בחדרי חרדים

“..ועל כל ישראל ואמרו אמן.”

“אמן.”

תפילת ערבית הסתיימה והוא יוצא במהירות מהשטיבלאך, מנסה שלא ליצור קשר עין עם אף אחד. אף אחד. הוא אפילו עוצם קצת את העיניים ומנענע תוך כדי הליכה את פאותיו הארוכות מצד לצד – שיחשבו שהוא שקוע בשרעפים, שהוא מעופף, מה שירצו.. שום דבר לא הולך לעכב אותו עכשיו.

ליד חנות הדגים של מנחם הוא פוגש את יענקל'ה וויינטרוב. יותר נכון לומר שיעקב פגש אותו, כי ישראל ממש לא מעוניין לשמוע עכשיו 'נייעס' מהטיפוס הטרדן הזה.

"נו, וואס הערצאך רעב ישראל!? שמעת ש.."

תסתלק לי מהפנים. עכשיו.

“אלעס געזונט.. ברוך השם.” הוא מישיר את המבט קדימה וחולף על פני הטרחן כהרף עין.

אין לי זמן לזה עכשיו.. אם הוא רוצה מישהו שישעשע אותו שילך לאחת המעדניות בגאולה, אולי ימצא שם איזה כמה "חבר'ה לייצים" שלא התחתנו עדיין. לי יש דברים לעשות.. היא מחכה לי.

המחשבה המחודשת על דבורה מעוררת אותו שוב והרגליים כאילו נעשות קלות פתאום. ישראל מחזק את קשר הגרטעל מסביב לחליפה השחורה הארוכה, מהדק עוד את המגבעת העגולה לראשו וממשיך בהליכה מהירה.

אוי דבורה, דבורהל'ה המתוקה שלי..

הוא פונה עכשיו ברחוב ירמיהו לכיוון צפניה. האורות הצהובים הנמוכים מאירים לו את הדרך, מתווים את צללית גופו הגבוה והמוצק על קיר האבן שמימינו. הבתים הישנים מוגפים בתריסים דרכם אפשר לשמוע קולות נקישה של כלי אוכל, מכונות כביסה שפועלות במרץ ואמהות צעירות הדוחקות בזאטוטים הרבים שלהן למהר ולהתכונן לקראת השינה.

היום הזה היה ארוך.

הלב שלו דופק בהתרגשות מהרגע שהשעון צלצל בבוקר, העיר אותו לתפילת שחרית. היום זה קורה.. הוא התיישב על המיטה ונטל את ידיו בקערה שעמדה על השידה ואז הביט בערגה על דבורה שישנה על מיטתה בצד השני של החדר. כבר שבועיים שהמיטות שלהם נפרדות על מנת למנוע אפשרות של מגע גופני ביניהם בתקופת הווסת, אבל היום… היום הם הולכים לחבר אותן חזרה. שיערה הכהה והחלק מציץ מתוך המטפחת וגולש על פניה הבהירים, נע קלות בכל נשימה ונשיפה מבין שפתיה הרכות. חלוק השינה שלה סתור משנת הלילה, מעמעם את קווי המתאר של גופה העדין ורק מעט מהעור החיוור שלה מציץ מבעד לפתח הצווארון.

תקופת ההמתנה הזאת דורשת ממנו כוחות נפש בכל פעם מחדש.. אבל היום זה נגמר. היא הולכת לטבול.

“זה התחיל..” היא אומרת לו אחת לחודש בעיניים עצובות מעט וגופה משדר כאב והוא רק רוצה לחבק אותה באותו רגע, להקל מעליה בקצת, אבל הוא לא יכול. איסור מפורש.

במשך התקופה הזאת הם נמנעים ממגע אבל העיניים שלהם אומרות הכל. התשוקה נמצאת בפנים, גועשת.. פעמים שהם נאלצים ממש להיאבק בכוח הממגנט הזה שמושך אותם אחת לזרועות השני, לחיבוק קטן.. ליטוף..

ישראל כמעט ומתנגש בעץ רחב וגבוה שנטוע במדרכה. הוא פולט גידוף עסיסי ביידיש, מנער את הראש, משפשף את העיניים כדי לחזור למציאות ומתרכז בהמשך הדרך.

