נסיעה לצפון

מאז ומתמיד אהבתי מגע. החל מינקות ועד בגרות, הכל רצוי ומבורך.

אני בת 21, קצת לפני שיחרור מצה”ל. בצבא אני מפקדת על כיתת לוחמות, עוד מעט סוף הקורס שהחיילות שלי עוברות. זה מתיש בטירוף, כל היום אני עסוקה בהן, לחלק הוראות, להרים את הקול, לתת פקודות. אומנם הן קשובות וילדות טובות בגדול אבל זה עדיין שוחק.

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו עבור עצמי. המפקדים שאיתי צוחקים עליי שגם בסופ”ש כשיש לי זמן לנוח, אני עובדת, וגם כשסוף העולם יבוא ימצאו אותי בעבודה. כשאני יוצאת לסופ”שים או שיש לי פעם באף פעם יום חופש, אני בדרך כלל עובדת או עושה סידורים.

לכן כשרוני הציעה לי לעלות איתה בסופ”ש הבא לצימר בגליל, האינסטינקט הראשוני שלי היה לסרב, כמובן. חשבתי על זה עוד קצת, בהיתי בהודעה שלה עם התמונות של המקום במשך כמה דקות. התחלתי להתרגל לרעיון של ערב רגוע עם כוס יין בג’קוזי מחומם. השבתי לה בחיוב והיא יצאה מדעתה.

כעבור שבוע

“שיט!!! שכחתי לגמרי מהנסיעה.” אני כותבת לרוני.
היה שבוע כל כך עמוס מלא בריצות ותיזוזים מול הלוגיסטיקה והצוותים ששכחתי לגמרי מהנסיעה לגליל.

“חיה בסרט שאני מוותרת לך על זה!” אני מקבלת בהודעה ממנה.
“עוד חצי שעה אני אצלך ואנחנו יוצאות, תתארגני, ואל תשכחי בגד ים” – היא כותבת לי.

עוד וואצאפ אחרון מחיילת שלי באופן רשמי מוציא אותי מתפקידי, זה מאפשר לי להתחיל את הסופ”ש וגורם לי להתאפס. אני נושמת עמוק, “טוב, כנראה שזה מה שצריך לקרות” אני אומרת לעצמי, מנסה להרגיע את הפרפרים.

הנסיעה עוברת חלק, צהרי שישי, רגוע לכיוון הצפון. מוזיקה כיפית מתנגנת. אני מנמנת לי בדרך, גמורה אחרי כל השבוע.

“טוב שתישני עכשיו”, רוני אומרת לי, “נוסעים לחברים לארוחת ערב ואני צריכה אותך עם כוח”.

אני מגלגלת לה עיניים וחוזרת לנוח. אחרי ההגעה, כל הפריקה של האוטו והתמקמות בצימר אנחנו עושות סיבוב באיזור, מחליטות על בגדים לערב ונכנסות לשנ”צ.

“טוב, אז יש את נדב, רועי, יעל – חברה של רועי, ואיתמר.”
רוני עושה לי תדריך לפני היציאה.

אנחנו מתיישבות ברכב, ואני שואלת אותה “רגע.. נדב זה ההוא שבעניין שלך ואת עדיין משחקת אותה לא יודעת עליו למרות שאת מתה להיות איתו?” לפי ההסמקה וחוסר התגובה אני מבינה שקלעתי בול ומשחררת אותה.

אנחנו מגיעות לבית של רועי ויעל, דירה מקסימה עם שני חדרים ומרפסת ענקית. יעל ורועי מקסימים, מהרגע הראשון אני ויעל מסתדרות. רועי קצת קשה לפיצוח אבל סה”כ בחור די אדיב. נדב מושלם אמיתי, בקלות הצלחתי להבין את ההשפעה שלו על רוני. יצא לי להחליף איתו רק כמה מילים והוא ורוני יצאו לעשן ואני עזרתי לרועי ויעל בעריכת השולחן. האוכל כבר מוכן, ואנחנו מתים מרעב. איתמר עוד בדרך אז אנחנו עדיין לא מתיישבים לאכול.

