשקוע והשמיים החלו להתכהות. דניאל ואביו לא היו הכי מקורבים. על פי מה שהבנתי מדניאל, הם לא התראו הרבה. פעמיים בשבוע במקרה הטוב ולפעמים (רוב הפעמים), בכלל לא. לכן, הופתענו כשהוא הסתקרן לגביי והחליט להזמין אותנו לארוחת ערב בביתו.

אימא שלי עברה לחו"ל כשהייתי בתיכון, כך שלא הייתה אפשרות להפגיש את דניאל איתה, חוץ מזה, אני בעצמי לא נפגשת או מדברת איתה. יש לה עסקים גדולים בחו"ל כך שלא ממש שמרנו על קשר. אבא שלי הוא בן-אדם מורכב. אני מתראה איתו יחסית הרבה אך להפגיש אותו עם דניאל, זה סיוט. לכן, לא ארגנתי פגישה וגם אבי לא. אמו של דניאל נפטרה ממחלה כשהיה ילד קטן כך שלא דיברתי עליה בכלל מאז חשף זאת בפניי. ולמרות כל המידע הזה, לא תיארתי לעצמי שיגיע היום בו ניסע יד ביד, בכביש המהיר, בדרך לביתו של אביו.

20:59

"נראה שהגענו בזמן. הפעם למזלנו, לא היו פקקים." העיר דניאל כהרגלו וחנה קרוב לבניין עזוב וישן. קירותיו מתקלפים ומעט מכוניות חנו באזור. אני מרגישה כמו באזור אימה רדוף רוחות. "הוא מתבודד, כך שאל תצפי ליותר מידי חיוכים." הסביר דניאל. בטני מתהפכת, איך אני אמורה לא להילחץ מזה? דניאל אחז בידי כדי להרגיע אותי ועלינו יחד על מספר מדרגות רעועות. הלחץ מתהדק בבית החזה ואני חוששת מהגרוע מכל.

הגענו לדלת חלודה. דניאל דפק עליה בזהירות, כאילו בכל רגע נתון היא עלולה להתפרק. לאחר מספר שניות ארוכות שהרגישו כמו נצח הדלת החלה להיפתח. עיניים תכולות הביטו בנו בחשדנות ולאחר מכן הדלת נפתחה לרווחה. הופתעתי מאביו של דניאל, נראה שהם כמעט זהים עם מספר הבדלים קטנים ביותר. לפי תיאורו של דניאל, יחסית לגבר בתחילת שנות הארבעים, הוא זנוח. אך כפי הנראה כרגע הוא התארגן והרים את עצמו. גופו זקוף ונראה בעל אותו משקל כשל דניאל. הבית מבפנים נראה יחסית נקי לשלנו. שולחן מפואר ומאורגן באמצע המטבח וריח נעים של אוכל מבושל ורטבים.

21:03

"הבנתי שאת צמחונית אז רוב המאכלים עשויים מקטניות ואורז." ציין אביו בחיוך עדין. כפי הנראה הוא שונה לחלוטין מהתיאור של דניאל. אולי בגלל הפגישה שלנו? הגיוני. זה לא שאני התארגנתי בצורה מפוארת כמותו ולכן הלחץ עדיין גובר עליי, אולי רק נדמה לי אבל השמלה נצמדת עליי אף יותר או שאולי אני לחוצה פי שתיים מקודם. "כן, תודה. מר ספאן." עניתי בנימוס, בולעת את הלחץ. "מר ספאן?" גיחך אביו של דניאל. "קראי לי ג'ון."

21:10

אני לא בטוחה מתי ואיך זה התחיל, פשוט פטפטנו שלושתנו ואפילו צחקנו. ג'ון, אביו של דניאל, נחמד נורא ומתחשב. אפילו מצאתי תוך מספר דקות נקודות דומות באופי של שניהם, מה שגרם לי להתחבר יותר לשיחתם. היו רגעים שהם נשמעו כאחד. שערותיו השחורות של ג'ון, אסופות לאחור בצורה מסודרת. הוא נראה אציל כך.

