שוב נפלתי

סליזי גאים לארח את דפנה דויד קורן ככותבת אורחת.
כמייסדת בוטיק Sisters וחוקרת ותיקה של מיניות, עונג ונוכחות, דפנה מביאה איתה למעלה מ-20 שנות ניסיון בליווי נשים וזוגות למציאת החיבור המדויק לגופם. אצל דפנה, הבחירה בצעצוע הנכון היא רק ההתחלה – המטרה האמיתית היא לפתוח דלת לעולם של עונג, חיבור עצמי ואיכות חיים בלתי מתפשרת.

יום שישי, שעת לילה מאוחרת.
אני שוכבת לבד על מזרון בדירה הזמנית, הכמעט ריקה.
בדיוק הייתי סוג של הומלסית.
אין כאן ממ״ד, אין מקלט, אבל יש לי את הפינה שלי.
מזמן לא הייתי עם אישה.
לא באמת רציתי קשר עכשיו.
אבל התגעגעתי למגע, למבט, לאנרגיה הזאת שקורית רק כשמישהי נכנסת לך מתחת לעור תוך שנייה.
אחרי שבועות שלא פתחתי באמבל, נכנסתי בלי ציפיות.
שמאלה. שמאלה. שמאלה.
ואז בום.
היפה בנשים.
בדיוק הטעם שלי.
סקסית בצורה כמעט מוגזמת.
גרה בתל אביב ומחפשת משהו קליל.
החלקתי ימינה והתפללתי.
כמה דקות אחר כך היה מאץ׳.
היא לא דיברה הרבה.
גם אני כבר מכירה את המשחק הזה.
נשים נעלמות, מתקרבות ואז מתחרטות, מספרות סיפורים.
אבל היה בה משהו אחר.
משהו אמיתי, בטוח בעצמו, נינוח.
קבענו לשני בערב.
ביום ראשון היא שלחה הודעה ושאלה האם אנחנו עדיין נפגשות.
איזה חיוך דפקתי כשראיתי את ההודעה.
היא הציעה להביא אלכוהול, וקבענו בדירה הזמנית שלי.
ביום שני כבר הרגשתי את ההתרגשות מטפסת לי בגוף, אבל הייתי עמוסה בעבודה וניסיתי לקחת את הכול בקלילות.
סידרתי את המזרון.
שמתי תאורה רכה.
מוזיקה שקטה.
ב21:00 היא כתבה שהיא מחפשת את הכניסה לבניין.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עולה במדרגות.
כמו בסרטים, הייתי מדרגה מעליה.
היא הרימה את הראש, העיניים שלנו נפגשו, ואז הגיע החיוך שלה.
אלוהים, איזה חיוך.
מהיפים שראיתי בחיים שלי.
והיא הייתה פשוט מהממת.
כזאת נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.
בטוחה בעצמה, זוהרת, סקסית בצורה טבעית לגמרי.
הרגשתי את הלב שלי נמס עוד לפני שהיא בכלל הגיעה אליי.
לא יודעת להסביר מה היה שם ברגע הזה.
האנרגיה הזאת שממלאת חדר בשנייה.
ישבנו במרפסת, שתינו משהו, החלפנו מילים.
אבל האמת?
שתינו כבר ידענו.
המרחק בינינו הלך ונעלם.
המבט שלה עליי.
היד שלי על הירך שלה.
המתח הזה שאי אפשר לזייף.
ואז נישקתי אותה.
כזאת נשיקה שמרגישים בכל הגוף.
העולם נעלם באותו רגע.
נשארנו רק שתינו בתוך הלילה הזה.
נכנסנו לחדר, התפשטנו ולא הפסקנו לגעת ולהתענג אחת מהשנייה.
הגוף שלה, הסקסיות שנשפכה ממנה, התחושה הזאת שרק רציתי להישאר שם עוד ועוד.
כמובן שהכרתי לה את תיק הצעצועים שלי ואת הצעצוע האהוב עלי – BETA

באיזשהו שלב הסתכלתי עליה ואמרתי, חצי בצחוק וחצי ברצינות:
״רק חסר שאני אתאהב בך.״
היא חייכה אליי את החיוך הזה שלה ונענעה בראש לשלילה, כאילו שתינו יודעות בדיוק מה קורה כאן.
זאת הרפתקה.
לא סיפור אהבה.
אחרי שעה בערך היא הייתה חייבת ללכת.
המציאות חיכתה לה בחוץ.
עמדנו ליד הדלת, מנסות לקבוע מתי ניפגש שוב, כאילו עוד דקה אחת תצליח לעצור משהו.
וכשהיא הלכה, נשענתי על הדלת והבנתי.
כנראה ששוב נפלתי.