בינתיים מדברים, שותים, והאמת שנורא מוזר לי לחשוב שהכרתי אותם רק לפני כמה שעות, השיחות טבעיות וזורמות, נדב קורע מצחוק. רוני שלי כבר נאבדה לי הערב, ויכולתי כבר לנחש שלפני החזרה לצימר היא תעבור אצלו בדירה.

הדלת נפתחת ואנחנו מתיישבים. בחור גבוהה נכנס וממלמל “סליחה.. היה בלאגן עם הרכב, הוא תקוע עכשיו.. אבל לא משנה עכשיו, אני גווע מרעב.”

איתמר מתיישב מולי, ‘איזו נוכחות’ אני חושבת לעצמי.. שיער חום כהה, עיניים עמוקות וגדולות. הוא מסתכל עליי, והפה שלו עולה לחצי חיוך. אני מרגישה צמרמורת מטפסת מכפות רגליי, ומסיתה את המבט.

“רוני, איך זה שרק עכשיו אנחנו פוגשים את חברה שלך? איפה הסתרת אותה עד היום?..” איתמר שואל את רוני ברצינות תהומית.

רוני מסתכלת עליי עם חיוך אוהב ועונה לו “אני כבר חצי שנה לוחצת עליה שתבוא איתי לצפון, אבל המשוגעת הזאת עובדת כל הזמן, הייתי בטוחה שתסרב לי גם הפעם”.

“האמת חשבתי על זה” אני מחזירה לה באופן כנה, מרגישה בנוח להיות אני מול אנשים חדשים באופן שמפתיע אותי.

“טוב שבאת” אומר לי איתמר, ומסתכל לי בעיניים, אני מרגישה את מבטו אומר לי “אני לא רוצה לפספס אותך”.

הערב נמשך מהנה במיוחד, אוכל מעולה שיעל התותחית בהנחיית רועי הכינה. הקינוח היה סוף, קרמשניט אמיתי לפי כל הכללים. אני מתענגת על כל ביס “יואו את לא נורמלית שהכנת את זה, יעל, באמת!! זה בין הטובים שטעמתי”.

“חכי עד שתטעמי את זה שאני מכין” אומר איתמר עם מבט מלא גאווה.
“באמת?, אתה מכין גם?” אני מופתעת טיפה.
“את רצינית?” יעל מחזירה “הוא ה-בשלן והאופה אצלנו בחבורה” כולם מהנהנים לאות הסכמה עם יעל.
“חששתי שהארוחה שלנו לא תעמוד ברמה שלו” יעל קורצת לו.

הערב מגיע לסיומו, למדתי להכיר קצת את כולם ואת איתמר במיוחד. יעל בדיוק מתחילה שנה אחרונה בלימודים, רועי ממשיך עבודה בתור גנן בגן-ילדים במושב הסמוך, נדב עובד בהשקעות נדל”ן ואיתמר לקראת סיום לימודי הקונדיטוריה, עובד בתור סו-שף במסעדה סמוכה.

אחרי חיבוקים, מילות תודה והפרחת נשיקות מכולם, בדרך לאוטו אני מבקשת מרוני שתזכיר לי איך היא מכירה את כולם. “אה, הם היו חברים של אח שלי הגדול ומאז ומתמיד ישבתי איתם גם, מאז המעבר של אחי לחו”ל אני המחליפה הקבועה” היא עונה עם חיוך.

נדב מגיע מאחוריה, ואני רואה איך גופה מגיב לו, גם ממרחק. כל הערב הרגשתי את המתח המיני בניהם, וידעתי שהיא לא תעזוב אותי לבד סתם כך. אמרתי לה שהכל טוב, אני אקח את הרכב שלה לצימר, והיא תיסע לנדב, וכשהם מסיימים שהוא יקפיץ אותה או שתתקשר אליי ואבוא.

