זו היתה טעות

צעדתי במהירות ברחוב החשוך; גם כדי שלא אחמיץ את האוטובוס האחרון הביתה, וגם משום שערבים כאלה לא הנעימו את ההליכה. היה זה אמצע שבוע – בשיא האביב אמנם, אך תחת אוויר צלול ושמים נטולי עננים להם ציפיתי, קיבלתי ערב אפרורי בשל האובך הכבד שפשה בכל, יחד עם ריח בלתי נסבל של פריחת אורנים מהשדרה הסמוכה- שהחמירה את האלרגיה הארורה שסבלתי ממנה; אם ישנו דבר העלול להרוס את התדמית שנהניתי ממנה בצעידה קלילה ברחוב בימים אלו, עם מכנסי ג׳ינס הדוקים, חולצה זולה אך בעלת גזרה מחמיאה ושיער פזור- הרי שזו קדחת השחת, שגרמה לעיטושים בלתי פוסקים, לאדמומיות בעיניים ולחיך מדמם. האקס שלי, שהאל ייקח אותו, נהג לומר בעוקצנות שבאביב אני נראית, סוף סוף, כמו הילדה החנונית שהייתי כשפגש אותי.
הרחוב היה ריק מאדם בשעות הללו. זה עתה הסתיים קורס ההכנה ללימודי ראיית חשבון, הרצאה משמימה שהתקיימה בבניין מתפורר בקרן רחוב, והועברה על ידי סטודנט שמנמן וחסר כריזמה. פעמים רבות שקלתי לפרוש לאלתר- כלום זה הבילוי הראוי לגרושה טרייה ותאבת חיים כמותי? איה המסיבות, הברים, חולצות המיזע המנומרות, העקבים הגבוהים? אך למרבה הצער כישוריי המקצועיים, הכוללים מזיגת קפה בחנות קטנה לממכר מאפים הסמוכה לביתי, לא אפשרו לי לוותר. הודעתי לאקס שלי, חלאה שכמותה לא ברא השטן, שאגורה שחוקה לא אקח ממנו. ובכן, עם קדושה מעונה לא הולכים למכולת, על כן מוטב שארכוש מקצוע כדי שאוכל לעמוד בגאוותי זמן רב.
התלמידים בקורס, לעומת זאת, היו עניין אחר לגמרי. זה לא מכבר חגגתי עשרים ושתיים, ואף על פי שהייתי הראשונה מבין חברותיי שאיבדה את בתוליה- בליל כלולותיי- הייתי תמימה למדי בענייני בנים שאינם נשואים לי. לא היו תלמידים רבים, היינו שבעה או שמונה, רוב נשי מוחלט ושלושה גברים צעירים- מבוגרים ממני אך במעט, אשר האחד היה שקט, צנום, בעל שפם דליל, יורמי לחלוטין- אולם השניים האחרים היו גבוהים. אינני ממשיכה לתאר אותם משום שבימים הללו די היה לי בבחור גבוה ממני, שלא כמו האקס הגוץ שאלוהים העניק לי כעונש.
הבחורים הללו לא היו מציאה אדירה, יש להניח, בפרט כשאחד מהם התהדר בבת זוג ותיקה; ובכל זאת, נהניתי לפלרטט קלות, לפקוח עיניים לרווחה כאשר הם מספרים איזה פרט שולי על חייהם כאילו דבר לא מעניין אותי יותר מכך בעולם הזה, לחייך את חיוכי המקסים ביותר ולצחוק בעדינות לדבריהם. הם היוו תרגול לא רע.
כמאתיים מטרים הפרידו בין תחנת האוטובוס לביני. קצתי במזג האוויר הגרוע ודמיינתי איך עד מהרה אחליק למיטתי, מקולחת וריחנית, אעצום עיניים היטב ואפליג בדמיונות אירוטיים, אז אוכל לאונן.
״היי,״ קרא קול מאנפף מאחורי. הסתובבתי. היה זה גבר גבוה מעט שלא פגשתי מימיי, הוא וודאי התבלבל. המשכתי בדרכי.
״אני אוהב את הלבוש שלך,״ המשיך. אין ספק, הוא מתכוון אלי. לא היה דבר מיוחד בלבושי, אני מניחה, פרט לעובדה שהדגיש את האלמנטים המבורכים בגופי.
