כאב ראש – חלק א

פגשתי אותם לפני שלושה חודשים. התקשרה, קול מאופק, מאד מאופק עם צניחה בטון בסוף משפט.
״קיבלתי את שמך מ ג’ שמאד המליצה״.
“בבקשה, במה מדובר?”
״יש לי כאבי ראש נוראיים המשתקים אותי, הם לא מוסברים והמטפלת שלי חושבת שכדאי שאבוא אליך״.
שיחה קצרה, עניינית, קבענו פגישה ראשונה לאינטייק.
“מה זה?” שאלה, הסברתי והנחתי את דעתה.

נכנסו, הציגו עצמם, דני ואסנת. דני, 45, סוכן ביטוח של מכונות חקלאיות, מצליח מאד כלכלית  ואסנת, 41, מנתחת מערכות בחברה ציבורית גדולה. דתיים-לאומיים, שלושה ילדים, שומרי שבת, דתיים של רחביה. הוא רזה, שמור היטב, איש אפור בלבוש אפור. היא גבוהה יחסית, מותניים צרות, חזה כבד הגולש מטה בשמלה של חורף, ישבן של אשה. עמידה נוקשה, זקופה, מאופקת. אישה יפה, עור לבן מאד, עיניים כהות, שיער שחור צבוע. הליכה עצורה ותקועה – יש מה לשחרר כאן.

התלונה – אסנת מתלוננת על כאבי ראש גוברים והולכים תקופה ארוכה, שנתיים לפחות. בדיקות MRI שליליות, בדיקות נוירולוגיות שליליות. רגישות לאור, סחרחורת עד כדי בחילה, רגישות למגע בעת התקף. אומרת שהכאב נורא, משתק וגורם לה להתנהגות נמנעת, ממעטת לצאת מן הבית. אני חש שגם כאן יש יותר, נמתין לזמן שלנו לבד.

מצב הזוגיות – דני,  “בסדר.. נראה לי, חבל לי שהיא סובלת”, אסנת, “בסדר”. נשואים עשרים שנה, דני מעיד בגאווה מסוימת שהיה “הולל” והיו לו 3 חברות לפני הנישואין, אסנת מעידה כי “דני הגבר הראשון והיחיד שלי”. מיד תהיתי מה הסיבה של המשפט הזה.

חיים שקטים נטולי קונפליקטים, מעט אי הסכמה בענייני דת. דני התחזק בשנים האחרונות, בעיקר מאז מות אימו. מבקש שישמרו נידה ואף משתדל להמנע ממגע בתקופה “הטמאה”. אסנת רושפת בשקט למשמע המונח.

“כידוע לכם אני נוירולוג המתמחה בכאב, לרבות כאבי ראש. הכאב מצוי ברצף הפסיכו-פיזי והוא חלק ממערכת מורכבת, לעיתים מדובר בפגיעה פיזית אבל גם אז מידת הכאב תלויה בנוירולוגיה, באישיות, בזוגיות ובתרבות המקור של הסובל, וודאי וודאי שלכל אילו השפעה מכרעת כשלא ידוע גורם פיזי ‘פשוט’ ולכן ביקשתי שתבואו כזוג לאינטייק, שבו אני אכיר אתכם ובעיקר את אסנת”.

דני – “אז למה חשוב שאני אהיה כאן? אני גם צריך להיות מטופל?”
“לא״, אני משיב “אלא שחובה עליי ללמוד על אסנת לפני ולפנים ומי כמוך מכיר אותה” אני מוסיף בחיוך רציני. דני מתרצה ואסנת מרימה אלי מבט תמה, חפוז וממזרי.

אני מוסיף: “במהלך הטיפול נצטרך לפרוץ מבעד חסמים שונים, פסיכולוגים וגופניים ולצאת מאיזורי הנוחות של שניכם, לחוד וביחד. המאמץ ניכר ונדרשת מחויבות של שלושתינו. יחד עם זאת, לא מדובר בטיפול דינאמי ארוך אלא במתכונת של טיפול קצר – אנחנו נסכם על 12 פגישות של שעה וחצי, כולל זו והמחיר 1,500₪ לפגישה, אם לא הודעתם לי 3 ימים מראש – תחויבו”.

“זו המסגרת ולזה אתם מתחייבים, אחת לשבוע. יתכן והשתתפותו של דני הכרחית”.
“אבל אני צריכה את הפרטיות שלי” אומרת אסנת ונועצת בי מבט לא ממצמץ.
“עיקר הטיפול הוא בשניים, אני ואת”, אני מוסיף, “האם יש כאן בעיה הלכתית?” דני אומר שהוא לא סגור על זה אבל חושב שזה בסדר, בעיקר אם הוא מחוץ לחדר הטיפולים.