“בטוח?” רוני שואלת אותי בזמן שנדב כבר מחבק את גבה ושואף אותה קרוב קרוב אליו.
“נו.. את משחררת לי קצת את רוני??” הוא שולח לי מבט.
“כן, כן, ברור, לכו תהנו, רק תחזיר לי אותה בריאה ושלמה, דיר בלאק” אני עונה בכניעה.
“נתראה” היא שולחת לי נשיקה בזמן שהיא מתרחקת ואני רואה את התרגשותה.
אני מחייכת לעצמי ונאנחת. אני באה להיכנס לרכב ופתאום אני רואה את איתמר יוצא מהבית של רועי ויעל. אני פותחת את החלון ואומרת לו “היי, הייתי בטוחה שהלכת כבר” הוא מתקרב לחלון שלי ולמרות המבט המוטרד שעל פניו הוא נראה שולט במצב.

אני מחזיקה את עצמי חזק, לפני שהתחתון יהיה מוצף. הרבה זמן שלא הרגשתי ככה פתוחה עם מישהו, ביום יום אני משתדלת להיות קרה וקשוחה, כדי לא לערבב בין אחריות ומקצועית לרגשות ומיניות. הגבריות שלו חדרה לי את כל המחסומים. מקווה שהוא לא קלט את השפעתו על גופי.

“תגידי, איפה הצימר שאתן ישנות בו?” הוא פתאום שאל “ואיפה רוני?”
“אה.. רוני קפצה לנדב, נסעה איתו” עניתי.
“לא ציפיתי אחרת איתם” הוא גיחך לעצמו.
“אז גם אתה הרגשת כל הערב את הטירוף בניהם?” אני שואלת בקול.
“ברור, שתי חיות, אלוהים! באתי להגיד להם, חבר’ה תתאפסו או שנקפל, לפני שתישברו פה כלים”. אני צוחקת בקול, באמת הורגש כאילו הם רגע מלקרוע את הבגדים אחד לשני.

פתאום אני נזכרת שהוא שאל איפה הצימר ולא עניתי לו.
“שאלת איפה אנחנו ישנות, לא עניתי לך.. זה עוד משנה?..” מנסה להיות אדישה ותמימה, כבר מרגישה איך זה לא עובד לי.

פתאום הוא נהיה רציני וקלטתי כמה סקס אפיל נוטף ממנו בכלל בלי מאמץ. “כן, איחרתי כי הרכב שלי נתקע והייתי בטוח שאסע עם נדב, אבל דיברתי עם רועי ופספסתי אותו. רועי ויעל נוסעים מחר בבוקר אז אני לא יכול לקחת להם את הרכב, אשמח אם תוכלי להקפיץ אותי” מבטו נהיה רך כמבקש טובה יוצאת מגדר הרגיל.

“בטח, ברור, כנס” עניתי לו.

הוא נכנס, התנעתי, וישר הרגשתי איך כל הצד הימני שלי מודע לנוכחותו. הריח שלו, אפטרשייב גברי, הישיבה, היציבה הבטוחה והמבוססת המבט החד אך גם הרך והמלטף. התחלתי לחשוב, בעצם זאת הזדמנות לא רעה, ליהנות מקצת מגע.

“תגיד, אתה ממהר?” פניתי אליו.
“לא כל כך, למה?” הוא ענה והתבונן בי.
הסומק עלה לי בלי שרציתי.
“סתם, חשבתי אולי תרצה להיכנס לקפה, ממש נחמד בצימר” מיקדתי את מבטי בכביש בשביל לא לראות את תגובתו.
“יאללה, מגניב, קפה נשמע מעולה” הוא ענה ותהיתי לעצמי אם אני רואה חצי חיוך בזווית פיו. “יופי” עניתי, מתלבטת אם הוא יודע שיש לי קצת אקסטרה תוכניות חוץ מקפה.

אנחנו מגיעים לצימר, החששות פתאום עולים. “אני בכלל לא יודעת מי הוא” הקול בראש אומר לי, “עזבי, שחררי ממנו, באת לנוח, למה חייבים גם סקס?” אני חושבת. רגע לפני היציאה מהרכב אני עוד מתלבטת, אולי פשוט אגיד לו, “תקשיב אני גמורה, אני אקפיץ אותך עכשיו ואולי ניפגש מחר אם יתאים”.