הם ישבו אתמול לארוחת ערב משני צידי השולחן הקטן בביתם הצנוע, מנורת פלואורסצנט לבנה ומזמזמת מלווה כמו מוסיקת רקע את שיחתם השקטה. ישראל סיפר לה על הצעה שקיבל מאברך אחר – לשמש כמשגיח כשרות למשך תקופה של חודש במפעל ייצור של שמן זית בספרד, מדובר בסכום שייתן להם קצת אוויר לנשימה.

“לחודש שלם? אבל אז אני אהיה פה לבד.. אני אתגעגע אליך שרוליק..”

“אני יודע דבורה, אני מצטער.. אני גם ממש אתגעגע.. אבל אנחנו חייבים לשלם חשבונות, את יודעת איפה אנחנו עומדים יותר טוב ממני..”
הוא מניד את ראשו ומעביר את אצבעותיו בשפם ובזקן המעטרים את פניו.

“כן, ההורים שלי לצערי לא יכולים לעזור בהרבה, אני אצטרך לעשות שעות נוספות במשרד. אוף, בוא לא נדבר על זה עכשיו..” היא מביטה בו בחיוך עצוב ומגרדת בציפורן האצבע את שולחן העץ.

“יהיה בסדר דבורה, אני מבטיח לך שיהיה בסדר.. בעזרת השם.” הוא מחייך אליה ומנסה לעודד אותה, עוצר ברגע האחרון מלהניח את ידו החמימה על ידה.

אוי.. כסף.. כסף.. כמו לרדוף אחרי הזנב של עצמך. קצת אחרי שישראל התחתן הוא הבין שיהיה חייב להכניס כסף הביתה על בסיס קבוע. המלגה המגוחכת מהכולל לא הולכת לכסות כלום. הוא עבר קורס מזורז לכתיבת תפילין ומזוזות על עורות המעובדים לקלף, קנה לעצמו ציוד בסיסי לכתיבה וגילה שיש לו כתב יפה והספק מרשים, יש תקופות שהולך טוב ויש ביקוש, אבל גם יש תקופות שהולך הרבה פחות.
דבורה גם עובדת כמה שעות ביום כמזכירה בחברת ביטוח בשכונה ומדי פעם הם מצליחים איכשהו לסגור את החודש.

עוד כמה דקות והוא כבר בבית. עכשיו הוא יורד ברחוב יחזקאל ומנסה לא להתקל באנשים ובמכשולים או לרדת בטעות לתוך הכביש הסואן.

הוא מדמיין אותה מסתובבת עכשיו בבית, מרחפת בין החדרים.. במטבח הקטן והחמים יש סיר מהביל על הכיריים, הבית מבריק ונקי, מדיף ריחות נעימים. דבורה הקטנה לבושה בחלוק פרחוני ובהיר שמכסה קצת יותר מטפח, אבל הוא יודע טוב מאד איך היא נראית מתחתיו, השיער שלה קרוב לודאי עטוף עכשיו במגבת לאחר המקלחת, היא טופחת על הכריות, מותחת סדין נקי על המיטה המחוברת ופורשת שמיכה זוגית לכל אורכה.

הנשימה שלו מתקצרת, הוא לא בטוח אם זו ההליכה-ריצה שלו, או ההתרגשות, או שניהם יחד. ישראל לוקח כמה נשימות עמוקות מהאוויר הירושלמי הקריר, מנסה להחזיר את עצמו לקצב. הנה, נשאר עוד רחוב אחד והוא מגיע הביתה.

דבורה..

המחשבה עליה מגבירה עוד את ההרגשה החמימה בחלציו. במהלך היום היו פעמים שישראל לא הצליח ממש להתרכז, הוא ישב מול שולחן הכתיבה המואר בחדר העבודה שלו, מנסה להשלים את הפרשה השנייה במזוזה שכתב אבל האותיות כמו החלו פתאום לרחף מולו באוויר,
הופכות בדמיונו לנקודות חן על גבה וכתפיה של דבורה. הוא נאלץ להפסיק את הכתיבה כשראה שבמקום המשך הפרשה הוא כתב על הקלף "דבורה" איזה חמש או שש פעמים.

קומה שלישית, אור לבן מנצנץ מבעד לחרכי התריס הסגור. הוא מוריד את המבט חזרה אל שער הברזל החלוד ודוחף אותו פנימה. חדר המדרגות מואר בנורה צהובה מאובקת, חושפת את הקירות המתקלפים. ישראל עולה ומדלג במדרגות שתיים שתיים, ותוך שניות הוא מול דלת העץ החומה. הוא לוקח עוד נשימה אחת, מכין ומרגיע את עצמו לפני שיראה אותה. ישראל מנשק את המזוזה שמימין, פותח את הדלת, נכנס לבית וסוגר אותה מאחוריו.