ספרו לי על יחסי המין שלכם? באיזו תדירות מקיימים יחסים? דני נבוך אבל אסנת קופצת ואומרת, וככל שהיא מדברת היא נהנית ממבוכתו של דני. ״מתפשטים בחושך, דני מנשק אותי, מלטף קצת״, דני מליט פניו במבוכה. ״הוא גם לא מוכן לגעת לי בחזה מאז שהנקתי״. אני לדני, ״האם אתה נוגע בפות של אשתך? ידיים? לשון?״ דני משתנק “זה מלוכלך שם..” אך אוזר אומץ ומסביר משהו על חובתו של גבר יהודי לרעייתו, אסנת מחייכת אליו חיוך קר ומביטה בי.

“אנא זכרו שאינני סקסולוג והדיון במין אינו העיקר בטפול זה, ייתכן שבהמשך אמליץ לכם ללכת לסקסולוג לטיפול זוגי, אחרי גמר הטיפול שלנו בתלונה הראשונית”

“אוקיי, דני, צא בבקשה ותמתין בחדר ההמתנה, הדלת לא נעולה אך אסור לך להכנס ללא בקשה מפורשת של אסנת ובאישורי. בסדר?”  “בסדר”. אסנת מתבוננת בעניין בחדר העבודה המיושן למראה עם מיטת הבדיקות הכבדה ומגלה עניין בוווים השונים בתקרות ובקירות מימיו של הבית כמחסן או אורווה בימי הטמפלרים. בחוץ רוח סערה ירושלמית, מטחי גשם צולפים בזגוגיות הדלת למרפסת, קירות האבן צוננים אך האח מפזרת חום נעים.

״לספר לך על כאב הראש האחרון שלי?״
״לא״.
״לא?״ אסנת עומדת ומתריסה “אז מה עכשיו?” ארוגנטית במידה, אינטליגנטית מאד ותקועה.
“היום ננסה ביחד לחצות כמה מחסומים”
“אז מה, אתה כבר יודע מה יש לי?” היא מתגרה, “ולמה בכלל ביקשת שאביא בגדי אימון?”
אני חושב שאני יודע מה הבעיה שלה (גזר גדול בתחת והפתרון הוא לשחרר אותו) אבל את זה אני לא אומר לה.

״תגשי בבקשה מאחורי הפרגוד ותחליפי לבגדי הספורט״.
״לא צריך״ היא משיבה בשחצנות, ״הם כבר עלי״, פושטת את השמלה החורפית בתנועה אחת ונשארת בטייטס ארוכים סגולים ומבריקים וחולצת התעמלות צמודה, ארוכת שרוולים היורדת למעין חצאית קצרה המכסה את ישבנה. טיזרית מתחכמת, ללא ספק יש לחנך אותה.
“היום נעשה מספר תרגילי התעמלות מאומצים במידה כדי להגיע למצב של הזעה קלה, כל פגישה תתחיל כך ונוסיף ונציג תרגילים” הדיבור הטיפולי תמיד יהיה בתוך הרצף של החוויה הפיסית, ברור?”
“וואטאבר..” היא עונה בחוצפה.

אני מחייך, היא נבהלת לרגע.

“רדי לישיבה שפופה, קומי. לא עשית טוב, חשוב שהעבודה תהייה מדויקת.” סומק קל של רוגז עולה בצווארה.
“ידיים קדימה, פישוק קל, תפשקי עוד”.
לא משתפת פעולה.
“אסנת כבר יש לך התנגדויות ולי יש סבלנות מעטה לאלו שלא מוכנים לעזור לעצמם, בכל פעם שנגיע לנקודה כזו חובה עלייך להגיד לי ‘תעזור לי דוקטור'”.
“קשה לי לשתף פעולה, תעזור לי דוקטור” היא אומרת בקול נמוך ונוגע ללב. מתקרב, אוחז בידיה המושטות וברגלי מפשק אותה במידה הראויה. “עכשיו כפיפת ברכיים עם ידיים מושטות בבקשה, להבליט הישבן לאחור, ישבן זה תחת אם לא הבנת”.

מתעצבנת בשקט.

“לא רע, תתחילי לספור איתי בקצב שאני נותן”. אוחז במחבט גמיש שבקצהו פיסת עור טרפזית מעור באפלו שחור וכבד ומכה על הספה בקצב.

״אחת״, פלסק המחבט מכה בספת העור.
״שתיים, שלוש…״
בשש היא עוצרת.
“קשה לי״ היא אומרת,
“אמרתי לך להפסיק?”
“אבל חשבתי..” מבט שקט והיא וממשיכה.
“עשר” מכריזה כמנצחת. חבטה מהירה עם המחבט בישבנה השמאלי מפתיעה אותה, מקפיץ אותה וצעקה קלה נפלטת מפיה הקמוץ.
“תמשיכי” היא לא זזה, עומדת, עיקשת וגאונה, מבטה מושפל ושפתיה אומרות בקול שקט – “תעזור לי דוקטור”.