אני עוד במחשבות שלי ובכלל לא שמתי לב שהוא מביט בי דרך החלון שלי, נבהלתי. “אמאל׳ה” צעקה קלה יצאה ממני.
צחוק שלו, “סליחה, לא התכוונתי להבהיל אותך”.
אני ממלמלת “זה בסדר” והוא יורד לגובה שלי מביט בי עמוק.

הנוכחות שלו מהכניסה לרכב השפיעה עליי, ועכשיו שהוא כל כך קרוב צמרמורות מתחילות להרעיד אותי.
“מה קורה?” הוא שואל בנעימות ועיניו לא זזות מפניי. “האמת, אני מתלבטת אם זה רעיון טוב שאני אשתה עכשיו קפה ושאתה פה, אם זה בעייתי..” אני מתחילה לגמגם משפילה מבט, מרגישה שיכולת הניסוח נאבדה לי בקרבתו.

“היי, תהיי איתי..” הוא מבקש ונוגע בסנטרי שאפגוש את מבטו, אני פוגשת בעיניו שמלטפות אותי מרגיעות ומנחמות. “הכל טוב, מה את רוצה?” הוא שואל. “אני רוצה לנשק אותך, לשבת לשתות איתך קפה, וללמד אותך איך אני אוהבת שנוגעים בי”.

מאיפה הגיע לי האומץ הזה?
“רק אם אתה רוצה גם כמובן” אני ישר ממשיכה.
“אני שמח שאנחנו על אותו גל, פחות או יותר” הוא משיב והבעתו לא משתנה.
“לא הייתי ישירה מידי? הבהלתי אותך קצת אולי?” אני שואלת, מנסה לרכך את הבוטות של מקודם.
“לרגע נעלמת, אז שאלתי את עצמי אם הרצונות שלי תואמים לשלך”.
אני מחייכת, נרגעתי לדעת שזה לא חד צדדי.

מתחיל להיות לי קר באמת, הוא מקדים אותי ואומר “בואי ניכנס, את מתחילה לרעוד לי מקור” ופתאום אני שמה לב שהוא צודק, היד שלי זזה בטירוף לא מוסבר.

אני יוצאת מהמכונית, לוקחת את התיק ומתחילה ללכת. הוא לידי שולח את ידו למותן שלי לעטוף אותי בקצת מחום גופו, אני מעט מהססת אבל נכנעת מהר. חום הגוף שלו ממכר, אני שולחת ידיים ומקיפה את גופו. עוצמת עיניים ונושמת אותו, אנחנו בדלת העץ בכניסה, אני לא עוזבת אותו לרגע. הוא מוריד ממני את התיק, מניח על ידית הדלת וחוזר לעטוף אותי.

הוא מחבק אותי חזק, לא מידי אבל מספיק כדי שארגיש בטוחה. הוא מנשק לי את השיער, ויורד למצח, מגיע לגבות ולעפעפיים עם נשיקות קטנות ומתוקות.

“אני צריכה קפה” אני עוצרת אותו רגע לפני השפתיים.
הוא מחייך חיוך כובש “קראת את מחשבותיי”.

אנחנו נכנסים לצימר העץ המזמין. הכל בצבעי חום נעימים, יש שטיח גדול בסלון וספת נוצות לשקיעה עמוקה בתוכה. הוא מוציא חפצים מהכיסים ושם על הבר במטבח, אני בינתיים מרתיחה מים בקומקום.

“אני מרגישה צורך להסביר, הרבה זמן לא הייתי עם מישהו ונפגעתי לא מעט אז זה לא כל כך פשוט לי” אני אומרת עם הגב אליו, חוששת מתגובתו. אני מסתובבת והוא מאחורי, מביט בי בהערכה עמוקה “לא אמרתי לך שראיתי אותך כי לא רציתי לצאת שטחי, אבל את יפיפיה אמיתית, רואים את זה עלייך” אני מחייכת ומסמיקה מהתרגשות. ממנו, מהסיטואציה, מהאפשרויות של הלילה.