הנה היא.

עור הפנים שלה כאילו זוהר, קורן בחיוך לקראתו. “שלום ישראל..”

הוא חש בחמימות שמתפשטת במורד עמוד השדרה דרך הלב והבטן אל הידיים וקצות האצבעות, תחושה של עקצוץ נעים, הוא מחייך אליה חיוך ענק בחזרה, מסיר את המגבעת מראשו, מניח אותה בצד וניגש אליה.

ברגע הראשון של המגע הוא מרגיש ניצוץ חשמלי שעובר בינו לבינה. הידיים שלו נעות קדימה לצידי גופה לחיבוק, הוא מרגיש את בד השמלה הפשוטה שהיא לובשת מתחכך בזרועותיו ואז את הרכות וחום הגוף של דבורה.

היא משלבת חזק את זרועותיה סביבו ונצמדת אליו בחיבוק, מרגישה את גופו וידיו החזקות שאוחזות בה, את פאותיו מדגדגות קלות בצווארה.
היא שואפת לתוכה את הריח המוכר שלו שהיא כל כך אוהבת ומרימה את ראשה אליו.. “התגעגעתי אליך.”

מבעד למטפחת הלבנה הוא יכול להריח את שיערה הלח, גופה פועם בחמימות ושפתיה אדומות ולחות. הוא מצמיד את שפתיו לפיה ומנשק אותה ברוך, מרגיש שהוא נמס לתוכה.. “אני גם התגעגעתי.. חשבתי עלייך כל היום, ציפיתי רק לרגע שאחזור הביתה..”

הם מתנשקים שוב וישראל מעביר ליטוף על פניה. “איך את מרגישה צדיקה שלי..? הכל עבר בסדר היום?”

“ברוך השם..” היא מחייכת חיוך קטן ופונה אל המטבח להוציא את האוכל. ישראל רועד קצת מהתרגשות ופונה לתלות את החליפה הארוכה על המתלה בכניסה. הוא מתקדם לעבר המטבח וציציות הצמר המבצבצות מצידי מתניו מתנפנפות בקצב הצעדים שלו. 

“בוא תשב, תאכל.” דבורה מצביעה על אחד הכיסאות, שניהם עכשיו באותו הצד.

“או אה.. זה מריח פשוט נפלא! אשת חיל מי ימצא.. תודה רבה דבורה..” ישראל מתיישב לצידה, הם מברכים על האוכל ואוכלים ארוחת ערב אינטימית, היא משתפת אותו במהלך היום שעבר עליה, בחוויות מהטבילה במקווה ומהשיעור ב"שמירת הלשון" אצל הרבנית חיה פרומן.

הוא מנשק אותה שוב על הלחי, “אני אכנס למקלחת עכשיו, לא ייקח לי הרבה זמן..”

היא מחייכת שוב, חיוך של שותפה לדבר סוד.. ישראל מברך ברכה אחרונה, מפנה את הכלים לכיור, שם את האוכל במקרר ופונה לעבר המקלחת.

היא מגישה לו מגבת חמימה ורכה ומלטפת את זרועותיו. “הנה, כיבסתי במיוחד בשבילך. אני מחכה לך בחדר..”

בפרץ מחודש של תשוקה הוא מנשק אותה שוב על שפתיה והיא מתמסרת לשפתיו הלוהטות לופתת באצבעותיה את חולצתו הלבנה..

ישראל מרגיש את עוצמת התפיחה במכנסי הבד השחורים, מאיימת לקרוע את הבד העדין. הוא נכנס לחדר המקלחת הקטן, פושט במהירות את בגדיו ונכנס מתחת לזרם המים החמים.

אוי טאטע זיסער.. המים זורמים מראשו על פניו ופאותיו, יורדים במורד זקנו החלק ומשם לכל גופו – מטהרים אותו.

“אבינו שבשמים.. תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון..” הוא מסבן את מבושיו ביסודיות ונזהר שלא לשפשף יתר על המידה את איברו המזדקר בעוצמה. שטיפה זריזה של הגוף מכל הסבון וישראל כבר עם רגל אחת בחוץ. הוא מתנגב במרץ, מעביר את המגבת על גופו בתנועות מהירות.

