המרפסת שלנו

זה קורה כמעט בכל ערב.
אני חוזרת הביתה מהעבודה ודבר ראשון שאני עושה זה לפתוח את התריסים במרפסת, למזוג משהו לשתות ולשבת קצת ולהירגע אחרי יום עבודה. וזה בדיוק מה שהוא עושה גם – השכן ממול, רק עם ג’וינט.

שנינו גרים בקומה ראשונה, בדירות עורפיות שקטות שמפרידה ביניהן גינה, ושנינו משקיפים לתוך המרפסת אחד של השני. אז כן, אני קצת מסתכלת מה קורה אצלו במרפסת ומכיוון שהדירה שלי קצת יותר גבוהה משלו, אני גם רואה מה קורה אצלו בסלון. גם הוא מסתכל, או לפחות ככה זה נראה לי. בכל פעם שאני מזיזה את התריסים והוא נמצא במרפסת, אני רואה אותו נדרך ומרים את המבט.

אולי זה בגלל שכשאני חוזרת מהעבודה אני מורידה בגדים ועוברת לתלבושת ב’, גופיה ותחתונים. זהו. מבחינתי, בבית לא צריך ללבוש יותר מזה. גם הוא חובב מינימליזם בבית. רק תחתונים כהים וצמודים. זה נכון שמפרידים בינינו איזה 20 מטר, אבל גם ממרחק כזה אני יכולה לראות בקלות שהוא שווה.

מממ…אני מעריכה שהוא בתחילת שנות ה-30. שרירי, אבל לא נפוח, זקוף, אבל לא זחוח; לא גבוה ולא נמוך.

באחד מימי אוגוסט המהבילים (זו המילה שתמיד מצמידים להם, נכון?), אני נכנסת הביתה אחרי העבודה והאוויר בבית עומד, דחוס ודביק. אני עוברת לתלבושת ב’, מזיזה את התריסים במרפסת ובמקום לצנוח על הכסא אני נשענת על המעקה כדי לנסות לשאוף קצת אוויר לפני ההסתגרות עם המזגן. “תהיה שקיעה יפה היום” אני חושבת לעצמי כשאני מביטה בעננים שמתחילים להיצבע בכתומים.

הוא עומד במרפסת, גם בתלבושת ב’ שלו, מדליק ג’וינט ובוהה החוצה. המבטים שלנו נפגשים. שתיקה. אני מחייכת.

“יום קשה”? הוא שואל קצת בקול רם מדי.
“לגמרי. ואיזה ח ו ם!!!”.
“מה? לא שומע אותך”, הוא צועק עוד יותר בקול רם.
“אמרתי – לגמרי!”, אני מגבירה קצת, למרות שזה מביך אותי בטירוף. פתאום אני נזכרת שאני הרי בגופיה ותחתונים. אני משנה קצת פוזיציה בתקווה שהאדנית תסתיר במשהו את העובדה שאני לבושה מעט מדי בשביל שיחת ההיכרות הזו.

“רוצה שאכטה?”, הוא צועק.
“המממ….”, אני מנסה להגיד בקול רם.
“לא שומע אותך”, הוא אומר.

מה לעשות, לעזאזל? להביא אותו לפה? ללכת אליו? להגיד “לא תודה אני מסודרת” וללכת ללבוש משהו? להגיד “אני הרוסה אולי בערב אחר”?
“טוב”, יוצא לי מהפה.

מהההההה? אני לא מאמינה שאמרתי את זה עכשיו! זה לא קרה!! מאיפה זה בא??? שנים של מדיטציה ותרגול נוכחות קשובה וזה מה שיוצא לי מהפה. טוב, בואי, אני אומרת לעצמי, את הרי מסתכלת עליו כבר איזה כמה חודשים…

ההתגוששות בין הקולות בתוך המיינד שלי זה נחמד, אבל הקול מהצד השני של הגינה מעיר אותי. “באיזה מספר את?”
“7”, אני עונה. “דירה 3”.

זה קורה מהר. תוך כמה דקות דפיקה על הדלת. לבשתי מכנסיים קצרים. הוא בכפכפי טבע (אוף, יש לי חולשה לגברים בכפכפים האלה), מכנסיים קצרים וגופייה לבנה.