הוא מתכופף אליי, פי פתוח לקראתו, מתה לטעום כבר את שפתיו המלאות. הוא מנשק ברכות את שפתי העליונה, ואני טועמת את שפתו התחתונה, מוצצת אותה ונושכת “פיי את יכולה להיות גם שובבה..” הוא אומר ומבטו אומר לי שהפתעתי אותו מעט, אבל הוא אוהב את הכיוון.

“זה בקטנה” אני עונה ומחייכת “אבל הגבול אצלי דק ואני לא תמיד מבחינה מתי אני כבר לא יכולה”. הוא לוקח צעד לאחור וקשר העין בינינו לא נפסק לשניה “טוב” הוא אומר “אז נכין קפה”.

הוא שולח אותי לחכות בספה, (אחרי הוראות מפורטות שלי איך להכין לי קפה) אני יושבת ומנסה להתחבר, תוהה לעצמי אם איבדתי את התשוקה, המיניות והמשיכה, אבל מצד שני, הגבר הזה מוציא ממני דברים אחרים לגמרי, אני חושבת. הוא חוזר עם הספלים, מתיישב לידי ופותח את הטלפון, בהתחלה אני קצת המומה אבל נרגעת שמגלה שהוא שם לנו מוזיקה שקטה.

“אז..” הוא מתחיל “איך את רוצה שאגע בך?”

תוך כדי התפעמות מרמת הישירות וההקשבה שלו אליי אני קמה ומורידה את הג’ינס הלוחץ, נשארת עם תחתון שחור ומתיישבת מולו.

“אפשר את היד שלך?” אני לא מפספסת את התפעמותו מרגליי, שמה לב למבטו הארוך שעובר על ירכיי, שוקיי, כפות רגליי ומפשעתי (הוא לא משתהה שם יותר מידי זמן, נותן לי בקצב שלי). הוא מגיש לי את כף ידו, היא כפולה בגודלה משלי. אני לוקחת אותה ומראה לו איך ללטף בעדינות את רגליי, מכף הרגל עד האגן בנגיעות מרפרפות, נוגעות, לא נוגעות.

הוא נאנח..
“איתמר?” אני בודקת איך הוא.
“זה כל כך קשה ככה, את מסכימה לשחרר ולתת לי?”

אני מהססת.

“אני מבטיח להיות עדין, וברגע שאת רוצה שאפסיק, תגידי” מצד אחד אני סומכת עליו ומרגישה בנוח, מצד שני הלחץ והחרדה תופסים מקום גדול מידי. אני לוקחת את הקפה, מוציאה סיגריה ויוצאת למרפסת הוא נותן לי רגע עם עצמי ואז מגיע לידי, “איכס יא מסריחה את מעשנת?” הוא שואל בחצי חיוך.

“שמע, חייב להיות איזשהו פאק..” אני עונה חצי ברצינות אבל כבר מתחילה להשתחרר.
“תשמעי לא יודע אם זה מתאים לי” אני בהלם, מסתובבת חצי סיבוב להביט בו.

“סתם, יא מצחיקה אני מת על ריח של סיגריות, מזכיר לי את הימים שהיינו יושבים החברים וטוחנים קופסאות”.

סף החרדה ירד, הוא מתקרב אליי וההתרגשות של התחלה חוזרת אליי הוא בא לנשק אותי, אני מקדימה, מוצאת את עצמי קופצת עליו. הוא לרגע בשוק ואח”כ אומר “לא חשבתי אחרת”. חיוך דבילי מרוח לו על כל הפרצוף. אנחנו מתנשקים נשיקה ארוכה חמה ורטובה, שפתיי הדקות, היבשות, נמחצות תחת שפתיו המלאות החמות והלחות. הוא ממלא את פי בפיו ואני עושה כמוהו.