דבורה מדליקה שני נרות קטנים, אחד מכל צד של המיטה.. היא יודעת שלפי ההלכה החדר צריך להיות חשוך, אבל זה המרחב המקודש שלה. כאן זה רק היא, ישראל והקדוש ברוך הוא.. ההלכה הספציפית הזאת נשארת עכשיו מחוץ לחדר. היא רוצה שתהיה לה האפשרות להסתכל עמוק לתוך העיניים הגדולות שלו בזמן שהוא שוכב מעליה, בזמן שהאיבר האדיר שלו נע עמוק בתוכה.. דבורה מוודאת שוב שהחלון והתריס סגורים היטב, שאין שום דבר מיותר על המיטה ו… היא מרגישה את הרטיבות עכשיו בין רגליה.. זרמים חמים עוברים בה כמו גלים, מציפים את פניה באדמומיות.. היא ממש נוטפת.

היא מחייכת לעצמה בביישנות ומתחילה להסיר את בגדיה.. דבורה מתירה את קשר המטפחת והשיער החום נשפך מתוכה אל כתפיה ועל גבה, היא מרימה את שמלת הבד הקלילה אל מעל לראשה ונותנת לה לצנוח מידיה אל הרצפה החלקה. ידיה נשלחות בתנועה אל מאחורי גבה והיא פותחת את חזייתה, חושפת את שדיה הקטנים והמוצקים וחשה את פטמותיה מזדקרות ומתחדדות. דבורה עולה עכשיו על המיטה, מתקדמת על ארבע כשרגליה רוטטות בציפייה ואז נשכבת על גבה, מלטפת את גופה בידיה.

הדלת נפתחת וישראל עומד לרגע בתוך אלומת האור הבוקעת מהפרוזדור הצר. הוא סוגר בעדינות את הדלת, ומביט בהתרגשות הולכת וגוברת בדבורה השרועה על המיטה הגדולה, מתפתלת קלות, עיניה עצומות ואצבעותיה מטיילות על גופה העירום בתשוקה. הנרות הקטנים מהבהבים, מטילים את צלליות גופם על הקירות. 

הוא נותן למגבת שסביב מתניו לצנוח על הרצפה ודבורה מסבה את תשומת לבה אל זקפתו האדירה של ישראל. היא משחררת אנחה קטנה של תאווה ומותחת את גופה על המיטה, שולחת את ידיה לעבר אהובה.

“בוא אהוב שלי.. בוא אלי..”

ישראל מתקרב וחש בגלי החום העולים מגופה של דבורה, מגע הידיים הרכות שלה על חזהו מחשמל אותו, ממגנט אותו אליה. הוא נשכב ומשתרע על המיטה לאורך גופה, חש במגע כל איבר ואיבר שלה על עורו. דבורה מחבקת אותו ונצמדת אליו, כורכת את רגליה סביבו, מעבירה את ידיה על הגוף החזק והעירום, מלטפת את זרועותיו ופניו ומנשקת אותו באהבה. היא נרעדת למגע איברו הקשיח בירכיה, חשה בנוזל החלקלק והחמים נמרח ומסכך את העור. היא לוהטת. ישראל מטפס וגוהר עכשיו מעליה, שדיה נמחצים תחת כובד גופו והיא פולטת גניחה קטנה, ידיה הקטנות נשלחות במהירות במורד גבו, תופסות בפלחי ישבנו המוצקים ומנסות למשוך, לנתב את פלג גופו התחתון קרוב יותר אל מפשעתה.

הוא מביט ברוך אל תוך עיניה הבורקות, העיניים היפות שלא מפסיקות להפתיע אותו אף פעם.

“אני אוהב אותך דבורה.. את כל מה שאי פעם יכולתי לבקש..”

ישראל מרפרף בנשיקות איטיות סביב שפתיה הפשוקות בחושניות. פטמותיה הזקורות מתחככות בחזהו, נשימותיה הקצרות והחמימות נושבות על פניו והוא חש בסחרור קל.. דבורה תופסת בצווארו ומצמידה בחוזקה את פיה לפיו, מנשקת בתאווה את שפתיו, מלקקת.. הקולות המתוקים שהיא פולטת ומגע הלשון החמה בלשונו מעבירים אותו על דעתו..

“את כל כך יפה ומדהימה.. אני פשוט משתגע.."