21:30

אפילו לא שמתי לב לשעה בזמן שפטפטנו הרבה וצחקנו. ג'ון ודניאל הם אלו ששמו לב לשעה. "מצטער אבא, בעוד פחות מחצי שעה, עלינו לזוז." טען דניאל בחיוך קל. אני מכירה את החיוך הזה, זה חיוך זריז של נימוס בלבד ולא יותר מזה. "צדקת דניאל, היא מדהימה. אז לפחות, לפני שתלכו, נרים כוסית לכבודכם." טען ג'ון ומזג לנו שמפניה.

22:03

ישנם דברים שקורים מהר מידי, לפני ששמים לב בכלל. הכוס השביעית של השמפניה כבר הרסה המילים של דניאל, הוא נשמע שיכור ולא ברור. האם הוא בעצמו מבין את מילותיו? הצחוקים כבר נעשו מעורפלים. לא תכננתי שנשתה המון יחסית, זה פשוט יצא כך עם כל הדיבורים והצחוקים. היינו אמורים כבר לעזוב, לא נראה שנוכל. אני עדיין בשליטה מלאה, נדמה לי לפחות. על כל מקרה אני עדיין מצליחה לדבר ברור ונראה שגם ג'ון שולט במצב. עיניו לכדו את עיניי ונראה שהלחץ נעלם לי. נורא חששתי לערב הזה ועכשיו החום שמציף אותי, מעורר בי שחרור ואומץ.

"אני יכול לשאול משהו מעט אישי?" שאל ג'ון בשקט. קולו מחוספס ומתאדה מראשי. דניאל לקח לגימה אחרונה מכוסית השמפניה והתמוטט על השולחן. ראשו נח בעייפות והוא מעורפל. אף פעם לא ראיתי אותו כך אחרי אלכוהול. "מה אתה רוצה לשאול?" פניתי אל ג'ון. במקרים אחרים, הייתי חוששת לתת אישור לשאלה אישית אך הפעם, אני סקרנית ומתוחה. אני אנרגטית יותר מתמיד.

"מה מצאת בדניאל?" שאל בגבות מורמות. לרגע התמקדתי בזיפיו וניסיתי להבין את שאלתו. לגמתי בזהירות מהכוסית שלי כדי שאוכל לענות לו.
"מה זאת אומרת?" שאלתי מופתעת.
"הרי בקושי יש עליו גרוש ותראי אותו, האלכוהול מפיל אותו בקלות, לעומתנו. מה כבר מצאת בו?" הסביר וחזר על שאלתו.
ליבי נמחץ ואני מנסה למצוא את המילים בראשי המעורפל. החום ממשיך לנוע בתוכי.
"מה מצאתי בו?" חזרתי על השאלה והוא הנהנן.
"מר ג'ון,-" דיברתי ברור וחלק. "-הבן שלך ממש, אבל ממש טוב במיטה." צחקקתי קלות.
"ואולי האב יותר" צחקק במשיכת כתפיים.

22:50

הזמן חלף מהר בין הצחוקים והדיבורים. אני אפילו לא יודעת למה אני צוחקת, אני רק יודעת שזה מהנה. החום מציף אותי ואני לא מפסיקה לשתות מרצוני בלבד. ג'ון כבר כמה פעמים ציין שהגזמנו אך לא הפסקתי. משהו בתוכי משתחרר הרבה יותר. מה שכן, אני מופתעת שדניאל עוד ישן. "הוא תמיד נרדם אחרי כמה כוסות אלכוהול?" שאלתי מבואסת. נראה שהוא לא יודע לשתות וזה די מוריד את כל הכיף שמתעורר בי ויוצא ממני. "לפעמים" מלמל ג'ון שנראה מעורפל לא פחות ממני. אז הוא לא חזק יותר ממני בשתייה כמו שחשבתי. אני לא בטוחה שיש בי היגיון כרגע.

23:23

העפתי מבט בשעון. אחד-עשרה בלילה? לפחות לא התעוורתי מאלכוהול. חם לי, זה בטוח. אני חייבת להרים את עצמי ולחזור לעצמי, לפני שאאבד את השפיות ואתחמם על שטויות. "מצטערת… מר סופאן.." ניסיתי להיות מנומסת ולדבר ברור. המילים נבלעו לי והבועות עולות לי לראש. "ג'ון." הוא תיקן אותי בחיוך רחב. "מר ג'ון." תיקנתי את עצמי. שוב אותו חום מציף אותי ומהפך אותי מבפנים. אני זקוקה לאחיזה. "אנחנו היינו חייבים ללכת מזמן." הצלחתי לומר במעורפל. "אני מבין." אמר ג'ון אך הצורה בה אמר זאת, הייתה נשמעת כמו פלירט ולא הבנה.