ידיי מתחילות לשוטט על גבו, שיערו, לחיו, זקנו, אני נוגעת לו בחזה, מרגישה את שריריו המפותחים הוא מחבק את גבי ולא מעבר. הוא מתנתק מהנשיקה הלא נגמרת שלנו. “מה עכשיו?” הוא שואל בפשטות. “תוריד את החולצה” אני מחליטה, הוא עושה כבקשתי.
“וואו” קטן יוצא לי בשקט, והוא צוחק.
“אני בטוח שהחזה שלך יותר יפה” הוא עונה לי.
“רגע עם החזה שלי, תן להתפעל משלך, אל תזוז” אני אומרת לו. הוא נעמד במקום ועוצם עיניים, בזמן שאני מסתובבת סביבו, בוחנת את גופו, מעבירה את אצבעותיי עליו, רוצה לחוש אותו. מרפרפת עם אצבעותיי על טבורו, על היקף גופו, צלעותיו, כשאני מגיעה לחזה שלו אני מקיפה במעגל עם אצבעותי את פטמותיו, ורואה איך בליטתו מתקשה, גופו מגיב בצמרמורת עונג. אני מחייכת לעצמי, מרוצה.

“מה את מבסוטה?”
“הבנתי מה הנקודה הרגישה שלך” אני עונה.
“אל תנצלי את זה, אני שונא שמשחקים איתי”. אני מכבדת את בקשתו וממשיכה לטפס עם האצבע סביב כתפיו, עורפו. “טוב, אני סיימתי את שלי” אני מכריזה. “זה היה מעולה, תודה” הוא מחייך אליי ואני נמסה עוד קצת מבפנים. “עכשיו תורי?” הוא שואל בכנות ונוסך בי יותר ויותר ביטחון .
“כן, בבקשה” אני עונה לו.

הוא מוריד את הג’ינס ונשאר עם בוקסר שחור. הוא מתקרב אליי ומסמן לי להרים ידיים, אני עושה כרצונו, הוא מוריד לי את החולצה, מתיישב על הספה ומסמן לי לבוא אליו. אני מתיישבת לידו, והוא מסמן לי על הברכיים שלו, אני מתיישבת על ברכיו ואני לא רואה את פניו. הוא מעלה את רגליי אליו ומערסל אותי, עוטף אותי בידיו, ראשו מונח על כתפי ואני מרגישה את נשימותיו. זה נעים לי. אני מתכווצת יותר, לספוג כמה שיותר מחום גופו הוא מגיב בהתאם ועוטף אותי יותר.

אני מתעוררת, והוא יושב מולי על הכורסא.
“יואו סליחה, אני בשוק שנרדמתי”.
עוד מנסה להבין מה ואיך קרה שנרדמתי, מעבירה את אצבעותיי בשביל לסדר את השיער, פניו מול פניי, הוא לא מחכה ומדביק לי נשיקה רכה, אני נשכבת שוב. הוא מתחיל להעביר את ידו על רגליי החשופות, בדיוק כמו שלימדתי אותו, אני גונחת בשקט,”יואו’ אני אומרת בלחישה “איתמר, אל תפסיק לעולם”, אני שומעת את חיוך הגאווה שלו.

הוא לא מפסיק לשוטט עליי עם ידו. הוא נשכב מאחוריי, כפיות, ‘כמו ילדים’ אני חושבת לעצמי, ומתמסרת לתענוג. בזמן שידו ממשיכה לשוטט עליי, הוא מתחיל לנשק את גבי וזרועותיי בלי סוף. מידי פעם הוא מתרומם ונותן לי נשיקה גם בלחי או בשפתיים, ככל שידיו עולות לאט לאט גבוה יותר ויותר כך אני נרטבת מעצמי עוד ועוד.

הוא מרפרף מעל התחתון וחש בלחות שמתעצמת אצלי.
“שנעלה שלב?” הוא לוחש לי באוזן.
“כן” אני עונה.
הוא מוריד לי את התחתון ביד אחת,אני שומעת אותו אומר “יש” בשקט.

אני מסתובבת אליו, מחייכת.
“מה?” אני שואלת אותו, מוקסמת לחלוטין ממנו.
“אני מת על בחורות שלא מגלחות בפות, זה הכי יפה בעיניי, אז אני מבסוט עלייך” הוא אומר ואני מדביקה לו נשיקה עמוקה, נותנת ללשוני לחקור את פיו. תוך כדי יד אחת שלו עוטפת את מותניי וידו השניה משחקת עם שיערות הערווה שלי. מדי פעם עוברת אצבע שלו על פתח נרתיקי, מגששת להרגיש את מצבי. לא הבנתי איך, אבל אני מוצאת את עצמי מעליו אני יורדת ממנו ומורידה לו את הבוקסר. הוא במערומיו, אני מעבירה מבט ארוך על גופו. בוחנת את המקומות שכבר נעשתה איתם היכרות ואת האיזורים החדשים שנחשפו מולי כעת, איתמר מביט בי בחיוך, שלם עם גופו וגבריותו. אני מתפעלת, “איזה יפה הוא” אני חושבת לעצמי.