גופה מתפתל עכשיו באקסטזה, עולה ויורד כמו גל. דבורה מפשקת את רגליה הענוגות לצדדים ומניעה את אגנה מעלה ומטה, שפתי הפות הרטובות והמגורות שלה מחליקות ומשפשפים את איברו ואשכיו המתפקעים. ישראל שולח את זרועותיו אל שדיה וחופן אותם בכפות ידיו הגדולות, מלטף ומעסה אותם בקצב תנועותיה. הוא מחכך את הזין שלו בגופה הלוהט, בשפתי הכוס הרטוב והחם. ישראל מלטף את כתפיה ומכוון את איברו לפתח הכוס הצר תוך שהוא מנשק אותה ברוך ואז מתקדם בתנועה חלקה עם האגן, דוחק ומכניס עוד ועוד את איברו עמוק מבעד לשפתי הפות הצרות והרטובות, מחליק בעוצמה אל תוך תוכה, ממלא אותה..

נשימתה של דבורה נעתקת לכמה שניות והיא נושכת את שפתו העליונה. ישראל חש בהתכווצות הנרתיק סביב, נרעד מההרגשה המופלאה של הגירוי העמוק..

“אאאההההה!!” ישראל שואג כשציפורניה ננעצות במותניו, הכאב החד שולח את אגנו קדימה בפראות אל מפשעתה בחבטה. חיוך עולה על פני שניהם כשהם מצליחים בהדרגתיות להגיע ולסנכרן את תנועות גופם, להתמזג אחד לתוך השנייה.. דבורה מרגישה את הזין של ישראל נע בתוכה, מחכך את דפנות צוואר הרחם, מגרה ומפעיל את נקודות העונג שלה כמו מפתחות למנעולים קטנים..

הנשימות הרכות של דבורה הופכות עכשיו להתנשפויות וגניחות.. “כןןן תמשיך ישראל.. אאאחח..! זה כל כך טוווב…” דבורה מיללת בייחום וישראל מעלה הילוך, נותן למיניות החייתית המודחקת בתוכו לפרוץ את המחסומים המושרשים בו..

“עוד רגע, עוד מעט..” הוא מנסה לנשום בצורה סדירה אבל החדר סביבו מסתחרר, הצללים המוטלים על הקירות מסביב כמו יוצאים במחול שדים. גופה הענוג של דבורה נע בעוצמה מתחתיו, מגיר פלגים של זיעה, עורה מבריק ומנצנץ, שול
ח ברקים. 
הוא ממש רועד. בעומק תודעתו הוא רואה את עצמו כמו דרקון עצום בעומק האדמה, מגיח ועולה מתוך תהום אפלה.. הצעקות והגניחות של שניהם מהדהדים מרחוק באוזניו וראייתו מתערפלת.

הוא שומע אותה לוחשת לו לחישה חנוקה באוזן “אני איתך שרוליק.. אני אוהבתתת אותך כל כך.. עוד טיפההה..”

בתוך החושך הוא רואה מולו במרחק נצנוץ בוהק של אור, גדל ומתקרב אליו במהירות..

“הנה דבורה.. הנה זה..” ישראל לופת את כתפיה ומצמיד אותה עוד אליו, מניע את האגן קדימה ואחורה כאחוז תזזית. ציפורניה של דבורה כבר נעוצות עמוק בבשרו אבל הוא לא מרגיש כאב.. “כן.. כןןן!”

הוא מרגיש אותה רועדת ומזדעזעת תחתיו, שרירי הפות והאגן של דבורה מתכווצים ומרפים לסירוגין, אנחות מתוקות בוקעות מבין שפתיה.. האור הבוהק שבמרחק טס לקראתו בבת אחת ומתפוצץ בתוכו לאלפי רסיסים.. גלי ים עצומים שמתנפצים על צוק אבן.. ישראל מחניק שאגה כשאיברו נמתח לקצה היכולת, אשכיו מבעבעים וזרם כבד של זרע פורץ וגועש מתוכו במטחים, ניתך עוד ועוד, ממלא וגודש את עומק הרחם של דבורה..

רגליה של דבורה כרוכות סביב גופו של ישראל, רוטטות. ידיה שלובות בחיבוק סביבו, מוודאות שהוא עמוק בתוכה, שהיא קולטת ברחמה כל טיפה ממנו..

הוא מניח את ראשו, עיניו עצומות ופניו צמודות לשלה והוא מנשק אותה נשיקות קטנות, איטיות.

“..ישראל?”

“כן דבורה?”

“אני ממש שמחה שאתה שלי.”

“לא הייתי רוצה להיות של אף אחת אחרת.”