ניגש ועם המחבט מפליק לה שלוש מכות מהירות בישבן. היא קופצת ופותחת הפה למחות אבל שתיקתי משתיקה אותה, יורדת לעוד 4 ומתרוממת, זיעה פורצת מבעד שיערותיה ופניה אדומים ועגלי זיעה גולשים בצווארה ונבלעים בין השדיים. שוב תחרות מבטים, שוב “תעזור לי” נמוך ומייחל. מעביר את המחבט על עגבתה הימנית, היא נמתחת, חושקת שפתיים ושולחת בי מבט עמוק, קודר ומייחל. שני פליקים מהירים והיא צועקת ומייד נושכת השפתיים.

“הכל בסדר?” שואל בעלה, סוכן הביטוח וקולו מעיד שאוזנו כרויה לדלת, הלא נעולה.
“כן” היא מקדימה אותי.
“שב בשקט דניל’ה ואקרא לך אם אצטרך”, מחייכת אלי כשותפת סוד (עוד לא יודעת כמה הסוד יהיה אפל ומלוכלך, בדיוק כמו שהיא  צריכה).

ללא מילים יורדת לעשר נוספות, משקיעה, מנסה לרצות אותי, פליק, “למה עצרת? תבקשי רשות קודם”. יורדת לעוד כמה, לאט, קשה לה רטיבות מתפשטת במפשעתה. שולחת בי מבט “דוקטור קשה לי אני יכולה להפסיק?” אבל ממשיכה. נותן לה לרדת לעוד שניים. “את יכולה לעצור”. מתישבת בכסא.
“קיבלת אישור לשבת?” נעמדת ומפנה אלי חצי גוף, לומדת מהר אין מה להגיד. מלטף את ישבניה במחבט ורגליה רועדות, מעייפות או מצפייה? מכה, מכה, מכה. והיא שותקת.

יושב מולה, מסתכל לה בעיניים ובכתם הרטיבות שבמפשעתה. היא מסתכלת חזרה.
“כואב לי לשבת דוקטור..”
נועץ בה מבט ובקול רך “בואי נבדוק, תעלי בבקשה על שולחן הבדיקות, תורידי המכנס והתחתון עד הברך וכרעי על ארבע עם הראש על המזרון.” מצייתת ללא אומר וחושפת תחת לבן, יפה ומלא רכות מזמינה, ריח של זיעה וסקס עולה באפי.

היא מתבוננת בי בעודי לובש כפפות בדיקה ומביא בקבוק שמן קר מאדן החלון.

מטפטף כמה טיפות בין גומות ונוס ומתבונן בהן זולגות בחריץ וחולפות על חור התחת ההדוק שלה וממשיכות מטה, היא עוצרת את נשמתה בהפתעה. בחמש הדקות הבאות אני וחוזר ומעסה את ישבניה היטב. מעביר יד כבדה על חור התחת היבש שלה ומעסה אותו מן החוץ.
“לפני כל טיפול חובה עלייך לעסות בשמן את חור התחת שלך, הוא יבש ומכווץ וחובה לשחרר אותו”. היא לא מוציאה קול.
“הבנת?”
” כן דוקטור”.
“ובפעם הבאה תשתמשי בחזיית ספורט, לא חזייה עם ברזלים”
“כן דוקטור”.
“יפה, תתלבשי, גם השמלה”.

אני ניגש לכיור ושוטף ידיים, “זה הכל להיום, קראי בבקשה לבעלך”.

בעלה סוכן הביטוח נכנס ושלושתנו מתרווחים בכורסאות. דקותיים שקט ואני תוהה אם הוא מזהה את ריח הסקס שלה מבעד לזיעה ולשמן. אין לדעת. “מה שלומך אסנתי?” הוא שואל. איש טוב ונאמן. אני מפנה מבטי אליה ואומר בחיוך, “בבקשה שתפי את דני”.

מאבדת מבטחונה העצמי להרף אבל אז נותנת חיוך קטן ומספרת שעשתה התעמלות מודרכת ו”דיברתי עם הדוקטור והוא עזר לי”.

“סיימנו כאן, אנא שלמו”.
דני משלם ללא אומר ואני מגיש לו הקבלה על “אינטייק וטיפול אקספלורטיבי ראשון”

“שלום לכם, להתראות ביום רביעי הבא כמוסכם”.

המשך קריאה – חלק ב

הוספה למועדפים שלי