״תודה,״ עניתי במבוכה ונעצרתי. היתה זו הפעם הראשונה שבחור פנה אלי מיוזמתו ברחוב. ראו איזה פלא הסרת כובע הרשת ובעיטת החצאית הישרה ונטולת הצורה עשויות לחולל. פניתי לבחון אותו היטב. התוצאה היתה מאכזבת: הוא אמנם התברך בקומה גבוהה, אבל גם בכרס קטנה ובלתי מושכת- כתוצאה משתיית בירות, יש להניח- וניסה להסוות אותה באמצעות מעיל עור שהיה בעל פוטנציאל להיות נאה למדי לו הונח על כתפיו של בחור אחר. פניו לא היו מציאה גדולה גם כן- לחייו היו מלאות חטטים, שערו מקליש- אף על פי שהיה רק בשנות העשרים המאוחרות לחייו, ותווי פניו הזכירו לי מכרסם כלשהו. עם זאת, לא יכולתי להתעלם מההתרגשות שתשומת ליבו עוררה בי. ״ישי,״ הושיט לי את ידו ללחיצה. לחצתי אותה. היא היתה קרה וחלקלקה. רעד של גועל עבר בי.
״אפשר לקבל את המספר שלך?״ ניגש ישר לעניינים.
המספר שלי? בטרם הספקתי להתלבט, התחלתי פשוט לדקלם: ״055…״ מה אני עושה? תמהתי שעה שהקליד נמרצות במכשיר הנייד שלו. מאז ומעולם הייתי אדיבה, אבל לחשוף את מספר הטלפון שלי סתם כך בפני בחור מעורר דחייה? מדוע?
״תודה,״ ענה בהתרגשות.
״תשמע,״ ניסיתי להחזיר את הגלגל לאחור. ״האמת שאני פחות בעניין, סליחה שבלבלתי אותך.״
״בסדר,״ ענה בשוויון נפש. ״אסמס לך, ואם תרצי, נדבר.״

כעבור שעה קלה הפלאפון שלי הבהב. הבחור לא בזבז זמן.
״היי, יפהפיה, מה שלומך?״ כתב.
יפהפיה. אני. הביטוי הצליח כמעט להשכיח ממני את מראהו המרתיע.
״אני בסדר״, עניתי קצרות. לא הייתי בטוחה מה אני מעוניינת שיקרה.
״איזו סקסית את,״ השיב.
נאלמתי דום. זו היתה, כמובן, גסות רוח לכל הדעות, אבל מהסוג שהעביר בי צמרמורת של עונג, כאילו ידע מראש מה עשוי להעלים מעיני את פניו ואת הכרס, ובניחוש מושכל- גם את חזהו השעיר מדי.
״את לא עונה,״ המשיך. ״זה בסדר. אם תרצי אני כאן, סקסית״.
״אני פה,״ הקלדתי.
״יופי. אני עדין המום שנתת לי את מספר הטלפון שלך.״
״זה היה בטעות,״ עניתי. ״אני לא רגילה שמתחילים איתי. אני נוהגת להסתובב עם כובע.״
״אז טוב שהורדת אותו״, השיב מיד. ״השיער שלך זה הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבי. אני מת על נשים עם שיער פזור.״
הרגשתי דגדוג קל בבטן התחתונה. אני עדין טירונית בהלכות פלרטוט, חשבתי לעצמי, אבל נדמה שהבחור כבר נשבה בקסמיי.
״אם תרצי,״ המשיך. ״קפצי לבקר בפעם הבאה שתהיי בעיר. אני גר ברחוב אבשלום 5, קומה 2, ליד החומוסיה.״

יומיים אחרי כן מצאתי את עצמי בעיר פעם נוספת. ״אני כאן,״ כתבתי באופן כמעט לא רצוני. נדמה כי התהפנטתי, משום שלא היתה לי כל סיבה לחפש מפגש עם הברנש הזה.
כשבויה בחבלי קסם התהלכתי ברחוב, ולחץ משונה אך לא בלתי נעים פעל על רקותיי, כאילו היה זה חלום. עליתי בגרם מדרגות סדוקות בבניין ישן ודפקתי על דלת מהוהה. הוא פתח לי.
כעת, בסביבתו הטבעית וללא מעיל העור, היה בו משהו חביב ומזמין, אם כי עדין דוחה מעט בבגדי בית מפוליאסטר. חיוכו היה רחב וחם. הוא הוביל אותי לחדרו.
התיישבתי על קצה מיטתו בעודו מתיישב על הכיסא שמולי.