23:50

דיברנו זמן מה עם הפסקות קצרות. הוא הבטיח להזמין לנו מונית אך התבלבל במספר וכמעט הזמנו פיצה במקום עד שניתקו לנו בפרצוץ כי לא הפסקנו לצחוק. אני כבר לא זוכרת אפילו למה צחקנו. זה פשוט היה מצחיק באותו הרגע. המספרים בשעון החלו להתחלף, ייתכן כי באיטיות אך אני הרגשתי כאילו הזמן טס. וזה אכן מה שקרה. עם הדקות והשעות, התחלתי להתבלבל במילים, נשמעתי כמעט כמו דניאל לפני שהתמוטט על השולחן ונרדם באופן פתאומי. עד השעה 01:00 דיברנו. אומנם בצורה מסורבלת ומבולגנת אך הבנו אחד את השני. זה היה מוזר וגם טוב. השתחררתי וחשפתי בפניו חוויות אינטימיות ביני לבין דניאל. אולי זה היה סביר אילו הייתי מדברת עם חברה, אך עם אביו, זה פסיכי.

אז איך משיחות מצחיקות, שיחות מבולגנות ושיחות אינטימיות נגררנו לזה?

01:46

ניסיתי להתאזן, להבין את המילים שפלטתי במשך שעות על גבי שעות. הוא בקושי דיבר, בעיקר חייך. עיניו מידי פעם פזלו אך מלבד זאת, הוא נראה ישיר. את זה הצלחתי להבין לא רק מהמראה שלו, אלא כשניסיתי לעמוד זקוף בטענה שנסחפתי ושעלינו להזמין מונית, כמעט קרסתי אך הוא תפס אותי. הוא עמד יותר זקוף ממני ועם זאת עדיין נראה מעורפל יחסית, רק פחות ממני. "את בסדר?" שאל כשזרועותיו עדיין עוטפות אותי. החום עלה עד גדותיו. במקרים אחרים, ייתכן והייתי אדומה כסלק עכשיו ולא מעיזה להביט בעיניו. האלכוהול הצליח לטשטש אותי ולגרום למצב להיראות פחות מביך ויותר הגיוני. "עכשיו כן." פלרטטתי. זה היה לא במקום, איפושהו בתוכי, ידעתי זאת. הבעת פניו השתנתה והוא הופתע מתשובתי.

02:00

החום טיפס עד למעלה ולא הרפה ממני. ריח האלכוהול סחרר אותי. רציתי את זה, את הקרבה הזאת. וגם הוא רצה.

02:05

הגעתי לנקודת ההתחלה.
אני לא יודעת איך ומתי, מצאתי את עצמי נחשקת בתשוקה וחום תחתיו, על הספה. נשיפתו המעורפלת צונחת בקרבי ובטני מתהפכת מהמחשבה שהוא קרוב מידי ושזה לא בסדר.
הקטע הוא שבאותו הרגע, "לא בסדר" היה מבחינתי ריגוש ללא צרות. לא יכולתי לחשוב בהיגיון. החום הציף אותי ורציתי את זה כמו שהוא רצה. עיניו שוב לכדו אותי, כמו קודם.
שפתיו מצאו את דרכן אל שפתיי. התשוקה מלאה אותי, גופו שונה משל דניאל, יותר רחב, יותר מחוטב, יותר גברי ויותר מפתה. או אולי מה שפיתה אותי באותו רגע זה החום והידיעה
שזה לא בסדר. הפשטתי ממנו את חולצתו במהירות, קרעתי אותה. שפתיו חזרו לשפתיי ולשונו החליקה והתפתלה בלשוני. התנשפתי בכבדות, רציתי עוד מזה.
שפתיו החליקו ברטיבות על צווארי, ידיו עברו מתחת לשמלתי, אצבעותיו נגעו קלות במפשעה שלי דרך החוטיני. הוא הכניס את ידו לחוטיני והפריד בינינו בקריעה מהירה. אין ספק, הוא גם רוצה לאבד שליטה, כמוני. הכל נעשה חם יותר ומהיר יותר.

