בדיוק כשהזרע של בעלי עשה דרכו בתוכי נזכרתי בו.
הייתי אז חיילת משוחררת. חיפשתי עבודה והציעו לי להעביר סמינר לצופים. תמיד אהבתי לדבר והכסף היה טוב, אז הלכתי.
הסמינר היה רגיל. בנים ובנות בני 17 מדברים על ערכים ורבים על שטויות ואני מנהלת את האירוע הזה. באחד השיעורים דברנו פוליטיקה. היה ברור לכולם מה הדעה הנכונה אבל כל אחד נהנה מלהגיד משהו אחר. חוץ ממנו. הוא באמת חשב אחרת. עם חיוך שובה ועיניים בורקות, גרם לנו להסתכל על המצב טיפה שונה. היה לו בטחון כזה שקשה להתווכח איתו.
אחרי השיעור הוא נשאר לשאול אותי כמה שאלות על מה שהיה. עם החיוך השובה שלו, כשהוא יודע הכל, לא יכולתי באמת להתווכח ומצאתי עצמי מגמגמת לו תשובות.
“ולענג אישה אתה יודע?” התפרצתי. העיקר שיתבלבל, שיתערער קצת.
“אני…מה?… לא הבנתי”
“לענג אישה. אתה יודע, לעשות לה עונג” אמרתי בהנאה.
הוא שתק.
“האמת ש…מעולם לא הייתי…” הוא אמר ברכות.
“הצלחתי!” חשבתי לעצמי.
הוא מיד הוסיף “אבל אשמח ללמוד”.
בלי מבט זומם ובלי החפצה הוא הביט בי בעיניים טובות, הוא לא תאב בשר.
שיט. זה לא היה בתכנית.
“אתה באמת רוצה לדעת?” שאלתי בפליאה.
“כן, כלומר אם זה בסדר. לא הייתי… כלומר לא שאת לא.. פשוט… כי את… וכי שאלת…”
חייכתי.
שתקתי דקה. שיהיה קצת במבוכה.
“הכל בסדר” לחשתי לו קלות.
“שב”.
הוא ישב.
“יש שני כללים שאתה צריך להכיר.
האחד זה אמון. מה שקורה בינינו הוא בינינו. סמוך עלי ואסמוך עליך”.
הוא הינהן בהסכמה.
“השני – הדדיות. אנחנו נהיה נתונים האחד לשניה עוד מעט, שנינו צריכים להרגיש בנוח לנסות דברים אחד עם השני, מתוך כבוד ובעדינות כמובן”
לא חושבת שהוא הבין לגמרי, אבל הוא הינהן ואמר “הגיוני”.
ישבתי מולו. ראיתי איך המכנס שלו מתחיל לתפוח.
“יד אחת שים על השד, כרגע על הבגד”.
הוא הניח.
“תתחיל לעסות בעדינות, אתה מרגיש?”
“מרגיש מה?”
התעלמתי באלגנטיות ואמרתי “תמשיך. תכניס את היד אל מתחת החולצה”.
היד הקרירה שלו נחה על שד שמאל שלי.
“תמצא את הפיטמה ותעסה”. לחשתי בהתנשפות קלה. הוא אחז בפיטמה ועיסה בעדינות.
הוא היה מדהים.
“ועכשיו את היד השניה בין הרגליים”.
הוא הניח את היד על האיבר שלו.
“לא לא” צחקתי. ” בין הרגליים שלי”.
הוא הניח את היד על רוכסן המכנסון שלי.
“אתה בכיוון” אמרתי, “עכשיו פנימה”.
הוא פתח את הרוכסן והסתכל לי בעיניים.
התחלתי להרגיש את החמימות מתפשטת בכל האגן.
הוא פתח את הכפתור והזיז מעט את התחתון, עיניו בוהקות ושואלות.
הוא הניח את היד על הדגדגן, הרגשתי היטב כבר את הרטיבות מתפשטת לו על היד.
“זה בסדר?” שאל.
“יותר מבסדר” לחשתי באוזנו, מתנשפת.
“עכשיו תתחיל לעסות. למעלה ולמטה, ביחד”.
הוא עיסה.
אתה מרגיש? שאלתי.
הסתכלתי למכנס שלו.
הוא הרגיש.
והוא עיסה. למעלה ולמטה. שד-ואגינה, פיטמה-ואגינה, ואגינה -ואגינה, חזק יותר ועדין יותר, חזק ועדין, למעלה למטה עוד ועוד, ואני – התנשפתי. לאט יותר וחזק יותר ועוד ועוד, נתתי לבלון הגמירה להתנפח ולעלות מעלה מעלה, ושוב נשיפה וגניחה קלה וגניחה חזקה וחזקה יותר וחזקה יותר. וגנחתי שוב ושוב- ושתיקה.
עצמתי את עיני. הרגשתי בעולם אחר. אני די בטוחה שמלאך היה לי עכשיו בתחתונים.
ידיו נשארו עליי.
ידעתי שהוא מתלבט מה לעשות.
אחרי כמה דקות פקחתי את עיני.
“אתה בסדר?” שאלתי.
“אהה” הוא הינהן. ספק בהלם, ספק מפוכח.
“עכשיו תורך” עניתי. לא נתתי לו אפשרות לסרב.
הוא ישב בשקט וחיכה, לא אמר מילה.
הסתכלתי עליו.
לעזאזל, הוא באמת רוצה לדעת.
אותי.
דווקא אותי.
אז אני אתן לו אותי.
הסרתי את החולצה. יופי, החזיה האדומה בדיוק במקום.
ואם כבר מקום – נדמה שהמכנס שלו התרחב אפילו עוד.
כרעתי על ברכיי ופתחתי לו את הרוכסן.
לא הייתי צריכה אפילו להתאמץ – איבר מינו קפץ החוצה בעוצמה של נער בן 17 אל מול חזיה אדומה ומלאה.
הסתכלתי עליו.
הוא הביט בי בחזרה, ראיתי חשש מלווה בסגידה קלה בעיניו.
“אוקי… זה מחמיא” חשבתי לעצמי.
קרבתי את פי לאוזנו, הנחתי את ידי על האיבר שלו ולחשתי – “קדימה, אל תתבייש”.
זה לקח מאית השניה עד שזרם חמים ונעים של זרע מילא לי את החזיה והשדיים.
עצמתי עיני והתענגתי על הרגע.
חיכיתי ככה שתי דקות, איברו בידי עדיין.
הוא חיכה בסבלנות שאפקח את עיני.
“אלך רגע להביא לך משהו.. לנקות…” אמר במבוכה.
“אין צורך” אמרתי. “אני נהנית ככה, הזרע מדליק אותי”.
שחררתי את היד, הוא סגר את המכנס.
“את יודעת” הוא אמר, “אני מקנא בבעלך, הוא יהיה מאושר” ויצא מהכיתה.
יותר לא ראיתי אותו.
אבל הוא צדק, בעלי אכן מאושר.