הוא חייך בהתרגשות. עדין חשתי מעורפלת קמעה כשלחש: ״פזרי את השיער.״ שלפתי את הסיכה שאספה את שיערי לפקעת. שפתיו נעשו דקות ומתוחות יותר לפתע, והוא לחלח אותן בלשונו. ״אני לא מאמין,״ מלמל. ״שאת יושבת אצלי בחדר״. הנהנתי מתוך חלישות קלה. הוא התבונן בי בריכוז דקה ארוכה, סוקר את גופי, מעביר את עיניו על פני צווארי החלק, מתעכב על שדיי, בוחן את בטני השטוחה. הוא חיכך את ירכיו זו בזו בתנועה איטית וידו האחת רפרפה באגביות על אזור חלציו. הבחנתי בבליטה מבעד לבד מכנסיו.
ברגעים הללו מעשיי החלו לחלחל להכרתי והוצפתי זעזוע.
״אני חושבת שזו היתה טעות,״ מלמלתי בשקט. ״נראה לי שאלך.״ התרוממתי באיטיות.
״חבל,״ אמר באי רצון.
״למה ביקשת שאבוא בעצם?״ שאלתי אותו, רגליי זעות באי מנוחה.
״נראה לי שזה די ברור. את נורא מושכת אותי.״
עווית חלפה בפניי. ״אני מתנצלת, זו טעות, אני לא מרגישה אותו הדבר ואתה לא הטעם שלי. אני מוכרחה ללכת.״ הרמתי את תיק היד שלי בבהילות והתקדמתי לכיוון הכניסה.
״בסדר, בסדר,״ מיהר אחרי. ״רק רגע.״ קרא כאשר עמדתי על המפתן וידי על הידית. ״אולי רק חיבוק לפרידה? אני לא רוצה שתצאי ככה.״
״בסדר,״ התרציתי והתקרבתי בזהירות לזרועותיו הפשוטות לרווחה. הוא חיבק אותו בעדינות מפתיעה, שגרמה לי לא למהר ולהתנתק מזרועותיו. כרסו הבולטת פגשה בבטני. הוא הדיף ריח חריף של זיעה ואפטרשייב זול. הסיטואציה הגעילה אותי אבל בו זמנית עוררה משהו, אינני יודעת מה. החיבוק נעשה רפוי יותר וגמיש, הוא הנמיך את זרועותיו וליטף את גבי התחתון ואז הצמיד את חוטמו השמנוני אל השקע שבצווארי ושאף את ריחי בקולניות. אני מוכרחה לצאת, חשבתי, אבל לא רציתי לעשות זאת. לא באמת. עמדתי, אמנם לא ביצעתי אף פעולה, וזרועותיי החלו להישמט מאליהן, אבל אפשרתי לו כמכושפת להמשיך. הוא נצמד אלי יותר וידו מיששה כעת את בטני מעל החולצה, וטיפסה לאיטה במעלה הצלעות. הוא החל ללטף שד אחד באגודלו ארוך הציפורן. שאפתי אוויר בחדות, ספק בבהלה וספק בעוררות, והוא נאנח באזניי בקולו המאנפף. אגודלו עבר באיטיות על בסיס השד, טיפס מעט והחל סובב את הפטמה. היא התקשתה בן רגע. בה בעת קירב את אזור חלציו וחיכך את זקפתו באיברי ההולך ונרטב מבעד למכנסי הג׳ינס שלבשתי.
״בואי,״ מלמל באזניי. הוא משך בידי והוביל אותי בחזרה לחדרו. הוא דחף אותי קלות לכדי שכיבה על הגב על מיטתו, רכן מעליי וניסה לנשק אותי על פי.
התנערתי מיד. לא אתנשק איתו, זה לא. הוא התרומם באותו הרגע, מבין את טעותו וחושש לאבד את ההזדמנות.
״לאט לאט,״ מלמל, ונראה שנרגע קמעה. נדמה שאינסטינקטים לא רעים הובילו אותו, שכן לאחר לבט רגעי החליט לא לפשוט את החולצה, וודאי מתוך ניחוש שלא אוהב זאת. תחת זאת, החליט שלא לבזבז זמן ופשט את מכנסיו. הזין שלו עמד, מתוח, עבה, משורג ורידים ואדום, מתנודד קלות תחת כוח הכבידה, והוא הזדקף לרגע על מנת להציג אותו בפניי. נחרדתי. מעולם לא צפיתי באיברו של גבר מלבד זה שהייתי נשואה לו. באין תגובה, גחן לעברי והחל ללטף את צווארי. ידו השניה הזדחלה תחת החולצה ומיששה את שדיי. הזקפה הלוהטת והקשה התחככה כנגד ירכי.