הוא הפשיט ממני במהירות את השמלה וניסה לפתוח את החזייה המורכבת. כשלא הצליח, קרע אותה מבלי להתנצל.
שפתיו החליקו מהצוואר למחשוף ומשם לאמצע החזה. ידו החלה לגעת באותו הזמן במפשעה המגולחת, ושפשף. גניחות פלטו מפי. אצבעותיו לא מרחמות על הדגדגן ולוחצות מעט כנגד
המפשעה. פלטתי צווחה אך תוך שניה הוא אטם את פי בידו השנייה. שפתיו רפרפו מעל הפטמה הימנית ואז העביר את לשונו עליה בכבדות ורטיבות יתר. התנשפתי ושאפתי את ריח ידו
שאטמה כמעט את קולי. הוא עשה אותו דבר עם הפטמה השמאלית והחליק לפופיק, צחקקתי וידו שחררה את פי. הוא החדיר אצבע ומיד אחריה עוד אחת. רטיבות שטפה אותי למטה וחום
עטף אותי. הוא תחב את ראשו בין רגליי והעביר את לשונו מלמטה למעלה. התנשפתי, הזעתי ופלטתי עוד גניחות. דניאל התעורר!

לא הייתי שפויה בכדי לעצור את המצב. ידעתי שמשהו לא בסדר, רק לא הבנתי מה הבעיה. אני מסוחררת ומעורפלת, חמה ולהוטה לעוד מזה. אני לא רוצה להפסיק. עיניו של דניאל נחות עלינו. ליבי צנח ואני רועדת, אולי כי נתפסתי או בגלל האורגזמה המטורפת שעומדת להיפלט ממני. הוא לא אומר דבר, רק משפשף בין רגליו. נראה כי טעם מר נותר בפיו והוא מעורפל עדיין. הוא נעמד בצורה מסורבלת ומשחרר את חגורתו. הוא מפשיט את המכנס וזקפה מוכרת מבצבצת מהבוקסר הרטוב שלו. הוא זורק את המכנס ואת הבוקסר. הוא מפשיט את חולצתו ומאונן בצורה מסורבלת, מה שמעיד כי הוא שיכור עדיין.

הוא התקדם בצליעה לכיוונינו. ידו תפסה בראשי בזמן שהיד האחרת עוד מאוננת לו. הוא מקרב את זקפתו החמה לפי ומחליק אותה פנימה. הכל מעורפל ולא ברור אך זכרתי בערך את הטעם המוכר של הזקפה בפי. הוא נע קדימה ואחורה בזמן שידו מאחורי ראשי. אורגזמה התפרצה מהמפשעה שלי, בצורה מחרמנת יותר מתמיד. ג'ון פשק את רגליי והחליק את הזין שלו פנימה. הכל נעשה מעייף ומטושטש יותר. מצאתי את עצמי בתנוחות שונות, נסחפת יותר מתמיד. מעיזה יותר מתמיד. גופם התפתלו סביבי וחדרו לכל חלק בגופי. לא הייתי בטוחה מה אני אזכור מכל זה כי נדמה לי שבשלב מסוים כבר נרדמתי ולאחר מכן, הכל נראה כמו חלום.

 

שבועיים לאחר מכן

גופו נצמד אליי מאחור וידיו החליקו על גופי, מעל החלוק השקוף.
"הוא עדיין לא סלח לך?" שאל בלחש.
"נדמה לי שסיימנו." אמרתי בעצב.

היחסים ביני לבין דניאל השתנו. הוא לא רק כועס עליי בגלל "הבגידה" שעשיתי עם אביו, הוא גם לא מסתכל עליי. חצי מהתנוחות והמחשבות, אני לא זוכרת. זה עדיין נראה כמו חלום ישן. גם ג'ון לא זוכר הרבה, אך יותר ממני. הוא טען שירד לי ונראה כי מצצתי לדניאל, מה שנראה לי כמו חלום מעורפל. אני רק זוכרת את הטעם המר בפי וריח האלכוהול באוויר. ג'ון הוריד ממני את החלוק וידיו ליטפו את גופי, הוא הרבה יותר עדין ורך כשהוא לא שיכור. בעצם, אני חושבת שהיה משהו נסתר בינינו בפגישה הזאת.  אני נוגעת בבטני ברכות מבלי להוציא מילה לגבי החשדות שלי… להיריון.