אני עולה בחזרה עליו מרגישה את איברו הזקור, אך עדיין לא נותנת לו להיכנס. אני יורדת עם לשוני אל פטמותיו, מקיפה אותן עם קצה לשוני, הוא גונח בקול ואני ממשיכה, מרגישה את איברו הולך וגדל, יותר ויותר, ידיו מטיילות לי על הגב וחוזרות לשיער ערוותי, מסלסלות אותו, אני ממשיכה לחקור עם לשוני את פטמותיו. הוא מכניס יד אחת ברווח הקטנטן בין איברו לאיברי ועם אגודלו מתחיל לעסות את הדגדגן שלי, אני מתכווצת מעונג ופולטת אנחה. איתמר נבהל קצת “את בסדר?” הוא מתרומם עם ראשו אליי. אני מחזירה את ראשו אחורה בנשיקה ענקית, טורפת את פיו.

אצבעותיו ממשיכות לעסות את הדגדגן שלי. והבטן שלי מתחילה לבעור. אני עוצמת עיניים ונשענת לאחור, ברגע הנכון הוא מכניס את הזין שלו אליי, לוקח קצת זמן ואנחנו נכנסים לקצב אחיד, עולים לאט לאט, הוא מלטף את ירכיי.

“אני עוד רגע גומרת” אני לא בטוחה שהוא שמע אותי.
“אני גם” הוא עונה.
הקצב שלנו נעשה מהיר יותר ויותר.
“וואווו” אני פולטת בקול וגומרת בעוצמה.

“תודה” אני מסתכלת עליו, בודקת אם הספקנו ביחד למרות שלא הרגשתי את הזרע שלו מתפזר בתוכי.
“אין על מה” הוא מחייך אליי.
“מה איתך?” אני בקושי רב אומרת, לא מצליחה עדיין להסדיר את הנשימה, מבטו גורם לי לחשוש, “לא נורא, בקטנה” הוא אומר ומנסה להעביר את מה שקרה.
“היי, לא נכון” אני מתעצבנת קצת “גם לך מגיע” אני ממשיכה.
“זה בסדר,” הוא מנסה להפיג את הבאסה “זו לא בעיה שלך” הוא שם לי יד על הגב להוריד ממני את האחריות על המצב. אני קמה, יוצאת למרפסת, גונבת כמה שכטות. הוא בינתיים על הספה, יושב, מנסה להבין מה עכשיו. אני חוזרת נחושה, “טוב, אני רוצה להעניק לך” אני מביטה בו והוא נראה לי מבואס, רחוק ממני שנות אור.

אני מתיישבת לידו, “רוצה לדבר?” אני מציעה.
“סתם, זה לא קשור אלייך, גם שהכי טוב לי עם בחורה במיטה אני תמיד רוצה שנגמור ביחד, ותמיד מתפספס, אני רואה אותך גומרת, זה מרגש אותי, נראה מדהים, ואני עם הבעיות שלי..”
הוא מתכופף ומניח את ידיו על ראשו לא בטוחה על איזה בעיות הוא מדבר בדיוק. אני נחושה.

“אתה מרשה לי לנסות קצת?” אני שואלת לאט.
הוא מביט בי מפותע ואומר “עד עכשיו לא שאלת” המבט הרציני שלו מצחיק אותי בטירוף והצחוק שלי מדביק גם קצת אותו.