״כן,״ גנח. לאחר התעסקות קלה בכפתור מכנסיי הוא משך בבהילות את מכנסי הג’ינס שלבשתי ובעט אותם הצעדה. במשך רגעים ספורים סקר את החוטיני שלבשתי, מתחרה עדינה, ואז הפך אותי בחוזקה על הבטן.
״איזה תחת,״ מלמל. ״סחטיין.״
חשתי בידיו הקרות והרועדות מהתרגשות מזדחלות במעלה רגליי החלקות. ״אף פעם לא זיינתי מישהי כמוך,״ הוא לחש. ״את לא מבינה, אין לך מושג מה אני רוצה לעשות לך.״ הוא אחז לפתע בישבני, ואז סטר לו קלות. ״אני עומד לטחון אותך חזק,״ סינן בקול מעובה. ״בואי תרגישי את הזין שלי,״ הוסיף ונשכב מעלי, איברו מתחכך בין פלחי ישבני. הוא היה כה קשה עד כי הכאיב לי מעט.
זו ההזדמנות שלי ללכת מכאן, חשבתי, בטרם ״יזיין אותי״ כפי שהבטיח. מה הוא מתכנן?
״אתה יכול לזיין אותי,״ עניתי לפני שהספקתי לגבש סירוב. מדוע? מה מתרחש כאן? מדוע שאשכב עם היצור הדוחה הזה?
הוא לא המתין להזמנה נוספת. לאט לאט פשט את תחתוניי, ואז נשכב מעלי שוב במלוא כובד משקלו. הרגשתי שאני נחנקת מהבל פיו, שהיה צמוד כעת לאזני ולחש גסויות שהדעת אינה יכולה לסבול.
״כוסית אחת,״ לחש. ״את בעצם זונה קטנה, לא? איך הסכמת מיד,״ גיחך. לא היתה אלימות בדבריו, זו היתה מעין הסקת מסקנות הגיונית נוכח השתלשלות האירועים. ״למה שלא תמצצי לי קצת?״ שאל בחביבות.
״לא…״ עניתי, רק המחשבה על מגע ישיר באיברו העלה בי קבס. ״אתה יכול לזיין אותי.״
חשתי בו נדחק מאחור, האזנתי לו יורק קלות על איברו ולאחר מכן חשתי כיצד הוא נדחף לתוכי.
״אהההה…״ נאנח בקול. ״זה כל כך טוב, אני לא מאמין שזה קורה. זה טוב.״ והוא החל לזוז. חשתי כיצד אני הולכת ונרטבת, הדגדוג הלך והתגבר, והתחלתי לנוע מעט ולחכך את הדגדגן במזרון שתחתיי.
הוא חדר בקצב הולך וגובר, אוחז בישבני בכוח וצובט אותו.
״אני מזיין אותך,״ הודיע. ״אני טוחן אותך, אני מפרק אותך, זה טוב כל כך.״
נאנחתי בשקט. הגסויות הללו נעמו לי. הוולגריות שלו היתה סקסית מתמיד בעיני. ריחו המבחיל עלה בחטמי ותחת שאנוס על נפשי, נדמה היה שאני עומדת לגמור.
ואכן, הרגע הגיע וגמרתי, בשקט, בנימוס האופייני לי. הוא חש בהתכווצות על איברו וקצב החדירה נעשה קדחתני יותר.
״כן!״ צעק וידיו עברו לאחוז במתניי. הוא המשיך לפמפם. חשתי בטפיחת שק האשכים שלו עם כל חדירה. ״אח, זה מעולה,״ גנח, אחז בשדיי ומעך אותם בכוח. ״אני גומר!״ נאנק והוציא את איברו מיד, הפך אותך על גבי ונעמד על ברכיו מעלי. הוא החל לאונן במהירות, ואני הבטתי בפניו המחוטטות, המעוותות מרוב עונג, באצבעותיו מלוכלכות הציפורן האוחזות בזין הנפוח מרוב לחץ שהצטבר בו, וחשבתי שלא הייתי מתנגדת לסיבוב נוסף. ברגעים הללו החל לירות לעברי, תוך שהוא גונח בקול, מטחים של זרע בהיר וצמיגי, אשר נזל על חזי, בטני ועל ירכיי. הוא אחז באיברו עוד רגעים ספורים ואז נשכב פרקדן לצידי, מחייך.
״תבואי שוב?״ שאל בסיפוק, והניח יד על בטני, טובל את אצבעו בזרע אשר הצטבר בשקערורית באזור הטבור.
״לא חושבת, זו היתה טעות,״ עניתי.
ידעתי שאחזור.