״הי, מה קורה?״
״בסדר, איזה טוויסט בעלילה״, אני אומרת.
״לא יודע, זה הרגיש מתאים, תיכנס, תיכנס.״
״רגע, איך קוראים לך? אני אלון״.
״אני שיר״.
״איזה קטע, יש לנו בדיוק את אותה הדירה״, הוא אומר.
״כן, כל הדירות הקטנות זהות בשני הרחובות שלנו, ככה בנו פעם״, אני אומרת, משל הייתי אדריכלית העיר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. אוקי, אני נבוכה. כשאני נבוכה אני מתחילה להרצות. ככה זה תמיד.

פתאום אני קולטת את המבט שלו. הוא מודד אותי. כן, אנחנו לא באותו גיל…לי זה היה ברור גם ממרחק של 20 מטר, אבל לו, אני לא יודעת.

״איזו דירה חמודה, כמה זמן את גרה פה?״
״מימי הדינוזאורים״, אני עונה ומחייכת. גם הוא נראה לי קצת נבוך ואני תוהה האם הוא כבר מריץ בראש שלו סרטוני פורנו בקטגוריית “מילף”.
״טוב, אז בוא למרפסת, תראה איך דברים שרואים מכאן לא רואים משם״.

מדליקים ג’וינט ויש גם בירה קרה. מתחילים לקשקש. בן כמה אתה, בת כמה את, במה את עובדת, כמה זמן אתה בתל אביב, לא, אין לי מישהי כרגע, לא, אני לא גרושה פשוט לא התחתנתי, אה וואלה? אני גם לא רוצה ילדים, וואלה? מגניב לך ככה שאת שונה מכולם.

״אז מה, הסתכלת עלי לפעמים?״ אני שואלת.
״כן, אני מסתכל, קשה לפספס שכנה במרפסת ממול עם תחתונים וגופיה וגוף סבבה, את יודעת שכולנו ציידים הרי. רגע, ואת?״
אני מתלבטת אם להגיד את האמת או לשחק אותה אדישה ונונשלנטית, ובסוף עונה שכן, אני גם מסתכלת ואפילו כתבתי על זה סיפור.

״אני! רוצה! לקרוא!״ הוא אומר.

״נראה״, אני אומרת ועושה את הצעד הראשון. אני מעבירה יד על העורף והשיער שלו. יש לו ריח טוב וזה מתחיל לחרמן אותי. הוא לוקח את הראש לאחור ועוצם עיניים, אחרי כמה שניות הוא מסתכל עלי ומכניס את היד שלו מתחת לגופיה שלי. הגב שלי מתקער לאחור. אני מרגישה את שתי הפטמות שלי מתקשות ואת השדיים שלי נענים בהנאה. אני שמה את היד שלי על הזין שלו ומרגישה אותו מתחת למכנסיים. כן, יש לו עבה במידה הנכונה ואני אוהבת את זה. הלשון שלו מגיעה לתוך האוזן שלי ואני מוציאה קול מתפנק של עונג. בום! ישר לנקודת העונג שלי. לשון חקרנית וגמישה בתוך האוזן שלי תמיד מצליחה להרטיב אותי מאוד תוך שניות ספורות.

״טוב, לא נעים מהשכנים״, אני אומרת חצי צוחקת, ״בוא נסגור כאן״, אני אומרת.
״זה לא מחרמן אותך שאת יודעת שמישהו אולי מסתכל עלינו ומתחרמן על זה?״ הוא שואל בחצי נהימה לתוך האוזן שלי.

אני מגורה מאוד מהקול הנמוך שלו בתוך האוזן הרטובה שלי וכן, המחשבה הזו שמישהו עשוי לראות מדליקה אותי עוד יותר. אני זורמת עם זה ומתיישבת עליו.
״אני אוהב את הריח שלך אחרי יום עבודה״, הוא אומר. ״שיט, רק אל תגידי לי עוד שניה שאת הולכת להתקלח״.
״מממ כן, אני לא מתה על המחשבה לעשות את זה בלי מקלחת לפני, אבל לא, אני נשארת כאן״, אני אומרת.