“בוא”, אני קמה ומובילה לחדר השינה. “מיטה שווה” הוא אומר ואני מסכימה “כן, ממש מושקע פה”.
אני מבקשת ממנו לשכב, והוא נשכב. אני מתיישבת על ביטנו וחוזרת לחזה שלו, בהתחלה עם היד ואז נשיקות שנעשות יותר ויותר רטובות. הוא טעים לי, אני נהנית לנשק אותו, חולפת לה המחשבה. מאחוריי אני מרגישה את איברו הולך ומתקשה אני מרוצה ולא מפסיקה. מנשקת לו את הפטמות, עוברת עם לשוני בעדינות על כל אחת מהן.
הוא נאנח “את מלאך” הוא זורק לעברי, אני מחייכת ולא מפסיקה, גניחותיו הולכות ונעשות חזקות, אני מרגישה שהוא קרוב לפורקן.
אני יורדת ממנו ומתמקמת בין רגליו הפתוחות, באה ישירות לזין שלו ומכניסה אותו לפי, בלי לחכות, בלי הפרעות, מתחילה למצוץ, בהתחלה לאט ואז יותר ויותר חזק ומהר, הנוזל ממלא את פי, אני מתאמצת לא להקיא, בולעת הכל.
“וואו” הוא צורח בקול. אני קמה והולכת לקחת שלוק מהקפה.

הוא בא ועוטף אותי מאחור, אני מסיימת עם הקפה ומסתובבת בחיבוק, לראות את פניו. הוא לרגע לא זז עם מבטו ממני.

“תודה” הוא אומר בשקט.
“העונג כולו שלי” אני עונה לו בלחישה.
פתאום אני קולטת רעש מציק ברקע, אני מחפשת את הטלפון שלי, מוצאת אותו ליד הקומקום, 30 שיחות שלא נענו מרוני. “פאק, פאק, פאק!!” אני חוזרת אליה מהר “יואו סורי אחותי, סליחה ממש, לא שמעתי את הטלפון בכלל” היא צוחקת מהצד השני “הכל טוב אהובה שלי, רק רציתי לעדכן שאני אשאר לישון אצל נדב, מה איתך?”
“אה סבבה, נלחצתי לרגע, אני בסדר, שמחה” מאושרת- רציתי לצרוח לה בטלפון אבל מיתנתי את עצמי.
“אני יודעת שאיתמר איתך בצימר, מקווה שכיף לך איתו”.
“זה בסדר מבחינתך?” אני שואלת אותה קצת בחשש, בכל זאת חבר טוב שלה ושל אח שלה. “יא דפוקה, ברור שזה בסדר, מלא זמן אני חושבת על השילוב של שניכם, אבל ידעתי שאת תסרבי ישר והוא לא מזמן יצא מקשר.. בקיצור, לא רציתי להציק ולהלחיץ אף אחד מכם, אבל אם את שואלת אותי, לגמרי לכי על זה”.
“רוני, את יודעת שאני שרופה לך על התחת?” אני אומרת לה באהבה.
“ברור” היא עונה.
“טוב, אז ניפגש מחר?” היא מוודאת שאני לא נעלמת לה למדבר.
“כן, ברור” אני משיבה ואנחנו מנתקות את השיחה.

איזה מזל שיש לי אותה אני חושבת, אני מסתובבת ומחפשת את איתמר, הסלון והמטבח ריקים וגם המרפסת.
אני הולכת לחדר השינה, הוא בדיוק יוצא מהמקלחת.
“היי, יפייפיה” הוא מסתכל עליי.
“היי” אני מחייכת ומסמיקה.
“אז כמה את עייפה?” הוא שואל.
“האמת שמאוד” אני פתאום קולטת את כל היום הארוך שעבר, הנסיעה, הארוחה.
“מעולה, האמת שגם אני, לא ידעתי אם תרצי עוד סיבוב או משהו כזה..” הוא נבוך מעט וזה חמוד בעיניי.
“הכל טוב, מה שרואים בסרטים זה הרי לא באמת, נכון?” אני קורצת לו, הוא מתקרב ונותן לי נשיקה, אני מחליפה לפיג׳מה ונכנסת למיטה.

רגע לפני שינה עמוקה, עולה לי המחשבה, מי היה מאמין? אני לא הייתי מאמינה על עצמי.

הוספה למועדפים שלי