אני מתמסרת לכפות הידיים שלו שחופנות לי עכשיו את השדיים ומשחקות עם הפטמות בעדינות. הוא מכניס פטמה לתוך הפה שלו ועוצם עיניים. כן, הוא יודע לגעת, זה כבר ברור, אני חושבת לעצמי. הפה שלי על הצוואר שלו, מתחת לאוזן, והלשון מטיילת מסביב. זה נראה שגם הוא בענייני אוזניים (מישהו לא?! איך??). הזין שלו קשה מתחתיי ואני מרגישה שאני מרטיבה ונפתחת עוד ועוד. בסופו של דבר, הפיות שלנו נפגשים. זה מתחיל בחקירה איטית של השפתיים ואז הלשון שלי הופכת לתובענית מאוד. אנחנו באותו קצב, וזה נדיר בחוויה שלי. הרבה פעמים כשהתחלתי להתנשק עם מישהו, משהו שם לא מסתנכרן וזה קצת מוריד. לא הפעם. זה מרגיש עכשיו מדויק ואני מדמיינת את הלשון שלו מלקקת אותי. זה יקרה עוד מעט, יש לי תחושה שהוא ירד לי.

אני קמה והוא קם אחרי, מתחילים ללכת לכיוון המיטה והוא נצמד אלי מאחור, מכניס יד לתחתונים שלי וגם אצבע שחודרת עמוק. אני עוצרת ומתחככת עם התחת שלי בזין שלו. אני מסתובבת, מפשיטה אותו לגמרי ויורדת על הברכיים. אני מסתכלת עליו מלמטה ומלקקת לו את הביצים לאט. יש ביננו את האנרגיה המתפוצצת הזו של חרמנות קשה ומשיכה מיידית. הוא נשען על הקיר והראש לו לאחור. אני מתחילה ללקק את הזין שלו מלמטה תוך כדי שאני חופנת את הביצים שלו ועוברת לאט לאט למצוץ לו.

לא יודעת כמה זמן זה לוקח אבל אנחנו מגיעים בסוף למיטה שלי. אני עדיין לבושה יותר מדי והוא עירום לגמרי והזין שלו יפה ועומד מולי.

הוא מושך ממני את המכנסיים יחד עם התחתונים ואחר כך את הגופיה ומלקק לי את השדיים. אנחנו נשכבים על המיטה ומתנשקים כמעט באלימות. אני אוהבת שהשפתיים שלו מלאות ושהוא נהנה מזה לפחות כמוני. זה מדליק אותי. מאוד.

אני תמיד מרגישה מתי מישהו יורד לי מתוך זה שהוא רוצה וזה עושה לו את זה ומתי זה סתם לצאת לידי חובה. היום זו לגמרי האפשרות הראשונה וזה מעיף אותי. הלשון שלו מלקקת את כל הכוס שלי ואת הדגדגן והאצבע שלו חודרת אלי בתנועות איטיות ועמוקות. ״וואו איך את רטובה״, הוא אומר.

״תזיין אותי״, אני אומרת. הקונדום נשלף ואני מסתכלת עליו רגע לפני שהוא רוכן מעלי. הוא באמת חתיך. וגם חמוד. וגם יודע לגעת. אוי…יש פה פוטנציאל לבלגן בהמשך…

תיכנס אלי לאט, אני חצי לוחשת, אני כבר כל כך רוצה אותו בפנים ואני יודעת שאני הולכת לגמור מהר מאוד. הוא נכנס לאט, כל פעם קצת יותר עמוק, עד שאנחנו מתחילים לזוז יחד, מתואמים. הוא מסתכל עלי ואני אומרת לו שאני אוהבת שמזיינים אותי לאט ועמוק. הקולות שלי הופכים קצביים וגבוהים יותר ואני גומרת חזק. מאוד. כל הגוף נדרך, נמתח ומרפה. וואו.

״מה איתך?״ אני שואלת.
״הרגת אותי. אני חושב על השואה כבר שעה״, הוא צוחק. ״אני רוצה לגמור כשאת בדוגי. מתאים?״

״דוגי הוא שמי השני״. אני מסתובבת והוא נכנס אלי. הוא מחזיק אותי במותניים ומגביר את קצב החדירות. אני מתאימה את עצמי לקצב שלו ואני מרגישה אותו עמוק וגבוה. אני משכיבה את החזה שלי על המיטה והתחת שלי ממש גבוה מולו. אני יודעת שזה נראה טוב והתגובה שלו לא מאחרת להגיע, הוא נאנח ונאנק וחצי נושך אותי בגב. הרגע הזה שהוא גומר ואני מרגישה את הפעימות של הזין שלו בתוכי. אנחנו נופלים על המיטה שכבר חצי רטובה מהזיעה שלנו.

״טוב, כמה חיכיתי לעשות את זה עם מישהי יותר גדולה ממני״, הוא אומר.
אתה יודע מה טוב, אני עונה, קצת זחוחה.

הוספה למועדפים שלי